ארכיון קטגוריה: תרבות פופולארית

אירגון "ספטמבר השחור" נגד הצבא הישראלי : בנות הערובה -מבצע רוזבד-רומן מתח מאת פול בונקארר וג'והן המינגווי

חמישים שנה לפיגוע האיום שביצע אירגון טרור פלסטינאי בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בספטמבר 1972.

כתוצאה מפיגוע זה אירגון הטרור הרצחני "ספyמבר השחור " ( על שם חודש ספטמבר 1970 שבו טבח מלך ירדן חוסיין בטרוריסטים פלסטינאים שניסו להשתלט על ארצו ) שהפך לשם דבר ואלמנט מרכזי בספרי מתח שונים

מכיוון שאנחנו בחודש ספטמבר בעת פרסום רשומה זאת הנה סיפור מותחן העוסק באירגון הטרור הפלסטינאי "ספטמבר השחור".

הסיפור הזה פורסם במקור בהמשכים במוסף סוף השבוע "ימים ולילות " של העיתון "מעריב "והוא מובא כאן שוב 48 שנים לאחר פרסומו המקורי עם האיורים המקוריים של מאיר עוזיאל. .

בין שנות השישים לשנות השמונים פורסמו במוספי סוף השבוע של העיתונים בישראל "הארץ" "ידיעות אחרונות " "ומעריב כשאלו היו כתבי העת הנקראים ביותר בשפה העברית סיפורים בהמשכים שהיו בדרך כלל סיפורי מתח וריגול ממקורות זרים לפעמים סופרים ידועים כמו ג'ון לה קארה ,לפעמים ידועים הרבה פחות כמו ליאונל בלאק , לפעמים מקומיים של סופרים כמו מיכאל בר זוהר, עמוס אריכא וראש המוסד לשעבר איסר הראל.

כל הסיפורים האלו עסקו במזימות ערביות קומוניסטיות וטירוריסטיות כנגד ישראל והעולם.

הסיפורים היו מאויירים בידי מיטב האמנים כמו מאיר עוזיאל ואחרים.

כמה מהסיפורים האלו כמו הסיפור שלמטה "בנות הערובה" ( מבצע רוזבאד) ספר שהוסרט ( עם קים קטרל בתפקידה הראשון) "המתופפת הקטנה " על המוסד ( הוסרט גם הוא ) של לה קארה ,ו"קרלוס "סיפור בדוי של עמוס אריכא על הטירוריסט הבינלאומי האמיתי בהחלט ( שקרא אותו בתרגומו לאנגלית אבל לא ידוע לי מה הוא חושב עליו אם כי מן הסתם יש לו הרבה מה להגיד בנושא ) יצאו לאור בעברית גם כספרים.

אחרים כמו" משבר טשקנט " שתיאר אולטימטום סובייטי לארה"ב "יאסר עראפת על הכוונת " "הרפתקה בדמשק "על מאבק בשירות החשאי של אסד ואחרים וטובים מעולם לא פורסמו בעברית כספר.

אני שמח לבשר שחלקים מהם יעלו בקרוב ברשת לראשונה ביחד להנאת כל מי שמעולם לא נחשף אליהם ולנוסטלגיה של אלו שכן נחשפו אליהם כסיפורים בהמשכים.

רבי מרגלים של המוסד ,סוכנים קשוחים, טירוריסטים רצחניים ,יפיפיות קטלניות , בריונים אלימים,מליונרים מסוכנים כולם שם עם איורים של מאיר עוזיאל ואחרים.

אחת העטיפות לספר "מבצע רוזבאד" ".

.

וכאן אני מביא  גירסה  מקוצרת מאוד  ומאויירת של אחד מהספרים המפורסמים ביותר בתת הסוגה של סיפורי המתח על "ספטמבר השחור

ספר שפורסם תחילה בצרפתית ב-1973 ורק לאחר מכן באנגלית (בעברית "מבצע רוזבאד") " Rosebud 

"ספר שהיה בגדר רב מכר מפתיע ביותר שכן מחבריו היו כמעט לא ידועים

שזכה לגירסה הוליודית בידי הבמאי אוטו פרמינג'ר יוצר "אקסודוס"( 1958) סרט שהפך למושמץ ביותר ובו הופיעה בתפקיד ראשון קים קטרל לימים כוכב "סקס והעיר הגדולה".

הסיפור מאחורי הספר הוא מעניין :

לעיר פאריז הנוצצת היגיעה בראשית שנות השבעים    דוגמנית ושחקנית לא בולטת אבל יפה מאוד ואינטיליגנטית מאוד   בשם ג'והן המינגווי ( 1950-).

חוץ מיופיה היה לג'והן יחוס  ספרותי משובח ביותר: היא  נכדתו של הסופר הידוע ארנסט המינגווי.

בצרפת למדה באוניברסיטת הסורבון

ג'והן המינגווי בשנות השבעים דוגמנית שחקנית וסופרת של רב מכר בינלאומי

 לג'והן היו שתי אחיות  צעירות יותר יפות מאוד גם הן שהפכו לימים שחקניות ודוגמניות עוד יותר ידועות ממנה.

מרגו , שהפכה במשך השנים לדוגמנית הידועה ביותר בעולם  וגם שחקנית בכמה סרטים מינוריים  ,ומריאל שהפכה לדוגמנית גם היא ולשחקנית ידועה עוד יותר משתי אחיותיה  בין השאר בסרט של וודי אלן בשם "מנהטן" והופיעה מאז בעוד סרטים וסדרות טלויזיה רבות .

אבל זה יהיה רק כעבור שנים

אבל אף אחת מהן לא הייתה אחראית לספר מתח רב מכר כפי שהייתה האחות הבכורה . .

בצרפת פגשה ג'והן המינגווי   בעיתונאי צבאי קשוח ותיק קרבות באתרי מלחמות שונים אלג'יר ויטנאם ומבצע סיני  בשם פאול בונקראר. הוא היה ידוע בצרפת כמי שכתב ספרים על לגיון הזרים הצרפתי שנחשבים למעולים מסוגם .

Paul Bonnecarrère .( 1925-1977 ) 

פאול בונקאראר עיתונאי וותיק קרבות שנפגש בגו'הן המינגווי וביחד השניים כתבו ספר מתח רב מכר

.מהות  מערכת היחסים   שהיו או לא היו  בין העיתונאי הצרפתי וותיק הקרבות בזירות מלחמה שונות  והשחקנית והדוגמנית האמריקנית היפה  נשארו מעורפלים והקשר מן הסתם היה נשכח.

 .אבל באופן לא צפוי בקשר קצר ימים כנראה היה בינם מפגש של מוחות דבר שבדרך כלל לא מתרחש במפגשים כאלו ,

הזוג מצא שהוא משלב כוחות היטב בתחום הכתיבה,

הם החליטו לכתוב ביחד ספר מתח על רקע הסכסוך הישראלי הערבי.נושא שהיה מוכר היטב לבואנקראר שסיקר את מבצע סיני של ישראל.

בואנקרר יש להניח היה האחראי לתיאורי הטרור והלחימה בספר.

גו'הן מצידה הכניסה אלמנט שהיה מוכר לה היטב חיי דוגמניות ונערות זוהר.

בספר שכתבו ביחד תיארו השניים את פרשת חטיפתן של קבוצת נערות ביאכטה בידי טרוריסטים באירגון "ספטמבר השחור שהיה ידוע כעת לשימצה בכל העולם  חטיפה שמטרתה להשיג כספי כופר למען המאבק הפלסטינאי .

עד שהנערות משוחררות לבסוף ( ספיילר ספויילר!) בידי הצבא הישראלי.  

למרבית ההפתעה הספר משותף של מחבר לא ידוע מחוץ לגבולות צרפת והשחקנית הודוגמנית שלא כתבה מעולם ספר הפך לרב מכר בינלאומי .

הוא הצליח כל כך שהבמאי אוטו פרמינג'ר שהתפרסם בזכות הסרט ההוליוודי הציוני האולטימטיבי "אקסודוס" החליט לביים סרט על פיו כסרט שני שלו על הסכסוך היהודי הערבי.

את התסריט לסרט כתב בנו אריק ( שהיה חסר כל ניסיון בכתיבת תסריטים לסרטים )  בעזרת כמה תסריטאים מקצועיים יותר ששמם לא הופיע בקרדיטים.

הבמאי פרמינג'ר שידוע היה באישיותו הקשה ובהתפרצויות הזעם שלו על שחקנים  הסתכסך במהלך ההפקה  עם השחקן שאמור היה לככב בסרט רוברט מיצ'ם וזה עזב את ההפקה בזעם .את מקומו תפס שחקן אחר.

בתפקיד ראש אירגון ספטמבר השחור שיחק לא אחר מאשר השחקן הבריטי דיויד אטנבורו  והופיע בו גם שחקן ישראלי יוסף שילוח.

והנה כתבה על הסרט שפורסמה ב"מעריב " ממש בזמן פירסום הסיפור בהמשכים שעליו התבסס הסרט.

 למרבית הצער הסרט זכה לביקורת קשות ביותר והביקורת מצאה אותו כנלעג למדי בשילוב של דוגמניות יפות ומבצע כנגד הטרור הבינלאומי.

ואפשר לאמר בוודאות שהוא לא עשה לעניין הציוני את אותו פירסום שלו עשה לו "אקסודוס"

גם לקריירה של המעורבים בו הסרט לא עשה הרבה טוב. זה היה סרטו לפני אחרון של אוטו פרמינג'ר כבמאי והסרט היחיד שלו כתב בנו אריק תסריט.

אריק לא היה מעורב יותר בפרוייקטים קולנועיים חשובים לאחר סרט זה.

.  

פאול בונקראר לאחר "רוזבאד"

בונקראר המשיך לכתוב ספרים אחרי אותו רב מכר. ובהם אולטימאטום ( 1975) על קבוצת טרוריסטים שמשתלטת על ספינה ענקית נושאת נפט בים ומאיימת לשפוך את הנפט לים אם לא ימולאו דרישותיה

.בספר זה הוא חזה את הטרור כתוצאה מנושאי אקולוגיה

.  אבל זה כבר לא היה רב מכר כמו "רוזבאד".

אולי כי חסר היה מגע היד של ג"והן המינגווי.

בואנקאר מת זמןקצר לאחר פרסום ספר זה בגיל צעיר יחסית.

ג'ואן חיה גם בעת כתיבת שורות אלו.היא פרסמה עוד שני ספרים העוסקים במזון מיוחד. אבל אף אחד מהם אפילו לא התחיל להתקרב להצלחה של ספרה "רוזבאד" שעימו ישאר שמה מזוהה תמיד.

היא שוב לא זכתה לפירסום כמו שתי אחיותיה הצעירות שהפכו להיות כוכבות בינלאומיות למשך זמן מה לפחות. היא אמנית שמציגה מידי פעם תערוכות.

היא לא כתבה רב מכר נוסף .

מדוע לא?

ברור שהמפגש בינה ובין בואנקרד יצר בין השניים סימביוזה שלא התקיימה יותר לאחר שנפרדו.

אבל זה הרבה יותר מכך.

וכפי שחשפה אחותה מריאל בסרט תיעודי שעשתה על משפחתה ב-2013

Running From Crazy

סרט שבו מופיעה גם ג'והן: ושם התבררה הסיבה להיעלמותה של ג'והן מהזירה הספרותית :

היא סובלת מבעיות נפשיות כמו רבים אחרים במשפחת המינגווי . כולל סבה הסופר המפורסם שהתאבד כתוצאה מבעיות כאלו וגם בדורות שלפניו

בעיות מסוג של סכיזורפניה שפגעו בצורה אנושה בקריירה של ג'ואן .

הבעיות הנפשיות האלו פגעו בה עוד בזמן ששהתה בפריז ומן הסתם גם בעת כתיבת הספר.

אפשר לשער שללא שותפה העיתונאי העקשן הספר לעולם לא היה מושלם.

וחבל מאוד.  

צפו במקדימון לסרטה של מריאל המינגווי בה היא מספרת גם על חייה של אחותה ג'והן

הסיפור הופיע בהמשכים תחת השם"בנות ערובה " במוסף סוף השבוע של העיתון "מעריב" "ימים ולילות ב-מהלך החודשים יוני -אוגוסט 1974 עם איורים של מאיר עוזיאל .

לאחר מכן הסיפור יצא לאור כספר :

מיבצע רוזבאד /מאת  ג'ואן המינגוויי, פאול בונקארר ; עברית: אליעזר כרמי. הוצאת יבנה 1975

שימו לב לסדר השמות בעברית. ברוב המהדורות בשפות שונות וגם בגירסה בהמשכים ב"ימים ולילות " שלמטה שמו של בונקראר הכותב המנוסה הרבה יותר הופיע ראשון

והנה הוא לפניכם

בסיום תמצאו קישור למקדימון של הסרט"רוזבאד וגלרית עטיפות של הספר בשפות שונות .

והנה הוא שוב:

בנות הערובה" כתרגום אנונימי ( כנראה קיצורו של תרגום אליעזר כרמי לספר ) עם איוריו של מאיר עוזיאל "

גלריית עטיפות של הספר "רוזבאד" בשפות שונות :

עטיפות כרזות וקלטות של "רוזבאד"

צפו במקדימון הסרט "רוזבאד" בבימויו של אוטו פרמינג'ר

מאמר על הסרט

רוברט מיצ'ם ברוזבאד

השחקנית קים קטראל ברוזבאד

האיש שהיה בופאלו ביל: איש הקירקס של המערב הפרוע בשפה העברית

 

קולונל ויליאם קודי הוא "בופאלו ביל " סביבות 1875 

עוד רשימה בסדרה שלי בבלוג זה על "תולדות המערב הפרוע " על דמויות ידועות של המערב ועל יצירות שונות שהופיעו עליהן בעברית.

והפעם סקירה על איש המערב הפרוע המפורסם מכולם  "בופאלו ביל" הוא קולונל ויליאם  פרדריק קודי  ( 1846-1917)  האיש שיצר מופע במה ענק סביב "המערב הפרוע" בהשתתפות מאות אקדוחנים קאובואים ואינדיאנים וגם כמה שולפוצ כמו אני אוקלי ובכך תרם ליצירת המיתוס סביבו אולי יותר מכל אחד אחר.

.  ועל היצירות השונות שפורסמו עליו בספרות העברית.

 

האיש 

דיוקן של בופאלו ביל על סוס . Rosa Bonheur, 1889

"בופאלו ביל" היה איש מערב אמיתי שניכתבו עליו בחייו מאות סיפורים רובם ככולם בדיון מוחלט  וניהל קירקס  אמיתי בהחלט שהיה מצליח מאוד ויצר תופעה תרבותית שלמה  קירקס שהיה מבוסס על  סיפורי המערב הפרוע חלקם אמיתיים חלקם בדויים שנכתבו בידי כתבנים שונים  במיזרח ארה"ב שהיו מוכרים היטב ל"בופאלו ביל". .

ככל הנראה איש לא כינה אותו   במציאות של חייו  "בופאלו ביל". קודי היה סייר של הצבא האמריקני וצייד בופלואים  הלא הם הביזונים ומן הסתם היה נשאר כזה.

עד שקרה לו נס והוא "התגלה " בידי סופר שחיפש טיפוסים מעניינים במערב לכתוב סביבם סיפורים בפרוטה עבור הקהל הענק של האמריקנים.הוא מצא את ביל קודי ויצר סביבו את הדמות של "בופאלו ביל". 

 

#

שתיים  מהמאות  הרבות של החוברות בפרוטה על "בופאלו ביל" מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20 

  הכינוי  נוצר בידי סופר מחבר של מאות רומנים בפרוטה בשם נד בנטליין,אדם שבחייו היה צבעוני אפילו יותר מהדמות שיצר.בין השאר הייתה  לו נטייה לביגמיה למשל.

נד בנטליין  האיש שיצר את בופאלו ביל

אבל מעבר לזה הייתה לו יכולת לזהות כישרונות   לאחר שהוא פגש  את וילאם פרדריק קודי הוא תפס מיד שלגשש הצבאי ביל קודי יש פוטינציאל   ספרותי ותיאטראלי כ"גיבור " של המערב הפרוע.עם הדמות של "בופאלו ביל" ועם כמה דמויות אחרות  כמו האקדוחן ביל הייקוק  בנטליין יצר את הז'אנר שהפך לאחר מכן להיות "המערבון". 

