ארכיון קטגוריה: Uncategorized

מה היה קורה אילו :דיון על היסטוריות חלופיות בפודקאסט "חושבים היסטוריה "

ציבורי

הפודקאסט "חושבים היסטוריה " והפעם על היסטוריות חלופיות נושא שבו אני מתעניין מאוד ועליו כתבתי כאן רבות עם שלושה נערים ובהשתתפותי .

והפעם האפשרויות האלו :

מה היה קורה אם הנאצי רומל היה פולש לארץ ישראל ב-1942?

מה היה קורה אם בן גוריון היה מכריז על הקמת מדינת ישראל בשלב מאוחר יותר משעשה במציאות שלנו ? האם המציאות היתה משתנה?

מה היה קורה אילו רבין לא היה נרצח וממשיך בתהליך השלום עם הפלסטינאים ?

דיון בכל האפשרויות האלו בפודקאסט.

בלש בודד נגד הגנגסטרים :" אחכה לך" סיפור פשע קלאסי מאת ריימונד צ'נדלר

ציור דן אלעד בסגנון העטיפות המקוריות של ספרי ריימונד צ'נדלר המקוריות והפוסטרים של הסרטים על פי ריימונד צ'נדלר

היה היה מגזין של ספרות זולה בארה"ב בשם "המסיכה השחורה"

Black Mask

הוא התקיים במשך 30 שנה מ-1921 עד1951 והתפרסם כמקום שבו נוצר ופותח הז'אנר של הספרות הבלשית האמריקנית "הקשוחה"

hard-boiled)

שפופולארי עד עצם היום הזה עם בלש פרטי קשוח שפותר תעלומות עם אגרופיו ואקדחו וגם עם מוחו כשהוא מתמודד עם נשים יפות ורצחניות וגנגסטרים ענקיים וקשוחים

הסופרים המפורסמים של מגזין זה שנשארו מפורסמים ומשפיעים עד עצם היום הזה היו שלושה:

דאשיאל האמט בלש פרטי לשעבר שנתן לז'אנר הזה ריאליזם ושכנוע

ותוכלו לקרוא עליו בבלוג כאן :

ארל סטנלי גרדנר  ששם דגש על עבודת המשפטנים העורך הדין והתובע בחקירה בלשית.

ואולי המפורסם בכולם כיום ריימונד צ'נדלר שנתן ..לא ריאליזם כי הוא לא ידע כלום על עבודת הבלשים במציאות בניגוד להאמט שהיה במציאות בלש פרטי וגארדנר שהיה במציאות עורך דין פלילי אלא פואטיקה וסיגנון .

צ'נדלר כתב סיפורי בלשים טובים פחות משכתבו השניים האחרים כבלשים והעלילה של סיפוריו לעיתים לא ברורה כי הסופר לא טרח להעמיק יותר מידי בפרטים שלא באמת היו חשובים לו ולא תמיד הכל נפתר באופן הגיוני כמו אצל האמט שעבורו פירטי הפרטים בהחלט היו חשובים בכל סיפור שכתב.

את צ'נדלר עיניינו דברים אחרים: הדמויות ומצב החברה שמסביב הבלש. וכתוצאה מזה היום הוא הוא נחשב לאחד הסופרים האמריקניים החשובים בכל סוג ולא רק בסוגת הבלשים.

.

כסופר סיפורי בלשים העונים על הכללים הקשוחים ביותר של הז'אנר של הגיון צרוף בכל מה שמתרחש בעלילה כשהכל נשזר כתשבץ בסיום הוא אמנם נפל מהאמט וגרדנר אבל ככותב ספרות יפה סתם הוא עלה עליהם בכמה דרגות לפחות.

הוא יצר את הדמות של הבלש פיליפ מארלו שאמנם אינו קשוח במיוחד בניגוד לקודמיו ולרבים מעמיתיו כמו מיק האמר של ספילאני שמסוגלים לחסל לבדם במכות כנופיות של גנגסטרים.

את מייק האמר הנ"ל צ'נדלר תיעב בכל ליבו והוא תיאר כיצד הבלש שלו פיליפ מארלו כשהוא מתחיל לקרוא בספר על בלש זה זורק אותו לפח בזילזול כי הוא יודע שבעולם שלו הדברים כלל אינם כך .

הדמות של פיליפ מארלו היא דמות מלנכולית ועצובה של בלש שבעיקר חוטף מכות לאורך כל ספר ורק לעיתים רחוקות בעיקר מחוסר ברירה מחזיר כמה משל עצמו , בלש שהוא עני מרוד ונלעג על כך בידי גנגסטרים עשירים, שמרומה על כל צעד ושעל בידי לקוחותיו ובעיקר לקוחותיו היפות והעשירות והסקסיות למרות נאמנותו.

למרות כל המכות האינסופיות ומהלומות האקדח בפדחתו בידי בריונים וגנגסטרים שמארלו חוטף בכל סיפור הוא שומר תמיד על שני דברים : על כבודו ועל מילתו והם לא יופרו לעולם.

עטיפת אנתולוגיה של סיפורים על מארלו שנכתבו שנים לאחר מותו של צ'נדלר בידי סופרים ידועים כולם מעריצים שלו

 ובכל זאת הקורא מזדהה עימו עם מצבו הקיומי כבלש עקשן והגון בעיר קודרת שבה איש לא יכול לסמוך על אף אחד ועל שום דבר ועם הגיגיו הקודרים  על מצב העולם .

אבל הקורא תמיד יכול להיות סמוך ובטוח למרות שהמצב תמיד יראה רע מתמיד מרלו לעולם לא יכנע וישאר כפי שהיה : לוחם נחוש למען הצדק.

צ'נדלר השפיע עמוקות על סופרים ישראליים כמו עמוס קינן ( שהזדהה אישית עם הדמות של מרלו )ויאיר לפיד ( שיצר בלש ישראלי שמזכיר ובמכוון את מארלו *.

המגזין "מוניטין" שהוציא לאור את אחד מספרי הבלשים הידועים של צ'נדלר בעברית מן הסתם ביוזמת העורך רון מיברג חובב גדול של צ'נדלר פירסם גם שני סיפורים שלו ומאמר.

ונביא אותם כאן אחד אחד.

לסיום רשימת ספריו של צ'נדלר בעברית עם גרסות מוסרטות ושל רדיו שלהן.

והנה סיפור פשע קצר של צ'נדלר שאמנם אינו עוסק במארלו אלא בטוני רדק בלש בית מלון שמוצא שעליו להגן על בחורה מפני פושעים והוא מעניין בפני עצמו.

זהו הסיפור היחיד שכתב צ'נדלר שפורסם לא במגזין של ספרות זולה אלא דווקא במגזין נחשב ביותר "סטרדי אטיבנינג פוסט" :הוא נחשב לאחד מסיפוריו הטובים שלצ'נדלר ובוודאי הטוב ביותר שגיבורו אינו מארלו.

לימים בגירסה מאוחרת של הסיפור צ'נדלר שינה את שם הגיבור למרלו כי הדמויות בהחלט דומות אבל כאן נמצאת הגירסה המקורית.

גירסבה מוסרטת של הסיפור מובאת בסוף.

ובנוסף רשימת ספריו של צ'נדלר בעברית.

במקור :

I'll Be Waiting (1939) 

 published originally in The Saturday Evening Post, October 14, 1939.

פורסם במוניטין מספר 8 באפריל 1979

תורגם בידי יותם ראובני המנוח.

אפשר להגדיל עם העכבר.

מאמר המערכת של אדם ברוך למוניטין שמספר משהו גם על הסיפור שלמטה

את הסיפור באנגלית תוכלו לקרוא כאן

האזינו לסיפור באנגלית

סקירה על הסיפור

קיראו ניתוח של הסיפור

צפו בגירסה מוסרטת של הסיפור מ-1991

ספרי רימונד צ'נדלר בעברית

כמעט כל הספריםפ שפירסם צ'נדלר בחייו הופיע בעברית להוציא אחד.

פורסם בעברית גם אחד ההמשכים שחיבר סופר אחר על הרפתקארותיו של פיליפ מארלו.

ותורגמו גם כמה מסיפוריו של צ'נדלר אבל בהחלט לא כולם.

סיפור קצר שהופיע כחוברת

 ‫  7. הכלב, איזבל והמשטרה / ריימונד, צאנדלר. 

"The Man Who Liked Dogs"March 1936Black Mask

'אחד מסיפוריו הראשונים של צ'נדלר עם הבלש הפרטי קרמודי שעוד לא כל כך מזכיר את פיליפ מארלו.

אבל לימים העלילה של סיפור זה שולבה בספרו של צ'נדלר "היי שלום יפתי".

חוברת מספר 7 בספריית הבלש המרתק  הוצאת הצל דפוס מל""ן

שנות ה-50

צרות הן המקצוע שלי /ריימונד צ’אנלדר ; מאנגלית: דניאל מזרחי. תל אביב : ספרית מעריב, תשס"ד 

הבלש פיליפ מרלו, גיבור ספריו של ריימונד צ´אנדלר, חוזר אלינו באנתולוגיה שמורכבת מארבעה סיפורי מתח שפורסמו בשנות החמישים במגזינים בארצות הברית. מרלו מתמודד עם פרשיות רצח, עם שוטרים מושחתים וגברים קשוחים ונשים יפהפיות. ויכול לכולם. הסיפורים נכתבו תחילה כך שגיבורם אינו גיבורו הקבוע בספריו של צ'נדלר, הבלש הפרטי פיליפ מרלו. בשנת 1950 שיכתב צ'נדלר את הסיפורים כך שיהיו לסיפורי פיליפ מרלו. עלילת הסיפורים עוסקת בחקירות שמנהל מרלו בלוס אנג'לס ריימונד צ´אנדלר, גדול סופרי המתח אמריקנים, יצר סגנון כתיבה מאוחד שבמרכזו ניצב הבלש פיליפ מרלו, ודרך דמותו משתקפת ניו יורק של שנות החמישים, כל ספריו היו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. גיבורו, פיליפ מרלו, כיכב גם במספר סרטי קולנוע מצליחים.

כולל את הסיפורים :1

."העד" מ-1934  סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1934. סיפורו הקצר הראשון של צ'אנדלר. הבלש המופיע בו לא נזכר בשמו. מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור ונקב בשמו של הגיבור, הלא הוא פיליפ מרלו.

.דגי זהב" Goldfish” (June 1936, Black Mask

– סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1936. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם קרמודי, אולם מאוחר יותר שיכתב .הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו.

  1. שרב" – סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1938. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם ג'ון דלמאס, אולם מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו."
  2. צרות הן המקצוע שלי" –Trouble Is My Business” (August 1939, Dime Detective; סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1939. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם ג'ון דלמאס, אולם מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו.

The Big Sleep 1939

תורגם לעברית פעמיים

:

מסתרי משפחת סטרנווד /ריימונד צ’נדלר ; עברית – מנחם בן-אשר.ספריית  מועדון הבולשת1960 ?( הספר אינו מתוארך) ספר נדיר ביותר כיום בהוצאה נדירה שהייהת חלק מהוצאת "מצפן" הידועה יותר.

המתרגם הוא מנחם בן לימים משורר ומבקר שירה ידוע בגיל צעיר מאוד.

תרגום שני לעברית

 השינה הגדולה /ריימונד צ’אנדלר ; מאנגלית: דוד חנוך. ירושלים : כתר, 2005.

