ארכיון קטגוריה: אמנות יפה

האריה שלא שאג: נתן זך בעקבות אברהם מלניקוב

פסל האריה בתל חי של אברהם מלניקוב מהספר "אמנות ישראל " בעריכת בנימין תמוז

לציון י"א באדר יום תל חי שחל השבוע אני חוזר לפסל הנשכח אברהם מלניקוב ( 1892-1960) יוצר פסל האריה בתל חי .

פסל האריה בתל חי שהפך לסמל לאומי כאנדרטה המפורסמת ביותר על אדמת מדינת ישראל הוא אחד הפסלים החביבים עלי כפי שתוכלו לראות למשל כאן :

כמה צילומים משפחתיים עם פסל של אריה לאורך השנים

האיש שפעל יותר מכל אחד אחר לפרסומו מחדש של מלניקוב כאבי הפיסול הארץ ישראלי היה לא אחר מאשר המשורר וחובב האמנות נתן זך ( 1930-2020) הנחשב לאחד מגדולי המשוררים של הספרות הישראלית.

הפרוייקט החשוב ביותר של זך אספן מפורסם של יצירות אמנות בתחום האמנות הויזואלית היה חקירה שביצע על מה שקרה ליצירות האמנות של מלניקוב שנעלמו לאחר שחזר לישראל מאנגליה אליה עזב מלניקוב למשך 25 שנים לאחר שנטש את ארץ ישראל כמה ימים לאחר חנוכת פסל האריה המפורסם

תוצאות חקירה זאת פורסמו במלואן בשני גליונות של כתב העת מוניטין בעריכת אדם ברוך ( בעצמו חובב אמנות ידוע ) ב-1982

ושימשו כבסיס לתערוכה ידועה על חייו ויצירתו של מלניקוב בגלריה של אוניברסיטת חיפה

אולם כפי שציין זך בזעם שוב ושוב מלניקוב נשאר שכוח גם לאחר תערוכה זאת.

מאמרו בנושא פורסם שוב בספרו האוטוביוגרפי של זך "משנה לשנה זה :   פרקי ביוגרפיה ספרותית ומובאות : [עם כינוס שירי] /( הקיבוץ המאוחד 2009 ).

עטיפת הספר שבו פורסם בפעם האחרונה המאמר על אברהם מלניקוב

עמוד הפתיחה לפרק על אברהם מלניקוב בספרו של נתן זך """משנה לשנה זה"

אני מביא כאן את המאמר המקורי של זך על אברהם מלניקוב סרוק משני הגליונות של כתב העת "מוניטין " מספרי 44-45 בעריכת אדם ברוך באפריל -מאי 1982

ולסיום כנספח קטעים מקטלוג התערוכה על מלניקוב שאותה יצר זך כאחראי מחקר באותה השנה 1982 עם אילנה אורתר כעוצרת בגלריה לאמנות של אוניברסיטת חיפה שבה עבד אז זך כמרצה לספרות

אברהם מלניקוב

חלק ב' של הרשימה

ומה קרה עם מלניקוב ויצירתו מאז פרסום המאמר של זך?

דיוקן של אברהם מלניקוב מאת ראובן רובין . נמצא ברשות מוזיאון תל אביב

ידיעה מעיתון "הארץ" מה-28 ביולי 2010

חשש לגורל פסליו של אברהם מלניקוב

בעקבות מכירת ארכיונו של הפסל לשווקי פשפשים, קורא נתן זך לא לסחור בעבודותיו של "חלוץ הפיסול הישראלי

הארכיון של הפסל אברהם מלניקוב (1892-1960), מי שפיסל את "האריה השואג" המפורסם מתל חי, נמכר לאחרונה במחיר אפסי לסוחרים משווקי הפשפשים בחיפה וביפו – כך טוענים מקורבים לפרשה, וכן המשורר נתן זך.

הארכיון אוחסן במזוודה, ובה בין השאר, לפי הגורמים, התכתבויות בין הפסל לבין דמויות מרכזיות בתולדות הארץ כמו הגנרל אלנבי והרברט סמואל, וכן עם וינסטון צ'רצ'יל. הוא נמכר לאחר ששמאי מטעם האפוטרופוס הכללי מ"הקרן לטיפול בחסויים" קבע כי מדובר באמן חסר חשיבות. פרטי הפרשה נחשפו לראשונה בקהילת עסקי אמנות ברשת החברתית "דה מרקר קפה".

משיחה עם מקורב לפרשה עולה כי לאחר אשפוזה של חוה מלניקוב-גבאי, בתו של הפסל והיורשת היחידה שלו, פוזר תוכן המזוודה בין סוחרים שונים במחיר של 100 שקלים לארגז. לעת עתה לא ידוע מה יעלה בגורל הפסלים המעטים שהותיר אחריו מלניקוב ושהיו בדירת בתו. ככל הידוע, מדובר ב-11 פסלים והם נמצאים כעת בטיפול האפוטרופוס.

זך, שנמצא בקשרי ידידות עם הבת, הקדיש פרק שלם למלניקוב בספרו "משנה לשנה זה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009 ). שנים קודם לכן, ב-1981, הוא אירגן תערוכה גדולה מעבודותיו של הפסל באוניברסיטת חיפה. מלניקוב-גבאי, כעת בשנות ה-80 לחייה, היא אחייניתה של האמנית חד גדיא. עיזבונו של מלניקוב, שחי בלונדון במשך 25 שנה עד 1959, התגלגל מיד ליד כפי שמתואר בספרו של זך, ובין היתר, כשהיה באחריות עיריית עכו, אוחסן בתנאים גרועים. "(מלניקוב) מייצג נאמנה את יחסה של מדינת ישראל אל יוצריה, משוררים, סופרים ואמנים – (היא) נהגה לפחות בקצתם כמו לא היו קיימים בעיניה", כתב זך בספר.

זך אמר השבוע: "העניין שלי הוא להחזיר את כבודו האבוד של מלניקוב, בלי שזה יהיה עניין לסוחרים, על מנת שמוזיאון יעשה תערוכה לעבודות. שמעתי שמוזיאון חשוב מתכוון להציג את העבודות ללא המלחמות בין הסוחרים. כשכתבתי את הפרק על מלינקוב בספרי לא ניחשתי שהסוף יהיה יותר נורא ממה שחשבתי. זה לא עניין לסוחרים. בחלוץ הפיסול הישראלי לא סוחרים". מהאפוטרופוס הכללי לא התקבלה תגובה בנוגע לטיפול בארכיון ובפסלים עד הורדת הגיליון לדפוס.

"

ב-2011 בוצעה מכירה פומבית גדולה של יצירות וחפצים של מלניקוב בידי בית "קדם " למכירות פומביות .

ב-2015 אושפזה חוה בבית-חולים לחולי נפש.
שמאי שמונה מטעם האפוטרופוס הכללי כדי להעריך את העזבון,
קבע כי מדובר באמן זניח. כתוצאה מכך, חלק מהעזבון פונה
מדירתה בחולון לדירה בחיפה, ושתי מזוודות עם מסמכים וספרים
וביניהם התכתבות עם צ'רצ'יל, הגנרל אלנבי, בגין ואישים נוספים,
נמכרו בפרוטות לסוחרים משוק הפשפשים. 

נתן זך המגן הגדול של מורשתו האמנותית של מלניקוב נפטר בשנת 2020 ולא נראה שחל מאז שינוי ביחס למלניקוב.

אברהם מלניקוב הצעיר

קיראו גם שני סיפורים של אליעזר שמאלי על אברהם מלניקוב ועל הנבואות שניבא ליצחק שדה ( עוזר בחציבת הפסל של האריה ) ויצחק רבין הילד

פסל של מצביאים: סיפור על אברהם מלניקוב ויצחק שדה

אחד מבני היורה ונבואה שהתאמתה

וכבונוס הנה קטעים מהקטלוג האמנותי היחיד במינו של יצירות מלניקוב וחייו שנתן זך היה בין כותביו

אברהם    מלניקוב :   "יהודה המתעורר" מחוה לאברהם מלניקוב חלוץ הפיסול הארצישראלי… /   אוצרת התערוכה אילנה אורתר עורך מחקר נתן זך ; חיפה :   הגלריה לאמנות של אוניברסיטת חיפה, 1982


אברהם מלניקב תמונה מהקטלוג













הקדמה לקטלוג

מאמר מאת נתן זך :

קיראו עוד :

אברהם מלניקוב בויקיפדיה

אברהם מלניקוב במרכז המידע לאמנות ישראלית

ראיון עם נתן זך על האמנות בישראל

גדעון עפרת על האריה השואג של מלניקוב

גיל ויסבלאי "כיצד נראה אריה גיבור " על יצירת פסל האריה

רם אהרונוב :אריה אשורי או אירופאי ?

גיא בכור על תעלומת האריות ופתרונה

האיש שהחזיר את מיתוס בר כוכבא לחיים

גדעון עפרת על הריאליזם הבריטי של מלניקוב

ראובן פלץ על חוה מלניקוב ושימור הפסלים של אברהם מלניקוב

אלי אשד על יוסף הגלילי הלוחם קטוע היד

סרטון על פסל האריה :

משחק השחמט של הפילוסוף משה מנדלסון המחזאי לסינג והכומר לאואטר-הציור הקבוצתי מאת מוריץ אופנהיים והשיר מאת ג’ין נוֹרְדְהָאוּס

משה מנדלסון משחק בשחמט עם הכומר לאואטר כשהפילוסוף לסינג מסתכל ברקע.1856, Judah L. Magnes Memorial Museum , Berkeley

 

כהמשך למאמר שלי על דיוקנאות יהודיים קדומים הנה תמונה מפורסמת שהיא דיוקן מומצא.

זוהי אחת התמונות הידועות ביותר של אבי תנועת ההשכלה בגרמניה  משה מנדלסון.  אבל הציור הזה הוא מדומיין.הוא נוצר רק בשנת 1856 שנים רבות לאחר מות מנדלסון והאנשים שעימו בציור. התמונה התפרסמה מאוד .משום שאיך שהוא היא נראתה כמבטאת את המצב של  היהודי בגולה.  בעקבותיה נוצר תחריט ידוע מאוד בשחור לבן.

הצייר מוריץ  דניאל אופנהיים   ( 1800- 1882)הוא הצייר היהודי הראשון הידוע שהיה לו חינוך אקדמאי בציור. היו ציירים יהודים לפניו אבל עד כמה שידוע לא כאלו שלמדו את המקצוע באקדמיה גרמנית.הוא התפרסם בציוריו מחיי יהודי גרמניה ובדיוקנאות של אישים כמו המשורר  היהודי היינה ,המשפטן ברנה  הסופר גתה , המלחין פליקס מנדלסון  ובני משפחת רוטשילד.

הוא יצר תמונות היסטוריות רבות כמו חטיפתו של הילד היהודי אדגר מורטרה בידי הכנסיה הנוצרית שובו של החייל המתנדב  היהודי לבני משפחתו. תמונה המראה שגם היהודים שפכו את דמם במלחמות למען גרמניה.

אבל התמונה שלמעלה של משחק השחמט  היא לדעתי הטובה ביותר שלו הקיימת בגלל מה שהיא מסמלת :מלחמת מוחות המועברת דרך משחק השחמט בין פילוסוף יהודי וכומר נוצרי.

 

http://magnesalm.org/notebook_fext.asp?site=magnes&book=3024

התמונה מתארת אירוע שהתרחש במציאות ההיסטורית :מנדלסון  פגש את לאואטר בשנת 1763 וזה דרש ממנו פומבית להודות בעליונותה של הנצרות על היהדות. מנדלסון ענה בתשובה מתנצלת כל שהיא  ( קראו אותה כאן )  וסירב להמשיך בויכוח מעבר לכך.ויצא פגוע מאוד מכל האירוע.

אמנם ..הם לא שיחקו בינם שחמט. זאת ההמצאה של הצייר שמציג כך את מערכת היחסים בינם בצורה דרמטית ביותר כביכול כמשחק מוחות.אבל לא היה מאבק מוחות כזה במציאות.מנדלסון פשוט שתק שתיקה פחדנית.

אני מוצא את  תגובת השתיקה של מנדלסון כעלובה ביותר. הוא הראה את עצמו כמי שלא מעז לעמוד על זכויותיו ועל כבודו וכמי שאינו מסוגל להתמודד עם הכומר.בימי הביניים יהודים מעולם לא היססו להתווכח עם כמרים נוצריים.אבל מנדלסון לא העז לעשות זאת.היה חשוב לו מכל להיות אזרח גרמני .

בקהילות היהודיות בחו"ל כאשר נודע העניין חוסר תגובתו של מנדלסון עורר זלזול.

בתמונה שלפנינו שרומזת לפרשה  הזאת בדרך סימלית. מנדלסון יושב משמאל מהורהר ולא החלטי.

לאואטר יושב מימין וספרו העוסק בתיאולוגיה נוצרית וקורא ליהודים להתנצר פתוח לפניו. הוא בהחלט נראה החלטי ונחוש.

לסינג פילוסוף ומחזאי שתמך ביחסים טובים בין יהודים ונוצרים  וכתב מחזה בשם "נתן החכם " שגיבור היהודי הטוב היה מבוסס על מנדלסון עומד ברקע סימפטי למנדלסון אבל לא באמת מעורב. מעין דמות ניטראלית שאי אפשר לסמוך עליה באמת  בעת צרה.

ברקע נפרדת  ומנותקת לחלוטין מכל המאבק המרומז פרומט מנדלסון  אישתו של מנדלסון.כנראה רמז לחוסר המעורבות של נשות היהודים במאבקי בני זוגם עם העולם הסובב אותם.

לכאורה יש כאן מאבק בין שווים אבל לא באמת. במציאות מנדלסון התגלה כהססן  לעומת הכומר.

לכל האנשים בציור  יש תמונות אותנטיות  שעליהן התבסס אופנהיים כשיצר את התמונה הדרמטית.

