Site icon המולטי יקום של אלי אשד

הגאון מוילנה והגולם

  

 

 

  ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים  ולא יותר (!)  שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
ומבין השניים האלו יש רק  אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

היוצרים האמיתיים של הגולם

יש כל מיני סיפורים ביהדות  על כל מיני רבנים וחכמים  שיצרו אנשים מלאכותיים "גלמים "  אולם אלו תמיד פורסמו רק מאות שנים לאחר מותם.

בתלמוד הבבלי מסופר ועל שני חכמים מהמאה  השלישית לספירה   שיצרו עגל .הסופר יעקב אורלנד חיבר על פרשיה זאת פואמה מעניינת בשם "מעשה העגל".

 

בתלמוד הבבלי מסופר  על החכם רבא  בבל מהמאה הרביעית לספירה   שיצר אדם  ושלח אותו לידיד שפירק אותו לגורמים.

מה האמינות של סיפורים אלו היא ניחוש בלבד.  

 

על המשורר שלמה אבן גבירול  (10211058)שחי במאה ה-11 סופר שיצר גולם אישה מכאנית.  בסיפור שפורסם בידי יוסף שלמה דלמדיגו במאה ה-17.

המחזאית יוספה אבן ששון יצרה מחזה מעניין על פי סיפור זה שגם ש"י עגנון יצר לו גירסה משלו.

וגם אני כותב מאמר זה ,אלי אשד, כתבתי סיפור קומיקס על פרשיה זאת שאותה איירה קרן כ"ץ.

ראו גירסה עברית של הסיפור כאן :

וראו גירסה אנגלית שונה במקצת שלו כאן

שלמה אבן גבירול הושפע בכתביו מספר היצירה,אולם בשום מקום לא גילה עניין כלשהו בנושא הגלמים,שאינו קיים כמעט כלל אצל יהדות ספרד.

 גם על המשורר אברהם אבן עזרא (1092 או 10931164 או 1167),) מסופר שעסק ביצירת גולם בפירוש פסודו סעדיה גאון לספר היצירה מצרפת כנראה  מהמאה-13.בכתביו של אבן עזרא עצמו אין שום אינדיקציה שגילה איזה שהוא עניין בנושא יצירת גלמים אם כי עסק בספר היצירה. 

 על שמואל החסיד צאצא של משפחה של "בעלי שם " ( דהיינו עוסקים בכישוף או מה שנקרא כיום "קבלה מעשית "  ) משפחת קלונימוס  ,  שחי במאה  ה-12 סופר שיצר גולם כשומר ראש. אולם הסיפור הועלה על הכתב במאה ה-15.

בנו של שמואל,  יהודה  החסיד ,ותלמידו של יהודה  אלעזר מוורמס ,אכן עסקו בנושא הגולם בכתביהם אולם בשום מקום לא הזכירו ששמואל עסק ביצירה מעשית של גלמים.  

 על ישראל בעל שם טוב ( 1698-1760) מייסד החסידות  מסופר באגדה חסידית מאוחרת שיצר גולם .

 הגולם האחרון נוצר  על פי האגדה בסביבות 1800 בידי הרב דוד יפה מדוריצ'ין בפלך גרודנא  וגרם לשריפה בעיירה. והסיפור פורסם בדפוס כמה עשרות שנים לאחר מותו.

 לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי".  

כמעט כל האגדות  על יוצרים שונים של הגולם שקיימות ביהדות פורסמו בכתב מאות שנים לאחר מות היוצר המדובר ,וכמעט תמיד הנ"ל לא עסק ולא גילה שום עניין בנושא הגולם בכתביו הידועים.כך שזאת כמעט ודאות מוחלטת שהמדובר באגדות שאין להן שום קשר אמיתי לאיש המתואר בהן.

ישנם בהיסטוריה היהודית רק שני מקרים ידועים ולא יותר (!) של רב יהודי שסופר עליו שיצר גולם קרוב לזמנו בידי בני משפחתו או תלמידיו הקרובים.

עדות שהיא אמינה לעין ערוך יותר מזאת של סופרים אנונימיים שכתבו מאות שנים לאחר חיי הרב כפי שאירע כמעט בכל המקרים האחרים. 

 בשני המקרים הבודדים האלו ישנה סבירות במקרה אחד ,וודאות במקרה השני שהאיש המדובר אכן התעניין ועסק בנושא הגולם במציאות ולא רק באגדה.