תקציר הספר :

רחובותיה המטופחים של לוס אנג’לס מסתירים סודות אפלים, וכשהמשטרה מושחתת – למחפשי הצדק נותר מוצא אחד בלבד: הבלש הפרטי. כשמיליונר גוסס שוכר את שירותיו של פיליפ מרלו כדי לגלות מי סוחט את שתי בנותיו היפהפיות, המפונקות והמושחתות, הוא מוצא את עצמו מעורב בחטיפה, בפיתוי, בפורנוגרפיה וברצח.

צפו במקדימון הסרט המפורסם של הוורד הוקס מ-1946 בכיכובו של האמפרי בוגרט כפיליפ מרלו

מקדימון לגירסה מ-1978 עם רוברט מיצ'ם כמרלו

Farewell, My Lovely 1940

יצא לאור בשני שמות אם כי בתרגום אחד

‫ שלום אהובתי

/מאנגלית: משה רון  ‫ ספרי סימן קריאה סדרת מתח ופשע ,  תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשלט 1979

מהדורה שנייה:היי שלום, יפתי /ריימונד צ’נדלר ; מאנגלית: משה רון.  הכבשההשחורה ,ספרי סימן קריאה, תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999.

צפו במקדימון הסרט מ-1944 בכיכובו של דיק פאואל

‫ צפו בהקדמה לסרט זה

צפו בקטע מהסרט

האזינו לעיבוד לתסכית רדיו עם כוכב הסרט דיק פאואל

The Little Sister 1949

האחות הקטנה /. מאנגלית: ראובן לסמן. תל-אביב : זמורה, ביתן, תשמ"ז, 1987.

צפו במקדימון העיבוד הקולנועי ל"אחות קטנה" עם ג'ימס גרנר כמרלו מ-1969

האישה באגם /; 1943

1943 The Lady in the Lake

מאנגלית: אסף שור. ירושלים : כתר, 2013.

צפו במקדימון הסרט מ-1946 בכיכובו של רוברט מונטגמרי כפיליפ מרלו

צפו בסרט המלא

The Long Goodbye 1953

שלום ולא להתראות /מאת ריימונד צ’נדלר. עברית: עמסי לוין. ספריית מוניטין תל-אביב : מודן, 1985

הספר הזה לעדותו של רוןמיברג עורך הסדרה נכשל בעברית .לדבריו הוא ישב עליו במשך חמש שנים עדשנתן לפרסם אותוואולי זאת הסיבה.

צפו במקדימון העיבוד הקולנועי מ-1973 עם אליוט גולד כפיליפ מרלו

Playback 1958

פלייבק /ריימונד צ’נדלר ; מאנגלית: אסף שור ;עורכת אחראית: טליה מרקוס ; עורך התרגום: אמיר צוקרמן. רושלים : כתר, 2014.

תקציר: הבלש פיליפ מרלו נשלח לעקוב אחרי יפהפייה מסתורת בתחנת רכבת. הלקוח ששלח אותו למשימת המעקב מתעקש להישאר אנונימי ומסרב לחשוף את הסיבה לחקירה, מה שמעורר מיד את חשדו של הבלש. שני גברים נוספים עוקבים אחר אותה אישה, וגם הם לא מוציאים חן בעיניו …

בנג'אמין בלאק שם העט של הסופר האירי הנודע ג’ון באנוויל הבלונדינית שחורת העיניים.

תעלומה של פיליפ מארלו /.

תרגום יונתן פיין
עם עובד 2016 

 המשך מודרני לספרי סדרת מארלו

המשך מודרני לספרי סדרת מארלו ובאופן ספציפי את "שלום ולא להתראות ". אחד מכמה שיצאו לאור בידי סופרים עכשוויים.

קיראו גם "

רימונד צ'נדלר בויקיפדיה

רון מיברג על תחיתו של פיליפ מרלו

הרצאה על הקומיקס החרדי

עולם הקומיקס המפותח והפופולארי ביותר כיום בישראל אינו מוכר לרוב הישראלים זהו הק'ומיקס של החרדים .

כיום בכל חנות ספרים חרדית בירושלים בבני ברק ובכל ריכוז אוכלוסיה חרדי יש מקום נכבד' לארונות של אלבומי קומיקס צבעוניים ופופולאריים ביותר .

הקומיקס נמכר בקרב הציבור החרדי הרבה יותר מאשר בקרב הציבור החילוני

איך נוצר התחום הזה ? איך הוא התפתח ?

בכך אדון בהרצאה שאתן בפאנל מיוחד בגלריית לה -פורמה בירושלים המוקדשת ליצירתם של אמנים חרדיים :

בשבוע הבא:

עזית של הצנחנים

50 שנה מלאו ליציאתו לאקרנים של סרט הילדים הידוע "עזית של הצנחנים" על פי ספרו של מוטה גור על כלבה שמגינה על ביטחון ישראל .לציון זה הנה ב"יקום תרבות " סקירה על הספרים של הסדרה הידועה.

הכלבה המגינה על ישראל

תשעה שערים לגיהנום -סקירה על הספר "מועדון דיומא" ועל הסרט שנעשה על פיו "השער התשיעי "

מה הקשר בין הסופר לאלכסנדר דיומא מחבר שלושת המוסקטרים ובין ספר קדום שאותו כתב השטן בכבודו ובעצמו לפני כמה מאות ישנים ?

על שאלה זאת מנסים לענות ספר מתח שנכתב בידי סופר ספרדי ידוע ארטורו פרס -רברטה

וסרט ידוע עוד יותר שנעשה על פיו שביים רומן פולנסקי ואני אעסוק כאן בשניהם .

אחת הסיבות שאני מתעניין בהם כל כך היא שהדמות המרכזית בספר הביבליופיל ובלש הספרים קורסו שאותו מגלם בסרט ג'וני דפ מזכירה קצת או או הרבה אותי .

"הביבליופיל ובלש הספרים קורסו בגילומו של ג'וני דפ בסרט "השער התשיעי

יש לי עניין עמוק בספרים שעברו צנזורה בשפה העברית ובמיוחד כאלו שהיו שנויים במחלוקת קשה .

ספרים  שנראו בזמנם ( ויש שגם היום )  ככל כך מוזרים ונועזים ו"מסוכנים"   עד שמחבריהם נרדפו בידי גופים שונים שניסו למנוע את הוצאת ספריהם.

ואם קם מישהו שדרש לשרפם הרי זה עוד מעלה את ערכם בהרבה.ואם עותקים של הספר נשרפו ממש הרי זה מעלה את ערכם עוד יותר בהתאם.

וככל שספר ומחברו נרדפו יותר ונשרפו יותר,הרי ערכם עולה בהתאם.

יש  לי אוסף שלם של ספרים כאלו שיצאו לאור בעברית לאורך המאות. .
אלו מחולקים בספרייתי לכמה מדורים שונים : .

יש את מדור ספרי הריגול והביטחון ספרים שעוסקים בפרשיות ביטחוניות שונות ועד כמה שידוע הצנזורה ניסתה לעצור את פרסומם בשלב זה או אחר ספרים שעוסקים ב"עסק ביש " ספריו של מיק אלדר, ספריו של איש המוסד לשעבר ויקטור אוסטרובסקי שמחברם נרדף עד חורמה בידי המוסד הישראלי שהודות לכך תרם רבות לחשבון הבנק של אותו מר אוסטרובסקי ואחרים.
.

יש כמובן את מדור הספרות היפה שכולל "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ " שכל עותקיו הושמדו חוץ מזה שנמצא בידי ובידי עוד שלושה אספנים ידועים,  וכל ספר אחר של ספרות יפה  שידוע לי שנאסר אי פעם בידי צנזורה ישראלית מסיבה זאת או  אחרת.

מדור  זה כולל גם כמה וכמה מותחני ריגול שנאסרו בידי הצנזורה מאחר שכפי שהתברר למחברים המופתעים הם היו יותר מידי דומים לאירועים שהתרחשו במציאות בלי שהמחברים אף ידעו על כך ( או לפחות כך טען בפני אחד מהם ).אבל זה המדור הפחות מעניין מכולם.

ויש גם כמה מדורים אחרים. .

אני תמיד מחפש להרחיב את האוסף ואף שקלתי לפרסם רשימה של ספרים חסרים לי אבל זה עלול להקפיץ את מחירם ולכן אני נמנע ,אבל לדעתי יש לי את אחד האוספים הגדולים  ביותר בתחום ..

יום אחד אני אשמח לבקר בגנזכים של הצנזורה הישראלית ולבדוק איזה ספרים היא אסרה שלא פורסמו מעולם ולשים גם עליהם יד.

ויש את מדור ספרי הכישוף הקבלה והמיסטיקה ,ספרים שבתאיים ופרנקיסטים שמחבריהם נרדפו עד חורמה בגללם,,למשל ספר "ואבוא היום אל העין" המיוחס לרב יונתן איבשיץ בעל התוכן הקבלי –פורנוגראפי-הומוסקסואלי קיצוני שרוב עותקיו נשרפו ושלא פחות מהרב יעקב עמדן קבע שהוא אחד הספרים הנתעבים ביותר שפורסמו בתולדות האנושות.

קראו על ספר מושמץ זה ביתר פירוט כאן )

אני עם כך מה שנק3רא ביבליופיל

ולכן יש לי ענייןמיוחד בספר "מועדון דיומא או צילו של רישליה "( תרגם יורם מלצר הוצאת פראג 2000) ובסרט שנעשה על " פיו "השער התשיעי

מה הקשר שנכתב בין הסופר אלכסנדר דיומא מחבר שלושת המוסקטרים ובין ספר קדום שאותו כתב השטן בכבודו ובעצמו לפני כך וכך מאות שנים ?

זוהי  השאלה שעימה מתמודד גיבור "מועדון דיומא "


.

הגיבור הנ"ל ששמו הוא קרסו הוא ביבליופיל וסוחר ספרים שמסעותיו בעקבות שני פריטים  נדירים  ביותר .  אחד עותק ניר מאוד ויקר מאוד של "שלושת המוסקטרים " של  דיומא ואחד של הספר בשם "הדלומלניקון " שנכתב בעצם ידי  השטן כנראה במאה ה-16 ( ובברור מבוסס על ספר הכישוף של ה. פ. לאבקראפט "הנקרונומיקון " שבאמצעותו אפשר לזמן חייזרים מפלצתיים מיקומים אחרים) והודפס במאה ה-16 בליווי איורים מוזרים ביותר שכולם מוצגים בספר.

איורי הספר "הדלמוניקון" כפי שהם מוצגים בספר "מועדון דיומא " ובסרט "השער התשיעי "

,החיפוש מוביל את הגיבור  אל המקומות המוזרים ביותר ואל האנשים המופלאים  ביותר.  אספני ספרי הרפתקאות מהמאה ה-19 ואספני ספרי מיסטיקה למינהם לרוב אלה הם אותם האנשים ,   מרדף שמביא אותו למפגש עם סיטואציות מצמררות ביותר  ולבסוף עם השטן בכבודו ובעצמו. .

למי שהעלילה נראית מוכרת במקצת זה משום שזהו הבסיס לסרט ה"שער התשיעי " של פולנסקי. אלא שהעלילה אינה זהה . פולנסקי מחק , ובצדק רב מבחינתו את כל התת עלילה על אספני וחובבי דיומא שהיא כה חשובה לספר כדי להתרכז לחלוטין בחיפוש אחר ספרו של השטן. ואכן הסרט  נעשה  דרמתי ו"מותח"  יותר כתוצאה .