והנה תמונות שעליהם התבסס מוריץ אופנהיים כשיצר את התמונה הזאת ב-1856 :

תמונה אותנטית  של משה מנדלסון

Moses Mendelssohn (1771, portrait of Anton Graff , art possession of the University of Leipzig)

תמונה אותנטית של ג'ון קספר  לאואטר 

Johann Caspar Lavater, Gemälde von Alexander Speisegger, 1785, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של  גטהולד אפרים לסינג 

 

Gotthold Ephraim Lessing, painting by Anna Rosina de Gasc (Lisiewska), 1767/1768, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של פרומט מנדלסון 

פרומט מנדלסון אישתו של משה .צייר בלתי ידוע.אחד הדיוקנאות הראשונים הידועים של אישה יהודיה.
ולמי שהתקשו להבין את הסיטואציה שמאחורי התמונה  הנה שני שירים שמסבירים אותה.
אלו שני שירים של המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוז שמסבירים את המאבק בין לואטאר ומנדלסון ואת התמונה.
ג’ין נוֹרְדְהָאוּס נולדה למשפחה יהודית ב-1939 בבולטימור שבמדינת מרילנד בארה”ב.  היא סיימה את חוק לימודיה בפילוסופיה במכללת בארנארד וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית מודרנית מאוניברסיטת ייל.  נורדהאוס ביקרה בישראל ואחד מספרי שיריה, קופי החרסינה של משה מנדלסון-שירים, תורגם לעברית על-ידי ידידי המנוח המשורר  משה דור  וראה אור בהוצאת “כרמל” ב-1996.
השירים השואבים את השראתם מאירועים ואגדות הכרוכים בחייו של משה מנדלסון ובהם פרשת לואטאר .מובאים כאן באדיבות הוצאת כרמל :

ל

 

 

 

 

 

ראו גם

משה מנדלסון בויקיפדיה 

ויכוח מנדלסון לאואטאר 

הידיד -מאמר על מערכת היחסים בין מנדלסון לסינג ולואטאר

מבעד לחלון :עוד שירים מאת ג'ין נורדהאוז בתרגום משה דור 

Moses Mendelssohn 1768, painting by Christian Bernhard Rode , formerly in the Gleimhaus Halberstadt, today lost

הדיוקן של הגאון מווילנה -זיוף או אמת ?

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמן  שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

דיון בכך לגבי הציור של מייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי תמצאו כאן.

רשימה זאת היא הסיום לסדרה   שעוסקת בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :https://www.youtube.com/watch?v=BX1O9KNLj-Q

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

וכעת למאמר המסיים בסדרה.

תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפן  ?  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?האם הציור המפורסם  של הגאון מווילנא או יותר נכון הדיוקנאות השונים של הגאון מווילנה  הם מזוייפים  כמו דיוקנאות הרמב"ם והדיוקנאות   של  הבעש"ט והרב שניאור  זלמן מלאדי?

אין תשובה מוחלטת לשאלה שלמעלה   אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא  בניגוד להם אותנטית.

אמנם יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין  תמונות אותנטיות  שלהם.אבל ככל הנראה זה לא היה כך במקרה של הגאון מווילנה.

נכון שהושמעו התנגדויות לעניין והנה דוגמה  :

"אין לנו כל ידיעה ברורה שישב בכלל אי-פעם אי-מי מול דמותו של הגאון וצייר! תמונתו של הגאון התפרסמה לראשונה בשנת תקפ"ה – קרוב לשלושים שנה לאחר פטירתו של הגאון – וכמה אנשים חיו אז שהכירו את מראה פניו של הגאון שהיה ממעט לצאת מביתו? אם כן, יתכן שתמונה זו של הגאון לא צויירה על ידי מי שראה אותו, ואין בינה לבין המציאות כלום. 
ואם נשאל – והרי בכל זאת היו אנשים באותו זמן שחיו וראו את הגאון? (ראה עמ' 113 בספרו של דב אליאך "הגאון" , שהסבא מקלם הכיר אשה שעוד זכתה לראות את פני הגר"א). זו אינה ראיה. ראה מה שכתב רבי משה מאיר ישר, בספרו "החפץ חיים – חייו ופעליו" (הוצאת נצח, ת"א תשכ"ט, עמ' תרלד) על תמונתו הידועה של החפץ חיים: "תמונה זו שנפוצה עד כה אינה מתארת אל נכון את צורתו האמיתית והמקורית של הגאון הצדיק"! ותמונה זו, היא התמונה הידועה והנפוצה ביותר עד היום – למרות שכל רואי פני החפץ חיים (מהם אשר עדיין חיים עמנו כיום…) גם הם אמרו ואומרים – "זה לא החפץ חיים"! וזאת למרות שישנן תמונות נוספות מהחפץ חיים שרואי פניו מאשרים בפה מלא על אמיתתן – אוין אנו צריכים לפצות את עצמנו בתמונה מפוקפקת. ומה נאמר על תמונה שמתפרסמת לאחר שנים כה רבות מפטירת הגאון? "

( מתוך ביקורת אנונימית על ספר הגאון של הרב דב אליאך

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=506334&forum_id=1364&fbclid=IwAR0fy4o8AfEsSo7Y8xjVNCyQ3kbTKlPYOpRHfPDHPX5bzXp99ehXLBUQhJY

ברשימה זאת נענה על טענות אלו ואחרות.

הצייר הנוצרי של הגאון 

קודם כל יש לציין שבידינו יש שתי עדויות שונות על דיוקנאות  של הגאון מווילנה שצויירו בחייו .

עדות אחת מופיעה במאמר חשוב של  זוסיה אפרון  (Zusia Efron ((1911 – 2002 )   ששימש  שנים רבות כמנהל המשכן לאמנות בעין חרוד.   הוא היה מומחה ליודאיקה וציורים של הגאון  שעליהם כתב מאמר חשוב באנגלית שאותו השמיע כהרצאה בכנס מיוחד במינו על הגאון מווילנה שהתכנס בווילנא ב-1998  בהזמנת ובאירגון הרשויות הליטאיות לרגל מלאת 200 שנה לפטירת הגאון.

המאמר נקרא:

,  . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imaginati. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.  ( ואותו תמצאו בנספח למאמר זה למטה )

על פי עדות שאותה רשם זוסיה אפרון  במאמר זה היה אמן פולני נוצרי צעיר סטודנט באוניברסיטת וילנה ששמו אינו ידוע שהכין רישום בעיפרון  של פני הגאון .ורישום זה היה הבסיס לציור שמן  שהכין מאוחר יותר של הגאון.

התמונה הזאת נשארה אצל משפחת האמן ששמו אינו ידוע במשך 70 שנה.

תוצאת תמונה עבור חייקל לונסקי

חייקל לונסקי 

ב1923  אולי בעקבות שמועות על האירועים שנערכו  לזכר  הגר"א ב1920 לרגל מלאת מאתיים שנה להולדתו ,המשפחה  יצרה קשר עם  הספרן חייקל לונסקי שהיה קשור למוזיאון האתנוגרפי היהודי בוילנה על שם ש.אנסקי  ( שפירסם ב-1920 מאמר חשוב וראשון מסוגו  ביידיש על דיוקנאות הגר"א  שמן הראוי שמישהו יתרגם אותו לעברית ) . לאחר השיחה עם לונסקי שהשתכנע בידי טענותיהם  המשפחה תרמה למוזיאון האתנוגרפי היהודי את התמונה הבלתי ידועה לחלוטין עד אז.  ושם היא נשמרה עד שהציור נגנב ביחד עם שאר אוצרות המוזיאון בידי הנאצים ועקבותיו נעלמו מאז.

עותק של הציור פורסם  לפני היעלמו  בספר של קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה " ב-1935  בצילום  של הצלם י"א צינוביץ  והנה הוא כאן.

לונסקי החשיב את התמונה כאותנטית ולדעת זוסיא אפרון שראה את הציור במוזיאון בווילנא  זה היה הציור האמיתי היחיד של הגאון שנעשה בימי חייו .הוא העריך שהוא נעשה בערך בתקופה שהגאון היה בן 50 .

אפרון העריך  במאמר   ( שכאמור תוכלו לקרוא בנספח למאמר זה אם תגללו למטה  ) שזה היה בתקופה של 1750 -1755 אבל זאת טעות כמובן שהרי הגאון נולד בשנת 1720 ,  כוונתו הייתה לשנים 1770-1775.

אפרון  חשב שציור  זה  שימש כבסיס היחיד לכל הציורים שפורסמו מאז על הגאון.זאת משום שהדגש הוא על דיוקן הגר"א המתואר ללא מאפיינים נוספים ,וללא כל נסיון לרמוז על מעמדו ,על אישיותו ,או על דמותו כפי שנצטיירה על פי הסיפורים והאגדות שנרקמו סביב דמותו.

אבל  לי נראה שהוא שגה גם בזה. הציור אינו דומה  בתווי הפנים לציורים האחרים על הגאון וגם לא יכול היה להיות ידוע לציירים שלהם או למישהו בקהילה היהודית שהרי היה שמור כל השנים בבית האמן ומשפחתו  הנוצריים עד לשנת 1923.  נראה שציור זה גם אם הוא ציור  אותנטי של פני הגאון לא היה מוכר לאיש בקהילה ואיש לא ניסה לשכפל אותו או לקבל ממנו השראה כלשהיא.

הערה :המבקר האנונימי שלמעלה טוען  ש"תמונה זו מזכירה ביותר את תמונתו הידועה של   "השאגת אריה,"   ( 1695-1785) וכנראה שהצייר – או מי שהחליט לשייך תמונה זו לגאון – החליף ביניהם" .

עקרונית לא מן הנמנע שהוא צודק.אבל יש לראות את הדיוקן שאליו כיוון על מנת להחליט.

אינני יודע לאיזה דיוקן הכותב אנונימי  מתכוון.ייתכן הוא  התבלבל והחליף את אריה ליב גינצבורג "שאגת אריה " שלא ידוע לי על דיוקן שלו עם מישהו אחר. אולי   עם הדיוקן  של הרב שמואל הלוי איידלס "המהרש"א  ( 1555-1631) דיוקן שיש בו סימני דימיון כלשהם לדיוקן המיוחס לגר"א למעלה.

דיוקן  מזוייף של הרב שמואל הלוי איידלס המהרש"א. 

אבל זהו בכל אופן אינו דיוקן עתיק כלל וכלל. זהו דיוקן מזוייף שלמיטב ידיעתי הוא פורסם לראשונה רק במאה ה-19.

ההופעה המוקדמת ביותר של דיוקן זה שידועה לי היא בתמונה קבוצתית מ-1896  כאן :

הצייר היהודי של הגאון

ישנה עדות נוספת על ציור שצויר של הגאון בחייו.

העדות הזאת פורסמה תחילה ביידיש בשנות העשרים של המאה הקודמת ולאחר מכן בעברית בכתב עת בשם "ההד" בשנת 1937.

ב-1927 שנת ה130 לפטירת הגאון פירסם א. גרץ. מאמר ביידיש   בכתב עת בצרנוביץ ,מאמר שתורגם שנים מאוחר יותר לעברית תחילה בכתב העת "ההד" ב-1937 ולאחר מכן שוב  בכתב העת "נרות שבת" בשנת תש"ח.ושתי הגירסאות השונות של המאמר בעברית מובאות כאן למעלה.

במאמר זה בדק המחבר גרץ  את השאלה האם יש לראות בתמונה של הגאון  כאותנטית.

האם באמת הייתה ציור מדוייק של פניו?

הוא סיפר שאחד המפיצים של התמונות  במחצית השנייה של המאה ה-19 היה שמעון הורוביץ  ( 1820-1900) מהעיירה זאגר שבליטא תלמיד חכם "אחד החכמים המצויינים ביותר שבזאגר שתורה וחכמה התאחדו בהם ". .לדברי גרץ הוא חיבר את הביאור על מחזור ויטרי. ( ספר הלכה ומחזור  תפילות, המיוחס לרבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, שהיה תלמידו של רש"י  המחזור שכתיבתו הושלמה בשנת 1208 נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות) . מהצד,  חשף  גרץ ,הורוביץ התלמיד חכם הידוע התפרנס  מהוצאת וממכירת תמונות הגר"א .וזה היה עסק  טוב מאוד כי כל בית בליטא היהודית רצה תמונה של הגר"א . .ו"הוא הוציא לאור את התמונה באלפי אקסמפלרים ".

גרץ כתב ש"זקני ליטא" סיפרו לו בשמו של שמעון הורוביץ  שבתחום פרנסתו זה  בהחלט אמור היה לדעת שהתמונה המפורסמת של הגאון צויירה  בידי אחד מתלמידיו "פרוש אחד מקלפישק שהיה תלמידו המובהק של הגאון ושהיו לו כשרונות ציור" .פעם כשהגאון ישב בחדר עבודתו על הגהותיו לתלמוד צייר התלמיד  את תווי פניו בעפרונו .הרישום הזה של התלמיד של תווי הפנים של הגאון שהוא שהפך לציור המפורסם .. ולבסיס לציורים המפורסמים שהורוביץ ואחרים מכרו אותם בעשרות אלפי עותקים.

גרץ שמע את הסיפור אבל לא ראה שיש לו הוכחה. אחרי הכל הורוביץ יכול היה לבדות את הסיפור מליבו כדי לשוות אמינות לציורים שהפיץ.

עד שבשנת 1912 היגיע לאכסניה בעיירה קלפישק אכסניה שעברה מדור לדור.ושם סיפרו לו הבעלים לפי תומם על אחד מאבותיהם שהיה תלמיד  הגאון ובעל כישרון ציור וצייר פעם את  הגאון עצמו .

גרץ נזכר אז בסיפור שסופר לו בשם שמעון הורוביץ וראה בכך הוכחה חותכת לסיפור.אלא שלצערו הרב שכח את שם הצייר שנמסר לו  ולא רשם אותו.הוא רשם לעצמו יום אחד לחזור לאכסניה וללמוד שוב  את שם הצייר ולחקור עוד על פרטים מדוייקים.

16 שנים  ומלחמת עולם אחת חלפו עברו. ב-1928 גרץ  חזר אל המקום אבל אז לצערו התברר לו  שהאכסניה שעברה מאות שנים בירושה מאבות לבנים  שוב אינה קיימת ,היא נחרבה בידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.

"ולדאבוננו הגדול נעלם מאיתנו שם הפרוש המצייר של הגאון מווילנה ". הוא מסיים.

לאחר שהרשימה פורסמה בעברית בפעם השנייה בכתב העת "נרות שבת " בשנת תש"ח פורסמה כנגדה התקפה בידי החוקר שאול חנא קוק והופיעה כמכתב תשובה  כמה גליונות מאוחר יותר ובה לכאורה הוא מפריך את הרשימה. למעשה הוא התייחס בעיקר לתמונה של הגאון שאותה פירסמה המערכת כאילוסטרציה ( ולא היה לה שום קשר שהוא לרשימה עצמה  פרט לנושא ) והראה שהיא לא יכולה להיות תמונה מקורית מימי הגאון עצמו מאחר שהיא מתוחכמת מידי בתיאור ארון הספרים והרקע שמאחורי הגר"א שלא יכול היה להיות בבית הגר"א העני.