 המהר"ל מפראג ,יוצר הגולם המפורסם ביותר באגדות אינו אחד מהשניים האלו. להיסטוריונים המודרניים ברור שלמהר"ל מפראג  ההיסטורי מהמאה ה-16 לא היה כל קשר וגם לא עניין מיוחד בנושא הגולם.

ספורים בדפוס על  המהר"ל והגולם  הופיעו  רק משנות השלושים של המאה ה-19  ( מאוחר יותר מ"פרנקנשטיין"   של מרי שלי  רומן על יצירה של אדם מלאכותי שהופיע ב-1818 )  אם כי ייתכן בהחלט שהם היו נפוצים בעל פה עוד קודם לכן מהמאה ה-18  ואולי לפני כן 

אבל זה לא סביר.

שני היוצרים  היחידים שכן עסקו ברצינות בגולם,   מעניין,  נקראו בשם אחד ,אליהו.

הראשון שבהם  הוא אליהו בעל שם  מחלם  ( נפטר 1583) שעליו  סופר בכתב יד משנות החמישים של המאה השבע עשרה כשמונים שנה לאחר פטירתו שעסק  ביצירת גולם.   

 גם נכדו  הרב צבי אשכנזי ונינו  הרב המפורסם יעקב עמדן ידעו מהמסורת המשפחתית  שהוא עסק ביצירת גולם והם דנו בכך ברצינות ובעמקות. הסיפור עליו  שככל הנראה התפרסם מאוד הופיע גם במקורות נוספים במאה ה-17 והתגלגל לבסוף לידי האחים גרים שפירסמו אותו ונראה שהוא שימש דרכם במקור השראה לפרנקנשטיין של מרי שלי.

 הסיפור שימש כבסיס לספר  שלם של חיים בלוך בגרמנית על אותו הגולם מהעיר חלם.  

יש סבירות שבמקרה הזה המדובר היה באדם שאכן עסק באיזו שהיא צורה בנושא "היצירה" ואחרת האגדות סביבו לא היו צומחות בצורה כזאת זמן קצר לאחר מותו ובקרב חוג משפחתו.בניגוד לרוב שאר יוצרי הגולם הוא לא התפרסם בגלל דברים אחרים,תחילה. 

 אבל זוהי סבירות בלבד ולא וודאות.

יוצר הגולם "האמיתי " השני הוא הרב אליהו בן זלמן "הגאון מוילנה " שסיפר לתלמידו הבכיר הרב חיים מוולוז'ין שהוא עסק ביצירתו של גולם. וזה הופך אותו לרב היחיד הידוע בתולדות היהדות שאישר שהוא עוסק ביצירת גולם.

והוא גם יוצר הגולם היחיד שעסק בפירוש לספר היצירה הספר שבעזרתו עוסקים ביצירת גלמים. הפירוש המפורט ביותר הקיים והחשוב והמוערך שבכולם.

כך שישנה סבירות גבוהה ביותר ,למעשה וודאות ,שאין לגבי שום רב אחר ,לגבי שום "יוצר גולם " אחר ,שהנושא אכן עניין והעסיק אותו.

מעניין גם שהתלמיד חיים מוולוז'ין כתב את הקטע שבו דן בנושא בשנת 1818,השנה שבה פירסמה הסופרת האנגליה הצעירה ,מרי שלי , את הספר "פרנקנשטיין , הרומן הראשון העוסק ביצירת אדם מלאכותי. ספר שכאמור קיבל כנראה השראה מסיפור על יוצר הגולם הקודם ,אליהו בעל שם מחלם.

 לא סביר שחיים מוולוז'ין שמע את שמעו של הספר שפורסם באנגליה הרחוקה. אבל צירוף המקרים עדיין מעניין.

 ב-1927 כתב הסופר הגרמני הנס לודויג הלד( 1885-1954)  על פרשת הגולם של הגאון מוילנה בספר  גרמני שכתב על נושא הגולם. הנס  לודויג הלד שעסק רבות בנושאים יהודיים כתב גם ספר על אגדות התלמוד ובנושא הגולם היה לו עניין מיוחד ומוקדם,והוא כתב את הספר העיוני הראשון בנושא זה .   

גרשום שלום שהיכיר את ספרו ואת הפרק המובא כאן תיאר אותו כ"מעמיק אבל לא מסתבר ".

