ארכיון קטגוריה: סיפורת היסטורית

ברוכים הבאים לסטאלג 3: מבצר האימים של משפחת תעשייני הנשק הנאצית הרצחנית קרופ

אחד הנושאים שבהם עסקתי שהתפרסם במיוחד הוא "הסטלגים " אותם ספרי כיס מראשית שנות השישים שעסקו בשבויים במחנות שבויים נאציים ואחרים שנשלטים בידי נשים יפות וסדיסטיות.

כתבתי על כך כמה מאמרים שזכו לעניין רב. ספר בהוצאה עצמית בשם "ברוכים הבאים לסטלג "13

( שאפשר להשיג עותק שלו דרכי בלבד

elieshe@inter.net.il)

ואף היה סרט תיעודי של ארי ליבסקר ביוזמתי

על פי מחקר שלי בנושא על הסטלג המפורסם ביותר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" עשו הצגה.

וגם קטע הומוריסטי ב"היהודים באים".

לכאורה מיציתי את הנושא.

אבל ישנם עדיין כמה ספרי סטלגים מעניינים מאוד ששווים דיון נוסף.

אז הנה אחד מהם

סטאלג 3

מאת ""קים רוקמן

"תרגם מ.אורון

(מירון אוריאל )

הוצאת "ים סוף-ע.נרקיס,1962 ספר מספר 29

סיפור עלילותיה של לוחמת מחתרת צרפתית נועזת במחנה שבויים נאצי ובבית חרושת שהוא מבצר זוועות של משפחת קרופ יצרני הנשק של גרמניה הנאצית .

אחד מטובי הסטלגים .

ופרק הסיום שלו כולל את התיאור הטוב ביותר בכל שפה של תולדות משפחת קרופ

גוסטב קרופ גדול תעשייני הנשק של גרמניה מקבל מדליית הוקרה מאדולף היטלר, 13 במאי 1940

פרק סיום הסיפור של "סטאלג 3"

הסיום לסיפור הראשי ב"סטאלג" 3"

לפניכם הנספח לספר שהקשר שלו לעלילה הקודמת לו אינו ברור.

הוא מתאר את תולדות משפחת קרופ בעלי בית החרושת האכזרי למוות שבו מוצאת לוחמת המחתרת את מותה.

והוא מעורר שאלות שונות :

האם הוא נכתב במיוחד לספר בידי מירון אוריאל כסיום דרמטי ?

או שהיה "סרך עודף "שהוכנס ברגע האחרון?

תורגם במיוחד ממקור זר כלשהו?

אולי מאמר שכתב מירון אוריאל עבור כתב עת ?והיה אמור להתפרסם במגזין וכשזה לא הסתייע הכניס אותו אוריאל לספר כסוג של נספח כדי שלא ילך לחלוטין לאיבוד?

יכול להיות .

בכל אופן זהו התיאור הטוב ביותר הידוע לי מכל מקור שהוא בכל שפה של תולדות משפחת קרופ .תעשייני הנשק של גרמניה.

תולדות משפחת קרופ

בונוס





אחרית דבר:

אלפרד קרופ (בשמאל התמונה) היה הנאשם הראשי במשפט קרופ שהיה העשירי מבין משפטי נירנברג הנוספים.
כמו כן, גם אביו, גוסטב קרופ, היה אמור להישפט במשפט נירנברג המרכזי אך שוחרר מסיבות בריאותיות
.לפרד קרופ קיבל לידיו חזרה את השליטה במפעלי החברה בגרמניה המערבית.
חברת "קרופ "המשיכה להיות אחת מחברות התעשייה הכבדה הגדולות במדינה.


\ בנו של אלפרד קרופ לא רצה להיות מזוהה עם תעשיית הנשק שאותה תיעב ומכר את העסק.
הוא נפטר ב-1986 ללא ילדים כנראה מתוך בחירה וכך באה שושלת קרופ לקיצה. 400 שנה לאחר הקמתה.


בשנת 1999 התמזגו מפעלי קרופ עם המתחרה העסקי הגדול שלהם, מפעלי טיסן.
המפעל המשולב, טיסנקרופ, הוא החברה החמישית בגודלה בגרמניה, אחד מגדולי יצרני .הפלדה בעולם ויצרן המעליות השלישי בגודלו בעולם.

אך מעל לכל הם ידועים כיום כתעשיית כלי נשק. למשל צוללות .
בעת כתיבת שורות אלו בשנת 2022 חברת "טיסן קרופ " שירשה את מפעלי קרופ מעורבת בחקירת שוחד שנתנה לכאורה לבכירים במדינת ישראל ובהם ראש המממשלה לשעבר בנימין נתניהו.


בונוס


מאמר מ"דבר השבוע" מה 1 בספטמבר 1967 על גוויעתה /של שושלת קרופ

קיראו על שושלת קרופ הרצחנית

משפחת קרופ בויקיפדיה

Berdrow, Wilhelm, 1867-    The Krupps :   150 years Krupp history, 1787-1937 /    Berlin :   Verlag für sozialpolitik, wirtschaft und statistik, P. Schmidt,   1937.

Blood and steel :the rise of the house of Krupp /by Bernhard Menne.


New York : L. Furman, 1938.

Klass, Gert von, 1892-    Krupps :   the story of an industrial empire /    London :   Sidgwick and Jackson,   1954

Muhlen, Norbert    The incredible Krupps :   The rise, fall and comeback of Germany's industrial family    New York :   H. Holt,   c1959

Young, Gordon (George Gordon)    The fall and rise of Alfried Krupp /    London :   Cassell,   1960

, Peter, Batty Krupp. 1931- author    The House of Krupp /1966

Manchester, William, 1922-2004    The arms of Krupp, 1587-1968 /    Boston :   Little, Brown,   [1968]

.

ess than slaves :Jewish forced labor and the quest for compensation /Benjamin B. Ferencz.

/    Cambridge, Mass. :   Harvard University Press,   1979

Mason, Peter    Blood and iron /    Ringwood, Vic. :   Penguin Books Australia,   1984.

Stroebel, David G.    The cannon king's daughter :   banished from a dynasty; the true, untold story of Engelbertha Krupp /    United States of America :   Lulu.com,   2010.

Harold,james 1956-    Krupp :   a history of the legendary German firm /    Princeton :   Princeton University Press,   c2012.

סיפורה של קיסרית: ההיסטוריה הסודית של תיאודורה מאת אהרון מגד

הקיסריית תיאודורה בפסיפס מהעיר רוונה באיטליה מתקופתה

לציון יום האישה החל היום הנה מחזה קצר שבמקור נכתב כתסכית עבור הרדיו של אהרון מגד על הקיסרית המפורסמת הסקסית והמסוכנת והאהובה והשנואה והנערצת תיאודורה ,אישתו של יוסטיניאנוס גדול קיסרי האימפריה הביזנטית במאה השישית שלאחר הספירה.אישה שהפכה ביחד עם בעלה לשליטת חלק גדול מהעולם הידוע לאחר שבצעירותה הייתה מה שאנו מגדירים כיום אשת קירקס ונערת ליווי או "זונה ". בעלת טעם מיני קיצוני במיוחד וסיימה את חייה כשליטה של חלק גדול מהעולם הידוע במאה השישית לאחר הספירה.

הקיסר יוסטיניאנוס והקיסרית תיאודורה בסדרת הקומיקס ההיסטורית הידועה "הנסיך ואליאנט " על ימי המלך ארתור .שם הם מוצגים כיריביו הגדולים של המלך ארתור מבריטניה .דבר שאולי נכון היסטורית כי ייתכן מאוד שהם חיו בזמנו.

התסכית של אהרון מגד מבוסס על סיפוריו של ההיסטוריון הביזנטי מקיסריה פרוקופיוס שמופיע כאחת הדמויות בספרו שנקרא ולא בכדי "ההיסטוריה הסודית " שיצא לאור רק לאחר מותו של פרוקופיוס ולאחר מות שאר הדמויות . כי אם היה יוצא לאור בחייו היה מביא לחיסולו המיידי בעינויים קשים בגלל הרכילויות שחשף.

.

כדאי לשים לב לסיום של המחזה שמזכיר מאוד וכנראה בכלל לא במקרה את הסיום של המחזה הידוע של יעקב שבתאי "אוכלים " שנכתב בשנת 1977 על המלך אחאב והמלכה איזבל .

תוכלו לקרוא חלק ממנו בבלוג זה כאן .

פורסם במקור בעתון 77, גליון 100, עמ' 18־21; 1988 תשמ"ח

ושוב בכתב העת "קשת החדשה" מספר 8 ב-2004

תודה לפרויקט בן יהודה.

הקיסר יוסטיניאנוס בעלה של תיאודורה ואנשי צוותו בפסיפס מהעיר רוונה באיטליה .

ההיסטוריה הסודית של תיאודורה מאת אהרון מגד

משתתפים

תיאודורה – מלכת ביזנטיום, אשת הקיסר יוסטיניאנוס

תיאודורה בציור מודרני

קוסטור – משרת בחצר־המלכות

אנטונינה – אשת שר־הצבא בליזריוס

פרוקופיוס – היסטוריון בית־המלוכה

א.

(הארמון בקונסטנטינופול. תיאודורה על כסא־מלכות, קוסטור ניצב לידה. ברקע נשמעת מוזיקה כנסייתית גרגוריאנית)

תיאודורה: קוסטור, אתה היית פה, בארמון, בזמן מרד ניקא. מי פקד על בליזאריוס להתקיף את האספסוף בהיפודרום?

קוסטור: קשה לזכור, הוד מלכותך, היתה פה אנדרלמוסיה …

תיאודורה: (בצעקה) היתה מה?

קוסטור: מהומה…

תיאודורה: יוסטיניאנוס?

קוסטור: אני חושב…

תיאודורה: (בצעקה) לא! אני! הוד קדושתו בעלי, התחבא במרתף, כמו עכבר! רעד והתחנן שנברח! לאילירייה! אני נתתי את ההוראה! 30 אלף מברחים, עלי! הדם והממלכה! אלמלא אני, הכל היה עולה באש! כל ביזאנטיום היתה הופכת לאותיות קדושות בספר ההיסטוריה של פרוקופיוס, פרק שהיה כותב אותו בדמעות־תנין, בשמחה־לאיד מעוטפת איצטלה שחורה של חסידות מלומדת…

קוסטור: תהילתך מובטחת לך, הוד מלכותך, גם בסיפרו …

תיאודורה: זה עוד נראה, עוד נראה… (בתוקף) ועכשיו, זכור: גם עכשיו אני! אני היא ששולחת את בליזאריוס לכבוש את איטליה! אני! אני היא שלוקחת על בשרי את החטא הזה, כן, החטא, כדי שהוד קדושתו יוסטיניאנוס… היכן הוא?

קוסטור: בכנסייה, הוד מלכותך, מתפלל.

תיאודורה: (בשקט) כדי שהוד קדושתו נוסטינאנוס יוכל להינות מן הסבל, ההסתגפות, ההתעלות אל סיבלו של המשיח! איזה מותרות בימים טרופים אלה! איזה מותרות!

קוסטור: הוא מאמין גדול, הוד מלכותך.

תיאודורה: אני יודעת! בזכותי, לא! אלמלא העוונות שאני מפזרת על סביבי, על כל צעד ושעל, על פני כל אדמת ביזאנטיום וגם מעבר לה – ממה היה לו להתמרק כל־כך? ממה? אנחנו חילקנו בינינו את שני העולמות, קוסטור: אשר לקיסר – זה אני! אשר לאלהים – זה הוא!…. היכן תיאודיסיוס?

קוסטור: במרתף המבצר, הוד־מלכותך.

תיאודורה: ו….?

קוסטור: כן, פרקנו את זינו, אם לומר זאת בלשון נקייה.

תיאודורה: (מכסה פניה) זוועה! זוועה! באמת עשיתם זאת?

קוסטור: כּפי שציווית, הוד מלכותך.

תיאודורה: זוועה!… המפשעת?

קוסטור: מגולחת, אם לומר זאת בלשון נקייה. שתת דליים של דם, אבל השבנו לו אותה – חלק לגמרי.

תיאודורה: ו…?

קוסטור: הקורפוס דליקטי? השלכנו לבוספורוס. צף רגע כמו ציפור פצועה, אחר־כך שקע ונעלם. לעולמים. איזה תפארת היתה זו! איזו תפארת!

תיאודורה: נורא.

קוסטור: סיק טראנזיט גלוריה….

תיאודורה: אתה יודע למה ציוויתי…

קוסטור: בגלל אנטונינה, אני משער, כדי שלא יהיה לה פתיון, אם לומר זאת בלשון נקייה.

תיאודורה: (בתוקף) לעולם אסור לה לדעת, לעולם! ואם תשאל היכן הוא, תיאודיסיוס שלה, תאמר לה שבנה, פוטיוס, הסתיר אותו, על אחד האיים, איננו ידועים היכן, כנקמה על שחילל את יצועי אביו.

קוסטור: וזה נכון, כמובן. שחילל, זאת אומרת.

תיאודורה: (בצעקה) ואיננו יכולים להרשות לעצמנו שזה יקרה פעם נוספת, אתה מבין?

קוסטור: אני מבין.