אלא שטענותיו הן ברובן לא רלבנטיות לשאלת האותנטיות של תווי הפנים שבתמונה.

מוסכם שהתמונה כפי שהיא  לפנינו היא מעובדת ומזויפת.אבל גם ברור לחלוטין שכל דבר בתמונה הוא תוספת מאוחרת והצייר המקורי צייר רק את תווי הפנים ולא שום דבר חוץ מזה , וגם ברשימה עצמה לא נטען שום דבר חוץ מזה.הצייר המקורי  בוודאי לא צייר את כל הרקע של ארון הספרים וכו' .שהם תוספת מאוחרת אולי בידי הצייר המקורי ואולי בידי צייר מאוחר יותר  אולי 70 שנה לאחר זמנו של הגר"א.

נראה לי שלמרות שאין להן הוכחה מוחלטת יש להתייחס ברצינות לסיפור על התלמיד שצייר את הגר"א.ולאמיתו של דבר יכול להיות שהגר"א צוייר בימי חייו  ברגע זה או אחר  לא פעם וגם לא פעמיים.   ועל ציורים אלו מבוססים הדיוקנאות השונים.מאידך יכול להיות גם שהיה רישום בסיסי אחד ויחיד שבו השתמשו הציירים וכל ההבדלים בין הציורים השונים הם תולדה של העתקה לא מדוייקת שהרי טכניקת הצילום עוד לא נולדה. אם סוקרים את התמונות השונות של הגר"א ( וישנן עשרות רבות מהן )רואים שכמה מהם הם תוצאה של העתקה של ציור מקורי ידוע בידי צייר הלוקה בדייקנותו או ההעתקה מההעתקה ראשונה או שנייה או שלישית וכתוצאה נוצרים פנים חדשים,

ברוב התמונות הידועות שלו תווי הפנים הם זהים או בכל אופן דומים מאוד .יש תמונות אחרות שתווי הפנים השתנו מאוד ובבירור היו אלו ציירים גרועים או חובבניים שיצרו אותן.

ציור  גרוע במיוחד של הגאון  מאת אמן לא ידוע  מסביבות 1830  הכיתוב מציין את בקיאותו של הגאון ב"שבע החכמות ". נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

מהם שתיארו אותו על רקע ארון ספרים גדולים ויקרים למראה ואף בשפות לועזיות שונות מהם שהסתפקו במראה פניו על רקע מופשט. אם זאת כולם נצמדו לתיאור הקבוע של קולמוס ביד אחת סופר בידו השנייה .

ציור מאת אמן אנונימי סביבות 1830.נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב.

עטרת ראשו הוחלפה שוב ושוב מכובע פרווה חורפי לכיפה או ירמולקה נפוצה. ובציור הידוע הראשון הלבישו אות אדרת מלכותית .אחרים מאוחר יותר העדיפו לכסותו בטלית  או בתפילין,או בשניהם ביחד  סמלים יהודיים יותר עבור היהודי הגדול מכל.

אציין  עם זאת שתווי פנים הדומים לאלו שבחלק מהתמונות של הגר"א נמצאים בקרב צאצאיו של הגאון לאורך הדורות.

אצל כמה מצאצאי הגאון ובדרך כלל צאצאי הרב יעקב משה לנדא נמצא התמונה עתיקה של הגר"א שנכתב עליה "שזוהי התמונה האמיתית היחידה והתמונות האחרות הכוזבות והבדויות בטלות ומבוטלות".

מתי  ובידי מי הודפס הדיוקן הראשון של הגר"א ?

י

p

 הדפס אבן הציור המוקדם ביותר של הגר"א  מהשנים 1821-1825 ( כנראה 1821 והוכן במהלך שנת 1820 )     צייר  הצייר הליטאי פולני ג'וסף  הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki    כנראה על סמך רישום בעיפרון של תווי פנים שסיפק לו היזם  המזמין אולי הרב יעקב משה  מסלונים. נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

בדרך כלל אפשר לתארך במדוייק את הדיוקנאות של הגר"א שהופיעו במהלך המאה ה-19 שכן בדרך כלל יש עליהם חתימה עם תאריך של הצנזורה הצארית שמאשרת את פירסומן.

דווקא בציור המוקדם ביותר שבידינו  אין לנו תאריך אבל לעומת זאת יש לנו חתימה ברורה של הצייר.

חוקרת האמנות  רחל שנולד  שפירסמה מאמר מקיף על הנושא בשם "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " בקטלוג תערוכה של בית התפוצות על הגר"א מ-1998 "אדרת אליהו :הגאון מווילנה -דמותו והשפעתו ""( ותוכלו למצוא אותו כאן  כנספח אם תגללו למטה) מעריכה שהציור נוצר בסביבות 1825.

( להרצאות באירוע ההשקה לאותה תערוכה שמשפחתי תרמה לה כמה וכמה מוצגים תוכלו לצפות ולהאזין כאן )

במוזיאון בקרקוב ששם נמצא עותק של הציור  שנתרם להם ב-1912  ( לצד עוד שישה דיוקנאות שונים של הגאון באוסף ציורי רבנים יהודיים שיש להם )  מתארכים אותו בין 1810 ל-1827.

וראו על כך במאמר IN ETERNAL MEMORY SHALL HE REMAIN RIGHTEOUS.
FORMED FROM THE DUST OF THE GROUND, MORE SPLENDID THAN A JEWEL.
LITHOGRAPHIC PORTRAITS OF RABBIS IN THE COLLECTION OF THE NATIONAL
MUSEUM IN KRAKÓW:  כאן.

אפשר לדייק לגבי תאריך התמונה  יותר מזה : התמונה של גלובצקי   נוצרה בין  שנת 1821 השנה שבה נפתחה מחלקת הליטוגרפיה  הדפסי אבן   באוניברסיטת וילנה,(זאת הייתה עד אז טכנולוגיה נדירה מאוד בפולין ובליטא )  שם הודפס הציור ובין שנת  1827 ,   וליתר דיוק  אוגוסט 1827,  שאז שמע  על התמונה  הגביר צבי הירש לאערן  באמסטרדם.

יש בידינו מכתב מתוארך מאוגוסט 1827  שבו הוא מזמין עותק של התמונה.  הוא אישר שקיבל עותק ב-1828.

אפשר לצמצם   את התאריכים שבהם נוצרה התמונה אף יותר מכך לבין 1821 ל-1825. השנים שבהן עבד במחלקת הליטוגרפיה באוניברסיטת ווילנה הצייר ג'וזף הילארי גלובצקי שיצר את ההדפס במחלקה זאת.

הצייר באופן נדיר חתם על הדפס האבן הזה והוא כולל כיתוב בעברית ובפולנית על הגר"א.

אני מעריך שהתמונה נוצרה לא דווקא ב-1825 אלא בסביבות שנת 1821. קרוב לאירועי שנת  1820 שנת המאה להולדת הגאון מווילנה,שלדעתי התמונה  נוצרה במסגרתם ועבורם. יש כל סיבה לחשוב שיזם התמונה היה מעוניין שהתמונה תתפרסם קרוב ככל האפשר לשנת 1820 כשהתקיימו בווילנה אירועים לזכר הגר"א.

אם כך היה הליטוגרפיה הזאת היא אחת הראשונות בכלל שנוצרו במחלקת הליטוגרפיה של אוניברסיטת ווילנה  שנפתחה זה עתה.ואולי  הליטוגרפיה הראשונה בכלל שנוצרה שם,ממש בימים הראשונים !  שכן ליזם התמונה היה אינטרס לפרסם  את התמונה מהר ככל האפשר עבור הציבור שזה מקרוב היזכירו לו שוב את הגר"א בשורה של אירועים ופרסומים של כתבי יד.

בתמונה הגר"א מתואר כעוסק בכתיבה לבוש בבגדי התקופה חובש כובעי פרווה ועטוי זקן .סימן ההכר היהודי הבולט שלו הוא הכיתוב בעברית ובפולנית המתאר את גדולחו והגותו ובמיוחד את בקיאותו בשבע החכמות ( המדעים ).קשה להאמין שיזם התמונה חשב ברצינות  שהצבור  הליטאי פולני  הנוצרי ימצא עניין בתמונה אבל יש להניח שהוא דאג מאוד מפני הצנזורה הצארית ולכן השתדל לתאר את הגר"א ככל האפשר כחכם "רגיל ".

מי היה הצייר  "הנומינאלי " של הדיוקן?

ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki .לכאורה הצייר המקורי של הגר"א

ג'וזף הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki ( 1789-1858) הצייר החתום הכמעט יחיד של דיוקן כלשהוא של הגר"א הוא דווקא צייר פולני חשוב וידוע למדי.בכל אופן הוא  חשוב מספיק כדי שיהיה עליו ערך בויקיפדיה הפולנית.ואל יקל ליבכם בדבר יש אלפי אמנים שלא זכו לערכים בויקיפדיה.

הוא נולד ב1789 במינסק בן של מקשט תיאטראות ועסק בתחום זה בעצמו .אביו לימד אותו ציור עד ש ב-1808 עבר לוילנה  ולאחר מכן למד ציור בוילנה תחת הדרכת הצייר הידוע ג'/ן רוסטן. במהלך לימודיו יצר תפאורות עבור  תיאטרון וילנה .לאחר סיום הלימודים הפך למרצה  על פרספקטיבה  באוניברסיטת וילנה .ב1818 הוא צייר את ציורי  הקיר באוניברסיטה

בין השנים 1821- ו1825  במקביל להיותן למרצה בפרספקטיבה באוניברסיטה הוא עבד במחלקת הליטוגרפיה של האוניברסיטה שנפתחה רק ב-1821 כנראה  מימיה הראשונים.

דיוקן עצמי של ג'וזף הילארי גלובצקי 

ב-1826 הוא  עזב את מחלקת הליטוגרפיה ועבר מוילנה לוורשה שם צייר ציורים  בארמון  של אחוזה גדולה של הגנרל לודויק מיכאל פאק.שם המשיך לעסוק בעיצוב   תפאורות לתיאטראות .הוא צייר תפאורות לאופרות ידועות שונות.

הוא נפטר ב-1858.זה המידע שיש בידינו על הצייר הלכאורה הראשון של הגר"א.

הויקיפדיה הפולנית לא יודעת  את זה אבל יצירתו החשובה ביותר של האיש הייתה הציור של רב יהודי שספק רב עם הוא שמע עליו הרבה בימי חייו ומן הסתם שכח אותה מיד לאחר ביצוע המשימה כשעבר לפרוייקטים אחרים.

.מהמידע  על אדם שעושה רושם בינוני בתכלית אפשר להסיק שלא היה לו שום קירבה ושום עניין בנושאים יהודיים.הוא לא היה יוזם שום  דיוקן  של הגר"א שספק רב מאוד עם שמע עליו בכלל ( הוא היה רק בן 8 כשהגר"א נפטר )..ברור לחלוטין שעבורו זאת הייתה עוד עבודה כדי לשלם את המשכנתה.

בבירור  מאחורי הציור עמד יזם יהודי שפנה אליו ושכר אותו לבצע את העבודה.

.יזם יהודי שמן  הסתם לא הצליח למצוא אמן יהודי בליטא או בפולין ונאלץ להיזקק לאמן נוצרי כדי שיגשים את תכוניותיו.

מי היה המזמין ? מי העלה על דעתו שדיוקן של הגאון מווילנה יכול לעניין את הציבור היהודי ויצר בכך את התמונה היהודית המפורסמת ביותר של כל הזמנים ? גרץ לכאורה  נותן לנו את שמו.

גרץ מספר שאת הרישום שלו של פני הגאון בעת לימודו   מעובד ( בידי אמן פולני ) הוציא שמעון הורוביץ לאור  מעובד בידי  האמן הפולני באלפי עותקים.

אבל הוא טועה.  שמעון בן שאול הלוי הורוביץ  רק נולד בשנת 1820 וכמובן לא יכול היה להיות המפיץ המקורי של הציור. הוא היגיע רק בשלב מאוחר כשכבר היה ברור שדיוקן הגר"א הוא "רב מכר" אצל יהודי ליטא.

כך שבשלב זה איננו יודעים  בוודאות מי היה המפיץ המקורי של תמונת הגר"א בשנות העשרים של המאה ה-19.

אבל בהחלט אפשר לשער למי היה מניע.

וניתן להעלות על הדעת שהמפיץ והיזם המקורי של הפרוייקט  היה איש משפחת הגר"א שיחסה לציורים נע תמיד בין שתיקה להערצה.

ניתן להניח שהרעיון להפיץ את תמונת הגר"א נולד או בכל אופן  צבר תאוצה בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א.ואולי נוצר עוד קודם לכן בשנת 1817 שנת העשרים לפטירתו של הגר"א.

יכול להיות שלקראת שנת 1820 ואולי אף ב-1817 הוקמה וועדה אולי של בני משפחה ותלמידים של הגר"א שבחנה אפשרויות שונות להזכיר את שמו ובהן אפשרות הפצת תמונתו.

היזם שהפיץ את התמונה עשה זאת כפרויקט חסר תקדים למכור את התמונה לכל בית יהודי. ותוך שימוש בטכנולוגיה חדשה שזה רק עתה  היגיעה לליטא.

טכנולוגיית הדפסי האבן הליטוגרפיה  פותחה  בבוואריה בידי  השחקן  והמחזאי אלואיס זנפלדר בשנים 1796-1798  והיא איפשרה להדפיס ולשכפל תמונות במחיר נמוך יותר ובאיכות גבוהה יותר ממה שהיה אפשרי עד אז.

הטכנולוגיה הזאת היגיעה לליטא  בשנת 1821 שאז הוקמה מחלקת הליטוגרפיות באוניברסיטת וילנה. ויש לדעת ליטא הקדימה בעשור בשימוש בטכנולוגיה החדשה את שכנתה הגדולה פולין. הסטודיואים הראשונים בפולין ליצירת ליטוגרפיות נוצרו בערים הגדולות ורשה וקרקוב רק בשנת 1830 כמעט עשור לאחר שהוקם הסטודיו באוניברסיטת וילנה.