 

 לדעת גיורא לשם המתרגם המדובר" בתערובת של טיעון פלפולי יהודי
עם ניצנים של פסיכואנליזה מודרנית, לא נוסח פרויד ממש
,
אלא נוסח יונג."

 

אז הנה לפניכם סקירה מעמיקה על פרשת יצירת הגולם בידי הגאון מוילנה מאמר שהוא מבוא לסדרה שתופיע באתר זה  בקרוב על ספר היצירה לרגל פרסום הפירוש של הגאון מוילנה לספר היצירה

.סדרה שתכלול  פרסום בכורה עולמי של מאמרים בנושא של חוקר הקבלה הבכיר  וחתן פרס ישראל  הפרופסור יוסף דן ,של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' ושל בעל האתר.  

  

רוח הרפאים של הגולם

חקירה ודרישה במיסטיקה יהודית

עם סקירה מיוחדת על

טבע ברייתו  של הכפיל

מאת הנס לודויג הלד

תרגום

גיורא לשם

 

 

הוויתו של הכפיל

 

 

"..ובספר יצירה הייתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ובעמקות נוראה ,כי היצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחאות מוחלפות בספר יצירה .

ואמר לי הגר"א  גרסתו הברורה כגרסת האר"י ז"ל ,רק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האר"י ז"ל בדפוס.
"אמרתי לו :

"מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם."

 השיב כי :

 "באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם,ובעודי באמצע עשייתי חלף ועבר תמונה אחת על ראשי,והפסקתיו מלעשותו עוד  כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז" .

.ושאלתיו בן כמה היה אז.

והשיב שהיה קודם י"ג שנה.

חיים מוולוז'ין 
 מתוך ההקדמה ל"ספרא דצניעותא : ממנו יתד ממנו פנה לאדרא רבאולאדרא זוטא ויסוד מוסד מוסד לכל דברי הזוהר הקדוש.. / ועתה הרחיב ה' לנו ביאור רחב על כל ענין וענין מראשית ספרא דנא ועד תומו. הכינה…גאון עוזנו…מהו' אליהו מווילנא עם הקדמה ארוכה מר' חיים וואלאזין  וווילנא הוראדנא : מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תק"פ 1819. .

 

"ואני שמעתי בעל פה שהייתה זאת תמונת תרנגול גבר, …ובאה זו התמונת גבר שהוא המלאך גבריאל אשר קסת הסופר במתניו ממונה על הדין ,לרמוז לו על  העונש ח"ו לרכות שניו.

ובפרט בעניין זה ראוי ביותר לגבריאל שידוע שהוא עם מספר האותיות  גליא רזיה לרמוז הקפידה על הדין. ..

( עליות אליהו אות י"ח בשם רבי דוד לוריא הרד"ל )

 

"והנה סיבת בריאת הגולם שרצה לברוא הגר"א :

נראה שהגאון למד סוגיית צירופי השמות ותוך כדי לימודו בחן על ידי בריאה זו ,ולא שעשה סתם מעשה של בריאה ,…וייתכן שהיה רבינו מתעסק ביסודות השמות וסדר כוונתם בבירור שיטה הנכונה וגירסת הספר יצירה ומתוך בירור הסוגיה בא לבדיקה ולבחינה לסידור השמות הראוי.

( ספר יצירה עם ביאור הגר"א ע' י' –יא )

 

 

…עוד בילדותו החל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר ,אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע .ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעיל .בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהילתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי…במיוחד התעסק הרבה בסוד צרופיי  אותיות ובחכמת היצירה .וכפי ששמענו מפי קדשו,גם כוונתו בזה היה ככדי להשיג ולדעת איך ליצור כח גולמי בע"ח –להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות ניסיון נורא ביצירת גולם כנודע.

( קטע מ"קול התור " פרק 3 ע' 95 במהדורת 1994)

"ומה שהובא שכוונתו של הגר"א ביצירת הגולם הייתה  בזה להכריע את הס"מ בשערי ירושלם אינו אלא דמיון. ( ספר יצירה עם פירוש הגר"א ע' יג )

"ובעניין עשיית הגולם דמאתה אינו דבר גדול כך כך דהטעם לקלות הדבר הוא ההכרעה כגירסת האר"ז"ל והגר"א ויש להסתפק בביאור הדבר אם הוא מפני שיש חילוק בין גרסה זאת לשאר הגירסאות,שלגרסה זאת הא פעולה קלה בהשוואה  לגרסאות האחרות הוא פעולה קשה או שאיו זו כוונתו ורק כוונתו דשכיון שיש עשרה גרסאות בו כל גרס היא עם  פרטים שונים מגרסאות אחרות ונמצא דמספר הגרסאות האפשרויות בנוסח ספר יצירה הוא מרובה מאוד דבריבוי הפרטים שחלוקים גירסה מגירסה ונכפל מספר האפשרויות בהרבה יותר מעשר וזה גורם הקושי לעשות גולם. 

