ארכיון קטגוריה: היסטוריה

תשעה פנים לחתולה -סיפורה האמיתי של הסוכנת הכפולה לילי קארה בשירות הנאצים שנידונה למוות אבל נפטרה לבסוף בגיל כמעט מאה

בראשית שנות השישים וזה לא ברור מתי בדיוק יצאה לאור בהוצאה של עזרא נרקיס סידרה בשם "ריפיפי סדרת רומנים קצרים " מאת מחברים לכאורה זרים שונים .

אלו כללו סיפורי בלשים בסדרת "סלים מקדואל שוטר ניו יורקי " של "איבי קוסטין " שם בדוי של סופר ישראלי מוכשר סיפורים של הוראס מקקוי לכאורה סופר בלשים אמריקני ידוע ואמיתי בהחלט ( אבל הסיפורים שפורסמו בסדרה זאת בעברית תחת שמו אם כי היו מפורסמים באמת כלל לא היו שלו אלא של סופרים אחרים אמנם ידועים פחות )

ועוד סיפורים רובם כנראה יצירה ישראלית של המחבר מירון אוריאל וחלקם סיפורים מעובדים עלידיו ממקורות זרים.

רןבם ככולם בדיות טהורות .ובכמה מקרים אף סיפורי פנטסיה ומדע בדיוני מוקדמים

לכן נראה היה לי תמיד שגם אחת החוברות יוצאות הדופן בסדרה זאת חוברת מספר 6 ""פנים כפולים לחתולה" מאת " רוג'ר די בואה" "סופר מתח ידוע"( אין עדויות לקיומו של סופר מתח בשם זה)"בתרגום "א. רודן "( שם בדוי קבוע למירון אוריאל שכנראה כתב את החוברת) הוא עוד סיפור בדוי על מלחמת העולם השנייה ז'אנר פופולארי בעברית בראשית שנות השישים.

הסיפור עסק במישלן קארי לוחמת יפה של ההתנגדות בצרפת וחברה באירגון ביון צרפתי פולני שאסף מידע על פעילויות משטר הכיבוש הנאצי שקיבלה את שם הקוד "החתולה". במהלך הסיפור היא נלכדת בידי הנאצים מאויימת בעינויים קשים הופכת לסוכנת כפולה מטעמם לאחר שהיא מקיימת יחסי מין עם הממונה הנאצי עליה ומעבירה להם מידע חשוב ביותר מאנגליה על פעולות הרסיסטאנס הצרפתי ומסגירה לידי הנאצים את רוב חבריה.

עד שהיא נלכדת בידי הבריטים החשדניים.לאחר המלחמה היא מועמדת לדין בצרפת בסיפור ונידונה למוות אבל מצליחה להינצל מהגרדום. היא נידונה למאסר עולם שממנו השתחררה ב-1959 כנראה זמן לא רב לפני התאריך הלא ידוע של פירסום הסיפור בראשית שנות השישים.

כאשר קראתי את הסיפור לראשונה למרות שהיה כתוב בסגנון של סיפור עיתונאי הינחתי שהמדובר בעוד בדיה פרי דמיונו הפורה של מירון אוריאל כפי שעשה בספרי הסטלגים שלו על מלחמת העולם השנייה.

אז לא.

רק זמן רב לאחר קריאת החוברת במקור גיליתי שהפעם הוא דווקא לא רק התבסס אלא תיאר בפירוט על סיפור אמיתי בהחלט של אישה בשם

לילי קארה

Mathilde Carré

""מטילדה קארה "החתולה " בבית המשפט

אמנם קשה לדעת זאת מהחוברת עצמה שמלאה בסממנים של סיפורים "כמו סטלגיים" כולל תיאורים מפורטים למדי עבור ראשית שנות השישים של יחסים מיניים בין הדמויות ( ככל הנראה אכן היה במציאות קשר מיני בין המרגלת והממונה הנאצי עליה ) ותיאורים מפורטים של עינויים בידי הנאצים. .

אבל התברר לי שהיה סיפור אמיתי מאחורי החוברת

-1957 יש להניח שהמחבר מירון אוריאל התבסס "בין השאר" על ספר באנגלית עם שם זהה לזה של סיפורו מ-

על הפרשה פורסמו לאורך השנים ספרים רבים :

כולל ספר זכרונותיה של האישה עצמה שבו היא כמובן מכחישה כמעט הכל.

האישה שנידונה למוות נפטרה לבסוף בשנת 2007 בת 98 (!) ולאורך חייה נכתבו עליה ספרים לא מעטים ונעשו עליה כמה סרטים.

בשנות החמישים אפילו פורסם ספרו של איש הביון הנאצי

Hugo Bleicher (1899–1982)

שהיה אחראי על "החתולה" וכנראה היה גם מאהבה שדווקא לא הכחיש כלום מעברו בעת שהפעיל כמה סוכנים כפולים עבור הנאצים. לאחר המלחמה הוא הפך לבעל חנות טבק אהב להתראיין ולספר על חייו כסוכן ריגול נאצי בכיר.

ואולי מירון אוריאל קרא גם אותו

פורסמו גם ספרים רבים אחרים בצרפתית ובאנגלית

פורסמה עליה ב-1967 כתבה גדולה במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות " שבע ימים " .

ואפשר להגדיל אותה עם העכבר.

הסיפור האמיתי הובא בגליון של מוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות "7 ימים מ-1967 כמה שנים טובות לאחר שהחוברת שלמעלה פורסמה

עד כמה שידוע לי בחוברת יש את התיאור המלא היחיד של הפרשה בעברית אם כי סביר

להניח שהיו כתבות על הסיפור האמיתי בעיתונות ישראלית בשנות החמישים שאולי גם עליהם התבסס המחבר )

בסיפור יש לכאורה כמה שגיאות אם כי אין זה ברור כלל אם המחבר מירון אוריאל אכן שגה או שפשוט שנטל לעצמו חרות אמנותית לצרכי הסיפור : נמסר על הגיבורה"מישלן קארי " שהיא נולדה באלגי'ר .לפי ערך הויקיפדיה עליה היא נולדה בצרפת ורק עברה לאלג'יר בבגרותה לפני שחזרה לצרפת עם מות בעלה שנהרג במלחמה בצבא הצרפתי ושם חזתה בנפילת צרפת בידי הנאצים .

ויש עוד כמה עיוותים לא באמת חשובים כאלו.

אבל בכללותו הסיפור נראה מדוייק עם כל החרות הדמיונית שהמחבר הוא מירון אוריאל מרשה לעצמו.

לא מן הנמנע שלפני כתיבת הסיפור הוא צפה בסרט אחד או שניים שנעשו בצרפת זמן קצר לפני פירסום החוברת בעברית. ואולי היגיעו לישראל.

צפ]ו בסרט צרפתי מ-1958 על פרשת החתולה

צפו בסרט צרפתי מ-1960 שמציג את החתולה בצורה סימפטית יותר

והייתה גם סדרה צרפתית מ-1978 שעוסקת בפרשה

חלק 1

חלק 2

חלק 3

"פנים כפולים לחתולה" נשאר חוברת נדירה בעברית סיפור שעל פניו הוא דמיוני מימי מלחמת העולם השנייה שהוא דווקא אמיתי בהחלט.

"החתולה " בבית המשפט שבו הודיעו על הוצאתה להורג ( שלא התקיימה לבסוף)

גזר דין מוות בחולות -פרשת חיסולו של מנהיג הלח"י אליהו גלעדי בידי עמיתו יצחק שמיר-פרשיה מסתורית מתולדות הלח"י והסרט העלילתי על פי הפרשה

שני סרטים דרמטיים ( ולא תיעודיים !)חשובים נעשו על פרשיות שנויות ביותר במחלוקת בתולדות אירגון המחתרת הלח"י.

אחד מהם הוא הסרט "זעם ותהילה " מ-1984 של אבי נשר שעוסק במבצע נקמה אמיתי בהחלט של האירגון זמן קצר לאחר מותו /רציחתו של מנהיג האירגון אברהם שטרן,מבצע שמטרתו הייתה להביא להשמדת הנהגת המנדט בארץ ישראל שלדעתי הוא אחד הסרטים החשובים של הקולנוע הישראלי ודנתי בו בפירוט ב"יקום תרבות " ובקשר שלו לסופר והעיתונאי ברוך נאדל כאן.

המבצע האחרון של האירגון

וראו תוספות על כך בבלוג זה כאן .

ברוך נאדל אבי נשר והסרט "זעם ותהילה "

וישנו סרט שני ידוע הרבה פחות .סרט טלויזיה בן 50 דקות שנעשה לטלוויזיה עבור ערוץ הוט 3 בשנת 1999 ועוסק בפרשיה מצמררת אחרת בתולדות הלח"י פרשת חיסולו של בכיר הלח"י אליהו גלעדי בהוראת ואולי אף בידי יצחק שמיר לימים ראש ממשלת ישראל.

וגם לו יש קשר לסופר ברוך נאדל כמו במקרה של "זעם ותהילה".

. עטיפת גליון של מוסף "סוף שבוע " של מעריב מ-1981 עם מאמר מיוחד שהוקדש לפרשת החיסול של אליהו גלעדי ומחזה שהוקדש לו. המאמר מובא בנספח מיוחד למטה

פרשת החיסול תוארה לראשונה בספר "חיילים אלמונים " של בכיר לח"י יעקב בנאי ( מזל) ב- 1958 ספר שלו כתב יצחק שמיר הקדמה .

דהיינו שמיר נתן אישור רשמי מטעמו לפרסום.

ומאז תוארה בעוד כמה ספרים ומאמרים ובספרות היפה עסק בה לראשונה נאדל.

ואתן כאן סיכום שלה.

אליהו גלעדי , בכיר אירגון הלח"י שחוסל בידי עמיתו להנהגה יצחק שמיר. העמותה להנצחת לוחמי חירות ישראל

אליהו גלעדי היה אחד מבכירי אירגון הלח"י .לאחר מותו של מפקד האירגון אברהם שטרן "יאיר "הוא  נמלט  בבריחה נועזת  מהכלא בספטמבר 1942 ביחד עם יצחק שמיר שהעריך אותו מאוד אז אם כי השותף לכלא ולימים מפקד משותף בלח"י נתן ילין מור הזהיר אותו מפניו  והזהיר אותו שיום יבוא וגלעדי ינסה לרצוח אותו.

ילין מור מספר על כך בספרו "לוחמי חרות ישראל " אולם אינו מספר מה גרם לו לחשוד כל כך בגלעדי ובאישיותו .אני מנחש שהיו לו היתקלויות לא נעימות כלל עם גלעדי כפי שהיו לרבים אחרים בשורות הארגון לפני ואחרי.

בספטמבר 1942 השניים ברחו יחד לאחר שקיבלו סיוע מקבוצה מבחוץ של עולים מפולין שבראשה עמד אנשל שפילמן.הם היגיעו לביתו של ירחמיאל אהרונסון ( שם מחתרתי "אלישע") בחיפה, שסידר להם מקום לינה, דאג להחלפת בגדיהם למדי נוטר (לגלעדי) וקצין פולני (לשמיר) ולהעברתם למרכז הארץ .

השניים הפכו כעת למנהיגי האירגון שיהפוך להיות "לוחמי חרות ישראל " הלח"י".

מכאן ואילך למשך כמה זמן גלעדי היה זה שניהל את המבצעים של האירגון  תחת השם המחתרתי "שאול" ולמעשה סמכותו הייתה כמעט שווה או אף שווה לזאת של יצחק יזרניצקי שמיר שנודע בכינוי המחתרתי "מיכאל".

 אליהו גלעדי ביצע פריצות לבתים פרטיים ושדד כסף ותכשיטים והיו שלחששו שהמדובר בפשעים פליליים לכל דבר. שאול התעלם . הוא סבר שתחילה לפני המלחמה בבריטים יש להטיל אימה על הישוב היהודי ולחסל את מנהיגיו המשתפים פעולה עם הבריטים. הוא ראה את עצמו מהפכן בסיגנון אנשי אירגון "נארדויה ווליה ( רצון העם ") שנחשבו ל"ניהליסטיים" בראשות מנהיגים כמו נאצ'ייב ופיסארב שקבעו שלפני מהפכה יש להרוס את החברה ואת המשטר וכל אמצעי ראוי לכך. . . כמו אנשי אירגון זה  הוא ביקש לשחרר את אנשי הלח"י מערכים הומניסטיים והיה אומר שמהפכן הוא טיפוס חופשי כאשר הוא  נתקל במשהו מדכא לא חשוב מה הוא  הורס אותו כאוות נפשו.כרגע הדברים המדכאים הם המנדט הבריטי והסוכנות היהודית.  

בינתיים היחסים בין גלעדי ושמיר אז יזרניצקי   ובשמו המחתרתי "מיכאל" התערערו. גברו התלונות על גסות רוחו ועל איומיו הבלתי פוסקים על אלו שפעלו עימו. היו שהעריצו אותו והלכו אחריו באש ובמים בגלל כושר מנהיגותו אולם היו אלו שפחדו ממנו פחד מוות ובצדק.הוא היה מתעמר בהם בגסות ובאכזריות בלא להבחין בין בחור לנערה.

הוא היה סוטר על פניהם בלא שידעו במה חטאו. התפרצויותיו היו בלתי צפויות לחלוטין ומטרתן הייתה להבהיר לפיקודיו כי חייהם ומותם הם בידיו.לא אחת ולא שתיים היה מאיים על אנשיו באקדח ומבהיר כי "ידפוק אותם כמו כלב" " על אי הציות הקטן ביותר. והאיומים בוטאו כשחיוך על שפתיו. אבל העיניים קרות לחלוטין.

בשלב מסויים הוא בהחלט התכוון לקיים את איומיו.  

 היו סיפורי זוועה על יחסו לבנות.

"הוא הסביר "מהפכן לוקח בחורה ולא מתחשב ברצונה. תפקידה במהפכה לשמש אותו".

 וסיפרו שהוא דרש מנשים לעבוד בזנות כדי לאסוף כסף לאירגון.

הוא הצהיר שיש לחסל את כל מנהיגי הישוב  היהודי את בן גוריון את ויצמן שרת גולומב וכל האחרים. ולהשמיד לא רק את המנדט הבריטי אלא גם את הסוכנות יהודית.

אחד הפעילים  פסח שחורי שהיה המקשר האישי  של גלעדי  לא יכול היה עוד לעמוד באווירה האיומה זאת והתאבד ביוני 1943לאחר שעבר סדרה של התעללויות מידי גלעדי  והשאיר אחריו פתק "בתנועה כפי שהיא כיום ,אין לי מקום ובלי התנועה ,אין ערך לחיי" ".

