היהודי הבדואי -השומר דאוד אבו יוסוף בספרות העברית

 

דאוד אבו יוסוף השומר היהודי הבדואי של פתח תקווה ב-1879.צייר מהזיכרון ב-1944 יהודה ראב. צילום מצויין של הרישום נמצא באגף "זכר ראשונים" של מוזיאון "יד לבנים" בפתח תקווה. הרישום המקורי שמור בידי משפחת רוקח מהרצליה.

אחד השומרים הראשונים של פתח תקווה בראשיתה  בשנת 1879 היה "בדוי  יהודי " בשם דאוד אבן יוסוף שעל פי הסיפורים היה יהודי משבט יהודי ערבי שנדד בסעודיה.
על פי תיאורים  אחרים וכנראה נכונים יותר  היה יהודי מעיראק שבעצמו חיפש את אותם שבטים מסתוריים של בדויים יהודים במדבריות ערב.
 הוא הופיע מאי שם במושבה פתח תקווה בראשיתה. 
 הוא שמר על המושבה במשך שנה  הגן עליה בגבורה מפני בדואים תוקפים.
ובו בזמן ידע לנהל עימם משא ומתן כאחד מהם.
וגם נודע ביכולתו האדירה בנגינה על כלי הנגינה "הרבאבה"
ואז  לאחר שנה נעלם כלעומת שבא כשהוא משאיר אחריו מסתורין 
נכתבו עליו ספרי  ילדים כמו סדרת "פרשי הגליל " של עמוס אריכא שמתארת אותו כמנהיג השבט הבדוי היהודי "אבן יהודה"  אי שם בערבות מדבר ערב
נכתב עליו  בספר "עלילות ראשונים" של ברוך אורן.
ועוד כמה.
אבל המיסתורין נשאר.
לוחם של שבט חייבר האבוד' ?
דאוד אבו יוסוף.רישום מאת עמוס אריכא

שמי שיך דאוד אבו יוסוף –אמר הבדווי התמיר והגאה –ומקום שבטי בערבות ערב ". ..

-שם עברי לך –פניתי אליו –ואתה הינך בדוי הכיצד?

אנא ישראל ! ( אני ישראלי !) השיב לי בגאווה . כך נודע לי , כי בין יושבי מדבר ערב מצויים עד היום בדווים בני דת משה .

( פרשי הגליל בסלע אדום , ע' 18 מאת עמוס אריכא )

 

 

.שומרים יהודיים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים שהאמינו שניתן למצוא שם שבטים יהודים לוחמים ויצאו לחפשם .

בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 היה לחלוצים עניין עמוק בשבטי ישראל האבודים שהאמינו שנמצאים בחצי האי ערב וכהם ש/רידי השבט היהודי שחיי בחייבר והומד בימי ראשית האיסדלאם בידי אנשי הנביא מוחמד?

הייתה אמונה שלא כל השבט הזה הושמד ושרידיו וצאצאיו קיימים עד עצם היום הזה בחצי האי ערב עדיין יהודים גאים ולוחמים גאים.

הם שהתגלמו בעיניהם בדמותו של דאוד אבן יוסוף יהודי   רוכב על סוס מחזיק ברומח וחובש חרב  שהופיע ב-1879 במושבה החדשה פתח תקווה. הוא נראה כבדואי לכל דבר והיו  שהאמינו שהוא אחד מאנשי שבטי חייבר.

 

 

דאוד בן יוסף בציור של מנחם גפן  מ"עלילות ראשונים " מאת ברוך אורן. 1964.צילום זלמן חיימוב.

"חלומו הגדול הוא לגלות את שרידי יהוד אל חייבאר –שארית הפליטה של שבטי ישראל מימי מוחמד שנשמדו בידי הערבים .יהודים אלה…היו צאצאי המורדים שנמלטו למדבר אחרי החורבן וסיגלו לעצמם אורח חיים של בידואים . ובכל נדודיהם במשך דורות ארוכים שמרו על גחלת האמונה של ישראל. …שרידהם עודם חיים כיום במדבר חיג'אז ומדי פעם נסער הדמיון משמועות מעורפלות על הבידואים היהודים האלה הנודדים במדבר על גמליהם."