אבל מאידך הוא איבד הרבה מהעושר הקיים בספר העושר בתיאור כל הטיפוסים המוזרים שכל אחד מהם הוא אנציקלופדיה מהלכת של הספרים האזוטריים ביותר שניתן להעלות על הדעת  שרובם חברים במועדון חובבי ספריו של אלכסנדר דיומא ( האב לא הבן שגם הואהיה סופר אבל מעניין הרבה פחות )

המספר  של הסיפור הוא  מומחה   ומעריץ של  ספרות הרפתקאות של המאה ה-19 ) , שדומה שעם חלוף הזמן וההשתנות המוחלטת של הטעם הספרותי , והצטמצמות הקריאה בספרים בכלל   נמחקה לחלוטין מהמודעות של אנשי סוף המאה ה-20  ( ושלקורא העברי, רוב הסופרים מסוג זה  של סבפרי הרפתקאות היסטוריות מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20 ששמותיהם מוזכרים בספר  להוציא דיומא עצמו ועוד אחד או שניים כמו רפאל סבטיני , לא יהיו מוכרים כלל ) . אבל לא הסיפור מתאר בין השאר חבורת אנשים מעריצי דיומא כמו גם סופרים פולאריים אחרים ידועים פחות מזמנו שנפגשים במועדון מיוחד "מועדון דיומא " כדי לדון להיזכר בספרים האהובים עליהם כל כך גם " בימים אלה של בינוניות וחוסר כשרון…כשאיש אינו מעריך עילויים כמו שהעריכו אותם קוראי הרומאנים בהמשכים …שנהגו לשרוק לבוגדים ולהריע לאבירים הנועזים המושלמים…תרועות שלמרבה הצער כבר  לא שומעים  בשום מקום , כיום הן נחלתם הבלעדית של התמימים והילדים".מספרם של חברי מועדון זה הוא רב יותר ממה שניתן היה לחשוב והם כוללים את שמנה וסולתה של החברה האירופית. לא כל מעריצי הספרות הפופולארית הישנה הם כמסתבר ,תמימים וילדים….  

לכל מי שבינכם שמחפש "פנטסיה קשה " של גודש של אירועים על טבעיים אני חושש לא צפויה הנאה רבה. אין בספר אירועים פנטסיים מרובים, הכל הוא מרומז בלבד , לפחות עד העמודים הסופיים שבהם הספר הופך לפנטסיה אמיתית . יותר משזהו ספר של פנטסיה זהו ספר על פנטסיה  ויותר נכון פנטסיות מסוגים שונים , שבסופו של דבר כולן מיועדות להשגת מטרה אחת –השגת כוח , ועל האנשים שמוכנים לעשות הכל כדי לממש פנטסיות אלה  בחייהם המשעממים , בין לחיות כמו גיבור, איש המאה ה-17  מספריו  של דיומא ובין לעסוק בזימונו של השטן.

בעושר התרבותי והספרותי, ובהתיחסויות הספרותיות למגוון עצום של פריטים נידחים שרק יודעי ח"ן  מעטים בעולם הספרות יזהו אותם,  הספר מזכיר יותר מכל ספר של בורחס או אומברטו אקו מחבר שם הורד ו"המטוטלת של פוקו" ( ספר על אגודות חשאיות מוזרות שאני חושד שהיה לנגד עיניו של המחבר כשכתב ספר זה ולאמיתושל דבר הוא רומז בצורה ברורה ביותר "שבלשן מבולוניה ,הוא אקו הוא חבר בין חברי המועדון ).

המחבר מכניס את הקורא לעולם הזר והסגור של אספני הספרים והמיסטיקה , עולם שמתגלה כמוזר יותר ויותר ומסובך יותר ויותר מעמוד לעמוד , עד שהוא נעשה פנטסטי לא פחות מכל יצירה דמיונית של טולקין. ומעל לכל יש בספר אווירה של משחק אינטלקטואלי , בניסיון לפתור את החידה של שני הספרים שאולי קשורים ואולי לא , חידה שפתרונה יכול להביא ללא פחות לשיבתו של השטן אל כדור הארץ אם כי וכאן אני מגלה ספויילר , אין בכך כל צורך , השטן נמצא כל הזמן על כדור הארץ ).

את הספר הזה  קראתי בשקיקה, לא רק  בגלל העלילה  כמו גם ובעיקר  הדמויות. חוקרי , אספני ומחפשי הספרים המוזרים שמתעניינים גם במיסטיקה וגם בספרות ההרפתקאות  בצורתה ביזרית והנידחת ביותר . ובהכירי את הזן הישראלי של הדמויות המתוארות אני יכול להעיד שהסופר הוא ריאליסטי לחלוטין בתיאורם, ( אם כי המציאות היא לרוב אף דמיונית יותר מכל מה שפרס –רברטה מתאר בספרו ) . .

יש לשבח את תרגומו של יורם מלצר שהוא אולי אחד האנשים הבודדים בארץ שמסוגל היה לעמוד היטב בתרגומו על כל הדקויות הספרותיות והתרבותיות שאליהם מתייחס המחבר.

 כשסיימתי את "מועדון דיומא"  חשתי לצד תחושת ההנאה הצרופה , גם  קינאה בסופר.  אילו אני הייתי מחבר רומן , מן הסתם זה היה משהו מסוג זה.

סיפרו של השטן.

סקירה על הסרט " השער התשיעי " מאת רומן פולנסקי

 הופיע באייל הקורא

צפו במקדימון הסרט

 

הסרט "השער התשיעי " הוא אחד הסרטים המעניינים והמשכנעים  ביותר שנעשו על חוג סגור ומיוחד במינו , חוג חובבי המיסטיקה והמתעניינים בכישוף שחור על כל המשתמע מכך .

חלק מהעניין שיש בסרט נובע מהעובדה שהוא בוים בידי אדם שאולי יותר מכל אחד אחר בתחום הקולנוע העכשווי יודע היטב במה הדברים אמורים , הבמאי הפולני היהודי רומן פולנסקי

רומן פולנסקי, שבילדותו חווה את האימים של תקופת השואה,  החל להתבלט כבמאי יוצא דופן בשנות השישים ובראש ובראשונה הודות לכמה סירטי אימה מסוגננים ויוצאי דופן שכמוהם לא נעשו בעבר. הראשון שבהם היה רתיעה  מ-1965 סרט מתח קודר עם קטרין דנב על אישה צעירה שכתוצאה משיגעון רדיפה גובר והולך  רוצחת  את הגברים שנכנסים לדירתה  .  לאחר מכן ביים פולנסקי את קומדיית האימה  " ריקוד הערפדים"  ( או בשם אחר "סלח לי אתה נושך את צווארי " ) מ-1967 . סרט שהוא יוצא דופן בכך שהוא  גם מצחיק וגם מפחיד על ציידי   ערפדים (שאת אחד מהם מגלם פולנסקי עצמו )  שמגיעים  לטירה של ערפדים בטרנסילבניה ושם נפגשים  בחבורה שלמה של ערפדים רצחניים ובינהם בין השאר גם בתופעה  בלתי ידועה עד כה , בערפד יהודי ! זה בניגוד לשאר הערפדים שהם נוצריים  הוא חסין בפני סמל  הצלב ומתחיל לצחוק כאשר ציידי הערפדים מנופפים אותו בפניו בניסיון לגרשו .הסרט מסתיים בכישלונם של ציידי הערפדים שבמקום להשמיד את היצורים השטניים רק גורמים להפצתם אל מעבר לטירה המבודדת שבה שכנו עד כה כאשר הדמות של צייד הערפדים שאותו מגלם פולנסקי הופך לערפד בעצמו וזאת מרצונו החופשי. זהו אחד הסרטים הראשונים שהסתיימו בניצחונם המוחלט והבלתי ניתן לספק של כוחות הרשע על כוחות הטוב . 

צפו במקדימון הסרט

אך סרטו המפורסם והמצליח ביותר היה ונשאר תינוקה של רוזמרי  (1968) על פי רב מכר של הסופר היהודי האמריקני אירא לוין , ותיאר  את סיפורה של אישה צעירה שאותה גילמה מיה פארו שמגלמת בהדרגה ששכניה ואפילו הפסיכיאטר שלהם כולם חברים בכת של עובדי השטן , ובהדרגה מגלה כי בעלה מכר את נשמתו לשטן וכי היא עצמה נועדה ללדת את בנו של השטן ! ואכן היא יולדת אותו לבסוף…

הסרט זכה להצלחה עצומה  אין ספק שהוא אחד הסרטים הראליסטיים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם על עולם הכישוף ועובדי השטן , ושבו עובדי השטן מתוארים בפעם הראשונה כאנשים רגילים כמו הצופים. הבלתי מציאותי נהפך בסרט זה למציאותי ולמשכנע כפי ששום סרט אימה לא הצליח לעשות קודם לכן. פולנסקי הראה בפעם הראשונה שכוחות השחור ונציגיהם אינם נמצאים  בכפרים רחוקים בטרנסילבניה או בקברים במצרים , אלא כאן ועכשיו בלב העיר האמריקנית .

ואז שנה לאחר עשיית הסרט הזה , ב-1969 חדרה האימה ישירות לחייו של פולנסקי. כנופיה של עובדי שטן וכוחות השחור בראשותו של מניאק כריזמטי בשם  צ'ארלס מאנסון , אדם שהאמין שיש לו כוחות כישופיים ( בדומה לאלה שיש לגיבור הספר "גר בארץ נוכריה " של סופר המדע הבדיוני רוברט היינליין , ספר שהשפיע מאוד  על מנסון ) חדרו לביתו של פולנסקי בלוס אנג'לס  בזמן שזה (למזלו ) לא היה שם. שם הם רצחו את אישתו של פולנסקי , השחקנית הצעירה והיפה שרון טייט שהייתה בחודש השמיני להריונה על ידי ריטוש בטנה במסגרת טקס פולחני אפל בדומה לאלה שאותם תיאר פולנסקי בסרטיו.

כלי התקשורת "חגגו" מהעניין . הם דיברו על הצד האפל באישיותו של פולנסקי ועל חיבתו למקברי . הוא סיפר על כך פעם :" עשו ממני שטן גמד ורשע ומופקר . העתונות באה ואמרה לי :" אלה הסרטים שעשית , אלה החיים שחיית , זה המוות שתמות , הוא מגיע לך. הם טענו שהרצח היה קשור למאגיה שחורה שכאילו עסקתי בה בסרטי ".

פולנסקי הואשם כעת ב"אחריות " למות אישתו כתוצאה מסרטיו . הוא החל לקבל מכתבים מסוטים בסגנון "היגיע לך שאשתך נרצחה  זה הכל תוצאה של הסרטים שלך ". ו"סרטיך מעוותים כמו חייך".ספק אם יש בתולדות הקולנוע מקרה כזה שבו המציאות בדמות הכת המטורפת של מנסון  חיקתה במכוון  את הדמיון, סרטיו של פולנסקי .

 פולנסקי מעולם לא   התאושש מהפרשה עם כי המשיך ליצור יצירות מופת נוספות כמו "צ'ינה טאון (1974)  סרט פשע אפל והדייר (1976) עוד סרט אימה קודר על אדם שהולך ומאבד את שפיותו.

  ב=1978  נאלץ  פולנסק לגלות  מארה"ב לפריז לאחר שהואשם בקיום יחסי מין עם קטינה בארה"ב וכעת אינו יכול לחזור לשם יותר מחשש שיאסר ברגע שיניח את רגלו על אדמת ארה"ב .