תיאודורה: (בצעקה) מפני שבליזאריוס צריך לכבוש את איטליה!

קוסטור: אני מבין, שלא יסתכל לאחור.

תיאודורה: קרא לי את אנטונינה. אני רוצה לדבר איתה .

קוסטור: כן, הוד מלכותך.

(קוסטור יוצא. המוזיקה נשמעת בלוויית מזמורי תפילה)

תיאודורה: (מלווה, בספק־לגלוג, ספק־עצב, את פסוקי התפילה)… פגוש אותנו בלכתנו בדרך, בכיסופינו להגיע למלכות השמיים, וכשנלך לאורך לא נסור מדרך הישר ולא נסטה אל חשכת ליל העולם, כי אתה הדרך, אתה האמת, אתה האור הזורח בתוכנו… כי חטאנו במחשבה, בדיבור, ובמעשה, באשמתנו באשמתנו בלבד, באשמתנו הכבדה מאד… (נאנחת) ולי הותרת עוד חודשיים־שלושה, חודשיים־שלושה בסך־הכל בעמק־הבכא הזה, שהיה לי גן־עדן וגיהנום כאחד, ושכה קשה לי להיפרד ממנו, כה קשה… (בזעקת כאב קורעת שחקים) למה? למה, משיח ארור, למה?

נכנסת אנטונינה

אנטונינה: קראת לי?

תיאודורה: שבי. שלומך?

אנטונינה: את קוצבת לי את שלומי.

תיאודורה: שבי. יכולתי להוציא אותך להורג. את יודעת זאת. על ניאוף – זהו החוק, וביצענו אותו כבר 47 פעם. ואת…(גוערת) את עושה את זה בגלוי! לעיני המשרתים! כל העיר מדברת!

אנטונינה: אני….

תיאודורה: אל תספרי לי! אני יודעת מה היה בקרתגה! ועם תיאודיסיוס, מכל האנשים! עם תיאודיסיוס זה, שבעלך אימץ אותו לבן! לבן! בראשון בגדת ואת השני הידחת לחטא! ללא שום נקיפת מצפון, ללא שום בושה, אפילו מבלי לנקוט בזהירות האלמנטרית שכל שכבנית קטנה, טירונית, יודעת אותה!

אנטונינה: אני לא יכולתי לדעת…

תיאודורה: שבעלך, שר־הצבא בליזאריוס יחזור מן הקרב? באותו יום? באותה שעה? ואחר כל הנסיון, כל הנסיון הרב שיש לך בשטח זה – לא למדת שהבלתי־צפוי הוא הצפוי במקרים כאלה? שכל האנקדוטות על המשולש המפורסם מוסבות רק על הפתעות כאלה והשפחה שלך, מקדוניה…

אנטונינה: הייתי רוצחת אותה!

תיאודורה: למה לא נעלת את הדלת, לפחות? העכבר גנב? החור גנב! ואצלך… בוודאי! כן, הוא, הוא! לחשוב שבליזאריוס מצא אותו במכנסיים מופשלים, על חם… לפני שהספיק להחזיר את החרב לנדנה, כמו שאומרים.. ואותך, עם השמלה המגועלת לך מורמת לטבור! זוועה!

אנטונינה: זה לא היה כך.

תיאודורה: מקרוניה משקרת? מה היה? איך?

אנטונינה: כשבליזאריוס נכנס, זה כבר היה אחרי הכל. ישבנו. הוא חשד. אבל הוא האמין לי.

תיאודורה: ואת מאמינה שהוא האמין לך?

אנטונינה: הוא סלח, על־כל־פנים.

תיאודורה: הוא תמיד סלח לך. השוטה הזה! כשהיה העסק עם יוחנן מקפדוקיה – וכל החצר ידעה, מפני שאת חסרת־בושה – גם אז סלח לי! לא ראה, כביכול! לא ידע! וכשהיה העסק עם סילבסיוס… בעל למופת! הוא מגלגל עיניו למעלה – וקרני שמש הוא רואה! שמש מסמאה! (בלחש) או אולי הקסמים שלך מסמאים אותו?

אנטונינה: כן, הוא אוהב אותי.

תיאודורה: לא לזה אני מתכוונת!

אנטונינה: את מאמינה שאני משקה אותו בסמים?

תיאודורה: לא נכון? אלה שירשת מאמך? לי את יכולה לומר! גם לי יש ביוגראפיה, כידוע לך!

אנטונינה: לך היו קסמים אחרים.

תיאודורה: היו, כן. אנטונינה! אני רוצה הבטחה!

אנטונינה: אילו ידעת כמה פעמים הבטחתי לעצמי…

תיאודורה: אין לך אופי?

אנטונינה: הטבע… החושים! זאת אומרת.

תיאודורה: אל תגידי לי טבע! גם לי יש! (מתפרצת חנוקת־דמעות) עשרים ושתיים שנה אני כבר מדבירה אותו, עשרים ושתיים שנה אני מנַצרת את עצמי, חיה עם צלב מעל לראשי, עם צלב בין רגלי, ואת אומרת לי טבע! (חוזרת ליציבותה, ולטון הסמכותי) כשהטבע והמדינה מתנגשים זה בזה – הכניסי זאת למוח התנזותי שלך – תמיד תמיד המדינה קודמת! ברור?

אנטונינה: אם את אומרת…

תיאודורה: למה את חושבת אני סולחת לך? למה את חושבת אני עוברת על החוק, שוטה קטנה שכמותך, עוברת על חוק יוסטיניאנוס, ולא מוציאה אותך להורג, או לפחות כולאת אותך במנזר, למה?

אנטונינה: המדינה?

תיאודורה: כן! המדינה! כי איננו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על מצביא רוליזארינס!

אנטונינה: לוותר? מדוע?

תיאודורה: כי הוא סמרטוט בלעדייך, גיבור מלחמות אפריקה, גאון האיסטרטגיה! כי הוא מעריץ אותך, המצביא המזהיר הזה, משועבד, נכנע, מניח את נשקו לרגלייך! כי גם לו יש טבע, כן, טבע! את יודעת כמה עלו לנו הנאפופים שלך? למה לא גבר על כוזואס? למה נסוג מפרס? למה לא חצה את החידקל? למה איבד 3000 חיילים על כיבוש סיסאוראנוס?

אנטונינה: אני הייתי אתו בסיסאוראנוס.

תיאודורה: אני יודעת! היית! את מלווה אותו בכל החזיתות! בגל שדות־הקרב! אולי תסבירי לי את הנטייה הפרוורטית הזאת לנהל את כל המזמוטים שלך, את כל התזנונים השפלים שלך, דווקא בקירבתו? זה מלבה לך את היצר? או אולי מפני שאת אוהבת לעשות את זה בשדה דווקא, על אבנים. בטווח מראה הדם הניתז מחרבות?

אנטונינה: (צוחקת) לא, לא.

תיאודורה: אז למה תחת האף שלו?

אנטונינה: אני אוהבת אותו כנראה.

תיאודורה: כנראה.

אנטונינה: גם.

תיאודורה: גם! הגבר בעל האונים הכבירים ביותר עלול ליהפך אימפוטנט נוכח תעלולים כאלה.

אנטונינה: הוא בסדר.

תיאודורה: הוא לא בסדר! הוא נחל כבר שלוש מפלות! (בצעקה) את יודעת שאלמלא את – הודו כבר יכלה להיות שלנו?

אנטונינה: את מייחסת לי כוח רב מדי.

תיאודורה: אבל נניח להודו. מה שאבד אבד. אינני רוצה לחשוב על זה יותר. מה שעומד לפניו עכשיו – זו השליחות הצבאית הגורלית ביותר –

אנטונינה: איטליה.

תיאודורה: את יודעת כבר. ואת יודעת אוזו משימה על־אנושית היא זו? לצאת נגד אותו ערב־רב פראי, אכזרי, של גותים. ויזיגותים, אוסטרוגותים, ואנדאלים, שהשתלטו על רומא והשחיתו אותה כליל? אויבי התרבות? מכשולים לאין־ספור! סכנות לאין שעור! לחצות את הים התיכון, מחופי קיריגיקה אל סיציליה, מסיציליה אל –

אנטונינה: אני לא אפריע. לא ארדוף אחריו.

תיאודורה: זה לא מספיק, אנטונינה! לא מספיק! חשדו של בעל הולך רחוק – אלפי מיל! מי האוקינוס לא יכבו את אֵש קנאתו! ובליזאריוס לא צריך להצטייד בחושים – יש לו בלשים! לאלפים! הלא את יודעת כמה אוהבים אותו כולם, אזרחים כחיילים, כמה מעריצים אותו, כמה הם מתעבים את בגידותיך, וכמה נכמר לבם אליו כשאת… יימצאו יותר מתנדבים בקונסטנטינופול לשגר לו ידיעות על הנעשה בחדר־משכבך מאשר להגן על האמונה מפני הכופרים! אני רוצה שהוא ידבק במשימה ולא בקנאה – את מבינה?

אנטונינה: איפה תיאודיסיוס?

תיאודורה: תשאלי את פוטיוס בנך. הוא טיפל בו, כידוע לך.

אנטונינה: את אינך יודעת?

תיאודורה: הוא לא מספר. את רוצה שאוציא ממנו בכוח?

אנטונינה: פוטיוס יהרוג אותו.

תיאודורה: פוטיוס הוא בנך.

אנטונינה: הוא שונא אותי.

תיאודורה: אביו לא יניח לו להרוג את האיש שאת אוהבת.

אנטונינה: איפה תיאודיסיוס?

תיאודורה: שאלתי: את רוצה שאוציא ממנו בכוח? שאשליך אותו לליבירינת? שאאסור אותו בנחושתיים ואצווה להלקות אותו בפרגולים?

אנטונינה: כן. לא.

תיאודורה: כן או לא?

אנטונינה: אני חולה, תיאודורה.

תיאודורה: ארבעה מאויבייך חיסלתי כבר, בעינויים קשים. למה אני עושה עמך את כל החסדים האלה, אינני יודעת.

אנטונינה: אני חולה.

תיאודורה: צריכה הייתי לכלוא אותך מפני עצמך. יחד עם 500 הפרוצות, בבית המחסה.

אנטונינה: הייתי משליכה עצמי אל הבוספורוס, כפי שעשו כבר כמה מהן.

תיאודורה: שמעתי, שמעתי. נתתי כבר הוראה להגביה את החומות. (ברוך) את לא פרוצה, אנטונינה? את לא זקוקה למוסד? לתיקון המידות?

אנטונינה: צריך לתקן את המידות, את חושבת?

תיאודורה: (צוחקת) לא, לא, בואי הנה, תני לי את ידך, כך, הטבע לא חס עלייך, זה נכון, כל המידות הדרושות. שדיים זקופים, אגן רחב, חם כמו בקעת הפרת. קשה להאשים אותך. כרעי כאן. כן, הניחי את ראשך. אני אוהבת את השער שלך. חלק, מבזיק ניצוצות. חלק מאד, מעביר בי חשמל. הו, אנטונינה, מה הם יודעים? מה הם יודעים?… האם אין קרבת־דם בינינו?… אמך, אני עוד זוכרת אותה… בתיאטרון, משגעת, עם ריקודי־הבטן שלה, עם קול הנחושת העז, החושני.. וגם את… החיים האלה, המילדות… כמה נוצרים בביזאנטיון יודעים מה זה לגדול בתיאטרון, לנדוד מעיר לעיר, ללון באוהלים, בקרונות, בעגלה… אביך, גם הוא עגלון היה, לא?

אנטונינה: נהג של מרכבה.

תיאודורה: אותו דבר, אותו דבר… מעיר לעיר, והלילות החמים… את צריכה להשאר אתי, אנטונינה. כאן, בארמון. אקצה לך חדר. סמוך אלי. משרתות, שני סריסים. יהיו בשמים, אמבטיות חמות. יין קפריסין, אני אוהבת לישון הרבה. עד עשר בבוקר. ותקבלי שמיכות מֶשי תכולות. כותנות ארגמן… ואני אמצא לך את תיאודוסיוס.

אנטונינה: כן?

תיאודורה: כן כן, בדרך זו או אחרת. אני מוכנה לעשות הרבה למענך. גם לשפוך דם כשנחוץ. דם חם, ואני אשמור עליו, בשבילך.

אנטונינה: תביאי אותו הנה?

תיאודורה: אשמור עליו, כפיקדון. אחזיר לך אותו כשיחזור בליזאריוס, עטור נצחון מאיטליה. אנחנו נכתוב איגרת. יחד, אל בעלך. איגרת שבועה, בערבות שלי. שכל עוד הוא שם, נלחם, את… לא מָשָה ממני.

אנטונינה: פה, בארמון? כלואה?

תיאודורה: אם הארמון הוא כלא בעיניך – גם אני כלואה.

אנטונינה: כל העולם הוא שלך.

תיאודורה: רק חציו לפי־שעה, רק חציו. לא לא. את לא תהיי כלואה. איזו שטות! תהיינה לך קצת נחמות כאן חתולת־בר שכמותך. מה את מוצאת בו בעצם?

אנטונינה: בתיאו?

תיאודורה: מה יש בו, בפאגאן הצפוני הזה, שאת מעדיפה אותו על פני בעלך?

אנטונינה: מעדיפה? אני לא יכולה לאהוב גם יין קפריסין וגם יין לומבארדיה?