( אהוד בן עזר , בעקבות יהודי המדבר , ע' 56. )

יהודי חייבר היו יהודים הלוחמים שחיו  כבדואים  לוחמים בני חורין בערב באיזור חיג'אז מצפון לעיר יתריב הלא היא מדינה , ואפשר כבר מהתקופה שלאחר חורבן בית שני ואולי אף לפני כן .  בימי מוחמד  הם נלחמו בנביא והושמדו ברובם על ידיו ושרידיהם גורשו בידי יורשיו אולם מתעודות מאוחרות נמסר שעדיין היו בחיג'אז  קהילות יהודיות מבוססות . מקורות ערביים מן המאה החמש עשרה והשש עשרה מספרים על שודדי דרכים יהודיים נועזים בחיג'אז . בפי היהודים "יהודי חייבר " הפך שם נרדף לנועזות ותקיפות והאמינו  ששרידיהם ממשיכים להתקיים גם במאה העשרים.  והיו שהאמינו שבדואים יהודים נועזים אלה הם הם אנשי עשרת השבטים האבודים מהאגדה.

למעשה היה דאוד אבן יוסוף  יהודי  מעיראק בן למשפחה שעסקה במסחר צמר וחלב עם בידואי המדבר  אך סביבו נוצרו אגדות ומאוחר יותר ספרים של סופרים כמו עמוס אריכא בסדרת "פרשי הגליל " שלו  ויגאל בן נתן בספרו "הפרש מן המדבר " ואהוד בן עזר שתיארו אותו כאיש שבטי ישראל האבודים.האמת הייתה שדאוד אכן נלווה פעם לשיירה של מלומדים אנגלים יצאה למדבר לחפש את יהודי חייבר המיסתוריים ועבר עימם את נג'יד וחצר מוות ושאר מקומות מלאי תעלומה.

 

על פי המידע שמסר יהודה ראב שהיה בקשר הדוק עימו במשך שנה שלמה  דאוד (דוד) אבו-יוסוף נולד בכפר-אהלים במחוז בגדאד, בשנת תקצ"ז (1837), בשבט בידואי יהודי משרידי צאצאיהם של היהודים תושבי בבל בתקופת התלמוד, שחיו יחד עם בידואים מושלמים בנאות מדבר ועסקו בגידול מקנה ותמרים ותבואות. גדל במחנה בית-אביו והתחנך לאורח-החיים של שוכני-מדבר ולנאמנות ליהדות ולתקוות עם ישראל לגאולה ולשיבת ציון, וגם לקרוא ולכתוב לימדוהו מילדותו.

הסיפור המדהים ביותר הקשור בדאוד סיפור שלמרבית הצער לא נמצא לו שום ביסוס מכל מקור אחר הוא שפעם בא לשבטו  חוקר אנגלי בהמלצה מאת ה"וואלי" המושל בבגדאד ולקח אותו לתוך שיירה של בידואים בני-חיל, שיצא בראשה למדבר ערב לחפש את השבט "יהוד אל-חיבר", אותו שבט יהודי מופלא של בידואים, שבעולם התהלכו שמועות רבות על קיומו ושימש גרעין לאגדות על "עשרת השבטים" החיים במדבר בעצמאות. כחמשה חדשים שוטטו במדבר עד שמצאו שבט בידואי, הנקרא בפי שכניו בשם "יהוד אלחיבר", אך אנשי השבט לא הודו שהם יהודים, ובני השיירה חזרו איש למקומו.

הסיפור  הזה הביא לשמועות ואגדות על דאוד שהוא עצמו היה משבט של יהודי חייבר ולא רק האיש שיצא לחפש אותם.

פעם נגנבה סוסתו האצילה, ובלכתו בעקבותיה הגיע עד דמשק ושם מצא אותה והוציאה מידי הגנב. בהיותו בדמשק אמר לבקר את ירושלים עיר הקודש. בדרך נדודיו הגיע לכפר פג'ה בשרון וכאן שמע מפי השייך, שלן בביתו. כי בקרבת מקום, על אדמת "מלבס", הוקם זה עתה ישוב של יהודים שבאו מארצות רחוקות. ברכבו שמה ראה בני-אדם לבושים "מלבוש נכרי", כמו ה"פראנג'ים" המזדמנים לפעמים לבגדאד. הפנה את סוסתו וחזר אל השייך מאוכזב ומתרעם על שזה מהתל בו. כשאישר לו השייך בשבועה, כי יהודים הם אלה, רכב שמה שנית, נגש אל יהודה ראב , שעוד אתמול בביקורו הראשון ראה אותו שומר על הגורן לפנות ערב, ואמר לו: "אנא ישראל", "אנא יהוד", וליתר תוקף אמר לו גם את הפסוק "שמע ישראל". היהודים, ראשוני המתישבים בפתח-תקוה, קיבלוהו באהבה וכשסיפרו לו על תלאותיהם בשל ההתקפות ונסיונות-השוד של בידואי הסביבה הציע להשאר אתם שנה אחת כשומר.