נציין כבדרך אגב אבל המידע הוא לא אגבי כלל אם כי נחשף בציבור רק שנים רבות מאוד לאחר הפרשה  בראיון של אורי מילשטיין עם בכיר הלח"י פנחס גינוסר בכתב העת "מוניטין" שתמצאו כנספח לרשימה זאת למטה   שבת זוגו של אותו  פסח שחורי הייתה  אחת שרה לוי שבמחתרת  קיבלה את הכינוי " שולמית" לימים הקשרת האישית ולבסוף אישתו של יצחק שמיר.

על פי דוח מודיעני של אירגון האצ"ל על הנעשה בשורות הלח"י שחורי עמד להינשא לבת זוגו שולמית לוי אך התחרט והיא נפרדה ממנו בשל כך.אולי ( גם ) בגלל זה התאבד

העניין לא ברור.

יש להניח שבחוגים מסויימים בלח"י היו שמועות משמועות שונות לגבי העניין הספציפי הזה ומה בדיוק היו הקשרים בין שחורי שולמית וגלעדי והעניין מוצא את ביטויו בסרט "גופה בחולות " שעליו בהמשך.

הקש ששבר את גב הגמל"מיכאל " לגבי גלעדי  הייתה תוכניתו של גלעדי לארגן הפגנה נגד הבריטים בכיכר מגן דוד בירושלים לאחר טביעת ספינת המעפילים "סטרומה"( ספינת מעפילים שכנראה הוטבעה מסיבה בלתי ברורה בידי צוללת רוסית ורוב המעפילים עליה מצאו את מותם ) ואז להטיל רימונים על השוטרים שיבואו לפזר את ההפגנה. גלעדי שיער שהשוטרים יפתחו באש על המפגינים ויהרגו רבים מהם וכך תלובה שנאת הישוב כנגד הבריטים. המבצע לא יצא לפועל מאחר שהשוטרים הבריטים לא פתחו באש על המפגינים כצפוי.

אחד מבכירי הארגון אנשל שפילמן שהתגורר בחדר אחד עם גלעדי ברחוב הכרם 4 בתל אביב וישן עימו על אותו מזרן  לקח את  כל חומרי הנפץ מהבחורים במקום ושלח אותם לביתם לאחר שהודיע להם שהפעולה מבוטלת.

גלעדי השתולל מזעם בגלל ביטול הפעולה והודיע למפקד בשטח פנחס  גינוסר שיחסל אותו בגלל זה.

בנתיים דיווחו שפילמן ודוד בלאו על הפעולה המסוכנת וביטולה לשמיר.

הוא הודה  שלא ידע על כך כלל.

יצחק יזרניצקי שמיר הוא "מיכאל "

 לאחר שעה היגיע גלעדי לשמיר ושאל אותו אם הוא זה שהורה לבטל את הפעולה.

 לפי גירסה אחת שמיר אישר זאת ( אם כי לא היה לו כל קשר לעניין ).

" גלעדי בתגובה איים על שמיר בפני פיקודיו:"שזאת תהיה הפעם האחרונה,אם תעיז לשנות פקודה שלי ,אדפוק אותך "כמו כלב!" וליתר המחשה הצביע על אקדח הקולט הדרוך שלו. שמיר ענה לו "גם אני יכול לירות ".

הוא ניסה להרגיע את גלעדי והסביר לו ש"קודם יש לבנות את המחתרת ורק אחר כך לעסוק בטיהורים וחיסולים".

גלעדי נרגע ועזב.

אבל  יצחק שמיר לא נרגע.

לפי גירסה אחרת גלעדי הודיע אז לשמיר   שיש לחסל את גינוסר מפקד המבצע שבוטל  וגם את יהושע כהן שגם הוא לא מילא פקודת חיסול כלשהיא בגלל חשש לפגוע בעוברי אורח יהודיים ואת ירחמיאל אהרונסון מפקד לח"י בחיפה וכמובן את כל ההנהגה היהודית המתנגדת ללח"י.( סביר להניח שכל הדברים  האלו לא נאמרו דווקא באירוע הספציפי הזה אלא באירועים אחרים )

שמיר שנמלט מהכלא עם גלעדי זכר את הזהרותיו של ילין מור  והיגיע כעת למסקנה שגלעדי הוא מטורף מסוכן לאירגון ולישוב כולו.

ואז החליט מיכאל החלטה גורלית .

מה שקרה לאחר מכן הוא שנוי במחלוקת.

ברור שלא הייתה החלטת בית דין כל שהוא.הייתה  רק התייעצות בין "מיכאל" ומקורביו.שמיר פחד מהתפוררות פנימית ושיצוצו תומכים לגלעדי.

למעשה הוא חשש שיתברר שהחלק הגדול של תומכי לח"י הם תומכים של גלעדי.

אבל התברר לו בהתיעצויות שהמקורבים תומכים ומעוניינים בחיסולו של גלעדי .

המקורבים שעימם התייעץ שמיר לא כללו את מתתיהו שמואלביץ מבכירי האירגון שהיה אז בכלא ( ולא במקרה לא הזכיר את הפרשה לימים בספרו "ימים אדומים " כנראה לא רצה להסתכסך עם שמיר ) ויהושע כהן מבכירי הפעילים באירגון שנחשב למעריצו של גלעדי למרות שזה שהיה מדריכו של כהן וזילזל בו בגלוי , ואף על פי הלחישות ניסה למשוך אליו את נחמה בת זוגו של כהן.

ידוע שנתן ילין מור שהיה אז בכלא חשש מאוד מגלעדי והוא סיפר שבמכתבים שקיבל ממיכאל לגבי גלעדי שמיר סיפר  ש"שאול "יצא מגדרו ותוכניותיו התגלו כהזיות .

 יש הטוענים שמיכאל חיסל את גלעדי במו ידיו. וכך נטען בספרו של ברוך נאדל ( שלא היה חבר באותה התקופה בלח"י) שכנראה התבסס על סיפורים ששמע שבעל פה וראו למטה .

ככל הנראה שמיר לא חיסל את גלעדי במו ידיו אלא "רק" נתן את ההוראה לחיסולו

.

ירחמיאל אהרונסון .האיש שהיה אחראי להצלתו של אליהו גלעדי והאחראי לחיסולו. העמותה להנצחת לוחמי חרות ישראל .

שמיר שלח אותו עם שני  לוחמים ירחמיאל אהרונסון ( האיש שכזכור שאירגן את בריחת שמיר וגלעדי מהכלא וכעת היה אחד מהאנשים  שגילעדי "בתור תודה " דרש לחסל) וצפוני שומרון ( שם אמיתי מרדכי ,שמו המחתרתי היה "צפוני " שהפך להיות לשמו "הרשמי ) פעיל אמין ונאמן של הלח"י  על מנת לדון עימו על תוכנית מסויימת

.צפוני שומרון.אחד משני המחסלים של אליהו גלעדי. לימים עורך בכיר במשך שנים רבות ב"ידיעות אחרונות " העמותה להנצחת לוחמי חירות ישראל

באותם ימים היה קשה ללח"י להבריח נשק לחיפה וצפון הארץ. גלעדי שוכנע שישנה אפשרות להעביר את הנשק באמצעות סירות של בית הספר הימי זבולון.

ביום שבת -7 באוגוסט 1943 הוא הלך לפגישה בבית הספר זבולון שהיה בצפון תל אביב יחד עם שני לוחמי לח"י, צפוני שומרון וירחמיאל אהרונסון.  

דוד בלאו ( שם מחתרתי "דן ") הביא את גלעדי למקום מפגש במרכז תל אביב, שם חיכו אהרונסון ושומרון, והם נסעו לחולות בת ים או לחולות ראשון לציון ( לא ברור בדיוק לאיפה ) לשיחה.  

גלעדי  היה  כתמיד חמוש וחשדן ויש להניח שאצבעו הייתה קרובה כתמיד לאקדח אך במהלך השיחה מישהו מהשניים ירה בו כדור מאחורי ראשו  והרגו .

מי ?

אפשר לנחש רק שהיה זה אהרונסון.

אהרונסון ידע מן הסתם שגלעדי תיכנן לחסל אותו את האיש שהיציל אותו ולא היו לו שום סנטימנטים לגביו.

אולי שניהם ירו בו במקביל ?

אני משער שברגע מסויים מישהו מן השניים ירה בגלעדי ואז השני הצטרף אליו ושניהם ירו בגלעדי ככלב שוטה

אפשר להניח בוודאות ששניהם זכרו טוב טוב את כל הסיפורים על פרצי האלימות של גלעדי ועל מה שעשה ואיים לעשות לגברים ולנשים.

אולי תקעו בו עוד כמה כדורים גם לאחר שמת סופית.

אחר כך חפרו בור, הטילו את הגופה וכיסו אותה.

עד היום לא ידוע היכן נקברה הגופה – בחולות בת ים, ראשון לציון  או מצפון לתל אביב

והנה עדותו של צפוני שומרון בנושא כפי שהיא נשמרת בארכיון לח"י והיא הובאה לראשונה במאמרו של ד"ר יצחק פס ""חיסול במחתרת " אדפוק אותך כמו כלב" איים גלעדי על שמיר" "בכתב העת "האומה "גליון 226 במאי 2022.ובו מתוארים לראשונה פרטי החיסול כפי שתואר בידי אחד משני מבצעיו

לראשונה מובאת במאמר זה עדות של אחד משני המחסלים צפוני שומרון שנשמרה עד כה בארכיון לח"י שמתאר בפרטי פרטים את החיסול. צפוני מתברר מהעדות בניגוד לשותפו והאחראי עליו בביצוע החיסול אלישע כלל לא היה מאויביו של גלעדי ודווקא היו לו איתו יחסים טובים. אבל שמע על ההתעללויות שזה ביצע בחברים והיגיע למסקנה שהאיש חייב לעזוב את עולם החיים .

אני בשיחזור שלי החיסול לפני שפורסמה העדות שיערתי ש"אלישע" היה הראשון שפגע בגלעדי שהוא ידע שכבר מעוניין בחיסולו .

אבל לפי עדות צפוני שניהם ירו בגלעדי בבת אחת .

צפוני מאשר את ההשערה שלי ששניהם ירו בגלעדי כמה כדורים ותקעו בו עוד כדורים גם לאחר שמת.

צפוני מסכם את הפרשה בהצהרה ש"המעשה היה הכרחי ושלא היה מנוס ממנו.הוא מוכרח היה להיעשות והוא נעשה וטוב שנעשה".

לדבריו המעשה נעשה בחולות שבין תל אביב והרצליה ( עד כה לא היה ברור כלל איפה בדיוק החיסול נעשה )

והנה העדות:

גלעדי לא הועמד אם כך למשפט תנועה הוא חוסל מיידית לאחר ששותפו להנהגה היגיע למסקנה שגלעדי הוא מטורף מסוכן.

ויש כל סיבה להניח שאם שמיר לא היה פועל אז גלעדי  עם חוש הריח שלו לזהות אויבים היה מחסל אותו זמן קצר לאחר מכן.

ולאחר מכן היה פותח בקציר דמים בישוב היהודי בארץ.

בדיעבד ברור שטוב שחוסל.

לאחר החיסול אסף מיכאל  13  מהאחראים בסניפים ובמחלקות והם ישבו כולם בחולות בת ים .בפניהם  מסר מיכאל את פרטי העניין על גלעדי שהיה מוכר לכל המנהיג בכיר באירגון על התפרצויותיו המסוכנות ועל החורבן שצפוי ממנו לאירגון.

הוא דיווח להם ( וחלק מן הסתם כבר ידעו על כך ) ששאול תכנן לחסל חלק ממנהיגי המחנות המתנגדים בישוב ללח"י.לאחר שסיכם את הפרשה אמר מיכאל למכונסים "אני בידיכם "תשפטו".איש לא פצה את פיו. הוא ביקש שהנוכחים יביעו את דעתם ורק פנחס גנוסר הביע את דעתו שלא הייתה דרך אחרת.

 במקביל מיכאל שלח הודעה לגרא (נתן ילין מור ) שהיה אז במעצר בריטי מכתב שבו הודיע לו על הסכנה בהתנהגותו של שאול ועל ההחלטה לחסלו אך לא יכול היה לחכות לתשובה. במכתב שני הודיע לגרא על ביצוע פסק הדין. גרא מצידו שלח מכתב שבו הודיע לעניות דעתו יש לחסל את גלעדי לפני שיביא לחיסול האירגון. ( לישראל אלדד  השלישי הנהגה של הלח"י לימים לעומת זאת לא היה כל יד וכל חלק בהחלטה לחסל את גלעדי ואיש לא נועץ בו בעניין ).

גם המשתתפים בפגישה וגם נתן ילין -מור מהכלא אישרו  פה אחד את ביצוע פסק הדין של מיכאל. אל פי הדיווחים אפילו מחסידיו הנלהבים של שאול לא נשמעו בגלוי תלונות.

אמנם לימים היו מי שטענו מבין מעריציו של גלעדי,ובכל אופן טען אלישע קוצר בספרו "מרבד אדום "  שהגזימו בטענות כנגד גלעדי וכי הוא רק קישקש ביפני בחורה ששכבה עימו והיא זאת שהפיצה את הטענות האלו שהיה משמיע באוזניה לכל דיכפין בלח"י.

.קוצר טען שהתבטאויותיו של גלעדי לא היו יותר מ"שחצנות ילדותית" וכי חיסולו היה "פשע".

 .אבל לי נראה על סמך קריאת העדויות בעניין ששמיר לא טעה כלל בהערכתו את מסוכנותו של גלעדי שהתנהגותו האלימה רק התחזקה מיום ליום ככל שראה שאיש אינו מגיב כנגדו.

ירחמיאל אהרונסון נהרג לימים ב-1944 בירי של שוטרים בריטיים.

כעבור מספר ימים נקמו לוחמי לח"י את מותו והרגו מספר שוטרים בריטיים. כמו כן התנקשו במפקד משטרת תל אביב, פורד, אך נכשלו. פורד נפצע קל וכעבור זמן קצר עזב את הארץ.

צפוני שומרון ( 1923-2003) הפך לימים לעיתונאי ולעורך חדשות החוץ של העיתון "ידיעות אחרונות " במשך 32 שנה והיה גם מתרגם ולעורך ספרותי.

ובין השאר תירגם לעברית מבחר ציטוטים מכתבי המנהיג הסיני מאו וספר שנכתב בצרפתית על המרגל הישראלי אלי כהן.

אם כי מסר עדויות על פעילותו בלח"י לא ידוע לי אם מסר משהו על פעולת החיסול של אליהו גלעדי.

YITZHAK SHAMIR…פורטרט, יצחק שמיר.

יצחק שמיר שפיקד על הלח"י ביחד עם שותפיו נתן ילין מור וישראל אלדד הפך לאחר קום המדינה לסוכן "מוסד " בכיר " ובין שאר דברים שימש כמודל ( גם ויזואלי ) לדמות מפקד המחתרת "אברהם אבידן " בסדרת "הימאים " של פיקודו בלחי "שרגא גפני הוא "אבנר כרמלי.

