ארכיון קטגוריה: הגולם

הגולם נגד האל רשף

הגולם נגד האל רשף

גולפ נגד האל רשף

במאמר קודם עסקתי בדמות הקומיקס "תור " שבתרגום מוצלח לעברית הפכה לאל הכנעני "רשף".

 hagolem1

בספרי "הגולם:סיפורו של קומיקס עברי " הוצאת מודן 2003 עם אורי פינק _)  הקמנו את אותו האל רשף לתחייה כאל רע הנלחם בגולם. מוך ניסיון להשליט על העולם את המפכרת ( פנתיאון " העלים הכנעניים הקדומים שבראשם עמד רשף). שם האל  הוא רמז ליוצר הבדיוני של  הקומיקס אוריאל רשף ( פינק בגרמנית ) שלו לעגו הכותבים.  

 

והנה הקטע הרלבנטי מהספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק  :

החל מהגיליון הראשון צויר רוב החומר בידי יעקב קורצברג. קורצברג הפך את הגולם ואת יריביו לדמויות דינמיות הרבה יותר משהיו בסיפורי "הלפיד שלנו". גם הילד יוסי לא היה עוד הטיפוס השדוף והרכרוכי שהיה בעבר. הוא נעשה למנהיג נועז של חבורת ילדים אמיצי לב שלא היססו להפליא את מכותיהם גם במבוגרים, ורק ברגעי משבר קשים במיוחד היה יוסי נהפך לגולם. קורצברג לקח את הגולם למסעות מרתקים וארוכים בעולמות רחוקים ובממדים אחרים, ופעם אחת הוא אפילו שלח אותו למסע בזמן והפגיש אותו עם הגולם המקורי מפראג. בסיפורים אלה הפך יוסי לגולם לא על ידי שתיית משקה מיוחד אלא על ידי הנעת ידיו בסימן מיוחד כלפי מעלה, התנועה שהפכה מאז ל"סמלו המסחרי" של הגולם ולמקור אינסופי לחיקויים ופרודיות בכל מדיום אפשרי.

כעת הופיעו עוד ועוד יריבים חדשים ובהם "הנאצי השחור", סוכנו האישי של אדולף היטלר שזמם להביא את צבאות הנאצים לארץ ישראל; "הבלתי מנוצחים" – חבורה של "מוזחים" (מוטאנטים) שכל אחד מהם בורַך בכוח-על שונה. היה גם "הענק הכחול", מדען חלשלוש שלאחר שלגם שיקוי מיוחד הפך לענק כחול מפלצתי אדיר כוח שהתעמת שוב ושוב עם הגולם, והיו עוד רבים אחרים. אז גם הופיעו בפעם הראשונה אל הרעם הכנעני "רשף" ועמיתיו האל "בעל" ואל המוות "מות". לאמיתו של דבר אלה היו אנשים בעלי כוחות-על  מממד אחר שהתחזו לאלים הכנעניים, כפי שהסבירו הסיפורים הראשונים בזהירות. במשך שנים נהג רשף זהירות מופלגת בכל הנוגע לאלים האלה מחשש שמא ירגיז יתר על המידה גורמים דתיים רבי עוצמה ביישוב, ורק בשלב מאוחר יותר, בשנות ה-60 וה-70, העז להציג אותם כאלים ממש. ובאשר לאל "רשף", אוריאל רשף אמנם תמיד היה מוטרד מכך שנבל נקרא על שמו, אבל הדמות היתה פופולרית כל כך עד שבכל פעם שהיא חוסלה סופית בידי הגולם היו הקוראים מציפים את המערכת במכתבים נזעמים, והוא נאלץ להחיות אותה שוב ושוב.

 

 

להלן קטעים מתוך ראיון שנערך עם ג'ק קירבי בארצות הברית זמן קצר לפני מותו:

א"א: "האם אתה זוכר את אוריאל רשף ואת הגולם?"

ג'ק קירבי: "כן, ודאי שאני זוכר אותו. איש עלוב. כמו רבים אחרים, הוא התעשר והשמין על חשבוני, על חשבון הרעיונות שלי, על חשבון האמנות שלי, בעוד שאני לא ראיתי מזה פרוטה."

א"א: "אבל הרי דמות הגולם המקורית היתה יצירה של רשף אם אינני טועה."

קירבי: "שטויות. הוא יצר איזה דמות עלובה ומושתנת שהיתה מחזיקה מעמד לכל היותר שנה. אני הייתי זה שהמציא סיפורים חדשים ומעניינים ואויבים חדשים שהיו שווים בכוחם לגולם. מי לדעתך הפך את הג'ין מקריקטורה מטופשת של ערבי ליצור המאיים ואדיר הכוח שהוא היה? אני! ומי יצר את האל רשף? כן כן, על שמו של רשף שלנו! למען האמת היה אל כנעני קדום בשם רשף, זאת היתה קריצת עין למבוגרים. אוריאל רשף חשב שאני צוחק עליו עם הדמות הזאת – מה שהיה נכון כמובן – ובהתחלה התנגד שנפרסם אותה, אבל אני אילצתי אותו להכניס את הדמות הזאת, ולמרבה האירוניה הקוראים התאהבו בה תכף ומיד. האל רשף הזה היה יצור רשע מממד אחר, והוא שימש בסיס לדמות של האל הסקנדינבי 'תור' שיצרתי בהמשך עבור מארוול בשנות ה-60. היו עוד דמויות שיצרתי כאויבים של הגולם ואחר כך השתמשתי בהן כבסיס לדמויות אחרות, למשל 'הבלתי מנוצחים' שהפכו לדמויות של חבורת ה'אקס מֶן', או 'הענק הכחול', שהפך לדמות של 'האלק'. ומי אתה חושב שינה את שיטת הפיכתו של הילד לגולם משתייה של משקה מטופש להזזת הידיים המפורסמת – הסמל שכולם התחילו לחקות אותו? אני כמובן! ומי צייר את העטיפות הדינמיות ומלאות הפעולה של הגולם, שאחר כך חיקו אותן בכרזות של ההסתדרות ושל אנשי התנועה הרוויזיוניסטית? לא ידעת את זה? וכן הלאה וכן הלאה. אני עשיתי שם את הכול, הוא לא היה מסוגל לכלום החרא הזה. הוא רק היה יושב במשרד שלו בסטודיו ומשרבט ונותן עצות שלא שוות כלום, בעוד שאני ישבתי ועשיתי את כל העבודה המזוינת."

עד כאן הטקסט מ"הגולם:סיפורו של קומיקס עברי".

נעדכן שהקומיקסאי הידוע נמרוד רשף כנראה קרא והתרשם  חשב כנראה לעשות משהו דומה בסדרת הקומיקס שלו "עוזי " שם ישנם רמזים שהאל הכנעני הקדמון רשף חוזר ורוצה להשתלט על העולם,אבל  למרבית הצער דבר לא נעשה עם פיתול עלילתי מעניין זה ונמרוד רשף איבד ענין.  

האל רשף  של נמרוד רשף מעולם לא הצליח להגשים את המטרה של כיבוש העולם והפיכתו לכנעני.  אך פיתולים עלילתיים כאלו הופיעו מאז בסיפורי פנטזיה של לביא תדהר.ואולי יום יבוא והאל רשף עוד יחזור ובגדול. 

 האל הכנעני  רשף

 

 

 

הגולם פוגש את אריה אלדד ודוד גרוסמן.

 

 

עשור שלם חלף מאז ההוצאה לאור של ספרי "הגולם :סיפורו של הוצאת קומיקס ישראלי " שאותו כתבתי עם אורי פינק ויצא לאור בהוצאת מודן ב-2003.ספר שמספר על ההיסטוריה של סידרת קומיקס מאריכת ימים בשם "הגולם " שמתקיימת במדינת ישראל חלופית שבה יש תעשיית קומיקס משגשגת.

ולרגל זה וגם לרגל בחירות 2013 המתקרבות הנה פרק מהספר שבו מופיע אחד הפוליטיקאים המתמודדים כיום על מקום בכנסת הבאה:אריה אלדד היום ראש מפלגת "עוצמה לישראל ".

אריה  אלדד הוא הפוליטיקאי העכשווי היחיד שהוא אחת הדמויות "המתראיינות " ( בהסכמתו האדיבה של אלדד האמיתי  )  והספרות על חייהן ועברן  ביקום החלופי של מדינת ישראל שבו יש מאז שנות ה-40 סדרת קומיקס פופולארית מאוד בשם "הגולם ".

והנה הקטע שבו מככב אריה אלדד בפרק ו' בספר :הגולם נופל –הגולם בשנות השבעים ושם הוא מספר על קשריו ועל קשרי עמיתו דוד גרוסמן ( הסופר לעתיד ) עם הגולם.  

הגולם ברדיו

arye eldad young

אריה אלדד השדרן המיתולוגי של סדרת "הגולם " ברשת א' בשנות השבעים.

"…הנער יוסי מוטל פצוע קשה על הארץ ודם ניגר ממצחו. הג'ין הולך ומתקרב אל מימוש מטרתו – השמדת הכור הגרעיני של ישראל! האם יצליח הגולם לגבור על הקמע שגזל ממנו את כוחותיו? האם יוכל פרופסור אלברט פיינשטיין למתנקש הערבי הנחוש בדעתו להרוג אותו ויהי מה – אפילו במחיר חייו שלו? האם יעלה בידה של לילית למנוע את רצח ראש ממשלת ישראל הנמצא בביקור בדימונה?

על כל זה ילדים, ועל מה שעוד קרה, תשמעו בפעם הבאה. האזנתם לפרק השמונה עשר של התסכית 'הגולם נגד הג'ין' על פי סדרת העלילונים הידועה 'הגולם' מאת אוריאל רשף. תודה למחבר התסכית דני אלדר, לאיש הקול, לטכנאים, וכמובן לשחקנים דוד גרוסמן ואריה אלדד. כאן רשת אל"ף של קול ישראל מירושלים. בעוד שניות אחדות נעביר אליכם את חדשות השעה שלוש…"

(קטע הסיום מתסכית הרדיו "הגולם", 1975).

 ההצלחה האמיתית של הגולם בשנות ה-70 הייתה דווקא בתחומי מדיה אחרים.סיפורי הגולם עובדו לתסכיתי רדיו ששודרו בסדרה יומית קבועה של רבע שעה ברשת אל"ף של קול ישראל בתוכנית לנוער "חתול בשק", ששודרה מיד לאחר "התוכנית לאם ולילד". בסדרת תסכיתים זו גילמו השדרים דוד גרוסמן ואריה אלדד לסירוגין את הדמויות השונות שהופיעו בסדרה. אחד מהם גילם את יוסי ואת הגולם (שקולו היה כמובן עמוק הרבה יותר מקולו של יוסי הילד) ואת דמותו של פרופסור פיינשטיין ואפילו את לילית הסקסית –  ואחד גילם את התפקידים של שאר הדמויות והנבלים.

שיר הפתיחה של סדרת "הגולם" ברדיו הושר בידי מרגלית הדרי והפך ללהיט, וכיום הוא זכור אולי יותר מכל דבר אחר הקשור במיתוס של הגולם:

 

מערפילי המיתוס הוא יצא

להציל את ידידיו, את משפחתו ואת האומה

מגן דוד חָרות על מצחו

וכוח של מאה איש מניע את ידו

הו גולם, גולם

סיפור נפלא ומהמם

אתה נאבק אנחנו צועקים

אתה מנצח אנחנו שמחים

בטוב וברע אנחנו איתך על הגל

גולם גולם שבמעגל.

(מילים: תלמה אליגון, לחן: קובי אושרת שרה מרגלית הדרי

את קליפ האנימציה המפורסם של הפזמון ,שנבחר להיכל התהילה של הקליפים של האנימציה בשפה העברית  בקרינותו של אחד ,אלי אשד תמצאו כאן 🙂

 

בראשית דרכה של הסדרה המשודרת עובדו התסכיתים מחוברות הקומיקס, והסיפורים עמדו כל אחד בפני עצמו. אולם בהמשך, כשאנשי הצוות של התוכנית התחילו לחבר בעצמם את הסיפורים הם הפכו אותם לסדרת מתח בהמשכים, והפופולאריות של הגולם ברדיו רק עלתה. התסכיתים תיארו בחינניות את הרפתקאותיו של הגולם ברחבי העולם והגלקסיה ולא היה להם כל קשר למציאות הריאלית של המדינה.

פרופסור אריה אלדד

 ח"כ אריה אלדד.

אריה אלדד, שלימים היה לחבר בכנסת ישראל, נזכר: "התוכנית 'הגולם' ברדיו היתה משהו חדשני שכמוהו לא היה עד אז לנוער, ואני יודע בוודאות שגם מבוגרים רבים היו מאזינים לה. לסדרה הזאת היתה תהודה עצומה. עד היום כשאני מגיע למילואים אנשים מזכירים לי את 'הגולם' ומדקלמים קטעים שלמים מהדיאלוגים ושרים את שיר הפתיחה, ולפי זה אני יכול להעריך את גילם.

דוד גרוסמן  שותפו המיתולוגי  של אריה אלדד בסדרת הרדיו "הגולם".

"במשך הרבה זמן עבדתי שם עם דוד גרוסמן, ואנחנו היינו השדרנים היחידים בסדרה הזאת. 'הגולם' היה מורכב מסדרות סדרות של תסכיתים, שכל אחד מהם סיפר סיפור בהמשכים שהיה מורכב בערך מ-20 חלקים של רבע שעה כל אחד. היינו מחליפים תפקידים: בסדרה אחת גרוסמן היה מגלם את יוסי ואת הגולם ואת פרופסור פיינשטיין ואת לילית, ואני את הג'ין או את האל רשף או התליין מקורפו או מי שזה לא היה, ואת כל שאר ה'רָעים'. ובסדרה הבאה ששודרה אני הייתי מגלם את הגולם ואת 'הטובים', והוא את 'הרעים'. בסדרה הזאת תמיד היינו 'משני עברי המתרס', ואגב, זה לא השתנה מאז. גם היום אנחנו נמצאים בשני קצוות מנוגדים של המפה הפוליטית: אני כחבר כנסת של ה'איחוד הלאומי' וגרוסמן כסופר ודובר ידוע של השמאל. אפשר לומר ש'השתפשפנו' לזה כבר בתסכיתים של הגולם, שבהן 'נאבקנו' אחד בשני בלי סוף".

(מתוך שיחה עם ח"כ אריה אלדד).

 הופיע בספר "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי " מאת אלי אשד ואורי פינק ,הוצאת מודן 2003.

ראו עוד פרקים  מהספר :

ההקדמה

פנחס שדה והגולם -תיאור של מציאות חלופית

קליפ המבוסס על פזמון הנושא של סדרת הרדיו "הגולם " שבה כיכבו אריה אלדד  ודוד גרוסמן.

יובל פאסי על "סמלים חזותיים בספר "הגולם "

הגולם ואני

מאמר של אלי אשד  במגזין "יקום תרבות על אריה אלדד ביקום האמיתי :

"העוצמה של אריה אלדד "

כמה הרצאות של אלי אשד בלש התרבות

אני מעביר הרצאות בנושאים מרתקים ביותר בתחומי העיסוק שלי מהן בליווי קטעי סרטים

.והנה כמה מההרצאות האלו :

"צא דיבוק צא!" הדיבוק" – סיפורה של הצגה.