יהודה ראב ידידו של דאוד אבו יוסוף.

דאוד אבו יוסוף  הצטיין באומץ ובגבורה ובזריזות להפליא. קצר קומה ורזה, רחב-כתפים מאד, כמעט רבוע, פניו וגופו מלאים צלקות של פצעי-חרב, אותות של קרבות בעבר. כזה היה מראהו. בנשק חם לא השתמש, כי לדבריו הרי נשק כזה, שאפילו אשה יכולה להרוג בו, אינו נאה לגבור אמתי. רק חרב וחנית היו כלי-זינו, חרב כבדה, שאחרים לא יכלו לנופפה, והוא היה מבצע בה מעשיראוה מפליאים. בתנופה אחת חתך ששה אבטיחים מוצבים בשורה וחלקיהם נשארו כל אחד על מקומו. מטפחת מועפת באויר היה חותך לשנים במכת-חרב אחת. פעם שיסף בחרבו חזיר-בר בבצה ובתנופה אחת בקע את ראשו וצוארו עד לבין כתפיו. בהטלת חניתו היה קולע באיילות וצד אותן ובתנופת-מקל מהירה כבזק הפיל פעם כנף מעל חסידה חיה בשדה והמציא לגברת גוטמן מטאטא-כנף חדש לפסח.

ביחוד היו לו התנגשויות עם בידואי ערב-ג'רמלה, שהעלו את עדריהם על שדות היהודים. פעם הכה בצד השטוח של חרבו על הגדול שברועים ושבר לו את ידו. אחסן אל עלי, שייך הג'רמלה ושודד מפורסם אמר להתנקם בו, שם לו מארב של בני שבטו וצוה עליהם שיכוהו רק במקלות ולא ילחמו בו בנשק ברזל, לבל ינתן לו הכבוד המגיע לגבור. הם הקיפוהו והחלו מציקים לו במקלות. קפץ על סוסתו לבין האהלים, חטף את ראש השבט מעל סוסו והחזיק בו כבן-ערובה, לבל יפגעו בו האחרים, וכך. הביאו אתו כהביא כבש עקוד עד לאוהל השומרים של פתח-תקוה.

משה סמילנסקי מתאר את האירוע כך:

פעם שבט בדואים נודדים רכובים  הגיעו לשדות המושבה וגמליהם רמסו והשחיתו את התבואה.אותה העת היה אבו-יוסוף בקצה הרחוק של המושבה. הוא מיהר לעלות על סוסתו, טס כחץ מקשת למקום המאורע, זינק לתוך ההמון זינק לבין הבאים לשדות, אחז בראש השודדים, ביד אחת השכיב אותו על גב סוסתו, כדי שלא יפגעו בו, וביד שנייה הכה בחרב את "המון הנוודים" ובחרב שלופה דהר סחור-סחור מסביב לפולשים עד שהללו נמלטו מן המקום.

ציור :עמוס אריכא

 

הוא שמר על השדות שנה שלמה, ורועי המדבר לא העזו להתקרב לשדות המושבה בכל התקופה הזאת. הוא לא אחז בנשק, לדעתו, בנשק "גם אישה יכולה להגן על עצמה", והוא הרי היה יכול לסמוך על שריריו.