וכעת בסרט השער התשיעי  הוא חוזר לנושאיו הישנים של כישוף שחור ועבודת השטן . וכפי שפולנסקי עצמו הודה הוא בחר בסיפור שכן  הוא " מתאים לעולם שלי . שטנים ערפדים ודומיהם מספקים יופי של סיפורים".

הסרט הוא עיבוד של רב מכר אירופי של הסופר ארטורו פרס-רוורטה מועדון דיומא שבו דנו למעלה .

הספר המקורי כזכור עוסק במרדף אחרי שני ספרים נדירים שונים אחד מהם הוא כתב יד של "שלושת המוסקיטרים " של אלכסנדר דיומא והשני הוא ספר שחובר בידי השטן בכבודו ובעצמו. ).

פולנסקי החליט למחוק מהסרט את העלילה המבוססת על כתב היד של דיומא שהיא חשובה מאוד בספר ומתרכז לחלוטין בחיפוש אחר הספר של השטן. כתוצאה הסרט שלו הוא ממוקד ומרתק  הרבה יותר מהספר אם כי בו בזמן איבד גם הרבה מהעושר  התרבותי הקיים בספר והשאלה המרכזית שבו האם יש  או אין קשר בין שני הספרים? 

ה"שער התשיעי " מספר על "בלש"  ספרים בשם קורסו ( שאותו מגלם ג'והני דפ באחד מתפקידיו הטובים ביותר) , אדם שמקצועו הוא להשיג את הספרים הנדירים והקשים ביותר להשגה עבור כל המרבה במחיר ועבור אספנים שעיקר מטרתם בחיים היא להשיג ספרים שחסרים באוספיהם המוזרים.

אספן ספרים המתמחה בספרים העוסקים בדמותו של השטן ( שאותו מגלם פרנק לנג'לה , אדם שגילם בעברו את הערפד דרקולה ) שוכר אותו להשיג ספר שלפי השמועה נכתב בעבר הרחוק  בידי השטן  בכבודו ובעצמו לאחר הפלתו מהשמים ,ספר בשם השער התשיעי של ממלכת הצללים  או הדלמוניקון והוא מתאר כיצד אפשר לזמן אותו אל הארץ . ספר זה נדפס בפעם האחרונה במאה ה-17 ומדפיסו הועלה כתוצאה  על המוקד  בידי האינקווזיציה. עד כמה שידוע יש בעולם שלושה עותקים בלבד של ספר זה ויתכן שאחד מהם או יותר ואולי כולם הם מזויפים

האספן רוצה שקורסו ימצא את שני העותקים האחרים שנמצאים באוספים פרטיים של אספנים גדולים אחרים  כדי שיוכל להשוות אותם עם זה שברשותו ולגלות מי מהם הוא העותק האמיתי. 

במהלך מסע החיפוש מגלה קורסו לתדהמתו שהוא נרדף בידי אנשים שונים שגם הם מחפשים את הספרים הנ"ל .ולכל מקום שהוא מגיע הוא משאיר מאחוריו שובל של מעשי רצח והרס של אנשים הקשורים בדרך זאת או אחרת לספרים . יותר ויותר מגיע קורסו הרציונליסט הספקן שבספר יש כוחות כישוף אמיתיים ושאיורים שונים שבו שחתומים בראשי התיבות ל.צ.פ ( לוציפר) אכן צוירו בידי השטן בכבודו ובעצמו .

במהלך המסע נרדף קורסו בידי אלמנתו הסקסית  והאובססיבית של אספן ספרים שנחושה להניח את ידה על הספרים ומצד שני מגלה שיש לו מעין "מלאך שומר" בלונדינית יפיפייה ומסתורית  שמגינה עליו מפני רודפיו והמתנכלים לו.הוא פוגש גם באריסטוקרטית זקנה מומחית לכישוף שמייצגת את הקסם האובססיבי  שיש לעולם של האופל על הדמיון של האריסטוקרטיה בכל מקום. 

בסוף המסע מגיע קורסו לאחוזה ששם עסוקה האריסטוקרטיה האירופית בטקס שטני שכולל גם אורגיה על פי הספר. ושם מופיע גם פטרונו האספן שהזמין את העותקים של הספר ושם את ידיו את ידיו על הספר. וכעת הוא פותח בטקס משלו לזימון השטן על פי הספר טקס שאינו מסתיים בהצלחה…

הסרט מראה על ידע עמוק בכל הקשור להיסטוריה האמיתית והדמיונית של הכישוף . כך שם הספר "הדלומולניקון" מתבסס על שם ספר דמיוני שהומצא בידי סופר האימה המפורסם ה. פ. לובקראפט "הנקרונומיקון " ספר שבאמצעותו אפשר לזמן לכדור הארץ יצורים חייזריים דמוניים ששלטו בכדור הארץ לפני מליוני שנים. חלק מהמתח שיש בסרט נובע מהמרדף אחר הציורים המיסטיים שמופיעים בספר  שמצויירים בסגנון קלפי הטארוט של המאה ה-17 ציורים שמספקים את הרמזים כיצד אפשר לזמן את השטן , אך מכיוון שכמה מהם הם  מזוייפים ( בידי מי? זה לא ברור ) , הזימון עלול להיות קטלני.

מעניינת הצורה שבה מוצגים חובבי הכישוף השחור ועבודת השטן שמוצגים בסרט . אלה אינם מכשפים סקרנים  ונחושים  כמו המכשפים מתקופת הדפסת הספר הדלומולניקון במאות ה-16 וה-17  , אנשים כמו פאוסט , פרצלסוס  דוקטור ג'ון די ואגריפה .  אנשים שהיו מוכנים לתת הכל כדי להשיג ידע נוסף והארה על משמעות החיים. נהפוך הוא: אלה הם אנשים קטנוניים ומוגבלים שכל עניינם הוא בהשגת כוח ותענוגות בעזרת השטן ותו לא. ומשום כך נסיונותיהם העלובים רק נתקלים בבוזו של השטן ובהשמדתם העצמית . אלה  אנשים שאינם מנסים לחדש דבר וליצור דברים חדשים אלא מסתמכים לחלוטין על הידע של העבר , דבר שמוכיח את מוגבלותם לעומת מכשפי העבר. יש כאן אולי  משום מסר על התדרדרות ההווה לעומת העבר של הרנסאנס.

בסרט יש מסר ברור מאוד ואירוני לגבי עובדי השטן והמאגיה השחורה למיניהם. אין כל צורך לזמן את השטן מעולמות רחוקים באמצעות ספר קדמון ולחשים מוזרים. שכן השטן נמצא כאן כל הזמן איתנו ובתוכנו הוא  מוכן לגלות את עצמו רק למי שמתאים לכך , אבל האמת היא שהאדם בעצמו  יכול למלא את תפקידו של השטן באותה ההצלחה כמו נסיך האופל.

מעניינת מאוד הדרך שבה מוצג השטן בסרט : השטן מתברר לבסוף היא אישה שנמשכת מאוד לגברים מסוגו של קורסו ומסוגלת לנצל אותם וגם מבחינה מינית , בתור האישה הדומיננטית האולטימטיבית.  

לאמיתו של דבר זה לא בא כהפתעה מיוחדת לקורסו שמשער זאת ממש מההתחלה והסיום בסך הכל מאשר את כל מה שחשד כל הזמן.

ציור השטן ב"בספר "מועדון דיומא והסרט "השער התשיעי "

לסיכום זהו סרט מצויין המציג מנקודת מבט מיוחדת מאוד את הכתות של עובדי השטן וחובבי המגיה השחורה של ימינו. הוא אינו מגיע לרמה של הספר , נכו,ואטינו עושה כמעט בביליופילים שהם הנושא המעניין אותי באמת אבל זה בגלל שהקולנוע הוא מדיום שונה כל כך. 

מומלץ בהחלט.  

:

/

משפטה של חנה סנש מאת מנחם תלמי -סיפור בשתי גירסאות ועוד גירסה של יואל פלגי

חנה סנש.ויקיפדיה

ביום פרסום רשימה זאת ה-17 ביולי 2022 מלאו 101 שנים להולדתה של חנה סנש הצנחנית והסוכנת החשאית.

כתבתי כמה רשימות שונות על חנה סנש ותימצאו קישורים אליהם בסוף.

הפעם אביא שתי גירסאות שונות של סיפור שכתב על הימים האחרונים לחייה של חנה סנש הסופר והעיתונאי מנחם תלמי.

הגירסה הראשונה של הסיפור פורסמה ב"דבר לילדים " ותלמי לא פירסם אותה תחת שמו ,כנראה משום שבאותו גליון כבר פורסם פרק של סיפור שלו בהמשכים תחת שמו "תעלומת הצלחת המעופפת."


."הוא פירסם אותו בשם הבדוי :מ.אחי דורון" הלא הוא "מנחם אחי דורון

לאחר מכן הרחיב תלמי את הסיפור שמתאר את משפטה של חנה סנש ,משפט שבעצם לא היה ידוע עליו דבר חוץ מגירסה שמובאת כאן גם היא של יואל פלגי כנספח וראו אותה למטה,אבל כפי שהתברר לימים לא הייתה ממש מדוייקת.

זה השתנה בשנים האחרונות כשנפתחו הארכיונים של הונגריה ותיק החקירה הרלבנטי היגיע לישראל וראו על כך גם כן למטה.

תלמי פירסם את הסיפור שוב בקובץ של סיפורי גבורה ומלחמה שלו לנוער "בעוז רוחם " עם איורים של מ.אריה בהוצאת עמיחי ב-1956.

ועל הספר הזה ובראש ובראשונה על הסיפור על חנה סנש הוא זכה בפרס למדן לספרות ילדים של עיריית רמת גן. הפרס הספרותי היחיד שבו זכה תלמי בימי חייו.

עוד סיפורים ידועים מקובץ זה כללו את "טייס משנה פנג" על כלב שמסייע לטייס במלחמת העצמאות ,שתוכלו לקרוא ב"יקום תרבות "

ואת "מכתביו של קצין מצרי " שתוכלו לקרוא גם כן ב"יקום תרבות " ומתאר את נקודת המבט של קצין מצרי הנלחם בנגב .

אבל נראה שמבחינת ועדת הפרס הסיפור שהכריע היה הסיפור על חנה סנש.

כל מה שמתואר כאן הוא בדוי אבל יש בו עוצמה דרמטית.

אז הנה הוא לפניכם בשתי גירסאותיו של תלמי פלוס הגירסה המקורית הבסיס לסיפור משפטה ומותה של חנה סנש שכתב יואל פלגי :

גרסת "דבר לילדים "

שתי הגירסאות מובאות באדיבות משפחת תלמי.

ולסיום אביא את הפרטים האמיתיים הידועים על המשפט שלא היו ידועים לתלמי וגם למקור שלו יואל פלגי שנחשפו רק בראשית המאה ה-21 עם גילוי תיק המשפט. בארכיון הונגרי

הנה הגרסה המקורית מ"דבר לילדים "
" כרך כה 19.11. 1954

אפשר להגדיל עם "העכבר"

והגירסה הארוכה יותר מ"בעוז רוחם "

והנה גירסה מורחבת של הסיפור מהספר "בעוז רוחם "שזכתה בפרס למדן של עיריית רמת גן

נימוקי ועדת פרס למדן לזכיה של הספר "בעוז רוחם" הסיפור על חנה סנש מככב בנימוקים.