"הדיבוק" היא ההצגה המפורסמת ביותר בתולדות התיאטרון העברי והיידי גם יחד. זוהי אחת ההצגות המפורסמות ביותר במאה העשרים כולה, ובוודאי אחת ההצגות החשובות ביותר העוסקות במיסטיקה בתולדות התיאטרון העולמי. על הצגת "הדיבוק" נבנה תיאטרון "הבימה", ובזכותה הוא נעשה התיאטרון הלאומי של ישראל. ההצגה השאירה חותם בל-יימחה על כל מי שראה אותה בגרסה של "הבימה", והכוכבת הראשית שלה, חנה רובינא, הפכה בראש ובראשונה הודות לתפקיד הקלאסי הנצחי שגילמה בה במשך למעלה משלושים שנה,[ ל"מלכת היהודים".

ההרצאה תעסוק בהצגה, בסיפורי הדיבוק שמאחוריה ובגלגולה המדהים כהצגה המפורסמת ביותר של התיאטרון היהודי. ההרצאה תלווה בהקרנת קטעים מהסרט היידי מפורסם, "הדיבוק", שנוצר בשנות השלושים.

 יש לנו גולם במעגל: "הגולם" – סיפורן של תופעה והצגה

דמות האדם המלאכותי, ה"גולם", שיצר רב יהודי בעזרת "ספר היצירה" הכישופי, עומדת במוקדו של מיתוס שלם, שמוצאו במיסטיקה היהודית הקדומה ביותר, בתור הניסוי האולטימטיבי של האדם כבורא ויוצר המתחרה בבורא עולם עצמו, לעתים לאסונו. נספר את סיפורו של הגולם, החל בהופעותיו הקדומות ביותר במיסטיקה היהודית, ונתייחס לשאלה, האומנם מעשה הגולם אפשרי לאור מקורות יהודיים-קבליים.

כמו כן, נסקור את תולדות ההתפתחות של מיתוס הגולם – היצור המלאכותי המפורסם ביותר ביהדות – על-פי מדרשים, ספרות יפה ואגדות על חכמי תורה כמו המהר"ל מפראג ואחרים, אשר עסקו במעשי הגולם. נצביע על קשר בין מיתוס הגולם לבין מחקרים מודרניים העוסקים בשכפול גנטי ובאינטליגנציה מלאכותית.נדון בשאלות פיקנטיות על-פי המדרש: כיצד יוצרים גולם, מהו מעמדו ההלכתי והאם מותר לחסלו, האם ייתכן גולם ממין נקבה, האם מותר לקיים עימו יחסי אישות והאם הוא יכול להיחשב ליהודי מן המניין.הגולם הוא גם גיבור המחזה המפורסם והחשוב ביותר שנכתב בשפת היידיש, של המחזאי היידי הנודע ה. לייוויק, אשר היה להצגה המשפיעה של תיאטרון "הבימה", שבזכותה נעשה אהרון מסקין שחקן הבמה העברי המפורסם והמזוהה ביותר.[עם תיאטרון זה?] נספר את סיפורה של הצגת "הבימה", שהיתה במשך השנים לשם-דבר, לא פחות מההצגה הקלאסית השנייה של התיאטרון, "הדיבוק". ההרצאה תלווה בהקרנת קטעים מסרט האימה הגרמני האילם המפורסם, "הגולם", אשר מציג את הסיפור.

(הערה: ברשת האינטרנט ניתן למצוא הסרטה של מופע שהצגתי בנושא: http://www.israbilly.com/epizoda_page.php?epz_id=11).

 

התנועה הכנענית

alef

סיפורה של קבוצת המשוררים והסופרים מן "התנועה הכנענית", שכללה אישים כמו יונתן רטוש ועמוס קינן, אשר קראו ליצירת תרבות עברית חדשה בישראל, כהמשך לתרבות הכנענית הקדומה.

 

הבלש העברי הראשון

david thidhar

סיפורו של הבלש הפרטי העברי הראשון, דוד תדהר, שעל חייו פורסמו סיפורי הרפתקאות מרובים, אך הוא סיים את הקריירה שלו בתור עורך האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו. בין השאר, נדון בפרשת הרצח בחולות תל נוף. נציג את סיפורה של פרשת ריגול ורצח מסתורית בארץ ישראל של שנות השלושים, אשר שימשה בסיס למשפט הרצח הסנסציוני ביותר של התקופה, פרשה שהיו קשורים אליה סוכנים נאצים בפיקודו של אדולף אייכמן, טמפלרים משרונה ושירות הש"י של ההגנה.

 החיפוש אחרי עשרת השבטים האבודים

ten lost tribes

במשך אלפי שנים הועלו תיאוריות שונות על כך, מה עלה בגורלם של עשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל בידי האשורים. האם הם חיים כיום באפגניסטאן? או שמא ביפן, או אולי ביבשת אפריקה או אמריקה?

נציג בהרצאה תיאוריות אלו ואת האנשים שיצאו לחפש אחרי עשרת השבטים האבודים.

 

 

ארון הברית ומנורת הקודש

מה עלה בגורלם של כלי בית המקדש האבודים, ארון הברית ומנורת הקודש? נציג בהרצאה  תיאוריות שונות המתייחסות לשאלות אלו, נספר את סיפורה של מנורת בית המקדש, ואיך לפי מיטב המחקרים חצתה את העולם כולו: נדדה מבית המקדש החרב לרומא של הקיסרים, ומשם, בידי הוונדאלים במאה ה-5 אחה"ס – לצפון אפריקה, ומשם, בידי הביזאנטים במאה ה-6 אחה"ס – לביזנטיון, ומשם לארץ ישראל, שבה נקברה והיא נמצאת כאן כנראה עד היום (ולא במרתפי הוותיקן, כמו שגורסת אחת הסברות).

 מתנ"סים בתי אבות ,מכללות ,מועדונים ,חוגים , קיבוצים וכו'

שמעוניינים  לשמוע את ההרצאות האלו מוזמנים  ליצור עימי קשר

 אלי אשד

eliesh@zahav.net.il

0507391794

הנערה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

נושא האישה המלאכותית הנוצרת בידי גבר ,אנושי מאוד ,לצרכיו המיניים והדומסטיים הוא נושא מוכר וידוע בספרות ובתרבות העולמית.

תמונה מהסרט "כלתו של פרנקנשטיין" על אישה מלאכותית.

עד כמה שידוע הדוגמה הראשונה של סיפור כזה בספרות העולמית היא סיפור על המשורר הגדול של יהדות דרום אירופה שלמה אבן גבירול והאישה המלאכותית שלו. סיפור שככל הידוע נוצר במאה ה-17.

סביב סיפור זה כתבתי סיפור קומיקס עם קרן כ"ץ ונתתי עליו הרצאה בערב "אבן גבירול " של מגזין "יקום תרבות ".

והנה המאמר המלא שעליו מבוססת ההרצאה:

האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול

 

ibn gavirol 1

הגולם של העיר חלם

האם יש קשר בין עיר השוטים המפורסמת חלם ובין סיפור הגולם ?
עד כמה שהדבר מדהים התשובה היא חיובית ,וייתכן אף שפרסומה של חלם כ"עיר השוטים " נבע במקור דווקא מסיפור זה..שהופיע שם בגירסתו המצמררת ביותר.

ראו

הגולם של אליהו מחלם

שלמה אבן גבירול -סיפור הקומיקס

ibn gavirol 1

שלמה אבן גבירול ידוע כמשורר ענק אחד הגדולים בתולדות עם ישראל. מגזין "יקום תרבות " עורך עליו אירוע תרבות במוצאי שבת זה.

אבל הוא ידוע גם בתור האדם הראשון בהיסטוריה שעליו נוצר סיפור שהוא יצר אישה מלאכותית ,רובוט ,אנדרואידים ,או גולם נקבה,גלמית.

והנה לפניכם לראשונה סיפור קומיקס על פי סיפור מדהים זה שאותו יצר הרב יוסף שלמה דלמדיגו בשנת 1625 והרחיב ש"י עגנון בסיפור "עידו ועינם " .

כתב :אלי אשד בלש תרבות ומומחה בענייני גלמים.

ציירה קרן כץ אמנית וקומיקסאית:

שלמה אבן גבירול והאישה המלאכותית

The Golem as an Israeli –Zionist- Jewish monster

Recently I found out that a book I co-created with Israeli artist Uri Fink, "The Golem: the History of an Israeli Comic Strip," is being used as propaganda against Israel, against Zionism, and against Jews in general.

Michael Collins Piper

Michael Collins Piper

Texe Marrs

 

William A. Cook

Several anti-Israeli or anti-Semitic writers such as Michael Collins Piper in his book ”The Golem: Israel's Nuclear Hell Bomb and the Road to Global Armageddon” and (using his book as truth,) Texe Marrs in “The Golem is at Hand,” and William A. Cook in "Nation of Golems," used without permission pictures from that book which were drawn by Uri Fink, to prove their thesis about the evil of Jews and Israelis.

These men probably weren’t aware, though I doubt that they would have cared even if they knew, that this book was a parody describing a comic books series and a Golem that never existed exept in the creators’ imagination.

Thus, the figure of the golem, that legendary artificial monster, is presentednow in some quarters as a symbol of Israeli-Jewish evil and a threat to the world.

The reason is clear: the story of the Golem has become very popular in recent years and become a major part of today popular culture' in literature 'in cinema and in comics and so is useful for creators of myths of hate: exactly those things the Golem was created to oppose as a kind of a new blood libel story.

Unfortunately, those hate mongers have to invent false "facts" and by this they demonstrate that if they lie about such a well known story and figure then they will lie about anything as well. Sometimes their lies stem from simple ignorance – they simply don’t know better, while other times the lies result from pure hate.

Let us examine the false facts that the hate mongers claim about the Golem.

1.

Piper’s book claims that “The Golem in Jewish lore and legend is a monster; a beastly Frankenstein conjured up by the black magic of sorcerous, Talmudic rabbis. Once formed, he goes forth to kill and destroy all perceived enemies of Israel..

 Not one word of all of  this  is true.

Please notice that to every thing I say I bring my sources which are presented) below which mean that you can check them for yourself. )

It is true that the Golem is an artificial being created by a rabbi,

 ?but is he a monster, a beastly Frankenstein

Not at all.

Frontispiece to Frankenstein 1831.jpg

(By the way, in the original book, Frankenstein was a scientist and not the monster at all, but never mind, it is just one more mistake out of many.) The Golem is always in the Jewish stories, and what is far more important, in the rabbis’ discussions about the Golem, a human being (most often male, and sometimes a female being) and not at all a monster. Like all technology, He can be destructive if not properly tended to, and like fire, can be good and helpful but can also be bad and harmful. 2

.2.

pictures from the German GOLEM  movie from 1920. Director Paul Wegner .

 

Is the golem a creation of the black magic of sorcerous, Talmudic rabbis?

Let us see how "black magic” is defined in Wikipedia

Usually it refers to "(a) type of magic is invoked when wishing to kill, steal, injure, cause misfortune or destruction, or for personal gain without regard to harmful consequences". Usually it is done with the help of some evil or unpleasant powers. .

 

If you will look at the jewish stories of the Golem, those of the Maharal of Prague and other, you will see that the Golem is always created in order to help the housework or for defence and protection, as a guard to the whole community, never to in order to attack without provocation.

Of course the Golem is created with the name of God himself, so by definition and logic the Golem creation is not an act of black magic, unless of course you consider works to defend and protect the community an act of black magic.

3.

Is the Golem a soulless being?

.

The reply is that the Golem can be a soulless and unintelligent being or child like as he is in the original Golem and Mahral story, but a Golem can also be, according to various rabbis’ discussions, potentially intelligent and endowed with a soul. And because of that, Rabbis such as Rabbi Gershon Hanoch Leiner, known as the Radzyner Rebbe, had stated in their discussions that the Golem is definitely a "person " and to "kill” a Golem for a not very good reason (such as a self defence) is a crime just like killing a woman born human. There was even discussion if a Golem can pray in synagogue and be consider part of a Minyan (the community of praying Jews.)

A good presentation of the way the Golem is considered in the original Jewish sources can be found in the famous science fiction stories of Jewish writer Isaac Asimov.  He knew very well the Jewish Golem stories and created in response to them a whole series of stories about robots that help humanity via three laws, which guide them and forbid them to harm peoples. Still, they are feared by many humans and in fact can be sometimes dangerous. But generally they are helpful, like the Jewish Golems and like technology in general.

 

Data the Android is the closest thing in the media to the real Jewish Golem

 The closest representation in the media to what a Golem really is in the Jewish sources is not  to   be found   in the Golem movies, the most famous of which were created by Christians with Nazi connections.

 But in the character of the Android Data in the series "Star Trek: the Next Generation."

Data is an artificial being which is learning in the course of the series how to love and develops feelings, and that is exactly the way that the Jewish sages, such as Rabbi Gershon Hanoch Leiner, had seen the potential of the Golem.

The Golem and an Arian girl  in the movie of the Nazi director Paul wegner .

4.

So why in novels and movies and in the rantings of Michael Collins Piper and Texe Marrs and their friends The Golem is presented as a soulless monster?

This is because there is indeed a conception of the Golem as exactly such a being and indeed it inspired the concept of the soulless creature created by Frankenstein (in Mary Shelley’s book.)

This conception however is not Jewish at all and has no connection to Judaism. It is closely connected to Christian thinking and culture, which however is indeed Jewish in origin as Christianity had originally been a Jewish sect.

In various Christian Theologies  in contrast to Judaism it is inconceivable that artificial beings created by humans could develop and have a soul, as this is considered the prerogative of God only.

 And so it was seen by various German Christian writers and latter by movie directors, who had developed the idea of the Golem as a soulless monster.

Achim von Arnim the inventor of the Golem as a (female) soulless monster,

The inventor of the concept of the Golem as an evil soulless being was a German, not a Jewish, writer called Achim von Arnim in his work “Isabella Agypten “(Isabella of Egypt)In 1812. In this story Arnim presented for the first time a concept which was unknown to the Jews, of a soulless and murderous Golem created by a Jew.

This Golem by the way is a female one, so in this story Arnim had shown his hatred toward both Jews and females.

It should come as no surprise that Von Arnim was one of the creators of the anti- Semitic movement in Germany, which was ultimately responsible for the Holocaust, and the murder of millions of people, which the murderers, like their progenitor von Arnim, considered as evil soulless beings.

Many other Christian writers in Germany had written works about the Golem after von Arnim and usually in similar ways, as a destructive soulless monster "like the Jews”.

Most famous of these are the German Golem movies of Paul Wegner that were created in the 1920s. In them the Golem is indeed  a work of black magic.

( probably this is the source of Piper and Mars misconception about the subject  )

Not surprisingly, Wegner was one of the most influential actors and directors in Nazi Germany.

4.

Is it true that when the Golem was created he goes forth to kill and destroy all perceived enemies of Israel?

This is untrue and is an invention of the writers who were inspired by the Golem movies they might have seen or read about.

 However it simply has no relation to the real Jewish Golem stories about which these writers know nothing and probably also do not wish to know and do not care even if they had known the true facts.

It is true that as recently as 2011 there appeared a book called man made monsters by a "Dr." (?) Bob Curan in which it is alleged that in the Middle Ages Christians had feared attacks by Jewish Golems.