נד בנטליין  הסופר שיצר את "בופלו ביל" הופיע בהופעת אורח  ובקריצת עיין למביני דבר בתולדות ז'אנר המערבונים במערבון  שפורסם גם עברית של הסופר פרנק גרובר 

השריף חוזר  (  1939 Peace Marshall)   תרגום חיים גיבורי .  סדרת המערב הפרוע מספר 26 בסדרה. הוצאת מ.מזרחי  1975.

 

   אז הנה הוא נד בנטליין עיתונאי וסופר מחבר רומנים בפרוטה ומי שיצר את  הסיפורים על גיבור המערב הפרוע הידוע בופאלו ביל ואת ז'אנר המערבונים כפי שאנו מכירים אותו.

"בופאלו ביל" קודי אכן תפס .כבר בסוף שנות השישים של המאה ה-19 בעקבות כל הרומנים בפרוטה שפירסם עליו בנטליין  שבו היציג אותו כגיבור כל היכול ההורג אינדיאנים לאלפים.

קודי הפך למפורסם בארה"ב ובעולם כולו . 

החלו לפנות אליו כמארגן של מסעות צייד של אנשים מפורסמים שכן הרג הבופאלואים  היה אז באפנה ( והביא להשמדה הכמעט מוחלטת של הביזונים באמריקה ). כך למשל ביל היה המדריך של הדוכס הגדול של רוסיה אלכסי  שהתקשה מאוד לכוון ביל נאלץ לכוון את הרובה וגם לירות בשבילו.

בשלב זה ביל הפך למפורסם מספיק כדי שהאמרגן שלו בנטליין יעלה בהצגה בכיכובו בבמות שיקאגו בשם"גששי הערבות "הביקורת היו קטלניות אבל הקהל בא בהמוניו כדי לראות האת הגשש המפורסם מהחוברות בפרוטה. במשך כמה שנים בופאלו ביל עבד בקיץ עבור הצבא כגשש  רגיל מן המניין לא שונה מאף אחד אחר , ובחורף כשחקן על בימות שיקאגו שבו גילם את עצמו כגיבור. לכמה מההצגות השתתף גם עמיתו הידוע אפילו יותר האקדוחן ביל הייקוק. אבל זה לא אהב את המשחק כמו בופאלו ביל והעדיף לחזור לחייו האמיתיים בהחלט כאקדוחן ואיש חוק במערב הפרוע. .

בופאלו ביל וביל היקוק יושבים ביחד עם איש מערב נוסף "טקסס ג'ק " עומד בזמן שהיו בסיבובים של הצגה שבה כיכבו בשיקאגו.

 הקריירה של קודי כאיקון של המערב הפרוע קיבלה שידרוג גדול ב-1876 כאשר  הגנראל קאסטר  נהרג בקרב גדול נגד האינדיאנים וקודי מיהר לתת את ידו למסע הנקמה .לטענתו בקרב כנגד האינדיאנים הוא נלחם בדו קרב נגד לוחם אינדיאני בשם "היד הצהובה שלושה שבועות אחרי הקרב בביג ליטל הורן .אמנם היו עוד כמה אנשים שטענו שהם אלו שהרגו את הלוחם האינדיאני ולא קודי וקשה לדעת מי מבינם צדק אם בכלל.

"בופאלו ביל" לאחר שקירקף לוחם אינדיאני .תמונה מהמאה ה-19. 

מכל מקום קודי בין שהרג את האינדיאני ובין שלא  ללא ספק קירקף את האינדיאני והגדיל לעשות ושלח בדואר כמזכרת  את הקרקפת לאישתו לואיזה שיחסיהם היו בדרך כלל צוננים למדי ( הוא ניסה להתגרש ממנה שוב ושוב ללא כל הצלחה ) .הקרקפת היגיעה ללואיזה בדואר בחבילה.  לואיזה שלא ידעה על העניין ועל האינדיאני שקורקף  הזדעזעה.

לאחר מכן ניסה קודי להתגרש מימנה במשך שנים ללא הצלחה וניסה לחזר אחרי שחקנית ללא הצלחה.לבסוף הצהיר ביאוש שהוא מעדיף להתעסק עם מליון אינדיאנים ולא עם שחקנית אחת.

 

בופאלו ביל ואישתו לואיזה. היחסים בינם לא היו טובים בלשון המעטה כפי  שנרמז אפילו בצילום.

 

 

לאחר מכן הקים בופאלו ביל מופע קירקס  וראווה נודד שהתבסס סביב התמה הספציפית מאוד  של המערב הפרוע כפי שתואר בידי אנשים כמו  באנטליין וסופרים אחרים .מופע שהפך להצלחה ענקית ועולמית הוא נדד עימו בארה"ב ובאירופה במשך שנים רבות והוא תרם תרומה הגדולה לפרסומו כאדם שמפורסם ביותר של המערב הפרוע האיש שסימל יותר מכל אחד אחר  את ממיתוס של המערב הפרוע.הקולונל קודי הוא בואפלו ביל הפך לדמות המרשימה ביותר של עיסקי השעשועים סביב המיתוס והמציאות של המערב הפרוע. קודי הפך לדמות הידועה  ביותר של המערב ביחד עם הגנראל קאסטר ותיאודור רוזבלט שיהפך לנשיא בארה"ב.בהצגה השתתפו עשרות אינדיאנים ובהם הצ'יף "הפר היושב" האיש שניצח את קאסטר.

 

בופאלו ביל והצ'יף הפר היושב" האיש שהביס את הגנראל קאסטר והפך לשחקן בקירקס של בופאלו ביל 

ההופעה של הפר היושב האיש ניצח את קאסטר במופע המערב הפרוע שלו הייתה  ככל הנראה ההשג הגדול ביותר של בופאלו ביל כאיש בידור  אבל היו לו גם השגים רבים אחרים.

 בעת שהופיע באירופה באיטליה ביקר במופע סופר הרפתקאות בשם אמיליו סלגרי שכתב מאוחר יותר סיפורי הרפתקאות בכיכובו של בופאלו ביל שאותו טען שהוא מכיר. קודי לא ידע כלום מכל זה ואחרת היה דורש אחוזים על השימוש בשמו.

 הוא עצמו הופיע בכמה סרטים.למעשה הוא אחד מהאנשים הראשונים בכלל שהוסרטו.

הסרטון הזה שנעשה בידי תומאס אדיסון ב-1894

 

 

הסרט הזה מ-1908

 

 

 

המופע האריך ימים אבל בשנותיו האחרונות המופע שפעם באו אליו נסיכים ומלכים לצפות היה כבר כושל למדי כלכלית.קמו לו מתחרים רבים כמו לכל דבר טוב ובופאלו ביל חיפש אופציות אחרות .

הוא פנה לתחום החדש והמשגשג של הקולנוע  ניסה ליצור סרט מערבון "אותנטי על המלחמה באינדיאנים ובשנת 1913 בגיל 67 קירקף שוב מול המצלמה את הלוחם האידנאני שאותו קירקף באמת ב-1876    37 שנים קודם לכן. עבור סרט מערבון בשם "מלחמות האינדיאנים " למרבית הצער  הסרט היה כישלון חרוץ.

 הקירקס הגדול והמנפורסם שלו נסגר ובופאלו ביל הגדול נאלץ לקבל עבודה אצל מופע מתחרה

בופאלו ביל הזקן

ביל קודי נפטר ב-1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה והוא בן 71 .גיל מבוגר מאוד עבור אחד מהדמויות הידגועות של המערב הפרוע שלרוב מתו בגיל צעיר יחסית .

בתקופה הארוכה הזאת הוא השאיר את חותמו על התרבות הפופולארית של העולם ואפילו לימים על זאת של מדינת ישראל .

והנה כמה דוגמאות : 

בופאלו ביל מערבון מ-1944 עם גואל מקרי 

 

 

היו גם סרטים רבים נוספים למשל פוני אקספרס עם צרלטון הסטון

צפו במקדימון

https://www.youtube.com/results?search_query=%3A+Pony+Express%2C+1953

בופאלו ביל גיבור המערב ביכוכב רנדולף סקוט מ-1954

צפו בו כאן 

 

 

 

הסרט הידוע עליו הוא בופאלו ביל והאידנאנים  בכיכובו של פול ניומן כבופאלו ביל בבימויו של רוברט אלטמן  מ-1976.

צפו בו כאן 

בופאלו ביל הפך גם לגיבור של הספרות העברית :

בופאלו ביל מאת ארצ'י ברמן ( הוא מירון אוריאל )

 

אלוף הצלפים ואימת פורעי החוק ומחוללי מהומות הדמים במערב. 

 

 

בופאלו ביל הופיע גם  כגיבור משנה  בסדרת "בוק ג'ונס " הידועה שכתב אותו "ארצ'י ברמן".

בוק ג'ונס מספר 2:

.אש המרד. בוק ג'ונס מדכא ביחד עם איש המערב המפורסם בופאלו ביל (דמות אמיתית )  מרד אינדיאני.

על בופאלו ביל הופיע מערבון מיוחד מאת "ארצ'י ברמן " כמו גם סדרה בהוצאה אחרת"

  • בופאלו ביל מאת ארצ'י ברמן  עברית "א. רודן " (מירון אוריאל ) הוצאת נרקיס, תש"ך ,68 עמודים.
  • אוייב האינדיאנים.

 זה אמור  היה להיות הראשון בסדרת מערבונים נוספת מאת "ברמן" על עלילותיו של איש המערב בופאלו ביל.

אך אם כי הסיפור היה מצויין לא יצא כל המשך אולי בגלל שהופיעה בנתים סדרה שנייה בהוצאה אחרת על אותה הדמות.   

הסידרה השנייה על בופאלו ביל שיצאה בהוצאה אחרת ( שהוציאה גם סדרות על האקדוחנים , קיט קרסון ואדי בולה ) האריכה ימים יותר אם כי רמת הסיפורים הייתה נמוכה.

 

ההוצאה שעומדת מאחורי הסיפורים האלו היא ככל הנראה הוצאת "שלגי" היא "רמדור" באחד מהכיסויים המרובים שלה לצורכי מס שונים ומשונים.

  • בופאלו ביל הלוחם הקשוח מאת "קולט, רקס "  עברית ". א. נהיר"  1962. 15.

בסדרה זאת בופאלו ביל הוא חבר בבורדר רנג'רס "שומרי הגבול" ומפקדו הוא קולונל קודי הזקן והקשוח.

במציאות כמובן קולונל קודי היה שמו האמיתי של בופאלו ביל .

מספר 1: מוות בקצה האקדח.

מספר 2: .שם לא ידוע

מספר 3: האקדח הוא החוק.

מספר 4 :שם לא ידוע 

מספר 5: המוות דוהר בערבה

מספר6: רכבת הזהב

מספר 7 . מבצר המוות.

מספר 8:על חבל התלייה

 

מספר 9: כנופיה מסוכנת.

מספר 10:השוד הנועז

מספר 11: בזעם הקרב.

מספר 12: אקדוחים ותופים

מספר 13: שליפת בזק

מספר 14:  חץ המוות

מספר 15: סוד מערת המוות

מספר 16: כדור בגב

מספר 17: רצח לפי פקודה 

מספר 18:  שולף בודד

 

ב-1978 יצא לאור בעברית ספר ילדים הומוריסטי  על נער אקדוחן שהכל מזהים אותו עם בופלו ביל.

 

אלן  קורן    בופלו בני /   תרגמה מאנגלית רואנה קטלר ; איורים – ג'והן אוסטרופ [ירושלים] :   ניצנים,   [1978]

 

זה היה הספר השני בסדרת "מערבוני בני"

הספר הראשון היה "בני איש הערבה /    ירושלים :   ניצנים,   1978 

( ייתכן זוהי סדרת מערבונים ישראלית שרק התחזתה למתורגמת ).

 

 

קיראו על בופאלו ביל בויקיפדיה

 

עוד בסידרת גיבורי המערב הפרוע :

ביל הייקוק מכרו של בופאלו ביל 

דיווי קרוקט מלך הגוזמאים של המערב 

קית קרסון גשש סוכן אינדיאני ואיש המערב הפרוע בתרבות הכללית והעברית

אגדת נתיב צ'יסהולם 

האקדוחן והמרשל ביל הפרא היקוק בספרות העברית 

המרשל ויאט ארפ ורופא השיניים דוק הולידי בספרות העברית

הקאובוי והשחקן תום מיקס בספרות העברית 

בוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט 

המרשל שיפינג במערב הפרוע 

המהיר בשולפי האקדח :על הטקסס רנג'ר והמרשל ביל קרטר

רינגו הלוחם משום מקום 

 

 

בופאלו ביל

המגן על העייירה סנטינל: מערבון קלאסי מאת לואיס לאמור

לואי או לואיס לאמור (כפי שתראו יש איותים שונים של שמו בעברית ) הוא ככל הנראה הסופר המצליח ביותר של מערבונים בארה"ב במחצית השנייה של המאה העשרים.

זאת גם הודות לעיבודים הקולנועיים שנעשו מרבים מספריו.

הוא נודע במחקרים השיטתיים שביצע לפני כל ספר שכתב ונחשב לאחד המומחים הגדולים לתולדות המערב הפרוע של ארה"ב. 

בין השאר הוא התפרסם  הודות ל-18 ספרים בסדרת משפחת סאאקט המתארת את עלילותיה של משפחה במערב הפרוע מהמאה ה-16 ועד לסוף המאה ה-19. 

ב-1968 הוא זכה בפרס SPUR" הדרבן" של אירגון  סופרי המערבונים של ארה"ב על ספרו  Down the Long Hills" כספר המערבון הטוב של השנה. זהו סיפור על שני ילדים שהוריהם נרצחו  בידי אינדיאנים  ועליהם לשרוד בטבע בכוחות עצמם.

ספר שגם הוסרט  לטלוויזיה בשנת 1986 

הוא זכה גם בפרסים נוספים על כלל יצירתו.

הנשיא רונלד רייגן נותן ללואיס לאמור מדליית זהגב של הקונגרס ללואיס לאמור ב-1983.כבוד נדיר ביותר למחברים. 

לאמור  כתב קרוב למאה ספרים ומאות סיפורים קצרים. אבל לעברית משום מה גדול סופרי המערבונים במחצית השנייה של המאה ה-20  לאמור תורגם רק מעט מאוד  ( כמו כמעט כל סופרי המערבונים האמריקניים האחרים להוציא פרנק גרובר) .רק שלושה מספריו  משנות השמונים כאשר היה בשיאו כמחבר רבי מכר תורגמו ובעצם רק שניים מהם מערבונים אמיתיים.וכן תורגם עוד סיפור קצר אחד מצויין שנביא אותו כאן. 

נציין את שלושת ספריו של לאמור בעברית אחד מהם הוא בכלל לא מערבון אלא יותר מותחן עכשוי.

אחד מהספרים  האלו הוא הספר הפותח של סאגת משפחת סאקט ( אם כי הוא  בכלל אחד האחרונים שפורסמו והוא בגדר "מקדימון" לשאר שמסביר מה קרה קודם וכיצד המשפחה היגיעה ליבשת אמריקה מאנגליה של המלכה אליזבת  )  ולהוצאה היו תוכניות לפרסם גם את שאר   ספרי הסדרה בעברית. אבל הם לא התממשו ככל הנראה הספר לא הצליח מספיק וחבל. 

 ג'ובל סאקס /Jubal Sackett  ( 1985)  עברית: גילי אבינעם   תל-אביב :   שלגי,   

  ספר בסדרת הסאגה של משפחת סאקט.  רומן על ימיה הראשונים של אמריקה

בדידותם של האלים / The Lonesome Gods 1983   מאנגלית: שושנה בנבנשתי    תל-אביב] : אור עם, (תשמ"ו 1985) 

מערבון שהפך לרב מכר ענק העוסק בתולדות לוס אנג'לס במאה ה-19. 