תיאודורה: כן, אבל לא לערבב!

אנטונינה: שנינו אוהבים אותו! גם בליזאריוס! למה אימץ אותו, את חושבת? למה גאל אותו מן הפאגאניות והטביל אותו לנצרות? למה הציל אותו מיד כל אלה שרצו לנקום בו את נקמת כבודו שלו? למה העמיד פנים שאיננו רואה את מעשי? למה, למרות הכל, ביקש שאביא אותו אתי אל שדה הקרב, קודם באסיה, אחר־כך באפריקה? למה החזיר אותו מאפזוס כשברח לשם?

תיאודורה: הוא היה דרוש לו בשביל הצבא, לא?

אנטונינה: כך הוא אמר לכם. אבל הוא דעך מצער כשהיה תיאודיסיוס רחוק מאתנו. הוא בכה! יחד אתי בכה!

תיאודורה: ולא קינא כלל?

אנטונינה: כמובן, קינא! התפרץ, זעם, השתולל, התחרט, בכה – הכל! ובכל־זאת רצה שיהיה בקרבתו, בכל־שאת! את שואלת מה אני מוצאת בו, ומה מוצא בו בליזאריוס? כל מה שאין בשנינו. מין עדינות כזאת… מין רגישות…

תיאודורה: ובתור גבר?…

אנטונינה: משהו אחר… שונה… כמו פריטה על נבל …

תיאודורה: כך. תִשְתי משהו?

אנטונינה: את תביאי אותו? הנה?

תיאודורה: יש לי יין־דובדבנים אִיליבִּי, כמו השפתיים שלך.

אנטונינה? הביאי?

נכנס קוסטור.

קוסטור: פרוקופיוס ממתין, הוד מלכותך. אומר שהזמנת אותו.

תיאודורה: כן. פרוקופיוס. אמור לו שיחכה עוד רגע. אני כבר מתפנה אליו.

קוסטור: כן, הוד מלכותך.

יוצא.

תיאודורה: נתראה בערב, אנטונינה. לכי לשוק עכשיו. תקני לך כמה שמלות. רקומות זהב. ראיתי דברים יפים אצל הרוכלים מדמֶשֶק. דרוש לך קצת כסף?

אנטונינה: זה לא חסר לי. תודה.

תיאודורה: והיזהרי, מכירים אותך. הרחובות מלאים אספסוף, ממזרח וממערב. אינני יודעת איך נאספו הנה כל־כך הרבה הולכי־בטל. עם חניתות הוניות תחת הטוגות. שורקים אחר כל בחורה ומוכנים ללסטם בעבור מטבע שחוק. בקרוב נשים קץ לכל זה. את המכתב לבליזאריוס, אני כבר אכתוב. את רק תחתמי. אוסיף כמה שורות משלי. שיהיה לבו סמוך ובטוח, בטוח ושקט, פעם אחת בכל השנים הסוערות האלה. שיהיה פנוי, פנוי לנצחון…

אנטונינה: ותיאודורוס?…

תיאודורה: נמצא אותו, נמצא, ואת תתאפקי עד שבעלך יחזור. עטור זרשל דפנה! להתראות, אנטונינה.

אנטונינה יוצאת.

נכנס פרוקופיוס.

ב.

תיאודורה: שב. קראתי כמה פרקים מן ההסטוריה שלך. כתוב בתבונה אבל לא ביושר.

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: אני יודעת, השתדלת לשמור על קו המידה. זהו השבח שאפשר לחלוק לך. במידה. לשר הצבא אשר לשר הצבא ולקיסר אשר לקיסר.

פרוקופיוס: סבורני…

תיאודורה: כמובן. היללת את יוסטיניאנוס ככל שהדריך אותך חוש הזהירות שלך, אבל פחות ממה שדרוש לאימפריה.

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: אינני מתכוונת לדיוק. אתה ידוע שלמילים יש טמפרטורה. כל מה שכתבת על בליזאריוס כתוב בחום גבוה.

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: אתה מעריץ אותו. ליווית אותו במלחמות… פרס, אפריקה… היית עד לגאונותו, לנצחונות… כל זה מובן. אינני מגנה אותך על כך. כולנו חבים לו הרבה. מה שנוגע לבעלי, ליוסטיניאנוס…

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: מה שמגיע. אבל אתם, הדבקים באמת, צריכים לברר פעם לעצמכם מהי האמת: העובדות, העובדות הערומות, האובייקטיביות, או שמא…

פרוקופיוס: האמת…

תיאודורה: היא אחת, כן, כן, אינה ניתנת לחלוקה, וכו' וכו'. זוהי השקפה פרובינציאלית, פרוקופיוס, הולמת אולי מידות אדם כמוך, שבא מ…

פרוקופיוס: פלשתינה.

תיאודורה: כמובן, קיסריה. עיר קטנה…

פרוקופיוס: בירה לפנים.

תיאודורה: אני יודעת. הייתי שם פעם. נמל קטן, דייגים, סירות, היפודרום הרוס, עמודי שייש… האבנים לא שלה, של אלכסנדיריה. ובתיאטרון…

פרוקופיוס: התיאטרון –

תיאודורה: אני שיחקתי שם, בצעירותי, אם לא איכפת לך. קהל איום. סקפטי, אינו יודע להתלהב, כל אחד מבקר ממולח. חלקו יהודים־מתייונים, חלקו יהודים־מתנצרים, והיתר שומרונים. כמוך.

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: נוצרי. אינני שוכחת. בכנות?

פרוקופיוס: הוד מלכותך…

תיאודורה: כנות היא עניין גמיש, פרוקופיוס. לעיתים אדם עצמו אינו יודע… עם כשרונות כמו שלך, על כל פנים, הכנות פוזלת במקצת. אל הכדאיות, אני מתכוונת. עלית מהר: רטוריקן, אחר־כך פרקליט, אחר כך סנטור…

פרוקופיוס: בחסדך.

תיאודורה: אינך חייב לתת לי מה שלא מגיע לי. בעלי העלה אותך. אילו שאל אותי… אינני אוהבת יהודים.

פרוקופיוס: ברשותך, שומרוני.

תיאודורה: האין זה אותו דבר? לא? לא תורת משה? הפסח?

פרוקופיוס: אנחנו…

תיאודורה: אני נזכרת. כמובן. לא סיני. וקרבן הפסח… על איזה הר? על הר ניאפוליס? – לא חשוב. כמה שנים נעדרת?

פרוקופיוס: שמונה, הוד מלכותך.

תיאודורה: שמונה שנים כתב צבאי! דרושה גבורה לכך! איך העיר בעיניך?

פרוקופיוס: האמת?

תיאודורה: טוב! כן, האמת.

פרוקופיוס: יותר מדי וונדאלים.

תיאודורה: זה כל מה שיש לך לומר?

פרוקופיוס: ודם.

תיאודורה: הבניינים?

פרוקופיוס: מרהיבים. מאוד.

תיאודורה: גאון־רוחו של יוסטיניאנוס. הכל, הכל! סנטה סופיה, הכנסיות, המינזרים, מרחצאות ציאוכסיפוס, הסינאט, האקוואדוקט, הארמון – הוא עצמו תיכנן. הכל!

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: תכתוב על כך. סֵפֶר. בעלי סיפר לי. פיצוי?

פרוקופיוס: על מה?

תיאודורה: על הקיפוח. האחר. מוטב שייזכר יוסטיניאנוס כגדול הארכיטקטים מאשר כגדול הקיסרים – זה החשבון?

פרוקופיוס: הוד מלכותך…

תיאודורה: הנצחונות הם של בליזאריוס, כיבושי הרוח – של הפטריארכים, בניני־החומר – של יוסטיניאנוס… והאימפריה, פרוקופיוס! התרבות הגדולה של ביזאנטיום – האמונה, החוק, המשפט, התיקונים החברתיים, האמנויות – שעה שרומא עצמה מוצפת ברבארים וכל אירופה שקועה בחשיכה – למי כל זה? למי?!

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: האמת!… האמת היא לא בין שתי עיניך ובין העובדות, פרוקופיוס! היא מעבר להן! מה אתה רואה, מה? את הקיר שלפניך? אפילו אותי אתה לא רואה!

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: אבל היוונית שלך טובה, כן. פרוזה מלוטשת. מורים ילמדו אותה, דורות אחריך.

פרוקופיוס: יקראו בה עליך, הוד מלכותך…

תיאודורה: אמת?

פרוקופיוס: רק.

תיאודורה: אתה שונא נשים, פרוקופיוס?

פרוקופיוס: אני מעריץ את הוד מלכותך.

תיאודורה: מעריץ! איזו מילה קרה וחדה! עשוייה לשסף צוואר של אשה! לא, אינך צריך להחניף לי. החיוורון שלך מעיד עליך יותר מן המילים או השתיקות.

פרוקופיוס: מעיד…

תיאודורה: אתה שונא. יש לך חיוורון של שנאה, אכזרית וחורשת נקם.

פרוקופיוס: נקם!?

תיאודורה: את תתחלחל. אני יודעת שאינך מסתיר חרב מתחת לגלימה. אבל יש לך שני עִטִים, גם זה אני יודעת.

פרוקופיוס: שניים, הוד מלכותך?…

תיאודורה: החיוורון מעיד עליך. בשני אתה כותב את ההיסטוריה האחרת. הוֹדֶה, לא אצווה לערוף את ראשך.

פרוקופיוס: ההיסטוריה האחרת, הוד מלכותך?…

תיאודורה: עלי! עלי! כל מה שלא היה לך אומץ לכתוב בגלוי! לא כן?

פרוקופיוס: הוד מלכותך, אני רק כותב את ההיסטוריה, אבל את עושה אותה!

תיאודורה: שנינו ידועים, פרוקופיוס, שהספרים מאריכים ימים יותר מן הבניינים, אם כן הענווה במקרה זה מיותרת. מה גם שאני עצמי ימי קצרים.

פרוקופיוס: עוד לא עברת את מחצית שנותיך, הוד מלכותך!

תיאודורה: אתה ידוע שאני חולה, פרוקופיוס. והרופאים לא מצליחים לרמות אותי. המוות שוכן בתוכי. אני חיה איתו לילה לילה. אם כן לא רק הספרים שלך יאריכו ימים ממני, גם אתה עצמך. איש לא ימנע ממך לכתוב מה שכתוב.

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: […]1 מקפריסין, ילדת כפר, נודדת מקרקס לקרקס, בכל המזרח, משלהבת יצרים של אספסוף, חשפנית, מה עוד?… זונה אולי?… מדוע לא?… האם לא הפקירה גופה לגברים אין מספר? האם לא הציגה פנטומימה של פרוצות בזירה, לעין אלפים? האם לא פשקה רגליה, לא הרתה לזנונים, לא הפילה את עובריה חמש פעמים? לא היתה פילגש של סורי ולא נטשה את בנה יחידה אי־שם במצריים או בלוב? תיאודורה המושחתת! לא מלכת ביזאנטיון, חולשת על אימפריה אדירה, לא הוד־קדושתה, שכמרים כורעים לפניה ונושקים את כפות־רגליה, לא מדבירת המרד הגדול, לא שומרת המוסר ומפיצת האמונה – אלא המושחתת! המופקרת! לדראון עולם! לדורי דורות!

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: והספר הזה – שיופץ רק אחר מותי, כמובן – יהיה רב מכר! יחטפו אותו, יעבירו אותו מיד ליד! גדולים ונערים, גברים ונשים, בגלוי ובסתר, שיחת הבריות בקיברת היין, בפונדקים, בחדרי המיטות, בשווקים! יקראו אותו בלהיטות, בתאווה! כמה סיפורי־זימה יהיו בו!… האם אתה ידוע הכל, פרוקופיוס?… להוסיף לך על מה שאתה יודע?… תרשום לך, בזכרונך: אלכסנדריה. אבא אקאציוס מת ועמו הלך גם הדוב. אמא האלמנה שולחת את שלושת בנותיה לרקוד בהיפודרום, זרים לראשיהן, שדיהן חשופים. תיאודורה בת השש־עשרה היא היפה בין השלוש, שדיה זקופים משלהן, תנועותיה מגרות משלהן, היא קוצרת תשואות, קריאות הידד, קריאות הדרן… זהב בין־ערביים. אבק מופז ממלא את האויר מפרסות סוסי המרכבות. השמש שוקעת. ההמון בהיפודרום רוצה לראות דם, כמו מאות שנים לפני כן בקולוסאום של רומא. אין אריות, אין גלדיאטורים – אבל ישנה תיאודורה. תיאודורה מתפשטת כולה. היא שוכבת ערומה על במה. הקהל עוצר נשימתו. היא יכולה לשמוע את הלמות לבו בדממה. באים שני עבדים ומפזרים גרגרי שעורה על ביטנה, על שדיה, על צוארה. להקת אווזים פורצת מכלוב שהועמד בקצה הבמה והם באים ומנקרים את הגרגרים שעל גופה, מנקרים את בשרה. ההמון שואג. הוא ראה עירום. הוא ראה דם. סיפור יפה?… לא, לא הגעתי לסופו עדיין. המתן. תיאודורה בת השש־עשרה קמה, מוחה את הדם מעל בשרה, לובשת את כותנתה. ההמון מתפזר. שלושה טרזנים צעירים בני טובים, ניגשים אליה ומציעים לה לצאת לבלות עמם. היא נענית להם. היא רוצה אהבה! אהבה! אפילו את גופה היא מוכנה למכור עם עבדיהם. סימטאות צרות, מפותלות. ריחות בשר־כבש, הנצלה על שיפודים בפיתחי האיטליזים, עשן, צחנה, ערב־רב, המולה נהדפת לצדדים מנקישות פרסות הסוסים… מגיעים לוִילה, מחוץ לעיר, מוקפת דקלים, עצי לימון, שיחי דפנה, כרה. יין. צחוק. השלושה עושים זאת לפי התור. כשהם מתעייפים, הם נותנים את האות לעבדיהם. ואלה – כושים לוביים – אחד־אחד, שבעה, שמונה, עשרה… (שתיקה) אני מרשה לך, פרוקופיוס. מרשה לך לכתוב את כל זה בספר. (בקריאת כאב) האם עלי להתבייש? להתבייש בעשרים וארבע שנותי הראשונות? במה שאמנם הייתי? האמת, אמרת, האמת! האם חיי מתחילים מכאן? מקונסטאנטינופול? מן הארמון? האם לא הייתי פילגש לפני שהייתי מלכה? האם לא הסתיר אותי יוסטיניאנוס מעין כל השועים, הסנאטורים, המצביאים, אנשי החצר, לפני שנשא אותי לאשה? האם לא הייתי בזוייה, חרופה, מושפלת כיצאנית, על ידי אותה ברבארית מרשעת, יופמיה, שנלחמה בציפורניה נגד נישואי?