.האיש שעמד בראש מחלקה  לליטוגרפיות באונ' וילנה מראשיתה ב-1821 היה האמן והמורה לאמנות  ג'וזף הילארי גלובצקי.

עם טכנולוגיה חדשה זאת של שכפול והפצה  נפתחו לפני יזמים שהתעניינו בהפצת דיוקנאות  אפשרויות טכניות חדשות וחסרות תקדים.

אמנם דיוקנאות של רבנים יהודים כבר הופצו בקהילות שונות בעבר. אנחנו יודעים שדיוקנאות של הרב צבי אשכנזי אביו של יעקב עמדן למשל הופצו בקהילות שונות ( ללא ידיעת הרב ) ובקנה מידה גדול יותר הדיוקנאות של הרב יהונתן איבשיץ. גם כן ללא ידיעת והסכמת הרב. אבל אלו היו מקרים בודדים ובקנה מידה קטן ביותר.

. יתכן שליזם  היהודי   היה קשר אישי  כל שהוא עם האמן  הליטאי שהוא זה שהיציע להשתמש בטכניקה החדשה של הליטוגרפיה עבורו .

וכך במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה  ה-19 החלה להיות מופצת התמונה הראשונה של הגר"א.

האם הייתה זאת תמונה אותנטית ? האם היו אלו באמת פני הגר"א בציור ?  או שמה כמו במקרה התמונה של זלמן שניאור מלאדי המדובר בזיוף של מישהו שאף לא ראה כלל את הגר"א?

אין הוכחה מוחלטת אבל רוב הסיכויים הם שהתמונה הייתה אותנטית ואכן תיארה בדייקנות את פני הגר"א  ( אם גם לא  את לבושו שלא היה  כפי שהוא  מופיע בציור )  מכמה סיבות :

הדיוקן פורסם כעשרים שנה פלוס לאחר מותו של הגר"א. זה לא זמן ארוך כל כך. אפילו שלושים שנה לאחר מות הגר"א עדיין חיו אנשים רבים מאוד בווילנה שזכרו בדיוק  כיצד נראה הגר"א. ובהם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים שפגש אותו ויחיה עוד שנים רבות מאוחר יותר עד שנת 1849 למען הדיוק.

אם התמונה הזאת שהופצה בהפצה המונית לא הייתה נראית כפי שנראה הגר"א במציאות האנשים האלו היו מרימים קול צעקה.

על מנת לפרסם בציבור היהודי היה על היזם המפיץ של הפרוייקט חסר תקדים כזה  לקבל הסכמות של רבנים שיאשרו את פרסום התמונה.   רבנים אלו ניתן להניח ידעו בדיוק איך נראה הגר"א ומן הסתם היכירו אותו אישית .הם לא היו מתירים פרסום תמונה של מישהו שנושא את שם הגר" א אבל אינו נראה כלל כמוהו.

דיוקן יוצא דופן של הגר"א מזוקן ,משנות ה-30 או הארבעים של המאה ה-19.צייר אנונימי.

אנחנו  גם לא שומעים כלל על התנגדות מתלמידיו של הגר"א היו בחיים  עת פרסום התמונה המחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה-19 או מנכדו יעקב משה מסלונים  שהיכיר היטב את הגר"א ויחיה שנים רבות לאחר מכן פרסום התמונה.איננו שומעים על שום התנגדות מהם לתמונה. ויש לדעת שבני  משפחת הגר"א נהגו לתבוע אנשים שפירסמו כתבי יד של אביהם ללא רשותם..הם באותה מידה יכלו לתבוע את מפיצי התמונות.אבל לא עשו זאת.הם נתנו לתמונות להמשיך להתפרסם ולהימכר בלי להשמיע קול צעקה.

המסקנה שיש להסיק היא ששתיקה כזאת היא בגדר הסכמה לפרסום התמונה שצאצאי משפחת הגר"א לא ראו כל סיבה להתנגד לה

גם כי נראתה  כמו  שנראה הגר"א בחייו..

וגם משום שייתכן בהחלט שלמשפחת הגר"א היה יד ורגל ויותר מכך  בהוצאת התמונה לאור.

אני מציע שהיה זה  נכדו של הגאון מווילנה הרב יעקב  משה מסלונים  שאולי בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגאון  ואולי אף קודם לכן החליט לקדם את הפרסום של סבו הנערץ על ידי פרסום תמונה מצויירת שלו והפצתה באופן חסר תקדים כהדפס אבן ליטוגראפיה.

יעקב משה לנדא מסלונים פירסם ספרים שונים שבניגוד לאלו של מרבית הרבנים בזמנו היו  בהם איורים של בית המקדש .כלומר לא הייתה לו כל התנגדות לויזואליה ולאיורים נהפוך הוא.

ומה שמעניין עוןד יותר ישנן טענות שבביתו היה דיוקן של סבו.

תמונה שניטען שהייתה בביתו של הרב יעקב משה מסלונים נכד הגאון.

אפשר להעלות על כך על הדעת סצינריו כזה של הפצת הדיוקן:

לידי יעקב משה מסלונים היגיע דיוקן בעיפרון של פני הגר"א שצייר תלמיד. והוא  דאג שיהפך בידי אמן מיקצועי לתמונה שהייתה תלויה בביתו.

ולאחר מכן  בסביבות שנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א,אולי בעת דיוני וועדה שעסקה בנושא והתכנסה בביתו  עלה על דעתו של יעקב משה מסלונים , ואולי מישהו מחברי הוועדה היציע לו שאפשר להפיץ את התמונה הזאת  שכרגע יכולים לראות אותה רק בני ביתו ומבקרים  בטכנולוגיה החדישה של הדפס אבן לכל בית יהודי בוילנא כחלק מהפצת שמו וזכרו של הגר"א.כפי שנעשה בעבר   הקרוב עם תמונות של רבנים כמו צבי אשכנזי ויהונתן אייבשיץ ,רק יותר בזול ובקנה מידה יותר רחב.

לשם כך הוא פנה לאמן נוצרי מומחה בהדפסי אבן  שיבצע את הפרוייקט,כשתמונת המודל הייתה התמונה שהייתה תלויה בביתו.

והפרוייקט אכן זכה להצלחה עצומה .אולי הרבה מעל ומעבר ממה שתיאר לעצמו יוזמו. בתוך כמה שנים היה דיוקן פני הגר"א מוכר בכל בית בליטא

האם היה הגר"א מסכים שיציירו אותו ?

היו שהעלו את הטענה שלא ייתכן שהתמונה היא של הגר"א שהרי זה  לא היה מסכים לתת לאף אחד לצייר אותו ולבטל תורה.

על  כך ניתן לענות שבכל מיקרה אפשר היה לצייר את הגר"א בדיוק מהזיכרון .ומצד שני גם לא נראה כלל שהגר"א התנגד לציורי דיוקנאות  בניגוד  לרבנים החסידיים כמו למשל הרב שניאור זלמן מלאדי שהחסידים היום מאשרים שאם ציירו אותו היה זה רק כנגד רצונו כשהיה בכלא.

ידוע לנו למשל ממחקריו של ד"ר מורגנשטרן המובאים בספרו החדש "הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליל הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) שהגר"א נסע לביקור בהולנד כהכנה לעליתו שלא התקיימה לבסוף לארץ ישראל בחיפוש אחרי כתבי יד שונים שעסקו באחרית הימים .

בהולנד הוא התארח אצל אחד מעשירי הקהילה היהודית .ואצלו יכול היה הגר"א לראות תמונות ופוטרטריטים תלויים על הקירות

ייתכן שחיפש אחר כתב יד של  ספר ידוע  של הרב מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה " שעסק בנושאים שעניינו אותו מאוד של אחרית הימים ועשרת השבטים

ובכתב יד כזה יכל היה להיתקל   מעוטר בציורים של רמברנדט או של ציר יהודי בשם שלום איטליה.

תמונות של רמבנדט  ושל הצייר היהודי שלום איטליה של הרב מנשה בן ישראל . האם נתקל בהן הגר"א באמסטרדם ?

ואם כך הגר"א יכול היה לחזור מהולנד לליטא כששוב אינו מתנגד לדיוקנאות ולא היה מתנגד לרצון תלמיד לצייר אותו.

ברור גם שמי שפירסם את תמונתו של הגאון עשרים שנה פלוס לאחר מותו לא היה עושה זאת אם היה יודע שהגאון מווילנה התנגד בכל תוקף לדיוקנאות.

הרוכש של תמונת הגר"א 

מכתב בקשה של צבי הירש להרן מהולנד לרכוש את תמונת הגאון מווילנה 1827  האיזכור הוא בשורה 13 למטה."

במכתב כתב להרן "…ציור הגאון החסיד .בקשתי לשלוח גם-כן אחד לשמי ,ויודיעני נא כמה הוציא בעדו".

באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

בקשת להרן לשלם בשנת 1828 על הציור לאחר שהגיע לידו. שורה 7 מלמטה.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

מכתב ששלח להרן לוילנה ובו הוא מבקש לדעת כמה הוא חייב לשלם עבור הציור של הגאון

המכתב נמצא בכרך השני של האגרות המודפסות עמ' 182 במכתב לווילנה מהאג ביום כ"ו סיון תקפ"ח.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן המגלה.

את ההנחה שהתמונה היא אותנטית מחזקת העובדה שב-אוגוסט 1827 ( 30 שנה לאחר פטירת הגר"א  כשאנשים רבים שהיכירו אותו היו בחיים )   הבנקאי היהודי ההולנדי העשיר: צבי הירש להרן פנה ליהודי וילנה בבקשה לרכוש אותה. להרן היה דמות בכירה באירגון גיוס כספים עבור הישוב בארץ ישראל והיו לו קשדים הדוקים ביותר  עם תלמידי הגר"א שעוד חיו בליטא ובארץ ישראל ועם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים ( שלדעתי הוא יזם התמונה ) .  יש גם להניח כמובן מאליו  שהוא היכיר גם אנשים בהולנד שפגשו את הגר"א כשביקר שם.

להרן  הבנקאי הקשוח   לא היה רוכש שום דבר בלי לבדוק ולחקור אם הקניה היא כדאית.בוודאי שלא היה רוכש תמונה מזוייפת  או מדומיינת של הגר"א שהרי היו לו מקורות מידע מצויינים לברר על פיהם האם התמונה היא אותנטית או לא.

אנו יכולים להיות סמוכים  ובטוחים שלהרן רכש את התמונה רק לאחר שקיבל עדויות ברורות מאנשים שהיכירו את  הגר"א  בחייו שהיא אותנטית ומדוייקת

אי לכך  עלינו להגיע למסקנה שהתמונה על הגר"א המוכרת לנו מבוססת על מקור אמיתי שאכן מסר בנאמנות את תווי פניו של הגר"א  כפי שצויירו בחייו. המקור הזה שהיה רישום בעיפרון של תווי הפנים בלבד עבר עיבודים רבים . הצייר הפולני יצר תמונה של הגר"א בבגדים שספק אם לבש אותם וציירים אנונימיים מאוחרים יותר הוסיפו שולחן ,שעון, ארון ספרים שבוודאי לא היו ברישום המקורי .

לאורך השנים התמונות האלו צברו פופולאריות עצומה והפכו לתמונה האהובה ביותר של העולם היהודי.

משנות השמונים של המאה ה-19 תמונה של הגר"א ,הייתה בכל בית יהודי בווילנה לעיתים לצד מונטיפיורי ובקובנה לעיתים לצד תמונה של הרב הקובנאי האהוב יצחק אלחנן ספקטור.

בתמונה  של יהודה פן  מ-1907 על משפטי גירושין נראית תמונת הגר"א  על קיר בית דין רבני  לצד תמונה של משה מונטיפיורי ונראה שהיא מתארת מציאות אותנטית. של הפופולאריות העצומה של תמונת הגר"א ושל האישיות שאותה שיקפה.

ולאחרונה  כאשר ביקרתי במסע של אירגון בית יוצאי וילנה בבית הכנסת של קובנה הופתעתי להיתקל שם בתערוכה של ציורי הרבנים של ליטא שאותה צייר צייר ליטאי נוצרי קסבטיסבוס מילוקיוס .ולצד תמונות רבנים כמו ספקטור והרב קוק היו שם לא פחות משמונה  ציורי שמן שהצייר הליטאי צייר של הגאון מווילנה הן בהתבסס על תמונות ידועות והן מדמיונו שלו . עדות  נוספת לפופולאריות המתמשכת  של הדיוקן של הגאון שממשיך לדבר לכל דור ודור

ציור  של הגאון מאת הצייר הליטאי סבטיסבוס מילוקיוס  נמצא בבית הכנסת היהודי בקובנה.

דיוקן הגאון מוילנה בבית אלי אשד   מדפוס  הרב אליהו לנדא אבי סבתו של אלי אשד 

ביבליוגרפיה

ירחמיאל כהן "והיו עיניך רואות את מוריך:הרב כאיקונין "ציון 58 1993

אביעד הכהן "דיוקנאות חכמים –בין הלכה למעשה" " מחניים 10    יוני  1995

שני נספחים : המאמרים החשובים ביותר עד למאמר זה על דיוקנאות הגאון :

רחל שנולד "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " אדרת אליהו :הגאון מווילנה – דמותו והשפעתו /עורכת: רחל שנולד ; [מעצב הקטלוג: חיים שטייר   [תל-אביב] : בית התפוצות על שם נחום גולדמן, [תשנ"ח], 1998. ]

.

 

 

 

 

 

 

Zusia Efron . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imagination. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.

Materials of the International Scientific Conference… 1997. Comp. by Izraelis Lempertas. Vilnius: Vilnius University Publishing House, 1998

,

קראו גם :

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

מהגאון מווילנה ועד הרב קוק : ציורים ליטאיים של הגאון מווילנה בעיר קובנה 

וראו גם :

תוכנית העתיד של הגאון מווילנה 

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי,"הרב הזקן " מייסד חב"ד :אמיתי או זיוף ?

 

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב  ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( תמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? )

השניים למרבה הצער לא נפגשו מעולם ,למרות שזלמן שניאור מלאדי רצה להיפגש עם הגאון מווילנה אך זה סירב לפגשו,.וחבל מאוד.הם נשארו במשך חייהם בגדר יריבים מרוחקים זה מזה.