השלישי הוא מותחן  ריגול המתרחש על רקע במלחמה הקרה בסיביר. גיבורו הוא ממוצא אינדיאני . 

אחרון לוחמי השבט /   Last of the Breed -1986 

עברית שלמה גונן    תל-אביב :   מודן,   1987

סיפורו של חייל אמריקני ממוצא אינדיאני שמטוסו נפל בברית המועצות בעיצומה של המלחמה הקרה והמרדף מתחיל. על החייל לאמץ את כל כוחותיו וידע אבות אבותיו על מנת לשרוד בערבות האכזריות של ברית המועצות-רוסיהג´וזף מקאטוזי, טייס אמריקני ממוצא אינדיאני, נמלט מבית כלא בסיביר, ומתכונן לחצות אותה, ברגל. כדי להשיג לעצמו מזון ולבוש, ותוך כדי מאבק להישאר בחיים בכפור הנורא בסיביר ולהימלט, הוא חוזר – במראהו ובאורח חשיבתו – להיות אינדיאני. האם יצליח? האם המנגנון הסובייטי הענק יוכל לו? האם בני סיביר, המכירים את סביבתם, הציידים ואנשי המרחב, ילכדוהו? זהו ספר של המאבק להשרדות, של בריחה תוך בדידות נוראה, של שאיפה לחופש, החושף אורחות חיים, מנהגים, צדדים שלא הכרנו של תושבי סיביר ושל האינדיאנים. 

מבין הסרטים הרבים שנעשו על פי לואיס לאמור נזכיר את הסרט הראשון ואולי הבולט מכל  "הונדו" עם ג'ון ויין.סרט זה הפך את לאמור לסופר מערבונים מפורסם. 

סרט קולנוע ידוע שגם שימש כבסיס לסדרת טלביזיה.

קראו את הסיפור המקורי המצויין  "המתנה של קוצ'יז"

יש ללחוץ כדי לגשת אל Gift%20of%20Cochise.pdf

האזינולהקראה של הסיפור :

צפו במקדימון ל"הונדו"

הפתיחה לסדרת הטלביזיה הונדו 

והנה לפניכם הסיפור הקצר היחיד של לאמור שפורסם בעברית ועוסק בהגנה של אדם אחד שיכור העיירה  על עיר נטושה מפני  שבט של אינדיאנים פושטים.

הסיפור פורסם בקובץ :

מערבון :   מיטב המערבונים בכל הזמנים / עורך ומתרגם: מרדכי <"ליבו"> ליבוביץ  ספריית פעולה   (ירושלים) :   כתר,   (1993)

The Defense of Sentinel"5 Western Novels Magazine

Vol. 6 No. 3 October 1952Pages: 61 – 65

יראו גם :

לואיס לאמור בויקיפדיה 

האתר הרשמי של לואיס לאמור 

ראיון עם לואי לאמור 

עוד ראיון 

המוזיאונים של בובות השעווה :של מגדל שלום בתל אביב ושל מתחם אימקס אילת -מסע בזמן

אי אז בשבעה ביוני 1973 לפני 46 שנים נפתח במגדל שלום בתל אביב מוזיאון בובות שעווה שהיציג בובות שעווה אישים ודמויות מתולדות מדינת ישראל וגם בתולדות העולם .ממותו של טרומפלדור והתאבדותה של שרה אהרונסון ועד לניתוח של מאיר הר ציון הצנחנים המתפללים בכותל עם הרב גורן ודיין ורבין נכנסים לירושלים.וחוץ מזה גם תיאור של רצח שרון טייט בידי משפחת מנסון וטרזן איש הג'ונגל קופץ בין העצים של מגדל שלום.

 

בובת השעווה של איש הג'ונגל טרזן  ליד דגם של תנ ין במוזיאון בובות השעווה על עטיפת השבועון "דבר לילדים " בעת פתיחת המוזיאון לציבור,ביוני 1973 .

הכל בבובות מרהיבות שנוצרו בידי סינית יפה בשם ווין סן   שבאה מהונג קונג ( היא בכלל הייתה  ספורטאית פליטה מסין הקומוניסטית שברחה להונג קונג כדי שתוכל לעסוק שם באמנות )  ועל פי הדיווחים ניהלה רומן קצר עם משה דיין בעת שפיסלה אותו כדי שיהיה מה לספר לנכדים.

את המוזיאון  שהקים שי מאיר עם תצוגה של כ-35 מצגים ו -100 בובות שעווה, והיה מוזיאון השעווה היחידי בישראל .

הפסל הראשי  בשנים האחרונות לקיום המוזיאון בין השנים  1978-1987 היה שמואל בן עמי.

מחיר כל התערוכה היה שלושה מליון וחצי לירות הסכום  הגבוה ביותר שהוצא עד אז בישראל על הפקת בידור ושעשוע ובכלל זה אף יותר מהפקת סרטים מפוארים. 

במקום ביקר בפתיחה בין שאר אישים חשובים דוד בן גוריון אולי זאת הייתה ההופעה הפומבית האחרונה שלו .הוא נפטר כמה חודשים מאוחר יותר.  וכמובן ארבעה חודשים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים שהביאה לשינויים דרמטיים גם בתצוגה מסיבות מובנות. 

למרבית הצער המוזיאון נסגר בשנת 1995 עקב בעיות כלכליות.

בובות השעווה קבורות כולן במחסן ממוזג של משפחת שלום אם לא התפוררו בנתיים.היו דיבורים על החזרתן לתערוכה חדשה ,אבל זה לא התרחש.

הכל ירד לטימיון. 

אבל למרבית השמחה נפל בידי קטלוג אולי יחיד בעולם של הבובות.

והנה מסע בזמן  אל  מוזיאון שנעלם ואיננו :

 

משה דיין מעוצב כפסל שעווה בידי פסלת סינית יפה ביחד עם שי מאיר היזם. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפסלת מפסלת את הרמטכ"ל דוד אלעזר.

מפסלים את ראשת הממשלה גולדה מאיר.

 

בן גוריון צופה במצג בפתיחת מוזיאון השעווה. מה הוא חשב אז בליבו על כל זה תמהני.

 

 

חזונו של הרצל :הרצל משקיף על  א.ד.גורדון במשוררת רחל ובשומר אלכסנדר זייד 

הברון  אדמונד דה רוטשילד בראשית המאה במושבה  ראשון לציון  בארץ ישראל שמימן. הוא עומד לובש מעיל מינק אפילו באקלים הלוהט  ביקב שבו יש שחזור אותנטי של חביות יין שיצרו אז בראשון לציון. במצג ראו פועל מוזג יין מהחבית  עבור הברון.היין נראה זורם -והיה זה מוט בצבע אדום שהסתובב על צירו.


שרה אהרונסון מתאבדת. האמבט אינו  שחזור של האמבט האמיתי שבו התאבדה בזכרון יעקב. זהו אמבט עתיק אמיתי שנמצא בבית שעמד להריסה בכרכור לאחר חיפושים רבים. 

מותו של יוסף טרומפלדור.תל חי 1920 

זאב ז'בוטינסקי מייסד התנועה הרויזיוניסטית בכלא. מאחור חרוט על הקיר שיר שכתב.

 הצלם סוסקין מצלם את מאיר דיזינגוף ראש עיריית תל אביב הקטנה ביחד עם הרופא ד"ר חיסין על רקע גמנסיה הרצליה. מחווה קטנה לבניין ההיסטורי שמגדל שלום נבנה על חורבותיו: 

התמונה הזאת של ההוצאה להורג של דב גרונר איש האצ"ל בידי הבריטים  בעצם הייתה צריכה להיות עם סצינות האימה של הגיליוטינה  העורפת את ראשה של המלכה מארי אנטואנט ורצח שרון טייט בהמשך.אבל היא נחשבת לסצינה היסטורית לכל דבר ולא לסצינת אימה. 

 

החיילים הבריטיים מורידים בכוח לחוף את מעפילי הספינה "אקסודוס "( 1947)

יצחק שדה בג'יפ צבאי אמיתי שמנועו פורק ממנו והוכנס למגדל באמצעות מנוף. חצי קיר נפרץ כדי להכניסו. שערם של שדה ושל האלחוטנית התנופפו ברוח ,תוצאה של רוח מהאלחוט למעשה מכונה ליבוש שער שפעלה כל הזמן. 

מצגת מתחלפת : בן גוריון  מקריא את מגילת העצמאות  בבגד המקורי שאותו  תרם בן גוריון למוזיאון. ואז המצגת מתחלפת לבן גוריון מניק גדי  מתוך בקבוק של תינוקות בשדה בוקר. וחוזר חלילה לאין סוף. 

 

דוד בן גוריון עם טלה בשדה בוקר. 

\

מפקד הפלמ"ח  יגאל אלון פוגש את הקצין המצרי גאמאל עבד אל נאצר  ב-1948 בפאלוג'ה  ששם היה נאצר נצור עם יחידתו.

הנפת דגל הדיו באילת. המיצג מבוסס על הצילום המפורסם של מיכה ברעם .

חיים וייצמן מושבע כנשיא המדינה הראשון.

 

מאיר הר ציון הלוחם המפורסם עובר ניתוח קשה.במצגת עלה וירד חזהו של הפצוע  באמצעות מנגנון בסצינה ריאליסטית לגמרי.  

פגישת הנשיא עם האפיפיור שלבוש בבגדים אותנטיים  שהוזמנו במיוחד אצל החייט האישי של האפיפיור במחיר חמשת אלפים לירות. 

משפט אייכמן.ולכבוד המיצג הקריא גדעון האוזנר התובע במשפט שוב את נאומו המפורסם שהוקלט במיוחד במיצג.

במיצג נראה הילד המרים ידיים בתמונה המפורסמת של הנאצים על חיסול מרד גטו ורשה. ומאחוריו כבשן בוער.

 


 

ש"י עגנון מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה שלבוש במשקפיים שהוזמנו במיוחד משוודיה (!) 

גולדה מאיר עם הנשיא קנדי.נועלת נעלי גולדה כמובן. 

\\

אלי כהן המרגל הישראלי המפורסם נלכד בדמשק כשהוא משדר לישראל בחצי קימה מהכיסא מבט מופתע בעיניו  בידי שני קצינים סוריים הפורצים לחדרו. 

 

הצנחנים והרב גורן בכותל .על פי הצילום המפורסם של דוד רובינגר:.במצג נשמעה תקיעת שופר ותפילת "שהחיינו". 

יצחק רבין ומשה דיין נכנסים בשערי העיר בעתיק ביוני 1967 על פי הצילום המפורסם של אילן ברונר ,בלי האלוף עוזי נרקיס שנראה גם הוא צועד עימם בתמונה  אבל עם ערבי מציץ ברקע.

לא ידוע לי על מה ולמה סילקו את האלוף עוזי  נרקיס מהמיצג הזה ומה הוא חשב על כך. 

 הרמטכ"ל בר לב מבקר בזמן מלחמת ההתשה בקו בר לב  כשהחיילים מאזינים לרדיו ומשחקים שש-בש. . (כנראה המיצג החלש והלא ברור מכל ).

הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו .דדו בשלגי החרמון ליד שלטים המצביעים על דמשק וקונייטרה בתקווה שיבינו את הרמז. 

לדעתי המיצג הזה סולק לאחר מלחמת יום הכיפורים. 

 

הרמטכ"ל עם כפיל השעווה שלו. 

 

ויקטור הרס"ר האימתני ביותר של צה"ל עם בובת השעווה שלו שהוצבה בכניסה כנראה כדי להזהיר אנשים שלא ישלחו יד איפה  שלא צריך. 

לאחר מלחמת יום הכיפורים הושם במוזיאון מצג של כוחותינו לפני תעלת סואץ וברקע קולות הפצצות.

 

והנה כמה מצגים מאמצע שנות השבעים לאחר מלחמת יום הכיפורים :

 

 

אימה :

מלכת צרפת מרי אנטואנט נערפת בידי גליוטינה בזמן מהפכה הצרפתית.

רצח השחקנית שרון טייט אישתו של הבמאי רומן פולנסקי בידי ""מנסון".
הזהרת צפייה.מליוני מבקרים במוזיאון ובהם עבדכם הוטעו בידי המצגת משום שבה אנו רואים את צ'רלס מנסון רוצח במו סכינו את שרון טייט .
רק כעבור עשרות שנים נודע לי שמנסון בכלל לא היה שם.שרון טייט בכלל נרצחה בידי בחורה.תיאורטית צ'רלס מנסון אם היה שומע בבית הכלא בארה"ב על המצגת הזאת במוזיאון בובות שעווה בישראל ,יכול היה לתבוע על סילוף ההיסטוריה ולהרוויח כמה גרושים בשביל לבזבז בחנות בית הכלא.
אז לבעלי העצבים החזקים בינכם:

תיאטרון 

 

 

חיים טופול בהצגה "כנר על הגג".

 

 

 

חנה מרון במדאה עם השמלה והתפאורה המקוריים .

 

שלישיית הגשש החיוור 

 

 

בובות של עופרה חזה ומייקל ג'קסון.יש להניח שהיום ג'קסון לא היה נכנס למוזיאון כזה.

 

עופרה חזה האמיתית עם הבובה שלה. 

 

הדמות האהובה מכל ב-1973 טרזן איש הג'ונגל.במפל מים עם תנינים מסביב.המבקרים היו זורקים מטבעות ללועות התנינים הפעורים  שנפתחו ונסגרו. 

 

מודעת פרסומת למוזיאון בובות השעווה בעיתוני הילדים של התקופה. 

היו כמובן עוד דמויות שעווה במוזיאון שכנראה אבדו לתמיד .של יורם גאון הזמר ושל מלכת היופי רינה מור ורבים אחרים. בפתח המוזיאון עמדה בובת שעווה של לא אחר מאשר הרס"ר האימתני ביותר של צה"ל ויקטור אבל גם הוא לא שרד. 

שמואל בן עמי היה פסל המוזיאון בשנים האחרונות לקיומו והיה האחראי על פיסול ידוענים ישראליים שונים. 

והנה שיחה עימו על שנות עבודתו במוזיאון :

אלי:איך היגעת למוזיאון השעווה?
בן עמי : זהו סיפור מוזר מאוד.
לפני הייתה במוזיאון השעווה פסלת שעווה סינית שמיצתה את עצמה ושמעתי שהייתה מאוד רודנית  ונוקשה מאוד. והם חיפשו מישהו אחר. הם היגיעו אלי לגמרי במקרה.
הייתי אז שף בבית מלון "דן פנורמה". מן הצד עושה כתחביב וללא כוונה מיוחדת פסלים ממרגרינה שאיתם הייתי מקשט כל מיני סעודות מיוחדות. 
וכך פיסלתי בארוחה לכבוד שלמה גליקשטיין מאירגון הטניס הבינלאומי כמה פסלים של שלמה גליקשטיין ושל טניסאים ידועים  אחרים שבאו לכבודו לאירוע כמו ג'ימי קונורס ואת אלוף רומניה וטניסאי אמריקני שהיה במקום רביעי בעולם את כולם פיסלתי במרגרינה. הפסלים הללו ועמדו במזנון .במשך שנה ואחר כך חומר הגלם התפורר . מרגרינה נמסה אחרי הכל.
פעם הכינו  שם ארוחה לראש הממשלה דאז מנחם בגין ,אז  בהזדמנות זאת הכנתי לכבודו  פסל מרגרינה שלו.

אחרי שפיסלתי את מנחם בגין במרגרינה היגיע לסעודה במקרה איש ביטחון ממוזיאון השעווה שידע שהם מחפשים פסל חדש. הוא ראה את הפסל של בגין ממרגרינה ואמר" מרגרינה ושעווה אלו שני דברים דומים זה האיש שאנחנו צריכים."
הוא אמר לי "בוא צריכים אותך במוזיאון בובות השעווה."הייתי מופתע.. אני הרי שף מה לי ולמוזיאון  בובות השעווה. אבל  זרמתי והלכתי איתו. ופגשתי את מאיר בעל כלבו שלום. הוא אמר לי ישר
 "הנה לך פלסטלינה תבחר מישהו כאן תפסל ודרך זה אני רוצה לראות מה אתה יודע."
הייתי המום  לא ציפיתי לזה.  אני הרי הייתי שף. מה לי ולפיסול. 
אבל אמרתי "בסדר" . בחרתי את קצין הביטחון שהביא אותי לשם ופיסלתי אותו ותוך שעתיים הפסל היה מוכן . התקבלתי. ולמחרת הודיעו לי שאני צריך לפסל את יזהר כהן שזכה אז באירויזיון.
והמשכתי לפסל שם עד סגירת המוזיאון ב-1987 במשך 10 שנים.