לאחר שעזב את ה"המוסד" נכנס לפוליטיקה .והפך לבכיר במפלגת "הליכוד".

בפרשה נוצר עניין מחודש לאחר ששמיר מונה לשר החוץ .על הפרשה נוצרה הצגה .שאמנם לא זכתה להצלחה רבה אבל עוררה עניין מחודש.

בסוף ספטמבר 1981 פנה חבר הכנסת יוסי שריד בשאילתה בכנסת, לשר החוץ דאז יצחק שמיר וביקש לדעת מה היו נסיבות הוצאתו להורג של אליהו הגלעדי בתקופה בה שימש שמיר מפקד לח"י, מה היו סיבותיה, מדוע לא תענה בקשת המשפחה לדעת את מקום קבורתו מדוע לא תענה בקשת המשפחה לטהר את שמו ולראות בו חלל מערכות ישראל. ח"כ שריד ציין כי הוא מגיש שאילה זו לבקשת המשפחה, הטוענת שכל ניסיונותיה במשך יותר מ-30 שנה לברר מה עלה בגורלו של גלעדי נתקלו בקיר אטום של שתיקה והשתקה.

בהמשך נענתה המדינה לבקשת המשפחה ושמו נכלל ברשימת חללי מערכות ישראל ומופיע באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.

שמיר עצמו התייחס לנושא בספר זיכרונותיו ולא הכחיש כלל   שהיה אחראי למותו של גלעדי. הוא אמר וכתב שגלעדי לא היה טוב למחתרת כי רצה, בין היתר, שנשים יהודיות תשמשנה כזונות בקרב הבריטים וכך תאסופנה ידיעות, הוא רצה לשדוד את עשירי חיפה על מנת לממן את המחתרת ומצהיר שהעניין גרם לו חיבוטי נפש ונדודי שינה אבל היה צורך לעשות זאת. .

המעניין הוא שבתו נקראה גלעדה והיו שתמהו אם זה לזכר אליהו גלעדי אבל נראה שאיש אינו יודע.

כולל גלעדה עצמה.

לי קשה להאמין שאישתו של שמיר הייתה  מסכימה לקרוא לבתה על שם האיש שהתעלל בבן זוגה. והביא להתאבדותו. 

ברוך נאדל על הפרשה

ברוך נאדל רמז לסיפור של אליהו גלעדי בצורה ברורה ביותר בסיפור הבדיוני אך המבוסס על עובדות אמיתיות "פרשת הלוחם יונתן " ( ספריית תרמיל מספר 104הוצאת משרד הביטחון 1976) .

ושם כתב נאדל :"".. על יונתן שמעתי סיפורים בתנוע ,בעיקר לאחר פירוקה של המחתרת כאשר החלו האנשים –שנאלצו לשתוק במשך שנים על שנים לדבר ולספר ככל העולה על רוחם". יונתן זכה לכבוד המפוקפק להיות אחד משני חבריה של התנועה אשר הוצאו להורג בידי אנשי התנועה.

הראשון נורה למוות על ידי "בית " בכבודו ובעצמו תוך כדי ישיבה של מרכז המחתרת . המרכז כלל אז את אלף,את בית ואת גימל ,הלא הוא האדם שהוצא להורג בדרך מקורית זאת.

שיחק לה אז המזל לתנועה והיא נוקתה כליל מאותה הרעה של בוגדים מבית. וגם גימל לא היה בוגד ממש אף כי יריבי התנועה ניסו לא פעם להיאחז בפרשת הריגתו כדי לנגח את המחתרת.

גימל היה איש אירגון גאוני ,מתכנן מזהיר ,מבריק במבצעים ובעל חוש כמעט נבואי לגבי פעולותיהם של מתנגדים ..חוש זה כמעט והיצילו ,כאשר ירה בו בית מבעד לטבלת השולחן וגימל עוד הספיק למראה עיניו הלוהטות של תליינו,להניח את ידו על האקדח שהיה צמוד תמיד לירחו ולהרימו מתוך הנרתיק.

גימל היה הרפתקן חולני ,עריץ מוזר ,שאיים להפוך את המחתרת לכנופיית אקדוחנים .אדם ששיעבד לרצונו וליצריו גברים ונשים.חסד גדול עשה בית עם התנועה ,בכך שהוציא את גימל להורג בעוד זמן". ( פרשת הלוחם יונתן ע' 45-46

"אפילו הבוגד היחיד שנתגלה בתנועה אמרתי לא היה בעצם אלא הרפתקן ""

למי אתה מתכוון –" שאל ואני דימיתי לראות את שממונו פג באחת "

"לגימל זה שבית הרג אותו בישיבת המרכז".

אה " קולו של דלת נשמע לי נבוב כלשהוא אך ייתכן ורק דמיוני הטעני "-כן זה היה עניין לא נעים "

( פרשת הלוחם יונתן ע' 94)

נתן ילין מור (שם מחתרתי "גרא") אחד ממנהיגי לח"י הזהיר ממסוכנותו של אליהו גלעדי ותמך בחיסולו. העמותה להנצחת לח"י.

מורה נבוכים לספרו של נאדל :

בית הוא יצחק שמיר, גימל הוא אליהו גלעדי. אלף הוא ישראל אלדד,דלת הוא נתן ילין מור.

פרשת אליהו גלעדי הגירסה הטלויזיונית

סביב סיפורו של אליהו גלעדי נוצר סרט טלוויזיה בלתי ידוע כמעט בשם "גופה בחולות "( 1999) ויש לו סיפור מעניין משל עצמו .

הסרט מבוסס על המחזה " מסיבת פרידה לאקדוחן" שכתבו בני זוג שחקנים אסי הנגבי ודינה לימון והוצג בצוותא בתל אביב.

התסריט נכתב בידי אסי הנגבי ריקי שלח והמפיק רוני פלדמן ועם יעוץ של אריה קרישק.

ריקי שלח הבמאי שצפה במחזה החליט להפוך אותו לסרט קולנוע.

התסריט שכתב שלח על בסיס המחזה  היגיע עד להוליווד לידי השחקן הידוע ג'ון וייט כוכב קאובוי של חצות ווייט אף הביע עניין בתפקיד של יוסף  מפקד המחתרת ( הלא הוא יצחק שמיר ) ודיבר על כך בטלפון עם שלח.אך לבסוף העניין לא יצא לפועל וכך ניסיון נוסף לעניין כוכב אחר אליוט גולד בפרויקט.

 כל הפניות למימון מקרנות קולנוע לא הואילו ( אולי בגלל אופיו הפוליטי של הסרט?)  הסרט הקולנועי לא התרומם ולבסוף בלית ברירה  שלח נאלץ להתפשר ולהפכו לדרמה טלוויזיונית במימון של מאה אלף דולר מ"הקרן למימון הפקות בכבלים " .

בדרמה שנוצרה לבסוף מככב ישראל פוליאקוב פולי מהגששים בתפקיד הדרמטי החשוב ביותר בכל הקריירה שלו ביחד עם ששי סער עזרא דגן אברהם סלקטר ורחל דיין.

תמונה מהסרט "גופה בחולות "

בסיפור המחזה והסרט על פיו מתוארת תחילה פרשיית התנקשות במחתרת אחת מני לא מעטות שבוצעו במחתרות.

הזמן הוא חורף 1946 מפקד המחתרת נתפס בידי השלטון הבריטי ונרצח .ועל ירושת תפקידו מתמודדים שניים : האחד בנקו הוא גבר כריזמטי אקטיביסט ורודף שמלות מוטרף המואשם בידי יריביו כחסר ערכים וכעבריין מועד. מולו עומד יוסף אידיאליסט מתון ושקול שניהם מנהיגים ביחד את המחתרת אך זאת מגיעה למצב של שיתוק כתוצאה מהקונפליקט המתגבר בין שניהם.דווקא יוסף המתון הוא זה שפועל ראשון .הוא מזמן את בנקו לפגישה חשאית על חוף הים ושם שולף ראשון אקדח ומחסל את בנקו.

נאמניו  של יוסף  קוברים את הגופה בחולות ונוצרים את הסוד בליבם

.המשך הדרמה 33  שנים לאחר ההתנקשות בעקבות מהפך מפלגתו של יוסף שהוא כעת איש פוליטי זוכה בבחירות  ויוסף מתמנה לשר החוץ. בערב חגיגת הניצחון מצחצח יוסף את נאומו לקראת השבעתו לתפקיד שר בממשלה החדשה .אך להמולת הנצחון  מתפרץ הצל מהעבר.

 בעת המסיבה החגיגית להיבחרו של מנהיג המחתרת לשעבר לשר החוץ  בעת שהאורחים שרים את המנון המחתרת ( המומצא לצורכי הסרט אבל מזכיר מאוד במכוון את המנון הלח" האמיתי "חיילים אלמונים " ) נכנס לבית אורח לא קרוא   (ישראל פוליאקוב )הוא פוגש את מנהיג המחתרת לשעבר ושר החוץ בהווה  יוסף אליקים ( ששי סער) מזכיר את הפרשיה מן העבר ומביא חבילת תמונות של ההריגה   מטושטשות אמנם אך עדיין ברורות מספיק.ואיום בחשיפת סודו האולטימטיבי של שר החוץ החדש. לתקשורת.הוא מאיים לפרסם את ההוכחות אם לא יודיע  יוסף על כוונתו שלא לכהן בממשלה  כל שנשאר לשר החדש  הוא להודיע שיתפטר  מידית מתפקידו.

וכך במהלך שעת הדרמה אנו מתוודעים לפרשיה האפלה  מהעבר לאותו רצח בחולות ולאותו רגע שבו הוכרעו חייו של מנהיג המחתרת.

 יוסף נועץ בחבריו שהינהיגו עימו את המחתרת (עזרא דגן אברהם סלקטר ושמואל אדלמן  במציאות נתן ילין מור וישראל אלדד)  בשיא הדרמה מתכנסים חבורה של ארבעה מנהיגי המחתרת בעבר לדון בנושא כולם שמחו אז כשאותו אדם חוסל.  לכולם יש מה להפסיד מהחשיפה האם יקחו על עצמם את האחריות ?

במהלך הדיון הדרמטי נחשפות עובדות עלומות ודרמטיות  שלא היו ידועות  בזמן אמיתי לכל שותפי הסוד.  

ובהן רומן שהיה קיים בין בנקו ואישתו של אלייקים .

בסרט אם כי מצויין בו שאין שום קשר לאירועים היסטוריים בהחלט מופיעים סימנים ברורים לאירועים שונים וגם פחות ידועים מפרשת אליהו גלעדי .

במציאות כמובן הסוד נחשף לתקשורת וכלום לא קרה לקריירה של שר החוץ שרק הפך לראש ממשלה .

אני תמה עם יצחק שמיר ובני משפחתו צפו בסרט.

יש להניח שכן.

אני משער שאם צפה שמיר בסרט הוא נהנה ממנו הרבה פחות מאשר הסרט שבו צפה גם כן "זעם ותהילה " של אבי נשר וומנו התרשם מאוד לטובה.

אריה קרישק שהיה יועץ היסטורי לסרט והיה אחד מכותבי הסריט נזכר

קרישק:  

ברוך נאדל כתב ספר על זה בשם "פרשת הלוחם יונתן ( 1976) . ב"העולם הזה " פירסמו על זה מאמר . המחזה היה של אסי הנגבי ודינה לינון . המחזה הוצג רק כמה פעמים ואחר כך ירד מהבמות .עד שהחליטו לעשות ממנו סרט . אבל ריקי שלח לא היה מרוצה מהמחזה הוא ביקש מימני לבצע תחקיר על הנושא. שימשתי יועץ היסטורי וטיפלתי בכמה סצינות אבל כדי לא להסתכסך עם המחזאים הקרדיט שלי בסרט הוא קטן .

 .

המחזה אכן היה חיוור למדי והבמאי שלח נדלק מהנושא בעיקר. אני זוכר שיחות על אמצעי-חיסול וניסיונות 'לפתוח' את המחזה. אין לי שום עותקים אבל היו כמה סצינות שחיברתי והן בהחלט יכלו להרחיב – אבל לשלח לא היה תקציב(כרגיל..) ובסופו של דבר זה הפך למעין תיאטרון מצולם.

לדעתי הסרט לא היה טוב . הביצוע היה חיוור למדי  מאוד צעקני ומלודרמטי .הסיפור היה מספיק חזק ומלודרמטי בלי קלישאות וחבל שזה מה שיצא
ותדע לדעתי יצחק שמיר לא רק נתן את הוראת  החסול .  לדעתי הוא גם ירה בגלעדי במו ידיו.  

לגבי שאלת החיסול – אין,כמובן, שום עדות לזהות המחסל – כמה ותיקי ל"חי טענו שזה שמיר עצמו. קשה לדעת..   תוכל להיעזר בשני מקורות מעולים – ספר שאיני זוכר שמו כרגע של היסטוריון לח"י שמתייחס לפרשה ולאחרונה ספרו של אריה אלדד (בנו של שייב אלדד האגדי) שאף אמר לי בטלפון כי "יתכן מאד ששמיר עשה זאת" – מומלץ ליצור עימו קשר. איש משכיל ונבון ביותר.

בהיותי הביוגראף של מוטקה ציפורי יצא לנו לדבר הרבה על – שמיר. כשהעליתי את נושא גלעדי, מוטקה – איש הגון וישר – אמר בלי כחל ושרק – "אין עובדות כאן, אבל שמיר היה

בהחלט הטיפוס שהיה עושה את זה בלי למצמץ.  והוא גם עשה זאת במקומות אחרים."

לצורך הגילוי הנאות ייאמר שציפורי ושמיר היו די מסוכסכים (ראה גם ספרנו המשותף "בקוו ישר") אבל אני בוחר להאמין לציפורי. כאמור, הוא היה מאד הגון וישר.

יש לי שני זכרונות יפים מההסרטה  –  שיחה קטנה עם פולי (שהיה אגב קרוב משפחה רחוק) -המופלא  – שדומני שזה תפקידו הדרמטי היחיד.  והופעתה הקצרה של בתי יסמין,כזמרת מקהלה,בסצינה ארוכה. היא אגב זוכרת מאד לטובה את נחצ'ה היימן, שהיה מחבר הפסקול, שהיה מאד אנושי וחביב לדבריה.

עם שלח היה לי עוד ניסיון, כעבור שנים רבות, כשרצינו להעלות גרסה קולנועית למחזה המצליח שלי "נפילה בשידור חי" (שהצליח מאד עם אלכס אנסקי) אבל לא קבלנו תקציב מקרן הקולנוע והעניין,לצערי, נפל.