וכבונוס הנה הגירסה המקורית של הסיפור מזכרונותיו של עמיתה של חנה סנש הצנחן יואל פלגי "איך נפלה " שהופיעו לראשונה בספר של כתביה של חנה סנש וזכרונות עליה ב-1946.

שאמנם גם הם לא ממש אמינים כפי שהתברר לימים …:פלגי הודה לימים שלא כל מה שכתב היה מדוייק.

הוא פירסם גירסה קצת שונה על משפטה של חנה סנש בספרו :רוח גדולה באה -קורות צנחן עברי ( שיצא גם הוא במקור ב-1946 ובמהדורה מתוקנת ושונה ב-1977

פלגי מתברר מהפרוטוקולים של המשפט שנמצאו לימים לא באמת ידע מה נאמר במשפטה של חנה סנש. ודברים שונים הוא פשוט דמיין.

ועדיין בדבריו יש כוח דרמטי רב.

יואל פלגי

קיראו גם

שני קציני הצבא ההונגרי שגזרו מוות על הצנחנית היהודיה חנה סנש, נידונו בשנות ה-50 לשבע שנות מאסר כפושעי מלחמה. הדבר התגלה ב-2003 לאחר שתיק משפטה של סנש נמסר לשר המשפטים דאז , יוסף לפיד, בביקורו בהונגריה .

לפיד נפגש בהונגריה בביקור עם שר המשפטים ההונגרי פטר באראני, וגולל בפניו את סיפורה של חנה סנש. השר התרגש מאוד מהסיפור, ולאחר כמה שעות הפתיע את לפיד ­ ומסר לו את תיקה של סנש שישב בארכיון הצבא.לפיד דובר ההונגרית מיהר לעיין בתיק, ומצא מסמכים רבים העוסקים בסנש, מיום תפיסתה ועד להוצאתה להורג.

לפיד קיבל לידיו פרוטוקולים של משפט מאוחר יותר שנערך לשופטיה של חנה סנש בשנת 1952, בהם מופיעים פרטים חדשים על משפטה ועל תהליך הוצאתה להורג.

מתיק החקירה התברר שחנה הועברה לחקירת הגסטפו עם תפיסתה, אולם לאחר כחודשיים הוחזרה לידי ההונגרים. אלה האחרונים טענו כי היא שימשה כסוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, הונגריה.

ואולם על ­פי תיק החקירה, סנש התעקשה שאינה הונגרייה, ושהיא קצינה בדרגת סגן בצבא הבריטי.

לאורך המשפט כולו כפרה חנה בהאשמות נגדה והתעקשה כי לא בגדה בהונגריה משום שמולדתה היא ארץ­ ישראל.

על אף שהוצע לה לבקש חנינה, היא סירבה: "הנני ציונית מימי נעורי למרות העובדה, שהורי לא חינכוני ברוח זו. בארץ ישראל הייתי לאדם במלוא מובן המלה בקרב חברי החלוצים. רק את חובתי מילאתי בהתנדבי להילחם עם נשק ביד נגד שלטון הרוצחים הנאציים בהונגריה", אמרה לשופטיה.

במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, נתנו השלטונות לאמה לבקר אותה בכלא. "סנש היתה מוכה וחסרו לה שיניים בפיה כתוצאה מהמכות שספגה…

היא אמרה בפגישה עם אמה: "אמא לא עשיתי שום דבר רע", נכתב באחד המסמכים שהתגלו בתיק.

חרף טענותיה שאינה הונגריה ושהיא קצינה בשירות צבא הוד מלכותו שמשימתה הצלת יהודים, החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה בריגול ובבגידה ­ והורה להוציאה להורג ב­-7 בנובמבר 1944.

קצין הונגרי בשם פקטה אלמי ציינר הוא שחתם על גזר דין המוות, והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". פקטה אלמי היה אחראי שנתיים וחצי קודם לכן לפוגרום שבוצע ביהודי העיר נוביסד ושבמהלכו נרצחו מאות מיהודי העיר, והוצא להורג בעצמו לאחר המלחמה.

ג'ורג' ואידה, שהיה עד במקום ההוצאה להורג, סיפר שאחרי שקראו לה את פסק הדין אמרה סנש כי היא לא מעוניינת לערער משום שהיא חפה מפשע.

"אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי", אז היא ענתה ­ 'מרוצחים אינני מבקשת חנינה'", מצוטט ואידה במסמך אחר.

בעיון במסמכים מתברר עוד, כי סנש סירבה שיקשרו לה את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות.

לפי רופא בית הסוהר, ד"ר אלמר שארודי, כיתת היורים התרשלה במשימתה, ורק פצעה אותה. כתוצאה, דיממה הצנחנית היהודיה למוות משך זמן רב, ומתה בייסורים לאחר שעות של גסיסה

.התובע הצבאי מיכאיי קצ'קש הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג. "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שלה שגילתה עד הרגע האחרון", כתב לאם. "היא היתה ממש גאה ביהדותה. היא היתה אישיות יוצאת דופן", הוסיף

הפרוטוקול של המשפט של חנה סנש בהונגרית נמצא כיום בספריה הלאומית בישראל.

צפו בדבריה של חנה סנש בבית המשפט ההונגרי כפי שהוצגו במחזה "חנה סנש " מאת אהרון מגד:

קיראו גם

:

משימתה של חנה סנש במציאות ובסרטו של מנחם גולן "מלחמתה של שרה

הצנחנית שלא שבה :חנה סנש במציאות ובספר הילדים של עודד בצר "

חנה סנש ואהרון מגד

האם התקיים רומן אהבה בין חנה סנש ואהרון מגד

איך ליצור ( ולהרוס ) גיבורה לאומית : על חנה סנש

תוצאת תמונה עבור חנה סנש

חנה סנש לוחמת." "

ה

"לני " סיפור רובוטים מאת יצחק אסימוב

היום לפני 30 שנה בשישי לאפריל 1992 נפטר סופר המדע הבדיוני החביב עלי יצחק אסימוב .

אז לציון פטירתו הנה סיפור רובוטים מהידועים שכתב כפי שהופיע לעברית לראשונה בשבועון "מעריב לנוער".

סיפור על רובוט שהוא בעל תכונות ושכל של ילד ולכאורה או לא לכאורה לא שימושי לחלוטין .

ולכן יש לפרק אותו .

או שמה יש בו או לו שימוש אחרי הכל?

כיצד תפתור פסיכולוגית הרובוטים סוזן קלוין הידועה את הבעיה ?

( מעריב לנוער פירסם עוד סיפורי מדע בדיוני של אסימוב " שיופיע בהמשך )

פורסם בעברית במעריב לנוער בשלושה גליונות במאי 1974

התרגום פורסם שוב בקובץ הסיפורים "בארץ הרובוטים " בתרגום יואב הלוי שפורסם בהוצאת "מסדה " רק ב-1975 ( פורסם במקור כ:

The Rest of the Robots (1964)

originally published in the January 1958 issue of Infinity Science Fiction, .

..

"הפתיחה המקורית לסיפור "לני " במגזין "אינפיניטי מדע בדיוני"

במקור ב"מעריב לנוער" ישנה טעות ובמקום פרק שני ציינו " פרק שלישי " והמשיכו את הטעות עם "פרק רביעי " מה שאכן גורם לבלבול אבל ישנם רק שלושה פרקים ושלושת החלקים מובאים כסידרם.

את העמודים אפשר להגדיל עם "העכבר" לקריאה נוחה יותר.

סוף דבר:

לימים כתב סופר המדע הבדיוני הידוע הרלאן אליסון תסריט לסרט על פי סיפורי "אני הרובוט" שלמרבית הצער ( גם לצערו

הרב של אסימוב ) מעולם לא הוסרט אבל פורסם בדפוס.

התסריט של אליסון שלא הוסרט מעולם הופיע בדפוס המגזין המדע הבדיוני של אסימוב

התסריט עוסק בפוליטיקאי מוכשר ביותר שייתכן שהוא רובוט וחושף שזהו לני

מהסיפור שלמעלה מחופש לבן אנוש.

דהיינו משהו טוב יצא מאותו הרובוט.

סוזן קלוין מלמדת את לני ציור MARK ZUG

ציור עבור המהדורה המאויירת של התסריט של הרלאן אליסון ל"אנוכי הרובוט "

http://markzug.com/i-robot-ellison-asimov-and-som/color-plates/

קיראו גם

יצחק אסימוב ואני

הזקן מנהריים : סקירה על הסרט"איש החשמל" על פנחס רוטנברג מייסד חברת חשמל

סקירה על הסרט "איש החשמל " בבימויו של אלי כהן מתסריט של ירון זליג ובכיכובו של מנשה נוי

הכתבה הזאת פורסמה במקור לפני שנים רבות באתר בשם "האייל הקורא". .

רוב הקישורים ששם כבר לא קיימים .

מאז הסרט יצא לאור כדיסק.ואני מתכנן כעת סדרה של כתבות על סרטים שעוסקים בסרטים היסטוריים מתולדות הישוב והמדינה סרטים שנשכחו או שלא והיגיע הזמן לעורך בהם עניין שוב.

" לפני 80 שנה וביתר דיוק ב-3 בינואר 1942 נפטר פינחס רוטנברג גיבור הסרט "איש החשמל"

אז לציון זה הנה הרשימה שוב מעודכנת קצת.

יש אנשים שעושים את ההיסטוריה ויש אנשים שנסחפים על ידיה

( פנחס רוטנברג , ציטוט מ"איש החשמל ")

הזקן, זקן, הזקן מנהריים
הוא הקים את המפעל.
לא היה שם כלום, לא היה, היו רק מים
ועכשיו שם לב חשמל.

( , מילים ולחן מרדכי זעירא שיר הרשת )

תקציר הסרט "איש החשמל" :

איש החשמל הוא סיפור על איש גדול מהחיים. אדם שהתמודד עם איתני הטבע, יריביו ואהוביו אך בראש וראשונה עם עצמו. הסרט מביא את סיפורו של פנחס רוטנברג האיש שהקים את את מפעל החשמל בנהריים בשנות העשרים. רוטנברג היה איש יוצא דופן בגלריית הדמויות המאכלסות את הפרק ההיסטורי של טרום המדינה. מצד אחד איש יצרי, אובססיבי, שעברו האפל יצר מיתוסים רבים והטיל צל על פעולותיו, מצד שני איש חזון שהתרועע ועמד מול גדולי עולם.

הפקת הסרט החלה בשנת 1999, על פי רעיון של הבמאי אלי כהן, שבמקור תכנן ליצור מיני סדרה בת שלושה פרקים לרגל 75 השנה לחברת החשמל. בגלל מגבלות תקציב הוחלט בסופו של דבר להפיק סרט עלילתי אחד. בסרט הושקעו למעלה ממיליון דולר. חברת החשמל וטלעד השקיעו 225,000 דולר כל אחת. תקציב נוסף התקבל מהקרן לעידוד הפקות מקור בכבלים והקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי. תחילה התקבל אישור לצלם באתר נהריים, אך אחר כך הוא בוטל.

במהלך ההפקה נעשה שיחזור של התקופה עם תלבושות, כלי רכב, ותפאורות שונות. בנוסף הושקע מאמץ הפקתי ביצירת סצנת השיטפון, וסצנת שלג שמתרחשת ברוסיה צולמה ביפו, עם מלח כתחליף לשלג.