בין השאר פיסל שם בן עמי  את הזמרים יזהר כהן וגלי עטרי הזוכים באירויזיונים.

 

שמואל בן עמי מפסל בובת שעווה של הזמרת גלי עטרי לאחר זכייתה באירוויזייון.

 

 

הוא פיסל גם  את הזמרים שמוליק קראוס  צביקה פיק ועופרה חזה הנשיא הרצוג הנשיא הנבון הכדורסלן מיקי ברקוביץ' אלוף הטניס שלמה גליקשטיין מלכת היופי רינה מור את קריין הטלוויזיה חיים יבין .

שמואל בן עמי מפסל את חיים יבין.

את אלוף השחייה האולימפי היהודי האמריקני מרק ספיץ ( הלא ישראלי היחיד שפיסל בן -עמי עבור המוזיאון ).

קרוב ל20 פסלים סך הכל.

אלי:אתה פיסלת שם את טרזן ?
בן עמי : לא.טרזן היה שם לפני תקופתי. אני חושב שהסינית פיסלה אותו.
הפסלים עדיין קיימים ?
בן עמי:.כן סגורים באיזה מחסן .דיברו על כך שיציגו אותם בירושלים אבל כלום לא יצא מזה וחבל.הכל נעלם.

אכן. אבל לפחות יש את הרשימה הזאת שמחזירה אותנו במסע בזמן למוזיאון האבוד. 

נספח :רשימה משבועון "הארץ שלנו " על פתיחת מוזיאון בובות השעווה:

\

 

 

ועוד כתבה על פתיחת המוזיאון מ"משמר לילדים" 

 

 

מוזיאון בובות השעווה  של אילת 

מרכז איי מקס באילת המיקום של מוזיאון בובות שעווה בשנים 2011-2015.

בובת שעווה של הזמר אלביס פרסלי  במוזיאון בובות השעווה באילת 2011-2015 

לימים , וליתר דיוק 16 שנה לאחר סגירת מוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב , הוקם  מוזיאון בובות שעווה  נוסף בעיר אילת  ,מוזיאון שנפתח ב-2011 בלובי מתחם ה-איימאקס,  פירמידה כחולה שבה  הוקרנו סרטים  תלת מימדיים  מול שדה התעופה של אילת.

המוזיאון  שהיה פרי יוזמתו של איש העסקים בנט קפלן יושב ראש חברת גלובוס -אימאקס ,בעלת המתחם ,עבד יחד עם מוזיאון בובות השעווה המפורסם מאדאם טוסו" באמסטרדם ושימש כסניף משנה שלו בישראל. אנשי מוזיאון מאדאם טוסו  באמסטרדאם יצרו מאות בובות שעווה עבור ישראל.  המוזיאון התפרש על שטח ענק בגודל של מעל 1000 מ”ר בשלוש קומות של המתחם. 

הוצגו בו 120 בובות שעווה ( מספר שבמשך הזמן היגיע ל150)   ממגוון תחומים, בהשקעה של כ- 7 מיליון ש"ח.

 

 מגוון דמויות השעווה במוזיאון  כלל את נשיא ארה"ב ברק אובמה,  את המדעו אלברט אינשטיין ,את חברי להקת החיפושיות  ואת הזמר אלטון ג'ון ,את הזמרות מדונה ולידי גאגא ,  את שחקני הקולנוע  רוברט דה נירו  בראד פיט, ברוס וויליס   אנג'לינה ג'ולי וג'והני דפ. כוכבי ספורט, דמויות היסטוריות, כמו בן ראשי הממשלה בן  גוריון ויצחק רבין. האסטרונאוט, אילן רמון ז"ל. ואת הטירוריסט והפוליטיקאי הפלסטינאי יאסר עראפאת גיבורי אגדות כמו שלגיה ושבעת הגמדים  , דמויות מעולם הקולנוע, אירועים היסטוריים,  דמויות ממוזיאון השיאים של גינס   דמויות מסרטי אימה,דמויות מסרטים מצויירים כמו שרק, ושלל גיבורי על.ואפילו את  הארכי טירוריסט אוסמה בן לאדן.

וגם את מוזיאון האימה והעינויים.

בובת שעווה של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל 

דוד בן גוריון וידידים במוזיאון בובות השעווה באילת.

נשיאי ארה"ב אובמה בוש ופוליטיקאים אחרים במוזיאון בובות השעווה באילת 

הביטלס במוזיאון בובות השעווה באילת

אלטון ג'ון במוזיאון השעווה האילתי

הזמרת ליידי גאגא במוזיאון בובות השעווה של אילת 

ג'והני דפ וחברים במוזיאון בובות השעווה באילת.

הארי פוטר וידידים במוזיאון  בובות השעווה באילת 

בטמן הג'וקר וידידים במוזיאון בובות השעווה באילת 

ישראלי חצוף עם בובת השעווה של בן לאדן במוזיאון בובות השעווה באילת.

צפו בכתבה על אותו מוזיאון קצר ימים כאן.

https://www.mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-de354036febd031004.htm?partner=tagit

אבל בתוך ארבע שנים,ב-2015 ליתר דיוק  נסגר גם הוא.  ביחד עם כל המתחם המפואר שבו נמצא.  הקהל לא התעניין בו מספיק  וכמו ממוזיאון בובות השעווה שבמגדל שלום נשארו ממנו  רק הזכרונות. המקום הוחלף בידי מרכז מסחרי מהסוג הרגיל לגמרי.

מה קרה לבובות השעווה שבו לא ידוע. 

 

צפו גם 

 

"הבלתי חשובים ": סיפור פתיחת המוזיאון :

 

מערכון של "ניקוי ראש" על מוזיאון בובות השעווה 

קטע מהסרט "סיפורי תל אביב"  המתרחש במוזיאון בובות השעווה "

שיחה עם פסל סיני של המוזיאון 

שמואל בן עמי הפסל של המוזיאון 

מוזיאון בובות השעווה של אילת 

סרטון פרסומת של מוזיאון בובות  השעווה באילת 

סרטון ממוזיאון בובות השעווה באילת 

ההחלטה על סגירת מוזיאון בובות השעווה באילת 

כרכרה ללורדסבורג:מערבון קלאסי מאת ארנסט היקוקס בתרגום אבי גולדברג

כרכרה ללורדסבורג

מאת

ארנסט הייקוקס

תרגם :אבי גולדברג

 

 

שמונים שנה מלאו לסרט "הכרכרה"  [2 פברואר 1939 ]  בכיכובו של ג'ון וויין הצעיר ובבימויו של ג'ון פורד ,מגדולי הבמאים במאה העשרים, ומי שהציב רף גבוה לסוגת סרטי המערבונים. הסרט מבוסס על סיפור קצר הנחשב לאחד המעולים ביותר בסוגת המערבונים  מאת הסופר האמריקאי  ממוצא יהודי ארנסט הייקוקס, שנולד בפורטלנד אורגון 1899 -1950 . הייקוקס התמחה בסוגת המערבונים ,וסיפורו הקצר "המרכבה ללורדסבורג" משנת 1937 ,קיבע את דמות איש המערב  כרודף צדק קשוח וממעט בדיבור ,את הזונה טובת הלב ואת הנוף של אריזונה  בו הוקרנו רבים מהמערבונים לאחר מכן, בכיכובו של ג'ון וויין, איש המערב הג'נטלמן ,התגלמות תכונות האביר מימי ביניים.

Stage to Lordsburg, was first published (under the title Last Stage to Lordsburg) in The Saturday Evening Post in 1937

תמונה קשורה

הסיפור כבר תורגם פעם אחת לעברית בקובץ סיפורי מערבונים ‫ מערבון :   מיטב המערבונים בכל הזמנים / בעריכת ותרגום מרדכי ליבוביץ'    ירושלים :   כתר,   1993.

למיטב ידיעתי זהו הסיפור היחיד של הייקוקס שתורגם לעברית למרות שהוא נחשב לאחד מגדולי סופרי המערבונים . ייתכן כמובן שפורסמו סיפורים שלו בעברית תחת שמות אחרים כפי שהיה מקובל לעשות עם סופרי מערבונים כמו פרנק גרובר.

תרגום ראשון של הסיפור שידוע לי פורסם בקובץ  "מערבון : מיטב המערבונים בכל הזמנים / עורך ומתרגם מרדכי ("ליבו") ליבוביץ,ספריית "פעולה " סדרת עכשיו , הוצאת כתר ,1993

והנה תרגום חדש ועדכני של אבי גולדברג שפורסם גם בספר"בצהרי היום וסיפורים אחרים :מבחר סיפורים  מספרות  העולם " הוצאת עברית,2019.

 

 

מרכבה ללורדסבורג

תירגום אבי גולדברג 

 

הייתה זו אחת מאותן השנים שבהן אותות העשן שהפיחו האפצ'ים בטריטוריה ,היתמרו מעלה מפסגות הרי הסלע, ובקתות העץ של חוות רבות נותרו כמרובעים עשנים, ומעבר של כרכרה מטונטו הפך להיות ההרפתקה שלא מובטח לה סוף טוב.

הכרכרה וששת הסוסים חנו בחזית חנותו של וילנר בחזית הצפונית בכיכר של טונטו. סטיוארט המאושר ישב על הדוכן, המושכות בידיו ורגל אחת דורכת בהיסוס על הבלם. ג'ון סטראנג ישב לצידו חמוש. מאחור המתינה כבר כיתת משמר רכוב חמושה ברובים. מחצית מעשרת הפרשים שישבו על אוכפיהם מאחורי הכרכרה נמנמו.

בארבע ושלושים בבוקר האוויר היה צונן, והשמש אך הפציעה בפאתי מזרח. קהל קטן התגודד בכיכר, מעבירים לנוסעים את בקשותיהם האחרונות לנוסעים העולים על הכרכרה. בין הנוסעים שעלו על הכרכרה היו נערה שעמדה להינשא לקצין רגלים, מתופף בעל פאות לחיים מסנט לואיס, איש אנגלי גבוה וגרום נושא עימו רובה צלפים ארוך קנה, מהמר, בוקר רחב כתפיים בדרכו לניו מקסיקו וצעיר זהוב שיער, שאת חזותו בחנו סטיוארט המאושר ואנשי המשמר הרכוב בעניין, תוך שהם מכווצים עיניים.

תמונה קשורה

נראה היה שאלו היו כל הנוסעים, עד שלפתע הגיח הצעיר זהוב השיער מתוך  הכרכרה החוצה, ואז צעירה בשם הנרייט, שהייתה מוכרת לכל בטריטוריה, יצאה בהיסוס מתוך החבורה שהתגודדה בכיכר. היא הייתה קטנה ושקטה, לחייה היו חיוורות ועיניה השחורות נישאו אל האיש זהוב השיער שפתח בפניה את דלת הכרכרה, התעכבו עליו כמו מופתעות מאדיבותו הבלתי צפויה, ואז אחזה בידה את שולי שמלתה וטיפסה אל תוך הכרכרה.

הגברים בקהל המתגודד חייכו, אך זהוב השיער פנה אליהם בתנועת מהירה כשל חיתוכו של סכין, ומבטו החד שסקר אותם גרם בהדרגה לחיוכיהם להיעלם. הוא היה גבוה, צנום, ומאבנט החגור נמוך על מותניו השתלשלו שני נרתיקי עור ובהם אקדחים. לא היו אלה האקדחים בלבד שמשכו את תשומת הלב; משהו בפניו, שהיו כה דרוכות וכה חלקות, הצביע אף הוא על עיסוקו. לאחר מכן הוא נכנס לכרכרה וטרק את דלתה.

סטיוארט המאושר הסיר רגלו מהבלם ושיגר קריאה "היי". אנשי טונטו הפריחו בצעקות  ברכות פרידה אחרונות וששת הסוסים פרצו בדהרה. הכרכרה נדה על קפיציה והתגלגלה אל מחוץ לעיר, הבוץ ניתז מאופניה כמו מים, מאחוריה התקדמו סוסי המשמר החמוש בטיפוף נמרץ. כך נעה השיירה במורד הדרך המשופעת הארוכה, במסע שאף כרכרה לא עשתה בארבעים וחמישה הימים האחרונים. הרחק מטה במרחב הצחיח שכנה תחנת המרכבות שאליה היו מועדות פניהם ומעבר לה, בתווך, השתרעה הארץ הסחופה, שאנשי ג'ירונימו החריבו  בגיחותיהם הקטלניות.

האיש האנגלי, המהמר והאיש זהוב השיער ישבו מכורבלים יחדיו על המושב הקדמי, פניהם בהיפוך לכיוון נסיעתה של הכרכרה. המתופף והבוקר ישבו על הספסל האמצעי הלא נוח, ושתי הנשים חלקו את המושב האחורי. הבוקר ישב אל מול הנרייט, ברכיו במרחק נגיעה מברכיה. זרועו האחת נחה על סף החלון כדי לייצב עצמו. מטיל זהב ענקי החליק קדימה ואחורה לאורך שרשרת השעון שענד על חזהו הרחב, ומבעד למגבעת הבוקרים שלו בצבצה פיסת בלורית.

עיניו ננעצו בהנרייט, ומבטו הבוחן העלה חיוך על פניו. הנרייט השפילה את מבטיה אל קצות אצבעותיה שהיו נתונות בכסיות, פניה לא זעו.

הם היו קבוצה של זרים מכורבלים בצפיפות בכרכרה הדוהרת, דבר לא קישר ביניהם מלבד היעד שאליה התגלגלה הכרכרה. אך היה בחיוכו של הבוקר ובמבטו הנוקב משהו מהדהד כדיבור, ובכך הבחינו כל נוסעי הכרכרה מלבד האיש האנגלי, שישב, גופו זקוף ודרוך ופניו קפואות וחסרות מבע. נערת הקצין הנאה, הגבוהה והשלווה זרקה מבט חפוז אל עבר הנרייט, ולאחר מכן הסבה מבטה כשלחייה מעלות סומק. המהמר שתפס את חילופי המבטים, הפנה תשומת לב חסרת נחת אל הבוקר ללא ניסיון להסתיר זאת. עיניו של המתופף העבדקן הוצרו במעט, הבעתו הצינית גרמה לשפתיו להחוויר ולהתכווץ. הוא הסיר את כובעו וגילה ראש קירח שטיפות זיעה החלו כבר לכסותו. הסיגר שעישן מילא את הכרכרה בענן, ופתיתי האפר נשרו ממנו על אפודו.

זהוב השיער תפס את מבטה של הנרייט שהושפל כדי להתחמק ממבטו הנוקב של הבוקר, הוא הזיח את מגבעתו מטה על מצחו והביט בה – לא הייתה במבטו עזות פנים אלא שמץ של פליאה. פעם אחת היא הרימה מבטה אליו, אך הוא היה מוכן לכך ומבטו הוסב מיד ממנה. נערת הקצין השתעלה בעדינות כשהיא מכסה פיה בכף ידה, המהמר מיהר לטפוח על כתפו של המתופף בעל זקן הלחיים. "תיפטר מזה," אמר. המתופף נראה מופתע. הוא מלמל "מבקש את סליחתך", והפיח את סילון העשן אל מחוץ לחלון.

כל אותה עת הייתה הכרכרה דוהרת מתפתלת בסיבובים האין־סופיים במורד הדרך ההררית, מיטלטלת על קפיציה הקדמיים והאחוריים, גלגליה הכבדים הולמים וחורצים באבני הדרך וחורקים, מצווחים בסיבובים. מפעם לפעם חדרו לכרכרה צווחותיו הצורמניות של סטיוארט המאושר "היי נלי" או "בשם האלוהים".