(שתיקה) פרוקופיוס, אתה שומרוני, יליד פלשתינה. התנצרת, אבל דם המזרח זורם בעורקיך. לך אני יכולה לומר – עכשיו, כאשר לא נותרו לי אלא ארבעה או שישה חודשים לחיות על האדמה הזאת: שנותי היפות היו אז, כן, אז, שם, לחופי הים־התיכון החם, המדיף ריח דגים ואצות מתייבשים בשמש, בהיפו, בקרתגה, באלכסנדריה, קיסריה, צור, אנטיוכיה, רודוס, קפריסין… החול… החול הלוהט, המשיי, הנוצץ, המסנוור את העיניים בצהריים… החול המלוח הזה, המדגדג בין האצבעות היחפות, המשתפך על השוקיים… גלי גלי החול… (מתמכרת לזכרונות) קיסריה שלך, פרוקופיוס… לא, לא תמיד הייתי שם, בקיסריה שלך? חודשיים? שלושה?… צפונה להיפודרום היה פרוש מרבד עצום של פרחי פרג אדומים, משתטח עד שפת המפרץ… ולאורך האקוודוקט – בוסתנים, בוסתני תאנים ורימונים… הכל מתבקע, מתבקע מרוב שמש וחום… הדבש ניגר מתוך התאנים המתבקעות… הרימונים… מתפלצים, העסיס שותת מהם והגרגרים נוצצים בתוכם כמו אבני ברקת, החום, החום הדביק, המחניק הזה שבצל העצים הצפופים… היינו רצות משם, יחפות, אחותי ואני, מתוך הבוסתנים אל הים, הכחול, הצונן, משתכשכות בבריכות הקטנות שבין השנוניות המכוסות איזוב, אחר כך מתגלגלות בגלי החול… (שתיקה) קיסריה שלך… הו, הקיץ ההוא… כן… האוהל שלנו היה נטוע בתוך חורשת עצי אלון… ביום האחרון להיותנו שם, חודש יוני היה זה, אולי יולי, הלכתי לקטוף חרובים לבדי. הרחקתי לתוך החורש, טיפסתי על עץ, והחרובים היו דשנים, נוטפים עסיס סמיך. ריח כמו של זרע גברים. פתאום הייתי מוקפת דבורים, כמו זרי קוצים מרשרשים סביב לראשי. ירדתי והחילותי לרוץ, ועוד לפני שהגעתי לאוהלינו, הייתי עקוצה כולי. נפוחה. יוקדת. השרב היה בבשרי. בערב צריכה הייתי להופיע בתיאטרון. לא, לא חשפנות, לא הצגת זימה. היה שם קהל מפוכח, חמור־סבר, מלומד. שומרונים. יוונים. שירים הייתי שרה לו. קוראת מונולוגים. איך יכולתי להופיע כשכל בשרי כואב? לבשתי מסיכה על פני הנפוחות. מסיכת מלכה עריצה עטורת כתר. חיברתי שיר:

הַקֶרן היוֹקֶדת של המזרָח

שמוֹסֶכֶת רַעַל בדָמי,

אני אותָך שוֹבֶרת,

מַשחִיזָה מִמֵך חִיצים

לפַלֵחַ כִליוֹת עוגְבַי

עַד רדְתָם.

ואת השיר הזה שרתי מעל הבמה, בערב: (שרה)

הַקֶרן היוֹקֶדת של המזרָח

שמוסֶכֶת רַעַל בדָמי…

היתה דממה גמורה. האמפיתיאטרון היה מלא. לפידים האירו את גופי. הקהל היה מכושף. כישוף של אלף שנים להט על פניו. והיתה דממה גמורה. מאחורי גבי שמעתי את הים המתנשם קצובות אל החוף בלילה החם והאפל. זו היתה הפרידה. הפרידה. הו, כן, הפרידה!… (בהתפרצות של צעקה) אני שונאת כנסיות, פרוקופיוס! אני שונאת את הענן השחור הזה שהקדיר את חיי הבהירים, את בן־האלוהים המיוסר הזה שחדר לתוך גופי כדי לצלוף אותי בתוכי, לצלוף בשוֹטים של בקשת־רחמים כדי שאהיה משועבדת לו, לעינויו הנצחיים, לסיבלו האין סופי, לסיבלו, לסיבלו, לשתיקתו המאשימה… הו, הקרן היוקדת של המזרח… אני מוקפת עטלפים כאן, כמרים בגלימות עטלפים, תיאולוגים, נזירים, רפאים, עופות־לילה, עופות טרף, המנקרים אותי, מנקרים…

(בשקט כבוש) אני חוזה שחורות, פרוקופיוס. הענן הזה ישתלט על אירופה כולה, לדורות. שמיים קודרים. צלבים. קברות. תהלוכות־אבל. מנגינות של שושנים שחורות, נובלות. השילוש הקדוש הזה ישתלט על הנשמות, יצבוט אותן במלקחיים, יכלא אותן. יהפוך אותן לפקעות של צפעונים שורצים. כל אירופה תימלא צלבים, שיהיו כמו יער של רמחים, רמחים מועדים לקרב. הכיפות העגולות של אגָה סופיה תסתמרנה, תיהפכנה לצריחים הדוקרים כחניתות את לב השמיים… כלום לא יישאר מן האלוהים שלנו, פרוקופיוס! אותו אלוהים זוהר, נוהר, פרוש על פני שדות הקמה, הפרגים, הבוסתנים, החולות, לחוף מימיו התכולים של הים התיכון, אותו אלוהים שהוא כמו אריה במידבר הלוהט, הרחב…

(הפוגה) עכשיו לך, פרוקופיוס. לך ותכתוב את ההיסטוריה הסודית של תיאודורה מלכת ביזנטיון – הרציחות, החמס, העריצות, ו– עשרים השנים הראשונות שלה, של שחקנית הקרקס המופקרת…

(הפוגה. בשקט) כן, פלשתינה… צר לי על הדם שנשפך שם, בניאפוליס, בסבאסטיה, בקיסריה, לאחר המרד. ודאי כאב לך מאד, שאנחנו…

פרוקופיוס: אני…

תיאודורה: אני יודעת. אתה נוצרי. כמובן. בכל־זאת, אדם נשאר קשור… אולי אפילו בני משפחה שלך… כמה שומרונים נהרגו סך הכל?

פרוקופיוס: כעשרים אלף, הוד קדושתך.

תיאודורה: הרבה. לא חשבתי. צר לי. אבל נאלצים היינו, לא כן? מדוע התמרדו? נתנו לכם חופש להתפלל, בתי כנסת, חג הפסח על אותו ההר, ביום הקבוע… אפילו ליהודים הרשינו… קריאת התורה, בעברית, ביוונית… מדוע התמרדו? בגלל כמה פרחחים נוצריים שהיו מיידים בהם אבנים? ואותו יוליאנוס שהמליכו להם כמלך! הרי לא יכולנו להרשות שהגבול המזרחי יהיה פרוץ בפני הפרסים! אתה, כאדם שליווה את הצבא בכל המלחמות, ודאי מבין זאת! אתה יכול ללכת פרוקופיוס… לך…

פרוקופיוס: אני מודה לך, הוד קדושתך.

(פרוקופיוס נושק את ידה ויוצא. תיאודורה נשארת במקומה)

תיאודורה: (קוראת בצעקה) קסטור!

(קסטור מופיע בפתח)

קסטור: לפקודתך, הוד קדושתך.

תיאודורה: פרוקופיוס יצא? יצא כבר? צווה על אנשי המשמר להשיג אותו. שים אזיקים על ידיו. כלא אותו, השלך אותו אל…

(הפוגה) לא. אל תעשה כלום.

קוסטר: לצאת, הוד מלכותך?… להישאר?

תיאודורה: קוסטור, אתה היית פה, בארמון, בזמן מרד ניקא. מי פקד על בליזאריוס להתקיף את האספסוף בהיפודרום?

קוסטור: קשה לזכור, הוד מלכותך, היתה פה אנדרלמוסיה…

תיאודורה: (בצעקה) היתה מה?!

קוסטור: מהומה… ההמון בחוץ…

תיאודורה: יוסטיניאנוס?

קוסטור: אני חושב…

תיאודורה: (בצעקה) לא! אני! הוא התחבא במרתף, כמו עכבר! רעד והתחנן שנברח! לאילירייה! אני נתתי את ההוראה! 30 אלף טבוחים, עלי! הדם והממלכה! אלמלא אני, הכל היה עולה באש, כמו הסנאט, כמו האגוסטיאון! אני, בגוף הרפה הזה, בן 30 האביבים המגועלים בדם ובזרע, סכרתי את שטפון הוואנדאלים! השומרוני הצבוע הזה רוצה להפוך את ההיסטוריה לרכילות!

קוסטור: לאסור, הוד מלכותך?

תיאודורה: הוא יכתוב שהלקיתי את פוטיוס, שסרסתי את תיאודורוס, שהוצאתי את סטורנינוס ממיטת ליל־כלולותיו! הוא יעשה מני שד! דמון בצורת אשה! הוא לא יכתוב שקיבצתי 500 פרוצות מן הפורום וכלאתי אותן במוסד לתיקון המידות מעבר לבוספורוס! לא, הוא יכתוב שבפורום אפשר היה לקנות הכל, מאהבה עד החלטת הסנאט! הוא יכתוב על גלימת הארגמן של יוסטיניאנוס, הוא לא יכתוב על הסנדלים שלו! יוסטיניאנוס מתהלך בסנדלים, קוסטור!

קוסטור: אמת, הוד מלכותך, בסנדלים.

תיאודורה: הוא ירוק מסגפנות! הוא לא ישן! הוא קדוש!

קוסטור: מעונה, הוד מלכותך.

תיאודורה: מלים מלים מלים. יש לי מחלה ממארת, קוסטור, ואינני מפחדת ממלים, לצביעות יש ריח פיגולים מחליא יותר מצחנת־המת!

קוסטור: לאסור?

תיאודורה: לא. שיכתוב. (צוחקת) שיכתוב! (בבולמוס של צחוק) שיכתוב, אלוהים, שיכתוב! שיהיה בריא! הוא לא ידוע שהאמת היא מחלה – אוכלת, אוכלת, אוכלת – – –

קיראו עוד על תיאודורה :

ההיסטוריה הסודית של תיאודורה

הקיסרית תיאודורה ואנשי ציוותה בפסיפס מהעיר ראוונה.המאה השישית לאחר הספירה

בימים ההם – סיפור לחג החנוכה על ימי החשמונאים של רינה הברון

ולחג החנוכה עוד סיפור היסטורי של הסופרת והארכיאולוגית המנוחה רינה הברון בפרויקט הסיפור התנ"כי וההיסטורי  שבעצם עוסק בימים הראשונים של חג החנוכה כאשר נחוג לראשונה בימי המלכים החשמונאים עצמם באופן ספציפי בימי המלך אלכסנדר ינאי כאשר ספר החשמונאים הראשון רק נכתב. 

אז הנה הסיפור לראשונה כפי שהופיע בכרך דבר לילדים ל"ז חוברת 13 בגיליון החנוכה של -6 בדצמבר 1966 

עוד סיפורים של רינה הברון ברשת :

הרפתקאות איקולו האדם הקדמון

וזה דבר הנקבה -סיפור על חציבת נקבת השילוח

הקבר של שודד הים -עלילות חנוך נכדו של יאסון שודד הים הנורא -סיפור מאת רינה הברון

נצר למשפחת החשמונאים :סיפור של רינה הברון

הנודדת במדבריות ובספרים -סקירה על רינה הברון

הגבירה  בנבנידה  אברבנאל והגבירה  גרציה מנדס-נשיא :    ידידות או אויבות בנפש?