  רק שנה וחצי לאחר שהסרט  "איש החשמל " הוקרן לראשונה בפסטיבל חיפה ב-2001 הוא היגיע לבסוף ובאיחור רב אל מסכי הקולנוע ב-2003

ייתכן שאחת הסיבות לדחייה הייתה שמרבית בתי הקולנוע היגיעו למסקנה שזהו סרט שאינו מסחרי, זהו בוודאי סרט יוצא דופן מכל בחינה בסצינת הקולנוע הישראלי של עשרות השנים האחרונות . זהו סרט "ביוגרפי " ז'אנר שהוא  בבחינת "בל ימצא" בקולנוע הישראלי ( כמו גם סרטים היסטוריים בכלל , שאפשר לספור אותם על כפות שני ידיים ) והוא  מציג גיבור שהוא "גדול מהחיים " אדם שנחוש בכל מאודו לבצע משימה אחת גדולה ומשיג זאת למרות כל המכשולים העומדים בדרכו. המקובל בקולנוע הישראלי כידוע מאורי זוהר , ואסי דיין ואילך הוא להציג  כמעט ורק אנשים שהם כמו בחיים ולרוב  קטנים מהחיים , יצורים  מאוסים ומתועבים ,  מסוממים מטורפים לסקס , מכי נשותיהם , פושעים ועבריינים קטנים או סתם עלובי חיים  שאינם מסוגלים להשיג אפילו את המטרה הקטנה ביותר, שהרגש היחיד שהם יכולים לעורר בצופים הוא אי נוחות במקרה הטוב ובוז וסלידה וגועל  במקרה הרע ( והנפוץ יותר ).

זוהי תופעה שאותה ניתן למצוא  גם בקולנוע העולמי , אנשים שהם דמויות הרואיות באמת או "גדולים מהחיים " ניתן למצוא בעיקר בסרטי מדע בדיוני ופנטזיה כמו סרטי "שר הטבעות " או "מלחמת הכוכבים " בבחינת הצהרה  שאנשים כאלה לא יתכנו בחיינו האפורים והקטנוניים  והבזויים .

לא כך הדמות העומדת במרכז סרטו של אלי כהן "איש החשמל " . הגיבור פנחס רוטנברג הוא האיש שהקים את אחד הארגונים החשובים  והחזקים ( והשנואים )  היום בישראל חברת החשמל  תוך מאבק במכשולים בירוקרטיים ופיזיים כמעט אין סופיים .

פנחס רוטנברג .צילום

רוטנברג  היה אדם מעניין ביותר בחייו . בעברו היה מהפכן סוציאליסט ידוע מאוד  .

הוא האיש שהיציל את חייו של גיאורגי גאפון הכומר  שלא ברצונו  גרם למהפכת 1905 ברוסיה כאשר יזם הפגנה המונית של פשוטי  עם למען שיפור תנאי חייהם , הפגנה שהסתיימה בטבח המוני של המפגינים בידי חיילי הצאר והביאה למהפכה  שהביאה לשינויים משמעותיים וליתר דמוקרטיזציה ברוסיה , רוטנברג הגן אז על הכומר בגופו ממש והבריח אותו ממקום למקום . לאחר מכן ב-1906  הוא היה האיש שעמד בראש ההוצאה להורג בתליה  של הכומר  גאפון שנחשד  כסוכן  הבולשת הרוסית וכבוגד במהפכנים .גאפון  אכן היה סוכן של המשטרה החשאית  , כפי שהיה הממונה על רוטנברג באירגונו   המנהיג המהפכני אזף , סוכן כפול ומשולש   שחשש ממידע שעלול היה גאפון להעביר עליו לבוסים המשותפים שלהם במשטרה החשאית  ולכן הורה  על הוצאתו להורג  בידי רוטנברג , האדם היחיד שבו בטח גאפון. 

לאחר מכן  הוא הפך  לאדם מרכזי ביותר במשטר הדמוקרטי של קרנסקי ברוסיה של  1917 ואם הייתה מתקיימת דרישתו התקיפה מקרנסקי  לתלות  את לנין וטרוצקי מנהיגי הבולשויקים , כי אז כולנו היינו חיים היום בעולם שונה לחלוטין. אך כידוע זה לא התממש ורוטנברג נאלץ להימלט על נפשו מרוסיה לאיטליה ולארצות הברית והפך מסוציאליסט קיצוני לציוני והיגיע לארץ ישראל ששם הפך לאחד היזמים החשובים ביותר. כמו כן היה פעיל בכיר ביותר של ארגון ה"הגנה "  ועסק בפוליטיקה הפנימית של הציונות בארץ ובין השאר  היה מהראשונים שדיברו על חברת תעופה יהודית .

עטיפת הביוגרפיה בשני כרכים על רוטנברג

 

אך כיום הוא זכור בעיקר כמי שהקים את חברת החשמל . זאת לאחר שב-1921 קיבל מהממשלה הבריטית את הזיכיונות לניצול מי הירמוך והירדן להפקת חשמל למרות התנגדות חברי פרלמנט בריטיים שונים והודות לתמיכתו של וינסטון צ'רצ'יל שר המושבות דאז. ב-1923 הוא יסד רשמית  את חברת החשמל הארץ ישראלית שכולנו מכירים היום כ"חברת החשמל " בה הידיעה וב-1928 החל בהקמת תחנת כח בנהריים שבעבר הירדן . בעקבות הצלחת המפעל הזה (שפעל עד מלחמת העצמאות )

הוא זכה לכינוי "הזקן מנהרים " ששימש גם כשם שיר ידוע מאוד שכתב והלחין מרדכי זעירא שמושר עד היום בידי ותיקי חברת החשמל.

(

אבי צבי אשד ז"ל שהיה וותיק חברת החשמל וידע הכל על רוטנברג הירבה לשיר אותו בעת מפגשים עם חבריו וותיקי חברת חשמל גם הם )

הסרט של כהן מתרחש בשנת 1931 בעת משבר חמור בתחנה תוך כדי ההכנות לפתיחתה הרשמית  התחנה מוצפת ונפגעת קשות, ועימה כמה מהעובדים. העובדים המוסתים בידי פעילי ההסתדרות נלהבים  מתקוממים כנגד רוטנברג   וכל תוכניותיו של רוטנברג , כל חזונו נראים כעומדים לפני קריסה ודווקא ברגע הקריטי ביותר.במקביל יש לרוטנברג בעיות גם במישור האישי , אישתו דוברת הרוסית  שאינה יכולה לסבול את האובססיה שלו עם מפעלו נוטשת אותו ביחד עם בנם , והוא מנהל רומן עם הארוסה של אחיו ( אילת זורר המצויינת ) .

פנחס רוטנברג בגילומו של מנשה נוי עם ארוסתו של אחיו בגילום איילת זורר

 תוך כדי כך הסרט משלב "פלאש בקים" שתפקידם ללמד אותנו משהו על עברו  על מאבקו בראשית שנות העשרים להשיג את הזכיונות מידי הבריטים ולהשיג את שיתוף הפעולה של הערביים בעניין הזה  משימה שמתגלה כבלתי אפשרית הערבים ובראשם המנהיג נשאשיבי , המתון לכאורה  מתגלים כבלתי ניתנים לשיחוד.

יש גם פלאש בקים מראשית הקריירה של רוטנברג  כמהפכן כאשר עמד בראש החיסול  של האב גאפון , אירוע שממשיך להעיק עליו כל חייו.

רוטנברג המהפכן הצעיר

הפלאש באקים  האלה הם לדעתי אחת הבעיות המרכזיות של הסרט. הקטע החוזר של חיסולו של האב גאפון לא יהיה מובן כלל לרוב המוחלט של הצופים שאינם יודעים כלל מי ומה היה אותו הכומר ( הפרובוקטור מטעם השלטונות הצאריים שהביא בטעות וכנגד רצונו לפריצת מהפכת 1905 ברוסיה כתוצאה מהפגנה שיזם ) ומדוע היה רוטנברג צריך לחסל אותו, ומבחינתם הקטעים האלה אינם יותר מהזיות מוזרות  . או שיש כאן כשל בסרט מלכתחילה או ( וזה סביר יותר ) שבוצעו חיתוכים דרסטיים שסילקו קטעים שהם חיוניים להבנת המתרחש על המסך.

אכן אחת הבעיות של הסרט היא לדעתי שהוא קצר מדי . 92 דקות אינם מספיקות כדי להעביר לצופה  בצורה מובנת באמת את הדרמה של חייו של רוטנברג . לנקודה המשמעותית של תפקיד המפתח שהיה לו במשטר קרנסקי ברוסיה יש רק התיחסות בעל פה וזהו גם כן דבר שמן הראוי היה להראות אותו לצופים על מנת להפוך את הסרט למרתק וחי יותר.

אך נראה שהמפיצים היגיעו למסקנה שהצופה הישראלי לא יוכל לעמוד ביותר מ-92 דקות של סרט היסטורי  ובכך פגעו בו קשות.  במקור זאת בכלל הייתה אמורה להיות מיני סדרה של שתי פרקים לטלוויזיה ואולי חבל שהיא לא נשארה ככזאת ..עדיף היה שתישמר הכוונה המקורית של "מיני סדרה " שאז אפשר היה לעשות צדק אמיתי עם חייו של רוטנברג.

הסרט מלא בקטעים בלתי ברורים כאלה שמרמזים על חתוכים דרסטיים מדי כמו הקשר של רוטנברג עם ידיד טוב  מרוסיה  שהוא כעת פליט שמבקש מקלט בארץ ישראל שרוטנברג אינו מסוגל לספק לו , והידיד הנ"ל מתאבד.  הצופה נשאר מופתע :  על מה ולמה ? ויש קטעים נוספים כאלה.

סביר להניח שאם  הסרט היה נעשה לפני חמש-  עשר  שנים נניח , הוא היה הופך כמקובל בקולנוע הישראלי לעוד תרגיל  חד מימדי בניפוץ מיתוסים כשרוטנברג מוצג כ"זולל ערבים " וטכנוקרט  נבל. אך  כהן הלך בדרך מתוחכמת יותר  של הצגת אדם שהוא דמות הירואית באמת, עם  אספקטים אפלים בחייו , מלא בספקות עצמיים שהוא מתגבר עליהם לבסוף .

הקטע של הרומן המתנהל בסרט בין רוטנברג ובין הדמות שמגלמת איילת זורר אינו משתלב היטב בעלילה , ונראה כניסיון דחוק של היוצרים לעשות "הומנזיציה " לאיש הגדול  ולהפכו לנגיש יותר לקהל הרחב ,

שתי דמויות בסרט "איש החשמל איילת זורר עם בעלה בסרט אברהם מרק איווניר * "

. בכל אופן זורר שעשתה דמות מעניינת אם גם סטריאוטיפית לא נוצלה היטב בסרט ( דווקא היה מעניין אם היו שמים דגש על הדמות הנשית שחיה בחברה כמעט גברית לחלוטין של אנשים אחוזי אובססיה בידי אידיאולוגיה). ואת זה אפשר להגיד על כל הדמויות פרט כמובן לדמות הדומיננטית לחלוטין של רוטנברג , זהו הסרט שלו אחרי הכל.

הסרט נעשה בסיועה ובתמיכתה של חברת החשמל וזה אומר  אולי שהבמאי לא היה יכול להיות ביקורתי יותר מדי כנגד רוטנברג , אך לטעמי הסרט היה כפי שהוא עדיין  חזק ומעורר מחשבה, אין כאן סרט "מטעם" כפי שניתן היה לצפות.