עד כאן קרישק .

העדויות בשטח כפי שראיתם מראות שלא שמיר ביצע את החיסול אלא שני אנשים בפקודתו .

זה לא פוגע בעוצמה של הסרט שלדעתי הוא מוצלח מאוד .וראוי בהחלט לצפייה והוא התפקיד הדרמטי הטוב ביותר של ישראל פוליאקוב אי פעם.

והנה הוא לצפייתכם.:

צפו גם ב:

דוד בלאו שהיה קשור לחיסול מספר על חיסולו של אליהו גלעדי

וכבונוס: שני מאמרים העוסקים בפרשה:

מאמר של שרית פוקס ממוסף "סוף שבוע " של מעריב " מ-1981 העוסק בחיסול ובהצגה שהתבססה על הפרשה שלימים שימשה כבסיס לסרט הטלויזיה.

ראיון מכתב העת "מוניטין "מנובמבר 1987 של ד"ר אורי מילשטיין עם פנחס גינוסר עוד אדם שהיה קשור לחיסול על אליהו

גלעדי

אפשר להגדיל את הדפים עם "העכבר" .

241

241
241
241
241

ביבליוגרפיה על אליהו גלעדי

זכרונות של ידידים ומחסלים :

יעקב בנאי ( מזל ) חיילים אלמונים :ספר מבצעי לח"י /בעריכת ישראל אלדד.  תל-אביב : חוג ידידים, 1958. הכותב הוא מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י

מהדורה ב' מעודכנת :תל אביב הוצאת "יאיר " 1987 מהדורה ג' 1989

תקציר הספר :יעקב בנאי – "מזל", שהשתתף ברוב מבצעי לח"י מתוקף תפקידו כמפקד מחלקת הפעולות של לח"י ומאוחר יותר כמפקדה של החטיבה הלוחמת של לח"י, מתאר בספר זה את דרכי לחימתם של אנשי לח"י ואת התקפותיהם על הבריטים. הספר כולל תמונות, רשימת פעולות כרונולוגית ורשימות של חללי לח"י ושל חברי לח"י שברחו מבתי סוהר וממחנות המעצר.

בספר הזה הובאה לראשונה בפני הציבור גם זה של אנשי לח"י לשעבר פרשת חיסולו של גלעדי וזה נעשה בברכת יצחק שמיר שכתב לספר את ההקדמה.

  נתן  ילין -מור   לוחמי חירות ישראל :   אנשים, רעיונות, עלילות /    ירושלים :   שקמונה.1975

מביא את גירסת ילין מור שמעיד שהוןא קלט שגילעדי היה מסוכן מהרגע הראשון.שפגש אותו

אריה קוצר    מרבד אדום :   דרכי עם יאיר /    תל-אביב :   [חמו"ל],   תשל"ז 1977

.גירסה נדירה של תומך של אליהו גלעדי שטוען שלא היו דברים מעולם סתם היו פיטפוטים של הנשים ולא מבין מה

רצו מגלעדי המסכן.

יעקב אליאב    מבוקש /  בעריכת אהרן אמיר. סדרת "מבצעים במחתרת באצ"ל ובלח"י, 1936-1948"  ירושלים :   במחתרת,   תשמ"ג 1983.

יצחק חסון    הזקן ואני :   סיפורו האישי של ראש המודיעין של לח"י (מחלקה ו')   תל-אביב : ברירות, תשנ"ג1993

יצחק שמיר ‫    סיכומו של דבר /    תל-אביב :   עידנים,   תשנ"ד 1994.

גירסת בעל הדבר. לא מכחיש כלום. רק מציין שהיו לו נדודי שינה בגלל ההחלטה.

דעת המחקר

יוסף הלר, לח"י: אידאולוגיה ופוליטיקה 1949-1940. הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1989

נחמיה בן-תור   ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י) /  : כרך ראשון –עד 1943   [תל-אביב] :   הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן,   תש"ע 2010.

תקציר :כרך א' עוסק בתולדות לח"י עד 1943 ומספק מבוא על הרקע ההיסטורי של העם העברי ועל הקשר שבין המולדת והעם. הספר דן בהתבססות השלטון הבריטי בארץ ישראל, בהתיישבות היהודית בארץ בתקופת העליה הראשונה והשניה, בלידתם וצמיחתם של ארגוני המחתרות בארץ תוך התמקדות בהקמתו של לח"י, רציחתו של אברהם שטרן – "יאיר" ותוצאותיה.

מביא את גרסת יצחק שמיר לגבי החיסול של אליהו גלעדי .

היום בו ישראל תקפה את ארצות הברית -פרשת המתקפה הישראלית על הספינה האמריקנית "ליברטי" במלחמת ששת הימים

האם השמדת הליברטי הספינה האמריקנית "הליברטי "ב- 1967 הייתה  מזימה משותפת של ישראל וארה"ב ?

" חמישים וחמש שנים מלאו למלחמת ששת הימים ולהפצצת הספינה האמריקנית "ליברטי" בידי ישראל

ומדוע ? על כך יש תשובות רבות.

ליברטי ,ספינה אמריקנית שהופצצה בידי ישראל .

ב-8 ביוני 1967, היום הרביעי למלחמת ששת הימים , תקפו מטוסים של חיל האוויר הישראלי וספינות טורפדו של חיל הים את ספינת הביון האמריקנית ליברטי " , ששייטה במים בינלאומיים ליד על-עריש, ועקבה אחר המלחמה באמצעות ציוד ההאזנה שלה.. מתוך 294 אמריקנים שהיו על הסיפון, נהרגו 34 ונפצעו 172.

הפרשה הביכה מאוד את ישראל, שמיהרה להודות בטעות, ולהתנצל על התקרית. ההסבר הרשמי היה שבערפל הקרב ששרר, לא זיהו המטוסים והספינות הישראליות את כלי השייט האמריקני כספינה ידידותית, וסברו שמדובר בספינה מצרית. גם ועדה אמריקנית שחקרה את הפרשה הגיעה למסקנה דומה: הישראלים הטביעו את הספינה, אך זו הייתה טעות בזיהוי.


בספר בשם מבצע ציאניד: כיצד הטבעת הליברטי כמעט וגרמה למלחמת עולם שלישית" טען העיתונאי הבריטי פיטר הונאם האיש שחשף את פרשת וענונו והיה לו הכבוד המפוקפק להיות מגורש לאחרונה מישראל כי התקפה ישראלית על ספינת ביון אמריקנית במלחמת ששת הימים הייתה למעשה מזימה אמריקנית-ישראלית, שנועדה לספק לארה"ב עילה להתערב במלחמה ולפגוע במשטרו של נאצר, ידידה הנאמן של בריה"מ במזרח התיכון. לדעתו לא היה כל בלבול בהתקפה הישראלית על הספינה . ישראל ידעה כל השמן שהמדובר בספינה אמריקנית וארה"ב ידעה שעומדת להיות עליה התקפה ישראלית , הספינה נשלחה במיוחד על מנת שתותקף על ידי ישראל .
לטענתו של הונאם הישראלים, לפי התוכנית, אמורים היו לבצע משימה פשוטה – להטביע את הספינה. לאחר מכן היו האמריקנים מטילים את האשמה על הנשיא נאצר, ותוקפים את קהיר, בת בריתה של מוסקבה במזרח התיכון, בסיועה של ישראל שממילא רצתה להביס את מצרים במלחמה.
אלא שבניגוד לתיכנון לא הצליחו הישראלים להטביע את הספינה ואנשי צוותה שהצליחו להימלט למלטה ולהעיד שהמדובר היה בהתקפה ישראלית .וכך נכשלה התוכנית .

הטבעת הליברטי והטלת האשמה על מצרים ועל הסובייטים הייתה מאפשרת לנשיא ג'ונסון לעשות כמעט הכל – אפילו להפיל פצצת אטום על קהיר", טוען הונאם" אבל דווקא כאן ניכשלו הישראלים .

גם אנשים אחרים חוץ מהונאם טוענים שבפרשת ליברטי היה טיוח של המימשל האמריקני שנועד לנקות את ישראל ואולי גם את עצמו .

הנה אחד המאמרים הטובים ביותר שהופיעו על הפרשה של זאב שיף והרש גודמן שהופיעו בו זמנית בספטמבר 1984 בעברית במגזין "מוניטין ובאנגלית המגזין "אטלנטיק".

האם במאמר זה ניתן הפיתרון המלא למה שקרה לספינה "ליברטי" ?

כנראה שכן.

תוכלו להגדיל את דפי המאמר עם העכבר"

בסיום רשימת ספרים על הפרשה שמראה שהעניין בפרשה רק הולך וגובר עם השנים: "

241
241
241
241
241
241
241
241
241

נספח: רשימת הספרים באנגלית על הפרשה:

Anthony Pearson, Conspiracy of Silence: The Attack on the USS Liberty, 1979

An investigative reporter relates the story of an Israeli attack on an American spy ship during the Arab-Israeli Six-Day War and the concomitant U.S.-Israeli intrigues

James M. Ennes Jr Assault On The Liberty: The True Story Of The Israeli Attack On An American Intelligence Ship 1979

Surviving officer of the Liberty, after interviewing government and military officials and other Liberty survivors, presents a full, candid account of how Israel knowingly attacked and almost sank an American spy ship in 1967

Pearl Harbour II :the true story of the sneak attack by Israel upon the U.S.S. Liberty, June 8, 1967 /by Jim Taylor. London : Regency Press, c1980.

סא"ל מתי גרינברג, תקרית תקיפת ה"ליברטי" (8 ביוני 1967), אג"ם-מה"ד המחלקה להיסטוריה, פברואר 1982. הוצאה שנייה בעריכת סא"ל בעז זלמנוביץ 2017.


  Borne, John Edgar    The USS liberty : dissenting history vs. official history / . Thesis (Ph.D.)–New York University, 1993.

BOOK 1995

The author has taught American History at both Pace and Baruch Colleges in New York City. The book itself is the published version of his PhD dissertation obtained from the Department of History at New York University (NYU). Anyone who has worked on a PhD dissertation knows that documentation must be rigorous and that the dissertation goes through faculty review prior to a defense by the student. Anyone who knows anything about NYU, knows that the institution is not a home to anti-Semitism.

The author has done a remarkable job of examining and documenting the Israeli attack on the USS Liberty on June 8, 1967 and the aftermath. After a brief introduction, the author examines the attack on the ship, the actions and response of the Johnson White House, the Navy board of inquiry along with the response in Congress and the press, what followed the Naval court's report, the efforts by the Liberty crew to reveal the truth, and the Liberty crew's campaign and responses with regard to Israel, the US government, the press, and the public.

Cristol, A. Jay (2002). The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy Ship. Dulles, Virginia: Brassey'

מהדורה שנייה מורחבת 2013

 ג'יי קריסטול התקיפה הישראלית ב-1967 על אוניית הריגול של צי ארצות הברית – תחקיר מסכם תרגום לעברית יעקב שרת יורם שרת, 2016.

The Liberty Incident Revealed is the complete and final story about the Israeli Air Force and Navy attack on the USS Liberty during the Six Day War in June 1967. Cutting through all of the controversy and conspiracy theories about Israel's deadly attack, Cristol revises his well-regarded book about the event with an expanded and in-depth analysis of all of the sources, including the released tapes of the National Security Agency (NSA) intercepts.

When Cristol's first book on the subject, The Liberty Incident, was published in 2002, there remained many unanswered questions about Israeli Air Force audio tapes. The NSA intercepts tapes had not yet been released in 2002. Some conspiracy theorists alleged the NSA tapes would prove that the Israeli attack was premeditated. Cristol's successful Freedom of Information Act lawsuit against the NSA, while resulting in the release of those tapes, has been greeted by anti-Israel sources insisting that the NSA tapes are fraudulent and are part of a larger conspiracy to deceive the American public.

After a quarter of a century of intensive research in both Israel and the U.S., researching all relevant archives from NSA, CIA and the State Department, reviewing both formerly classified and open source documents, and interviewing all then-living individuals directly involved in the incident, the factual and documentary record is clear. Cristol maintains that despite the fact that all of the official records and transcripts are now available for review, the truth has proven to be of no interest to those individuals and organizations who are motivated by hidden agendas, wish to keep conspiracy theories alive, or are trying to feed sensational stories to the media. Documenting his findings in six new chapters, Cristol establishes definitively that the Israeli attack was a tragic mistake and presents a convincing argument that will be regarded as the final chapter in the long-simmering debate about this incident.

Operation Cyanide :
 Why the Bombing of the USS Liberty Nearly Caused World War III / Peter Hounam. London : Vision, 2003

 James M. Ennes Jr. (Author), Robert Loomis (Editor), Sheila Carlisle (Editor) Assault on the Liberty Reintree Press;2007

In June, 1967, jet aircraft and motor torpedo boats of Israel brutally assaulted an American naval vessel, the USS Liberty, in international waters off the Sinai Peninsula in the Mediterranean Sea. Thirty-four men died and 172 were wounded. The author was an officer on the bridge when the attack started and subsequently spent many years researching and documenting this meticulous account of the attack and the cover-up that followed.

Victor Thorn and John Glenn, A Ship Without A Country: Eyewitness Accounts of the Attack on the USS Liberty, American Free Press, Washington, DC, 2009

When one considers that thousands of books, articles, essays, documentaries, and blockbuster films have been made concerning pivotal events in history such as Pearl Harbor and the assassination of JFK; at the same time we need to ask: why has no such attention towards the attack on the USS Liberty (June 8, 1967) taken place? After all, had the ship been sunk as planned, it would have kicked off a monumental (possibly nuclear) exchange between the US and USSR. The reason for this silence over the Liberty attack is simple. It didn t go off as planned, meaning the ship was not sunk. More importantly, the entity responsible for this attack was the most sacred of all sacred cows–Israel. Moreover, any rational person that spent even five minutes considering the facts of this event would walk away concluding that it was a deliberate act of war against the United States. In this book, readers will come into contact with many of these facts– disturbing items that have been kept deliberately, some might even say fanatically hidden, for nearly half a century. They paint the ultimate picture of set-up, betrayal, and cover-up; both by Israel and elements within the US government of an event that, had it gone as planned, would have irrevocably changed life as the world knows it.

.

Phillip F. Tourney and John Glenn, What I Saw That Day: Israel's June 8, 1967 Holocaust of US Servicemen Aboard the USS Liberty and Its Aftermath, Liberty Publications, 2009,

Personal eyewitness testimony of Phil Tourney, US Navy Petty Officer concerning Israel's 2 hour attack upon his ship USS LIBERTY on June 8, 1967 and the following cover-up by the US government.