האם היו שתי הנשים היהודיות העשירות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה שחיו בשכנות  בעיר בולוניה  ידידות טובות או אויבות בנפש? 

 

סקירה על הספר "הבנקאית מנאפולי :סיפורה של בנבנידה אברבנאל"  מאת זהבה חן-טוריאל ,הוצאת ניב 2021 ,278 עמודים

 

פורסם ב"מקור ראשון " תחת השם "הדונה האחרת "

בימים אלו  פירסמה זהבה חן-טוריאל רומן ביוגראפי וכנראה גם חצי אוטוביוגראפי על אחת הנשים היהודיות החשובות ביותר של ראשית הזמן החדש ושל המאה ה-16 הגבירה  בנבנידה אברבנאל.

זהבה חן טוריאל כבר פירסמה כמה ספרים על העבר הרחוק של בני משפחתה והקהילה הספרדית בעבר:

הנשים של טרואל ( הוצאת ספרי ניב 2018 )סיפורן של ארבע נשים במשפחתה של המחברת בדורות שונים מימי גירוש ספרד לערב הקמת המדינה. שהתבסס על תחקיר מעמיק של המחברת בתולדות משפחתה.

"ו"אגדה ספרדית :   הספור על דונה בלאנקה ומשפחת צוריאל/" ( הוצאת ניב ,2020) ספר מאוייר לילדים  בידי מאיה עוזיאל שאליו מצורף תרגום לשפת הלאדינו  המספר אגדה עתיקה בעברית ובלאדינו על חיי יהודי ספרד לפני הגירוש ובעת הגירוש.

""הבנקאית מנאפולי" חוזר שוב לתקופת גירוש ספרד והימים שלאחריה.

 

הספר מורכב מסיפור כפול.   חלק מהסיפור מתרחש בשנת השמונים ומספר על מאמציה של החוקרת הישראלית ברכה אברבנאל ( שדמותה יש להניח מתבססת על זאת של המחברת ) למצוא פרטים על בת משפחתה הרחוקה בנבנידה אברבנאל.

במהלך מחקרה הארוך היא  מגלה שבנבנידה  שהייתה  אחייניתו של המנהיג היהודי ופרשן התנ"ך המפורסם דון יצחק אברבנאל שבספר מתואר גם  סיפור חייו ובריחתו מפורטוגל לספרד ולאחר  מכן עזיבתו לאיטליה בראש הקהילה היהודית המגורשת.  הייתה  אשת עסקים  ובנקאית עשירה מאוד.וגם נדבנית חשובה.ותמכה במשיח השקר דוד הראובני   ( שיככב בקרוב בבלוג זה)  במסעותיו ואף  שלחה לו דגל אותו ארגה במו ידיה.היו לה קשרים עם שליטי הערים האיטלקיות בתקופתה שה יגיעו עד לחצר האפיפיור ,והיא נודעה במאמציה לסייע לבני עמה.

  למעשה קשה לחשוב על אישה אחרת באותה תקופה שהיה לה את סוג העוצמה הכלכלית וההשפעה שהייתה  לגבירה אברבנאל חוץ מאחת ויחידה אחרת .וגם היא יהודיה.וזאת היא דמות  שכיום היא הרבה יותר ידועה : הגבירה גרציה מנדס-נשיא יהודיה אנוסה שחזרה ליהדות והפכה לאחת ממנהיגי העולם היהודי וגם העולם הכלכלי העולמי בתקופתה.

אבל מה בדיוק היו סוג היחסים בינה ובין בנבנידה אברבנאל  שהייתה שכנתה בעיר פרארה במשך כמה שנים טובות זאת שאלה גדולה מאוד למעשה מכרעת,  אם כי המחברים בתחום בדרך כלל מעדיפים לעבור על כך בשתיקה.   

ההיסטוריון   בצלאל ססיל רות בהיסטוריה שכתב על גרציה מנדס  " בית נשיא" ("עברית שלמה סימונסון    תל-אביב :   מ' ניומן,   תשי"ג 1952)    מציג את השתיים בקצרה  כיריבות למרות וכנראה בגלל שחיו באותו זמן באותו מקום בעיר פרארה ובלתי אפשרי להאמין שהן לא היכירו זו את זו אישית.

 

במהלך שנות האלפיים  פרסומה של גרציה מנדס-נשיא התעצם כל כך לאחר שהוקם מלון על שמה בטבריה ומוזיאון על שמה בטבריה ויצאו מדליה ובול עם תמונה שיוחסה לה ובהמשך  הופיעו כמה וכמה רומנים היסטוריים על הדמות של גרציה מנדס-נשיא  בידי כמה סופרים וסופרות כמעט במקביל.

 

מדליה שבה חרוטה דמותה של גרציה מנדס

שניים מהם אף תיכננו כל אחד לכתוב עליה סדרה שלמה  של ספרים אם כי רק אחד מהם קיים את מטרתו זאת.זה  היה יצחק גורמזאנו גורן  שפירסם לבסוף סדרה של ארבעה ספרים על הגברת מנדס  " קווארטט הסניורה.בתוספת פירסם גורמזאנו –גורן    הצהרות נזעמות  בתקשורת על מזימת השכחה ממסדית אשכנזית ציונית  להשכיח את פועלה של גרציה מנדס.

וזה בזמן שמסביבו התנהל פרויקט אזכרה חסר תקדים לאישה ולפועלה.

ייתכן שמטרתו האמיתית  הייתה להשכיח את האחרים לצידו  שכתבו גם הם ספרים ושפעלו גם הם לתעד ולתאר את פועלה של גרציה מנדס בספרים משלהם.

. אולי פרסום ארבעה הספרים של גורמזאנו גורן מנע מהסופר השני שתיכנן גם הוא לפרסם סדרה כזאת גיורא ברק שפירסם ספר אחד על ימי נערותה של גרציה מנדס "גרציה מליסבון" ( הוצאת כתב ,2012)   לכתוב לספר זה כמה המשכים כפי שתיכנן  והודיע שיעשה.

עוד שתי סופרות פירסמו   כמעט מקביל כל אחת רומן היסטורי על חייה של גרציה מנדס שתיהן תיארו את חייה מנקודת המבט של גרציה מנדס בגוף ראשון ( כפי שעשה גם גורמזאנו –גורן בשלושה מתוך ארבעת ספרי הקווארטט) .

כל אחד מסופרים אלו  איזכר  גם את הגבירה  בנבנידה  אברבנאל חוץ מגיורא ברק שפשוט לא היגיע אליה.

הסופרת מיכל אהרוני –רגב בספרה "תליון הזהב של דונה גרציה "( בעריכת אורה צמח, גוונים ,2015) מספרת על  בנבנידה אברבנאל כמי שהייתה ידידה טובה ואינטימית של הבנקאית גרציה מנדס כל ימי שהותה בעיר פרארה. ( ע' 258-262).  

גישה מסוייגת  הרבה יותר  כלפי בנבנידה אברבנאל מופיע ברומן הגדול של נעמי קרן  ( לדעת כותב שורות אלו היצירה הטובה ביותר עליה )  לה סניורה:  רומן במכתבים על חייה של דונה גרציאה נשיא / בעריכת חיים פסח     אור יהודה :   כנרת, זמורה-ביתן,   תשע"ג )2013.)

בספר זה השתיים נפגשות אבל גרציה מנדס מרגישה גישה של התנשאות  ואף זלזול  מצד בנבנידה אברבנאל מאחר שהיא אנוסה לשעבר.והן בהחלט לא מתיידדות.

 
גישה מסוייגת ואף עוינת כלפי הגבירה אברבנאל מופיע בספר המסיים של "קווארטט הסניורה"  של יצחק גורמזאנו גורן "מלכת היהודים: דונה גרסיה וממלכת הגליל " ( הקיבוץ המאוחד 2019)  בספר זה נוטש גורן את התיאור בגוף ראשון של גרציה מנדס שהיה בשלושת הספרים הקודמים:

  1."השקר הקדוש , 2010,

 

2. מלכת הפינאנסים ,2013.

3. קדחת ונציאנית, 2015.

  רק בספר הרביעי מגיע גורן -גורמזאנו אל בנבנינדה אברבנאל ומתאר בשם עצמו ( דהיינו לא בגוף ראשון כדונה גרציה )  בקצרה את אברבנאל כמי שהייתה  יריבתה הקשה של גרציה מנדס גם בגלל שתיעבה ובזה לאנוסים גם כאלו התגיירו גם בגלל שנטתה למשיחיות מיסטית כפי שמראה תמיכתה בדוד הראובני בניגוד לריאליזם המדיני של גרציה מנדס שדרך אחיינה דון יוסף נשיא פיתחה את העיר טבריה. ולדעתו גם בגלל שקינאה בגרציה מנדס שלדעתו עושרה היה גדול יותר משלה ( אם אכן כך היה זה עניין שנוי במחלוקת ומן הסתם גם בתקופתן של השתיים ).

 

 

את הספר החדש ביותר על דונה גרציה נשיא גם הוא מסופר מנקודת מבטה "דונה גרסיה " של אהרון נומאז ( הוצאת ניב 2020 ) כבר לא קראתי.

עד כאן מה שפורסם על הגבירה בנבנידה בספרים על הגבירה גרציה מנדס נשיא.

יש לציין שכל הכותבים משמרי זכרה של הדונה גרציה מנדס נשיא מקפידים מאוד לא להאריך בתיאורה של הגבירה אברבנאל משל היא עלולה להאפיל על גיבורתם גרציה מנדס-נשיא.

 

בנבנידה אברבנאל 

דיוקן משוער של בנבנידה אברבנאל בעת שיחה עם קוזימו דה מדיצ'י דוכס של פירנצה

https://web.archive.org/web/20150414095517/http://www.medici.org/jewish-history/grand-duke-discusses-theology-jewish-lady

 

 כפי שראינו כעת לראשונה מתפרסם ספר של זהבה חן –טוראל  שמציג את תקופה  מנקודת המבט של בנבנידה  אברבנאל והיא חושפת דברים ששאר הכותבים התעלמו מהם לחלוטין.

טוראל מספרת לנו  דבר שאי אפשר היה לדעת מכל הספרים שתוארו למעלה על גרציה  שבנבנידה אברבנאל עמדה בראש המאבק כנגד גרציה מנדס שניסתה להטיל חרם כלל יהודי על העיר אנקונה שבה נלכדו כמה סוחרים יהודים מומרים ולבסוף  נשרפו חיים ( הפעולה הידועה ביותר של גרציה מנדס ששאר הסופרים עוסקים בה בפירוט אבל בלי להזכיר כלל את המעורבות  של בנבנידה אברבנאל באירוע ) .

והיא מביאה את סיבותיה הטובות של הגבירה אברבנאל  למאבק כנגד גרציה מנדס החששות שלה שהחרם רק יזיק ליהודי איטליה.

 

שאר הספר עוסק במאבקיה האישיים של אברבנאל   כנגד בניה  שאחד מהם התחתן עם אנוסה כנגד רצון האם והיא נאבקה בו בבית המשפט בטענה שהוא גרם לקריסתה הכלכלית וניצחה והביאה בכך למאסרו.

מעניין שבכך שתי המליונריות היו דומות לשתיהן היו מאבקים פנימיים במשפחתן שלהם לגרציה מנדס היה מאבק גדול עם אחותה עצמה ובשרה.

האם זהו ספר טוב ? הוא ללא ספק מביא מידע רב על התקופה ועל הגבירה אברבנאל. הספר מובא כשני סיפורים אחד מהם כמקובל בספרים מאין אלה מתאר את חיפושיה  כותבת מודרנית המבוססת בבירור על המחברת אחר מידע על אברבנאל.איני חושב שהסיפור הזה מוסיף הרבה לספר ובאותה מידה אפשר היה להוריד אותו.

 לעניות דעתי הספר יכול היה להיות חזק יותר אם המחברת הייתה  שמה בו כנקודה המרכזית  ולא רק כפרק של כמה עמודים את המאבק שהיה בין גרציה מנדס  ובין בנבנידה  אברבנאל .סיפור המאבק בין שתי נשים חזקות שכל אחת מהן יש טיעונים חזקים לטובתה  ובעלות תפיסות שונות כיצד יש להושיע את עם ישראל על ידי פעילות מדינית ריאליסטית או באמצעות דמות משיחית  בהחלט יכול היה לרתק אבל המחברת בחרה לוותר על כך אולי בגלל חוסר מידע אולי כי לא יכלה באמת לדמיין אירוע כזה ( ואולי כדי לא  לפגוע באף אחת מהנשים ההרואיות  ובמעריציה העכשווים  ) 

כמדומה שחן טוריאל  כמו הכותבים על גרציה  מנדס פשוט העדיפה  ל"החליק"  לתאר אותה ממש כ"כפוית שד" ובקצרה ככל האפשר  על היריבות שהייתה  קיימת בין  שתי הגבירות היהודיות העשירות והחזקות של התקופה  שהיו שכנות וכנראה כל אחת מהן ידעה  הרבה מאוד אחת על השנייה. יריבות שהייתה    לה גם סיבות אידיאולוגיות חזקות מאוד.  בבירור עצם העיסוק בעניין  הלא סימפאטי  הזה  של  מאבק בין שתי הגבירות היהודיות החשובות של תקופתן  לא היה נעים למחברת  כמו שלא היה נעים לכותבים על גרציה מנדס-נשיא.