This is a good scary story but it quite clear that "Dr" Curan had either simply invented it or perhaps found it somewhere on the web.

No such thing had ever appeared before in print.

Of course this is a good story and the fact that this is a simple recent invention will not dissuade anyone from using it. Piper and Mars will probably use it with screams of delight; but at least we know who is the inventor of this new myth and when it was first printed- in 2011.

The truth it that neither Christians nor Muslims are so much as mentioned in any Jewish story or discussion of the Golem till the year 1909.

Before that date, the Golem is considered a strictly Jewish subject whose help and also the misfortune he can bring are relevant only to Jews.

And as far that we know no Christian   had mentioned  the  Golem stories before the 17th century and then as some Jewish superstition, as something to laugh at and not to fear.

An example of christian fiction about the Golem.

In works by Christian writers such as those as we mentioned above the Golem is indeed shown sometime as destructive to Christians, but Jews had nothing to do with those works.

One almost never found any such concept among Jewish writers, who had never seen the Golem as a destructive and soulless monster, and not even as an avenger.

The Golem is strictly a protector.

In 1909 appeared the most famous and influential of the Golem books, The work of Rabbi Yehuda Yudel Rosenberg, “The Golem and the Wondrous Deeds of the Maharal of Prague” in which the Golem had worked against Christian hate mongers who are spreading blood libel stories about Jews.

In these stories the Golem is acting not as a destroying monster or as an avenger but is a kind of detective who finds evidence to crimes committed by hate mongers who are murdering children and blaming Jews for a "conspiracy"

. The Golem brings those criminals to (Christian) justice.

You will find very different stories about the Golem in which he is a monster but when you check you will always find that the creator of the story is not a Jew.

This is because to Jews the Golem is not by nature a monster, nor is it evil or soulless and destructive, but is used strictly to help and to defend. In those Jewish stories the Golem is sometimes childlike, and sometimes so complex that he learns to love women.

So this is the truth about the Golem: it is not and never has been, in Jewish sources, a monster but is always a helper.

And he definitely has the potential to be as good as a human and perhaps even better, and Judaism definitely does not reject this possibility.

And as a good Jew called Jesus, son of Joseph and Mary, once said:

And now when you know the truth it will, finally ,  make you free.."

 

Bibliography

, Yehuda Yudel Rosenberg, The Golem and the wondrous deeds of the Maharal of Prague / New Haven, Conn. : Yale University Press, c2007.

On the Kabbalah and Its Symbolism (Mysticism & Kabbalah)

Gershom Scholem, "The Idea of the Golem," in On the Kabbalah and its Symbolism  pp. 158–204 (

New York, 1965);

 ,

  )

 

, Arnold L  Goldsmith  The golem remembered, 1909-1980 : variations of a Jewish legend / Detroit : Wayne State University Press, 1981.

  Byron L. Sherwin The Golem legend : origins and implications / Lanham : University Press of America, 1985

1. Moshe Idel. Golem: Jewish Magical and Mystical Traditions on the  . Anthropoid. Albany: State University of New York Press, 1990

see text here

 Byron L.,   Sherwin, GOLEms among us : how a Jewish legend can help us navigate the biotech century / Chicago : Ivan R. Dee, 2004.
Monsters in Jewish Tradition (Or, The Moral Dilemmas of Cloning)

And see also

The Protocols of the elders of Zion : The truth

Thanks to Dr.Alon Raab for his help.

.

.

בחרו את סרט האנימציה !

Thumbs Up Clip Art

היוצרת יסמין אבן הלחינה  סרטון אנימציה קצרצר ומשעשע  –  "MONEY AND I"שעוסק בכסף ובמשמעויותיו בחיינו.
 
 סרט שמשתתף בתחרות בינלאומית לסרטים קצרים, והוא הסרטון הישראלי היחיד בתחרות.

 אז בואו נהיה פטריוטים:)
 
 אם אהבתם  –  לחצו LIKE, SHARE  או FAVORITE  והפיצו הלאה  –  זה מאד יעזור.
 
בימוי:יואב רודה
מוזיקה: יסמין אבן
 
ועוד סרט אנימציה שעלה בימים אלה לאתרים חדשים ברשת

פזמון הגולם שצייר אורי פינק עם גיל בידרמן .

 רעיון כתב ומקריא אלי אשד

הלחינה ושרה יסמין אבן

קול הקריין המחקה את התסכיתים הישנים של "קול ישראל "( מישהו זוכר את "חתול בשק" ? או את "אנדימון "?) הוא שלי.

כל השאר זאת יסמין אבן .

ואפשר למצוא אותו כאן

וכאן

צפייה נעימה

מרגלית המרגלת הופכת לכוכבת

 

ציור מתוך הסיפור "מרגלית המרגלת הופכת לכוכבת " .
ציירה רקפת סלע בשמה הבדוי "מלאכית".
 ,הופיע ב"מגזין הגולם " גליון 666 דצמבר  1976.
 
מרגלית הדרי הזמרת,המרגלת , וגיבורת הקומיקס חוזרת בשני סיפורים ישנים חדשים שפורסמו מעל דפי מגזין ה"גולם " משנות השבעים ונשכחו.אבל כעת הם הועלו מחדש לרשת למען הנוסטלגים ביננו וגם בעבור אלו שאוהבים סיפורים מבדרים.
בסיפור אחד מרגלית מנצלת את היותה זמרת פופ מצליחה כדי להעביר קודים סודיים בהחלט ( הופיע במקור בגליון "מגזין הגולם " מספר 654  דצמבר 1975)
ראו מרגלית המרגלת והקוד הסודי
הסיפור השני הוא מיוחד במינו  ובו מרגלית הדרי פוגשת לראשונה ( אך בהחלט לא בפעם האחרונה ) באמן הקומיקס והמו"ל אוריאל רשף הלא הוא היוצר והמו"ל של סדרת "הגולם" שמופיע בעצמו כגיבור קומיקס מעל דפי המגזין שלו בסוג של הומור עצמי מיוחד במינו.וגם פוגשת לראשונה את הסצינה התל אביבית של שנות השבעים כל מיני אנשי בוהמה ויושבי בתי קפה תל אביביים ביזאריים . בעקבות סיפור זה נוצרה סדרה חדשה על אוריאל רשף עצמו כגיבור קומיקס ועל עלילותיו בבית הקפה הקבוע שבו נהג לשבת מידי יום ביומו אך זאת למרבית הצער לא זכתה להצלחה רבה ונעלמה לאחר 20 גליונות בלבד..
מרגלית המרגלת הופכת לכוכבת
 
 

 עוד סיפורים  על מרגלית המרגלת  
מרגלית המרגלת ומרגלית הדרי
מרגלית המרגלת ולילית חוקרת פלילית

העיתונאי מנחם בן נזכר בסדרת "הגולם "

 

צילום של הזמרת מרגלית הדרי והקומיקסאי אוריאל רשף.אמצע שנות השבעים.

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

resume

in this article I propose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal    which usually considered                                          ( with no good factual evidence whatever ) to be a Jewish folk story from the 18th  at the latest is in  fact a complet literary  invention quite late in origin.                                                                     .

The story was created originally  by Jewish German writer 

"Berthold Auerbach  its 1837 novel "Spinoza".                                                                

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence  of any story about Golem   in  Prague.                            

There is   no evidence of the existence  of any  connection   between the figure of the Maharal  and Golem making befor the year 1837                                                                    There are good  reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation 

of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publication for various poems . stories .  plays .novels and such.

  and so created a false impression that it is a "ancient folk story" when in reality it was  a completely modern invention by a well known writer.

                            

 

פסל המהר"ל  בבניין העיריה בעיר פראג . מלבד  היוצא דופן היחיד של הגאון מוילנה ,המהר"ל הוא הרב היחיד שלכבודו הוקם פסל באירופה המערבית.בידי מדינה נוצרית .

מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
. ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.

רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם  שהקדישו ומקדישים  למחקרים עליה את חייהם.
ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
מתי זה היה ?
ולמה ?
ובמאמר  זה  לראשונה במקום כל שהוא, בשפה כל שהיא ניתנת על כך סוף סוף תשובה לתעלומה..

כתבה מיוחדת זאת מתפרסמת לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל מפראג ולמלאת 100 שנה לפרסום הספר "נפלאות המהר"ל של יהודה יודל רוזנברג,הספר המפורסם ביותר של סיפורי  המהר"ל והגולם. 

  וגם מלאת מאה שנה לחקירה שאותה ניהלו אנשי קבוצת דיון של בית הקפה ברחוב הויפט פלאץ מספר 11 בעיר סיגט בטרנסילבניה , הרב עמנואל אקשטיין ,גיסו הדוקטור אליהו בלנק (סבו של כותב שורות אלו )  וחוקר היהדות הרב יקותיאל יהודה גרינואלד,  חקירה שבעקבותיה פורסם הספר הראשון שניתח ברצינות ובעמקות את סיפור הגולם מפראג וניסה לראשונה לפתור את תעלומת מקורו.  

לפני קריאת המאמר מומלץ לקרוא את הראיון עימי כאן :

חומר גולם

 

המהר"ל יוצר את הגולם מפראג . איור צ'כי מסוף המאה ה-19.

 המהר"ל מפראג הוא כנראה הרב היהודי המפורסם ביותר כיום גם בקרב נוצרים,  וזאת מסיבה אחת ויחידה שאין לה כל קשר לאישיותו ההיסטורית : בגלל סיפור הגולם – האדם מלאכותי שאותו כביכול יצר המהר"ל על מנת להגן על יהודי עירו פראג מפני פורעים נוצרים ומפני הקיסר המטורף רודולף – ששלט שם בתקופת המהר"ל ושמו של המהר"ל נקשר בשמו.
בצורתה המקורית, סיפרה אגדת המהר"ל כיצד יצר המהר"ל גולם לשם עבודות הבית על ידי השם המפורש של האל. ביום שבת היה מוציא את השם המפורש מהגולם וזה היה הופך לגוש אדמה, עד יום ראשון בו נוצר מחדש מאותה אדמה.

אולם יום שבת אחד הרב שכח להוציא ממנו את השם המפורש וכתוצאה החל הגולם להשתולל ברחובות פראג,
"עד שלבסוף הצליח הרב להשתלט עליו ולהוציא ממנו את השם המפורש ,הנותן לו חיים,וכך להביא להשמדתו."
זהו הספור הקלאסי של הגולם הקם על יוצרו – משפט שהפך לפתגם בשפה העברית.
מסופר שהרב טרח והטמין את גופת הגולם בבית הכנסת בפראג כדי שאפשר יהיה להחיותו אם יהיה צורך בו בעתיד.
כיום אגדת המהר"ל והגולם היא האגדה היהודית הידועה ביותר בעולם הרחב.

File Illustration of Golem of Prague

ציור צ'כי של הגולם והמהר"ל.

על פי סיפור זה נוצרו ,שירים ובלדות מחזה מפורסם שהפך לקלאסיקה של תיאטרון "הבימה " סרט אילם קלאסי בגרמניה בשנות העשרים ,וסרטים מדברים צרפתים וצ'כים אמריקנים ואנגלים , ועשרות סיפורים ורומאנים מודרניים ( רשימה כנראה לא מלאה שלהם מופיעה כנספח ).

 סיפור הגולם שקם על יוצרו שימש ככל הנראה כמקור השראה לסיפור ולסרט על פרנקנשטיין והמפלצת שיצר ולמחזה שיצר את המילה "רובוטים ",שנכתב בידי קרל צ'אפק בפראג ,עירו של המהר"ל.
יש אנשים שמקדישים את חייהם לחקר גלגוליה השונים בענפי מדיה שונים.הופיעו כמה וכמה ספרים אקדמאיים מעמיקים שחוקרים את משמעויותיה.
ענף שלם של תיירות בעיר פראג מתבסס עליה.

סביר להניח שהרוב המוחלט של האנשים ששמעו על המהר"ל שמעו עליו אך ורק בגלל בגלל סיפור הגולם.
ובמקביל בימים אלו יצא לאור ספר חדש על המהר"ל מפראג בהוצאת דני ספרים .ספרו של הרב יהודה אדרי "רבי יהודה ליווא -המהר"ל מפראג :תולדות והגות

בין השאר בודק הספר את אגדת הגולם המפורסמת הקשורה לשמו של המהר"ל,ובעל הספר מגיע לאחר בדיקה פרטנית למסקנה שאין לה כל בסיס היסטורי.הוא מביע את צערו על שהאגדה הדמיונית מסתירה את השגיו הגדולים מאוד של המהר"ל במציאות.ואילו סיפור זה לא היה נוצר ?
כי אז אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמהר"ל היה רק עוד רב מפורסם מהמאה ה-16. אחד מני רבים.
כנס של שלושה ימים לרגל 400 שנה לפטירתו לא היו טורחים לקיים. ומעטים היו טורחים להזכיר את העובדה שמלאו 400 שנה לפטירתו.

עצם קיומו של הכנס כיום ותשומת הלב התקשורתית והמגוון הרב של המחקרים על המהר"ל והגולם מראים שהנושא משך את דמיונם של הציבור לא רק במאה ה-19 ולא רק במאה העשרים אלא גם ואולי יותר מתמיד בראשית המאה ה-21.

עד כאן טוב ויפה. אבל יש בעיה.
מתברר שעד רגע פרסום מאמר זה באתר זה אין איש יכול להסביר איך בדיוק "נדבקה" האגדה המפורסמת למהר"ל דווקא ?

בידי מי ?

 ומתי זה בדיוק קרה?
ההרצאות בכנס רק הראו שהשאלות האלו נשארו ללא תשובה בדיוק כפי שהיו בדיוק לפני מאה שנה ב-1909 כאשר פירסם מנחם מנדל אקשטיין מהעיר סיגאט בטרנסילבניה את הספר הראשון שעסק בחקר שאלות אלו. ובו הראה לראשונה בצורה פרטנית את בדיונותם וזיופיהם של כל הסיפורים על הגולם והמהר"ל.

מאחורי אקשטיין עמד חוג של חוקרים שכלל את הרב גרינוואלד  חוקר מפורסם ואת גיסו של אקשטיין  הד"ר אליהו בלנק  ( סבו של כותב שורות אלו ) שהתעניינו בנושא ודנו בו במפגשים שונים בבית הקפה היהודי של סיגט. אך למרות כל בדיקותיהם וחיפושיהם של אקשטיין וחבריו הם לא הצליחו למצוא סימוכין לכך שהמדובר אף באגדה קדומה .
אך למרות שהספר של אקשטיין הראה בצורה חותכת שהמדובר בסיפור מאוחר ביותר ,הוא שקע מיד בתהום הנשייה.

הכנס

הגולם והמהר"ל .צייר  Peter Dave

בין 9 – 11 באוגוסט התקיים במכון ואן ליר כנס בינלאומי ענק של שלושה ימים לרגל מלאת 400 שנה לפטירתו של הרב המפורסם, המהר"ל מפראג.
הכנס עסק במהר"ל האמיתי ההיסטורי וגם באגדות שנקשרו בשמו והדרך שבה הן מוצגות בקולנוע ובספרות המודרנית ובין השאר הוקרן בו סרטו הקלאסי של פול ואגנר על הגולם מ-1920.
ההרצאות עסקו ברובן בתרומתו של המהר"ל ליהדות וקשריו עם תרבות זמנו התרבות של הקיסר רודולף השני שהירבה להזמין לחצרו אלכימאים ואנשי מדע של התקופה ושהפך את העיר פראג למרכז תרבות.