 יש שם בסרט קטעים דרמטיים של המאבק בין הפועלים ( פעילי הסתדרות נחושים שכיום כמעט בלתי אפשרי למצוא בהסתדרות ולכן לצופה המודרני הם נראים כלא אמינים  )  ובין רוטנברג, יש שם קטעים שהיום לא יאמנו אך אירעו באמת של הפועלים של החברה שהיו מוכנים לוותר על שכרם וללכת בעיניים (כמעט ) עצומות בעקבות מעסיקם  ולהמשיך בפרוייקט עד להשלמתו , מי היה מאמין היום שדבר כזה ייתכן ? אבל זה קרה ובבירור אדם שהיה המסוגל לסחוף את אנשיו לכך לא היה אדם מן השורה.   והסרט מנסה להעביר זאת .

אם זאת יוצרי הסרט טרחו לציין בסוף שכל הדמויות פרט לרוטנברג ולאחיו אברהם ( שאותו מגלם מארק איווניר ) הם בדויות , איני רואה מה הטעם לכך ,  האם בסרט על אירועים אמיתיים  לא עדיף היה להשתמש בדמויות אמיתיות?  יתכן שהבמאי חשש מתביעות דיבה ,  אך ההודעה הזאת פגעה אנושות בתחושת האמינות שהייתה לי מהסרט.

נשאלת השאלה  האם הסרט כסרט ולא כביוגרפיה של רוטנברג הוא סרט טוב ? לדעתי כן , עם כל הפגמים המרובים  שיש בו  יש בו דמות ראשית מעניינת מאוד  יש בו עלילה  חזקה ומרתקת יותר מזאת של כל סרט ישראלי שראיתי בשנים האחרונות , ומשחק טוב של השחקנים הראשיים, והוא גם גורם לנו להבין טוב יותר משהו על עצמנו  על עברנו , ועל הגורמים שמשחקים תפקיד חשוב בחיינו  .

ברשימה המקורית הבאתי את תקוותי שמתי שהוא בעתיד הבמאי יוציא ( בדי וי די ) גירסה מלאה יותר של הסרט .

עדכון :הסרט יצא לבסוף בגרסת די וי די  אבל למרבית הצער הסרט לא הוצג שם בגירסה מורחבת כל שהיא .יש שם בתוספת רק סרטונים על מאחורי הקלעים של ההפקה,וחבל מאוד.

קיראו גם :

הספר של אלי שאלתיאל "פנחס רוטנברג

מרדכי נאור על פנחס רוטנברג

פנחס רוטנברג בויקיפדיה

קישורים על הסרט

איש החשמל בספר הקולנוע הישראלי

איש החשמל בויקיפדיה

פרטים על איש החשמל

הבמאי אלי כהן

ראיון עם אלי כהן הבמאי של "איש החשמל "

הדיסק

עשיית "איש החשמל"

מאחורי הקלעים של הסרטת "איש החשמל " "

עוד סרטים על פרשיות שונות בתולדות הישוב :

יוסף הגלילי הלוחם קטוע היד : מאה שנה לנפילתו של יוסף טרומפלדור

משימתה של חנה סנש במציאות ובסרטו של מנחם גולן "מלחמתה של חנה סנש

ציונות נוסח הוליווד: על הספר והסרט"אקסודוס "

גילוי דרך בורמה -הגירסה ההוליוודית :על הסרט "הטל צל ענק"

האם יש צדק?: פרשת טוביאנסקי הסרט

השחר שלאחר הלילה הארוך:מה קרה למנורת בית המקדש על פי סטיפן צוויג

פורסם ב"מקור ראשון "

סקירה על "המנורה הטמונה "מאת סטיפן צוויג בתרגום הראל קין .הוצאת תשע נשמות ,2021,146 עמודים.

אחד מכלי הקודש העיקריים של המשכן ושל שני בתי המקדש הייתה מנורת  שבעת הקנים

היא נלקחה מבית מקדש הראשון על ידי הבבלים לאחר חורבנו אולם בניגוד לכרובים ולארון הברית  היא נוצרה מחדש עבור הבית השני.

בין השאר היא התבלטה במקדש בכך שהיו עליה ציורים רבים אם כי היהדות בתיאוריה לפחות אוסרת כל תמונה.

לאחר חורבן בית שני המנורה   נלקחה בידי הרומאים  והיא מוצגת בתבליט המפורסם של תהלוכת הניצחון ושל  טיטוס  ברומא שהוא אחד השרידים המפורסמים ביותר של רומא העתיקה שהשתמרו עד עצם היום הזה. וכנראה השתמר כי הכנסיה  דאגה לשמרו כעדות לתבוסת היהדות.

תבליט מנורת בית המקדש בעת מצעד הניצחון של טיטוס ברומא

בניגוד לכל שאר כלי בית המקדש  שנעלמו כולם ויש להניח שהותכו תוך זמן קצר לאחר לקיחתם בידי הרומאים ונמכרו בשוק יש לנו ידיעות מדויקות על גורלה של המנורה. היא נילקחה בידי הונדאלים הברברים לבירתם בצפון אפריקה קרתגו לאחר שבזזו את רומא במאה החמישית לספירה .

הברברים שודדים אוצרות שונים מרומא ובהם המנורה של בית המקדש. מתוך אנציקלופדיה "עולם התרבות -העולם מראשיתו ועד ימינו" שנות השישים

לאחר מכן במאה השישית לספירה היא חזרה לידי הביזנטים הנוצרים של הקיסר יוסטיאנוס שגברו על הואנדאלים.

עד היום המנורה היא אחד הדברים שזכורים בערגה הרבה ביותר מבית

המקדש וישנם ספקולציות שונות לגבי גורלה .

הקיסר יוסטיניאנוס הביזנטי .החזיר את המנורה לירושלים מצפון אפריקה. מתוך אנציקלופדיה "עולם התרבות -העולם מראשיתו ועד ימינו" שנות השישים

לפי כמה ידיעות הקיסר יוסטיניאנוס הפקיד את המנורה  בירושלים באחת הכנסיות לאחר שיהודי הזהיר אותו מאסון שיפקוד את ממלכתו אם ישאיר אותה בקוסטנטינופול בדומה לאסונות שפקדו את רומא ואת קרתגו הונדלית שבהן הוחזקה המנורה בעבר.

לפי כמה ידיעות יוסטיניאנוס שלח את המנורה  כתוצאה מהזהרה זו  למשמרת בכנסיה בירושלים  ששם נעלמו עיקבותיה לאחר שהפרסים כבשו את העיר מידי הביזנטים במאה השביעית לספירה. ועל פי הערכת החוקרים היא ככל הנראה נקברה באדמה איפה שהוא בקרבת ירושלים על מנת להסתירה מידי הפרסים הכובשים ( והיהודים ) .

ועם כך היא עדיין נמצאת איפה שהוא בירושלים או בסביבותיה.

לפי ידיעות אחרות המנורה נשארה בקונסטנטינופול עד 1204 כאשר העיר נכבשה ונהרסה בידי צלבנים נוצריים ואז נעלמו עקבותיה ואולי נשדדה בידי הצלבנים.כנראה על ידיעות אלו מבוססות הטענות שהמנורה נמצאת בגנזי הוותיקן עד היום.טענות שאין להם ביסוס .כי חפץ קדוש כזה הכנסייה לא הייתה מסתירה. נהפוך הוא : היא הייתה מציגה אותה בגאווה מידי שנה כעדות נוספת לניצחון הנצרות.

מאז המנורה כיכבה בעיקר בסמלים של היהדות. בין השאר היא הופיעה על חזהו של גיבור הקומיקס הישראלי דמוי הסופרמן  אורי און והיא מככבת בכמה סיפורי הרפתקאות לילדים על גילויה במקום מיסתור זה או אחר. היא אחד הסמלים הראשיים של מדינת ישראל.

 הסופר היהודי האוסטרי המפורסם סטפן צוויג שכיום מוכר כאחד מגדולי סופרי המאה ה-20   עסק במנורה הזאת בספרו העיקרי שעוסק בנושא יהודי משנת 1937.

סטיפן צוייג

כאשר כתב אותו היה צוויג גולה אנגליה  מהנאצים שהוא כבר מזה שנים רבות זיהה את הסכנה הטמונה בהם . הוא עזב את ארצו אוסטריה עם כי זאת עוד לא הייתה בשליטה נאצית ( אבל בהחלט נשלטה בידי משפטר פשיסטי קרוב לנאצים )  והספר פורסם במקור באנגליה.

ספר זה תורגם לעברית פעמיים.

בפעם הראשונה הוא תורגם לעברית  בשם "המנורה הגנוזה " בתרגומו של ישראל פישמן  בהוצאת יוסף שרברק ב-1946.

וכעת  ב-2021 הספר יוצא לאור  תחת השם "המנורה הטמונה "   בתרגום שני של הראל קין בהוצאת תשע נשמות .

ובספר זה סטיפן צוויג מתאר את עולמה של קהילה יהודית השרויה  במצב של טלטלה  כתוצאה מפלישות ברבריות בלתי פוסקות שמאיימות להביא להשמדת כל מה שהיהודים האלו מכירים.

ובכך תיאר סיטואציה מקביל למה שחש בעצמו הוא שנאלץ  . לברוח מארצו אוסטריה ושכתב לאחר מכן  את ה"עולם של אתמול "  ( 1941) ספר הגעגועים והנוסטלגיה למה שהיה ולא יחזור עוד של תרבות כלל אירופית.

אבל צוויג לא באמת הופתע מעליית הנאצים במכתב שכתב לידידו שבדרון אספן  אוטוגרפים ודיוקנאות   שלימים עלה לארץ ישראל כתב לו עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה שלאחר המלחמה צפוי ליהודים חורבן גדול מידי הגרמנים .

ברוב פירסומיו נמנע צוייג מלעסוק באופן בולט בשאלות הקשורות ליהודים וכאשר עסק בנושאים תנכיים כמו במחזה הידוע "ירמיהו" על הנביא התנ"כי שאותו בכתב בימי מלחמת העולם הראשונה  היה זה כדי לדון בשאלות כלל עולמיות של מלחמה ופציפיזם .

 אמנם הוא העריץ. את הרצל שהיה זה שקנה ממנו לראשונה יצירות ספרותיות אבל הסתייג מהציונות שלו שכן ראה בה ירידה בדרגה.

במכתבים שכתב צוויג לסופר הצעיר הנס רוזנקרץ שנתרמו לספריה הלאומית כתב צוויג :: "אין דבר שאני שונא יותר מאשר הסגידה העצמית של העמים וסירובם להכיר במגוון של צורות עם ושל סוגי האדם ולחוותם כיופייה של ההוויה. מבחינת ההיסטוריה גרידא ברי לי כמובן שהיהדות משגשגת כעת מבחינה תרבותית ופורחת כפי שלא פרחה זה מאות בשנים. יתכן שזו ההתלקחות שלפני הדעיכה. יתכן שאין זה אלא הבזק קצר בפרץ השנאה העולמית…" בהמשך כתב צוויג כי "על היהודי להתגאות ביהדות שלו ולהתפאר בה – אך אין זה יאה להתרברב בהישגים שהשגת במו ידיך, לא כל שכן בהישגיו של גוף המוני והומוגני שאליו אתה משתייך… גם האנטישמיות, גם השנאה, גם השיסוע העצמי הם מרכיבים עתיקי יומין של גורלנו ההיסטורי – הבעייתי תמיד… אל לנו אפוא לחפש דרך החוצה; עלינו להיות אמיצים כדי להישאר בתוך גורלנו. אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחייה אותה".