ואכן בני פתח-תקוה יצאו נשכרים משהותו במחיצתם. בעוז רוחו ובזריזותו הפיל אבו-יוסוף את חתתו על השכנים הערבים ושימש דוגמה לשומרי המושבה. הוא לימד אותם את מנהגי הערבים, להצטיין ברכיבה על סוס ולהשתמש בנבוט (אלה עשויה ענף חזק וגמיש של עץ חושחש), באגרוף, בשוט – ורק באין בררה – בפגיון. היו לו נימוקים משכנעים: "חרפה היא לגבר לאחוז באקדח או ברובה – שגם אשה יכולה להשתמש בהם. הנשק החם פוגע באויב מרחוק – מעשה של מורך לב. והנשק החם גם קטלני ובמזרח התיכון נוהג מנהג נקמת הדם, ולא טוב הדבר לעורר אותה אצל שכנים."
דאוד היה קצר קומה, רחב גרם אבל דל בשר, שכן אכל רק פעם אחת ביום ומיעט בשתייה.
.

נעים זמירות היה וגם הפליא לנגן – היה לו גם כישרון  בשירה (שירי גבורה ואהבה) ובנגינה בכליזמר פרימיטיביים בנוסח הבידואים הצטיין בראשם "הרבאבה" כלי נגינה עשוי מעור בהמה ושערות גמלים מעין   מסרק עשוי משער זנב סוס., ואף חיבר לעצמו שירים בערבית בכתב עברי-מזרחי. בחתונת בתו של השייך עומר אבו-קישק מוגג כל-כך בשיריו   ( בעברית )את לבות קהל החוגגים  עד שהנוכחים התרגשו מזמרתו ופרצו בבכי למחרת לקחו השייך עמו ליפו וקנה לו במתנה תלבושת בידואית הדורה שעלתה בעשרה נפוליונים זהב.

כעבור שנה נפרד דאוד אבו-יוסוף לשלום מעל מתיישבי פתח-תקוה.

הם שמעו שהוא עבד זמן מועט כגובה בשרות הממשלה העותומאנית  במחוז שכם.

בסוף אותה שנה הוא נעלם כלעומת שבא.

אולי  חזר אל שבטו במדבר עיראק.

ואולי המשיך במסע למצוא את שבטי היהודים הבדואים במדבר ערב?

מאז נעלמו עקבותיו.

 

 דאוד אבו יוסוף מנגן ב"ראבאבה" לקוח מספרו של ברוך  אורן  "עלילות ראשונים "צייר מנחם גפן 1964 

 

מה שנשאר ממנו היה הרבאבה שלו שמוצגת עד היום בארכיון העיר פתח תקווה.

אך האם באמת היה זה כלי הנגינה שבו התמש דאוד אבו יוסוף? זה כלל לא ברור.
מנהלת הארכיון הודתה בפני שאינה יודעת כיצד היגיע כלי הנגינה לארכיון מאחר שהוא נמצא שם לפני זמנה מהתקופה שהסופר ברוך אורן שכתב על דאוד אבו יוסוף  בספרו הידוע "עלילות ראשונים " (1964) ניהל אותו.

והקשר שלו לדאוד אבו יוסף הוא בגדר שמועה בלבד שאף מקורה אינו ידוע.

)

 

רבאבה המיוחסת לדאוד אבו  יוסוף מוצגת בארכיון העיר פתח תקווה. צילם זלמן חיימוב

דאוד אבו יוסוף  ופרשי הגליל 

דאוד אבו יוסף השאיר את חותמו העז על כמה יצירות של ספרות הילדים העברית.

סדרת "פרשי הגליל "  מלווה את הרפתקאותיהם של שני חברי ארגון 'השומר' בתקופת השלטון הטורקי, אחד מהם הוא המספר, איש הגליל יגאל, שומר המושבה ראש-פינה (דמות חיוורת שאינה משאירה כל רושם על הקורא), והשני הוא שומר כפר יבנאל, הענק ואדיר הכוח אלכסנדר הגלילי (שבאיוריו של אריכא נראה כמעין שאול טשרניחובסקי אדיר שרירים), הוכחה לכך שגם יהודים יכולים להידמות להרקולס. השניים נעזרים בדמות אקזוטית במיוחד, שיח' 'דאוד אבו-יוסוף', לוחם יהודי בדואי מהשבט האבוד "אבן יהודה"  של יהודי חייבר שבחצי האי ערב! השלישייה נלחמת במנהיגי כנופיות ובסוחרי עבדים שונים. העלילה מתרחשת במקומות אקזוטיים, ובמדבריות סיפורים אלו היו במידה רבה מעין מערבונים שהתרחשו בנופיו התנ"כיים של המזרח התיכון, והזכירו לא מעט את ספריו של קרל מאי על המזרח התיכון, אלא שכאן מילאו השומרים העבריים הגיבורים את מקום גיבוריו הגרמניים של מאי.