המתופף העבדקן נצמד אל דלת הכרכרה ועצם את עיניו.

במרחק של שלוש שעות דהירה מהירה מטונטו סבה הכרכרה בעיקול האחרון ויצאה אל הישימון השטוח. כאן עצרה הכרכרה והנוסעים יצאו כדי לחלץ את איבריהם.

המהמר פנה אל נערת הקצין בעדינות מופגנת: "אולי תמצאי את מושבי נוח יותר."

הנערה הודתה לו ותפסה את מקומו.

הסמל ממשמר הפרשים רכב אל עבר הכרכרה ופנה בדברים אל סטיוארט המאושר: "כאן אנחנו נפרדים – אנו חוזרים, ובהצלחה לכם."

תמונה קשורה

הנוסעים הצטופפו מחדש בכרכרה, המהמר התיישב ליד הנרייט, הצעיר זהוב השיער כיווץ את רגליו הארוכות כדי לתת לנערת הקצין להתרווח, והתבונן בפניה של הנרייט במבט רך ודואג. שמש יוקדת הכתה בקרניה החמות את הכרכרה ואבק הדרך הצליף פנימה כלשונות עשן. ללא ליווי התגלגלה הכרכרה על הארץ המישורית. רק שיחי קקטוס שהזדקרו אל מול האור המסנוור שברו פה ושם את הרצף השטוח. במרחקים, מעבר לאדי החום הכחולים, ניבט שרטוטם המשוער של ההרים.

הבוקר הרים ידו אל עבר שפמו וסלסל את קצותיו וחייך אל הנרייט. נערת הקצין פנתה אל הצעיר זהוב השיער ושאלה: "מה המרחק עד חניית הצהריים?"

הצעיר השיב באדיבות: "עשרים מיילים."

המהמר הביט בנערת הקצין והדריכות בפניו התרופפה, כאילו היה בצלילי קולה להעלות בו זיכרונות נשכחים מזמן עבר.

המיילים נסוגו מתחת לקרונות הכרכרה וריח האבק האלקלי התחזק. הנרייט נחה, נשענת על פינת הכרכרה, ועיניה היו מושפלות אל קצות אצבעותיה הנתונות בכסיות. היה בדמותה המרוחקת משהו מסתורי שאינו ניתן לפענוח, מישהי שאין להתלוצץ על חשבונה. היא הייתה צעירה, אך מבעה רב ניסיון. היה בו כדי להעמיד את הבוקר, את המהמר, את המתופף ואת נערת הקצין על מקומם, והיא הבינה היטב מדוע הציע המהמר לנערת הקצין להחליף את מקומה. נערת הקצין הייתה בעולם משלה והנרייט בעולם מרוחק ממנה, כפי שהבינו כל נוסעי הכרכרה. לא היה לכך כל השפעה עליה באשר היא ידעה מאז ומתמיד על ההבדל בינה לנערות מסוגה של נערת הקצין. רק האיש זהוב השיער יכול היה לחדור מבעד לאדישותה. שמו היה מלפייס ביל והיא יכולה הייתה להבחין בפראותו, בקצות עיניו ובהשתפלות הארוכה של שפתיו – היה זה חותם שאי אפשר יהיה למחות לעולם. אך משהו שזרם ממנו החוצה כלפיה היה שונה מהחודרנות הסקרנית של האחרים בקרון. משהו ללא ספק אבירי, ובאופן לא צפוי עדין.

למעלה על הדרגש סטיוארט המאושר הצביע אל עבר שרטוט המבנים המצועף המרוחק כשני מיילים מחזית הכרכרה. "האינדי' לא שרפו את זה עדיין על כל פנים". השמש קפחה מלמעלה, מקרינה את אורה האכזר, צובעת את העולם בצהוב מתכתי שניתך ישירות על גגה של הכרכרה. שני חריצים עמוקים ומפותלים באדמה החרבה והסדוקה היו הדרך שבה פילסה המרכבה את דרכה.

ג'וני סטראנג ייצב את הרובה על ברכיו. "למה הצטרף מלפייס ביל לנסיעה?"

"אני מניח שלא כדאי לשאול אותו," השיב סטיוארט המאושר בעוד עיניו המוטרדות בוחנות את הבקעים באדמה שלפניו.

הדרך חצתה את מישור המבוקע והוא אחז בחוזקה במושכות וצרח: "החזיקי מעמד, נלי! היי, קללת האל עליך, היי." ששת הסוסים ניצבו לרגע בשפת בקע הקרקע התלול, ואז צללו מטה. לרגע נעצרה הכרכרה, לבדה בשממה, מתנדנדת, ואז הסתחררה על מסגרתה. היא פגעה באבני החצץ בשאגה, האופנים הקדמיים מתאזנים והאחוריים מתפתלים. הסוסים קרטעו אבל סטיוארט המאושר קילל את הסוסים המובילים והצליח להריצם שוב. הסוסים זינקו אל העבר השני של הבקע, שניים ובעקבותיהם עוד שניים, שריריהם מאומצים, מקפצים, והעפר הרך מתרומם בעננים צהובים מעלה. האופנים הקדמיים נאחזו היטב בקרקע ומשהו התנפץ כמו יריית אקדח, הכרכרה התרוממה, יצאה מהבקע, מתנודדת לצדדים, ואז נחתה בכבדות על צידה, שבבים מדופנותיה ניתזים.

ג'וני סטראנג קפץ מהדוכן. סטיוארט המאושר נותר במקומו בידו האחת אוחז במושכות ובשנייה נאחז במעקה, ונעמד בעוד הנוסעים נחלצים דרך הדלת העליונה. כל הגברים, מלבד המתופף בעל פאות הלחיים, נתנו שכם והפכו את הכרכרה על מכונה. מוזר עמד המתופף באור השמש הבהיר, מניע את ראשו בצורה טיפשית בעוד יתר הנוסעים שבו ונכנסו אל הכרכרה.

סטיוארט המאושר קרא "או־קיי אחי, עלה על הסיפון".

המתופף טיפס פנימה באיטיות והכרכרה יצאה לדרכה. מרחוק ניצבה שפופה תחנת דרכים. זו הייתה בקתה נמוכה בנויה מלבני טיט אפורות צרובות שמש, ששברי אלמוגים מפוזרים סביבה, ודגל מדולדל תלוי על תורן שבור. אנשים יצאו מאפלולית בקתת הלבנים וניצבו במרפסת המוצלת שבחזיתה. סטיוארט המאושר הסיע את הכרכרה ונעצר. הוא פנה אל איש כיפח: "היי מק, איפה האידיאנ' מקוללי האל?"

 

"תראה אותם עוד מחר לפני צאת היום," השיב הכיפח באיטיות

הנוסעים התקבצו בחדר האוכל של הבקתה. סייסים נכנסו פנימה להחליף את הסוסים. חדר האוכל הקטן היה קריר לאחר המסע בכרכרה, קריר ושקט. אישה מקסיקאית בעלת גוף התרוצצה אנה ושוב, מגישה צלחות מזון. סטיוארט המאושר אמר "עשר דקות", הבריש מעל פניו את האבק האלקלי והתיישב לאכול.

מק ארוך הלסת אמר: "חוות קתלין נשרפה בלילה שעבר. הייתה פה פלוגת פרשים אתמול. באו והלכו. תגיע אל מעבר ההרים הלילה אבל איני יודע מה קורה מאחרי ההרים, צרה קטנה."

"קטנה," השיב "המאושר" בקצרה והתרומם. זה היה סופה של האתנחתא. הנוסעים הלכו בעקבותיו, והמתופף משתרך מאחור, מתנשם, שואף אוויר מלוא ריאותיו

הכרכרה נעה שוב, וקולו של מק עוקב אחריהם. "שיהיה בהצלחה, מאושר, תעשה קופה אם תראה אבק מתגלגל במרחק ממזרח".

לחות לוהטת שרתה בכרכרה ומשב הרוח שנכנס פנימה כשהתחילו הסוסים במרוצם חנק את הריאות. משטח המדברי הקרין את זוהרו הלבן עד אין קץ עד שנעלם בעשן הערפילי. ברכיו של הבוקר התנגשו בברכיה של הנרייט בעדינות והוא המשיך לנעוץ מבטו בה. חוצץ שיניים היה שמוט בין שפתיו. קולו של סטיוארט המאושר התגלגל אחורה אל תוך הכרכרה בגסות ובדחיפות, בעודו שומר על מהירות קבועה של הכרכרה שנעה בנתיב החרוץ. עיניו של המתופף העבדקן היו עגולות ומאומצות, פיו פתוח ופניו נטולות צבע. המהמר הבחין בכך ללא הבעה ובחוסר אכפתיות, וכשחש הבוקר בנטל כתפו של המתופף הוא דחף אותו ממנו. האיש האנגלי ישב זקוף ודרוך, מביט חסר הבעה במדבר החולף.

נערת הקצין דיברה אל מלפייס ביל. "מהי התחנה הבאה?"

"המעבר בנקיק," השיב.

"האם נפגוש שם חיילים?"

"אני מקווה שנקבל ליווי מעבר לגבעות עד לורדסבורג " השיב לה.

בשעה ארבע באותו אחר הצהרים הלוהט ככבשן עשה המתופף בעל זקן הלחיים תנועה חלושה ביד אחת, ונפל קדימה אל חיקו של המהמר. הבוקר משך בכתפיו, הוציא את ראשו החוצה מהחלון וצעק מעלה אל הרכב "עצור רגע".

כשהכרכרה נעצרה ירדו כולם, וזהוב השיער עזר למהמר להניח את המתופף על פיסת קרקע מוצלת מהחום הלוהט, בצילה של הכרכרה. סטיוארט המאושר והשומר החמוש שלצידו לא טרחו לרדת ממקומם. המתופף שכב חסר אונים, שפתיו נעו אבל איש מהסובבים אותו לא אמר דבר או ידע מה לעשות, עד שהנרייט צעדה קדימה.

היא התכופפה מטה והרימה את כתפי המתופף וראשו אל מול חזה. הוא פקח את עיניו והיה בהן משהו שהנוכחים יכולים היו לזהות, מעין הקלה, משהו שנדמה כהכרת תודה.

היא מלמלה "אתה בסדר גמור", וחיוכה רך ונעים. בשפתותיה היה משהו אימהי. היא התבוננה בעיניו של המתופף העבדקן. הפחד נעלם מהן, למרות שהוא ידע בוודאות את גורלו. פניה של נערת הקצין היו אחוזות בעתה. המהמר והבוקר התבוננו מטה בריחוק במתופף הגווע. זהוב השיער התבונן בהנרייט כשעפעפיו סגורים למחצה, אך מבע של התעניינות עזה נטבע בתווי לחייו. הוא אחז בסיגריה בין אצבעותיו, ושכח את קיומה.

זהוב השיער והמהמר הניפו את המתופף מעבר לדלת כך שהוא השתרע מלוא קומתו על המושב האחורי כשראשו נסמך על ירכה של הנרייט. הם כולם נכנסו פנימה והכרכרה המשיכה לדרכה. המתופף גנח ואז לחש "תודה תודה", וזהוב השיער בחן את פניה של הנרייט, מחפש אחר שמץ של הבעה, ופלט אנחה. הם המשיכו כך, האופנים הגדולים כותשים את הערוצים שבהם חלפו, השמש השוקעת בהקה דרך חלונות הכרכרה. הגוש הגדול של ההרים התקדם לקראתם, קוויו מודגשים יותר בערפל כחול. עיני הבוקר התכווצו והבריקו כאילו ניסו לחדור לליבה של הנרייט , אלא שהמהמר התכופף אל עבר הנרייט ואמר, "אם את עייפה –"

לא," היא השיבה לו, "לא. הוא מת."

נערת הקצין פרצה בבכי קצר, המהמר התכופף וקרב פניו אל המתופף, וכולם נעצו עיניהם בהנרייט, אפילו האיש האנגלי הביט בה בסקרנות. היא חייכה חיוך מרוחק, שפתיה הרכות היו פשוקות. היא החזיקה את ראשו של המתופף בשתי ידיה והמשיכה להחזיקו כך עד רדת החשיכה. הם התגלגלו מעבר לכברת הדרך המישורית האחרונה אל תחנת המעבר.

הבוקר בעט את הדלת לרווחה ופסע החוצה, נוהם כשרגליו שהתקשו נגעו בקרקע. המהמר משך את המתופף כך שהנרייט יכולה הייתה לחלץ עצמה. כולם יצאו החוצה, עצמותיהם דואבות מטלטולי הדרך. סטיוארט המאושר ירד מדוכן הרכב, פניו מכוסות באבק אלקלי ועיניו מוצפות דם. הוא שאל "מי מת?" והציץ אל תוך הכרכרה. בחצר התחנה שוטטו אנשים ללא מטרה בהילוך עצל של דמדומים.

הרכב נפנה ואמר: "טוב, הוא לפחות לא ידאג לגבי מחר," והסתלק.

איש נמוך כרסתן, חלף על פניהם. "לא בטוח שכדאי לך להמשיך במעבר ההרים כבר". הוא המשיך: "איפה משמר החיילים למחר? כולם מעבר השני של ההרים הונסו. כל מי שלא היה יכול להתבצר נשלח ללורדסבורג. אתם תלונו הלילה על דרגשים במתבן, אמצא אולי סידור נוח יותר לגברות."

הוא הסתכל על נערת הקצין ומבטו עמד על קנקנה של הנרייט מיד. עיניו סקרו את מלפייס ביל, שעמד מאחור מרוחק, והכרה הציתה בו מידה של זהירות בפנותו אל מלפייס: "הלו ביל, מה מביא אותך לכאן?"

הסיגריה של מלפייס ביל הבליחה באפלה היורדת, והנרייט צדה את דמותו. פניו היו רגועים אך דרוכים. הוא השיב בנימה קלילה: "רק טיול."

הם התקבצו בתחנת הדרכים שהייתה בית עץ שאליו היו מחוברות עוד ועוד בקתות עץ נמוכות. אורות הבליחו מהחלונות ואנשים הסתובבו מפה לשם ללא מטרה, משוחחים בקולות מהוסים. הסוסים שוחררו ממוסרותיהם טופפו משם. הנערה הגבוהה נכנסה אל תוך האולם הגדול של תחנת הדרכים, להיפגש עם חייל שמדיו היו סתורים.

הוא פנה אליה: "העלמה רוברטסון? סגן האוזר אמור היה לפגוש בך כאן. הוא נמצא בלורדסבורג, הוא השתתף בהיתקלות בסבך עם האפצ'ים ונפצע."

הנערה הגבוהה ניצבה שקטה ושאלה: "קשה?"

"להודות על האמת, כן." השיב לה החייל.

הפונדקאי הכרסתן נכנס, מתנשף. "רע מאוד, רע מאוד. בואו גבירותיי. אראה לכן את החדרים שאוכל להציע לכן."

שמלתה של הנרייט הייתה בצבע אפרפר כעין היונה שהתמזג בצללים שירדו. היא התבוננה בפניה של נערת הקצין שהחווירו. אך הייתה מעין קשיחות בנערת הקצין, עוצמה פנימית כשחשבה על החייל.

"היה לך כנראה מסע מפרך," אמרה לו.

"כלום, ממש לא קשה," השיב החייל ועזב את החדר.

המהמר ניצב שם, פניו הצרות פנו אל עבר ארוסת הקצין במבט מאומץ, כאילו נזכר באירועים כואבים. מלפייס ביל עצר בכניסה, בוחן את רכותה של הנרייט ואת צניעות פניה. לאחר מכן עזבו שתי הנשים בעקבות הפונדקאי הכרסתן, והלכו לאורך מסדרון צר אל עבר חדריהן.

מלפייס ביל הסתלק החוצה ונשען בעצלתיים על כותל תחנת המעבר. מבטו מהיר, קולט את המתרחש סביבו, את האנשים המטיילים ללא מטרה בחצר התחנה, את קולות הלילה הרכים. החום היוקד התפוגג ועלה מהאדמה וצינה התגלגלה מטה מפסגות ההרים והניסה את החום אל מעבר לתחנה.