James M. Scott The Attack on the Liberty: The Untold Story of Israel's Deadly 1967 Assault on a U.S. Spy Ship 2010

Notorious incident: In 1967 the spy ship USS Liberty was attacked by Israeli fighter jets and torpedo boats in international waters during the Six-Day War. Thirty-four sailors were killed and more than 170 wounded, many critically. Israel claimed mistaken identity, which a U.S. naval court of inquiry confirmed, but that explanation is contradicted by the facts of the case.

• Based on new revelations: James Scott has interviewed Liberty survivors, senior U.S. political and intelligence officials, and examined newly declassified documents in Israel and the United States to write this comprehensive, dramatic account. He reveals that officers in Israel’s chain of command were aware of the Liberty’ s identity and shows how events in Vietnam prompted the American government to deemphasize the attack despite widespread disbelief of Israel’s story.

• The son of an attack survivor: Scott’s father, John, was an officer and engineer aboard the Liberty who was awarded the Silver Star for helping to save the ship from sinking.

Assault on the USS Liberty: Deliberate Action or Tragic Accident CreateSpace Independent Publishing Platform

he USS Liberty was an unarmed electronic intelligence gathering naval vessel patrolling in international waters off the Sinai Peninsula in 1967. It was abruptly attacked by Israel but received no aid from American aircraft in the area. This study will explore geopolitical conditions at the time, what happened, what the American and Israeli official response was, and bring other facts together from both interviews with surviving crew and memoirs of senior government officials to attempt to develop a complete picture of events related to the USS Liberty. While personal testimony from those directly involved in the incident indicates Tel Aviv may have deliberately targeted the American ship, the question of whether the attack was intentional or the result of a “perfect storm” of command and control failures on both sides, remains unresolved.

Phillip F Nelson Remember the Liberty!: Almost Sunk by Treason on the High Seas' 2017

Summary :

In the annals of US military history, there are no doubt many unsolved and perplexing mysteries, but few could compare to the fate of the US Navy spy ship that was mercilessly attacked by one of its closest allies intentionally and without warning. One of the reasons it is still a mystery is because it is also the only peacetime attack on a US naval vessel that, to this day, has never been investigated by the Congress of the United States.
The USS Liberty was a 455-foot, 10,150-ton electronic intercept spy ship, originally a standard-design Victory Ship–a more evolved version of the World War II Liberty Ships–which were built as supply ships, not intended for direct fighting. The Liberty had been converted to an Auxiliary Technical Research Ship (AGTR), known colloquially as a "spy ship," first deployed in 1965; its top speed was only 18 knots.

Yet the Liberty's fate, one of the most enigmatic, unresolved military mysteries of all time, is, paradoxically at its core, quite clear-cut and undisputed. The basic facts generally accepted by all are that, on the fourth day of the Six Day War between Israel and its Arab neighbors (Egypt, Syria and Jordan), the Israeli Defense Forces (IDF) savagely attacked the U.S. spy ship, the USS Liberty.

On the warm, sunny-bright day of June 8, 1967, starting at about 6:00 a.m., at least twelve, possibly thirteen Israeli aircraft of different types began surveilling the Liberty, some of which were only 1,000 feet or less in altitude, apparently to photograph and "map" her for later targeting purposes. The precision of the later attack could only have been accomplished through such pre-planning, specifically identifying the priority targets, starting with the gun mounts to render the ship defenseless, followed by all of the forty-five different radio antennae and related transmitting equipment. . Beginning just before 2:00 p.m., three unmarked French-built Mirage III-C swept-wing fighter jets, without warning, settled into a triangular formation, aimed straight at the Liberty and proceeded to bore down on the ship in a fast low-level attack that began with rockets targeted at the four gun mounts and heat-seeking missiles aimed at the communications gear, with their warmed transmitters. . When the attack was over, thirty-four men were dead and one hundred seventy-four were injured to varying degrees, some near death.

Unlike all other books ever written about the tragic attack – none of which provide a satisfactory explanation of what really caused it – Remember the Liberty! examines it in complete context of how it was positioned there by Johnson himself, for the very purpose of being attacked, and sunk, with every one of the 294 men on board going to the bottom of the Mediterranean Sea. His purpose was to use that event – while blaming Egyptian President Gamal Nasser for the attack – as a pretext for joining Israel in the war, even at the risk of igniting World War III with the Soviet Union. This book provides the only realistic explanation for why Lyndon Johnson did what he did, and why, in the heat of battle, he intervened with his Navy officers who were determined to rescue the Liberty and ordered them to recall the squadrons of fighter jets they had already dispatched – twice, 90 minutes apart – for that purpose.

When the heroic crew saved the ship from sinking, it stopped Johnson's plan to join Israel in the war and thereby saved the world from certain nuclear conflagration. It also prevented his strategy of entering what he felt would be a "popular war" (unlike his other one in Vietnam) in order to give him a better chance to be reelected president the following year. When that failed to materialize, so did his reelection campaign; ten months later he was forced to announce his decision to not re-run for the office that he had always considered his destiny.

Mellen, Joan author    Blood in the water :   how the US and Israel conspired to ambush the USS Liberty /Amherst, New York : Prometheus Books, 2018.

 Presents evidence suggesting collusion between US and Israeli intelligence in the attack on a US naval surveillance vessel during the Six-Day War and the more than fifty-year long cover-up.

resents evidence suggesting collusion between US and Israeli intelligence in the attack on a US naval surveillance vessel during the Six-Day War and the more than fifty-year long cover-up.On June 8, 1967, the USS Liberty, an unarmed intelligence ship reporting to the Joint Chiefs of Staff under the auspices of the National Security Agency, was positioned in international waters off the coast of Egypt when it was attacked with deadly violence by unmarked jet planes firing rockets and machine guns and throwing napalm onto its deck. This ambush was followed by a torpedo strike that blew a forty-foot hole in the starboard side of the ship. Lacking the capacity to defend themselves, thirty-four sailors were killed and 174 wounded, many for life. By the end of the day, Israel had confessed to having been the aggressor, simultaneously arguing that the attack had been an "accident" and a "mistake."The facts said otherwise. So intense and sustained was the attack – it lasted for nearly an hour and a half – so specific was the aiming for the antennae and satellite dish on deck, that it was scarcely credible that Israel's aggression was not deliberate; such was the view of Marshall Carter, the director of the National Security Agency, his deputy director Louis Tordella, and Richard Helms, the Director of Central Intelligence.Based on interviews with more than forty survivors, knowledgeable political insiders, and Soviet archives of the period, investigative writer Joan Mellen presents evidence suggesting complicity between US and Israeli intelligence in the attack on Liberty and the more than fifty-year long cover-up. What were the underlying motives? Was this a false flag operation conducted in the midst of the Six-Day War? Was it conceivable that Israel would have initiated such an operation without a green light from the United States?For the sake of justice, truth and the murdered and surviving sailors, this is a story demanding to be told.

 Jeremy Paul Ämick Liberty's Wounds 2020

Bryce Lockwood has amassed a trove of unique military experiences during a brief span of time. Born on a small farm in rural New York State in 1939, he graduated from high school in Afton, New York in 1957. He soon made the decision to enlist in the Marine Corps and, in 1960, married his fiancee, Lois. In the next few years, his military career led to language school in Monterey, California, where he completed Russian linguist training followed by Cold War assignments in locations such as Scotland, Turkey and the former West Germany. However, the most unforgettable moment of his military assignments came with temporary orders for service aboard the USS Liberty – a U.S. intelligence ship. While serving as a Russian linguist aboard the vessel, he lived through an attack by Israeli warplanes and torpedo boats during the Six-Day War, resulting in the deaths of 34 and wounding 174 Americans. As the only U.S. Marine to survive the incident, Lockwood became the recipient of a Silver Star medal for rescuing three sailors trapped in flooded compartments in addition to receiving a Purple Heart for severe burns incurred in a torpedo explosion. Lockwood later served a tour in Vietnam and, in 1971, received a medical retirement after thirteen years of service. In recent years, he has sought the truth behind the unprovoked assault on the USS Liberty, which left many of his friends severely wounded or dead. In recent decades, Lockwood has joined other Liberty survivors in petitioning Congress for an open and thorough investigation of the attack.

מיכאל אורן, ההתקפה על 'ליברטי': סגירת תיק, תכלת 9 (תש"ס), עמ' 105-82.

  • אורנה כץ-אתר, פרשת טיבוע אניית הצי האמריקני 'ליברטי': גלגולה של עלילה, קתדרה 142, טבת תשע"ב, 2011, עמ' 130-111.

ושני סרטים דוקומנטריים בנושא :

More than forty-five years after the deadly attack on the USS Liberty by Israel's Air Force and Navy in 1967, it is still a matter of controversy. The combined Israeli assault during the Six-Day War in June 1967 killed 24 Americans and wounded 171, while the Liberty was monitoring 12 miles offshore in international waters. Cutting through all of the conspiracy theories, Capt. A Jay Cristol, USN (Ret.) has spent a quarter-century researching what really happened that day. In his newest book, The Liberty Incident Revealed: The Definitive Account of the 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy Ship, he combines his painstaking analysis of the incident drawn from all of the sources, including tapes of intercepts recently released by the National Security Agency; formerly classified and open-source documents; and his interviews with all then-living individuals directly involved in the incident. Join Cristol as he explains why he contends that the documentary record is clear—the incident was a tragic case of mistaken identity. This event took place March 18, 2014.

The Israeli nuclear bomb is both an open and an official state secret. While under (the reign of) president Johnson the USA developes a friendship with Israel, the sowiet union takes a decisive course to expose israels nuclear program. They want to provoke isreal into making an attack. In 1967, the Russians implement their plan by sending the foxbat aircraft to the secret nuclear research center in Dimona. For the first time, the highly armed Israelis are helpless. As the sowiet union hoped, isreal attacks the arab airforce – surprisingly successful. In this tense situation, the US deploids the USS Liberty, a spy ship.

תקרית ליברטי בויקיפדיה

פורץ הדרך: 250 שנה לעלייתו לארץ ישראל של עזריאל משקלוב אבי משפחת וולפנזון

ד"ר אריה מורגנשטרן חוקר ארץ ישראל פירסם בימים אלו ספר מסכם של מחקריו "משיח בן יוסף ובניין ירושלים מחוץ לחומות: מיסטיקה ריבלינית ומציאות היסטורית“ (מאור, תשפ”ב, 2022.)".

סקירה שלי על הספר יש ב"יקום תרבות " כאן.

גילוי נאות אני מוזכר בספר בתודות "לאלי אשד הדור השמיני לגאון מוילנה על העידוד".

ובספר הוא דן בגאון מוילנה אחד מאבות הרעיונות על הצורך לעלות לארץ ישראל אבל בהחלט לא היחיד אפילו לא במשפחה שלו.

אנשי המשפחה עמלו על רעיון זה עוד מזה מאות שנים לכל המאוחר עוד מהמאה ה-16 ולפי מסורת משפחתית דרך אירגון בשם "בני ציון "

ובתקופתו של הגאון הם הקימו כפי שמספר מורגנשטרן את אירגון "רוזני וילנה" שיש מי שטוען שבסך הכל היה עוד גילגול של "בני ציון". .

וגם אבי אבותי אחר ידוע הרבה פחות אבל חשוב עזריאל משקלוב אבי משפחת וולפנזון שאני משתייך גם אליה.

ולפני כמה שנים יזמתי כנס משפחתי מיוחד על תולדותיה

עזריאל משקלוב שהיגיע לארץ ישראל בשנת 1772 לפני 250 שנה בדיוק היה סבו של אברהם וולפנזון אבי אבותי .

הוא גם סבו של הרב ישראל משקלוב מבכירי תלמידיו של הגאון מוילנה שהיה בן דודו של אברהם וולפנזון והיה אחד ממנהיגי הקהילה הפרושית בארץ ישראל לאחר עליית תלמידי הגר"א.

ד"ר אריה מורגנשטרן נותן תיאור מסכם על כל מה שידוע על עזריאל משקלוב ועל מסעו לארץ ישראל בשנת 1772 שזה לא הרבה למען הצער אבל זה מה שיש.

אז הנה מה שיש לו לאמר ותוספות שלי בסיום.

בסיום אתן את רשימת הדורות של משפחת וולפנזון מעזריאל משקלוב ועד אלי

ד"ר אריה מורגנשטרן בביתו.צילם אלי אשד

עטיפת ספרו של ההיסטוריון פרומקין שתיאר את מסעו של עזריאל משקלוב לארץ ישראל

כתובת בת כ-200 שנה בעברית מ-1796 שהתגלתה בחפירות בית הכנסת הגדול בוילנה ובה מאוזכר חיים שבתלס שיצא עם עזריאל משקלוב לארץ ישראל. כך נכתב בכתובת,: "לפרט 'תעלנו' (שנת 1796) בשמחה לארצנו. נדבו ר' אליעזר ור' שמואל בני ר' חיים שחי בטבריא תוב"ב וחי"ש תמת שרה אב"ר שבתי ד' אדר, ולירושלים 'מבשר' (שנת 1782) אתן, וא"ר חיים ב"ר חיים מת שם ז' ניסן, אתה 'תקום' (שנת 1786) תרחם ציון".. צילום: ד"ר יוחנן זליגמן, רשות העתיקות

עד כאן מה שיש לד"ר מורגנשטרן לספר על עזריאל משקלוב אבי משפחת וולפנזון.

קיראו גם את מחקרו המפורט של ד"ר אלי אליאך ב":יקום תרבות שבו הוא מסביר את המניעים למבצע

מסעו של עזריאל משקלוב לארץ ישראל

לאחר מותו של עזריאל חזרה משפחתו לעיר שקלוב.

ושם אחד מבניו היה זאב.

נכדיו של עזריאל ישראל ואברהם בן זאב "וולפנזון " היגשימו את המטרה המשפחתית ועלו לארץ ישראל הפעם על מנת להישאר שם.

האירגון שאותו הקימו בני משפחתו של הגאון מוילנה המשיך להתקיים עוד שנים רבות ודאג להעלות את יהודי ליטא המתנגדים וגם חלק מהחסידים לארץ ישראל עד העשורים הראשונים של המאה ה-20 ועל ידי כך ניצלו אלפים רבים שהיו מתים בשואה.אילולא העלייה.