וזאת הייתה שגיאה כי דווקא תיאור מפורט של היריבות הזאת  והמאבק בין שתי נשים חזקות מאוד שלכל אחת מהן יש סיבות טובות מאוד לעמדתה הנחושה ולמעשה אידיאולוגיה שונה   יכול היה לתת לספר משקל שאין לו כפי שהוא כעת  כספר על תולדות חיפוש בהיסטוריה המשפחתית  שמסתיים בגילוי  כמה אנקדוטות על בנבנידה אברבנאל. .

 

ראו גם 

בנבנידה אברבנאל בויקיפדיה

שר אוצר יהודי בספרד :על דון יצחק אברבנאל 

המזימה הציונית האשכנזית נגד דונה גרציה מנדס ,על טענות הקונספירציה בהשכחת זכרה של יריבתה של בנבנידה אברבנאל 

 

דיוקן אישה מהמאה ה-16.יש שמיחסים לבנבנידה אברבנאל 
https://francescarachelvalle.com/2017/06/07/gossip-dautore-con-il-giardino-di-rachel-3807385327-donna-benvenida-abravanel/
   

מותה של הכהינא: סיפור היסטורי על מנהיגה יהודיה בימי הביניים דהיה אל כהינה ( הכוהנת יהודית ) מאת ל. חנוך ( חנוך בן דב לוין )

פסל של דהיה אל-כאהינה  ( הכוהנת יהודית ) בעיירה קאנצ'לה, אלג'יריה.ויקיפדיה 

 

לפניכם סיפור היסטורי יוצא דופן שפורסם ב"דבר ילדים " השבועון לילדים במסגרת "פרויקט הסיפור ההיסטורי " שלנו.

הסיפור  הטראגי ( היו מעט מאוד סיפורים טראגיים ב"דבר לילדים " אלא עם כן הם עסקו בשואה ) עוסק בדמות היסטורית כמעט לא ידועה דהיה אל כהינא ( בעברית "הכוהנת יהודית ") .

היא הייתה המנהיגה היהודיה של שבטי הברברים  בצפון אפריקה  במאה השביעית לאחר הספירה שנלחמה בגבורה במשך שנים  בפלישה המוסלמית עד שהובסה לבסוף  ומתה.

אבל היום היא סוג של קדושה וגיבורה לאומית של הברברים והטוארגים בצפון אפריקה הנאבקים בדומיננטיות הערבית שם. 

 

ציור מודרני של דהיא אל כאהינה יוצאת למאבק בערבים  הפולשים. 

תוכלו לקרוא עליה ביתר פירוט במאמרי כאן.

 

מחבר הסיפור "ל.חנוך" שמו האמיתי היה חנוך בן דב  לוין   ( 1912-1980 )  "לא ""חנוך לוין " המחזאי הידוע  אם כי אולי הייתה קירבה משפחתית כל שהיא.

תמונה של חנוך  בן דב לוין הוא "ל.חנוך".

   חנוך בן דב לוין  "ל. חנוך"  היה מנהל בבית ספר לבנות.ב-1957 ייסד את בית הספר "אילנות " ברמת אביב שאותו ניהל עד לפרישתו לגימלאות.

וגם הירבה לכתוב סיפורים בעיתוני הילדים ובראש ובראשונה "דבר לילדים".

מבין ספריו אזכיר את "הנשיא :   חייו ופעולותיו /    תל-אביב :   יהושע  צ'צ'יק,   תש"י ( 1950) סיפור חייו של חיים ויצמן .

ספר שיצא לאור במהדורה מורחבת בשם "חיים וייצמן הנשיא הראשון ( 1962)

שלשת המופלאים מקצרין /    תל-אביב :   אל"ף,   תשל"ט.קובץ סיפורים לילדים. 

"גלגול "( 1980 )הרפתקאות של ילד בחברת ידידו עכבר מעופף שמיע עימו לבסוף למצרים החותמת על הסכם שלום עם ישראל. 

הקונכיה ( 1981) סיפורה  של מורה המטפלת בילד מפליטי טהרן.

מנקה הארובות הקטן מיפו ועוד סיפורים ( 1983) קובץ מסיפוריו שהוצא לאור בידי משפחתו לאחר מותו.

.וגם הוא כמו חנוןך לוין האחר היה מחזאי. ויש להניח שהזהות בשמות עם חנוך לוין האחר הפריעה לו מאוד.היו מחזות שפירסם אותם תחת השם "חנוך לוי". 

הוא כתב למשל מחזה בשם :

"צילו של מלך" ( 1969 )על שאול מחזה שזכה לפרס המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, תשכ"ח.ויצא לאור כספר בהוצאת אל"ף ב-1974. 

 

אבל מחזותיו בניגוד לאלה של בן שמו לא זכו להצלחה. 

בתו צפרירה לוין גם היא סופרת.

והנה סיפור מצויין ויוצא דופן שלו על הדהיה אל כהינה .סיפור טראגי לבני נוער על מנהיגה יהודיה בעבר הרחוק של העם היהודי.

פורסם בדבר לילדים כרך מו  חוברת 43 ב- 21 בנובמבר 1976 

 

הסיפור פורסם שוב בקובץ של ל.חנוך שלשת המופלאים מקצרין /    תל-אביב :   אל"ף,   תשל"ט.עם הציורים המקוריים מ"דבר לילדים".

לעניות דעתי זהו סיפורו הטוב ביותר של "ל.חנוך" אם כי הוא כתוב בצורה תמוהה במקצת לקהל שאליו הוא מיועד.

הקוראים הצעירים אינם יכולים לדעת מהסיפור מיהי ומהי הכהינא שסביר להניח ששמעה לא היגיעה לידיעת רובם או כולם ומהו בדיוק המאבק שבו היא מעורבת .

אבל עדיין זהו סיפור טוב. 

 

קיראו על הכהינה עוד במאמר כאן.דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

הכוהנת המורדת: פודקסט עם לימור שריר על הכהינה 

https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=11949&fbclid=IwAR2583i_NGJhkByAMJhZBvY1MWCvhQyaJMJPNMRPahY8h6YOBHfUbzB-ro0

 

ל.חנוך בלקסיקון הספרות העברית 

אברהם ובנו בבוקר -סיפור על עקידת יצחק מאת משה שמיר

משה  שמיר הצעיר שנות השלושים 

ב-15 לספטמבר 1921 מאה שנה בדיוק לפני כתיבת שורות אלו נולד הסופר הידוע משה שמיר.אחד הסופרים החביבים עלי.

( גילוי נאות : אחד מחמשת האנשים שאני נקרא על שמם "אליהו " הוא אליהו "אליק " שמיר אחיו של משה שמיר  גיבור הספר "במו ידיו :פרקי אליק"(1951)  שאבי צבי אשד היה ידידו ופגש אותו  ממש לפני שיצא למסע האחרון בחייו. קיראו על כך ב"אליק שמיר ואני ") 

ולציון זה הנה אחד מהסיפורים המוקדמים ביותר שכתב ופירסם על ימי התנ"ך וליתר דיוק על עקידת יצחק. 

 הסיפור שלפניכם הוא אחד הראשונים שכתב משה שמיר.הוא כתב אותו ב-1939  בהיותו בן 18 בלבד  ולמעשה זהו הסיפור השני בכלל  שפרסם כשהיה בן 19  בלבד.

( כנראה שמיר פירסם  בימיו הראשונים כסופר  גם כמה סיפורים בשם בדוי אבל את אלו הוא לא באמת החשיב ושמותיהם אף אינם ידועים ). 

הסיפור פורסם לראשונה בדצמבר 1940  בכתב העת "על החומה " בטאונה של תנועת  הנוער "השומר הצעיר" שאותו שמיר גם  ערך ואז בשנות ה-40 היו לו אלפי קוראים.

.מאוחר יותר "על החומה " הפך ליומון החשוב "על המשמר". 

"בנו "  עוסק במסע של אברהם אבינו ויצחק בנו  לעקידה מנקודת המבט של יצחק.

אין לאמר ש"בנו"  הוא אחד מסיפוריו הטובים  של שמיר והוא לא התפרסם  כמו למשל סיפורו התנ"כי  האחר של שמיר  מאותה התקופה ובאותו כתב העת " על החומה ""הרדיפה"  שנכתב ב-1940 ופורסם ביוני  1942   על המאבק בין אבנר בן נר ויואב בן צרויה  בימי המלך אשבעל    שפורסם פעמים רבות והוא בהחלט אחד מסיפוריו הטובים של משה שמיר.

תוכלו לקרוא את "הרדיפה" ב"יקום תרבות " כאן.

 בניגוד ל"הרדיפה" "בנו " לא פורסם משום מה בקבצי הסיפורים השונים של משה שמיר.

הוא לא פורסם אפילו בקובץ הסיפורים המסכם והסופי שלו  " ואפילו לראות כוכבים : סיפורים (תל-אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשנ״ד 1993)שבו כינס את ( כמעט ) כל הסיפורים שפירסם לאורך השנים. 

בבירור לשמיר היו בעיות שונות עם הסיפור הזה. 

אני משער שזה לא רק בגלל האיכות של הסיפור  אלא גם בגלל קטע נועז מאוד לגבי אברהם  אז והיום שיש בו.

אני בכל אופן ללא קשר לאיכותו מוצא אותו כסיפור מעניין ביותר בדרך שבה אדם צעיר בסוף שנות השלושים רואה את סיפור העקידה.

משה שמיר סיפר לחוקר הספרות ראובן קריץ שהסיפור נכתב בהשראת קטע מספר האגדה של ביאליק ורבניצקי,ספר שהשפיע עליו מאוד ובהשראתו כתב גם סיפורים אחרים ובראשם "על סוסו בשבת" ו"מלך בשר ודם".   ראובן קריץ דן בסיפור זה בספרו "הסיפורת של דור המאבק לעצמאות (קרית מוצקין : פורה, תשל"ח 1978) ע' 30-32  וזהו הדיון היחיד הקיים במחקר ובביקורת הסיפרותית על סיפור זה. 

"בנו " פורסם לבסוף שוב   רק פעם אחת נוספת  בקובץ שפורסם שמיר  ב-175 עותקים בלבד והוא נדיר ביותר    אברהם בבוקר /    רעננה :   אבן חושן,   תשנ"ו 1996.

חמישים ושש   שנים לאחר פרסומו הראשוני .

יש בכך אולי שיא כלשהוא בספרות העברית לאורך זמן פרסום חוזר של סיפור בחייו של מחברו. 

הקובץ כלל גם מאמר על אברהם ומחזה על העקידה  וגם איורים של מנשה קדישמן .וכיום הוא קיים בידיהם של אספנים בלבד. 

 

והנה הוא שוב כי אני חושב  שבסיפור יש  עוד עניין  במסגרת פרויקט הסיפור התנ"כי. 

 


.

קיראו עוד סיפור על אותו נושא מנקודת מבט מודרנית יותר :

שר ההר – מאת עומר ויסמן סיפור על העקידה

קיראו עוד סיפורים של משה שמיר :

:הרדיפה": סיפור על המאבק בין יואב בן צרויה ואבנר בן נר 

פח אחד של שמן : עוד סיפור היסטורי קלאסי של משה שמיר 

 

עקידת יצחק .ציור מאת רמברנדט

תיבת נח מאת ישראל זנגוויל : סיפור על פרויקט "אררט" של מרדכי עמנואל נח להקמת מדינה יהודית במסגרת ארה"ב

אבן הפינה לעיר המקלט  היהודית בארה"ב "אררט" שהונחה ב-15  בספטמבר 1825 בידי מרדכי עמנואל נח ולשכת הבונים החופשיים של העיר בופאלו בארה"ב.

שלט עכשויי המציין את מיקומה של "אררט" 

 

 

מרדכי עמנואל נח ( 1785-1851 ) המייסד של "אררט". ובעת לבישת גלימת מנהיג "אררט"  צייר מ.אריה 

Wherefore I, Mordecai Manuel Noah, Citizen of the United States of America, late Consul of said States to the City and Kingdom of Tunis, High Sheriff of New York, Counsellor-at-Law, and by the Grace of God Governor and Judge of Israel, have issued this my proclamation. . . . announcing to the Jews throughout the world, that an asylum is prepared and hereby offered to them, where they can enjoy Peace, Comfort, and Happiness which have been denied them through the intolerance and misgovernment of former ages.”

ההכרזה של מרדכי עמנואל נח על הקמת "אררט" ישוב לכלל יהודי העולם באדמת ארה"ב שנשלחה לקהילות היהודיות השונות בעולם.

ב-15 לספטמבר 1825 התקיים טקס מוזר בעיר בופאלו בארה"ב הפוליטיקאי האמריקני היהודי מרדכי עמנואל נח הזמין את יהודי העולם להתיישב באי   "גרנד איילנד" שקנה בשיתוף פעולה עם אירגון "הבונים החופשיים " שבו היה חבר.

   את האי הוא כינה "אררט " והקים שם קולוניה יהודית בתחומי ארה"ב.