( האזינו להרצאה של ד"ר אריה מורגנשטרן על מערכת היחסים הקשה והבעייתית בין הגאון מווילנה והרב שניאור  זלמן מלאדי .כאן )

 

הרב זלמן שניאור מלאדי ועמית  ר' מנחם מנדל מוויטבסק נדחים מהכניסה לבית הגאון מווילנה. דיורמה בבית התפוצות.

על הכריכה של " הגאון והרב"  ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

בעבר פירסמתי רשימה על דיוקנאות עתיקים אמיתיים ומזוייפים של יהודים ידועים לאורך ההיסטוריה שהיא מעין מבוא.

והיו עיניך רואות את מוריך" 

על הדיוקן של הגאון מוילנה פירסמתי לבסוף רשימה בשאלה האם הוא אמיתי או מזוייף כאן .

וצפו גם בהרצאה  שלי שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :https://www.youtube.com/watch?v=BX1O9KNLj-Q

וכעת נפנה לדיוקן  השני של "הרב הזקן " שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי,אחד הדיוקנאות היהודיים המפורסמים והנפוצים בביותר של כל הזמנים  צוייר בידי אחד משלושת האנשים האלו :

אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע בשם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי . (Kiril ivanovitch Glovachevski ( 1735 –1823

קיריל איבנוביץ' גלובצ'בסקי 

אולי בידי אמן  עברי ידוע  מאוד בוריס שץ   ( 1867-1932)  מייסד בית הספר "בצלאל "ואבי האמנות העברית החדשה.

בוריס  ברוך שץ.

ואולי בידי  יבגניה ז'ירמונסקי    (1867-? ) Eugenia (Zhenia ) Zhirmonski  מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ   ז'ניה שץ וככל הנראה הייתה ציירת מוכשרת יותר מבוריס שץ.

יבגניה ז'ירמונסקי .ידועה גם כ"ז'ניה שץ".  

במאמר זה ננסה לברר אם אפשר  לקבוע  על סמך המידע הקיים מי מהשלושה הוא הצייר האמיתי של התמונה.

לפני שתקראו מאמר זה שווה מאוד לקרוא את הפרק שכתב  צאצאו של הרב הזקו הסופר והמשורר זלמן שניאור בספרו הידוע "הגאון והרב" שעוסק בציור הדיוקן של שניאור זלמן  מלאדי בידי הצייר הרוסי.זוהי למעשה  הגירסה  המפורטת והמלאה ביותר של גירסת  חסידי חב"ד   ( שנוצרה בידי בוריס שץ ) כיצד בעצם נוצר הציור בעת שהיה הרב הזקן בבית הכלא הרוסי.

ואת הפרק הזה תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן :

הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי.

קראו אותו כאן.

 

דיוקן "הרב הזקן" או זיוף?  

 

התמונה של הרב  שניאור זלמן  מלאדי "  מייסד חסידות חב"ד ,"הרב הזקן " כפי שמכנים אותו חסידי חב"ד היא אחת התמונות היהודיות המפורסמות ביותר והנפוצות והמופצות ביותר  הקיימות כיום.

חסידי חב"ד הפיצו אותה בכל העולם ,בכל פינה על פני כדור הארץ שהם היגיעו אליה בהדפסים ובגירסאות שונות ומשונות.  יש להניח  שמליונים רבים של  אנשים נחשפו אליה.אולי ליותר מכל דיוקן יהודי אחר.

הרשויות הרוסיות בנו בובת שעווה של הרב זלמן שניאור מלאדי על פי תמונה זאת כמקור נאמן לדמותו.

בובת השעוה שבנו הרשויות הרוסיות  בבית הכלא בדמות זלמן שניאור מלאדי בתמונה  ביחד עם רבנים וחסידי חב"ד מבקרים. שימו לב לעיניים המגולגלות  בדיוק כמו בדיוקן.לקוח מ"חב"ד און ליין "

 

הדיוקן המפורסם של  מייסד  חסידות חב"ד  "הרב הזקן"  הרב זלמן שניאור מלאדי הוא "אולי "  זיוף ידוע שהפרטים עליו  לכאורה ידועים במלואם . הזייפן הוא "לכאורה"   אדם מפורסם מאוד האמן ומקים בית ספר "בצלאל " בוריס שץ ,שכיום זכור גם כמי שכתב אוטופיה על ארץ ישראל העתידנית בשנת 2018.

וקראו על כך את מאמרי  "ארץ ישראל בעתיד הרחוק :חזון בוריס שץ "

תוצאת תמונה עבור כתב העת הצפירה

בדצמבר 1888  פירסם שץ   מאמר גדול וחשוב  בכתב העת העברי החשוב "הצפירה " בשם "מלאכת מחשבת "  על מצב האמנות היהודית ובמסגרתו פירסם ידיעה שהוא נתקל בבית של אציל פולני בתמונה שאותה זיהה כתמונתו של הרב זלמן שניאור מלאדי. (את המאמר במלואו ראו למטה בנספח ).והנה העמוד הרלבנטי שבו הוא מספר על המציאה:

"רבות ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאחינו, ולא מצאתי בם מאומה מהנוגע לחיי עמנו.. ולעומת זה ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאצילי אחינו הנוצרים, ובפרט אצילי פולין, תמונות רבות מגדולי ישראל ורבניהם, גם אם לא ידעו חין ערכם וגודל פעולתם על חיי האומה, ורק מפאת רוח החן השפוכה על חזות פניהם אשר תגיד ולא תכחד רום ערך מעלתם, אספו אליהם גם הרבו במחירם.

            זה לא כבר ראיתי בבית עקד התמונות אשר לגראף פולני, תמונת איש יהודי, אשר כמעט שמתי עיני בה וימלאו כל חדרי לבי תמהון, כי לא ראיתי כמוה בהדר יפעת תארה ובחן השפוך עליה. קראתי את הכתב הנמצא תחתיה, והנה שם רשום בשפת רוסיא [כאן בתעתיק עברי:] רבין זלמן ברוכוביטש מלאדי, 1796. שאלתי את הגראף על אדותו ויגד לי כי רב מפורסם הוא בישראל, והוא קנה את התמונה במחיר מעזבון גענעראל אחד בפטרבורג.

            מאשר מוזר היה לי שם הרב הזה מי הוא, עזבתי את התמונה ההיא אשר עשתה רושם חזק בלבבי ולא אשכחנה כל ימי חיי חלדי, ולא נתתי אל לבי להעתיקה, אף כי תמונות רבות נתן לי הגראף להעתיקן. אשר מאשר מטרת מלאכתי במלאכת הציור היא ביותר מלאכת יוצר פסל, לזאת יקר היה לי להעתיק מפסליו היקרים.

            אולם כבואי ווארשאה ואספר לאחד ממכירי (ה' שמריה שניאורסאהן) המחזה אשר חזיתי, העירני כי הרב ההוא הלא נודע ומפורסם בכל בני הגולה אשר ברוסיא, בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע ורב הראשון לחסידי רוסיא ונודע בשם "הרב" סתם. ובהיותו בפטרבורג בשנת תקנ"ז, זאת השנה אשר נרשמה על התמונה 1796, בטח צרו שם צורתו עפ"י חפץ אחד שרי הצבא אשר ראהו, כי נפלא היה האיש בדורו, כנודע מתולדותיו ותולדות שטת החסידות ברוסיא, ותמונתו יקרה מאד לכל יודעי שמו (וה' שניאורסאהן זה הוא נין ונכד לו).

            כאשר נעלה מעל כל ספק כי זאת היא תמונת האיש המורם הזה, כן בלי-ספק נמצאות עוד תמונות יקרות כמו אלה בבתי עקד התמונות אשר להאצילים ועין איש יהודי לא שזפתן. ומאד ראוי ונכון לשום לב למו להוציא תעלומות כאלה לאור…

            ואם יצליח ה' את דרכי להגיע למחוז חפצי במטרתי אשר שמתי לי, אקדיש לי זמן לחיבת הקודש לחקור ולדרוש אחרי תמונות גדולי ישראל הנפזרות אל כל רוח ויש ראיות מוכיחות כי צר לו הצייר מצורת האיש הנרשם מבלי לפקפק בזה.

ואת תמונת הרב מליאדי נטל עליו ה' שניאורסאהן להוציא ראשונה לאור עם תעודת הגראף שנעתקה מהתמונה האוריגינאלית אשר לו, גם הרשיון ממנו להפיצו בישראל, ולא יחוס על לא יחוס על עמלו בעד הדבר הגדול הזה. ויש לקוות כי לא ימשכו הימים ויהנו רבים לאור התמונה היקרה הזאת".

הצייר הרוסי גלובצ'בסקי 

 

הצייר הרוסי של "הרב הזקן "  לדברי בוריס שץ ( לא במאמר שקראתם, שם הוא אינו מזכיר את שם האמן ) היה אחד גלובצ'בסקי .וליתר דיוק :

Кирилл Иванович Головачевский (Гловачевский; 27 мая 1735, Короп — 27 июля 1823, Санкт-Петербур)

דיוקן של גלובצ'בסקי   עם תלמידיו  באקדמיה מ-1811 . ציור של Alexey Venetsianov

האם הוא הצייר הרוסי הידוע  שלכאורה צייר את הרב זלמן שניאור מלאדי? 

 

לטענת  בוריס שץ שהיא כיום טענת  חסידי חב"ד הדיוקן צוייר כאשר היה הרב זלמן שניאור מלאדי בבית הכלא הצארי ב-1796 או ב-1798 ( ישנם תאריכים סותרים )  כתוצאה מהלשנה של יריבים יהודיים ( תומכי הגאון מווילנה )  ושם צוייר כנגד רצונו בידי צייר רוסי ידוע שם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי . אחד האצילים  שחקרו את הרב ,החוקר הראשי ,לדברי חסידי חב"ד ,התרשם ממנו מאוד לקח את הדיוקן לביתו שם הוא נשאר במשך שנים בידי ילדיו של החוקר ונכדיו. עד שבשלב מסויים הדיוקן נרכש בידי אספן האמנות הפולני הברון טישקביץ ושם הציור נשאר עד שראה אותו שם אמן   יהודי צעיר בשם בוריס שץ.

אנשי חב"ד בכל אופן טוענים שהם ידעו על קיומו של הציור מזה עשרות שנים. מאז שנת 1855  ואף ניסו לרכוש את הציור ללא הצלחה.

ראו את העדויות המפורטות על כך בנספח כפי שהופיעו בכתב העת החבדניקי "התמים" ב-1939.

השאלה הגדולה היא :עד כמה אפשר לסמוך על עדויות אלו?

יש לדעת שהמחקרים היום מראים מעבר לכל ספק שאנשי חב"ד לא היססו לזייף מסמכים כדי להוכיח טענות היסטוריות שונות שלהם.

מי היה אותו גלובצ'בסקי ?

הוא היה אמן מוכר בסוף המאה ה-18 ברוסיה .הוא היה מרצה לציור דיוקנאות באקדמיה לאמנויות  בסט פטרסבורג פרופסור בתחום אמנותי זה.  במשך עשרות שנים הוא היה בכיר באקדמיה ושימש כגיזבר שלה. ומורה במשך למעלה משישים שנה.בין השאר הוא יצר דיוקנאות של הצארית  יקטרינה של הצאר פאבל ושל אצילים ידועים רבים.

אחד הדיוקנאות הבודדים של גלבצ'בסקי ששרדו ציור של Sophia Matyushkina כילדה

עוד דיוקן  ידוע שנעשה בידי גלובצ'בסקי   של הרוזן  Nikolai Dmitrievich Matyushkin  כילד

דיוקן של  Savva Krenitsin מאת גלובצ'בסקי

היום הוא לא כל כך ידוע גם ברוסיה והמומחים המועטים שמכירים אותו מסכימים שהיה אמן בינוני ומטה מזה.  אם כי יש עליו ערך בויקיפדיה הרוסית.

צפו בסרטון עם התמונות של גלובצ'בסקי כאן.

החתימה שלו  ידועה אבל לדעת מומחים שבדקו אותה  היא אינה מתאימה כלל לחתימה שלו שתראו במיסמך  למטה.

האם זה אומר שחתימתו  של הצייר זוייפה?

היסטוריון חב"ד יהושע מונדשיין   שכתב ספרים על חיי האדמו"ר הזקן כולל ספר שלם על תקופת מאסרו שבמהלכה נוצר כביכול הציור,  מעיר על החתימה הזאת ביושר:

"לא קל לפענח את חתימותיו של "האדון הרוסי" (ולא "פולני" כדברי ש"ץ) המתנוססות בשתי התעודות שנתפרסמו ב"התמים", ( כתב עת חבדניקי שפירסם את המסמכים הנ"ל ב-1938 וראו בנספחים למאמר זה . א.א ) אבל ברור שלא כתוב שם "טישקביץ".

ב. קשה לפענח את חתימת הצייר שבתמונה הנדפסת, אבל ברור שלא כתוב שם "גלאווצ'בסקי" וברור שאינה דומה כלל לחתימתו של "גלאווצ'בסקי" שב"התמים".

[ג) השינוי משנת 1796 לשנת 1798 מעורר גם הוא תמיהה, אבל בפרט זה נקל היה לש"ץ לטעות באם הסתמך רק על זכרונו.

(ד)מדוע בסיפורו שלמעלה  לא נקב ש"ץ בשמו של הצייר המפורסם גלאווצ'בסקי?"

עד  כאן מונדשיין.

אני מציע שיכול להיות שכאשר כתב שץ את הסיפור על מציאת התמונה עוד לא ידע שהצייר היה גלובצ'בסקי. בשלב זה הוא לא חשב על אמן ספציפי כלשהוא. השם הזה התגלה נחשף או הומצא  על ידיו רק מאוחר יותר.

פירסום התמונה 

דפוס ליטוגרפי. הוצאת ר' מרדכי קצנלנבויגן בווילנא. ברלין. ללא ציון שנת הדפוס

התמונה של שניאור זלמן מלאדי החלה להיות מופצת בעולם בשנת 1888 בידי אחד מצאצאיו שמריהו שניאורסון  . .

ההנחה  המקובלת במחקר כיום היא שתמונה זאת צויירה בידי  בוריס שץ  75 שנה לאחר פטירתו של הרב  בעזרתו של  אותו  ר'  שמריה שניאורסון.

שץ לפי עדותו שלו ( ראו אותה למטה) היה יוצא ונכנס לבית  ר' שניאורסון, שירד מנכסיו ונשבר מטה לחמו. שץ, מומחה לרישום ולציור  הציע לפני אותו ר' שמריהו שניאורסון, מתוך ידידות ורצון לעזור לו במצוקתו, שיצייר למענו את תמונת הרב מלאדי.מן הסתם כדי שיוכל למכור אותה לחסידי חב"ד וכך למצוא פרנסה.

באין מקור לתמונה ומכיון שהיו אומרים, כי קלסתר פניו של ר' שמריהו הנ"ל דומה לפני הרב זלמן שניאור מלאדי  צייר שץ את התמונה לפי התיאור של הר' שמריהו שניאורסון. בטופסים הראשונים היה גם סימן האמן ז. ש. (כך היה חותם האמן בשנים ההן בפספורט שלו הוא רשום בשם שלמה זלמן שץ..).

תמונת "הצמח צדק" 

נראה שפרוייקט תמונת הרב הזקן " לא היה הפרוייקט האמנותי הראשון של שץ שהיה קשור לחסידות חב"ד . שנתיים לפני כן יצר כנראה תמונה של הרב השלישי של חסידות חב"ד  הרב מנחם מנדל שניאורסון ( 1789-1866)  המכונה ""הצמח צדק" .

תמונה זאת  שהופיעה לראשונה כהדפס ב-1886   עשרים שנה לאחר מות הרב "הצמח צדק" ושנתיים קודם לתמונת הרב הזקן טוענים בחוגי חב"ד שצייר אותה צייר גוי ואולי היא בכלל מבוססת על צילום של הרב.

אנשי חב"ד  טענו וטוענים שהתמונה הייתה קיימת עוד לפני שנת 1886 כתמונה בבתיהם של רבני חב"ד .אבל אין לזה בדל של הוכחה. למיטב ידיעתנו איש לא שמע עליה לפני שנת 1886.

עם זאת יש להניח שתמונה זאת הייתה אותנטית למדי מאחר שהרב נפטר רק עשרים שנה קודם לכן והיו רבים מאוד שזכרו בדיוק איך נראה.

לדעת המחקר זוהי תמונה מוקדמת יותר שצייר בוריס שץ   אולי כהכנה לתמונה של "הרב הזקן".

הגירסה המקורית המוקדמת ביותר הידועה של ציור  הרב מנחם מנדל שניאורסון "הצמח צדק" מ-1888,ככל הנראה מעשה ידי בוריס שץ.או  מעשה ידי זוגתו יבגניה ז'ירמונסקי הידועה גם כ"ג'ניה שץ". 

גירסאות מאוחרות של תמונת ה"צמח צדק".

עוד על תמונת "צמח צדק" קראו כאן :

"תמונתו של צמח צדק "

עם זאת ייתכן שהצייר של התמונה או של שתי התמונות של הרב הזקן ושל  נכדו הצמח צדק לא היה שץ אלא ציירת שהפכה לימים לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמונסקי הידועה לימים כז'ניה שץ.

 

בוריס שץ ואישתו יבגניה .הזייפנים של תמונת זלמן שניאור מלאדי? 

סביב התמונה שהוא או זוגתו ציירו  יצר שץ מעשיה מפורטת ומורכבת על "גילוי "התמונה " בבית של אציל פולני וזייף חתימה של הצייר  הרוסי הלא כל כך  ידוע  גלובצ'בסקי.

משום כך יש להגדיר את היצירה כזיוף מאחר שנוצרה בכוונה  להטעות.

אם אכן לא לא הייתה שום תמונה מקורית של גלובצ'בסקי נשאלת השאלה מדוע בחר דווקא בצייר היחסית לא ידוע הזה כצייר המקורי של הרב שאותו הוא כביכול מעתיק?

יכול להיות  ששץ בחר בגלובצ'בסקי דווקא משום שהיה צייר לא ידוע יחסית של התקופה שאפשר היה לייחס לו תמונה מאין זאת מבלי שהדבר יעורר עניין רב מידי בחוגי חוקרי האמנות ברוסיה שכמובן יכלו לבצע חקירות מפורטות בעניין ולברר אם אכן יש דברים בגו' או שלא.

 

עטיפת מגזין חבדניקי להיסטוריה של חב"ד  שבו פורסם מאמר מפורט ואובייקטיבי עד להדהים על תולדות הדיוקן.

 

לימים וליתר דיוק 40 שנה לאחר הפרשה בשנת 1927  התוודה בוריס שץ בפני עוזרו בבית הספר בצלאל מרדכי נרקיס על האמת בעניין  ונרקיס פירסם על כך רשימה  ביחד עם אברהם שרון אספן מפורסם של דיוקנאות לאחר פטירתו  של שץ  בעיתון "הארץ " בשנת 1938.

כפי שנראה בהמשך אני חושב ששץ שיקר לעוזריו משום שהקפיד לא להתייחס לתפקיד החשוב שהיה לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמונסקי  בציור הדיוקן והיציג אותו כמעשה ידיו לבדו.

הנושא מעורר  כיום תרעומת רבה בחסידות חב"ד בשל אמונתם של שני האדמורים האחרונים מחב"ד כולל הרב  מנחם מנדל שניאורסון "הרבי" האחרון המפורסם של  כלל חב"ד  שרבים כיום בחב"ד רואים  בו את המשיח שעוד יבוא  בנאמנותה של התמונה למקור דהיינו למראה פניו האמיתי של זלמן שניאור מלאדי. אך עיון בדבריו המדויקים של הרב מנחם מנדל שניאורסון מראים שבניגוד לחותנו הרב הקודם של חב"ד הרי"ץ יוסף יצחק שניאורסון ( שיש מקום לחשד שהפיץ מסמכים מזוייפים שונים בנושא  וראו את קטעי היומן שלו שפורסמו בכתב העת "החבדניקי "ה"תמים " בנספח)  הוא לא היה משוכנע באמיתות המוחלטת של תמונה זאת  ורמז על כך.

וראו דיון מפורט על כך כאן 

 

 

ציור מעשה ידי הצייר ר' לוי יצחק בק, מצאצאי הרב.ושם  מצוטטים דבריו: 'שלחו לקרוא לי לצייר תמונת בעל התניא. ציירתי בפעם הראשונה בצבעים; אין תמונה שלו בצבעים".

 

חסידי חב"ד ידעו ויודעים היטב  על   מקורו האמיתי של הציור אולם מסיבות פנימיות שונות החליטו   ברובם לקבלו כ"אותנטי "  ובמרבית פרסומיהם הם מסתירים את העובדה שהמדובר בזיוף של בוריס שץ  או של אישתו.

התמונה מופצת כיום בכל העולם בכל מקום שאליו מגיעים חסידי חב"ד והיא מוכרת וידועה למליוני אנשים ויותר.יש להניח שחסידי חב"ד ישלמו מיליוני דולארים עבור הציור המקורי של הרב מאת הצייר הרוסי אם זה יתגלה אי פעם.

דיוקן האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. עבודת מיקרוגרפיה בדפוס ליטוגרפי,

מורכבת מאותיות ספר ה'תניא' פרקים א-כט מעשה ידי האמן נתנאל חזן. וושינגטון, 1924.על פי הדיוקן הידוע .

וראו על כך את המחקר כאן 

ראו מאמר של היסטוריון תנועת חבד יהושוע מונדשיין על ההיסטוריה של הזיוף.

על סמך התמונה של בוריס שץ   יצרו הרוסים בובות שעווה של הרב הזקן שאותן שיכנו בתא הכלא המפורסם שלו לצרכי משיכת תיירים.

 

בובת שעווה שנוצרה בידי הרוסים  על פי התמונה של זלמן שניאור מלאדי   מאת בוריס שץ  והניחו אותה בתא הכלא שלו בפטרבורג לצרכי תיירות.צילום ברלה שיינר.לקוח מחב"ד און ליין "

ציור מודרני של שניאור זלמן מלאדי.

עם זאת ב-2009 כאשר צץ ציור ""עתיק " "חדש" שהבעלים שלו סיפרה שאביה סיפר לה שהמדובר בציור האותנטי של הרב הזקן .ביצעו חסידי חב"ד  הזהירים מאוד כעת חקירה מפורטת ובין השאר בדקו את גיל הנייר שעליו הודפס הציור. התוצאות היו זהות לגבי מה שהם יודעים גם לגבי הציור המפורסם על הרב הזקן.

המדובר בתמונה מאוחרת שנוצרה רק לאחר מות הרב הזקן.

ראו ידיעה על כך באתר של  חב"ד

ראו מאמר בבלוג על כך כאן 

ראו דיון על התמונה  "העתיקה החדשה " של הרב הזקן האותנטיות שלה בפורום חב"ד כאן.

תמונה לכאורה קדומה של הרב הזקן שניאור זלמן מלאדי .לקוח מאתר חב"ד

מסקנות

לא מו הנמנע שבוריס שץ או  יבגניה ז'רמונסקי   שהיא זאת שמופיעה כמי ש"העתיקה" את הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי התבססו על דיוקן שמצאו של הרב. אבל אם כך נשאלת השאלה לאין הוא נעלם.למרות חיפושים רבים באוספים בפולין וברוסיה דיוקן זה לא נמצא.

אם ימצא דיוקן אמיתי של רב יהודי שצוייר בידי גלובצ'בסקי  או רישום הכנה שלו הוא יהיה שווה מאות מליוני דולארים בגלל החשיבות העצומה שיש לדיוקן עבור חסידי חב"ד.

 

יותר סביר לדעתי שהדיוקן צוייר בידי  אמן   עשרות שנים לאחר מות הרב הזקן  מדמיונו .

והצייר הוא  ציירת יבגניה ז'רמונסקי.

שמה של  "העלמה יבגניה ז'ירמונסקי"  מופיע במסמכים המצורפים למאמר זה בנספח  שאותם פירסמו חסידי חב"ד בכתב העת שלהם "התמים " כמי שביצעה את ה"העתקה".

התעודה המעידה  מעבר לכל ספק שיבגניה ז'רמונסקי לעתיד אישתו של בוריס שץ היא זאת שהכינה את הדיוקן המוכר לנו כיום כדיוקנו של הרב זלמן שניאור מלאדי.

כפי שהעיר היסטוריון חב"ד  יהושע מונדשיין :"כמה וכמה אנשי מקצוע הביעו את דעתם הנחרצת שאין לייחס את ציור התמונה לב' שץ עצמו, שמעולם לא הגיע לרמת ציור גבוהה כמו זו הניכרת מתמונת אדמו"ר הזקן, ובוודאי שלא היה מסוגל לזה בהיותו צעיר כבן עשרים שאך זה עתה החל לצעוד את צעדיו הראשונים בלימוד הציור."

אכן.הערך האמנותי  של התמונה הוא גדול יותר מזה של שאר ציוריו של ש"ץ שאינו גדול במיוחד. שהרי כוחו הגדול היה בפיסול ולא דווקא בציור. וזה מחזק  לכאורה את דעתו של מונדשיין את הטענה שהתמונה המקורית אכן צויירה בידי צייר רוסי ידוע בזמנו גלובצ'בסקי .

אבל כנגד טענה זאת אפשר לטעון שהתמונה צויירה לא בידי שץ אלא בידי יבגניה ז'רמונסקי שהייתה ציירת מוכשרת בפני עצמה ותמונותיה הוצגו במוזיאונים בבולגריה. וזה מסביר את  התמיהה על ההבדל בערך האמנותי בין דיוקן  הרב הזקן ובין   שאר ציוריו של שץ שהוא ללא ספק עולה עליהם לעין שיעור.

בוריס שץ יש להניח ,היה זה שהיציע לזוגתו לצייר את הציור והיא זאת שביצעה אותו הלכה למעשה.

במאמרו כפי שתוכלו לקרוא למטה הוא מזהיר מפני  נסיונות זיוף של אמנים יהודיים שונים את דיוקנותיהם של יהודים לאורך הדורות.

נראה שזיופים כאלו היו  דבר שהוא חשב לעשות בעצמו. ןעשה אותו.

 

לימים שץ העדיף להסתיר ולהשכיח את העניין הזה מאחר שאישתו הראשונה ג'ניה שץ  נטשה אותו  ביחד עם בתם בעבור אדם אחר, אמן בולגרי  שהפך לימים לגדול פסלי בולגריה.ולכן כשהתוודה בפני עוזרו נרקיס על הזיוף הסתיר את חלקה של אישתו לשעבר בעניין ואת העובדה שהיא ולא הוא הייתה הציירת,בגלל הטינה העמוקה שרחש כלפיה.

יצירה של בוריס שץ שבה שמשון מוצג עם פניו ( הוא היה בעברו מתאבק) ודלילה מוצגת עם תווי הפנים של אישתו הראשונה ז'ניה.עדות ברורה לטינה העמוקה שחש כלפיה.

 

עוד טענה של יהושע מונדשין  במאמרו  המקיף על התמונה כנגד ייחוס התמונה  לשץ וז'רמונסקי היא ש"מהרה"ח ר' חיים ליברמן ע"ה שמעתי, שהתלוצץ על הרעיון המוזר שתמונה זו צויירה על-פי קלסתר פניו של המו"ל ר' שמריה שניאורסאהן, ותמה: כיצד זה יכול היה ר' שמריה להפיץ תמונה שכל אחד יכול היה להבחין שהיא נעשתה בדמותו ובצלמו שלו עצמו?…

התשובה היא שלשמריה שניאורסון לא הייתה שום בעיה להפיץ תמונה של הרב הזקן שהוא כפילו שהרי כל מה שהיה לו לטעון אם מישהו היה שואל  זה שהרב הזקן נראה כמוהו עצמו.

נכון לעכשיו ,אלא עם כן יתגלה יום אחד הדיוקן "האמיתי " של הרב הזקן ששימש כמקור ההשראה לשץ ולד'רמונסקי נראה שיבגניה ז'רמונסקי  היא האמנית שמאחורי הדיוקן המפורסם של מייסד חב"ד שאמנם הוא זיוף מתוחכם שכן הוצג כ"דיוקן אמיתי "  ולא היה שום דבר כזה.

אבל עדיין …המדובר ביצירת מופת אמנותית בתחום דיוקנאות הרבנים ומשום כך זכה לפירסום רב כל כך בחוגי חב"ד ובעולם כולו.ואם אכן יבגניה ז'ירנובסקי -שץ  היא הציירת האמיתית שלו אז אפשר לטעון שזהו הדיוקן המפורסם ביותר שנוצר "אי פעם " בידי אישה.

 

יבגניה ז'ירונובסקי -שץ הציירת  האמיתית של דיוקן הרב זלמן שניאור מלאדי ? 