 

הספרים בסדרה זאת היו : פרשי הגליל בסלע אֶדום ( מסדה , 1961),

 

בסיפור  נודדים הגיבורים פרשי הגליל השומרים יגאל ואלכסנדר וידידם השיך הבדואי היהודי דאוד אבן יוסוף איש השבט הבדואי היהודי "אבן יהודה" מן הגליל אל העיר פטרה בחיפוש אחר אוצר נעלם שהוטמן שם בידי המלך הורדוס; בסלע האדום הם מחפשים ומוצאים את אוצרו האבוד של מלך יהודה, הורדוס האדומי (ומשאירים אותו במקומו לבעליהם החוקיים, לבני יהודה, עד שיקום לעם יהודה נשיא הראוי לו)

 

דאוד אבו יוסוף בפעולה כנגד שיך בדואי עויין. צייר עמוס אריכא 

פרשי הגליל במדבר ערב ( מסדה, 1962)

 

שבו השלישייה יוצאת לחצי האי ערב בעקבות נער מראש פינה שנחטף לשם בידי שיך ערבי שואף לנקמה ונמכר כעבד לארמון עמיר ערבי בחצי האי ערב הם מתחקים אחר יהודייה יפהפייה שנחטפה לשם, אהובתו של דאוד אבו-יוסוף.

דאוד אבן יוסוף בסדרת "פרשי הגליל " איור מאת עמוס אריכא.

 

פרשי הגליל בעמק הערבה ( מסדה, 1962) שבו  השלושה יוצאים בעקבות פושע יווני ערמומי שגנב את ספר התורה העתיק של שבט "אבן יהודה " הספר שמוכיח את הקשר שלהם לעם ישראל.

 

 

 

 

דמותו של הבדואי היהודי מופיעה  שוב בספרו של יגאל בן נתן, הפרש מן המדבר (1976), השוטח תיאור דמיוני של תולדות חייו של אבו-יוסוף כאיש שבט בדואי יהודי ממדבריות ערב.

ובספרים שונים של אהוד בן עזר, כמו בעקבות יהודי המדבר (1983), ספר שגיבוריו יוצאים למסע בזמן אל המאה התשע-עשרה ופוגשים את אבו-יוסוף, פרשים על הירקון (1989), סיפור ביוגרפי על השומר יהודה ראב, ובו מוצגת דמותו האותנטית של אבו-יוסוף, וכן צל הפרדסים והר הגעש (1997), העוסק ב'השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו'. בספר זה מסופר על אבו-יוסוף שהיה יהודי מבגדד, בן למשפחת סוחרים, שעקב קשרי המחסר שלו עם הבדואים בעירק חי בחברתם חודשים רבים בשנה. אבו-דאוד נוסע לדמשק בעקבות סוסתו שנגנבה, ומשם ממשיך לירושלים. בכפר הערבי פג'ה מספר לו שיח' הכפר שלא רחוק משם חיים יהודים מבני עמו, ואבו-יוסוף הולך לבקרם. בהתחלה הוא מתקשה להאמין שאנשים לבנים ובהירים כאלה הם יהודים, ורק לאחר שהשיח' נשבע לו כי אלה אכן יהודים, הוא חוזר אליהם ונשאר עמם במשך שנה. בשנה זו הוא עוזר למתיישבים הראשונים ומלמד אותם 'הלכות שמירה ושכנים'

. אך דומה שאף אחד מהספרים האלו לא הציג את אבו-יוסוף בצורה מרתקת ואקזוטית כל-כך כמו אריכא, שהתעלם מהדעה שיתכן והאיש היה יהודי רגיל מבגדד, והפך אותו להתגלמות של שבטי ישראל האבודים שאותם חיפש דאוד אבו יוסוף במציאות.

נתן יונתן בן המושבה פתח תקווה  מתאר את דאוד אבו יוסוף  בשירו "אגדת השומר "

שפורסם לראשונה " תחת השם"דאוד אבו יוסף"   ב"דבר לילדים "כרך ל' חוברת 41 ב-5 ביולי  -1960.