ב-2016 הכריזה מועצת האי "גראנד איילנד " שבו הייתה אמורה לקום "אררט" על השני בספטמבר" כיום "מרדכי עמנואל נח יום לזכרו של מייסד הישוב היהודי בארה"ב שלא הוקם מעולם". 

 

האי גראנד איילנד הוא "אררט"  כפי שנראה בשנת 1832. 

Ararat (now known as Grand Island) in 1825. major Mordecai Manuel Noah, a prominent Hebrew, purchased 2,555 acres on Grand Island for $10,000 and endeavored to establish a city of refuge for Jews of all nations who were being subjected to oppression. The project failed to materialize. (From Buffalo Historical Society)
Reprinted from Palmer's Views of Buffalo: Past and Present, Copyright 1911 by Robert M. Palmer, New York City

שלט מודרני בשטח האי "גרנד איילנד"   אררט של נח.

מרדכי עמנואל נח היה בזמנו היהודי הבולט ביותר בארה"ב.עיתונאי ( שתרם תרומה גדולה במאמריו  לפתיחת מלחמת 1812  של ארה"ב כנגד בריטניה שבה ארה"ב הובסה  )  מחזאי שופט  דיפלומאט בתוניס שם הביא לחיזוק השפעתה של ארה"ב בים  התיכון  ופוליטיקאי בכיר במדינת ניו יורק.

 

תמונות משלבים שונים בחייו של מרדכי עמנואל נח 

     

מדליה מודרנית עם פני של מרדכי עמנואל נח 

Mordecai Manuel Noah medal designed by Eugene Daub, struck by Medallic Art Company in quantities of 120 bronze, 65 silver-plated bronze, and 27 gold-plated bronze. Obverse: Portrait, MORDECAI M. NOAH 1785-1851. EU. DAUB. Reverse: Noah writing by candlelight, THE MOST DISTINGUISHING FEATURE of OUR CONSTITUTION IS RELIGIOUS LIBERTY, M. M. Noah (signature), DAUB. 49 x 47 mm.

נח היה ממנהיגי קהילת יהודי ארה"ב בזמנו. בהיותו קונסול אמריקני חזה במצוקת היהודים במקומות שונים עולם והחליט למצוא לה פיתרון בארה"ב. ב-1820 רכש אדשמות באי גרנד אילנד במדינת ניו ירוק שישמשו מקום מקלט זמני עד כפי שציין יוכלו לשוב לארץ ישראל.

למקום קרא "אררט" על שם המקום שבו נחתה תיבת נח בהקשר ברור לשמו שלו כיוזם הפרוייקט. 

ב-1825 פנה בכרוז ליהודי העולם ללכת בעקבותיו "בחסד האל מושל ושופט ישראל"אל המדינה שכונן עבורם.באותו כרוז מינה ל"מורשים" את הרבנים היהודיים של לונדון ופאריז ופקד עליהם לגבות  מכל יהודי  מס 3 שקלים לגולגולת למימון הגירתם של יהודים צעירים למדינה החופשית "אררט".

.ב-15  בספטומבר 1825 לאחר טקס בכנסיית  סינט פול בבופלו  ובלשכת הבונים החופשיים שבמקום הניח נח  אבן פינה למדינה היהודית.

טקס הנחת אבן הפינה ל"אררט" כפי שבוצע בידי מרדכי עמנואל נח והבונים החופשיים של בופאלו

 '(The Jew of New York' by Ben Katchor (Pantheon  1999

 

הודעה  בעיתון של התקופה על הקמת   הישוב אררט

issue of the Newspaper Niles Weekly Register – Baltimore, 1825 – News Item about the Establishment of the Ararat City of Refuge for Jews

 

הפרויקט זכה לקיטונות של לעג בכלי התקשורת שעיינו את נח ( שהיה אחד העיתונאים והפוליטיקאים הבולטים ביותר בארה"ב באותה התקופה )ופורסמו קריקטורות עליו כשופט ישראל.

 

קריקטורה בה אנדרו ג'קסון יריבו הפוליטי של נח תולה את נח "שופט ישראל".

 

קריקטורה משנת  1825  המדמיינת את עזיבתם של היהודים לאררט.

 “Departure of the Israelites for the Yanky City of Refuge, or a Parting Farewell to John Bull” From The Times, 24 October 1825. The Library Company of Philadelphia,

 

שטר דולאר מודרני של מדינת "אררט " הקיימת במציאות וירטואלית 

אך קריאתו של נח  ליהודי העולם  לא זכתה לשום הד. ועד כמה שידוע אף יהודי לא היגיע לאררט בגרנד איילנד כדי לחיות שם. 

היהודים שכן באו לארה"ב  העדיפו להגיע לערים גדולות וכנראה לא היו מעוניינים לפתח איזור ענקי שלם מנקודת ההתחלה.  

אולי אם היו מגיעים לא הייתה שואת אירופה? 

בכל זאת   למרות הכישלון של הפרויקט המשיך נח להתעניין במצב יהודי העולם.הוא תמך בתנועת הרפורמה ,שאף להחזיר אל הקהילה היהודית בעולם אאת הקראים ואת השומרונים (!)  וגם ניסה להוכיח כי היהודים והאינדיאנים באו ממוצא אחד.דהיינו האינדיאנים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים.

בסוף חייו ראה את הפתרון היחיד ליהודים  בשיבה לארץ ישראל. 

ב-1837 הוא כתב:

:The Jewish people must now do something for themselves … Syria [i.e., Palestine] will revert to the Jewish nation by purchase … Under the co-operation and protection of England and France, this reoccupation of Syria … is at once reasonable and practicable.

jחוברת שדבה דן נח באפשרות להחזיר את היהודים לארץ ישראל. 

הסופר הבריטי היהודי ישראל זנגוויל אחד מתומכינו הנלהבים של הרצל כתב  ב-1899 סיפור על הפרשה שמדמיין שמוכר ספרים יהודי מהעיר פרנקפורט  בשם "פלוני" שומע לקריאה של נח ומגיע להתיישב באררט .

 

הנפת דגל "אררט"צייר מ.אריה 

 

ישראל זנגוויל היה סופר יהודי מצליח בבריטניה שבין דברים רבים אחרים פירסם את אחד הסיפורים הבלשיים החשובים הראשונים.

וסיפורים היסטוריים ועכשווים מחיי היהודים.

הוא היה פעיל של התנועה הציונית ומעריץ של הרצל.

לגמרי לא במקרה בעת הכתיבה זנגוויל היה בדיונים עם הרצל על הצטרפות לתנועה הציונית.

כפי שברור מהסיפור הוא התנגד למדינה יהודית בכל מקום שאינו ארץ ישראל. 

ישראל זנגויל.האנציקלופדיה העברית. כרך 16 

לפניכם הסיפור שפירסם על הפרשה. הסיפור החשוב ביותר על הנושא. 

הסיפור פורסם במקור בקובץ

They that walk in darkness:Ghetto Tragedies   ב-1899

בעברית הוא פורסם פעמיים בידי אותו מתרגם :

 תיבת נח תירגם יצחק לבנון :  סדרת שעה לקריאה מספר 23 ספרית השעות,  תל-אביב)  תש"ג.1943

פורסם שוב בנכסי התרבות:הספר לבני הנעורים  בעריכת יצחק לבנון עם איורים ש ל מ.אריה הוצאת א. זלקוביץ 1961.

ומאז הוא נשכח .,

 הנה לציון 196 שנה להנחת אבן הפינה ל"אררט" הקולוניה היהודית בארה"ב שיכולה הייתה בעולם אחר להיהפך למדינה יהודית  הסיפור שוב כפי שפורסם ב"נכסי התרבות "   בתרגום יצחק לבנון עם איורים של מ.אריה. 

 

 

 

 

 

,

קיראו את הסיפור באנגלית כאן:

הסטוריה חלופית של "אררט "

נזכיר עוד שהסופרת הישראלית נאווה  סמל  ז"ל  כתבה ספר של היסטוריה חלופית שבה הפרויקט מצליח. ספר שגם תורגם לאנגלית. 

 נאוה סמל  דמיינה מציאות חלופית שבה פרוייקט  אררט של נח זכה להיענות עצומה  והוקמה קולוניה יהודית במסגרת ארה"ב "אישראל "  מדינה יהודית קטנה וצפופה באי גרנד איילנד הוקמה וכך נמנעה השואה. הספר מעמיד בבואה של ישראל הקיימת מול ""אישראל"" הבדיונית, ומעלה באופן מרתק את שאלת "מה היה אילו היה חזונו הכושל של נח מתממש" לאחר  הכל. 

שלושת גיבורי הספר הם אינדיאנים-אמריקאיים: חוקר המשטרה סיימון טי. לנוקס, שמתבקש לחקור את היעלמותו המסתורית של האזרח הישראלי ליעם עמנואל  צאצאו של מרדכי עמנואל נח מייסד אררט ; "יונה קטנה", היורשת החוקית של האי  גרנד איילנד, שנאלצת למסור את האי לידיו של חוזה מדינת אררט; וסיימון, צלם פפארצי שעוקב אחרי נסיונה של עמנואלה וינונה נוח, מושל מדינת "אישראל" בהווה החלופי , להיבחר לנשיאות ארצות הברית של אמריקה

 נאוה סמל  (1954-2017  ) אישראל /    תל-אביב :    ספרי חמד ידיעות אחרונות,   2005.

התיאטרון הקאמרי העלה בנובמבר 2015 מחזה בשם "בחזרה לאישראל", על פי ספרה של נאוה סמל, בבימויה של אורלי רביניאן ובכיכובו של גיל קופטש.

צפו בקטע מהמחזה:

בעקבות הספר הופק סרט תיעודי  באורך מלא "בדרך לאישראל",בבימויה של הבמאית אושרה שוורץ.אך למרבית  הצער הוא לא יצא לאקרנים.

צפו בסירטון על כך:

 

 

האתר של נאוה סמל ז"ל על אישראל Isra Isle

 

הספר תורגם לאנגלית על ידי ג'סיקה כהן.

Isra Isle

English: Simsbury, CT, Mandel Vilar Press, 2016

 

פרק מהספר באנגלית 

 

https://escritorasunidas.blogspot.com/2017/03/isra-isle-new-novel-of-nava-semel.html

מיכאל וינגרד על "אישראל של נאוה סמל

   

 

אתר המציאות החלופית של אררט אתר ענק הממשיך את חלומם של מרדכי עמנואל נח  ושל נאוה סמל על מדינת אררט במציאות חלופית:

http://www.mappingararat.com/

ממפים את אררט 

נספח:עוד ספרים של ועל מרדכי נח בעברית :

 

 

 מרדכי עמנואל נח  (_1785-1851)    מסעות :   באנגליה, צרפת, ספרד וארצות ברבריה בשנות[!] 1813, 1814, 1815 /    ווארשא :   אחיאסף,   תרס"ו.1906


‬יצא עם: מרדכי עמנואל נח / מאת מרדכי זאב רייזין. — ורשה : אחיאסף, תרס"ו.1905 נדפס ראשונה ב"השלח" כרך יג  יצא לאור מחדש בתקונים ובהוספת תמצית "ספר המסעות" אשר כתב מ.ע. נח בתרגום עברי.

צבי סקלר "משיח נוסח אמריקה "   

פורסם במקור ביידיש בשנת 1927 בשם "מאיור נח ".לאחר מכן בעברית בכתב העת "בוסתנאי" שנה ה' גליונות א-ז ניחסן -סיון תרצ"ג 1933 

ולבסוף בתוך ספר המחזות ‫ ניו יורק : עגן, תש"ד (1943).

מחזה על מרדכי נח וניסיונו להקים את אררט. 

 

 שמשון  ערדבערג,   , 1891-1962 מחבר    מרדכי עמנואל נח :   טרוימער פון גאולה אין אמעריקע, ראמאן /  ("מרדכי עמנואל נח: חלומות על גאולה באמריקה").ניו-יארק : [חמו"ל], 1953.  רומן היסטורי ביידיש על נח /

 יוחנן טברסקי , 1900-1967    איפה ארץ אררט? :    תל אביב :   עיינות,   תשי"ד 1954  .פורסם במקור בחלקים בשני הכרכים האחרונים  של כתב העת "התקופה" בשנים 1948 ו-1950. 

רומן  היסטורי ביוגראפי מחיי מרדכי עמנואל נוח. 

 

 

‫ , מנחם גרשון גלן  1895-1978   מרדכי עמנואל נח /‫מצויר על ידי לורנס דרסר. ‬
Varying Form Title  ניו-יורק : הוצאת "לדור" שעל יד ועד החנוך היהודי בניו-יורק, [1961] 
 

בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי    מרדכי עמנואל נח <1785-<1851 :   תערוכה במלאת 150 שנה לתכניתו "אררט" / בעריכת ליבי כהנא    ירושלים :   בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי,   תשל"ו 1975.

 

ספרים באנגלית על מרדכי עמנואל נח 

Wolf, Simon    Mordecai Manuel Noah :   a biographical sketch /    Philadelphia :   Levytype Co,   1897.

Goldberg, Isaac, 1887-1938    Major Noah: American-Jewish pioneer /    Philadelphia :   Jewish Publication Society of America,   1936.

, Jonathan D.  Sarna     Jacksonian Jew :   the two worlds of Mordecai Noah /    New York :   Holmes & Meier,   1981.