ביבליוגרפיה

Shaul Shimon Deutsch, “The Story behind the Portrait of Reb Schneur Zalman of Liadi,” Chasidic Historical  Review 1 (December 1995): 1–13.

Maya Balakirsky Katz.

The visual culture of Chabad    ambridge ; New York : Cambridge University Press, 2011.       

Between hagiography and historiography: Chabad, scholars of Hasidism, and the case of the portrait of Rabbi Shneur Zalman of Liady

Wojciech Tworek

 

East European Jewish Affairs 

Volume 47, 2017 – Issue 1

 

 

Pages 3-27 | Published online: 15 Jun 2017

https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13501674.2017.1306405?scroll=top&needAccess=true&journalCode=feej20

נספחים :

המאמר המקורי של בוריס שץ  בשבו הוא מספר כיצד נתקל בתמונה מובא בשלמותו .עם הקוראים הסליחה על הדפוס הזעיר.

 

להלן גירסת חסידי חב"ד לגבי מקור התמונה כפי שפורסמה בכתב העת שלהם "תמים"גליון 8 משנת 1939   והוא בעצם התשובה המפורטת למאמר מלמעלה של נרקיס שפורסם ב,הארץ "  ומובאים כאן מסמכים שאין להניח שהם זיופים.

או מי שזייף ( בוריס שץ? ) היה זייפן מתוחכם באופן יחסי .

והנה המאמר שממנו הישמטתי עמוד אחד שכתוב בחבדניקית קשה במיוחד ולא נראה שיש לו קשר לתמונה.

 

דפי מסמכים ברוסית על התמונה וציירה מ"התמים" בתרגום חלקי לעברית ולאנגלית. 

 

 

 

 

קראו עוד על התמונה המזוייפת או האמיתית של הרב  זלמן שניאור מלאדי

תמונת האדמו"ר הזקן בחב"דפדיה 

מחקר בחבדפדיה על תמונת הרב הזקן 

ההיסטוריון החבדניקי יהושוע מונדשיין על התמונה

תמונות נשיאי חב"ד 

ביבליוגרפיה

שמואל קראוס "גילגוליה של תמונה "בית משיח"  מספר 67 דצמבר 1995 ,ע' 21-29

Shaul Shimon Deutsch "THE STORY BEHIND THE PORTRAIT OF REB SCHNEUR ZALMAN OF LIADI :"the Chasidic Historical review vol 1 no 1 december 1995

part 2 THE CHASIDIC HISTORICAL REVIEW no 2  FEBRUASRY 1996

 

Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad,

Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46. 

 Wojciech Tworek (2017) Between hagiography and historiography: Chabad,scholars of Hasidism, and the case of the portrait of Rabbi Shneur Zalman of Liady, East EuropeanJewish Affairs, 47:1, 3-27, DOI: 10.

.

" והיו עיניך רואות את מוריך": דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של מנהיגים ורבנים יהודיים מימי קדם עד המאה ה-18

 

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת שהיא הפתיחה לסדרה   שתעסוק בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :

 

תקציר ההרצאה  : תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפן  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?

בסדרת רשימות אלו  ננסה לענות על כל השאלות האלו.

ציורי דיוקנאות של  בני עם ישראל קדומים

דיוקנאות אמיתיים של אישים אמיתיים בעולם היהודי הם נדירים מאוד למעשה לא קיימים עד למאה ה-17.

בעולם התנ"ך ככל הנראה למיטב ידיעתנו לא היו דיוקנאות של מלכים ואצילים עבריים בישראל ויהודה וכנראה גם   לא בממלכות  הסובבות עמון אדום מואב.

אבל כנראה כן היו כאלה  בממלכות ארם  ששם שרדו  בידינו פסלים של מלכיהן ובראשם המלך הגדול המאוזכר בתנ"ך חזאל .

Image result for ‫חזאל‬‎

חזאל מלך ארמי. אחת הדמויות הבודדות המוזכרות בתנ"ך ששרד פסל שלו  התגלה   בארסלאן טאש בסוריה.

זאת כמובן בניגוד  לממלכות הגדולות של מצרים ושל אשור ושל בבל ששם בהחלט נהגו לצייר ולפסל את המנהיגים.

למרות מאמצים רבים ולמרות שארץ ישראל וסביבותיה זהו המקום הנחפר ביותר עלי אדמות לא נמצא בה שום פסל ושום תבליט ושום תחריט  ושום תמונה של אישיות כלשהיא שאנו מכירים מהתנ"ך או בכלל מההיסטוריה הקדומה של האיזור. ככל הנראה בחבל הארץ הזה לא היה מקובל לצייר את פניו של מישהו באיזה אמצעי עד לתקופה ההלניסטית.

התנ"ך בכלל נמנע לתת תמונה ויזואלית של פניו של מישהו בדרך כלל עם כמה יוצאי דופן בודדים משמעותיים מאוד. אלו הם:

רחל אשת יעקב אבינו ( וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה  בראשית פרק  כ"ט )

לאה אשת יעקב אבינו ( וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת, בראשית פרק כ"ט)

משה רבנו

שמשון השופט ( איש מגודל שער )

הנביא שמואל (  איש עוטה מעיל ותאמר "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" שמואל א' פרק כח )

המלך שאול ( איש גבוה יפה  "לוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם" שמואל א' פרק ט  )

המלך דוד ( " וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;שמואל א' פרק ט"ז )

אשתו  של דוד  אביגיל ( "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל; וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר,שמואל א' פרק כה)

בת שבע אשת אוריה החיטי ולאחר מכן אשת דוד (_ וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. שמואל ב' פרק יא )

אפשר להזכר גם באסתר ממגילת אסתר ( וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה,, מגילת אסתר פרק ב')

ואלו הכל פחות או יותר. פרט להם אין לנו שום תיאור ויזואלי של אף אחד  אחר בתנ"ך.

התיאור הויזואלי הקדום ביותר הידוע של שמואל הנביא מושח את דוד בן ישי הידוע מבית הכנס דורה אורופוס בסוריה מהמאה השלישית לספירה.אלף שלוש מאות שנה אחרי תקופת חייהם של שמואל ודוד. 

ישנם  תיאורים ויזואליים מרובים של הדמויות בתנ"ך מהמאה השלישית לספירה  (  החל מציורי הקיר שבבית הכנסת דורה אורופוס שהתגלה בסוריה ) ואילך אבל אלו הם לא כמובן תיאורים אותנטיים של איך הם נראו באמת.

איננו יודעים כיצד נראו שאול או דוד במציאות.

פסלו של המלך  אחאב? 

בחפירות העיר המקראית אבל בית מעכה שכנראה נשלטה בידי ממלכת ישראל במאות התשיעית והשמינית לפה"ס נמצא פסל נדיר של ראש איש. כנראה מהמאה התשיעית לפה"ס.

לא מצויין מי זה.

וההערכות הן שזהו פסל של מלך כלשהו  ששלט באיזור, כי אז לא פיסלו מישהו שלא היה מלך.

זה בהחלט יכול  להיות מלך ישראלי ששלט אז  בעיר עומרי ,או אחאב ,או יהורם בנו של אחאב. אבל בה במידה  זה יכול להיות מלך ארמי ,חזאל נניח, או מלך פיניקי אתבעל שגם הוא היה בקרבת מקום.

בשלב זה איננו יודעים.

ראש הפסל שנמצא בחפירות העיר אבל בית מעכה. אולי פניו של המלך אחאב? 

פניו של  המלך יהוא ? 

הציור האמיתי היחיד ששרד בידינו  שהוא   ( אולי …) של מישהו שמוזכר בתנ"ך הוא של המלך הישראלי יהוא בן  יהושפט  בן  נמשי שמוזכר בפירוט בספר מלכים.והוא נמצא בתבליט אשורי שבו אותו יהוא בן יהושפט  בן נמשי   ( ואולי נציגו ) מוצג ככורע ברך בפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי.

אירוע שאגב אינו מאוזכר בתנ"ך.

התמונה של  המלך העברי הכורע ברך היא למיטב ידיעתי הדיוקן האותנטי היחיד של אדם ישראלי או יהודאי שמאוזכר בתנ"ך שקיים.

פרצוף יהוא בן נמשי.jpg

דיוקן פניו של המלך יהוא בן יהושפט בן נמשי.הדיוקן היחיד הקיים של דמות עברית המוזכרת בתנ"ך.

האובליסק השחור כפי שהוא מוצג במוזיאון הבריטי בלונדון על האובליסק חמש רצועות של ציורים, המתעדים מלכים זרים המעלים מס למלך אשור, ביניהם גם יהוא מלך ישראל , או שליחו. 

האובליסק השחור של שלמנאסר השלשי שבו נמצאת תמונתו של יהוא בן יהושפט בן נמשי

התמונה הקדומה ביותר הידועה של בן עם ישראל ששמו ידוע לנו.המלך יהוא  בן  יהושפט בן נמשי ( יהוא בן עמרי לפי האשורים ) או אולי שליחו,  מוצג כאן משתחווה לפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי המאה התשיעית לפה"ס. האובליסק השחור של שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי שהתגלה בעיר כלח מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

למען האמת אני לא לגמרי סגור שזה באמת יהוא המלך שמתואר בציור שם למעלה למרות שזה מה שנאמר בכתובת האשורית. ההיגיון אומר שמלך ישראל  היה מעדיף לוותר על  הכבוד העצום של נישוק  נעלי המלך האשורי אלא שולח מישהו במקומו והפרצוף שם הוא של שליח רם דרג בסך הכל. אם כך היה אז אנחנו גם לא יודעים איך יהוא נראה.

ציור של יהוא בromptuarium Iconum Insigniorum מ-1553

וכך נראה יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה מודרנית שהוצגה על חייו מאת גיעד עברון בתיאטרון "הבימה " :

האם כך נראה יהוא גם במציאות ? גיל פרנק בתפקיד יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה "יהוא " מאת גלעד עברון ,תיאטרון "הבימה".

 

תמונה של המלך יואש מישראל ?

 

יש מי שחושבים שהתמונה הזאת שהתגלתה בכונתילת עג'רוד מקדש בסיני  שהיה שייך לממלכת ישראל הוא של המלך הישראלי מהמאה השמינית לפני הספירה יואש ( אין לבלבל עם המלך מיהודה בשם זה ששלט קצת אחריו ) שבתנ"ך מסופר שהביס את מלך יהודה אמציה וכבש את ירושלים.

.יואש מוזכר גם בכתובת אשורית כמי שמעלה מס לאשורים.

ראו על כך כאן.

כך צוייר יואש בתמונה מאוחרת מהמאה ה-16

Jehoash from Guillaume Rouillé's
Promptuarii Iconum Insigniorum

דיוקנאות מהתקופה הפרסית 

בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל במאה הרביעית לפה"ס החלו להשתמש בארץ ישראל ובאימפריה הפרסית כולה במטבעות שבחלקם הופיעו לראשונה דיוקנאות שליטים ומנהיגים.

מטבע מעניין במיוחד שעליו רשום בעברית שומרונית "ירבעם " נחשב לדעת חוקר המטבעות יעקב משורר כמטבע של הכהן הגדול מנשה שעזב את בית המקדש בירושלים בימי עזרא ונחמיה והקים את בית המקדש השומרוני בשומרון. ובכך יצר את האמונה השומרונית ביחד עם בת זוגו ניקסו בתו של המושל סנבלט.

מטבע שעליו "רשום בעברית קדומה "ירבעם ". על צד אחד ראש אישה ועל הצד השני שני גברים אחד מבוגר והשני צעיר.   ואולי מביא את דמות דיוקנם של הכוהן המורד מהמאה החמישית לפה"ס מנשה  שהקים את בית המקדש השומרוני  של חותנו סנבלט ושל אישתו ניקסו בת סנבלט.

ובסוף תקופה זאת הופיעו גם כמה מטבעות עם דיוקנאות של מושלים יהודיים.

הבולט מהם  היה המושל  "הפחה" חזקיהן שכנראה  ניהל את  הפרובינציה "יהוד" עבור הפרסים בימים האחרונים של השלטון הפרסי בארץ ואולי גם בימים הראשונים של הכיבוש המוקדוני של הארץ בידי אלכסנדר מוקדון.

לא מן הנמנע שחזקיהו היה "הכוהן הגדול" שיוסף בן מתתיהו והמדרשים מספרים שנפגש עם אלכסנדר מוקדון כשזה היגיע בכיבושיו לארץ ישראל. יוסף בן מתתיהו טוען שהיה זה הכוהן הגדול ידוע ,והמדרשים אומרים שהיה זה שמעון הצדיק ( שבכלל חי שנים לאחר מכן ). אבל ההיגיון אומר שאם כוהן יהודי כלשהו נפגש עם אלכסנדר היה זה חזקיהו  מושל הישוב מטעם הפרסים.

אלכסנדר הגדול פוגש את הכוהן הגדול ( חזקיה?) בירושלים.   After Francesco del Rossi (Salviati)

(Italian, 1510–1563)

ייתכן שיש לזהות את החזקיהו הזה עם חזקיהו הכוהן הגדול שיוסף בן מתתיהו מספר לנו  בספרו "נגד אפיון " ( על פי מקור מהתקופה בשם הקטיוס מאבדרה ) שהיה ידידו של המלך תלמי הראשון  אחד מיורשיו של אלכסנדר הגדול ועבר עימו למצרים לעיר החדשה אלכסנדריה.הקטיוס כפי שהוא מצוטט בידי יוסף מדווח שחזקיהו הנ"ל היה  בן 66 שנה והתאפיין בכישרון דיבור וביכולות רטוריות, ואירגוניות.

בקטע אחר מספר הקטאיוס כי לאחר שחזקיהו בא בדברים עם המלך תלמי כינס אחדים מידידיו וקרא בפניהם מגילה המגוללת את פרשת התיישבותם במצרים ואת חוקתם בכלל.

חזקיהו הנ"ל אם כך היה ממייסדי ההתישבות היהודית באלכסנדריה וכנראה מנהיגה הראשון.

עם אותו חזקיה היה זה שמופיע במטבעות ושימש כמנהיג היהודים בסוף התקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית  איו זה צריך להפתיע. הוא מן הסתם היה איש בעל אישיות חזקה אם דאג שתמונתו תופיע על מטבעות שונים.