 בין ההרצאות כדאי להזכיר את ההרצאה של פרופסור הילל קיאבל (Hillel J. Kieval) על קונפליקט חברתי והעברה תרבותית בפראג של המהר"ל. שבה הראה שבפראג של המאה ה16 כל הקשרים התרבותיים בין יהודים ונוצרים התקיימו כמעט אך ורק עם חצר הקיסר  שהייתה בעלת אופי בינלאומי וסובלני ,כפי שאירע במפגש מפורסם בין המהר"ל והקיסר רודולף ,מפגש שבו עסקו אולי בנושאי תורת הנסתר. לעומת זאת לא היה ליהודים קשר עם האליטה העירונית של פראג.

אולם דומה שההרצאות שעוררות את העניין הרב ביותר  בכנס היו הרצאות שעסקו במהר"ל ובאגדה הידועה ביותר על חייו אגדת הגולם .ונראה שאף לא  הרצאה אחת פתרה או אף ניסתה לפתור את השאלה איך בדיוק הפכה  אגדה הזאת  – שהכל מסכימים שהיא אגדה בלבד (אם כי יש מתנגדים חריפים לכך בין החרדים ובעיקר בין חסידי חב"ד ) –  למזוהה כל כך עם המהר"ל שעוסק בכתביו רק מעט מאוד בעניין הגולם ובספר יצירה.

פרופסור יוסף דיויס (JOSEPH DAVIS ׁ ) הראה בהרצאתו, "מהר"ל לפני היות הגולם " שבאגדות הקיימות בידינו על המהר"ל מהמאה ה-18 מהספר "מגילת יוחסין  " של צאצאו מאיר פרלס, שנכתב בערך ב1718 , הוא אינו מופיע כלל בעושה ניסים וכבעל שם מהסוג שעליהם סיפרו באותה התקופה שיצרו גלמים .
הוא טען שמאחר שפרלס לא מביא סיפורים אלו אין זה אומר שהם לא היו קיימים. הוא הביא סיפורים מהמאות ה-17 וה-18 שהיו על תלמידיו של המהר"ל יום טוב ליפמן הלר שכללו אלמנטים של סיפור הגולם, וטען שאולי היו סיפורים על המהר"ל כבעל שם במשפחתו לפחות ואלו צונזרו בידי בני משפחתו באופן ספציפי על ידי פרלס וכתוצאה אבדו מאחר שבאותה התקופה התייחסו לסיפורים מסוג זה בחשדנות.
אבל הוא אינו מביא הוכחה אחת ברורה לכך. זוהי תיאוריה בלבד.ואם נרצה השערה בלבד.

הדוקטור רחל גרינבלט ( RACHEL GREENBLATT)  מאוניברסיטת הארוארד לעומתו שעסקה  בהרצאתה "התדמית המוקדמת של המהר"ל:זיכרון ,היסטוריה והצגה עצמית "  במקורות המוקדמים ביותר על חיי המהר"ל . מאלו שפורסמו בימי חייו ועד לראשית המאה ה-18 הראתה שאין כמעט אלמנטים על טבעיים  במקורות המוקדמים והאמינים ביותר לחיי המהר"ל . מסקנתה הייתה שכל התוספות הפנטסטיות על חיי המהר"ל כמו יצירת הגולם חייבות להיות מאוחרות.

בשיחה עימי אמרה שאין לה מושג מתי בדיוק ובידי מי נוצרו אותם תוספות פנטסטיות כמו סיפור הגולם.כל שיכלה לאמר שהן  עד כמה שאפשר לקבוע  לא היו קיימות ולא מוזכרות   בשום מקור כתוב מהמאה ה-18.

 

 ההרצאה שזכתה לקהל הרב ביותר בכנס שמילא את האולם עד אפס מקום הייתה  האם היה גולם בפראג" ? של פרופסור משה אידל חוקר הקבלה הידוע שכתב את הספר המקיף ביותר בנושא הגולם ביהדות .

הוא הביא  בהרצאה נוסח של דיון על יצירת הגולם כנראה משנת 1814 שהשווה בין יצירת גולם ובין יצירתו של הדלהי לאמה בטיבט שהובן בידי הכותב כיצור מלאכותי שנוצר בידי הכוהנים הבודהיסטים (!).

 שמו של המהר"ל אינו מוזכר כלל בטקסט זה שמתייחס רק לגלמים שנוצרים על ידי "בעלי השם " שלנו" ללא התייחסות למהר"ל שעד כמה שידוע לא נחשב לבעל שם.

הפרופסור אידל עסק בהרצאתו  גם באחת הגרסאות היותר "קדומות " של סיפור הגולם והמהר"ל שפורסמה בידי עיתונאי צ'כי פרנץ קלוצ'ק ( FRANZ KLUTSCHAK ׂ1814-1886) בשנת 1841. הוא טען שבאותו סיפור מוצגת יצירת הגולם בצורה מיוחדת במינה. האנרגיה לגולם הוצגה כנובעת מגרמי השמיים דבר שנדיר ביותר למצאו בסיפורי הגולם האשכנזיים . אידל שיער שהמדובר במסורת יהודית מיוחדת במינה ונדירה ביותר שאותה שימר במקרה אותו עיתונאי צ'כי.
דעתי בעניין היא שונה לחלוטין מזו של  הפרופסור אידל ואציג אותה בהמשך.

 

ההרצאה של פרופסור יינדריך טומאן" (JINDRICH TOMAN) "המהר"ל בבוהמיה של המאה ה-י"ט –עניין חדש". עסקה בעניין המפליא  שאותו גילתה הספרות הצ'כית במהר"ל במהלך המאה -19.  הוא הראה שהמדובר היה בהתעניינות פתאומית שהחלה ללא סיבה ברורה  בסוף שנות השלושים  של המאה ה-19. עד אז לא היו המהר"ל ודמותו ידועים כלל בחוגי התרבות הצ'כית הנוצרית. רק בשנות ה-40 החלו להופיע באופן פתאומי למדי סיפורים ומאמרים  בצ'כית על המהר"ל והגולם והראשון שבהם   רשימה מעניינת של אותו קלוצ'ק   על קברו של המהר"ל שהציגו לראשונה את הדמות הלא ידועה עד אז לפני הקהל הצ'כי.
לאחר מכן ובמיוחד החל משנות השמונים של המאה ה-19 החלו להופיע הופיעו סיפורים ומחזות של יוצרים צ'כיים על המהר"ל שרובם עסקו בגולם והציגו את המהר"ל כחלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה הצ'כית הלאומית וכאחת הדמויות הפיקרסקיות של תור הזהב של פראג ימי של הקיסר רודולף השני .
עם זאת ב-1886 נכתב על המהר"ל מחזה בידי המשורר הצ'כי ג'רוסלב ורליצק'י בשם "חוכמה רבנית" שבו המהר"ל הגיבור הראשי הוא באופן יוצא דופן אינו בעיקר מכשף מימי הקיסר רודולף ויוצר הגולם כפי שתואר בדרך כלל עד אז ולאחר מכן אלא מוצג בראש ובראשונה כמנהיג רוחני ששומר על סדר וצדק בקהילתו כפי שמצפים מרב. .
אבל הצגה זאת הייתה נדירה מאוד בספרות הצ'כית והעולמית שמתמקדת במהר"ל רק בהקשר לסיפור הגולם.

על שאלה אחת לא ענה הפרופסור טומאן בהרצאתו :מה היה הגורם ,"הטריגר ",  שהביא  לפרץ ההתעניינות הפתאומי של הגרמנים והצ'כים בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 בדמותו של המהר"ל,  שעליו לא שמעו עד אז כלל ?

הצעה בעניין זה תובא בהמשך המאמר.

 .
הרצאה נוספת של קורנליה טמשווארי ( (CORNELIA TEMESVARI בשם " הבניות בדיוניות של המהר"ל בספרות ובקולנוע העכשוויים " על ההופעות של המהר"ל בספרות ובקולנוע ובטלויזיה המודרניים הראתה שבתרבות הפופולארית המודרנית יש צימצום ברור בעניין במהר"ל שהוא משני אם הוא בכלל מופיע והרבה יותר עניין בגולם שנוצר על ידיו.
בסרט  הגרמני המפורסם "הגולם " של הבמאי הגרמני וגנר משנת 1920 ( שהוקרן בכנס ) הוא הוצג בכארכיטיפ של המכשף האסטרולוג והאלכימאי בצורה סטריאוטיפית ולמעשה אנטישמית ( אם כי כמה מיוצרי הסרט היו יהודים ). עם זאת המהר"ל ומשפחתו מופיעים בצורה מפורטת ביצירות ספרות מודרניות שונות כמו בספר של הסופר ההולנדי המפורסם הארי מוליש.

הרצאה נוספת של פרופסור יהודה מורלי מהאוניברסיטה העברית הראתה, שמאז 1909 כאשר הופיע קובץ הסיפורים המפורסם של יהודה רוזנברג "נפלאות המהר"ל" שבו הוצגת הגולם של המהר"ל כלוחם בעלילות הדם ספר שהוצג כיצירה אמיתית מהמהאה -17 אך למעשה היה זיוף ספרותי , ייצוגו האמנותי בספרות בדרמה ובקולנוע של המהר"ל קשור תמיד לגולם .הוא כמעט שאינו מופיע בלעדיו.אבל ביחד איתו הוא מופיע בשירים ברומנים בסרטים ובמחזות ביצירות בלט באופרות בציורים ברומנים ובקומיקס במגוון גדול של צורות ומשמעויות, ובכל יצירה מופיע מהר"ל שונה :הוא מוצג כאדמו"ר חסידי ,כמהפכן חברתי , כבלש קדום (!) ובשלל דמויות אחרות .

היו עוד הרצאות מרתקות רבות שקצרה היריעה כאן למנות את כולם.

אולם לאחר שלושה ימים ועשרות שעות של דיונים  נשארה שאלה אחת פתוחה ששום מרצה לא הצליח לענות עליה.

מה למהר"ל ולגולם ?

 

נשאלת השאלה איך נוצרה והתפתחה האגדה של הגולם שהפכה להיות האגדה היהודית המפורסמת של כל הזמנים ? האם המהר"ל האמיתי אכן עסק בכתביו האמיתיים בנושא הגולם?

המהר"ל מפראג אכן מזכיר בכתביו את הגולם ,בקטע קצרצר אחד ויחיד בלבד :
רבא ברא גברא :כאשר היה מטהר עצמו ועוסק בספר יצירה בשמותיו של הקב"ה ,בזה היה מתדבק בו יתברך וברא גברא אבל לא היה בו הדבר ,כי כל כך לא היה מגיע כוחו להביא נפש מדברת באדם לעשות כמותו ,שהרי הוא אדם ואיך יברא כמותו ,כמו שמן הנמנעות שיברא הש"י –שהוא על כל אחד כמותו ".
(חידושי אגדות לסנהדרין 65 ב מאת המהר"ל מפראג )
פירוש הקטע: "איך יוכל אדם ליצור אדם שווה לו הרי זה מן הנמנעות כמו שהאלוהים לא יוכל ליצור אחד השווה לו . יכול שאדם ידבק לאלוהים בשלמות כזאת שגם הוא יוכל לברוא עולם."
ובכך עד כמה שידוע לנו הסתכם כל עניינו בנושא.

פרופסור משה אידל כותב בספרו "גולם: מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי":

איני רוצה לפתוח בדיון בשאלה מדוע יוחסה יצירת הגולם דווקא למהר"ל ולא לדמות נוספת מאותה התקופה האר"י לדוגמה .אין בידי הסבר מניח את הדעת לכך ,מה גם שבחינה של הקורפוס האדיר של כתבי המהר"ל אינה מעלה סיבה מהימנה אחת מדוע יש לקשר בינו לבין מעשה הגולם..ייחוס אגדת הגולם למהר"ל עושה עוול לדמותו הרוחנית ,כפי שזו מצטיירת מתוך כתביו המקוריים.

יתרה מזו במקורות ההיסטוריים שנכתבו בחוג המהר"ל במשך חייו ומיד לאחר מותו ובכלל זה במסמכים המהימנים של תלמידיו אין זכר לאגדת הגולם ". ". ( גולם ע' 212) .

זמן  היצירה

מתי בדיוק נוצרה אגדת המהר"ל והגולם ?
לא ברור.
מי יצר את האגדה על המהר"ל והגולם?
לא ידוע.
בהרצאות בכנס אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר מתי לדעתו נוצר הסיפור בידי מי,  ומדוע.

כל מה שיכלו להעיד הוא שהסיפור ידוע בדפוס רק מאמצע המאה ה19 ולא לפני כן.
כאשר שאלתי בעל פה כמה מהמרצים שהוזכרו כאן אם ידוע להם מתי הופיעה אגדת הגולם לראשונה שלא בדפוס,לא הייתה להם תשובה.
כל הספרים העוסקים במהר"ל ובתולדות סיפור הגולם קובעים שהאגדה הייתה קיימת בעל פה במאה ה-18 או ליתר דיוק במחצית השנייה של המאה ה-18 .
.איך היגיעו לתאריך הזה ? 

 הם היגיעו לכך בעקבות חוקר הקבלה הידוע גרשום שלום שבמשך שנים רבות היה "האורים והתומים " בכל מה שקשור לתחום המיסטיקה היהודית.

הוא כתב:

 "על סף מחציתה השנייה של המאה – הי"ח –אין בידינו לקבוע זמנו של גלגול זה- היגיעה לפראג אגדת הגולם של הרב אליהו מחלם,וכאן תלו אותה באילן  גדול ממנו –המהר"ל מפראג".

(" דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים" בספר "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה ע' 423)

מוזר שרק כמה שורות לאחר מכן סותר שלום את עצמו וקובע שהמסורת הפראגאית  של הגולם היא של ראשית המאה-19.

בשום מקום גרשום שלום אינו טורח להסביר לקוראיו כיצד הגיע לקביעת התאריכים הללו דווקא.

 כנראה משום שידע היטב שהמדובר בקביעה שרירותית.
למעשה כפי שהתברר היטב מההרצאות בכנס , אין שום בדל הוכחה לכך שסיפור הגולם מפראג היה קיים במאה ה-18 ,או בראשית המאה ה-19.

זוהי השערה בלבד ותו לא. אין לה שום בסיס באיזה שהוא מקור כתוב.

חוקר הפולקלור היהודי גדליה נגאל מסוייג יותר לגבי התארוך הוא כותב :

מקובל על החוקרים, כי ר' יהודה ליווא בן בצלאל, שנודע כ"מהר"ל מפראג", לא עסק בקבלה מעשית ושספריו הרבים מעידים על חשיבה ריאלית ורציונאלית. זאת, למרות שהאיש נולד בוורמייזא, מקום בו חיו בעלי-שם רבים ונושאי הקבלה-המעשית לא היו זרים לתושביה. כמו כן מוסכם במחקר, כי האגדה בדבר בריאת גולם בידי מהר"ל לא נפוצה בפראג לפני אמצע המאה התשע-עשרה, אם כי סיפורים שקישרו בריאת גולם לאישים שונים (כגון ר' שלמה אבן גבירול, ר' אליהו בעל-שם מחלם ועוד) התהלכו בעם גם בדורות קודמים.