 

 

 

Mordecai Manuel Noah, the first American Jew :   [catalogue of an exhibition] /    [New York] :   The Museum,   c1987.

 

 

Noah, M. M. (Mordecai Manuel), 1785-1851.    The selected writings of Mordecai Noah /    Westport, Conn. :   Greenwood Press,   c1999

This volume contains some of Noah's best known writings, such as "She Would Be a Soldier" and "Discourse on the Restoration of the Jews", as well as the "Ararat" proclamation speech and some other less famous works. The authors also discuss Noah's life and some key writings by and about him.

 

 Ben Katchor

The Jew of New York  1999     

A graphic novel inspired by Mordecai Manuel Noah's attempt to establish a Jewish homeland in Grand Island, New York in the 1820's

n 1825, Mordecai Noah, a New York politician and amateur playwright possessed of a utopian vision, summoned all the lost tribes of Israel to an island near Buffalo in the hope of establishing a Jewish state. His failed plan, a mere footnote in Jewish-American history, is the starting point for Ben Katchor's brilliantly imagined epic that unfolds on the streets of New York a few years later.

A disgraced kosher slaughterer, an importer of religious articles and women's hosiery, a pilgrim peddling soil from the Holy Land, a latter-day Kabbalist, a man with plans to carbonate Lake Erie–these are just some of the characters who move through Katchor's universe, their lives interwoven in a common struggle to settle into the New World even as it erupts into a financial frenzy that could as easily leave them bankrupt as carry them into the future.

קומיקס על חיי נוח ופרשת גרנד איילנד 

האזינו להסכת :חוזה המדינה האמיתי :מרדכי עמנואל נח 

ניספח : מאמר נדיר   של יעקב קבקוב בכתב העת "ניב"  כתב העת של ההסתדרות  הנוער העברי הציונית בארה"ב מ-1937 על נוח בספרות העברית עד שנות השלושים :

 

 

 

 

מאמר המשך למאמר זה על מרדכי עמנואל נח בספרות בעברית 

MORDECAI MANUEL NOAH IN HEBREW PERIODICAL LITERATURE AND IN ISRAEL

LIBBY KAHANE
American Jewish Historical Quarterly
Vol. 67, No. 3 (MARCH, 1978), pp. 260-263 (4 pages)
Published By: The Johns Hopkins University Press
 
 
 
 
 
 
 

רחוב מרדכי נח בישראל עם דגל של המדינה היהודית החלופית "אישראל" צילמה נאוה סמל ז"ל

הנסיך ואליאנט בעולם החדש

מזה שמונים וארבע שנים מאז שנת 1937 חווה הנסיך ואליאנט ויקינג מארץ "תאול" ( בסקנדינביה ) הרפתקאות שונות בחצר המלך ארתור בבריטניה ומסביב לעולם כולו כולל בארץ ישראל של המאה החמישית או השישית לאחר הספירה.

ובין השאר הוא היגיע גם לעולם החדש  המוכר לנו היום כיבשת צפון  אמריקה בסיפור שפורסם במהלך השנים 1947-1948  ובכך הקדים את  ליף אריקסון ועמיתיו המגלים הויקינגיים של היבשת מהמאה העשירית לספירה בכמה מאות שנים.

והנה הסיפור כפי שפורסם בעברית ב-1967 עשרים שנה לאחר שפורסם לראשונה באנגלית .

כתב וצייר :הרולד פוסטר

תרגם :אשר עין דור דיקשטיין 

הופיע בעברית ב-1967  במגזין "בוקי". מספר 18

קיראו תחילה את הנסיך ואליאנט סיפור ראשון המתאר את האירועים שהביאו לסיפור זה.

והנה הציורים בצבעים :

קיראו גם :

הנסיך ואליאנט הסיפור הראשון 

הנסיך ואליאנט בארץ ישראל 

הנסיך ואליאנט במסע באסיה 

עלילות הנסיך אמיץ

הנסיך ואליאנט היום לאחר למעלה משמונים שנה של פעילות ומאבקים

ארכיון סיפורי הנסיך  ואליאנט

צפו במקדימון לסרט הנסיך ואליאנט מ-1954

מגרינלנד לאמריקה :עלילות אריק האדום והויקינגים -סיפור קומיקס מ"הארץ שלנו" 

הנסיך ואליאנט: סיפור ראשון

הנסיך ואליאנט הוא נסיך ויקינגי שמגיע מסקנדינביה  לחצרו של המלך ארתור במאה החמישית או השישית לאחר הספירה ( זה לא ברור מתי בדיוק מהסיפורים )   וחי שם ללא שלום וללא שלווה   מאז שנת 1937 ועד היום מזה 84  שנים כאשר הסדרה עדיין נמשכת ומתפרסמת זמן ארוך בהרבה מזמן שילטונו של המלך ארתור האמיתי אם התקיים בבריטניה ( ובכל מקרה לא היה יותר משניים שלושה עשורים ).

במהלך השנים הנסיך ואליאנט  ביקר באימפריה הרומאית  המערבית הקורסת ובאימפריה הרומאית  המיזרחית של הקיסר יוסטיניאנוס והקיסרית תיאודורה.

ואף ביקר כמה פעמים בארץ ישראל.

תחילה כיצירתו של הקומיקסאי המפורסם  הרולד פוסטר שהתפרסם לראשונה הודות לקומיקסים שלו על טרזן איש הקופים ,  ולאחר מכן בידי יוצרים אחרים.

כיום "הנסזיך ואליאנט " נחשבת לסדרת הקומיקס המעולה ביותר שפורסמה אי פעם בארה"ב על ימי הביניים ובז'אנר הסיפור ההיסטורי בכלל.

בעברית פורסמו  לאורך השנים שלושה סיפורים על הנסיך ואליאנט. אחד  מהם במגזין בשם "עולם הפלא" והשניים אחרים במגזין בשם "בוקי" .

בשבועות הקרובים  נעלה אותם בבלוג זה.

והנה סיפור עליו שפורסם במקור ב-1946 ומתרחש באמצע המאה החמישית לספירה  ויתר דיוק  בהתחשב בסיפורים קודמים שמתארים התרחשויות באימפריה הרומאית המערבית שבהם משתתף הנסיך ואליאנט

בסביבות שנת 455 לאחר הספירה.

סיפור זה מתאר כיצד מציל הנסיך את מי שהופכת להיות אישתו מידשי מי שהופך להיות אויבו הגרוע ביותר שודד ים אכזרי.

כתב וצייר :הרולד פוסטר

תרגם :אשר עין דור דיקשטיין 

הופיע בעברית ב-1967  במגזין "בוקי". מספר 12

   

עוד סיפורים על הנסיך ואליאנט בעברית :

הנסיך ואליאנט בעולם החדש 

הנסיך ואליאנט בארץ ישראל 

הנסיך ואליאנט במסע באסיה 

קיראו עוד על הנסיך ואליאנט :

עלילות הנסיך אמיץ

הנסיך ואליאנט היום לאחר למעלה משמונים שנה של פעילות ומאבקים

ארכיון סיפורי הנסיך  ואליאנט 

בר כוכבא גיבור ספרות וקומיקס

בר כוכבא בספרות לילדים ולמבוגרים בקומיקס ובמדיה

 

 

מאמר זה  ממשיך מחקר  ידוע שלי  שהופיע לראשונה בכתב העת "עתמול" שבו חשפתי לראשונה שהסיפור המפורסם ביותר של ל"ג בעומר סיפור בר כוכבא והאריה אינו "סיפור עממי עתיק יומין" כפי שחשבו עד השנים האחרונות ממש ,אלא הוא   מאוחר מאוד,ומוצאו הוא ספרותי ולא עממי. מקורו  בעברית בסיפור של קלמן שולמן מאמצע המאה ה-19 בשם "חורבות ביתר".  ובו שולמן התבסס על סיפור גרמני ישן יותר  של  רב יהודי גרמני  בשם לודויג מאייר.

מאייר הנ"ל היה האיש שיצר את בר כוכבא כדמות ספרותית לאחר 1700 שנות התעלמות ספרותית כמעט מוחלטת.

אחרי מאייר ושולמן נפרצו השערים והופיעו עוד ועוד ועוד סיפורים רומנים שירים ומחזות ואפילו סיפורי קומיקס על בר כוכבא וימיו.

הם היגיעו לסוג של שיא בראשית שנות השישים כאשר בחפירותיו של יגאל ידין במדבר יהודה התגלו מכתבים שנכתבו בעצם ידו של בר כוכבא ( איות רנכון סופרו ) ועסקו בענייני המלחמה. סופרים שונים נטלו אז את הנושא המרתק והחלו לפרסם סיפורים על בר כוכבא וימיו כתקופה של גבורה שלא תשוב עוד. נוצרו אף סביפורים על מסעות בזמן של ילדים מודרניים לימי בר כוכבא.

אבל בר כוכבא היה ונשאר דמות שנויה ביותר במחלוקת.

חוקרים כמו יהושפט הרכבי טענו שהוא הביא על העם היהודי חורבן שלא התאושש ממנו במאבק כנגד אומפריה שאותה לא יכל היה לנצח .והיה עלינו לחכות ולא לתקוף דווקא כשהאימפריה הזאת הייתה  בשיא כוחה תחת אחד מגדולי הקיסרים אדריאנוס.

הנושא שנוי במחלוקת עד היום.על טענותיו של הרכבי קמו עוררים מגוש הימין בזמן  שבגוש "השמאל" העניין הפך לאקסיומה שאין מערערים אחריה.

כאן אני אתן רשימה של יצירות ספרות וגם עיון שהופיעו על בר כוכבא וזמנו לאורך השנים. וגם הפניות לכמה סיפורי קומיקס וקטעים מוסרטים על מרד בר4 כוכבא ( שאינם מרובים במיוחד).

 

ימי בר כוכבא . המאה השנייה לספירה

 

אנתולוגיה של שירים וסיפורים ומאמרים על בר כוכבא ותקופתו :

גבורים במערכה :   פרשיות חייהם ותקופתם באספקלריה ספרותית והיסטורית.  ערך יוסף אריכא   תל-אביב :   עמיחי,   תשטו.1955

 

קלמן  שולמן הריסות ביתר על פי שמואל מאיר , 1858.מהדורה שניה ומורחבת ב-1884.

הספר הראשון על בר כוכבא בעברית.

הרומן המעובד של שולמן ( שבו לראשונה מופיע בעברית  המוטיב הספרותי של בר כוכב רוכב על אריה )  זכה לכבוד הנדיר שיעבדו את העיבוד לאידיש ב-1890  לאנגלית ב-1879 ולספרדית יהודית .לאדינו  ב-1904  ולערבית עברית ב-1896 ושוב ב-1934

כבוד ששולמן מן הסתם היה מוותר עליו היה זה  שהעיבוד שלו  הופיע שוב תחת שמות של אנשים אחרים ללא איזכורו שלו כלל :   הסיפור הופיע ב ב-1905   בכתב עת לילדים בשם "החיים והטבע" בעריכת המחנך ומחבר האגדות  י.ח. לבנר. שם פורסם סיפור בהמשכים של לבנר על בר כוכבא שעובד מהסיפור  של שולמן  אם כי משום  מה ללא ציון שם המחבר /המעבד המקורי . גירסה של העיבוד כספר  "בר כוכבא:סיפור היסטורי מימי הריסות ביתר  "של י.ב. לבנר  בוארשה ב-1923 ושוב בתל אביב ב-1936 .

ולאחר מכן במהדורה זהה  באותה הוצאה  והפעם משום מה תחת שמו של מחבר אחר שלא היה לו כל קשר ליצירה,  של מרכוס להמן,מחבר סיפורים היסטוריים ידוע מהמאה ה-19  תחת השם "בר כוכבא : סיפור היסטורי מימי הריסות ביתר" ב-1956הופיע עם מ.להמן כמחבר תחת השם בר כוכבא :סיפור מימי הריסות ביתר ,הוצאת יזרעל ,1965. הריסות ביתר " זכה להצלחה גדולה הוא הופיע לראשונה ב-1858 ובהוצאה שניה ומורחבת ב-1884 ושוב ב-1900 וב-1909 . אבל מסע הניצחון של התרגום עיבוד של שולמן לא הסתיים בזה 4 . העיבוד של שולמן זכה לכבוד הנדיר שהוא יופץ בעיבודים נוספים  ברוב קהילות ישראל.להמן ,מרקוס  להמן רבי עקיבא  ( 1881)דוד רוטבלום ,קרקוב 1896עיבד לבני הנעורים פלק הלפרן ( וארשה ,1926) יעקב גליס , 1955

( ללהמן יוחס גם הספר "בר כוכבא :סיפור על חורבות ביתר " בהוצאת יזרעאל שהוא למעשה מהדורה חדשה של ספר "חורבות ביתר של קלמן שולמן שעיבד אותו שוב לבנר)

זכרונות לבית דוד

אברהם שלום פרידברג " הנעל " ימי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא.

הסיפור הופיע בגירסה חדשה בשם:

שלוש מגילות :סיפורים מהמאות הראשונות לאחר החורבן " כולל את בימי בר כוכבא. עיבד ע"ל יעקבוביץ ( עקביה).

 

 מ. להמן רבי