 ואיך שיבוא לעשות שמה אינו האופן הנכון ואם יבוא לעשות ככל האופנים הוא מגיע למספר עצום של אופנים שקשה מאוד לעשות ככולם. ( כגון עם יש פרט א' שבו עשרה שיטות ועוד שפרט שני שבו יש עשרה שיטות לעשות בכל האופנים העולים משני פרטים אלו כבר הוא מאה אופנים .וכיוון שיש הכרעה בגירסה אחת של הגר"א ממילא נקל לעשות גולם.

מתוך ספר היצירה השלם עם פירוש הגר"א.  

ידוע שחרף כל השיטות של היצירה , בריאה ספונטנית ובלתי-צפויה של גולם היא מעבר לגבולות ההכרה, אולם האפשרות להשמיד את הגולם מעניקה לאדם שלווה מיסטית ואף אינה גורעת מן התחושה שבריאת גולם אינה מצמצמת את האמונה באל.

אני חוזר על ההשקפה המיוחדת של היהדות בימי-הביניים המאוחרים, הנוגעת במאגיה, ובעיקר על הדברים האמורים בקבלה. אני גם מבקש לציין מקרה של הצלחה בבריאה ספונטנית של גולם (אף כי אין לה דוגמא) כדי להבין את אי-בטחונו של בוראו המופתע, כדי שהקורא יבין את דברי,הנה דוגמה ממה  שסיפר רבי אליהו מווילנה במלים ספורות לתלמידו, הגאון רבנו חיים המפורסם [ר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש חיה" – ג"ל] על נסיונו לברוא גולם.

אנחנו מוצאים בעמוד 4 של ההקדמה לספר "ספרא דצניעותא" הערה על רבי חיים, שלפיה אמר לו הגר"א: "וב'ספר היצירה' התבהר לי כיצד ללמוד ולהעמיק. וכאשר העליתי לפניו עניין ב'ספר היצירה' שיש לו עשרה פירושים שונים, דרש באוזני את פירושו שדמה לזה של האר"י. אולם בעניין אחד היה פירושו של האר"י שונה במלה אחת, באשר היתה בה טעות דפוס. כאשר שאלתי אותו, אם אין זה עניין גדול ומופלא לברוא גולם, השיב: כעובדה, התחלתי פעם לברוא גולם, אך כאשר הייתי בעיצומה של השלמתו, חלף מעל לראשי צלם-דמות ובשל כך חדלתי מהמשך השלמתו מכיוון שחשבתי שיתכן שמן השמיים רצו למנוע ממני את בריאתו, ובאשר הייתי צעיר באותו הזמן השיב לי [הגר"א] שהוא, בשעתו, עדיין לא היה בגיל 13."

תיאורו של רבי אליהו נראה לי, לאחר הרהורים רבים, כדבר שאי-אפשר לבטל את משמעותו, אף בלא חקירה ודרישה בסודות שב"ספר היצירה", מאחר שהבסיס לסיפור על בריאת  הגולם נראה טבעי כשלעצמו. בהערה אחת בסיפורנו, שיש לה משמעות מרחיקת לכת, אנחנו למדים לדעת שבתקופתו היה שפע גירסאות ל"ספר היצירה". רבנו חיים עצמו מנה באוזני רבו עשרה  פירושים ל"ספר היצירה". אך רק פרשנותו של יצחק לוריא הדגול מוזכרת באופן חריג כבהירה ונגישה בנקל, למרות שגיאת הדפוס. ומ"ספר היצירה", ובתשובתו של הגר"א, כפי שניתן להבין בנקל מבין השיטין של דברי תלמידו, נהיר גם סיפור בריאת הגולם. (על כן ברור שסיפור הבריאה של הגולם יחודי לגירסתו של הגר"א ל"ספר היצירה" לפי סיפורו של ר' חיים, ואין זה שייר פרשני כלשהו לגירסת האר"י.) על-פי הדעה הזאת של תלמידו של הגר"א, באשר לאופני הפרשנות של "ספר היצירה", שבריאתו של הגולם היא עניין שב"פשטות", לפחות מן הבחינה שאיזכר אותה, ברור שהגר"א, באופן ישיר או ברמז ברור, אכן החל אי-פעם בעבר בבריאתו של גולם. כיצד ובמה החלה הבריאה לא נאמר אפילו במלה אחת, אף כי אנחנו למדים על הכוונה, אך באמצע תהליך הבריאה הופיע לעיני המורה צלם-דמות (gestalt), שהיה, לתחושתו של המורה, צלם-דמות של הזהרה מן השמיים.