גדליה נגאל "מי ברא את הגולם מפראג "הצופה, ד' בכסלו, תשנ"ו

      העדות של הרב וייל

סיפור הגולם אינו מוזכר כלל במקורות הקדומים על חיי המהר"ל מפראג.
בספר שנכתב בשנת תע"ח 1718 על חייו של המהר"ל " ספר מגילת יוחסין : שלשלת היחוס … רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … עם שלשלת היחוס של חתנו … יצחק כהן, ויחוס שאר גאוני ארץ " של צאצאו מאיר בן אלעזר פרלעש ( 1666-1739) סיפור הגולם אינו מוזכר ואינו נרמז .
לעתיד נטען שסיפור הגולם היה כל כך ידוע בזמנו שלא היה צורך להזכירו כלל .אבל בלשון המעטה זוהי טענה לא משכנעת.

פרלעש הרי  כן טרח להזכיר את סיפור פגישת המהר"ל עם הקיסר רודולף שמן הסתם היה ידוע באותה המידה עד שלא היה צורך להזכיר אותו .
בכנס  כאמור למעלה הושמעו טענות בידי פרופסור יוסף דיויס שמהספר צונזרו סיפורים פנטסטיים שהיו ידועים באותה התקופה על המהר"ל כעושה נפלאות.

 אך אין שום רמז ממקור מאותה התקופה או ממקור מאוחר יותר שהמהר"ל היה ידוע כיוצר גולם דווקא.
אבל זה כמובן לא בהכרך אומר הרבה.

כידוע זה קשה לאין ערוך להוכיח שמשהו לא היה קיים מאשר שמשהו היה כן קיים .
אך לדעתי יש לנו עדות עקיפה שמראה שככל הנראה סיפור המהר"ל והגולם עוד לא היה מוכר בשנת 1780 לאדם שהיה אמור להכיר אותו היטב.

בספר דרשות של הרב ידידיה טיאה בן יעקב ויל ( 1721-1805) " לבושי בדים : דרושים… בדברי מוסר… אשר דרש ברבים, בפני קהילתו ליל יום כפור, מדי שנה בשנה… / ירושלים : [חש"מ], תשמ"ח " שיצא לאור מכתב יד של המחבר מובאת דרשה שהושמעה בשנת תק"מ " 1780 . הרב וייל עסק בקצרה בעניין הגלמים וכותב כך

"גם קרוב לזמנינו רבי אביגדור קרא ורבי אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם " ( ע' לז)
הרב וייל היה יליד פראג ותלמידו של הרב הידוע של פראג יונתן איבשיץ .
הוא היה מעין מומחה לחייו של המהר"ל מפראג ותשובה שלו היא המקום היחיד שבו השתמרו לנו תקנות בענייני שידוכין שאותם התקין המהר"ל מפראג
מעניין שהוא מזכיר את הרב אביגדור קרא שהוא האדם הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי של פראג כיוצר גולם אגדה שאינה ידועה משום מקום אחר. אבל לעומת זאת אינו מזכיר כלל את המהר"ל כיוצר גולם.
אם הוא היה יודע על אגדה כזאת בוודאי ובוודאי שכתושב פראג וכמומחה לענייני המהר"ל היה מזכיר אותה ולו רק על מנת לדחות אותה בבוז.
,וזה כנראה אומר שבשנת 1780 כאשר הוא השמיע את הדרשה הנ"ל הוא לא היכיר שום סיפור על המהר"ל והגולם.כנראה משום שהסיפור עוד לא היה קיים אז.
דהיינו יש לנו כאן עדות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים שהקישור בין המהר"ל והגולם נוצר רק לאחר 1780.

היוצר האמיתי –שמש בבית הכנסת של פראג?

אם נקבל כאפשרות את הטענה שהסיפור היה קיים כבר במאה ה-18 , ייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת שבימי הרב של פראג באותה התקופה הרב יחזקאל לנדא. על פי סיפור  שמופיע בהערות של המהדיר , נח חיים בן משה  לעווין מקאברין , למהדורה של "מגילת יוחסין" מ-1864 , הייתה עדות של ר' יוסף שאול הלוי אב בית דין בלמברג ששמע מהשמש הזקן בבית הכנסת בפראג שהגאון ר' יחזקאל לנדא עלה לעליית בית הכנסת לראות את הגולם של המהר"ל שעליו שמע לראשונה מסתבר מאותו השמש.

כלומר ה'עדות' הראשונה על הגולם של המהר"ל נודעה לכאורה מפי השמש האנונימי בבית הכנסת בפראג, ולא מן הנמנע כי היה זה הוא שהפיץ לראשונה סיפור זה.
הרב לנדא שימש כרב של העיר פראג במחצית השנייה של המאה ה-18 ואולי אז נוצר הסיפור בעל פה.. לא מן הנמנע אם כך ששמש מתחן אנונימי בימי הרב יחזקאל לנדא הוא האחראי ליצירת סיפור הגולם מפראג שאיש לא שמע עד אליו את שמעו , בעקבות סיפורים ששמע על הרב אליהו בעל שם מחלם ועל הגאון מוילנא.והוא עשה זאת או בתור בדיחה להפגת השיעמום גרידא או בתור ניסיון להפיץ את שמעו ואת פרסומו של בית הכנסת עם "חפץ קדוש " , גופתו של הגולם הנמצא בתוכו. .
ובכך כפי שיכולים להעיד מליוני מבקרים בעיר פראג, הוא הצליח מעבר לכל המשוער.
אולם כל זה הוא השערה בלבד. ולמעשה ייתכן שגם סיפור השמש הוא המצאה מאוחרת מאמצע המאה ה-19 ורק אז נוצר לראשונה.

הגולם ושולית הקוסם.

אמנם לכאורה יש לנו עדות שהסיפור על הגולם מפראג  היה קיים בשנת 1796 לכל המאוחר.
בספר של מ.א. פרילדלנדר שיצא לאור ב-1876 סופר שזוהי "מסורת ידועה היטב " שהבלדה המפורסמת של המשורר הגרמני הידוע גתה "שוליית הקוסם " מ-1797  חוברה בהשראת ביקורו של המשורר בית הכנסת "אלאטנוישול "בפראג וכנראה לאחר ששמע שם גתה את הסיפור על הגולם וכיצד החל להשתולל ונעצר רק ברגע האחרון ממש בידי המהר"ל.

אם טענה זאת נכונה הרי יש כאן הוכחה ברורה שסיפור הגולם מפראג כבר היה קיים לפני 1797 כאשר פורסם "שוליית הקוסם ".ושמש כבסיס לקטע בסרט המצוייר של וולט דיסני "פנטסיה".

 

המשורר הגרמני גתה. האם הוא שמע בימי חייו אי פעם על הגולם מפראג?

אך למרבית הצער טענה זאת אינה נכונה.
לא נמצא שום מסמך ולא קיימת שום עדות שמאשרת שהמשורר יוהן וולפאנג וון גתה אכן שמע סיפור בפראג על הגולם מפראג והמהר"ל  ששימש כהשראה ל"שוליית הקוסם".  "או ששמע והיכיר במהלך חייו ( הוא נפטר ב-1832) את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג.  אמנם ייתכן בהחלט שהיכיר סיפורי גלמים אחרים. הוא עסק גם בנושא יצירת האדם המלאכותי ביצירתו "פאוסט-חלק שני  " אך ללא קשר למהר"ל.
"שוליית הקוסם " עצמו מבוסס בבירור על סיפור יווני קדמון של המשורר  היווני מהמאה השנייה  לספירה לוקיאנוס מסאמוסטה . ייתכן וגם סביר שהקשר בין שני הסיפורים הוא בדיוק הפוך : דהיינו סיפור הגולם מפראג " הושפע "משוליית הקוסם " של גתה ולא להפך והוא מאוחר ממנו ..

העדות משנת 1814

פרופסור משה אידל בהרצאתו הביא עדות משנת 1814 העוסקת ביצירת גולם ומזכירה את העובדה שהגולם נוצר "בידי בעלי השם שלנו".

אך המהר"ל מפראג אינו מוזכר שם.

הכותב עוד בשנת 1814 כנראה לא ידע על שום קשר בין המהר"ל והגולם ואחרת היה מן הסתם טורח לציין זאת,כפי שנעשה לגבי כל איזכור של סיפור הגולם מאמצע המאה ה-19 ואילך.
והעובדה שלא עשה זאת מראה כנראה שהסיפור עוד לא היה קיים בשנת 1814.

לאמיתו של דבר כפי שההרצאות בכנס 400 שנה למותו של המהר"ל הדגימו היטב אין לנו כל עדות שמישהו שמע את שמעו של סיפור המהר"ל והגולם או על איזה שהוא קשר  מאיזה שהוא סוג בין המהר"ל ובין גולם לפני אמצע המאה ה-19.

העדות החסידית

מהי העדות הקדומה ביותר שהסיפור המהר"ל והגולם היה מוכר במקורות יהודיים המסורתיים כבר בשלב מוקדם באופן יחסי ( מאוד ) ?
באופן מפתיע העדות כזאת שכפי שנראה היא מסופקת מאוד קיימת רק כמה שנים לאחר שהופיעו סיפורי גולם והמהר"ל במקורות אחרים.. אני מכנה אותה "העדות החסידית".
זהו משפט אחד ויחיד בספר של הרב החסידי הידוע צבי אלימלך שפירא מדינוב "  בשם בני יששכר" ( יצא לאור לראשונה ב- 1846 ) בו מסופר שהמהר"ל כתב את דבריו תחת השראת רוח הקודש ושהוא "היה משתמש בספר יצירה".

פרופסור משה אידל. אינו מוציא מכלל אפשרות שסיפור המהר"ל והגולם היה קיים אפילו בשנות העשרים של המאה ה-19.

לדעת פרופסור משה אידל בתשובתו לשאלה ששאלתי אותו בכנס אף שהגולם אינו מוזכר כאן במפורש הרי "אין לו כמעט ספק" שמשפט זה מתייחס ליצירת גולם בידי המהר"ל באמצעות הטכניקות של ספר יצירה.
לדעתו משפט זה מהווה את ההוכחה החותכת שהסיפור היה מוכר בציבור היהודי הרחב עוד בשנות השלושים של המאה ה19 ואולי,מי יודע , אף לפני כן ,אם כי כפי שהוא מודה בעצמו אי אפשר לתארך את זמן כתיבתו של הספר במדויק.
לדעתו הספר "בני יששכר " נכתב בסביבות 1835 ובבתשובה לשאלתי אמר לי שהוא מוכן להקדים את כתיבתו של הספר ושל המשפט הנ"ל אפילו לשנות העשרים של המאה ה-19(!)
נשאלה השאלה :
א.א.:  פרופסור משה אידל האם ייתכן שסיפורי הגולם הראשונים על מהר"ל נוצרו רק באמצע המאה ה-19 ואולי הושפעו מסיפור כמו פרנקנשטיין של מרי שלי ?
פרופסור משה אידל:  "אינני מעלה על דעתי שהרב צבי אלימלך שפירא מדינוב ידע אנגלית ושמע אי פעם בחייו על מרי שלי ועל פרנקשטיין כפי שאתה מרמז."
למרבית הצער טענתו של הפרופסור אידל שהספר "בני יששכר " הוא עדות ברורה לכך שסיפור הגולם היה ידוע כבר בשנות ה20 של המאה ה-19 איננה טענה משכנעת.
לא מהנמנע שהיה זה העורך המאוחר במהדורה של 1846 שהוסיף את המשפט בעקבות הסיפורים שהחלו להתפרסם בעניין בגרמנית מזה 9 שנים בלבד. וגם צבי אלימלך שפירא עצמו ( שנפטר ב-1841) כנראה אכן לא היכיר ולא שמע על  מרי שלי ועל פרנקנשטיין אבל הוא בהחלט יכול היה להוסיף את המשפט בעקבות קריאתו שלו בספרות גרמנית שכן הוא ידע לקרוא ולכתוב בגרמנית.
בכל מקרה הרב צבי אלימלך שפירא אינו מזכיר ספציפית את עניין הגולם ואין זה ברור כלל מהטקסט שזה אכן היה ידוע לו.
 
 
 

האיש שיצר את סיפור המהר"ל והגולם?

האם יש עדות כל שהיא, רמז כל שהוא ,משהו .. שסיפור המהר"ל והגולם היה ידוע איפה שהוא למישהו לפני שנות השלושים של המאה ה-19?
התשובה היא שלאחר שמיעת כל החוקרים בכנס המהר"ל וקריאת כל מה שנכתב בנושא בעברית ובאנגלית , שאין שום עדות כזאת .
עד כמה שידוע היום סיפור המהר"ל והגולם קיים בדפוס לא לפני שנות השלושים של המאה ה-19 .לפני כן אין לו שום רמז ושום זכר.
מתחילים להתייחס לסיפור המהר"ל והגולם בצורות שונות ובמקומות שונים רק בשנות הארבעים של המאה ה-19 ולא רגע אחד לפני כן.
וזה מעלה את החשד הכבד שסיפור המהר"ל והגולם מפראג לא נודע ולא נשמע לפני שנת 1837 השנה שבה פורסם הסיפור לראשונה בדפוס לא בעיר פראג ולא מחוצה לה..
ויש מקום לחשד שיוצרו האמיתי של הסיפור לא היה מספר עממי כל שהוא בעיר פראג וגם לא נניח איזה שמש מהמאה ה-18 בבית הכנסת של העיר פראג שאהב לספר סיפורים למבקרים בבית הכנסת, אלא היה זה סופר מקצועי אדם בעל ידע עצום ביהדות שהשתמש בידע העצום שלו כדי ליצור "מהשרוול" סיפור כביכול עממי את סיפור המהר"ל והגולם .ועשה זאת כל כך טוב שהוא שיכנע את כול קוראיו ואת כל הדורות הבאים ב"אותנטיות העממית" של הסיפור .
מישהו כמו למשל הסופר היהודי הגרמני ברתולד אוארבך.

 
ולאמיתו של דבר יש מקום לחשוב שזה היה משה ברוך (ברתולד) אוארבך (1812 – 1882) הסופר שפרסם לראשונה את סיפור המהר"ל והגולם ברומן שלו "שפינוזה "( 1837תרגם לעברית ט"פ שפירא , בשם  " שפינוזה :   ספור מחיי הפילוסוף ברוך די-שפינוזה והעתים אשר עברו עליו /    ווארשא :   א. בערמאן,   תרנ"ח 1898 )  ששם היציג את סיפור המהר"ל כידוע בימי שפינוזה ליהודים תושבי גרמניה אך סיפור זה מעולם לא היה קיים לפני שעלה בדמיונו של אורבך אגב כתיבת "שפינוזה"

.
גרשום שלום כתב במאמרו המשפיע על התפתחות מסורת הגולם "רבות נכתב על אגדה זו ( אגדת המהר"ל והגולם ) שמשכה במיוחד את ליבם של סופרים רבים .עיבודה הספרותי הראשון הוא זה של ברטולד אוארבך משנת 1837".  