החייל ישב על אוכף סוסו, מנומנם, מלמל דבר מה לסטיוארט המאושר.

"טוב, אז לורדסבורג רחוקה וההרים המקוללים רוחשים אפאצ'י. שום פלוגת רוכבי משמר לא תגן עליך מחר, החיילים כולם עסוקים בשטח."

מלפייס ביל הקשיב לרקיעת פרסות הסוס כשהחייל התרחק ונעלם בחשיכה. הוא נזכר בבדידותו של רוכב במעברי ההרים האפלים הללו, וחזר אל המסבאה שבקצה התחנה. זו הייתה בקתה נמוכת תקרה ובה רצפת חֵמר וקירות מסוידים, ששמשה בעבר כאורווה.

שלושה גברים ניצבו במרכז המקום הקטן מתחת למנורת הנפט. אור חיוור שנגה מהמנורה האיר את עיניהם שהתבוננו בו. בקצה המרוחק של המסבאה שתו הבוקר והמהמר בשקט, מסוגרים בעצמם. מלפייס מזג לעצמו וויסקי מהבקבוק שהונח לידו, והבחין במבטו האפל של המוזג. ראשו של הפונדקאי הציץ פנימה והוא הכריז: "משמרת שנייה."

והגברים שנאספו במסבאה החלו לצאת החוצה.

המוזג רכן לעבר ביל ולחש: "עדיף שלא תמשיך ללורדסבורג, פלאמר ושנלי נמצאים שם."

שפתיו של מלפייס ביל נמתחו עד כדי צחוק ועיניו בהקו בפראות. "תודה חבר," הוא השיב ופנה לעבר חדר האוכל.

כששב אל החצר, לילה אפל ופראי נח על המדבר. אורו של הירח היה ככסף קפוא שנגע בארץ, אך לא יכול היה לסלק את החשיכה. הנרייט פסעה לאורך הדרך לטונטו, נעה בעדינות כצללית באפלה. הוא פנה לשם, והיא סבה לאחור למשמע נקישות עקבי מגפיו על האדמה הנוקשה. פניה היו בהירים ומוזרים והייתה בהם אדישות בחשכת הליל, כאילו ציפתה למשהו שיתרחש וידעה בתוכה מהו.

הוא אמר: "התרחקת מהתחנה. האפצ'ים נוהגים להגיח בזחילה ליד מבני המגורים ולארוב לטרפם."

היא הייתה אדישה, נטולת מורא. קולה היה צונן, והוא יכול היה לזהות בו שמץ של בדידות, השלמה עם הגורל. אלו שיוו לדבריה סוג של חדגוניות. "הרוח נושבת ברכות וזה כה נעים".

הוא הסיר את מגבעתו, רגליו הארוכות נמתחו, ושתי עיניו התבוננו בה בעניין ובפליאה. שערו הזהוב בהק באור הירח שנגה עליו.

היא אמרה בנשימה עמוקה: "מדוע אתה עושה זאת?"

שפתיו היו חסרות מנוחה, ופרץ רגשות עזים עמד לפרוץ מהן כפרץ רוח הנושבת מסביבו.

"יש לך הורים בלורדסבורג?"

היא השיבה בישירות ובסבלנות כמסבירה משהו שהוא אמור היה לדעת "אני מנהלת מוסד בלורדסבורג."

"לא," הוא אמר, "לא זו הייתה שאלתי."

"ההורים שלי מתו – אני חושבת. היה טבח בהר 'האמונה הטפלה' כשהייתי קטנה."

הוא עמד בראש מורכן, מחשבותיו נעו אל העבר, אל פרק חייה שנמחק. הייתה קשיחות וגולמניות בארץ הזו וחיבה מועטה לחלש. היא שרדה ונאלצה לשלם עבור הישרדותה, והיא הביטה בו עכשיו בדרכה השקטה שלא הציעה כל הסבר או התנצלות לכל מה שהיה. היא עדיין הייתה נערה יפה והיכולת לשאת את תלאות עברה ניכרה בעיניה, ביכולת ההבעה של שפתיה.

הוא המשיך: "מעבר לאגן טונטו יש אדמה טובה. יש לי שם חווה עם בית שמחציתו בנויה."

"אם זו הארץ שלך מה אתה עושה פה?"

שפתיו שחקו והקשיחות שבו התלהטה שוב והוא נדמה גבוה יותר לאור הירח: "יש לי חוב לגבות."

"זו הסיבה שאתה נוסע ללורדסבורג? לעולם לא תסיים לסלק חשבונות מסוג זה. כולם בטריטוריה מכירים אותך. פעם היית סתם חוואי ואז ניסית לגמול על עוינות בכוח, ואז העוינות נעשתה גדולה יותר, וגם אותה ניסית לסלק, והחוב הלך ותפח ויש עכשיו עוד אנשים שממתינים להרוג אותך. יום אחד מישהו יצליח. טוב יותר היה אם היית זונח את סילוק החשבונות ומסתלק."

החיוך לא סר מפניו, ואז היא הרימה את כתפיה בכניעה. "לא, לא, אתה לא תברח".

הוא יכול היה לראות את מתיקות שפתיה ואת העיניים שהיו עצובות בגללו. הוא ראה בהן את הסבלנות שהוא מעולם לא הצליח לרכוש לעצמו. הוא אמר "מוטב שנשוב", והפנה אותה באוחזו בזרועה.

הם חצו את החצר בדומייה, שומעים מבין הצללים את הקולות המהוסים של הגברים המנהלים שיחות עצלות, מבחינים בהבלחות האש במקטרות בפינות האפלות שבהן ניצבו. מלפייס ביל המתין כשהיא חלפה דרך דלת הכניסה לתוך התחנה. היא סבה והביטה בו פעם נוספת, עיניה אפלות ושפתיה הרכות שלוות, ואז חלפה לאורך המסדרון אל חדר מגוריה.

מחוץ לחלון חדרה מלמל מישהו "פלאמר ושנלי מחכים בלורדסבורג. מלפייס ביל יודע על כך". מעבר למחיצה הדקה של החדר הצמוד היא שמעה את נערת הקצין בוכייה בקול מונמך, אך ללא יכולת לשלוט בפרצי בכי. הנרייט הסתכלה במחיצה האפלה, כתפיה וראשה גחנו, ולאחר מכן חזרה והזדקפה. היא נקשה על דלת חדרה של הנערה ונכנסה פנימה.

* * *

שישה סוסים רעננים רתומים לכרכרה רקעו, והפונדקאי השמן של תחנת המעבר חצה בחשיכה את החצר, מטלטל מנורה שאורה הוטל על גוויית המת השחורה. הנוסעים יצאו מהתחנה פניהם מכורכמות באפלת השחר. ג'וני סטראנג הבלדר, הכניס את דברי הדואר וסגר בטריקה את ארגז המטען. סטיוארט המאושר קרא בקולו הצרוד: "או־קיי חבר'ה."

הנוסעים נכנסו לכרכרה, הבוקר טיפס לכרכרה ומלפייס ביל אמר לו באיטיות "תפוס את המקום בפינה, אדוני", ונכנס אף הוא, טורק הדלת מאחוריו.

הפונדקאי מלמל: "אם הם לא יתקפו אתכם ליד המצוק התלול תהיו בסדר. תהיו בטוחים כשתגיעו אל החווה של אל שרייבר."

קולו המתכתי של המאושר הרעים בדממת הבוקר החשוכה, והמרכבה קרטעה קדימה, קפיצי העור שלה מצווחים. הם התקדמו בשעת בוקר מוקדמת שבה שררה אפלה מוחלטת. קפואים, צפודים חצי ישנים, הם הרגישו במאמץ של הסוסים המטפסים במעלה הדרך המטפסת אל הרכס. שחר אפור הפציע, ואחריו אור נטול שמש התפשט לכל עברי המישור השומם שהיה עתה רחוק למטה. הדרך חלפה התפתלה בין סלע חשוף אחד למשנהו, ובמהירות הם הגיעו אל הישורת הראשונה, והכרכרה האיצה בדרך המישורית זרועת הסלעים.

הבוקר ישב בפינה הקדמית, הצד השמאלי של פיו נפוח. וכשהנרייט הבחינה בכך, החליק מבטה אל עבר מפרקי אצבעותיו של מלפייס ביל. עיניה של נערת הקצין היו עצומות, כתפה נלחצת אל האנגלי, שנותר צפוד ומתוח והרובה מונח בין ברכיו. המהמר נמנם לצידה של הנרייט, ובמושב האמצעי ישב מלפייס ביל, עיניו סוקרות בדריכות את הדרך החולפת. בשעה עשר העפילה הדרך שוב מעלה, ושיחי ערער וסבך של עצי אורן נראו על המדרונות. הציה במורד מתחתם נמלאה שוב בגרגרי אובך של יום לוהט נוסף. בצהרי היום הם הגיעו לפסגת הרכס והיטלטלו באחו הצר רצוף שברי סלעים. המהמר חסר המנוחה מתחילת היום הניע את רגליו אנה ואנה והביט בעיני נערת הקצין.

"חוות שרייבר נמצאת היישר לפנינו. חלפנו על פני רוב החלק הגרוע."

זהוב השיער הביט במהמר ולא העיר דבר, ואז הריחה הנרייט את ריח העשן באוויר העומד ללא תנועה. סטיוארט המאושר קילל שוב ורפידות הבלמים חרקו בחדות. מבעד לזווית החלון יכולה הייתה הנרייט לראות את ארובת הסלע והחֵמר שניצבה שרופה כשלד קודר אל מול אור היום היוקד. הבית שעמד שם היה עתה ערימה שחורה של אפר, עשן עדיין היתמר מפיסות שטרם אוכלו. הכרכרה נעצרה וכולם זינקו החוצה. תנור הברזל רבץ על הקרקע, וחלק מהארובה עדיין נעוץ בו. האש ליחכה בעצלות את השיירים שקרסו של מה שהיה פעם ארגז . מעבר למקום שבו עמד הבית, לרגלי מכלאת הבקר, שכבו שתי גוויות ערומות, גופן שסוע בתנועות סכין מיומנות וראשיהן הקרחים קורקפו ונחו בתנוחה מגוחכת.

סטיוארט המאושר ניגש והתבונן ושב לחבורה: "השרייברים, ניחא."

מלפייס ביל אמר: "הבוקר עם הנץ החמה."

הוא התבונן במהמר, בבוקר ובאנגלי שלא גילה כל רגש ואמר: "חזרו לכרכרה."

הוא טיפס אל גג הכרכרה והשתטח מלוא אורכו עליו. סטיוארט המאושר וסטראנג תפסו את מקומותיהם, הסוסים פרצו בדהרה. המהמר לחש לנערת הקצין "תהיי בטוחה כאן בין שני אלה", משך אקדח 44 קליבר מכיסו האחורי והניחו על ירכיו. הוא בחן את הנרייט ביסודיות יותר מאשר קודם לכן. הוא התגבר  על ריחוקו ושאל: "בת כמה את?"

כתפיה עלו וירדו, זו הייתה תשובתה היחידה.

אך המהמר הוסיף בעדינות: "צעירה דייך כדי להיות בתי, זהו עולם עלוב. כשאורה לך תשתטחי על רצפת הכרכרה."

האנגלי משך את הרובה שלו מבין ברכיו והניח אותו על מסגרת החלון שלצידו. הבוקר הסיט את שולי גלימתו וחשף את נרתיק האקדח. הדרך הסלעית הלכה והוצרה, גושי הסלע האפורים הלכו וקרבו אל הדרך, סוגרים על הכרכרה. אופני הכרכרה הלמו בדרך החרוצה, הסלעית, והיא קיפצה מעלה ונחתה בחבטה שהקפיצים לא היו יכולים לרכך. סטיוארט המאושר ניתב את הכרכרה המשקשקת וקופצת בבהילות ביד יציבה. אבק הדרך צבע את הכול באפור.

הנרייט ישבה ועיניה מרוכזות בקצות אצבעותיה עטויות הכסיות, מעלה בזיכרונה את דמותו הגבוהה של מלפייס ביל מול אור הירח בתחנת המעבר. הוא חייך לעברה חיוך שגבר יחייך לאישה נחשקת, דיבורו כעין צחוק מהיר ועיניו עדינות. המהמר דיבר בשקט והיא לא יכלה לשמוע אותו עד שאצבעותיו אחזו בזרועה.

הוא אמר שוב, בלי להרים את קולו "רדי מטה".

הנרייט ירדה על ברכיה. היא שמעה פרץ של יריות בעוד הכרכרה נעה במהירות קדימה. סטיוארט המאושר הפסיק לשאוג על הסוסים, ופניה של נערת החייל היו עגולות וכהות. קירות הקניון סגרו על הכרכרה. היא התבוננה מעבר לחלון בצד של המהמר, וראתה את דמותו המזגזגת של לוחם אפצ'י מתנועעת ליד הכרכרה. הוא רוכב על סוס ברוד, פלג גופו העליון עירום, אוחז ברובה בין מרפקיו הגרומים. המהמר כיוון לעברו בקור, הבוקר כיוון וירה שוב. הרובה של האנגלי החריש אוזניים כשירה אף הוא. ריח חריף של אבק שריפה התפשט בכרכרה. מגפיו של זהוב השיער שרטו את גג הכרכרה, ונקבים קטנים עגולים החלו להראות על דפנות הכרכרה כשמטח כדורי האפצי'ים הכה בה. אינדיאני אמיץ התקרב אל הכרכרה, והיה למטרה שאי אפשר היה להחמיצה. הבוקר הפיל אותו בירייה אחת.

האופנים צווחו כשהם האטו בסיבובים החדים וכל המבנה הכבד של הכרכרה התרומם מעלה ונחת במורד הדרך. המהמר אמר בשקט "עדיף שתיקחי את זה", והעביר להנרייט את אקדחו.

הוא נשען על הדלת, ידיו הקטנות אוחזות באדן החלון, חיוורון מרפה את לחייו. הוא אמר לנערת הקצין: "הישארי לשבת בין שני הגברים." הוא הביט בה במבט נואש ואומלל וראשו צנח אל אדן החלון. הנרייט ראתה את הסלע מתרומם גבוה וקרוב כמו קיר צהוב.

הם דהרו במורד ההר ללא מעצורים. היריות פחתו וצריחות האינדיאנים נמוגו מאחור. היא התרוממה מברכיה וראתה מרחוק את המישור השטוח. צלליתה הגרמית של לורדסבורג נראתה מרחוק, בקצה הרחוק של המישור המעורפל מלהט.

היריות פסקו לחלוטין וקולו הרם של סטיוארט המאושר נשמע שוב. גם צווחות הבלמים נשמעו כשהם חרכו את האופנים מפעם לפעם. האנגלי הביט החוצה בשקט, נערת הקצין נדמתה כמצויה בחלום מסויט, פניו של הבוקר זרחו באופן מוזר. הנרייט התכופפה כדי להרים את המהמר, אך משקלו היה רב באופן לא טבעי והוא החליק אל הפינה המרוחקת. היא ראתה שהוא מת.

* * *

בשעה חמש אחר הצהריים המתמשך השתרכה הכרכרה ברחובות החֵמר הצרים של לורדסבורג שבתי עץ טועים לאורכם, עד שהגיעה לכיכר המרכזית ועצרה לפני המון עם שהתכנס בחום המעיק. הנוסעים זחלו החוצה מהכרכרה, נוקשים.

ילד מקסיקאי רץ אל הכרכרה לראות את גופת המהמר ורץ משם כשקולו הגבוה מבשר בצרחות את החדשות בשפתו. מלפייס ביל ירד מגג המרכבה, אך סטיוארט המאושר המשיך לשבת באדישות על דוכן הכרכרה, בוחן את ההמון. הבלדר החמוש נעלם.

איש אפור בחליפה לבנה המונית קרא לעבר סטיוארט "אז עשיתם את זה".

סטיוארט השיב לו: "כן הצלחנו לעבור."

קצין פילס דרכו בהמון, מחייך אל עבר הנערה. הוא לקח את זרועה ואמר: "העלמה רוברטסון, אני מניח. סגן האוזר בסדר גמור, אקח את המטען שלך."