הגר"א עצמו האמין בצלם-דמות שמיימי; אך אני סבור שהוא האמין כי יתכן שהשמיים מתירים לו לברוא רוח-רפאים ככפל דמות. למקרה שצלם-הדמות הוא הזייה (או מראית עין של הטעייה, מעין הסתר פרצוף, חוויות שחלחלו במוחו מחמת הגירוי שבמעשה הבריאה עצמו) שהשרתה עליו נוכחות בלתי-מציאותית. לפיכך מתעוררת שאלה מדוע התמונה הזאת, הדומה למאה חזיונות הזהרה החולפים כל העת במוח, חסרת קול (ובמושגים אנושיים, אף חסרת משמעות ובסיס), חלפה במוחו של הגר"א והטביעה בו את חותמה. בלא ספק הייתה מובנת יותר לוּ לבשה צורה של מחווה או הייתה מבוטאת במלים.

עיקרו של דבר במקרה הזה הוא, שצלם-הדמות המפוקפק הזה קיבל צורה של מופע ספונטני ובלתי הכרתי הדומה למעין כפילות הכרתית, מעין כפל דמות.

הדבר חסר החיים לכאורה הנמצא בטראנס (היכולת לראות את עצמך-מתוך-עצמך) נראה ונבחן בתופעות רבות. גם ההשקפה שהכפיל העצמי הוא סימן מקדים למחלה או למוות היא הוכחה שמדובר בהזהרה, ומוכרת לנו היטב ככזו. מן התיאור של הגר"א מותר לנו להסיק, כי הפתאומיות של מופע צלם-הדמות החדירה בו בתחילה פחד, שכן בגילו הצעיר עדיין התקיימה בו ההכרה שקיימת אפשרות של כפילות נפשית, ועל כן היתה לנגד עיניו ההשערה שאפשר לברוא גולם. אולם השפעתו הסתומה של צלם-הדמות, שהיתה נעלה מהבנתו, העניקה לו את ההכרה שקיימת משמעות כלשהי הרוחפת מעל לראשו  בכל רגע שבו נתבעת הכרעה של ממש.

ההסבר להתנסותו של הגר"א – שעובדת ראייתו של עצמו-מתוך-עצמו – נראה לי לא מוקשה יותר מן התיאור שהבחין בהזהרה התלויה לו מעל לראשו. לי נראה סביר, על-פי תולדות חייו בבגרותו, כי הגר"א הבין כבר בצעירותו את התופעה, ועל כן ידע שגם תלמידו יבין אותה, וכי, כמותו, לא יהיה צעיר מכדי להתנסות בה.

יתכן שקוראי יחשבו שמה שאני מתאר כאן הוא מעין התפצלות (סכיזופרניה) גופנית-נפשית של הגר"א, אולם אני טוען שאין זה כך. תיאורו של הגר"א שהניסיון לברוא גולם קסום צפנה בחובה את ההזהרה שהתגלמה בצורת צלם-דמות, שכן, מכל מקום, בריאת גולם ככפיל היא אמונה עממית מקובלת, שכן היא נרמזת אפילו במשנתו של האר"י.

לפיכך מתעוררת הסוגייה באיזה אופן ראה הגר"א את הכפיל הנפשי, האם בהכרתו או בתת-הכרתו, או שמא בהתפצלותם. מכל מקום, די היה בהבחנה בכפילות הזאת, בהופעתה כצלם-דמות, כדי שיחדל  לברוא את הגולם.

ראו גם

אלי יונה "הגולם של הגאון מוילנה "

חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי 

הגאון מוילנה.ציור מאת אשר דיקשטיין. "הארץ שלנו 1965

 
Exit mobile version