מצד שני הוא הסתייג מהציונות  שכן העריץ מידי את התרבות הכלל  "האירופית "   שהוא הפך לאחד מסמליה אם כי לא דווקא את הגירסה הגרמנית –אוסטרית " שלה שבה חי.

  למרות הסתייגותו מהמפעל הציוני, העריץ צווייג את תיאודור הרצל ובאחד המכתבים  ששלח לסופר צעיר שחשב לעלות לארץ ישראל  כתב: "בימים האחרונים קראתי ביומניו של הרצל: כל כך גדול היה הרעיון, כל כך טהור, כל עוד היה חלום בלבד, נקי מפוליטיקה וסוציולוגיה… אנחנו, שהיינו קרובים אליו, היססנו למסור את כל חיינו בידיו… אמרתי לו שאיני יכול לעשות דבר כלשהו אלא בשלמות… האומנות והעולם כמכלול היו חשובים לי מכדי להתמסר ללאום ותו לא… לך לשם (לארץ ישראל) רק אם אתה מאמין, לא מתוך גועל מן העולם הגרמני הזה או מתוך טינה המחפשת מוצא בבריחה".

צוויג הפך לאחד הסופרים המפורסמים ביותר בעולם ידידם של א.ג ולס תומאס מאן וגדולים אחרים .

אבל  דווקא הוא  שאהב כל כך את התרבות האירופית העל לאומית הבין היטב את הסכנה הצפויה מהיטלר לפני רוב האנשים  ועזב את אוסטריה בזמן .

ובלונדון כאמור  הוא כתב את "המנורה הטמונה".

ועתה נערי , הסכת לדברי . בין כלי המקדש נמצאים שולחן הפנים ,המחתות בהן הקטירו לבונה ,שני לוחות האבנים שעליהם חרוטים עשרת הדברות ,ומנורת הזהב בעלת שבעת הקנים ,אשר האירה תמיד את פני קודש הקודשים . האור , נערי ,  הוא המתנה הגדולה ביותר שאלוהים נתן לבריותיו .וכאשר האירה המנורה לפנינו בליל שבת נהפך ליבנו לעבודת קודש  אלוהים . ולכן אין לך בעולם דבר יקר יותר ללבו של כל יהודי מאשר מנורה זו בעלת שבעת הקנים . …ועתה שים לב לדבר בנימין ,למען תוכל לעמוד על מהות נדודינו הלילה . שום דבר בעולם עשוי בידי אדם אינו כה קדוש כה עתיק וכה שבע נדודים כמנורה זו , המשמשת ערובה יקרה ביותר לאחדות עמנו וטהרתו. תמיד כאשר הראנו הגורל פנים זעופות , כבו הנרות במנורה.

( סטפן צוויג , המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 25 , 28 )

זהו רומן היסטורי המתרחש בימי חורבן רומא בידי הוונדלים שכובשים אותה במאה החמישית לספירה. גבירת העולם לשעבר היא כעת מרמס לברברים ,ובין החפצים שהם גונבים לבירתם בצפון אפריקה היא מנורת שבעת הקנים . אנשי הקהילה היהודית של העיר מנסים לעצור  את הגניבה ואך לשווא. המנורה נילקחת. ובלקיחתה צופה ילד קטן  שלא שוכח את המנורה ואת כל מה שהיא  מסמלת.  הוא גודל והופך להיות אחד ממנהיגי הקהילה והוא חי כאשר הקיסר הביזנטי יוסטינאינוס כובשים את הבירה  הונדאלית   העיר קרתגו ומביאים את המנורה לקיסר.

אז הילד שהוא כעת איש זקן מבקש את המנורה לידי היהודים.:

קיסר אדיר מנורה זו היא השריד היחידי שנשאר לעמנו מכל מחמדיו מימי קדם .את עירנו החריבו ,את חומותינו הרסו עד היסוד. את מקדשנו שרפו. רק מנורה זו מוסיפה להתקיים . היא קיימת זה יותר מאלף שנים . עתיקה היא מכל הדברים שעל פני האדמה. היא נדדה מאות בשנים ללא מנוח . כל שמן שיארכו נדודיה לא ידע גם עמנו מנוח .אדוני המלך ,חמול עלינו נורה זו היא האחרונה מקניינינו המקדשים השב אותה לנו ..הרשה .. לשים קץ לנדודיה למען תנוח בביתה ובמולדתה…

אדוני המלך ,מלכותך ועירך נתונות בכף המאזנים . אל ירום לבבך . אל תנסה להחזיק בדבר ששום בן תמותה לא הצליח להחזיק בו לאורך ימים . בבל הייתה אדירה וכן גם רומא וקרת חדשת . אבל ההיכלות שבהם הייתה המנורה גנוזה ,נפלו והקירות שסגרו עליה מוט התמוטטו . רק היא , המנורה לא נפגעה בעוד שכל סביביה הפכו עיי חרבות .  כל מי שינסה לקחתה זרועו תיבש וכל מי שיגזול מנוחתה הוא עצמו לא ידע מנוחה לעולם. אוי לו לאיש שישלח ידו בדבר שאינו שלו . הוא לא ידע שלום ושלוה עד שיחזיר את הגזלה לעיר הקודש . אדוני המלך מתרה אני בך השב את המנורה טהורה למקומה הראשון .

( המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 69-70 )

הקיסר שונא היהודים מסרב ודואג שהמנורה תישלח לארץ ישראל אך לכנסיה .

אך לפני המשלוח דואג היהודי הפיקח שיצרו עותק  זהה של המנורה   ומה שנשלח הוא העותק של המנורה.

היא עצמה נקברת באדמה לעתיד הרחוק.

בבירור הספר הוא משל על גורלו של העם היהודי המסומל בידי המנורה שכמו העם היהודי לא תושמד לעולם אם כי היא נודדת ממקום למקום.

סטיפן צוויג עצמו היגר מאירופה לברזיל ושם התאבד ביחד עם אישתו ב-1942 בזמן שבאירופה השתוללה המלחמה שאותה צפה וחזה שתחריב  את התרבות  האירופית .ובלי תרבות זאת לא יכול היה לחיות .במכתב ההתאבדות שלו כתב :" עולמה של לשוני שלי שקע ואבד לי ומולדתי הרוחנית, אירופה, איבדה את עצמה לדעת

.הוא סיים במילים " אני מברך את כל ידידי: הלוואי שיזכו לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם".

ידיעה על ההתאבדות המשותפת של סטיפן צוויג ואישתו בברזיל.

הלילה הארוך שאליו התכונן כעת היה הלילה הארוך שאותו תיאר כזה שהיהודים נכנסים אליו ב"המנורה הגנוזה".\\\

אבל ככל הנראה הוא חשב שגם לכל לילה יש סיום כפי שתיאר צוויג בסיום הספר כפי שהוא מובא בתרגומו הישן של פישמן "

 

מנורת משה חבויה בקברה הנעלם בלתי מודעת וללהשחת , עדין מצפה לגאולתה.

מעל לה התחוללו סערות הזמן .דורות אחרי דורות נלחמו העמים האחד בשני בגלל השליטה על הארץ המובטחת . אולם שום שודד לא תפס את המנורה הקדושה , שום יד חמדנית לא השיגה להרוס אותה….אף רמז קל לא גונב לאיש על מציאותה ואף יד סקרנית לא חיטטה במקום ששם היא מוטלת  ..וכן ינקפו יובלות אחרי יובלות ודורות אחרי דורות ואין יודע ואין מגיד מה אחרית צפויה למנורה : האם תוסיף להיות גנוזה לעולמים ואבודה לעמה הנודד ללא מנוחה בארצות הגויים  או תעלה ממחשכי קברה ביום בו ישובו נידחי יהודה לארצם ותזרע כקדם אור יקרות בהיכל השלום.

( המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 102).

פסל המנורה ליד הכנסת

אחיה השילוני ואשת ירבעם :סיפור על ימי ירבעם בן נבט מאת יוסף בן פנחס עוזיאל

אשת ירבעם בן נבט והנביא אחיה השילוני.

Painting by George Henry Grenville Manton, British Isles artists 1888

עוד סיפור בפרויקט הסיפור התנ"כי וההיסטורי שאני מפרסם בבלוג זה וב"יקום תרבות " המגזין בעריכתי ברשת.

והפעם עוד אחד מהסיפורים המועטים מאוד על ימי המלך הראשון של ממלכת ישראל "ירבעם בן נבט.

סיפור שמתקיף את שלטונו הרודני של המלך ושם דגש על צידקתם של הנביאים שהם המקבילה לאנשי התקשורת של היום הנאבקים במשטר מושחת ורודני.

הסיפור מבוסס על סיפור על אשת ירבעם בן נבט על פי תרגום השבעים, ליוונית של ספר מלכים .

אשת המלך ירבעם בן נבט היא אחות אשתו של שישק מלך מצרים, אשר ניתנה לירבעם לאישה.וכל זה מתואר בפסוק בתרגום היווני

מתורגם לעברית :

ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפנס הגבירה אשתו לו לאשה. והיא גדלה בתוך בנות המלך ותלד לירבעם את אביה בנו“.

היא באה לנביא אחיה השילוני כדי להתחנן שיביא לריפוי בנה ,סיפור שאינו נמצא בגירסה שלנו גירסת המסורה של ספר מלכים אבל כאמור למעלה נמצאת בגירסת תרגום השבעים ליוונית של ספר מלכים.

זאת שאלה גדולה ולא פתורה אם אכן מדובר בסיפור קדום מאוד שהיה בגירסה מקורית כלשהיא של ספר מלכים ואיך שהוא נשמט מגרסת המסורה או בסיפור מאוחר יחסית שבו השתמש המתרגם של השבעים כדי להרחיב את סיפור חייו של ירבעם.

אחיה ואשת ירבעם
' Venuti, Lodovico active 1st half of 19th century. Rome, S.Maria in Montesanto.

הסיפור מעניין בדרך שבה הוא משלב את כל הנביאים של המחצית הראשונה של ספר "מלכים " בסיפור אחד

יוסף בן פנחס עוזיאל ( 1888-1968) המחבר היה עיתונאי וסופר ציוני שהיה פעיל בעיר סלוניקי לפני שעלה לארץ ישראל

בשנותיו האחרונות הוא כתב מלבד מאמרים וסיפורים שונים על סלוניקי גם כמה סיפורים תנכיים .

למשל הרומן"בציר אביעזר:סיפור מימי השופטים ( הוצאת אל"ף 1958) " על ימי השופט גדעון

עטיפת הספר "בציר אביעזר" מאת יוסף עוזיאל על ימי השופט גדעון

הסיפור שלפניכם על ימי ירבעם בן נבט

פורסם לראשונה ב"דבר לילדים "כרך כט גליון 54

22 בספטמבר 1959

ולאחר מכן בספר

 שלשלת הזהב :   ממשה עד זרובבל /    תל-אביב :   אלף,   תשכ"ד [1964]

קובץ של עשרה סיפורים תנכיים שכמה מהם מרשימים ביותר.

ראו עוד סיפורים על ימי ירבעם בן נבט:

ספר מלכים הסודי :המלכים רחבעם וירבעם בספרות העברית

הנביא מיהודה והמלך ירבעם :סיפור מאת שלום אש

זמרת הארץ :סיפור על המלך ירבעם ופלישת םפרעה שישק לארץ ישראל מאת יצחק שנהר


https://www.lookandlearn.com/blog/5572/jeroboams-wife-hears-a-terrible-prophecy/
Harold Copping אשת ירבעם עוזבת את אחיה .ציור מאת

.