רשימת הדורות עד אלי היא זאת :

הדור הראשון

הרב משה ברכה בן אחיו של ר' מנחם מנדל רבה של מדינת רוסיה

הדור השני

עזריאל משקלוב

הדור השלישי

זאב משקלוב אחיו שמואל משקלוב

הדור הרביעי

אברהם וולפנזון , דודנו ישראל משקלוב

הדור החמישי

זאב וולפנזון בונה בית הכנסת "החורבה" בירושלים הבעלים של תחנת הרוח הידועה במשכנות שאננים ולפי טענות אחדות מנהיג אירגון "הגוורדיה היהודית " שעסק בהגנה עצמית מירושלים

הדור השישי

בתיה בריינה בתו של זאב שנישאה לנינו של הגאון מוילנה אלעזר

הדור השביעי

הרב אליהו לנדא

הדור השמיני

חנה לנדא וסרמן שנישאה ליוסף זונדל וסרמן

הדור התשיעי

צבי אשד שנישא לרחל בלנק ואחיו ואחיותיו משה אשד ממגלי דרך בורמה , נחמיה אשד שמואל וסרמן בתייה בריינה וציפורה פרימור

הדור העשירי

אלי אשד אחיו זוהר אשד ואחותו רונית אשד שרון

תמונה של בעל תחנת הרוח במשכנות שאננים כנראה זאב וולפנזון נינו של עזריאל משקלוב

ממשלת הצאר נגד "המזימה היהודית": מאמר מאת ד"ר אריה מורגנשטרן

חותמת של האירגון החשאי רוזני וילנה " שהוקם בידי בני משפחתו של הגאון מוילנה

שבעים וארבע שנים למדינת ישראל

.עבורי זה הרבה יותר מזה.אני חוגג היום לא רק 74 שנות מדינה אלא גם 250 שנות פעולה ומאמצים בלתי פוסקים להקמת אותה מדינה ,פעילויות שהחלו בידי משפחתי משפחת הגאון מוילנה וקרוביו ( לשעבר משפחת קלונימוס בדורות קודמים )בעיר וילנה בסביבות שנת 1770 ( והתבססו על פעילויות קודמות לא מוצלחות עוד מהמאה ה-16) פעילויות שהביאו לפרוייקט של מה שמכונה "עליית תלמידי הגר"א " או הקהילה הפרושית " שהיה כולו מיזם של בני משפחתי דאז בעיר וילנה בעזרת עוזרים שונים בני משפחות כמו וולפנזון ריבלין סלומון ורבים אחרים..

הם הקימו אירגון חשאי בשם "רוזני ארץ ישראל בוילנה " ( או שזה כבר היה קיים שנים רבות קודם לכן כפי שטוען מקור משפחתי תחת השם "בני ציון ") שהתקיים מאות שנים ובעצם לא ידוע מתי התפרק אם התפרק.

ובמסגרתו הועלו יהודים מליטא לטביה רוסיה אוקראינה ובלארוס לארץ ישראל לערים צפת טבריה חברון וירושלים .

כתוצאה הוקמה מה שמכונה היום הקהילה הליטאית בישראל וניצלו מאות אלפים שהיו עלולים למות אילולא פרוייקט זה בשואה.

ולאחר מכן בדורות הבאים ממשיכי הפרוייקט הענק ייסדו ערים כמו פתח תקווה ואחרות.

הפרוייקט מבחינתנו בהחלט לא נשלם אולי רק היגיע למחצית של מחצית הדרך

.אני תמה מה יהיה ב-220 השנים הבאות בנקודת הציון של שנת 2240 ומעבר לכך .

חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן חקר ותיעד את הפעולות האלו לאורך מאות שנים ולפניכם אחד ממאמריו המעניינים בנושא זה מאמר שמבוסס על מחקר מקורי בארכיונים ברוסיה כשאלו היו עדיין פתוחים למחקר _( היום כנראה כבר לא כתוצאה מהשינויים הפוליטיים ברוסיה )

מאמר זה מעניין במיוחד כי הוא מאתר כנראה את שורש האמונה שהייתה נפוצה מאוד ברוסיה הצארית שישנה מזימה יהודית להשתלט על העולם ושיאה של אמונה זאת במסמך המזוייף המפורסם "הפרוטוקולים של זקני ציון " שהיה זיוף של המשטרה הצארית .

אבל נראה שהבסיס לכל זה היה במסמך שאכן היה קיים מראשית המאה ה-19 של מקורב של הצאר אלכסנדר הראשון הנסיך ניקולאי נובוסילצב שכתב במכתב לצאר מ-1822 ש"אוסף המכתבים מוכיח כי בין היהודים המפוזרים בכל העולם קיים סוג של אירגון חשאי …..יש ליהודים תוכניות חשאיות לקומם את אומתם ומה שחשוב יותר ,בדרך זו קמים לאסיה מרגלים חשאיים בכל מדינות אירופה …"

דיוקן של הנסיך ניקולאי נובוסילצב צייר  Shchukin ויקיפדיה

באופן כללי כאן המקור לתיאוריות הקונספירציה שהיו כה פופולאריות ברוסיה לאורך הדורות .והוא מובא כאן לציון מלאת 200 שנה לאירועים המתוארים.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "ציון "" סא בשנת תשנ"ו

"ולאחר מכן בספרו של ד"ר מורגנשטרן "גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל 1800-1840 :מחקרים ומקורות אלקנה : מכללת "אורות ישראל", תשמ"ט 1989 ושוב במהדורה שנייה ומורחבת בהוצאת "מאור " 1997

קיראו גם :

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

250 שנה לעלייתו של עזריאל משקלוב לארץ ישראל

ברוך נאדל אבי נשר והסרט "זעם ותהילה"

לציון יום העצמאות פירסמתי ב"יקום תרבות " מאמר גדול על סרטו של אבי נשר
"זעם ותהילה " מ-1984 שלדעתי הוא אחד הסרטים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי

צפו במקדימון "זעם ותהילה "

וזהו עוד מאמר בסדרה שאנימתכנן על סרטים היסטוןריים ישראליים.

ן מאמר נוסף בבלוג בנושא קרוב עוסק בסרט טלויזיה "גופה בחולות " המבוסס על פרשיה עלומה ומיסתורית ביותר בתולדות הלח"י ובחייו של יצחק שמיר. .

הסרט מתאר מבצע טרור של מחתרת "הלחי" במרץ מאי 1943 לנקום את מות מפקד האירגון אברהם שטרן "יאיר" על ידי השמדת מפקדת המשטרה בירושלים .

סרט שעוסק באירועי מבצע חבלה חסר תקדים של הארגון במשטרה ובממשל המנדט הבריטי , מבצע שמטרתו הייתה להשמיד בבת אחת במחי כמה מוקשים את כלל צמרת הממשל והמשטרה הבריטית בארץ. מבצע שנכשל כתוצאה מתקלה מוזרה או מה שסביר יותר כתוצאה מבגידה בצמרת האירגון.

אם מבצע זה שאפשר להשוות את הגרנדיוזיות שלו למתקפה של האל קאעידה על מגדלי התאומים היה מצליח כי אז כל ההיסטוריה הידועה לנו הייתה משתנה,בארץ ישראל היו כתוצאה מהומות ומשתרר מצב של אנרכיה וזה בזמן שצבא רומל הנאצי מתקרב לכאן .

\. אז לראשונה הפרטים המלאים על המבצע שבבסיס הסרט שנשאר חשאי ביותר עד עצם היום הזה ודיון בשאלה האם המבצע נכשל בגלל בגידה כפי שרומז הסרט

והתשובה היא שכנראה שכן. ).

במאמר אני מתאר בפרטות את המבצע האמיתי שעליו מבוסס הספר שעד כה תואר רק מעט מאוד בספרות גם העיונית

ותוכלו לקרוא אותו ב"יקום תרבות " כאן :

"המבצע האחרון של הארגון "

וכמה תוספות ביבליוגרפיות :

אבי נשר סיפר לי שאת הרעיון לסרט קיבל משיחה עם הסופר ברוך נאדל שסיפר לו על איש לח"י שהיכיר בשם "עוזי הקצב" ושהוצג בידי נאדל כדמות אמיתית .

נשר מספר שהפך את עוזי הקצב ל"אדי הקצב " גיבור הסרט "זעם ותהילה".

אני משער שעוזי הקצב הנ"ל היה בעיקר דמות ספרותית כי נאדל פירסם שני סיפורים שעוסקים גם בו ואחד מהם בגוף ראשון מסופר בידי עוזי הקצב עצמו

ברוך נאדל

סיפורים לרבנטיים

( נאדל)"קנקנים " מאת "ברוך אורן

הופיע בסולם 11 בספטמבר 1950

דרושים שני בריטים: ליום הזיכרון של צעירי  לח"י שנרצחו ברעננה  סולם 15 בנובמבר 1950 תחת השם ברוך אורן

בגירסה שונה ומורחבת

"דרושים שני בריטים

קרב שריון בדיסקוטק ועוד סיפורים ספריית תרמיל משרד הביטחון -ההוצאה לאור 1969 "

ושוב בקובץ

לחצות את הפירנאים עם סוזן וסיפורים אחרים תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ"ד 1993

ספרים רלבנטיים

מתתיהו  שמואלביץ בימים אדומים :זכרונות איש לח"י.  תל-אביב : משרד הבטחון, תש"י 1949.מהדורה מחודשת 2004

עמנואל כ"ץ :לוחמי חרות  ישראל-לח"י בתוך לוחמי החופש בישראל :   תולדות: השומר, ההגנה, הפלמ"ח, ניל"י, אצ"ל, לח"י    תל-אביב :   ש. פרידמן,   תשט"ו 1955

,

יעקב בנאי ( מזל ) חיילים אלמונים :ספר מבצעי לח"י /בעריכת ישראל אלדד.  תל-אביב : חוג ידידים, 1958. הכותב הוא מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י

מהדורה ב' מעודכנת :תל אביב הוצאת "יאיר " 1987 מהדורה ג' 1989

תקציר הספר :יעקב בנאי – "מזל", שהשתתף ברוב מבצעי לח"י מתוקף תפקידו כמפקד מחלקת הפעולות של לח"י ומאוחר יותר כמפקדה של החטיבה הלוחמת של לח"י, מתאר בספר זה את דרכי לחימתם של אנשי לח"י ואת התקפותיהם על הבריטים. הספר כולל תמונות, רשימת פעולות כרונולוגית ורשימות של חללי לח"י ושל חברי לח"י שברחו מבתי סוהר וממחנות המעצר.

רם אורן  ימים אדומים :   [סיפור אמיתי על שתי אהבות ומלחמה אחת] / עורך – יוסף שביט ; תחקיר – דניאלה רייך, אודי רוזן (לונדון), רם אורן  [תל אביב] :   קשת,   תשס"ו 2006.

נחמיה בן-תור   ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י) /  : כרך ראשון –עד 1943   [תל-אביב] :   הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן,   תש"ע 2010.

תקציר הספר :

זהו סיפור אמיתי על שתי אהבות גדולות שנולדו ונרקמו בימים רוויי דם ודמעות – שתי אהבות שנקשרו זו בזו בקשר גורלי מרתק: אהבת שושנה, בתו של המנהיג הציוני הידוע דב בר בורוכוב, לקצין הבולשת הבריטי תומאס וילקין, ואהבתה של רוני בורשטיין לאברהם ("יאיר") שטרן, מנהיג מחתרת לח"י. זהו סיפור על שני גברים שרדפו זה את זה חדורי שנאה, ועל שתי נשים שנאלצו לשלם מחיר יקר על אהבתן. זהו סיפור מטלטל, נדיר ונוגע ללב המתרחש על רקע תקופה שהייתה ולא תשוב עוד לעולם. זהו סיפור על אנשים מיוחדים במינם, על אהבות שאינן עוד בנמצא. זהו סיפור שרבים מפרטיו, פרי מחקר בן שלוש שנים בישראל ובבריטניה, רואים אור לראשונה בספר זה. זהו ספרו ה-18 של רם אורן, שספריו הפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות שונות.

נחמיה בן-תור   ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י) /  : כרך ראשון –עד 1943   [תל-אביב] :   הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן,   תש"ע 2010.

תקציר :כרך א' עוסק בתולדות לח"י עד 1943 ומספק מבוא על הרקע ההיסטורי של העם העברי ועל הקשר שבין המולדת והעם. הספר דן בהתבססות השלטון הבריטי בארץ ישראל, בהתיישבות היהודית בארץ בתקופת העליה הראשונה והשניה, בלידתם וצמיחתם של ארגוני המחתרות בארץ תוך התמקדות בהקמתו של לח"י, רציחתו של אברהם שטרן – "יאיר" ותוצאותיה.

Bishop, Patrick    The reckoning :   death and intrigue in the promised land : a true detective story /    New York :   Harper.2014

One of Britain's most renowned military historians revisits a controversial murder: that of Zionist leader Avraham Stern, head of Israel's notorious Stern Gang, in Tel Aviv during WWII.

Militant Zionist Avraham Stern believed he was destined to be the Jewish liberator of British Palestine. As the ringleader of the infamous Stern Gang, also known as Lehi, he masterminded a series of high-profile terrorist attacks in pursuit of his dream. On the run from British authorities who'd put a bounty on his head, Stern was hiding in an attic in Tel Aviv when he was killed by Assistant Superintendent Geoffrey Morton, a British colonial policeman assigned to capture him.

Morton claimed Stern was trying to escape. But witnesses insisted he was executed in cold blood. His controversial death inspired a cult of martyrdom that gave new life to Lehi, helping to destroy hopes of a detente between the British, the Arabs, and the Jews.

The Reckoning is the story of Patrick Bishop's quest to discover the truth. Based on extensive research—including access to Morton's private archive and eyewitness interviews—it recounts this seismic event in full, without bias, placing it within the context of its turbulent time. Bishop's gripping, groundbreaking narrative brings to life two men similar in ambition and dedication, chronicles the events that led to their fatal meeting, and explores how the impact of Stern's death reverberated through the final years of British rule and the birth of Israel.

יצחק  צלניק , 1914-1999 מחבר    את חכי לי ואחזור :   חליפת מכתבים 1942-1947 /

לח"י בעין המצלמה : סיפורה של מחתרת לוחמי חרות ישראל / [עורך ראשי : זאב גולן ; הכותבים : דני אליאב, משה בן-יהודה, רחל ברגר, דפנה גולן, זאב גולן, חגית גלטנר, יהודה גפני, דבורה דנון, שמשון וילנר, מירי יהלום, שרגא לביא, שלום ליסיצקי, חנה ערמוני, גדעון פליישמן, יוסף קיסטר, דוד שומרון, אמירה שטרן, יאיר שטרן, וד"ר שרית שטרן ; עריכה לשונית: אריה שרביט; איורים ורישומים: לודוויג בלום, אליעזר בן-עמי, דוש, אליהו עמיקם, ליאופולד פנחסוביץ', אפי ריבקינד,   העמותה להנצחת מורשת לוחמי חירות ישראל וחלליה  משרד הביטחון ההוצאה לאור   מודן 2021

תקציר :

פר זה מתפרסמות לראשונה התמונות של לח"י, המחתרת שלחמה כדי לסלק את הבריטים מהארץ ולהקים בה מדינה יהודית.
בשנת 1940 ייסד אברהם שטרן – "יאיר" את תנועת לוחמי חרות ישראל (לח"י), ובשיר שהפך להמנון המחתרת כתב: "כולנו גויסנו לכל החיים – משורה משחרר רק המוות". שמונה שנים נאבקו לוחמיה באויב הבריטי. הסיפור של לח"י וסיפורי הגבורה של חברי לח"י שמילאו את שורותיה קורמים עכשיו עור וגידים וקמים לתחייה בתמונות שצולמו בזמן אמת.
ב"לח"י בעין המצלמה – סיפורה של מחתרת לוחמי חרות ישראל" תמצאו פנים של צעירים וצעירות שהפכו למפקדי המחתרת, רכבות מתפוצצות לעיני המצלמה, הריסות מרכזי בולשת שהושמדו, אסירים שצולמו בסתר מאחורי סורגים, געגועי חשודים שהוגלו למחנות מעצר באפריקה, מוקשים שהונחו בכבישים, מכתבי אהבה לחברים ולחברות, לבנים ולבנות, חיילי צה"ל מיוצאי המחתרת בשדות הקרב בתש"ח ועוד.
טקסט תמציתי מלווה את כל התמונות ומספק את הרקע ההיסטורי להתפתחות המחתרת ואת פרטי כל המבצעים המתוארים בספר זה.

ראיון של נתן ילין מור עם יצחק צלניק

האדם הטוב יותר עם הטנק הטוב יותר ינצח : ההיסטוריה של טנק המרכבה – פיטר הלמן

על פי הדיווחים ממלחמת רוסיה אוקראינה ששם מושמדים עשרות רבות של טנקים בשבוע נראה שאנחנו מתקרבים ואולי כבר היגענו לקץ עידן הטנקים במלחמות.

אבל אחת מנקודות השיא של העידן הזה היה טנק "המרכבה" הישראלי פרי יוזמתו של האלוף ישראל טל .

"והוא אחד מכלי הנשק המפורסמים ביותר שהומצאו בידי ישראל לצד תת המקלע ה"העוזי "

וקיראו על כך ברשימתי "עוזי -סיפורו של תת מקלע"

.

מטבע עם סמל טנק המרכבה

אז לפניכם ההיסטוריה הקריאה ביותר שנכתבה אי פעם של יצירת הטנק המפורסם הזה בידי האלוף ישראל טל "טליק" וצוות של מתכננים .

המאמר שלפניכם פורסם במקור במגזין האמריקני "אטלנטיק" במרץ 1985 .

ומיד לאחר מכן בגליון ספטמבר 1985 במגזין הישראלי "מוניטין" שעורכו רון מיברג התרשם ממנו עמוקות אם כי היו לו גם הסתייגויות ממנו.

לימים המאמר פורסם ב-1990 כחלק מספר של פיטר הלמן באנגלית

Heroes: Tales from the Israeli Wars: 

והנה הוא שוב לפניכם כתיאור הטוב ביותר הקיים של יצירת טנק "המרכבה"

עוד כמה כאלו ינתנו ברשימה בתחתית המאמר.

את העמודים אפשר להגדיל עם העכבר.

ישראל טל ליד טנק מצרי שבוי ממוצא סובייטי במלחמת ששת הימים .צילום נחום גוטמן ( פורסם לראשונה ב"חשופים בצריח" של שבתאי טבת )

קיראו גם על ישראל טל וטנק המרכבה

מיטב נאומי מלחמת ששת הימים של ישראל טל ( עם עמוס עוז ) :

טנק "המרכבה" בויקיפדיה

גליון "גבורות לטליק " של כתב העת "שריון "

ישראל טל עם יאיר טל  ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים, ידיעות ספרים, 2019

האיש שהרג את האלוף דוד מיקי מרכוס

מצבה לזכר האלוף הראשון של צה"ל דוד מיקי מרכוס. בלוג :זה קרה"

אחד ההרוגים בידועים ביותר של מלחמת העצמאות למעשה כנראה הידוע ביותר מהצד שלנו נהרג דווקא בידי אש כוחותינו

זה היה קולונל דוד מיקי מרכוס קצין בכיר אמריקני.שהתנדב למה שהפך להיות צה"ל והפך למפקד בכיר בירושלים והיה בין מגלי "דרך בורמה

והיה האלוף הראשון של צה"ל.

להלן פרטים עליו :

דוד מרכוס 1948 ויקיפדיה

דוד מרכוס יהודי אמריקני למד בבי"ס גבוה למשפט בברוקלין, הוסמך ב1929 לד"ר למשפטים, עבד זמן קצר כעו"ד ואח"כ נתמנה לסגן פרקליט פדרלי. ראש עירית ניו-יורק, פיורילו לא-גארדיה, שראה אותו בעבודתו המוצלחת, מינהו למשרה העירונית החשובה ביותר – לקצין מבחן אזורי ולאחראי בפועל לבתי הכלא של הכרך, ובמשרה זו נתפרסם ונתחבב על הבריות.

דוד מרכוס הצעיר ויקיפדיה

עם כניסת ארה"ב למלחמת-העולם ב' הוחזר לשרות צבאי. לא-גארדיה דרש ממנו שיקבל מקופת העיריה את ההפרש שבין משכרתו האזרחית והצבאית, אך הוא התפטר מהמשרה האזרחית, כדי שהעיריה לא תהיה חייבת לו כלום. שימש זמן-מה קצין מטהו של הגנרל מאכסוול טיילור, אח"כ שרת באלגאמה, בהוואי, בוואשינגטון, ובמשך הזמן עלה עד לדרגת קולונל. כאיש צבא בעל השכלה משפטית ומדינית השתתף בועידות יאלטה, טהרן ופוטסדאם והיה בה המשתתף היחיד בדרגת קולונל. היה חבר המפקדה העליונה של הגנרל בראדלי והשתתף בהתיעצויות ובתיכנון הפלישה לצרפת עם הגנרלים אייזנהאור, פאטון ומונטגומרי. אח"כ השתתף גם בביצוע הפלישה לצרפת בדיביזית צנחנים ובקרבות בנורמנדיה והלאה ממנה והצטיין בתפקידי מפקד קרבי וקצין מטה כאחד. השתתף בניסוח תנאי הכניעה של איטליה וגרמניה, חזר לוואשינגטון ושוב נשלח לתפקידים חשובים לשלטון הכיבוש בגרמניה.השתתף בברלין בעריכת חוקת השלטון של 4 המעצמות המנצחות ובהכנות למשפט נירנברג של פושעי המלחמה הגרמניים. נשלח לטוקיו וגם מילא תפקידים חשובים בהכנת משפט פושעי המלחמה היאפאניים

.

בפגישתו עם שרידי היהודים ששוחררו במחנה דאכאו וביתר המחנות בצרפת ובגרמניה, עמד מקרוב על הבעיה היהודית לכל עמקה התהומית ועל ההכרח לפתור אותה פתרון רדיקלי, לבל תשוב האנושות להזדהם בזועה כזו, שיהודים ילקחו כנכסי הפקר לקרבנותיה. משחזר באפריל 1947 לניו-יורק ולעבודתו החל להתענין בארץ-ישראל ובציונות ונתקרב אליה.

בראשית 1948 בא לארץ להזמנת המוסדות העליונים, אחרי שנתרחבו ממדי מלחמת הכנופיות הערביות ולנוכח איומי המדינות הערביות בהתערבות צבאית למניעת הקמת מדינה יהודית והיה צורך בהדרכת מומחים צבאיים להפוך את כוחות המחתרת של ההגנה לצבא סדיר. בהיות עוד שלטון בריטי בארץ היה הכרח להסתיר מהבריטים את שמו ודרגתו, לבל יתעוררו חשדות וסיבוכים, ואז לבש צורה של פועל מתכת והשתמש בתעודת זהות על שם "מיכאל סטון", וכך הזדהה כשנעצר על-ידי אנשי הבולשת הבריטית.

אחרי סקרו את פעולות כוחות ההגנה והפלמ"ח בכל אזורי הקרבות, הגיע למסקנה שהחומר האנושי נפלא באומץ ובגבורה, אך צריך לארגנו לצבא סדיר, מצויד ומנוהל כהלכה, שיהא מוכשר לפעולות ביחידות גדולות יותר. במשך שבועות אחדים הכתיב ונתן בעלפה הוראות יסודיות ומפורטות בדבר ארגונו של הצבא. חזר לאמריקה ובאביב 1948 שוב בא לארץ להשתתף בניהול המלחמה בפועל. (כשעמד לחזור לאמריקה, משום שחופשתו נסתיימה, ומר בן גוריון הביע בפניו את החשש שלא יוכל לבוא עוד פעם לארץ לעזור במלחמה, השיב שיבוא אפילו בשחיה אם לא תהיה לו אפשרות אחרת…). תרם תרומה רבת ערך מידיעותיו ומכשרונותיו הצבאיים בתור יועץ פעיל בפיקוד במערכת ההגנה מפני צבאות הפולשים ובהנחתת מהלומות לחם בהתקפות נגד.

דוד מרכוס אלוף מוזיאון הלוחם היהודי

שעות מספר לפני כניסת הפוגה א' לתקפה סייר לפנות בוקר את העמדות הקדמיות של צבא ישראל

באזור לטרון ובדרך לירושלים, שיש לו חלק כביר בשחרורה ובהבטחתה, ובדק את המצב ונתן הוראות כיצד למנוע מהאויב הישגי-חטיפה שברגע האחרון. באחת העמדות הקדמיות נורה אליו לפתע צרור יריות משמאל ואחד הכדורים פגע ישר בלבו, וכך נפל סמוך לאור הבוקר של יום ד' סיון תש"ח (48, 6. 11).

בהתאם לצוואתו הוטס לקבורה בגן האקדמיה הצבאית בווסט-פוינט. לפני הטסת הארון נערך טקס לכבודו ביום 48. 6. 25 במחנה המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל ואח"כ ליווהו שני קצינים גבוהים בדרכו האחרונה לאמריקה. העיר ניו-יורק הורידה את דגליה לחצי התורן ומשמרות כבוד של שוטרים וכבאים עמדו בצדי הרחובות כשעברה ההלויה, וביום 48. 6. 30 נקבר בכבוד צבאי בווסט-פוינט.

ביום ט"ז אייר תש"ט (11.8.49) פורסמה בנספח מספר 1 הודעה רשמית מפקודות המטה הכללי, מספר 62. לפיה נתמנה הקולונל האמריקאי המנוח אחרי מותו לאלוף בצבא ההגנה לישראל.

אנדרטה לזכר האלוף מיקי מרכוס בקריית יערים OLYMPUS DIGITAL CAMERA

על שמו, "מחנה מרכוס", נקרא מחנה-מעבר של אנשי גח"ל ליד מינכן.

ליד כביש הגבורה, בקרבת חולדה, הוקם ישובמשלט הנקרא על שמו "משגב דוד".

ידידיו ומוקיריו בארה"ב יסדו קרן על שמו "קולונל דוד מרכוס פאונדיישון", למתן סטיפנדיות ופרסים לתלמידים באקדמיה הצבאית בווסט-פוינט, שיחולקו בכל שנה ביום הזכרון למותו. בראש הקרן עומד השופט ויליאס פאורס (לא יהודי).

באב תש"ט נחנכה (במעמד אשתו שבאה לביקור מאמריקה לראש הממשלה) השכונה שנקראה על שמו "נוה דוד", היא שכונת הקצינים המשוחררים מהבריגאדה העברית שנבנתה על אדמת "שרונה" במזרחה של ת"א.

במלאת שנה לנפלו נטע הרמטכ"ל יעקב דורי עץ אורן לזכרו, במקום הצופה לעבר הרי יהודה והחולש על הדרך לירושלים, שעליה נתן מרכוס את חייו.

בבית הספר התיכוני "אראסמוס" בניו-יורק נוסדה "קרן הקולונל דוד מרכוס" למתן סטיפנדיות לסטודנטים מאמריקה שילמדו באוניברסיטה העברית בירושלים.

מיסדר "ברית אברהם" והליגה למען מגן-דוד אדום בברוקלין תרמו 50 אלף דולר להקמת מעבדה במדינת ישראל לזכר האלוף דוד מרכוס.

לאחר מותו נכתב עליו ספר ידוע של טד ברקמן כנראה בעידודה של ממשלת ישראל .

.ספר שתורגם לעברית בשם " "האלוף"

האלוף :ביוגרפיה של הקולונל דוד ("מיקי) מרכוס] /טד ברקמן ; [תרגום – שמשון אבידל] תל אביב : עם הספר, תשכ"ה.

חוברת שפוטרסמה עליו הייהת

:

חוברת שפורסמה עליו הייתה :

אל"מ דוד (מיקי) מרכוס :"חייל בשירות האנושות" /ציפורה פורת ; תרגום מאנגלית: ענת דובדבני.[ישראל] : ארגון ותיקי המתנדבים האמריקנים במלחמת העצמאות, 2012.

והוסרט עליו סרט ידוע עוד יותר בידי הוליווד. בשם "הטל צל ענק "

שתוכלו לקרוא עליו בבלוג זה כאן .

פוסטר אמריקני של הסרט "הטל צל ענק"

פוסטר איטלקי של הסרט"הטל צל ענק" על חייו ומותו של קולונל מיקי מרקוס וגילוי דרך בורמה

פוסטר יפני של הסרט"הטל צל ענק"

אחרי תחקיר ארוך היגיעו דן חמיצר וראובן פדהצור אל אליעזר לינסקי -לירון האיש שירה באלוף מרכוס. והוא הסכים לחזור להרי ירושלים ולשחזר עבורם את הלילה הגורלי.

אז לציון יום הזיכרון הנה מאמר של דן חמיצר וראובן פדהצור מכתב העת מוניטין גיליון 55 ממרץ 1983 שמתאר את הפרטים המדויקים על מותו של קולונל מיקי מרכוס. שנורה למוות בשגגה בידי חייל ישראלי

והנה המאמר הקלאסי שוב לאחר 39 שנים:

קיראו גם:

דוד מרכוס בויקיפדיה

גילוי דרך בורמה-הגירסה ההוליוודית " " על הסרט "הטל צל ענק"

צפו במקדימון לסרט "הטל צל ענק"

צפו בסרט המלא

חביב כנען נגד הנאצי פטר מנטן: כפי שסיפר חביב כנען

חביב כנען (קרומהולץ) מגזין מוניטין צילום :מיכה קירשנר

לציון שבוע יום השואה הנה סיפור מדהים על המרדף שנמשך שנים רבות של העיתונאי הישראלי חביב כנען (קרומהולץ ) ( 1913-1993) אחרי הפושע הנאצי המסוכן פטר מנטן שרצח את בני משפחתו של כנען והפך מהכסף שגנב מקורבנותיו לאדם עשיר מאוד בהולנד שאחרי מלחמת העולם השנייה לאספן אמנות מפורסם ולמושך בחוטים מאחורי הפוליטיקה ההולנדית והאירופאית של שנות השבעים.

כפי שהוא מסופר במילותיו של הרודף עצמו חביב כנען שהיה עיתונאי וסופר ידוע ובין השאר מומחה לתולדות אירגון הטמפלרים והמפלגה הנאצית בארץ ישראל וכתב על כך ספרים ידועים. וגם ספר ידוע מאוד על תקופת הציפיה של הישוב לפלישה של צבא הנאצים של רומל לארץ ישראל.

החלטתי לא לתאר את הפרשה המרתקת מאין כמוה במילותי שלי אלא במילותיו של חביב כנען כפי שסיפר את הסיפור בראיון יחיד במינו לעיתונאית של מגזין "מוניטין " סטלה קורין ליבר.

אבל תחילה כמה מילים על האיש :

Journalist of Haaretz Haviv Knaan 1976/01/01 Copyright © IPPA 10697-001-28 Photo by [010] Hadani Dan חביב כנען

חביב קרומהולץ כנען ( שם שאותו קיבל בארץ ישראל ורומז אולי שהיו לו נטיות "כנעניות ") נולד בקוטי, מחוז קולומיאה (מזרח גליציה), י' ניסן תרע"ג (17.4.1913), לאביו דוד (סוחר, משכיל, מראשוני הציונים) ולאמו מלכה בת ליבר פיסטינר.

חביב קרומהולץ קיבל חינוך עברי לאומי, גמר גימנסיה בלבוב ולמד בבי"ס גבוה לעתונות בוארשה. היה פעיל באגודות ציוניות של נוער וסטודנטים, מיסד ויו"ר חוג אקדמאים ציוניים בלבוב, היה חבר מערכות שבועונים וירחונים אקדמאיים ציוניים שונים, כתב בעתונים יהודיים בפולנית ואידית בקראקוב ובלבוב על נושאים שונים וביחוד על הבעיה האוקראינית-היהודית. היה מפעילי האגודה הלבובית של שוחרי האוניברסיטה העברית.

ב-1935 עלה לארץ בתור תלמיד אוניברסיטה. עבד בבנין בפתח-תקוה, עבר לחיפה ועבד בתור סופרם של עתונים שבפולין והרבה לסייר בארץ.

משפרצו המהומות הערביות באביב 1936 התנדב לשרות הישוב ושמר בשדות כפר יהושע ובכרמי זכרון-יעקב. באוגוסט 1936 התגייס למשטרהובפברואר 1937 גמר את בית הספר לשוטרים שבמושבה הגרמנית בירושלים ושרת שנה וחצי בתחנת משטרה. שמונה חדשים מתוך זמן זה היה היהודי היחידי בין 30 שוטרים בריטיים ו-50 ערבים

בחופשתו השנתית במאי 1938 חזר זמנית למלאכת העתונאות: נסע בשליחות העתון היומי היהודי "כווילא" (בפולנית בלבוב) לגבול סוריה-טורקיה, שהה שם כחודש ימים ורשימותיו על הסכסוך בין שתי הארצות על מחוז אלכסנדריתה פורסמו בעתון הנ"ל וגם בעתון צ'כי ותמונות מהנסיעה ב"לונדון אילוסטרייטד ניוז".

בסוף אוקטובר 1938, עם התגברות גל המהומות, הועלה כנען לדרגת קורפורל ונתמנה אחראי על החטיבות הראשונות של הנוטרים בשרות כללי. היה אחראי על 120 נוטרים ששמרו על בניני ממשלה ונקודות חיוניות בירושלים ועמד בראש פלוגת הנוטרים שעצרה התפרצות כנופיה ערבית למפעל המים ברוממה. עמד בראש משמר של שוטרים יהודים שהופקד לשמור על הקונסוליה הגרמנית בירושלים. זה היה בנובמבר 1938. אחרי פרעות ביהודים בגרמניה העמיד לא-גארדיה, ראש עירית ניו-יורק משמר שוטרים יהודים על הקונסוליה הגרמנית בעירו, כדי לתת סטירת-לחי מוסרית לנאצים. בראש משטרת ירושלים עמד אז המייג'ר ג'יימס ברנס (אוסטרלי) וגם הוא עשה כמו לא-גארדיה. הדבר עורר תגובה דיפלומטית גרמנית ואז פקד המזכיר הראשי של ממשלת פלשתינה (א"י) להסיר את המשמר היהודי.

בדצמבר 1938 היה האחראי למשטרת הרובע היהודי בעיר העתיקה ואח"כ סגנו של הקצין הממונה הקפטין א. ח. סילבר . ביוני 1939 הועבר לחטיבת הנוטרים הכללית כמדריך בחוקים ובתרגילים ובאביב 1940 הועלה לדרגת סרג'נט. מאז שרת בשרותים שונים. היה אחראי על משמר השוטרים במגרש הרוסים, נתקבל לקורס לקציני צבא בני הארץ אבל מפקדת המשטרה חזרה בה מהסכמתה להתגייסותו והוכרח לחזור לשרותה, היה ממונה על תחנת המשטרה בשטח בית המטבחיים ליד כפר שעפת (להשגיח על הרי הסביבה מפני ירידת צנחני האויב),

הוא עמד בראש משטרת רובע היהודים בעיר העתיקה ועבד בלשכת החקירות בתחנת המשטרה המרכזית בירושלים.

ב-1940 נשא לאשה את מלכה בת זושא מייזליץ (ממשפחת רבנים).

בנובמבר 1944 התפטר מהמשטרה וחזר לעבודה עתונאית ככתב לעניני בטחון ומשפט ב"הארץ". התענין גם בעקבות טריים של מאורעות מסוכנים (מלחמת הטרור בין המחתרות העבריות ובין כוחות המשטרה והצבא הבריטיים), ופעם נפגע ונעצר על-ידי חיילים בריטים. כן הרבה למסור לקוראים ידיעות מאחורי הקלעים של "תככים ומזימות מצד זרים" (בריטים, גרמנים, פולנים, ערבים) ועל הקשרים שביניהם נגד היהודים, ומה שהיה אסור לגלות בתקופת השלטון הבריטי פרסם בעתונות חוץ.

ב-1946 פרסם ספר על הנאצים בארץ ישראל . "צלב-הקרס בארץ ישראל" (הוצאת נ. טברסקי). היה העתונאי היהודי היחידי שהשיג שיחה מיוחדת בשביל עתון עברי עם המפקד הראשי של "נג'אדה", מוחמד נימר אלחאווארי.

היה בא-כח העתונות העברית בטכס כניעת יפו לכוחות ההגנה ב-13.5.48.

כשנוסדה מדינת ישראל גויס למשטרת ישראל ושירת בה שנה כקצין העתונות של המטה הארצי בדרגת מפקח שני וארגן את הקשרים והמגע בין המשטרה ובין העתונות.

ב-15.5.49 השתחרר מהשרות וחזר לעבודתו במערכת "הארץ". הוא שימש מזכיר תא הכתבים באגודת העתונאים בת"א.

במשך שש שנים היה סופרו הצבאי של העיתון. לאחר מכן שימש ככתב לענייני מפלגות, וכן ככתב לענייני תיירות ובריאות. כן הרבה לכתוב בעיתונו על פרשיות היסטוריות ועל ספרים חדשים. בשנת 1978 פרש לגמלאות.

פטר מנטן קצין נאצי בכיר בתקופה שרצח את בני משפחתו של חביב כנען

בשנת 1978 הוענק לחביב כנען פרס סוקולוב לעיתונאות על מבצע עיתונאי שניהל להבאתו לדין של רוצח משפחתו בשואה, פיטר מנטן, הולנדי שהתגורר בפולין ואף היה מיודד עם בני משפחתו של כנען לפני השואה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזב מנטן את פולין וחזר אליה כעבור זמן כקצין אס אס ורצח מאות יהודים. כנען ניהל מרדף של 33 שנה אחרי מנטן, תוך עבודת נמלים באיסוף חומר ובבדיקה בארצות רבות, בעומדו איתן כנגד איומים. מצד מנטן.

פטר מנטן בתקופה שהיה איש מבוגר ועשיר מאוד.ויקיפדיה

כנען פרסם מאמרים בישראל ובחו"ל אודות חקירתו בעניין מנטן, וגייס לעזרתו עיתונאים אירופיים ובראשם הנס קונופף לשם הבאתו של מנטן לדין.

מאבקו של כנען הצליח, ובשנת 1977 הועמד מנטן לדין בהולנד ונדון ל-15 שנות מאסר.

חביב כנען עם הנס קנופף עיתונאי שסייע לו במאבק נגד מנטן .ויקיפדיה

על פרשת מאבקו של כנען להעמדתו של מנטן לדין פורסם בהולנד ב-1979 ספר של הנס קנופף שסייע לכנען במאבק להביא את מנטן לדין .

The Menten Affair by Hans Knoop  ‎ Macmillan;  1979

הפרשה פורסמה עוד בספר שכתב בארה"ב

 Malcolm MacPherson

The Last victim :   one man's search for Pieter Menten, his family's friend and executioner /    London :   Weidenfeld and Nicholson,   1984.

שיצא לאור בארה"ב בשם :

The blood of his servants /    New York, N.Y. :   Times Books,   1984

והנה הראיון הגדול שערכה העיתונאית סטלה קורין -ליבר עם חביב קרומהולץ-כנען על הפרשה ובו עדותו המפורטת של כנען שבו הוא מספר על הפרשה מנקודת מבטו שלו .

עד כמה שידוע לי זה הראיון הגדול היחיד עימו בנושא שפורסם בתקשורת

הראיון פורסם בכתב העת "מוניטין" גליון מספר 70 מיולי 1984

( באותו גיליון קלאסי של מגזין שנערך בידי רון מייברג פורסם גם מאמר קלאסי על חבורת "חסמבה " בהתבגרותה שתוכלו למצוא כאן:

חסמבה הדורות המבוגרים)

בסופו של דבר פטר מנטן היה כלוא שש שנים בכלא.

כששוחרר ניסה להיתיישב באירלנד בטירה שהייתה בבעלותו שם אך נאסרה עליו בהוראה מיוחדת של הממשלה האירית הכניסה לשם.

הוא מת בבית אבות בהולנד ב-1987

חביב כנען שצפה במאסרו ובשחרורו ובמותו של מנטן נפטר ב-1993

על הפרשה נעשה ב-2016 הסרט "פרשת מנטן "

פרשת מנטן

הולנד 2016 | 142 דקות | הולנדית, אנגלית, גרמנית, פולנית | תרגום לעברית, אנגלית

הסרט מביא את הסיפור המרתק של העיתונאי החוקר הנס קנופ ומרדפו האמיץ אחר פושע המלחמה ההולנדי הגדול ביותר, המולטי-מיליונר פיטר מנטן. כאשר מנטן מכריז על מכירה חלקית של אוסף האמנות שלו, החדשות מגיעות לעיתונאי הישראלי חביב כנען, אשר מאשים את מנטן בהוצאה להורג של יהודים בכפרים פולניים במהלך המלחמה. כנען יוצר קשר עם הנס קנופ ומודיע לו כי בשנת 1943, מנטן שיגר שלושה קרונות רכבת עמוסים יצירות אמנות שדודות להולנד. אז החל קנופ במסעו לחשיפת עברו האמיתי של הנאצי לשעבר – אך מנטן לא נכנע ללא מאבק…

צפו בשידור של הבסי בי סי על פרשת מנטן

צפו בעוד סרט תיעודי על הפרשה שמתאר את נסיונו של מנטן לחיות באירלנד לאחר ששוחרר מהכלא ואת דחיית בקשתו להיכנס לשם.

נספח: רשימת הספרים של חביב כנען בעברית :

חביב קרומהולץ  צלב הקרס בארץ ישראל /    תל אביב :   נ' טברסקי,   תש"ו.1946

ספר על הטמפלרים ופעולתם הנאצית בארץ ישראל המנדטורית.

  • בצאת הבריטים. הוצאת ספרי גדיש, 1958.
  • הגיס החמישי: הגרמנים בארץ ישראל 1933 -1948. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1968.
  •  זיגמונטובסקה 17 :   מוקדש ליובל ה- 50 לייסוד הגימנסיה היהודית בלבוב /    תל-אביב :   א.ש.,   [1969] 
  • מלחמתה של העיתונות: מאבקה של העיתונות העברית בארץ ישראל נגד השלטון הבריטי. הוצאת הספרייה הציונית,
  • 1969.:
  • שנת מפנה בהתפתחות העיתונות בישראל, ממשלת המנדט והעיתונות, עיתוני מחתרת סתימת הפה ברוח הספר הלבן התנדבות ושכרה בצל אל עלמיין פרשת רמת הכובש שנות השואה ימי סופה וסערה כיצד פסלו מדוע פסלו אחריות העורכים מדיניות החנק, כזבים רשמיים, פלשתיין פוסט העיתון השנוא של האדמיניסטרציה המנדטורית השנה האחרונה קץ והתחלה מפתח שמות  מאבק 
  • מיהו חאג' אמין אל חוסייני. הוצאת שירות הפרסומים, 1970.
  • עתונות. הוצאת מרכז ההסברה,
  • .
  • מאתיים ימי חרדה – על הכנות היישוב לפלישה גרמנית אפשרית לארץ ישראל במלחמת העולם השנייה. הוצאת מול-ארט, 1974.
  • על תקופת החרדה שעברה על היישוב מאביב 1942, עם התגברות סכנת הפלישה הגרמנית לארץ ישראל ועד לחלוף סכנה זו, עם ניצחון הבריטים בקרב אל עלמיין השני, כתב כנען את ספרו "מאתיים ימי חרדה" ובזאת העניק לתקופה זו את כינויה ההולם. הספר, שראה אור בשנת 1974, מתבסס על קטעים מתוך יומן שכתב כנען בתקופה זו, ועל זכרונותיו מאירועי התקופה, מאישים שפעלו אז, ובעיקר תיאר את הלך הרוח הקודר של אותם ימים.
  • גרדומים בנתניה- פרשת שני הסרג'נטים שנתלו בפקודת הארגון הצבאי הלאומי. הוצאת הדר, 1976.
  • בעיני שוטר פלסטיני. : ספור לידתה של ההתנגדות הפלשתינאית. הוצאת מסדה1980
  • ,
  • . מיקרו-היסטוריה :   כרך י"ג : המפלגה הנאצית בארץ-ישראל וזהות חבריה / ההדיר שמעון רובינשטיין  ( 1941-2014)  ירושלים :    הוצאת המהדיר,   [תש"ע] 2010..נדפס בעשרה עותקים בלבד

ראו עוד

פרשת חביב כנען ופטר מנטן

חביב כנען בויקיפדיה

פטר מנטן בויקיפדיה