(  גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה תרגום יוסף בן שלמה ,מוסד ביאליק ,1980  ע' 423 ")

לא ברור לי על סמך מה בדיוק היגיע גרשום שלום למסקנה שאותה הוא מביא כעובדה שאינה מצריכה ראייה שהסיפור של אוארבך הוא"עיבוד ספרותי ראשון " של אגדה שהייתה קיימת זה מכבר בעל פה.בספר עצמו אוארבך אינו מציין בשום מקום נניח בהערת שוליים או בהקדמה או באחרית דבר שהמדובר באגדה קיימת שהוא מביא אותה לראשונה בדפוס.
נכון, בטקסט עצמו מסופר שהמדובר באגדה קדומה שהייתה קיימת במאה ה-17.
מן הסתם גרשום שלום קיבל את האמור בטקסט כעובדה ושיער שאוארבך פירסם לראשונה אגדה ששמע איפה שהוא, כנראה בעיר פראג.
אבל…
חשוב לדעת שבאותה התקופה שנות העשרים והשלושים של המאה ה-19 שיא עידן "הרומנטיקה" היה זה מקובל ו"נחשב" ו"אופנתי " מאוד להכניס "אגדות " מומצאות פרי דמיונו של מחבר לרומנים שונים כחלק מרוח הזמן. וכאשר עשו זאת האגדות שאותן יצרו היו בדרך כלל או תמיד בעלות משמעות סמלית מבחינת העלילה הסובבת המתרחשת בעידן המודרני.
ולעומת זאת כפי שיודעים היטב חוקרי הספרות של התקופה ( אך כנראה זה בגדר בלתי ידוע לחוקרי הקבלה והפולקלור ) היה זה נדיר מאוד כמעט בלתי ידוע שסופר שהחשיב את עצמו מבחינה ספרותית יכניס אגדות עממיות "אמיתיות " כאלו ששמע ברחוב או שקרא בקבצי האחים גרים ,נניח "סינדרלה " או "היפה והחיה " או אגדה "עממית " מוכרת מסוג זה לתוך יצירה ספרותית שעוסקת בנושא אחר.
המבקרים מצאו בכך טעם לפגם מבחינת המחבר על שלא היה בעל דמיון מספיק עשיר ליצור אגדה משלו.
סופרים כמו גתה ,הופמן , טיק ,האוף ורבים אחרים שילבו אגדות   ומעשיות שונות שוב ושוב בספריהם בתקופה זו.
אבל הם הקפידו תמיד לשלב אך ורק אגדות מקוריות "אמנותיות " פרי יצירתם שלהם ,אם כי דאגו לעיתים קרובות שאלו יראו כ"אגדות עממיות " והיציגו אותם ,בקריצת עין "לקורא המתוחכם" כפרי יצירה עממית קדומה שהוא המחבר כביכול רק מעתיק אותו.
מהקוראים היה מצופה שיבינו שהמדובר רק בתחבולה ספרותית. אבל נראה שלעיתים הייתה זאת דרישה מורכבת מידי עבור הקוראים. שהיו בהם שחשבו מן הסתם שהאגדות שמוצגות לפניהם בסיפור כ"יצירות עממיות קדומות " אכן היו בדיוק כך. .
וכך לדעתי עשה גם אוארבך בספרו "שפינוזה"
הוא כמי שהייתה לו כל שאיפה להשתלב בספרות הגרמנית הכללית ,היה מקפיד מאוד לשמור על הקונבנציות המקובלות של סופרי התקופה ,ולא לחרוג מהם עם פירסום אגדה "יהודית פרימיטיבית אמיתית " כחלק מהרומן שלו .

יש אינדיקציה ברורה לאופיו הספרותי של סיפורו של אוארבך בכך שהוא מסופר בידי משרתת יהודיה מגרמניה ונרמז שזהו סיפור ידוע בקרב יהודי גרמניה. בשום מקום לא מצוין שזהו סיפור ספציפי של יהודי פראג דווקא בניגוד לכל הגרסאות המאוחרות יותר.
אולם עד כמה שידוע לנו שום סיפור כזה על המהר"ל לא נפוץ אי פעם בגרמניה.
ולאמיתו של דבר הקריאה בסיפור מראה שזהו סיפור אמנותי שיש לו חשיבות סמלית לאירועים ולרעיונות שבסיפור הסובב אותו על חייו של ברוך שפינוזה .הוא לא קיים שם לחלוטין בזכות עצמו.
דהיינו זוהי יצירה אמנותית שנוצרה במיוחד לצרכיו של הספר "שפינוזה " ולא התבססה על שום סיפור שבעל פה.
ניתן לשער שמקור ההשראה האמיתי של הסיפור היו סיפורי הגולם הקדומים על הרב אליהו מחלם ופרשת ניסיון יצירת גולם בידי הגאון מוילנה שהיו כמובן ידועים היטב לאוארבך שלמד לרבנות , אך גם ספרים מודרניים כמו "פרנקנשטיין "של מרי שלי שיצא לאור בשנת 1818 "החלק השני של פאוסט " שכתב גתה שבו מופיע אדם מלאכותי "ההומונקולוס " שיצא לאור ב1832 וסיפוריו האנטישמיים של הסופר לודויג ואן ארנים שעסקו בגלמים ,וכנראה יש לראות בסיפור המהר"ל והגולם כפי שנוצר בידי אוארבך המומחה בנושא (ספרו הראשון משנת 1836 היה "היהדות והספרות הגרמנית ") מעין תגובה גם להם .

 היוצר האמיתי של  הגולם של המהר"ל מפראג.

 

התזה שלי היא זאת :
סיפור המהר"ל והגולם לא היה קיים לפני שנת 1837 כלל "בדמיון העממי " או באיזה שהוא מקום אחר כפי שמקובל לטעון ללא שום ביסוס, אלא כולו היה פרי דמיונו של אדם אחד ויחיד,אדם שהפך לעתיד למומחה ראשון במעלה ביצירת סיפורים "כמו עממיים ".

הסופר ברתולד אאורבך.

והוא לא ביצע "עיבוד ספרותי " לאגדה קיימת כבר , אלא יצר סיפור חדש יש מאין.
הוא בחר את המהר"ל כגיבור הסיפור בגלל הידע ההיסטורי שלו על כך שהוא חי בימיהם של רודולף השני ושל קפלר וטיכו בראה קרוב לחצר מלכות שהתעניינה בנושאי כישוף אלכימיה ואוטומאטים , וכנראה משום שהכיר גם את האיזכור הבודד בכתביו של המהר"ל לעניין הגולם ,ואולי זאת הייתה סיבה נוספת לבחירתו ,האקראית למדי ככל הנראה כגיבור הסיפור ויוצר הגולם.

הוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות האנגלית והגרמנית  ביצירות של סופרים כמו מרי שלי,  הופמן,  וון ארנים , וגתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי.  ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה כ"סיפור עממי קדום ".

כדאי גם לזכור שלאוארבך אף לא היה קשר מיוחד לעיר פראג ולקהילה שלה.  אמנם לא מן הנמנע שביקר שם לפני 1837 אם כי לא מצאתי לכך אינדיקציה לכך בשום מקום . אך ספק רב מאוד אם הייתה לו הכרות מעמיקה עם המקום ועם האגדות שלו שכפי שהכל מודים לפני שנת 1837 לא היו ידועים כמעט מחוץ לעיר פראג.

ואם כך היה קשה להבין כיצד היגיעה אותה אגדה מקומית,אם הייתה קיימת אז ,לתשומת ליבו של אוארבך שחי כל ימיו רחק מפראג ומקהילתה.

הרבה יותר סביר לדעתי שהוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות ביצירות של סופרים כמו מרי שלי מחברת פרנשנשטיין , הופמן, וון ארנים , גתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי. ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה,כסיפור עממי.

והוא הצליח הרבה יותר ממה ששיער מן הסתם  אף בחלומותיו הפרועים ביותר.

ההתפשטות

קבר המהר"ל מפראג

לאחר שהופיע "שפינוזה"  כספר והפך לסוג של רב מכר בחוגי הקוראים היהודיים סיפור המהר"ל והגולם שנוצר בספר "שפינוזה" החל להתפשט במהירות במקומות שונים ברחבי העולם היהודי ובתוך זמן קצר ביותר. הכל התייחסו אליו כסיפור עממי קדום אם כי לא היה קיים ולא נודע ולא נשמע בשום מקום, בעיר פראג ומחוצה לה לפני שנת 1837.
הוא היגיע למשל אל הרב אברהם דוד מבוטשאטש ( 1771-1840) שסיפר את הסיפור לתלמידיו כפי שסיפר אחד מהם בספר "ברכת אברהם ( תרמ"ח 1887 ) ואל האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא ( 1812-1885) שגרסתו לסיפור מובאת בספר "ספורים נחמדים " של ישעיה וולף ציקערניק (ז'יטומיר 1903).
הסיפור אולי גונב גם לאוזניו של הרב החסידי אלימלך שפירא מדינוב ואולי גרם לו להוסיף משפט סתום בכתב היד של ספרו "בני יששכר" על כך שהמהר"ל השתמש בספר יצירה.
בשפה הגרמנית הופיעו סופרים כמו גוסטב פיליפסון שכתב על פי סיפור הגולם פואמה ב  1841 תרגום שלה לעברית   בכתב העת "כוכבי יצחק " מספר 28  שהופיע בוינה ב-1862   הוא ההופעה הראשונה של סיפור המהר"ל והגולם בשפה שבה נוצר רעיון הגולם.

תוכלו לקרוא את הפואמה הזאת בעברית בבלוג זה כאן.

 מלקט האגדות אברהם טנדלאו פירסם את סיפור הגולם מפראג  שוב ב-1842 במסגרת קובץ אגדות יהודיות והיציג אותו שם לראשונה כאגדה עממית וותיקה.
אולם לדעתי טענה זאת הייתה חסרת בסיס ,טנדלאו היכיר את הסיפור הנ"ל כנראה רק מספרו של אוארבך שיצא לאור רק חמש שנים קודם לכן ואולי גם מהפואמה של פיליפסון ולא משום מקום אחר.

כנראה בתמימותו האמין לטענה שהוצגה אצל אוארבך שזה"סיפור עממי עתיק יומין " מהמאה ה-17 לפחות.
ואכן איזו סיבה מיוחדת הייתה לו לפקפק בטענתו של אוארבך ?האם היה עליו לנסוע לעיר פראג ולחקור האם באמת מוכר שם "מימים ימימה " סיפור על המהר"ל והגולם ?
לעניות דעתי אם היה טורח לנסוע לפראג בחיפוש אחרי סיפור הגולם הייתה צפויה לו הפתעה.
הוא מן הסתם ליקט אגדות ממקורות ספרותיים שונים כמקובל באותה התקופה וגם ליקט את האגדה הזאת שאותה מצא בספרו של אןארבך.
ואולי הוא גם לא היה תמים כל כך. .
ספק רב בעיני אם לאספני האגדות מאותה התקופה באמת היה חשוב לדעת אם אגדה יפה היא עתיקה או לא,ואם הם באמת טרחו לחקור מחקר מעמיק בנושא.

הרושם שהמדובר בסיפור עממי "קדום" כביכול מהעיר פראג התחזק מאחר שבעיר פראג מיהרו עיתונאים וסופרים לנצל את הסיפור הדרמטי החביב והיציגו אותו החל מ-1841 כסיפור מהמורשת העממית של פראג למרות שהיכירו אותו רק בקריאה מספרו של אוארבך היוצר האמיתי.
ובכך יכלו לחזק ולפרסם את המורשת ההיסטורית של העיר פראג כשהצביעו על המהר"ל יוצר הגולם שעד להופעתו של "שפינוזה " לא היה ידוע כלל בחוגי הנוצרים של פראג.
לדעתי אפשר להראות בבירור שהיה זה אך ורק כתוצאה מפרסום סיפורו של אוארבך בפראג בשנות ה-30 של המאה ה19 שהביא לפתע פתאום בתוך זמן קצר ביותר לאחר פירסום הספר לכך שגם הצ'כים הנוצרים של העיר יתחילו להתעניין במהר"ל שעליו לא שמעו עד אז ובוודאי לא גילו בו כל עניין מיוחד.
ומכיוון שכל סופר בעיר פראג שינה את העלילה כיד הדמיון הטובה עליו נוצר הרושם השקרי שהם משתמשים בכל פעם בגירסה עממית שונה כל שהיא,אבל אין לכך כל בסיס במציאות..
לפני שאוארבך פרסם את ספרו לא היו שום גרסאות בעל פה .

הגרסה הצ'כית

בול צ'כי עם דמות המהר"ל

עד כמה שידוע הסופר הצ'כי הלא יהודי הראשון שכתב על המהר"ל באיזה שהוא מקום הוא פרנץ קלוצ'אק שפירסם ב-=1838 בכתב עת צ'כי רשימה על קברו של המהר"ל. הקרבה בתאריך הפרסום לזמן פרסומו של "שפינוזה " נראית כלא מקרית בכלל ,
לדעתי עניינו של קלוצ'אק במהר"ל התעורר כתוצאה מקריאתו בספר "שפינוזה " שפורסם שנה קודם לכן .
ספק רב בעיני עם קלוצ'אק הצ'כי הנוצרי אף שמע את שמעו של המהר"ל עד אז.
אולם מרגע שקרא את סיפור הגולם מפראג של אוארבך המהר"ל אותו חכם יהודי נשכח שאיש בצ'כיה מחוץ לקהילה היהודית לא שמע עליו החל לעניין אותו. תחילה כתב על קברו של המהר"ל בבית הקברות היהודי של פראג ולאחר מכן כתב גירסה משלו של סיפור הגולם.

 הפרופסור משה אידל התייחס בהרצאתו לאותה גירסה צ'כית של פרנץ קלוצ'אק משנת 1841 שעוסקת בגולם . הסיפור הזה לדבריו הוא מיוחד במינו במסורת הסיפורים על המהר"ל והגולם מאחר שבו האנרגיה לקיומו של הגולם באה מקמע השואב את כוחו ממקור אסטרלי מגרמי השמיים.
הפרופסור אידל טען שהמדובר בשימור של מסורת יהודית פרגאית נדירה ומעניינת ביותר מאחר שאין למצוא שום דבר כמוה בשום סיפור אחר על הגולם והוא קישר זאת למסורות יהודיות על הגולם שנמצאות רק במקורות של יהודי ספרד ואיטליה אך לא דווקא אצל האשכנזים . .
רעיון מושך אולם לדעתי אין להרחיק לכת כל כך ואין לראות בגירסה של קלוצ'ק כדיווח על שום מסורת יהודית קיימת בפראג ביזרית כל כך ששום יהודי לפני וגם אחרי אותו סופר צ'כי לא טרח לדווח עליה.
הפרופסור אידל הסתמך כאן לדעתי על תפיסה מיושנת   ופשטנית של תפקיד מעביר הסיפור כמי שכביכול מעביר בפרטי פרטים ובדיוק גרסה שאותה שמע "מבני העם "במקרה הזה אנשי קהילת יהודי פראג..