נערת הקצין פרצה בבכי של הקלה. כולם עמדו מסביבה, עצמותיהם דואבות וגוום רועד.

מלפייס ביל נותר עומד ליד אופן הכירכרה, לחייו הנוקשות מול השמש ועיניו מרוכזות בשני גברים שעמדו ליד מצבור שסוכך עליהם ליד חנות סמוכה. הנרייט הבחינה בצורה שבה שני הגברים המתינו וידעה מי הם ולמי הם מחכים. היא ראתה את עיניו הכחולות מאוד של מלפייס ביל שלהבה בערה בהם.

נערת הקצין, שדמעות שטפו את עיניה, פנתה אל הנרייט ואמרה: "אם יש משהו בעולם שאני יכולה לעשות עבורך –"

אך הנרייט פסעה אחורה, מנידה בראשה. זו הייתה לורדסבורג וכל אחד ידע את מקומו חוץ מנערת הקצין. הנרייט אמרה בטון רשמי "שלום", והתבוננה בגברים שהמתינו בשקט תחת הסוכך.

היא הסתובבה לעבר זהוב השיער ושאלה: "אכפת לך לשאת את המזוודה שלי?"

מלפייס ביל התבונן בה, עיניו שוחקות בריחוק. הוא פנה אל ארגז המטען ושלף מתוכו את מזוודתה החבוטה. הוא עדיין חייך כשצעד לצידה, מפלס דרכו בתוך ההמון וחולף על פני שני הגברים. אך כשפנו לסמטה קטנה ומזוהמת נטולת שם, מקום שהבתים נשקו זה לזה ללא חן או כבוד, הוא הפך לקודר. "אני מתנצל אך אני צריך לחזור לשם."

הם עמדו בחזית בית שאינו שונה בדבר משכניו, ועצרו לפני דלת הכניסה. היא ראתה את עיניו הבוחנות את הרחוב והבינה את משמעות מבטו. אך הוא אמר באותו טון מתנגן: "התבוננתי בך במשך יומיים." הוא הפסיק, חכך בדעתו וברר את המילים שרצה לומר, ואמר אותם בשטף: "אלוהים ברא אותך אישה. טונטו היא ארץ יפה."

תשובתה הייתה נטולת רגשות: "לא, אני מוכרת בכל רחבי הטריטוריה. אך אזכור שהצעת לי."

הוא שאל: "אין סיבה אחרת?"

היא לא השיבה. משהו בעיניה משך את פניו אליה. הוא הסיר את מגבעתו והיא ראתה כי מבטו חודר את להט היום אל עבר הארץ הרחוקה הקרירה והנחשקת. הוא מלמל "גבר אינו יכול לברוח מדבר שעליו לעשות , אך אשוב".

הוא פסע לאורך הרחוב הצר ופנה בחדות בסופו ונעלם. החום התגלגל כמו גל כבד מעל גגות לורדסבורג וריח האבק היה חריף. היא הרימה את המזוודה והניחה אותה. היא ניצבה שותקת ורצינית לפני דלת ביתה הקטן. היא זכרה כמה גבוה הוא היה מול אור הירח בתחנת המעבר. ארבעה פרצי ירי מהירים רעמו, פורעים את השקט בזעם, וזעקה. ולאחר מכן השתרר שוב שקט שנמשך עוד ועוד.

היא הניחה את כף ידה על הדלת כדי שלא ליפול, וידעה שהיריות הללו הביאו קץ לחייו של אדם, והיו סופה של תקווה. הוא לעולם לא ישוב, לעולם לא יעמוד למולה לאור הירח עם חיוכו הנעים המתפשט על שפתיו, ולעולם לא תשמע את החיות שבקולו הסתמי. היא חשבה על כל זה בנמיכות קומה ובסבלנות שהחיים הכו אל תוכה.

היא חשבה על כל זה כששמעה את נקישות עקבי המגפיים על האדמה ההדוקה של הרחוב, היא הסתובבה לראות אותו, גבוה ומרובע באור השמש העכור, בא לקראתה, מחייך.

 

סוף

 

קראו גם

הסיפור המקורי באנגלית

סקירה על הסיפור וחשיבותו

צפו גם

בגירסת 1939  של הסרט הקלאסי בבימוי ג'ון פורד עם ג'ון ויין

תוצאת תמונה עבור ‪stagecoach poster‬‏

 

 

 

צפו בגרסת 1966 של הסרט

 

 

 

 

 

צפו בגרסת סרט טלוויזיוני  1986 עם ג'והני קאש וכריס כריסטופרסון

 

 

 

 

 

האזינו לתסכיתים על פי הסיפור והסרט ברדיו

גירסת 1946 עם רנדולף סקוט

גירסת 1949 עם ג'ון ויין

 

 

 

תוצאת תמונה עבור ‪Stage to Lordsburg‬‏

הבלש דוד תדהר חוזר במאבק כנגד סוחרי הנשים

Image result for ‫הבלש דוד תדהר בית אוצר‬‎

 

הוצאת "בית אוצר " מוציאה כספר אלקטרוני את החוברת השנייה בסדרת הסיפורים הבלשיים על דוד תדהר

בשיתוף פעולה עם "יקום תרבות ".

המדובר בסיפורים הבלשיים הראשונים שיצאו לאור בעברית עוד ב-1931 וכיום הם נדירים ויקרי המציאות.

החוברת הראשונה בסדרה" הרצח המיסתורי  יצאה לאור כספר אלקטרוני בשנת 2016. לרגל כנס ספרות הבלשים שאירגן אז "יקום תרבות ".

לפניכם החוברת השנייה בסדרת סיפורי הבלשים המקוריים ב עברית על הבלש ( האמיתי ) דוד תדהר ועוזרו הנמרץ ירמיהו אלמוג.

את הסיפור כתב העיתונאי שלמה בן ישראל והוא פורסם במקור ב-1932,והפך ל"רב –מכר" ( מילה שעוד לא הייתה קיימת אז בעברית ),וכיום עותקי הסיפור שהוא כל כך חשוב מבחינה היסטורית כאבי הסיפור הבלשי וסיפור המתח בשפה העברית  הם יקרי המציאות. אך הוא יוצא מחדש  במהדורה אלקטרונית בידי הוצאת "בית אוצר " בשיתוף מגזין הרשת "יקום תרבות "ביחד עם ציור עטיפה של הקומיקסאי אורי פינק הלקוח מהספר "הגולם -סיפורו של קומיקס עברי " שנכתב בידי אלי אשד.

וכך כותבת על הסיפור המול"ית רקפת ידידיה:

כאילו לא עברו כמעט 90 שנים… הנה אנשים שמחפשים עתיד טוב יותר… נשים… שמתפתות בעקבות הבטחות שווא ומוצאות עצמן נחטפות על-ידי רשת סחר בנשים. חוברת ב' של ספריית הבלש כבר אינה מורכבת מעלילה תמימה שמטילה את האשמה על גורם שמיימי חיצוני, אלא חקירה מורכבת ונפתלת של דרכי הטבע האנושי, עם שלל דמויות וטיפוסים. אולי אין כאן פתרון מקורי של החידה הבלשית כמו בחוברת הראשונה, וכל המהלכים הבלשיים מוכרים לנו משלל סיפורים מפורסמים אחרים בספרות העולמית בז'אנר, אולם העושר והמורכבות של המהלכים ועיצוב הדמויות מרשים למדי ובמיוחד בהתחשב בכך שזו החוברת הבלשית השנייה בכל ההיסטוריה של הספרות הבלשית העברית. כן, היו פה חיים בפלשתינה הקטנה וגם עברית מספיק עשירה כדי לתאר אותם. גם אם בספר נדרש תדהר לדבר גם ערבית ואפילו אידיש (בתעתיק לעברית!).

אז מה היה לנו: קריאה טלפונית (!) של אישה לעזרה, איכון הטלפון בעזרת המשטרה ואז מגיעים למקום נטוש, ששכבות האבק שבו לא מותירות מקום לספק: מכאן לא בוצעה שום שיחה וכאן לא היו אנשים זה זמן רב. אבל הנה תדהר מאתר התחברות פירטית לקו הטלפון… אתם זוכרים שהשנה היא 1931… מספרי הטלפון הם בני 3 ספרות בלבד (!)… וראו אלו הרפתקאות. כן, אנחנו בימינו לא המצאנו דבר… ומה עוד יש כאן… שכירת חדרים בבית מלון על-ידי שני תימהונים שמוותרים על חדרים טובים למען חדרים שצופים למקום מסוים מאוד, התחפשות והתחזות של חברינו הבלשים (בטח המחבר קרא הרבה שרלוק הולמס), פצצה מתקתקת שמנוטרלת ממש בשניות האחרונות… שלל טיפוסים עבריינים מפחידים וחלקלקים… נסיעה לקהיר, כלומר לחוץ לארץ, להציל את הבנות הנחטפות… וגם בכל זאת, זו ספרות עברית – סופו של הסיפור מסתיים בנסיעה כמו ברנרית ברכבת עם מוסר ההשכל קיומי-ציוני ששם המחבר בפי איכר זקן. (ואם תהיתם: חנה ארמון, חברתה של הגיבורה שהמליצה לה על שירותיו של תדהר, היא גיבורת חוברת א' בספרית הבלש).

העלילה נכתבה לפני למעלה משמונים שנה אך לצערנו היא התיישנה במעט מאוד ,היא מתארת תופעה שהייתה קימת אז וקיימת ואולי אף ביתר שאת כיום ,,תופעה של רשת בינלאומית יהודית ערבית העוסקת בסחר בנשים.דוד תדהר הבלש האמיץ יוצא למגר את התופעה. האם יצליח ?

הפכו דף אלקטרוני ומצאו עצמכם בתל אביב ובקהיר של שנות השלושים.

אבל זכרו מה שמתואר שם עדיין קיים.

קריאה נעימה

אלי אשד

עורך "יקום תרבות ".

ראו עוד על דוד תדהר

הבלש העברי הראשון 

 

פרנק גרובר- frank Gruber סופר המערבונים האמריקני הידוע ביותר בעברית

    Image result for frank gruber

 

מאמר נוסף בסדרה שלי על המערבונים בעברית ,שעוסק הפעם במחבר המערבונים האמריקני הידוע ביותר בשפה העברית.

המערבון היה בעבר  ז'אנר פופולארי ביותר בעברית .אבל למרות מקורו האמריקני   משום מה סופרי המערבונים המתורגמים ביותר לעברית היו  בדרך כלל לא אמריקנים.

אלו היו  בדרך כלל סופרים גרמנים כמו קרל מאי  סופר מהמאה ה-19   וג.פ. אונגר כותב מערבונים גרמני עכשווי .

לעברית תורגמו גם ספרי וחוברות מערבונים איטלקיים שונים של הסופר אמיליו סלגרי ,וסדרות קומיקס איטלקיות כמו "טקס גיבור המערב הפרוע " "זאגור " תולדות המערב הפרוע " ו"טום מיקס"

מערבונים צרפתיים בסדרת הקומיקס "לאקי לוק" של רנה גוסיני .

ואפילו מערבונים הונגריים במקור בהוצאות "הקולמוס " ו"הסדרה החדשה".

רוב סיפורי המערבונים בעברית בסדרות כמו "בוק ג'ונס " ו"מרשל שיפינג "  ו"ביל קרטר" ו"רינגו " ורבות אחרות  היו בכלל פרי יצירה עברית מקורית בשמות בדויים של סופרים כמו "ארצ'י ברמן " ( מירון אוריאל ) ורבים אחרים.

הודעה של מו"ל על סופר   מערבונים אמריקני מפורסם  ובדוי לחלוטין שהיא  רק דוגמה טיפוסית  אחת מני רבות  להונאת הקוראים בתחום המערבונים בעברית..

למרות הטענות של המוציאים לאור העבריים המרובים שטענו  בהודעות שונות בחוברות שפירסמו כמו זאת שלמעלה  שהם מביאים את "מיטב היצירות של סופרי המערבונים האמריקניים " (לרוב זאת הייתה בדיה מוחלטת )  רק מעט מאוד סופרי מערבונים אמריקנים  "אמיתיים " ""אותנטיים " בכלל תורגמו לעברית.

מדוע? זה לא ברור לי. אולי בגלל שהעדיפו לא להסתבך עם חוקי זכויות היוצרים בארה"ב?

ומכל סופרי המערבונים האמריקניים  "האמיתיים " ,המתורגם ביותר  לעברית היה  אחד בשם פרנק גרובר.לא דווקא מהמפורסמים בכותבי המערבונים בארה"ב ,אם כי הוא כותב ידוע למדי בין חובבי הז'אנר בארה"ב, אבל  בהחלט לא מ"הדרג העליון" של כותבי המערבונים האמריקניים.

הוא פורסם  בעיקר בסדרת המערב הפרוע של הוצאת מ.מזרחי  ,סדרה שבה היו 28 ספרים.

Image result for ‫וואלט סלייד‬‎

חלק מהספרים בסדרה זאת  היו  12 ספרים בסדרת הטקסס רנג'ר וואלט סלייד מאת ברדפורד סקוט ,סידרה אמריקנית "אותנטית " אמנם  אבל עלובה ביותר על טקסס רנג'ר כל יכול שעלילותיו חזרו זו על זו בדייקנות מדהימה וכמעט עם אותו ניסוח מילולי בכל ספר וספר. .סדרה זאת למרות עליבותה העלילתית זכתה משום מה להצלחה מאריכת ימים בארה"ב והופיעה שם למעלה מ25 שנים בין 1956 ל-1973 והופיעו בה למעלה ממאה כותרים  שמתייחדים כל אחד רק במספר האנשים שהורג בהם הרנג'ר הכל יכול.

אי אפשר להשוות אותם באיכות הסיפור והכתיבה  בכלל לספריו  של פרנק גרובר באותה סדרה ובאותה  ההוצאה.

ספרי פרנק גרובר בהוצאת מזרחי

Image result for frank gruber

פרנק גרובר  התפרסם תחילה  כסופר בלשים שרבים מספריו המבדחים והמצויינים מסוגם  תורגמו לעברית .  יש להניח שספרי הבלשים של גרובר היו פופולאריים כל כך בעברית שהוצאת מזרחי החליטה לתרגם גם את ספרי המערבונים שלו מתוך תקווה שהם יזכו לאותה הצלחה.

וזה יוצא דופן.משום שלמרות שפרנק גרובר מעולם לא נחשב לאחד הסופרים הבכירים בתחום הבלשים או בתחום המערבונים הוא  אחד הסופרים הבודדים מאוד שזכו להצלחה גדולה גם  בכתיבת בלשים וגם בכתיבת מערבונים.הדבר הזה לדעתי דורש  גם הוא כישרון יוצא דופן ומיוחד במינו.

( סופר נוסף כזה שהתפרסם גם בכתיבת מערבונים וגם בכתיבת בלשים וספרי מיסתורין הוא אלמור לנארד  וראוי  להזכיר גם את סופר הריגול דונלד המילטון יוצר סדרת "מאט הלם"  על עלילות סוכן חשאי שמקצועו הוא חיסול ,שכתב גם  הוא כמה מערבונים מעולים. אבל נראה שהם  ממש יחידים במינם בהצלחתם לכתוב היטב בשני הז'אנרים .)

Image result for frank gruber pulp jungle

פרנק גרובר היה  אחד מהסופרים הפוריים ביותר של זמנו ולדעתו הוא כתב לא פחות מכל סופר אמריקני אחר שחי בזמנו .בספר הזכרונות The Pulp Jungel שכתב ב-1967 ( הוא נפטר ב-1969 ) הוא העריך שהוא כתב כ-400 סיפורים ,חמישים ושלושה רומנים  וכ150 מאמרים .הוא כתב מערבונים בלשים סיפורי ריגול  פנטזיות ומדע בדיוני  אבל כיום סיפורי המדע הבדיוני הפנטזיה המועטים ביחס שכתב נשכחו.

Image result for frank gruber science fiction

חוברת עם סיפור פנטזיה נדיר של פרנק גרובר. 