 

כמה מטבעות עם פני המושל חזקיה, שכנראה היה הכהן  הגדול בירושלים אחד היהודים הבודדים שמופיעים על מטבעות בימי המלכות  הפרסית.ייתכן שהוא הפך לימים למיייסד ומנהיג ההתישבות היהודית באלכסנדריה. 

דיוקנאות שושלת החשמונאים

הכהן מתתיהו החשמונאי אבי שושלת החשמונאים מהמאה השנייה לפני הספירה. פסל בדיוני של בוריס שץ מ-1894. הפסל נעלם לאורך השנים. 

לא שרד שום ציור ושום תמונה של מישהו משושלת החשמונאים. לא של יהודה המכבי וגם לא של אחיו שמעון ,לא של בנו של שמעון יוחנן הורקנוס או של אלכסנדר ינאי. זאת למרות שהם טבעו מטבעות  אבל ללא דיוקנאותיהם במטבעות כמקובל.

אבל …יוסף בן מתתיהו מספר לנו ב"קדמוניות היהודים שהיו ציורי דיוקנאות   של שניים מבני המשפחה . אריסטובולוס השלישי  נכד הכוהן החשמונאי הגדול הורקנוס ואחותו מרים אשת הורדוס הידועה היום כ"מרים החשמונאית".

אימם אלכסנדרה בת הורקנוס שזעמה על עלייתו של הורדוס לשלטון בהשראת דלוס  ידידו של מרקוס אנטוניוס הנציב הרומאי העליון במזרח  דאגה שמישהו יצייר  דיוקנאות של שניהם ושלחה אותם למרקוס אנטוניוס בתקווה שיתלהב ויסייע למשפחה החשמונאית כנגד הורדוס.. היא כנראה לא הבינה את הסיבה האמיתית שדלוס היציע לה לצייר את הדיוקנאות .ואנחנו יכולים רק לשער את הסיבה היום.

אנטוניוס   שכמו רומאים בכירים רבים בתקופתו   ( ובראשם יוליוס קיסר) היה בי סקסואל אכן התפאל מיופי התמונות.  הוא ביקש מאריסטובולוס שיבוא אליו  להתארח ( הוא לא ביקש זאת ממרים אולי משום שהייתה נשואה להורדוס ואולי משום שידע שזוגתו קליאופטרה לא תראה זאת בעין יפה, ואולי היא פשוט לא עשתה לו את זה.  ).  אבל כשנודע שאנטוניוס הוא בין שאר דברים חובב נערים צעירים ויפים החליט אריסטובולוס לסרב בנימוס להצעה.

הדיוקנאות האלו לצערנו לא השתמרו.

מה קרה לדיוקנאות של מרים ואחיה אריסטובולוס? לא ידוע.אולי הועברו לספריה של אלכסנדריה והושמדו עם הספריה.

 

יש לנו כיום ציורים בדיוניים שונים של מרים החשמונאית שגורלה הטרגי נגע לליבות יוצרים שונים לאורך הדורות. אבל זה לא כמו לראות את הדיוקן האמיתי.

לעומת זאת איש לאורך הדורות לא טרח לצייר את דיוקנו המשוער של אריסטובולוס השלישי שכל כך גירה את מרקוס אנטוניוס.

ציור  בדיוני  של מרים  החשמונאית מהמאה ה-16

romptuarii Iconum Insigniorum "

Mariamne Leaving the Judgment Seat of Herod (1887), by Pre-Raphaelite painter John William Waterhouse.

כמה תמונות בדיוניות של מרים החשמונאית.

 

דיוקנאות שושלת הורדוס 

אין לנו דיוקנאות  של הורדוס אם כי זה לא היסס ליצור פסלים רבים ושונים.אבל   אבל כנראה לא דווקא בדמותו שלו.וכך גם בנו המפורסם של הורדוס הורדוס אנטיפס הידוע מהברית החדשה.

לעומת זאת בנו האחר של הורדוס פיליפוס ונכדו  אגריפס הראשון   ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  המוכר גם הוא מהברית החדשה כן יצרו מטבעות עם דיוקנותיהם ואנחנו יודעים בערך איך הם נראו.

פיליפוס ( נפטר בשנת 34 לספירה) היה בנו של הורדוס מאישתו קליאופטרה ושלט במשך שנים רבות באיזור הבשן.הוא נודע כאדם נוח מתון וסובלני.למרות ששלט כמלך יהודי  לא פחות מ-37 שנים באיזורו הלא יהודי ברובו הגדול  ,שילטון יעיל ומוצלח  והוגן פיליפוס  לא השאיר את חותמו בהיסטוריה

אם הוא זכור היום בגלל משהו זה בגלל שהוא  גם המלך היהודי הראשון אי פעם שהטביע את דיוקנו על מטבעות.

 

 

קרובו המפורסם הרבה יותר של פיליפוס היה אגריפס הראשון  ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  הנכד של הורדוס ושל מרים החשמונאית  שהיה ידידם של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס  וזכור לכל נוצרי מהופעתו בספר " מעשי השליחים " ב"ברית החדשה".

אגריפס הוא דמות מרכזית בספר "קלאודיוס האל " מאת רוברט גרייבס   ההמשך של "אני קלאודיוס" המפורסם  ( הדמות של אגריפס מופיעה גם בכמה פרקים של סדרת הטלוויזיה המפורסמת בכיכובו של דרק ג'קובי על פי שני ספרים אלו ).   וברומן ההיסטורי "חומת אגריפס " מאת יעקב חורגין.

      

  

המלך אגריפס הראשון בתקופות שונות בחייו מנערות ועד זיקנה כפי שגילם אותו ג'ימס פלקנר בסדרה "אני קלאודיוס".

 ןכך הוא נראה באמת. מטבע של המלך אגריפס הראשון עם דיוקנו .מה שהופך אותו לכמעט יהודי הבודד של ימי בית שני שאנחנו יודעים כיצד נראה. היהודים האחרים שאנחנו יודעים בערך כיצד נראו   הם דודו פיליפוס  אחיו הורדוס מקלקיס ובנו אגריפס השני ובת הדוד שלומית -סלומה. 

פסל של אגריפס הראשון על פי דיוקנו במטבע שלו שמוצג במוזיאון הארץ בתל אביב.

 

פסל  של אגריפס הראשון.שנוצר בזמננו בידי דויד בלאייזן  וצוות מעבדות הרפאות של מוזיאון ישראל .שחזור על סמך מטבעות אגריפס  משנת 7 למלכותו.

מטבע של אגריפס הראשון שמראה את אגריפס ואחיו הורדוס מכלקיס מציבים את כתר  הקיסר על הקיסר קלאודיוס.

מטבע עם דמותו של אחיו של אגריפס הראשון הורדוס מכלקיס  (15 לפה"ס -48 לספירה)  האיש  שלאחר מות אגריפס הראשון שהיה אחראי במשך שנים על פעילות בית המקדש בירושלים ומינה  את הכוהנים הגדולים.

יש לנו גם את דיוקנו של בנו של אגריפס הראשון , אגריפס השני  הצעיר במטבעות שאותם טבע אביו.

 

 


מטבע של אגריפס הראשון. עם דיוקן של אגריפס הראשון מצד אחד . ודיוקן של אגריפס השני הצעיר רוכב על סוס מצד שני. 

 

.אגריפס השני   ( 27-92 לספירה ) ששלט בזמן המרד הגדול ברומאים ולאחריו אם כי טבע מטבעות הקפיד לא להכניס את דיוקנו עליהם אלא רק כמקובל את זה של קיסרים רומאים.

איננו יודעים  כיצד נראתה אחותו הידועה בירניקי שניהלה רומן עם כובש ירושלים טיטוס. אם כי נראה לפי התיאורים  שהייתה יפת תואר ואדומת שיער.יש להניח שכן היו תיאורים ויזואליים של הנסיכה היפה הזאת בעולם היווני -רומאי אבל לצערנו הם לא שרדו.

Image result for ‫ברניקה הווארד פאסט‬‎

תמונה מימינו של ברניקה

אחריהם השושלת ההרודיאנית נעלמה.

דיוקן ראשון של אישה יהודיה 

שלומית -שלום "סלומה "  האישה היהודיה הקדומה ביותר שאנו יודעים  כיצד נראתה.

לגבי ישוע הנוצרי יוחנן המטביל אימו של ישוע מרים והשליחים   פטרוס ,יוחנן ופאולוס אין לנו שום מושג כיצד נראו.ואם כי הם כנראה הדמויות המצוירות  ביותר הקיימות כל הציורים עליהם מופיעים רק מאות שנים לאחר מותם.

אבל יש לנו דיוקן אותנטי של יהודיה אחת שמוזכרת בברית החדשה. והיא ידועה מאוד .זאת היא שלומית -שלום "סלומה "   בתם של הורדוס אנטיפס ואישתו הרודיאס  שלפי הברית החדשה וגם לפי יוסף בן מתתיהו היא שהביאה למותו של מורו של ישוע הנוצרי ,יוחנן המטביל בכריתת ראש.

על פי סיפור זה נכתבו סיפור ידוע של גוסטב פלובר ומחזה ידוע מאוד של אוסקר ווילד.

ידוע לנו שבשנת 30 לספירה בערך נישאה שלומית-שלום  לפיליפוס, דודה למחצה (אחיהם למחצה של אביה הביולוגי ואביה החורג, מקלאופטרה הירושלמית) שאותו הזכרנו למעלה. לאחר מותו (בשנת 34 ללא בנים, נישאה שלומית לאריסטובולוס מלך כלקיס, בן דודה (הבן של אחי אמה), וממנו נולדו לה שלושה בנים: הורדוס, אגריפס ואריסטובולוס.[

Image result for ‫סלומה אוסקר ווילד‬‎    

תמונות בדיוניות של שלומית -שלום  

סלומה האמיתית האישה היחידה מהברית החדשה שאנו יודעים כיצד נראתה  מופיעה במטבע אחד עם בעלה אריסטובולוס מכלקיס  בנו של הורדוס מכלקיס ונכדו של הורדוס הגדול.

וזה אומר שהיא הייתה אישה עם רצון חזק מאוד ,בכך שהיא הביאה לכך שתהיה המלכה היהודיה היחידה שדמותה תופיע על מטבע לצד בעלה ( השני ). לא נראה לי סביר שבעלה עשה זאת מיוזמתו שלו בלבד.

אולי היא ניסתה לשכנע גם את בעלה הראשון פיליפוס שיציב את דמותה במטבעות שלו. אבל כנראה ללא הצלחה או בכל אופן מטבעות כאלו שלו לא התגלו. עם בעלה השני היא כבר הצליחה.

 

 וכך היא נראתה באמת . מטבע של שלומית-שלום – כמלכת ארמניה ואסיה הקטנה. היהודיה הקדומה ביותר בתולדות האנושות שיש לנו דיוקן שלה. 

ציור מודרני של שלום  בגיל 39 -40 מאת Helen Twena מבוסס על המטבע.

 

הפסל של יוסף בן מתתיהו 

פסל שיש מי שחשב שהוא פסלו של יוסף בן מתתיהו 

איננו יודעים כיצד נראה   ההיסטוריון המפורסם של ימי בית שני והמרד הגדול ברומאים יוסף בן מתתיהו הוא יוספוס פלביוס.

יש לנו כמובן תמונות דמיוניות מאוחרות של יוסף בן  מתתיהו שצויירו מאות רבות של שנים לאחר מותו.

      

 

תוצאת תמונה עבור ‪feutwanger josephus‬‏

תמונות בדיוניות מאוחרות של יוסף בן מתתיהו

עם  עם זאת יש לציין שאב הכנסיה המפורסם אוזביוס סיפר  במאה הרביעית לספירה.שלכבודו של ההיסטוריון  יוסף  בו מתתיהו   הוקם פסל ברומא   ( כנראה בחייו של יוסף ) שאולי היה מבוסס על פניו במציאות,פסל יחיד במינו בעולם היווני -רומאי בכך שהתבסס על דמות של יהודי.

הפסל נעלם אבל היה היסטוריון  בשם רוברט אייזלר שחשב שהפסל הזה התגלה.

פרוטומת השיש שנשתמרה יפה, נרכשה בשנת 1891 על ידי מוזיאון Ny Carlsberg Glyptotek  בקופנהגן מהנסיכה פּיומבינו (Piombino) לבית בורגזה. בעת הרכישה, לא הייתה ידועה זהותו של האיש שבפסל וגם לא מקורו. כשתמונת הפסל פורסמה לראשונה בקטלוג המוזאון ב-1925, הוא הוצג כ-"ללא ספק יהודי צעיר". שום סיבה לא ניתנה לקביעה זו, אולם ב-1930, חוקר יהודי-אוסטרי בשם רוברט אייזלר כתב מאמר הגנה מפורט לזיהויו של האיש כיהודי, בו אף הוסיף וטען ש"היהודי הצעיר" הוא לא אחר מאשר יוספוס פלביוס.

הראיות שעליהן התבסס אייזלר לכך שמדובר בפסל של אישיות יהודית, נשענו על תוי פנים "אופייניים": "אף עקום או 'שבור', שהוא די עבה בחלקו התחתון, שונה מאד מהאף הנשרי שניתן למצוא לעיתים קרובות אצל הרומאים", וכן עיניים "יהודיות", אותן אפיין כ"עצובות, חסרות-שקט ודרוכות".

הארכיאולוג  מגן ברושי דוחה את הזיהוי. הוא טוען שאין בעדותו של אוזביוס כדי לאמת את השערתו של אייזלר. להערכתו  ללא תיעוד עובדתי, ביסס אייזלר את הזיהוי שלו על ראיות קלושות כמו צורתם "היהודית" של האף והעיניים ובכך אימץ אייזלר, יהודי בעצמו, סטריאוטיפים אנטישמיים קלאסיים.

מגן ברושי השווה את הפסל לפסלו של היהודי האותנטי  המוקדם ביותר שקיים מהמאה ה-17  פסל של הבנקאי היהודי העשיר יצחק אנטוניו לופז סואסו ( 1614-1685) שאותו תמצאו ברשימה זאת אם תגלגלו למטה. הוא קובע שאין שום הבדל בין פרצוף הפסל של סואסו ופסלים אחרים נאותה התקופה.

אם כך מדוע שיהיה הבדל בין פסלו של יוסף ופסלים אחרים מהתקופה?
כך שאיננו יודעים כיצד יוסף נראה.

קראו על כך כאן .

"HOW TO RECOGNIZE A JEW" The assumed objectivity of academics 

 Identifying Josephus Josephus Flavius