 זוהי תפיסה שכיום נדחתה לחלוטין בידי חוקרי הספרות הרציניים.
זוהי תפיסה שאמנם הייתה מקובלת מהפה לחוץ בתקופה זאת אבל למעשה כפי שהתברר במחקרים מודרניים רבים ושונים על "מלקטי האגדות " של התקופה ובראשם האחים גרים מעולם לא יושמה הלכה למעשה.
כפי שחוקרי הספרות יודעים היום היטב גירסאות שונות בכתב של סיפורים ידועים משקפות בדרך כלל לא כל כך מקורות עממיים שונים שעליהם כביכול מסתמך המחבר,אלא פשוט מבטאות את יצירתיותו של הכותב. היה זה רק במאה העשרים שבה החלו לדרוש שחוקרי פולקלור ומוסרי סיפורים יעבירו את הסיפורים שאותם שמעו ממספרים עממיים בדייקנות כפי ששמעו אותם. במאה ה-19 איש לא פעל כך.
וכך את כל האלמנטים המיוחדים בגרסה של קלוצ'ק אפשר להסבירבפשטות כהרחבה של הסופר הצ'כי פרי דמיונו העשיר של הסיפור הבסיסי שאותו קרא אצל אוארבך ולו הוסיף תוספות מהידע שלו בענייני מיסטיקה וכישוף שלא היה להם קשר מיוחד למיסטיקה היהודית של פראג וכך בלבל חוקרי קבלה עתידיים.
לדעתי יש להתייחס לאלמנטים אלו בזהירות ובחשדנות  רבה אם אינם מופיעים בכתביו של סופר יהודי מסורתי אחד או יותר של התקופה.  

הגירסה "העממית"

ב-1847 אחד עשרה שנה לאחר גרסתו המקורית של אוארבך , פורסמה גירסה ידועה ביותר של סיפור המהר"ל והגולם בקובץ בשם סיפורים בידי לאופולד וייזל.
משום מה זוהי הגרסה שבדרך כלל מוזכרת ברוב הספרים והמאמרים הקיימים כיום בעברית ובאנגלית ובשפות אחרות על סיפור המהר"ל והגולם כגירסה "המקורית העממית " "הקדומה ביותר בדפוס " של הסיפור.
אך זוהי שגיאה חמורה.
אפילו המחבר ליאופולד וייזל עצמו מפריך טענה זאת בהקדמה לסיפור.
לאמיתו של דבר בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב ובניגוד למה שתקראו בכל ספרי המחקר והמאמרים השונים על אגדת הגולם , וייזל מעולם לא טען שהסיפור שאותו פירסם על המהר"ל והגולם הוא "סיפור עממי קדום".
וייזל אינו טוען שהוא למד את הסיפור מהעם כפי שהוא אכן טוען לגבי סיפורים אחרים על המהר"ל שפרסם אלא מעיר בהקדמתו במפתיע ש"מאחר שהסיפור המפורסם כבר נוצל רבות בידי סופרים ומשוררים. נראה לי מיותר לשכתב סיפור ידוע כל כך. ולכן אציג את הסיפור רק בקצרה כדי שאף אחד לא יחשוב שאינני מכיר את סיפור המהר"ל והגולם".
מן הסתם וייזל רמז בכך בבירור שגם לו נודע על הסיפור הזה לראשונה מידי אותם "סופרים ומשוררים" ובאופן ספציפי המקור שלו היה ברטולד אוארבך שאותו עיבד "בגירסה עממית".
מה שהוא אומר לנו הוא שלמעשה היו לו בתחילה היסוסים לפרסם את הסיפור עצמו מאחר שהמקור הספרותי שלו כבר היה ידוע היטב בפני עצמו לקוראים בני התקופה.
לדעתי ישנה סבירות גבוהה ביותר שלא וייזל ולא אף אחד אחר בעיר פראג שמעו על הסיפור רק 11 שנים קודם לכן ,אבל כולם שמעו עליו הרבה מאוד בעשור שלפני פרסום "סיפורים ".
הם שמעו על כך מאוארבך בראש ובראשונה. ולאחריו ובהשראתו בתוך זמן קצר הופיעו כמה יצירות ספרותיות נוספות שהשתמשו ברעיונו המקורי . יוצרים כמו הרב פיליפסון וקולצ'אק ואברהם טנדלאו. וגם מנובלה שפורסמה ב-1842 בשם "הרבי מפראג" של מחבר גרמני כנראה בשם בדוי "תיריסה לבית מ. ( שם בדוי של דניאל אופי הורן ) על סיפור אהבה טראגי בין יהודיה ואציל נוצרי בימי המהר"ל שבו מופיע הגולם בסצינה קצרה כאוטומט עשוי עץ עם שעון בראשו בבית המהר"ל שבו נתקל האסטרונום טיכו בראה המבקר שם.
כל היצירות האלו שהופיעו כמעט במקביל התפשטו מספיק עד שאנשים התחילו להאמין בכנות שהם "תמיד " הכירו את סיפור המהר"ל והגולם והסיפור "הסיפרותי המומצא" הפך בתוך עשר שנים בלבד ל"אגדה עממית " כביכול מוכרת לכל.

השמועה המתפשטת.

 

פסל המהר"ל בעיר פראג.

הרב של העיר פראג שלמה יהודה כהן רפפורט ( 1790 -1867 )מצא צורך לצאת  נגד סיפור "הגולם מפראג "  בחריפות ב-1856.  בהתלוננו בהקדמה לספר שעסק בבית הקברות של פראג "ומכל זה נוכל לעמוד על המחקר ,איך שאבו ממקור אכזב המגידים בעלטה את השמועה המתפשטת בין אוהבי גוזמאות כי עשה רבינו ז"ל ( המהר"ל ) גולם על פי צירוף שם אשר חיבר לו…אולם גולם לא היה מיציר כפיו של רבינו יהודה ז"ל ולא בו הראה חכמתו הגדולה כי אם בחלופו ,בחכם גדול וגאון תפארת ישראל ,הוא תלמידו הרב בעל "תוספות יום טוב " ז"ל.(_ הקדמתו לספר "גל עד –קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון שבפראג מאת קלמן ליעבן, 1856 )
כדאי לשים כאן לב לניסוח של דברי הרב רפפורט " השמועה המתפשטת " בלשון הווה.

 הניסוח מראה לדעתי שהוא התייחס לסיפור הגולם כאל סיפור חדש ביותר שהוא,הרב של העיר פראג , שמע עליו לראשונה רק כמה שנים בודדות קודם לכן בוודאי לא יותר מ-19 שנה.
אם היה זה סיפור שהוא שמע עליו כבר מילדותו ושהוריו שמעו עליו נניח הרב רפפורט לא היה מגדיר אותו כ"שמועה מתפשטת "אלא מתייחס אליו כאל "הסיפור הקדום ".
אלא שאת התפשטות סיפור המהר"ל והגולם כבר אי אפשר היה לעצור.

ב-1864 מדווח לראשונה בהערות  המהדיר ,נח משה מקוברין , למהדורה המודפסת של "מגילת יוחסין " על כך שהרב יחזקאל לנדא  עלה בזמנו במאה ה-18 לעליית הגג של בית הכנסת בפראג על מנת לראות את שרידי הגולם., בבירור בשלב הזה, 27 שנים בלבד לאחר פרסומה המקורי , האגדה,האלמנטרית למדי ביסודה ,  הלכה וקיבלה "חיים " משל עצמה והחלו להוסיף לה שפע פרטים מסייעים שהוסיפו לה אמינות.
הסיפור  התפשט בספרות היהודית בספרות הצ'כית ובספרות הגרמנית. שמעו של הגולם של המהר"ל היגיע גם לארצות האנגלו סקסיות.

בעקבות הסיפור המקורי הקצר של אוארבך נוצרו זיופים שונים ומשונים שהרחיבו את הסיפור עד מאוד שנועדו להוכיח את "אמיתותו של סיפור הגולם "ובהם נדון בהזדמנות אחרת .

 ולאחרונה החוקר הישראלי גד יאיר יצא בתיאוריה מרחיקת לכת שלפיה חלק ניכר ומרכזי בתיאוריות החברתיות של המדע הגרמני במאה ה-19 הושפעו השפעה עמוקה בידי סיפור הגולם מפראג של אוארבך.

קיראו על כך עוד בראיון שלי עם פרופסור גד יאיר  ב"יקום תרבות " כאן.

אוארבך לאחר הגולם

 

חייו של אוארבך לאחר שיצר את סיפור המהר"ל והגולם הם סיפור מעניין בפני עצמו.
לאחר "שפינוזה" ברתולד אוארבך פירסם עוד רומן היסטורי יהודי בשם "משורר וסוחר"( 1839 תורגם לעברית בשם אפרים קוה " בידי י"ח"טביוב ב-הוצאת אחיאסף 1893 ) על ימי מיסד תנועת ההשכלה בגרמניה משה מנדלסון שבמרכזו עמד המשורר היהודי הראשון בגרמנית בעת החדשה אפרים קוה.אך מהר מאוד הוא החל לעסוק בתחום ספרותי שונה לחלוטין שזיכה אותו בהצלחה חסרת תקדים לסופר יהודי בגרמניה. .

 

הוא הפך לאחד מהסופרים הגרמניים המפורסמים ביותר ונחשב לסופר הגרמני הנקרא ביותר בתקופתו מכול סוג הודות לסדרת סיפורים עממיים סנטימנטליים שכתב מחיי הכפר הגרמני תחת השם "סיפורי כפר מהיער השחור " אלו היו סיפורים שהעלו על נס את האיכרים הפשוטים של הכפר הגרמני טיפוסים פשוטי הליכות אך אציליים בדומה לאותו גולם שתיאר בסיפור על המהר"ל מפראג,ובכך יצר ז'אנר חדש ומצליח מאוד בספרות הגרמנית של סיפורים מחיי הכפר.

בין סיפורים אלו בלט במיוחד הספר "יחיפיה " ( שתורגם לעברית שלוש פעמים) ,סיפור רומנטי רגשני על שני יתומים בני כפר בחור רכרוכי ואחותו משרתת "יחפנית " ענייה אך מוצלחת וגאה הגורמת לבחור מכובד בנו של בעל אחוזה עשיר להתאהב בה בגלל יפיה פקחותה אופיה הנפלא וכישוריה וכך השניים מתגברים על הבדלי המעמדות הבלתי ניתנים לגישור. למעשה הייתה זאת גרסה מודרנית של סיפור סינדרלה הספר הפך לרב המכר הגדול של התקופה ופורסם בחמישים מהדורות לפחות.

"

"

 יחיפיה " זכה  להצלחה גם בעברית. הוא תורגם שלוש פעמים לאורך השנים  ושמו בבירור גרם לבעיות למתרגמים ששינו אותו בכל פעם..

הספר תורגם לראשונה בידי יוסף שף בשם " יחפהפיה " בהוצאת אמנות , . 1922

בידי שלמה ניצן בשם "יחיפיה " בהוצאת עדי -מהדורת ידיעות אחרונות" -1970

ובידי בינה אופק בשם " יחפהפיה " בהוצאת עופרים ,1995. "יחיפיה " אף זכה לכבוד הנדיר להתפרסם בתור קלטת שמע.  גם כקלטת שמע של משרד החינוך והתרבות, המרכז הפדגוגי הארצי,  ( 1979?) כשהוא מוקלט ביחד עם  סיפורו המלחמתי של מנחם תלמי.  "יחי האומץ " עם כי קשה לחשוב על שני ספרים שונים יותר.

הוא הפך לאהוב ונערץ הן בעיני הקוראים הפשוטים והן בעיני האינטלקטואלים עניני הטעם. הוא הפך ליועץ ספרותי של חצר המלכה אוגוסטה בברלין וזכה לאותות כבוד ועיטורים. יהודים התגאו שאחד משלהם ( תלמיד לרבנות לא פחות !) הפך לדמות פופולארית מחברם של סיפורים עממיים בנוסח האחים גרים.

יעקב גרים אחד מאותם האחים גרים הודה לאוארבך על "שריפא אותו מדעות קדומות ". והסביר שלא היה "מעלה בדעתו ש"יהודי " מסוגל לחדור עד כדי כך למעמקי הנשמה הגרמנית ".
אפילו המלחין הארכי אנטישמי המטורף ריכרד וגנר הצליח לנטוש לשניה אחת את שינאתו החולנית ליהודים והצביע על אוארבך כאדם " המושרש באמת ובתמים בחיים הגרמנים" וקבע נחרצות שאוארבך "נותן ביטוי הולם לתכונות העמוקות ביותר של הנפש הלאומית הגרמנית ".

אוארבך הפך לסופר היהודי היחיד בגרמניה שהיה בגדר "חסין " מאנטישמיות ושהצליח להשתלב בחברה הגרמנית בלי להסתיר את מוצאו . הקהל הרחב העריץ אותו ואריסטוקרטים ובני משפחות המלוכה ביקשו את קרבתו .אך יותר ויותר הבין שהחסינות הזאת לא תאריך ימים .כאשר אמר לו פעם נוצרי מתנשא "הלוואי שכל היהודים כמוך " השיב לו "כן הלוואי שכל הנוצרים היו כמוני ".
ב-1848 ילדה אישתו קודם זמנה לאחר שהייתה עדה להשתוללות אנטישמית רצחנית שבמהלכה נבזזה חנות יהודית. היא מתה כעבור זמן קצר.
הוא החל אז לאבד את אמונתו בעתיד היהודים בגרמניה.

בנובמבר 1880 ישב אוארבך בישיבה של פרלמנט הפרוסי שם דנו בהצעה לשלול מהיהודים את זכויות האזרח שלהם אגב צרחות אנטישמיות בהמיות.

 הוא חזר לביתו בדיכאון כבד וכתב "חייתי ועמלתי לשווא ".הסופר הפופולארי ביותר בגרמניה מת זמן קצר לאחר מכן בצרפת אכול יאוש לאחר שהבין לבסוף שהאנטישמיות הגרמנית החולנית המטורפת עומדת להביא על העולם ועל היהודים אסון שלא היה כמוהו.
.ייתכן שמעולם לא ידע מעולם לא העלה על דעתו שדווקא אותו סיפור שיצר כלאחר יד בספרו "שפינוזה " על הגולם ועל המהר"ל ושאנו יכולים לשער את שעשועו על כך שאנשים התייחסו אליו כאל "סיפור עממי " ,  יהיה יצירתו המשפיעה ביותר.  וכי הגולם בסיפורים מאוחרים יותר יהפך ללוחם נמרץ באנטישמיות שבה נלחם אוארבך כל חייו,וכי בסופו של דבר אותו סיפור קטן שיצר יביא לתחייה שאיש לא העלה אותה על דעתו בשנת 1837 בעניין בדמותו וברעיונותיו של המהר"ל האמיתי מפראג.
הגולם אכן קם על "יוצרו " המהר"ל נודע מכאן ואילך בציבור הרחב ועד עצם היום הזה בעיקר כיוצרו של הגולם מפראג. יוצרו האמיתי ,ברטולד אוארבך לעומת זאת כמעט ונשכח לחלוטין.

בכנס  במכון ואן ליר שהוקדש לזכרו של המהר"ל ושחלק גדול ממנו הוקדש לדיונים מעמיקים על סיפור הגולם ,שמו של היוצר  האמיתי של סיפור המהר"ל והגולם , האיש שבזכותו בלבד הודות לרעיון המבריק שהגה של קישור בין דמות המהר"ל ובין דמות של גולם   הפך המהר"ל מעוד רב מהמאה ה-16  לדמות המוכרת למליונים במאה העשרים , לא הוזכר ולו פעם אחת ויחידה.

 

.

summary

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal) 

which usually considered ( with no good factual evidence whateverto be a Jewish folk story from the 18th at the latest is in fact a complete literary invention quite late in origin.

The story was created by Jewish German writer "Berthold Auerbach for its 1837 novel "Spinoza" . 

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence of any story about Golem  in Prague.

There is no evidence of the existence  of any connection between the figure of the MAHARAL  and Golem making befor the year 1837.

There are good reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation  of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publicaqtion for various phoems 'stories ' playes novels and such  and so created a false impression that it is a"ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.

.  

עידכון של הממצאים משנת 2021.:

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה מסקנותיו בעצם התקבלו בידי המחקר. התקבלה טענתי שסיפור הגולם מפראג אינו קודם לשנות השלושים או העשרים של המאה ה-19. אבל נמצאו שתי דוגמאות מוקדמות יותר מהסיפור שהבאתי של אוארבך על הגולם .האחת מ-1836 של הרב והסופר   לודויג פרנקל והשניה המוקדמת עוד יותר מ-1834 בספר בשם Der Jüdische Gil Blas, published by Friedrich Korn.

גירסה מוקדמת יותר של הסיפור לא התגלתה ולדעתי ספק אם תימצא.

המסקנה הסופית שלי נכון לעכשיו שייתכן שלא אוארבך יצר את הסיפור אלא פרנקל או מישהו אחר כמו מאיר הלוי לטריס  וזה היה מתי שהוא בסוף שנות העשרים או ראשית שנות השלושים של המאה ה-19. אבל זה היה מישהו כמו אוארבך אינטלקטואל וסופר שיצר את האגדה ולא היה כאן שום "סיפור עממי".

                                                                                           

נספח

The original Golem from Prague story as created by Auerbach in SPINOZA( 1837)

ההופעה המקורית של הגולם מפראג ברומן "שפינוזה " מאת ברטולד אוארבך,1837

SPINOZA and Oldenburg stood laughing at

Meyer, who was playing with a ridiculously

impish figure of glass in a long phial; it jumped

up and down, and twisted about, as Meyer pressed

the india-rubber stopper and declaimed magic in-

cantations. He soon, however, ended the jest by

remarking:

"Is philosophy from beginning to end anything

more than this hollow imprisoned idea, the glass

imp in the phial ?" No one answered, and he con-

tinued, addressing Spinoza in particular: "What

do you think of Descartes' imp? Two thousand

years ago the creator of such a wonder might have

been the founder of a religion; his praise would

have been chanted in hymns to the furthest corners

of the earth, and all mankind would have entreated

his aid."

"That is very doubtful," was the reply. "With-

out some new world-stirring idea no mere worker of

miracles has made his name immortal. Descartes*

imp is nothing to the miracles the Jewish Cabbalists are said to have performed

.

Tell us them," said Meyer, while Oldenburg
made a wry face as Spinoza began: 

" In my father's house we have an old servant
named Chaje. She is German, and is full of the
legends and superstitions of the German Jews. She
once explained to me why at Prague on Friday
evening they sing the hymn twice over by which
Israel is united in mystic bonds of matrimony to
the Sabbath. Once upon a time a great Cabbalist
lived in Prague, called the Rabbi Low. He made a
human figure of clay, and left a small aperture in
the lesser brain in which he laid a parchment with
the unutterable name of God written on it. The
clod immediately arose and was a man; he per-
formed all the duties of a servant for his creator,
he fetched water, and hewed wood. All through
the Jews' quarter he was known as the Golem of
the great Rabbi Low. Every Friday evening the
Rabbi took the parchment out of his head, and he
was clay until Sunday morning. Once the Rabbi
forgot this duty. All were in the synagogue, the
Sabbath hymn was begun, when all the women and
children in the assembly started and screamed out,
' The Golem ! the Golem is destroying everything ! '
The Rabbi ordered the precentor to pause at the
end of the prayer. It was yet possible to save all,
but later naught would avail, the whole world
would be destroyed. He hastened home, and saw
the Golem already seizing the joists of his house 

DISCIPLES OF DESCARTES. 21^ 

to tear down the building; he sprang forward, took
the parchment out, and dead clay again lay at his
feet. From that day they sang the Sabbath bridal
song twice over in Prague. The great Rabbi Low
certainly never thought of Descartes, and yet his
Golem had as much life as any man, if we are to
accept the new view, that the union between soul
and body is so slight that at any moment it can be
disjoined, and again reunited." 

Meyer did not seem to notice the argumentative
conclusion, for he said:
**When I publish my correspondence between
Adam and Eve, your Golem shall have an honorable
position therein."
With evident displeasure Oldenburg turned to
Spinoza.
"Meyer is perpetually hunting after strange
stories, which he arranges and classifies like his
beetles and butterflies. To my taste your legend
savors of Jewish spleen. To let a destroyer of the
world, the creation of a Cabbalist, loose on the
Jews' quarter ! If, after the free manner of the
popular legends, he had a love affair with a maiden,
who every Sabbath awaited him in vain, or had he
been a grand vizier, or advanced to be some other
great minister, whom his master could reduce to
dust, and raise again at will, there would at least
be either poetry or satire in the thing; as it is
the Golem of our lord and master pleases me
much better. Look, his bows are so graceful that
no dame of the court of Louis XIV. could excel
them."

ביבליוגרפיה

ספרי עיון על המהר"ל מפראג

מאיר פרלס מגילת יוחסין :שלשלת היחוס … [של] רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … של חתנו … ר' יצחק כהן (מוהר"ר פינחס איש הורוויץ בעל הפלאה ושלשלת היחוס של המהרש"א ושאר גאוני ארץ .) .. / חיבר … מוה' מאיר פערעליש … ; נדפס מחדש עם הערות … הקדמה … בשם גבורות ארי … ממני נח חיים במו"ה משה לעווין מקאבר .פראג ,1864.

יצא עם מילואים והקדמה הערות … עם הקדמה … בשם גבורות ארי … מאת חנוך הענך משה טרויבע  אשדוד : מרכז זכרון קדושי פולין, תשנ"ז

Grun, Nathan    Der hohe Rabbi Low und sein Sagenkreis    Prag :   Brandeis,   1885

Bokser, Ben Zion, 1907-    From the world of the Cabbalah :   the philosophy of Rabbi Judah Loew of Prague /    New York :   Philosophical Library,   c1954.

 יהודה ליואי בן בצלאל כתבי מהר"ל מפראג :מבחר / [] ; סידר, ערך והקדים מבוא אברהם קריב.הוצאת מוסד הרב קוק ,1960. בשני כרכים : כרך א: ישראל בשעבודם ובגאולתם.-התורה ומצוותיה.כרך ב'  נתיבות ומידות.-פירושים והארות.-על המוקשה בחז"ל.-בלשון קצרה.

, אבא  גורדין    המהר"ל מפראג :   <רבי יהודה ליווא בן ר' בצלאל> סדרת "גדולי ישראל " מהדורה מיוחדת לקוראי מעריב  /    (רמת-גן) :   מסדה,   (1960

קלינברגר, אהרן פריץ    המחשבה הפדגוגית של המהר"ל מפראג /    ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית,   תשכ"ב 1962.

גרשוני, בנציון    מהר"ל מפראג /    ירושלים :   משרד החנוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית תשכ"ו/ 1966. במהדורה מורחבת תל-אביב : תרבות וחינוך, תשכט

במהדורה מורחבת בן ציון גרשוני  מהר"ל מפראגסיפור חייו ותקופתו. ירושלים : משאבים-מרכז ספרותי-חברתי, (תש"מ 1980)

גרוס, בנימין    נצח ישראל :   השקפתו המשיחית של המהר"ל מפראג על הגלות והגולה    תרגמו לעברית- נ. דויטש והמחבר'.  תל-אביב :   דביר,   1974

אברהם עובדיה (גיטסדינר)   הארי שבחכמי פראג: המהר"ל מפראג; חייו, תקופתו ותורתו. ירושלים, תשל"ו

Sherwin, Byron L., 1946-    Mystical theology and social dissent :   the life and works of Judah Loew of Prague /    Rutherford, [N.J.] :   Fairleigh Dickinson University Press,   c1982

נהר, אנדרה,1914-1988.   דוד גנז, 1541-1613 וזמנו : מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה /  תרגום אביטל ענבר .   ירושלים : ר' מס, (תשמ"ב 1982).מהדורה מתוקנת .2005.
פרדס, חיים בן אברהם יששכר    פרקים במשנתו של המהר"ל מפראג :   נושאים מרכזיים בשיטת המהר"ל מלוקטים מכל ספריו    תל-אביב :   מכון "יד מרדכי",   תשמ"ד

 זלצר, זאב    השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג /    בני ברק  הוצאת :   המחבר,   1985 כשש מאות נושאים במחשבת היהדות מסודרים לפי פרשיות התורה + מפתח נושאים לפי סדר א-ב.

 בן-יעקב, אברהם עורך    גלות וגאולה במשנת רבינו המהר"ל מפראג    ירושלים :   נזר דוד/אריאל,   תשמ"ט, 1989

Shulman, Yaacov Dovid    The Maharal of Prague :   The story of Rabbi Judah Loew  

York, New York :   CIS Publishers,   1992

Kuras, Benjamin    As Golems go :   Rabbi Loew, the reluctant Czech /    Praha :   Baronet :   ELK,   c2000.

,

 נהר אנדרה משנתו של המהר"ל מפראג /  תרגום אנה גרינפילד    ירושלים :   ראובן מס,   2003

אדרי, יהודה  רבי יהודה ליווא – המהר"ל מפראג : תולדות והגות /    קרית-גת :   דני ספרים,   תשס"ט 2009.

ספרים על הגולם בספרות

 אקשטין, מנחם מנדל    ספר יצירה : כולל כל מקום בש"ס, ראשונים ואחרונים שנזכר שם ענין בריאה ע"י ס' יצירה, ולברר אי אמתת הס' נפלאות מהר"ל הנדפס כעת ומייחסו להג"מ יצחק כ"ץ /    Maramarossziget :   דפוס Kozponti,   [הקד' ס'ת'ר'י' [תר"ע]] 1910 /
ספר המוכיח את הזיוף של סיפורי המהר"ל מפראג . 

 

Held, Hans Ludwig, 1885-1954    Das Gespenst des Golem :   eine Studie aus der hebräischen Mystik, mit einem Exkurs über das Wesen des Doppelgängers /    München :   Allgemeine Verlagsanstalt,   1927

Rosenfeld, Beate,1908-   Die Golemsage und ihre Verwertung in der deutschen Literatur /   Breslau : H. Priebatsch, 1934

דב שטוק ( סדן ) "הגולם וגלגוליו -אגדת הגולם ושימושה בספרות הגרמנית " מאזניים כרך שלישי תרצ"ה ע' 316-321 ,חלק ב' ע' 648-653.

גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים " בתוך פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה / תירגם מגרמנית יוסף בן שלמה ירושלים : מוסד ביאליק, (תשל"ו 1976ע' 381-424.

Ripellino, Angelo Maria, Magic Prague /   ; translated by David Newton Marinelli   Berkeley :   University of California Press,   1994.

במקור פורסם באיטלקית ב-1973.

Mayer, Sigrid    Golem :   die literarische Rezeption eines Stoffes /    Bern :   Lang,   1975

Winkler, Gershon    The golem of Prague : a new adaptation of the documented stories of the Golem of Prague with An introductory overview /    New York :   Judaica Press,   1980.

Goldsmith, Arnold L    The golem remembered, 1909-1980 :   variations of a Jewish legend /    Detroit :   Wayne State University Press,   1981

Sherwin, Byron L.,1946-   The Golem legend :   origins and implications /   Lanham, Md. : University Press of America, c1985.

 Bilski, Emily D., 1956-    Golem! :   danger, deliverance and art /  foreword by Isaac Bashevis Singer, with essays by Moshe Idel and Elfi Ledig   New York :   The Jewish Museum,   1988.

רוזנברג, יהודה יודל,1860-1936.   הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים /   ההדיר והוסיף הקדמה והערות עלי יסיף  ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"א 1991.

 RABBI LOEW AND HIS LEGACY: THE GOLEM IN LITERATURE AND FILM : Special   issue on the golem of JOURNAL OF THE FANTASTIC IN ARTS VOLUME 7 NO 2-3 '1995

, משה,1947-   גולם : מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי /   ירושלים : שוקן, תשנ"ו

1996

הפרופסור יהודה ליבס על "גולם בגימטריה יצוקה ":ביקורת על הספר של משה אידל

, Hillel J. KievaL

Pursuing the Golem of Prague: Jewish Culture and the Invention of a Tradition
Modern Judaism – Volume 17, Number 1, February 1997, pp. 1-20

Jonathan Skolnik,

Writing Jewish History Between Gutzkow and Goethe: Auerbach's Spinoza

Prooftexts: A Journal of Jewish Literary History 1999

Presser, Pamela Susan    Golem as metaphor :   symbolic struggle and the artificial anthropoid    Ann Arbor :   UMI,   c2000 

Leiman, Shnayer Zalman    The adventure of the Maharal of Prague in London : R. Yudel Rosenberg and the Golem of Prague /    Kew Gardens Hills, N.Y. :   S.Z. Leiman,   2004.

תקציר של הספר

Sherwin, Byron L.,1946-   Golems among us :   how a Jewish legend can help us navigate the biotech century /   Chicago : Ivan R. Dee, 2004.

Gad Yair and Michaela Soyer

 The Golem in German social theory/  Lanham, MD : Lexington Books, c2008

( ככל הנראה הספר המרחיק מכל לגבי סיפור הגולם שטוען שאותו סיפור קטן של אוארבך שימש כבסיס לכל התיאוריות החברתיות החשובות של החוקרים הגרמניים במאה ה-19.)

על ברתולד אוארבך בעברית

  יוסף ליכטנבום    מספרי העולם : סדרה ראשונה : מבלזק עד מופסן    ירושלים   אחיאסף   1954. ע' 118-123

 
עמוס איילון רקוויאם גרמני :יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 / מאנגלית: דני אורבך, אור יהודה : דביר, 2004.

המהר"ל מפראג בויקיפדיה

הגולם מפראג בויקיפדיה

ברתולד אוארבך בויקיפדיה

הטקסט המלא של "שפינוזה" הרומן שבו נוצר לראשונה סיפור הגולם מפראג" בתרגום לאנגלית

איך יוצרים גולם

הגולם בארון של פראג

הגולם היום

התקפה על מאמר זה

 הרב יהושוע ענבל : מבט חדש על הגולם מפראג

. שנייר ליימן בודק :האם תלמיד של המהר"ל יצר גולם ?

הגולם בהלכה 

מכתב מזוייף של המהר"ל על הגולם 

היסטוריה ושימוש בגולם

הגולם בספרות הגרמנית המודרנית

הילל קיבל על קולצ'ק המחבר הצ'כי הראשון על הגולם

דיון על איך ליצור גולם

אלי אשד על הגולם בתרבות הויזואלית המודרנית 

הגולם בתערוכת ציורים של חנה ברק אנגל

לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

יוצרי הגולם 

האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול 

האישה -גולם של שלמה אבן גבירול קומיקס מאת אלי אשד וקרן כץ 

הרב אליהו מחלם והגולם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין

The Golem as an Israeli –Zionist- Jewish monster

הגולם והרב צייר איליה  סלניקוב