הוא כתב  65 סרטים ויצר שלושה  סדרות טלוויזיה שלושתן  מערבונים  והבולטת מכולן היא סידרת "סיפורים של חברת וולס -פארגו ". הוא כתב כמאה תסריטים עבור הטלוויזיה.

 

Tales of Wells Fargo: First and Second Seasons    Tales of Wells Fargo: The Best of the Final Season in Color

צפו בפרק הראשון מסדרת המערבונים הידועה שלו "סיפורים של חברת וולס פרגו "

כיום הוא זכור אך ורק הודות לסיפורי המסתורין וספרי המערבונים שכתב.

סופר המיסתורין 

כאמור גרובר  היה סופר בלשים ידוע ומצליח  ורבים מספריו המבדחים והמעולים תורגמו לעברית  בספריית המסתורין  של הוצאת מזרחי

אמנם אין לאמר שגרובר הוא סופר  ספרי בלשים משובח במיוחד  בדרג  של נניח  סימנון או אגתה כריסטי או ג'והן דיקסון קאר או  אלרי קוין  או אפילו דאשיאל האמט  וריימונד צ'נדלר.

מי ביצע את הרצח זה הדבר האחרון שצריך לעניין את קוראי ספריו.מה שמעניין אלו הדמויות של הבלשים האקסצנטריים מאוד שלו  ההומור שבסיפורים  הטריקים והתחבולות המתוחכמות שבהם הגבורים משתמשים על מנת להשיג את מטרותיהם ,וגם דברים שונים שהם לומדים על נושאים שונים במהלך החקירה שהיא מישנית לחלוטין לכל אלו.

הייתה לו שיטה מיוחדת כיצד יש לכתוב סיפור בלשים מבדר ואפשר למצוא אותה כאן .

Image result for frank gruber french key

כרזה לסרט שהתבסס על ספר הבלשים הידוע של פרנק גרובר "תעלומת מטבע הזהב" . שימו לב לדמות של ג'וני פלטשר הנוכל הבלש ( העומד ליד ידידו איש  שרירים סאם קראג) שנראה כמו כפיל של המחבר פרנק גרובר כפי שנראה באותה התקופה. 

אחת הסדרות שלו התמקדה בצמד הנוכלים  המקסימים ג'וני פלטשר הערמומי וסם קראג איש השרירים  אדיר הכוח אך הלא חכם במיוחד שמיתפרנסים ממכירת ספר המלמד איך אדם יכול להיות חזק מאוד מבחינה גופנית בכמה תרגילים פשוטים  ביותר אגב כך נאלצים לחקור תעלומות רצח סביב גופות שהם תמיד מוצאים בחדרם במכוניתם או במקום שהם נמצאים  בו.

את הקוראים בכל אופן לא מעניינת חקירת  הרצח של זוג הנוכלים שאיך שהוא ומשום מה תמיד נמצאים כמה צעדים לפני חוקרי המשטרה המטופשים , אלא הטריקים הערמומיים של הגיבורים.

למשל איך להישאר בחדר במלון גם כשמנהל המלון רוצה לסלק אותם מאחר שלא שילמו את החשבו ואף תקע "מפתח צרפתי " בלשון הדלת  וכך חוסם אותה כדי לוודא שלא יוכלו להיכנס אליו ( תרגיל אמיתי שאותו נהגו מנהלי מלונות בניו יורק לבצע על לקוחות שלא מיהרו לשלם את החוב בדלפק וגרובר עצמו חווה אותו על בשרו ).

או  אותה סצינה חוזרת בכל ספר שבו פלטשר מציג לפני קהל מזדמן את סאם קראג שמבצע תרגילי כוח מדהימים בפני הקהל המופתע ולבסוף מוכר להם את הספר ""כל אדם הוא שמשון "   שהוא ( כביכול?   זה לא ברור לקוראים  ) כתב מבטיח להם שישנה להם את חייהם עם הספר והשניים נעלמים בתוך זמן קצר עם הכסף .ובתוך זמן קצר מגלים גם הלקוחות שהספר אינו הופך אותם לאדירי כוח  בכלל.

בהחלט היו ספרים כאלו וטריקים כאלו כשגרובר כתב את ספריו.

פרנק גרובר וקיללת סופרמן

 

                

בכל אופן בין ספרי הבלשים שלו שתורגמו לעברית יש אחד שהוא מדהים בגלל הקשר שלו להיסטוריה האמיתית של הקומיקס בארה"ב.

באחת הפרשיות  המוזרות ביותר שפלטשר וקרייג חוקרים "הגופה בארגז" שנכתב ב-1941  ( אבל תורגם לעברית רק עשרות שנים מאוחר יותר ב-1979 )  הם חוקרים תעלומת רצח שבה מעורב צייר קומיקס שיצר דמות  בשם "בול עץ " שמזכירה מאוד את סופרמן ( שעלילותיו החלו להתפרסם ב-1938 שלוש שנים לפני כתיבת הספר )  וכנראה ( ויותר מכנראה )  מבוסס על ג'רי סיגל האמיתי יוצרו של סופרמן .הנרצח הוא המוציא לאור של חוברות על גיבור העל "בול -עץ"  שהתעשר מיצירתו של העובד שלו.

Image result for frank gruber mighty blockhead

הם חוקרים ומגלים שהסיפור המקורי על גיבור העל רב במכר  פורסם עוד בעיתון בית הספר של יוצר הקומיקס  סיפור שמראה שהוא יכול לטעון שהזכויות על הדמות הן שלו ושהוא לא יצר אותו בעבור המו"ל.

בסיום הלא  באמת מפתיע כיום אבל  יש להניח שהיה מפתיע  ומזעזע כשהספר נכתב הם מגלים שאמן הקומיקס  ( דמות מאוד לא סימפטית באופן כללי )  הוא שרצח את המו"ל שלו שניצל אותו במשך שנים והרוויח את כל הכספים מגיבור העל המצליח שהוא יצר בזיעת אפו עוד כתלמיד בבית ספר.

מה שמפליא בסיפור זה  הוא מצד אחד גודש הפרטים לגבי סיפור יצירת גיבור העל עוד בצעירותו של האמן היוצר .כפי היה במקרה של סופרמן ,והפרטים הם מקבילים לסיפור האמיתי באופן מדהים אם כי עברו שינוייים,אבל לא יותר מידי.

. אבל כל הסיפור הזה כלל לא היה ידוע ברבים בשנת 1941 ולא פורסם כלל בתקשורת הכתובה.למעשה הספר הבלשי הזה היא הפעם הראשונה בכלל,בכל מקום שהוא  ש"הסיפור המלא " על יצירת גיבור על מפורסם  פורסם בדפוס.

מאז ספר זה ובמיוחד בעשורים האחרונים נכתבו על יצירתו של סופרמן מאות מאמרים ,ספרים מחקרים אקדמאיים וסרטים דוקומנטריים. אלא שגרובר הקדים את כל החוקרים בנושא.

מאיפה ידע גרובר את כל הפרטים הלא ידועים האלו  על יצירתו של סופרמן ?

לא רק זאת אלא שהספר  כמו חוזה את סיפור חייו של ג'רי סיגל לעתיד.

סיגל היה אכול ברגשות נקם נגד המולים שלו שהישיגו את הזכויות על הדמות של סופרמן  ומליוני הדולארים ברווחים היו בידיהם בלבד.  הוא תבע אותם פעמיים בטענה שהוא יצר את סופרמן עוד לפני שהחברה של די סי הוקמה וכבר פירסם אותם במקומות אחרים  ללא הצלחה.הסכסוך הסתיים לכאורה רק ב-1978 בעת עשיית סרט על סופרמן כשסיגל פירסם הודעה פומבית בתקשורת שבה קילל את יוצרי הסרט ואת חברת די סי ואיחל להם כל רע בגלל גזילת זכויותיו.

הנזק התקשורתי שנגרם לסופרמן היה עצום וחברת די סי היגיעה  אז עימו אז להסכם של תשלום פנסיה לו ולעמיתו שוסטר לכל חייהם .

אבל אפילו אז העניין לא הסתיים וצאצאי היוצרים סיגל ושוסטר המשיכו לתבוע את חברת  די סי על הזכויות לדמות של סופרמן עד השנים  האחרונות ממש אם כי בתי המשפט פסקו כנגדם  סופית ב-2013 ולא ברור שהעניין הסתיים באמת גם היום.( הדמות של סופרמן תהפוך ל"רשות הציבור " ב-2033).

וראו על כך עוד ברשימה שלי "קללת סופרמן ".

אבל ב-1941 כשהספר  של גרובר נכתב כל זה היה בעתיד.  סיגל עוד היה הסופר המצליח של סופרמן ולא היו  לכאורה שום סימנים לסיכסוך המשפטי ארוך השנים  שיגיע עם המו"ל שלו  ג'ק ליבוביץ בחברת די סי  ושיהרוס את חייו ואת חיי שותפו ג'ו שוסטר.

יש להניח שגרובר שמע  את כל הפרטים הלא ידועים הללו  דרך ידידים משותפים שהיו לו עם סיגל, באופן ספציפי ידידו הטוב של פרנק גרובר מורט וויסינגר שהיה  גם הסוכן של סיגל   לימים העורך הכל יכול במשך עשרות שנים של סדרת סופרמן והבוס של סיגל ,אבל זה עוד לא היה ב-1941 .

יש להניח שממנו  הוא שמע לחשושים  על  כל העניין של יצירת סופרמן.

מהבנתו את נפש   האדם  בכלל ואת נפש הסופר  כמוהו בפרט העריך  גרובר איךכל הפרשה הזאת  הולכת  ועלולה  להתגלגל.. וכתב על כך סיפור שבו הקונפליקט שהיה לחלוטין מתחת לשטח כשכתב על כך מגיע לפני השטח ועד רצח.

אני תמה : האם ג'רי סיגל קרא את ספרו זה של פרנק גרובר ?

בהחלט יכול להיות וגם סביר. כאמור היו להם מכרים משותפים  שידעו הכל על העניין.  אם קרא  את הספר הוא בוודאי זיהה בו את עצמו ואת הסיטואציה שבה חי. אם קרא את הספר יכול להיות שהיה זה גפרור נוסף  ( ואולי הגפרור המכריע ?) שהביא להחלטתו לתבוע לבסוף את המו"ל שלו על גניבת הזכויות על סופרמן ממנו וכתוצאה לשינויים דרמטיים ביותר בחייו ובסידרת סופרמן?

אם כך היה אז ספרו של גרובר הוא בגדר "נבואה שהגשימה את עצמה ".

 

ראו ביקורת על הספר

בלש מומחה לתולדות המערב הפרוע

בלש נוסף של גרובר ואקסצנטרי מאין כמוהו  סימון לש הוא  מומחה לתולדות המערב הפרוע ,ואספן אובססיבי של ספרים על תולדות המערב הפרוע ,כנראה כמו גרובר עצמו,ואני חושד שכמה מהמאפיינים של הבלש הזה לקוחים ממנו עצמו.

בין הקטעים הטובים בספרים האלו יש את המפגשים בין לש  ואוסקר אייזנשימל סוחר ספרים משומשים גדול בהוליווד וההתמקחויות שלהם על ספרים ישנים נוספים.

והנה קטע על כך :

     

קטע מתוך "הרוצח בן היורשים " של פרנק גרובר.

איזנשימל הנ"ל מופיע גם בספר "הזמנה לרצח" שבו הגיבור אינו סימון לש אלא שני בלשים אחרים גיבורי סדרה בלשית שלישית של גרובר   כשאלו מבצעים חקירה הקשורה ל"חוברות בפרוטה " ספרי כיס ישנים מאוד ונדירים מאוד מהמאה ה-19 ומאוזכר פה ושם בסיפורי פלטשר וקרייג.

המסקנה שלי היא שהמדובר באדם אמיתי ומוכר מאוד בתחום סחר הספרים בהוליווד שגרובר אולי  שינה את שמו לצורכי ספריו  אבל כנראה כל מה שמתואר לגביו הוא מדוייק לגמרי.

סימון לש מעדיף תמיד לשבת לקרוא ספרים על המערב הפרוע אבל לצערו  ( אם כי לא לצער הקוראים !) מצורכי פרנסה  בלבד הוא נאלץ מידי פעם לקום ולחקור תעלומות שמתברר תמיד שהן קשורות בתולדות המערב הפרוע.

ויש בי חשד שבמידה מסויימת הוא מייצג את הסופר עצמו שהיה מעדיף  רק לקרוא על המערב הפרוע אבל מצורכי פרנסה נאלץ גם לכתוב עליו.

סופר המערבונים

Image result for ‫frank gruber 'ןךג 'קדא‬‎

גרובר הוא סופר בלשים מוכשר אבל  כאמור הוא ידוע עוד יותר כסופר המערבונים האמריקני המתורגם ביותר לעברית למעשה הוא סופר המערבונים האמריקני ה"אותנטי " שהמספר הרב ביותר של מערבונים שכתב תורגמו לעברית.

רבים מספרים אלו גם נעשו לסרטים מתסריטים של פרנק גרובר עצמו.

Image result for frank gruber biography zane gray    Related image  Related image

 

עטיפות ספר ביוגרפי שכתב פרנק גרובר על חיי סופר המערבונים המפורסם מכולם זיין גרי .ספר שמראה את המומחיות של גרובר בתולדות הז'אנר.

עם  זאת הוא בדרך כלל נחשב בידי "המבינים"בספרות מערבונים  בארה"ב  ,לסופר מערבונים בינוני ביחס .לא בסדר הגודל  והפירסום של נניח  זין גרי ( שרק שניים מספריו תורגמו לעברית  וגרובר כתב ביוגרפיה על חייו  שהראתה עד כמה היה מומחה הן לגבי תולדות המערב הפרוע והן לגבי תולדות ז'אנר המערבונים ) מקס ברנד ( ידיד טוב של גרובר  רק ארבעה ספרים וסיפור  אחד  שלו "יין במדבר " שתוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " תורגמו לעברית מתוך מאות רבות של ספרים )  ארנסט היקוק  ( שמיצירתו תורגם לעברית רק סיפור קצר אחד  אם כי חשוב מאוד,כרכרה ללורדסבורג   ותוכלו לקרוא אותו כאן ) ,לוק שורט (_סופר מערבונים שגרובר העריך מאוד והשפיע על כתיבתו ,רק ספר אחד תורגם לעברית )

או לואיס לאמור ( רק שלושה מספריו ועוד סיפור קצר אחד  תורגמו לעברית מתוך עשרות רבות של רבי מכר  שהפכו אותו לגדול סופרי המערבונים) .

אפשר להזכיר גם מבין סופרי מערבונים אמריקניים נוספים שתורגמו לעברית  את  קליפטון אדמס ( שני מערבונים  מצויינים שלו על "הדספראדו " תורגמו לעברית  בהוצאת "מצפן" וראו רשימה עליהם כאן  )  את ג'ו מיליארד שחיבר סיפורים על "האיש ללא שם " הגיבור שגולם בקולנוע בידי קלינט איסטווד ( ארבעה מהם תורגמו לעברית  בהוצאת שלגי"  וראו רשימה על כך כאן )   את אלמור לאונרד  ( קובץ סיפורי מערבונים  אחד  שלו תורגם לעברית לצד סיפורי מתח ופשע רבים  ) את לרי מקמרטי ( שני   מערבונים גדולים וחשובים שלו ומאמר חשוב אחד על המערב הפרוע תורגמו לעברית ) ואת קורמק מקארתי ( ארבעה רומנים שלו שכל אחד מהם איך שהוא קשור למערב תורגמו לעברית ).

אז מדוע דווקא פרנק גרובר  מכל סופרי המערבונים זכה להצלחה כזאת בעברית ?כנראה משום שהיה לו כבר מקדם מכירות בעברית ככותב ספרי בלשים ומיסתורין מצליח. ואילולא כן גם הוא היה נשאר בלתי ידוע לקוראי העברית כמו עמיתיו הידועים הרבה יותר בארה"ב.

רוב המערבונים של גרובר בעברית  כאמור למעלה ,אם כי לא כולם , הופיעו בסדרת המערב הפרוע של הוצאת מזרחי. וכנראה  רק כתוצאה מהצלחתם  של  ספרי הבל