 

לאחר מכן פורסמה גירסה ארוכה יותר ב" קטיף-ילקוט לדברי ספרות הגות ואמנות" כרך ב',פתח תקוה : העיריה המחלקה לתרבות, תשכ"ג 1963
 "קטיף" הייתה סדרת אנתולוגיות על דברי ספרות ושירה על פתח תקווה ונושאים אחרים  בעריכת יוסף חנני ויעקב צבי שרגל שפורסמו בידי עיריית פתח תקווה במשך כ-35 שנה. 

השיר פורסם שוב תחת השם "דאוד אבו יוסוף" עם איורים של יצחק גרינפלד  בספר  שיריו של נתן יונתן שירי עפר ורוח , ספרית הפועלים 1965

כאן מובאת הגירסה המקורית מ"קטיף" כרך ב' "

 

דאוד אבו יוסוף הצעיר .צייר יצחק גרינפלד

 

 

 

דאוד אבו יוסוף המבוגר .צייר יצחק גרינפלד

 

ביבליוגרפיה

את הסיפור המלא אודות דאוד אבו יוסוף – 'השומר הפלאי' ניתן לקרוא בספר זכרונותיו של יהודה ראב  'התלם הראשון':זכרונות שנרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר <ראב> ; מבוא מאת ג' קרסל הספריה הציונית : זכרונות ראשונים,תל אביב :   מ' ניומן,   תשט"ז.1956

הספר יצא לאור במהדורה שנייה ומורחבת עם הקדמה של נכדו של ראב אהוד בן עזר  ירושלים : הספריה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ח 1988

 

ברוך אורן עלילות ראשונים /    רשומים: מנחם גפן.  ספרית דן חסכן  11   תל-אביב :   עם עובד,   [תשכ"ה] 1964 .

תקציר :מחרוזת סיפורים אודות המתיישבים הראשונים של ההתיישבות העברית בארץ ישראל, ומעלליהם של בוני פתח תקוה, זכרון יעקב, ראשון לציון, מוצא, חדרה, רחובות, ראש פינה, גדרה, עקרון, השומר הפלאי דאוד אבו-יוסף שמנגינת העוד והראבבה שלו הרעידה את ליבותיהם של מתיישבי פתח תקוה והשלושה שבאו באישון לילה לתל דורן והעירו את השומר הכושי, ובישרו לו כי אדונים חדשים באו למקום להתיישב במקום. –

יגאל בן נתן -דרוקר     הפרש מן המדבר / איורים אורה איתן   ספרית דן חסכן  74  תל-אביב :   עם עובד,   [תשל"ה] 1975

‬תקציר הספר:יום אחד עסק דחפור בהריסת בית ישן בפתח תקוה. חבורת ילדים צפתה מן הצד במחזה. "הי!" קרא אחד מהם ורץ קדימה, "ראו מה שמצאתי". הוא שלף מבין ההריסות תיבת ברזל חלודה. הילדים פרצו את מכסה התיבה. בתוכה מצאו גליונות צהובים מקופלים בזהירות וכתובים בכתב-יד צפוף. כך ניצל סיפורו של הפרש מן המדבר. זהו סיפור מסעו המרתק והנועז של "הפרש מן המדבר", דאוד אבן-יוסף, מערב הסעודית לפתח תקוה, לצד סיפור הקמתה של פתח תקוה.

עובד לסיפור קומיקס בידי דניאל לוי בשבועון "משמר לילדים"  כרך  לא   בשנת  תשל"ו 1976.

 

שאותו  תוכלו לקרוא בבלוג זה כאן.

 

אהוד בן עזר, 'אנשי דורות קודמים – דאוד אבו יוסוף', מתוך 'מעריב לילדים', 1982

דן אלמגור, 'כוכב הזמר' הראשון, 'עתמול' כרך כ'ג, חשון תשנ'ח 1997

מלכה סטי, 'השומר הפלאי' – תסכית , בהוצאת מרפ'ד פתח תקוה

אהוד בן עזר בעקבות יהודי המדבר אייר דני קרמן ירושלים : שוקן, תשמ"ג 1983.

 

אהוד בן עזר  פרשים על הירקון   איורים דני קרמן בהוצאת יוסף שרברק, 1989

קיראו עוד על ימיה  הראשונים של פתח תקווה :

,בבוקר לח בשנת תרל"ח :המלחמות על הבלדה על יואל משה סלומון 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: