ארכיון תג: אתניקס

קול קורא מן המזרח -יום חדש היגיע :הגנוסיס של להקת "אתניקס"-אבי לבקוביץ'

להקת אתניקס היא אחת הלהקות הפופולאריות והוותיקות ביותר של ישראל  מנהיגה זאב נחמה ועמיתו תמיר קליסקי בורכו ביכולת נדירה ליצור להיטים מרקידים  ובראשם"תותים " השיר האהוב ביותר על אהוד ברק וכך הם זכו לכבוש את תואר להקת השנה חמש פעמים ברציפות, יותר מכל להקה אחרת בישראל.

אולם האם מדובר רק בשירים קליטים ותו לא ,או שמה יש במילים הפשוטות לכאורה הרבה יותר מזה ,משמעויות מיסטיות וגנוסטיות עמוקות ?

חוקר התרבות הפופולארית והגנוסיס  וחבר בחוג "חותם שלמה " אבי לבקוביץ היגיע למסקנות מעניינות בנושא.

קול קורא  מן המזרח -יום חדש היגיע : הגנוסיס של להקת אתניקס

מאת אבי לבקוביץ'

לפני שנה וחצי  בערך, מעט אחרי שכתבתי פוסט שלם על מיסטיקה גנוסטית בטקסטים של שירי פופ
, קיבלתי טלפון מחבר שאמר לי לבוא מהר בהתראה של 20 דקות כי יש בערוץ הספורט הופעה של אתניקס. חשבתי שזה מדהים, כי תהיה לי הזדמנות לברר משהו שאני חושב עליו כבר הרבה זמן עם
זאב נחמה

 וכך אכן קרה באופן מפתיע, מפתיע מדי אפילו. בתור מיסטיקן חובב, שמתי לב ללא מעט מסרים מיסטיים בשירים של הלהקה, בעיקר באלבומים הראשונים.   שאלתי את זאב נחמה אם אכן אני קולט נכון את המסרים האלה, שהם גנוסטיים ברובם. עוד לפני שהספקתי לציין את הגנוסטיקה הוא אמר לי שכן, וציין דווקא את הדת הזורואסטרית ואיזו מנטרה שלה שמסתבר שהוא אומר בכל הופעה. הוא ציין גם את שייקספיר והמסרים המיסטיים שלו, ואמר לי שיש לי אינטואיציה מצויינת, שאני מהראשונים שמדבר איתו על זה, שהעיתונאים בדרך כלל נהגו לרדת על המילים שלו מבלי לשים לב למסרים שמאחוריהם. הרגשתי התעלות לרגע, הוא הבטיח לתת לי ראיון לכתבה שאערוך בנושא. לבושתי עדיין לא אזרתי את היוזמה לעשות את הטלפון. בכל אופן גיליתי את כל הדיסקוגרפיה של אתניקס להורדה, ולכן לכו על זה כשאתם עושים שיעורי בית.  בשמיעה חוזרת גיליתי שבשירי להקת אתניקס יש מסרים גנוסטיים ברורים מאוד אם רק אתה יודע מה לחפש.

עכשיו אני כותב על זה סוף-סוף.

מוזיקה וגנוסיס

התרבות הפופולארית היא מיסיונרית, והמסר שלה הוא הקדמה. הקדמה שתביא את הגזע האנושי אל פסגת ההיסטוריה, אל האסכטון (Eschaton).

הקדמה הזאת אינה רק טכנולוגית, היא בעיקר מוסרית. התרבות הפופולארית מקדמת מוסר חדש שעובר בכל תמונה, בכל צליל, בכל אות. המוסר החדש הוא זה שיגרום לאנשים להפסיק להתגרות אחד בשני ולהפנות את המרץ שלהם כלפי מעלה – "וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", לבנות במקום להרוס, לשיר הלל במקום לקלל. זו האמת המיסטית, זו הגנוסיס, ותרבות הפופ שמה לעצמה מטרה – להביא אותה אל ההמונים.

זה קשה, כי זהו סוד, שלא רבים רוצים שתדעו. תרבות הפופ מייצגת בפני הממסד את השטן, הוא טוען שהיא מטמטמת את האדם והופכת אותו לחד-מימדי, היא יוצרת עבורו שפה שממסכת על האמת באמצעות חרושת תרבות קלוקלת. אמנות פופ חסרה ערך ומשמעות תרבותית משום שהיא ממוסחרת, רדודה, זולה, מושחתת. כל שחיתות מסלפת את האמת, והאמת נמצאת בכתבי הקודש שמחנכים לצניעות וערכי משפחה, לא להפקרות.

אמת הדבר, אבל הפרשנות של הפופ לצניעות ולערכי משפחה אחרים לגמרי מזו של הממסד – בשם אותם ערכים הוא מחנך לפירוד ולשנאה, היא ההפקרות האמיתית.

התרבות הפופולארית מחנכת לאחדות ולאהבה, אלה הם שיביאו את האנושות אל גן העדן המיוחל שלה, אל השלום והכבוד ההדדי שהמוסר הממוסד מונע – אולי כדי לשמר את מעמדו השליט, אולי מפני שהוא לא מודע לכך שהוא טועה. שליח האל בא לגלות לו את הפתרון, להציל אותו משלטון האר כנוטים. שליח האל הזה הוא מוסיקת הפופ, קרב האיתנים שלו ברוע עובר דרך המסרים המקודדים שלו. מי שיאכל מפרי עץ הדעת הסוחף הזה (שהממסד אסר, כמובן) ייחשף לסודות עליונים, הוא יצליח לפרוץ את מחסום האינסוף ולהתאחד עם האל הטוב – השלום והאחווה, "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" – וְאֵין מַחֲרִיד.

מוסיקת הפופ טומנת בחובה מסרים מיסטיים/גנוסטיים סמויים. למעשה, בדרך אלגורית אפשר לתת פרשנות שכזו לרוב שירי הפופ – בעיקר אלה שמודעים לעצמם. טיבו של שיר פופ, שנאמד עד כה בהצלחתו המסחרית ובנצחיות המוסיקלית שלו עובר פאזה. מאחר שאמת גלומה בו, ככל שאמת זו תחדור אל לבותיהם של המונים רבים יותר, כך תהיה נצחית יותר. פופולרית יותר. כזה הוא פופ טוב. מי שכותב אותו צופן בתוכו מסרים גם אם הוא לא מודע אליהם בדיוק, משום שהוא מציית לרוח התקופה. הפופ הוא וירוס פרוביוטי, הממסד אמנם מנסה לחסן את רוח המאזינים על ידי השתלת נוגדנים "מסורתיים" בתודעתו. אבל כאן מתממשת הקטלניות של הפופ, שאינה אלא נצחון האור על החושך. הפופ אינו קטלני במובן השלילי של המילה, הפופ הוא התגלמות הקדמה. הוא משתמש במדיה ככלי נשק מתוחכם, בלתי מנוצח.

את כל האתוס הגנוסטי ניתן לפשט לכדי שתי מילים: המירוץ לאינסוף. קחו את ציר המספרים, משני צדדיו יש את האפס המוחלט והאינסוף המוחלט – שני מספרים תיאורטיים בלבד שלא הושגו מעולם, שני קצוות בלתי מושגים שכל תשוקתה של הנשמה היא לחוות אותם. שניים שהם למעשה אחד, השלמות והאין. קחו מספר והוסיפו לו מספר על אינסוף, אבל כל מספר שתחשבו עליו תוכלו עדיין להמשיך ולהוסיף לו – מתי הגבול? קחו שבר וחלקו במכנה הגדול ביותר, כל מספר שרק תחשבו עליו יהיה קטן ממנו, כל עוד הוא מספר. מהו אם כן הגבול, והיכן האפס? שתי נקודות סינגולאריות קיימות על ציר המספרים, האינסוף והאפס המוחלט. 1/x מוגדר על כל הציר חוץ משני המספרים הללו, ולא בכדי. הלוגיקה האנושית לא מסוגלת לתאר את המספרים הללו, הם מעבר להשגתה. וזה הברוֹך הגדול – אם הם קיימים, ולא ניתן להשיג אותם, לשם מה הם קיימים? ולמה לא ניתן להשיג אותם? למי הם שמורים אי שם בסוף כל המספרים, אם לא למי שיצליח לפרוץ את גבול האינסוף?

האתוס הגנוסטי מדבר על עולם אימננטי, שבינו לבין העולם הטרנסצנדנטי הושם חיץ. העולם האימננטי הזה הוא כל ציר המספרים הממשיים, העולם הטרנסצנדנטי הוא שתי קצוות הציר. החיץ הוא אותה הנקודה הסינגולארית שמצד אחד שלה הציר סופי ומוגדר, ומצד שני שלה הוא אינסופי ולא-מוגדר. ברגע שנצליח לאתר את הנקודה הסינגולארית הזאת, בטח ברגע שנצליח להסיר אותה ולגשר בין הנחווה לבלתי-נחווה, בין הנגיש לבלתי נגיש – נגאלנו. כל עוד מדובר על דיכוטומיה, אנחנו חיים בעולם פגום. דיכוטומיה באשר היא: מוגדר ולא-מוגדר, נגיש ולא-נגיש, קיים או לא-קיים, חי או מת. אם נצליח להתגבר עליה נצליח להגיע אל ה"אחד העליון", שנמצא מעבר לכל אותן הקטגוריות. החיץ הזה, או יותר נכון מי שאחראי להמצאו שם – הוא הרשע. הוא מונע מבעד לטבעי לחוות את העל-טבעי, מעד לחיים לחוות את המוות. הוא אחראי לריבוי הנאלח, סילוקו יביא אחדות, גאולה.

המאמר הבא מדגים איך העבירה את המסרים האלה, לפחות באלבומיה הראשונים, ה-להקה שפיצחה את ה-DNA של הפופ העברי – הלא היא אתניקס שמדברת על כל הנושאים האלו בשיריה..

הגנוסיס של אתניקס

.
הסילוק  הוא ההסטה שעליה מדברים אתניקס בשיר "ציפור מדבר". זהו קו הגבול, שברגע שמגיעים אליו ניתן לגעת בשמיים ולהיות חופשיים. התשוקה הגדולה ביותר היא אותו מעוף ציפור שיאפשר לנו לחצות את קו האופק. ואיך עושים את זה? על ידי האהבה.

החיץ הזה מפני האינסוף הוא המחסומים שהאנשים שמים אחד בפני השני סביב סגור ליבם. כאילו שיש להם סוד גדול לשמור, ובחשד שלהם מפני הזולת הם חוששים לשתף אחרים בו. מי שפותח את ליבו הופך פגיע, והפחד הגדול הזה גורם לאנשים לבנות ביצורים.

החשד הזה הוא אי מתן אמון בזולת מתוך רצון למנוע פגיעה שלו. החשד הוא עצם ההנחה שיצר לב האדם רע מטבעו, והוא גורם לאנשים לפקפק בטוב לבם של האחרים. מלחמה שכזו גוררת שנאה, השלום הוא הבעת אותו האמון. החיץ הוא הרצון לשמור את הסוד, הסרתו היא הגילוי – פסגת החוויה, קול דממה דקה.

ועל השקט הזה מדברים אתניקס בשיר "לונדונדרי כמו במרסנד" – אותם כלבי השמירה שמתריעים מפני הסכנה, מונעים גישה אליו, רק בשל המשחק הזה באש האהבה. אבל אף אחד לא מבין שתת המקלע הזה עשוי למעשה קרטון. הרעש הזה אינו אלא שיר נעים. ברגע שמישהו שומע את ההמנון הזה שבלב הוא אוהב, ולו לרגע.

דרך נוספת לפרוץ את הגבול, "גבול האפשרות", "גבול בלי מחסומים", ו"להתנדף כמו חנקן" הוא על ידי הריקוד. ריקוד האש. הריקוד הוא הביטול העצמי כלפי המוסיקה. או בכלל. ברגע שאדם הופך לאוטומט, הוא מאבד-כביכול את השליטה, אבל בה בעת הוא משליט דבר אחר על גופו – האש. אדם שמשתוקק לבטל את האגו שלו ולתת, הוא מישהו שמתעלה. מהאדמה הוא מגיע אל השמים – "כמו האלים".

אבל דווקא הקושי הזה להצליל את המים העכורים, לעמוד על קצות האצבעות אבל עדיין לגעת בקרקע, להסיט את לפיד האש אל קו המים מבלי לכבות אותו, הוא הטרגדיה הגדולה של האדם. זהו קרב קשה בין שני כוחות באדם, הכח שרוצה לשאת אותו אל ראש ההר, וכח הפרא שרוצה למשוך אותו אל תחתיתו. עננים סגריריים מסתירים את השמים, כאילו מהווים תקרה מכיפת השמיים – קירות לבית, מחסומים. סכין האמונה יכול להקריב את העולה כליל, לו רק נניף את המאכלת על צווארנו. לו רק נעלה אל ההר, משם קורא הקול, לשם אנו אמורים לחזור. מישהו קורא לנו.

אמונה

אתניקס

מילים: זאב נחמה
לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי

שוב נשאר בין הקירות, מוצא אותך על הרצפה
נוגעת בדפי האמונה
בגופך יש כח פרא להמשיך כי זאת הדרך
דרך שתיתן לך הגנה
את נקרעת מבפנים, רואים אצלך על הפנים
ובידך סכין האמונה
רוצה אותי על המזבח, עם או בלי לילות ירח
בלי הנשיקה האחרונה

קול קורא לי מן המזרח
חזור אלי
בני שומרון מחכים על ההר
חזור לשם, סכיןהאמונה

עננים כבדים בינתיים מכסים את השמיים
באישונים אפור כהה מכה
הזייה שלא נשלטת על גופך שוב משתלטת
קצב רוחני שלא מרפה
את נקרעת מבפנים בצל כוחם של כהנים
ובידך סכין האמונה
רוצה אותי על המזבח, עם או בלי לילות ירח
בלי הנשיקה האחרונה

קול קורא לי מן המזרח
חזור אלי
בני שומרון מחכים על ההר
חזור לשם, סכין האמונה

על הסכין הזה מדברים אתניקס בשיר "אמונה", שיכול לקרוע את המסך ולהגשים את התשוקה הלא ממומשת, של הנשמה ששואפת לחזור אל האל, ושל האל עצמו שקורא לחלקיו האבודים. כך גם בשיר "אל האור". אותו האור שנמצא מאחורי ההרים ונושא את קולו אליך, השותקת אבל רק מתוך עצירת הכאב, שליבה חם אבל לא מצליח להגיע אל נקודת הרתיחה.

באותה תשוקה עוסק גם השיר "קטורנה מסאלה". צד אחד רוצה להעניק, והצד השני נמנע. צד אחד מבקש רק דבר אחד, אהבה. יוזמה גם מהצד השני על המנגינה מאותה ארץ רחוקה שהוא מביא, על הקטורת, על החול מהמקומות הקדושים. השמיים, לו רק האדם, החי על האדמה, ייעתר לו.

"שיר ישן" מדבר גם הוא על מתנות מרחוק ושיר שמתנגן, ורק צריך להמשיך ולשמוע אותו. הרחוק הזה הוא ענן, והמתנה היא מלאכים. השיר הוא שיר אהבה, והקושי הגדול הוא לחוות אותה לנצח. הפרדוקס הגדול הוא שהגישה אל האינסוף היא לכל היותר רגעית (וגם זה לא), פריצת הגבול תהפוך אותה לנצח – והמפתח הוא אחווה. אם כולם יאהבו את כולם, ויביעו אמון בכולם,

האהבה תפרח. וסמל הפריחה משמש את אתניקס לא מעט.

אדם ונחש

אתניקס
מילים: זאב נחמה
לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי

אביא לך, אראה לך, אקח אותך לדרכים מובנות
כמו פרח, את נפתחת, האבק שלך מתוק
את לא לבד, בת יער, לא לבד, זאת מגיה בלי צבע
אראה, אראה, אראה לך..

אני הייתי לך אדם, ואת היית נחש
בגן העדן הנעול, אני הוא החלש
בחלומות הכי ורודים, היית אישה בלי גוף עד טרוף

ליער הלכתי, לחפש לי רקפות,
עמדת מוקפת דרדרים כמגדלות.
מי זאת הנישקפה כמו שחר
מה יפו פעמייך, אראה ,אראה, אראה לך

אני הייתי לך אדם…

ולא לבד, בת יער, לא לבד
הגן נעול ואין שם אף אחד!

אני הייתי לך אדם…

לדוגמה, בשיר "אדם ונחש". "אביא לך, אראה לך", המתנה היא החזון, היחד ("לא לבד"). רק צריך לרצות לקבל אותה, לפתוח את שערי גן עדן הנעול ולהגשים את החלומות הורודים בהם הנשמה עוזבת את הגוף (שהוא במיתוס הגנוסטי העולם הכלא של התודעה, העולם החומרי שנוצר על ידי הדמיורגוס הרשע, שאחראי לחיץ מהאינסוף ולריבוי במקום האחדות), וכל החוויה היא אקסטזה.

"תותים " הפרשנות המיסטית.

תותים

אתניקס

מילים: זאב נחמה
לחן: זאב נחמה

תמיר קליסקי

הקור שבגנך מול החום שבגני
הבונקר לשמאלך מול הפגז שבידי
הרימון שלך לא פרי והוא מוכן אצלך ביד
אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד.

אור עולה מן המזרח יום חדש הגיע
שנינו נתגבר על האימה
תותים תותים בואי נקנה רק תותים
במקום עוד מכונות של מלחמה.

את המיטה חסמת בהרבה שקים של חול
ועל ראשך קסדה מן הבונקר שמשמאל
רצית שנשמתי תהיה צרורה לעד
אבל אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד.

אור עולה מן המזרח יום חדש הגיע
שנינו נתגבר על האימה
תותים תותים בואי נקנה רק תותים
במקום עוד מכונות של מלחמה.

 

השיר הידוע של הלהקה הוא “תותים”   ( 1992)    שעליו העיד לא אחר מאשר אהוד ברק שזהו השיר האהוב עליו ביותר.אתניקס אפילו ביצעו את השיר בחגיגות הניצחון  בבחירות של ברק.

על פי השמועות חברי הלהקה קיבלו את ההשראה לשיר משירם של החיפושיות "שדות התותים לנצח".

זהו פזמון שלו אפשר לתת כמה פרשנויות שונות .הוא מדבר על אותו חזון של אהבה חופשית. הוא עוסק במלחמת המינים ובכמה שהיא מיותרת.
הוא קורא לרומנטיקה במקום עוד מכונות של מלחמה שסתם מכאיבות והורסות, אהבה ולא מלחמה. במקום ללחום עדיף פשוט לקנות תותים, סמל התשוקה שעדיפה על מכונות של מלחמה שסתם מכאיבות והורסות. כל אחד היה רוצה שהאחר יקנה לו תותים במקום שיירה עליו פגזים ויצריך אותו להכנס לבונקר לשמאלו. שהרימונים שיקבל יהיו פירות, וגם אם יהיה בהם חומר נפץ, הוא יבעיר את האהבה, הרימונים לא יהיו עקרים וישאו פרי. ברגע שהאמון ישלוט והאימה תתפוגג, יום חדש יגיע, אור יעלה מן המזרח – אותו המזרח ממנו קורא הקול בשיר "אמונה", אותו האור שמסתתר מעבר להרים בשיר "אל האור", אותה הזריחה הורודה, האהבה שהיתה אבודה עד איחוד המאורות ב"אגדת השמש והירח".

אם כל האנשים היו מביעים אמון ולא חשד, האהבה היתה פורחת. זו משאלת הלב של אתניקס בשיר הזה. הביעו אמון, מפני שהאמון בונה אהבת אמת. הרגע שבו זה יקרה, יהיה אור מהמזרח, יום חדש על פני החושך של הניכור והחשד. השיר, אני מניח, נקרא תותים מפני שתות הוא בצורה של לב.
”. המכונות של המלחמה הם האביזרים שעוזרים להגיע לעונג עצמי (טיל הוא דימוי פאלי), התותים הם סמל התשוקה והפיתוי. ועדיף שנשתוקק אחד לשניה במקום שנגיע אל סיפוקינו לבד. הקליעים שלי מוכנים במחסנית כבר אחד אחד, אם רק תסכימי להיענות.
. ובפעם הבאה כשאתם שומעים על ציפור חופשיה שרוצה לגעת בשמים, ורוקדת סביב עצמה את ריקוד האש כמו האלים – תחשבו על אילו סמלים מדובר. וכשאתם שומעים על אדם ונחש, תחשבו על החטא הקדמון ועל הידע האסור.
.
ראו גם

"תותים " הקליפ

אתניקס בויקיפדיה

זאב נחמה בויקיפדיה

הצד האפל של הירח -הגנוסיס והתרבות הפופולארית :חלק א'

חלק ב'

בואו אל הסלע האדום: ניתוח הפזמונים "הסלע האדום " מאת חיים חפר ו"בואו לפטרה" של "אתניקס"-חיים מזר

 

"

השיר "הסלע האדום " של חיים חפר הוא אחד הפזמונים החביבים עלי ביותר ,למרות שכיום זהו פזמון כמעט נשכח.

פעם בשנות  החמישים הפזמון עורר סערה והשלטונות אסרו  להשמיע אותו ברדיו כי חששו שהוא יגרום לאנשים לבצע מסעות מסוכנים לעיר פטרה.

כיום הסערה שכחה מזה עשרות בשנים הפזמונים השנויים ביותר במחלוקת ברדיו הם כאלו שעוסקים בניבולי פה ובסקס ,לא תמצאו יותר פיזמון חדש  אחד ויחיד שעוסק באיזה שהוא סוג של גבורה ,אומץ לב או איזה שהוא סוג של פעילות גופנית באופן כללי ( להוציא זאת הסקסואלית כמובן ).

מבחינה זאת "הסלע האדום " אכן שייך לעולם אחר.

חיים מזר משווה את הפזמון עם פזמון חדש יותר של להקת אטניקס על הסלע האדום  ומגיע למסקנות מעניינות ביותר על הבדלים בין שתי תקופות.

הסלע האדום    

מילים חיים חפר

לחן יוחנן זראי

ביצוע אריק לביא

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא הסלע האדום.
הו, הסלע – האדום – האדום.

שלשה יצאו לדרך עם שקיעה,
מנגד להטו הרי אדום,
חלום ישן, מפה ומימיה,
לקחו הם אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

ראשון הלך גשש, מרים פניו,
מביט בכוכבים שבמרום,
אך המראה אשר ראו עיניו –
היה מראה הסלע האדום
הו, הסלע האדום – האדום.


בואדי, עת חנו בין אבנים,
אמר אחד, כמו מכה חלום:
רואה אני – פניה לבנים.
ענו רעיו: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

גלגל השמש על ראשם הלם
והם נושמים אבק מדבר וחם
ולפתע – כמו קפא בהם דמם
ראו הם את הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

מטח היריות היה קצר.
גנח אחד: נפצעתי – וידום.
ענו רעיו בפה מלא עפר:
הגענו אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום

בוא לפטרה

ביצוע: אתניקס
מילים: זאב נחמה
לחן: זאב נחמה, תמיר קליסקי וגיל אלון
בוא לפטרה – העיר שבאדום
בוא לפטרה – הסלע האדום
דרך קניון "סיק"
אל עולם עתיק
בוא אל הארמון –
"קאסר בינת פרעון".

בוא לפטרה – אל מעיין משה
בוא לפטרה – אל תחכה
רד בכביש עמאן
אל סיפור ישן
על יופיה של עיר
עכשיו מותר לשיר.

בוא אל ערביה אל חלומותיה
זוהר השמש על הרי אדום
בוא אל ערביה אל ארמונותיה
אני ועבדאללה מהמרים שלום.

בוא לפטרה – אין עוד מלחמה
בוא לפטרה – מסביב דממה
על מורדות ההרים
חצובים הסיפורים
בין אבני החול
שם תבין הכל.

בוא לפטרה – היא כמו אישה כנועה
בוא לפטרה – בשמלתה האדומה
כבר שנים מאות
מספרות האגדות
איך היא נשבתה בתום
בידי גברי האדום.

בוא אל ערביה אל חלומותיה
זוהר השמש על הרי אדום
בוא אל ערביה אל ארמונותיה
אני ועבדאללה מהמרים שלום.

בוא לפטרה – חבר חבר בוא
בוא לפטרה – לא נעצור
דרך קניון "סיק"
אל עולם עתיק
בוא אל הארמון –
"קאסר בינת פרעון".

פטרה-מנקודת מבט של שני דורות

מאת חיים מזר

פטרה,עיר נבטית בהרי אדום 100 ק"מ צפונית לאילת.מקום יפיפה ששימש אתגר לישראלים רבים בשנות ה-50.צעירים רבים חצו את הגבול עם ירדן מתוך מטרה להגיע למקום ורבים מהם שילמו על כך בחייהם מכיון שנורו על ידי חיילים ירדנים.על אירועים אלה כתב חיים חפר את שירו "הסלע האדום",יוחנן זראי הלחינו ואריק לביא שר אותו. שיר זה היה בבחינת זרז לאחרים לנסות את מזלם. בדיעבד השיר עשה פרסומת למקום והביא את עובדת קיומו של אתר ארכיאולוגי זה לתודעת הציבור הישראלי. מתוך מטרה למנוע מישראלים להגיע למקום החליט בן-גוריון למנוע את השמעת השיר ברדיו,החלטה שהיום לא היתה עוברת בכלל.בעקבות הסכם השלום עם ירדן ,המקום נפתח למבקרים .כל ישראלי הרוצה לבקר במקום הדלת פתוחה בפניו. להקת אתניקס כמחווה להסכם זה הקדישה את אחד משיריה לאתר. שם השיר הוא "בוא לפטרה".מכיון ששני השירים מטפלים באותו נושא ונכתבו בפער של שני דורות זה מזה,אפשר להשוות ביניהם.

השיר "הסלע האדום" הוא בעל מבנה עלילתי.יש התחלה,אמצע וסוף. על פי הגדרה הוא בלדה.הבלדה על אלה שניסו והשקיעו מאמצים על מנת להנות מיופיו של המקום ושילמו על כך בחייהם. בשיר שבעה בתים כאשר הבית האחרון הוא חזרה על הבית הראשון,מה שמקנה לשיר מבנה מעגלי.חוזרים להתחלה-התחלה של אחרים שניסו גם הם את מזלם.

בכל בית חמש שורות,כל שורה רביעית מסתיימת במילים "הסלע האדום" והשורה החמישית בכל הבתים היא אותה "הו,הסלע האדום-האדום." יש כאן הכפלה של הביטוי "הסלע האדום" פעמיים בכל בית והמילה אדום מופיעה עשרים ושניים פעם בשיר. מה שהוא מאוד דומיננטי שאי אפשר לעמוד אדיש כלפיו.הסלע האדום מזמין.אדום כסמל של תשוקה מינית,דבר שנרמז על ידי אחד מאלה שהגיעו למקום ואומר לחבריו בבית הרביעי :"רואה אני-פניה לבנים".

סיפור העלילה עצמו נפרש על פני חמישה בתים,מהבית השני עד לבית השישי. בבית השני מתוארים היציאה של שלושה טיילים והציוד שלקחו איתם למסע. זמן היציאה הוא עם רדת החשכה. הבית השלישי מתאר את המסע עצמו כשבראשם הגשש,מקצוע בעל חשיבות צבאית. יש בכך כדי ללמד על צורת ההתנהלות של המטיילים,מיומנויות שרכשו בצבא.בית רביעי היום שלמחרת,בו מתרחש שיח בין המטיילים.אותו אחד המשתמש בדימוי נשי וחבריו המעירים לו מה הם בעצם רואים.הבית החמישי מתרחש בצהרי היום כשהם עומדים לנוכח המקום ותגובתם-דמם קפא.הבית השישי מתאר את הסוף. אחד מהם נורה ונהרג וחבריו אומרים "הגענו אל הסלע האדום".סיפור עלילה טרגי עם אלמנט דרמטי. בתים שני עד שישי מתוארים בגוף שלישי רבים עם כניסתו של גוף ראשון יחיד בבית הרביעי ובבית השישי.בשני בתים אלה ישנה גם תשובתם של חבריו. השיח הוא ענייני ויכול גם הוא להעיד על הרקע הצבאי של המטיילים.יש משימה שאותה מתכוננים לבצע, אבל היא איננה צבאית. המטיילים לא יוצאים למסע מלחמה,אלא לצפות בהוד קדומים הנרמז בבית הראשון והבית האחרון:" מעבר להרים ולמדבר/אומרות האגדות,ישנו מקום".

הוד הקדומים מתואר ביתר הרחבה בשיר של אתניקס "בוא לפטרה".גם שיר זה בנוי משבעה בתים וגם לו מבנה מעגלי. הבית האחרון דומה בחלקים רבים לבית הראשון.יתרה מכך, ישנו מעגל פנימי נוסף והוא הפזמון החוזר הבא לאחר הבית השני והבית הרביעי.מעגל בתוך מעגל.מעניינת הסיומת של הבית השני:"עכשיו מותר לשיר" המעידה על מעין התכתבות עם השיר "הסלע האדום".

שתי השורות הראשונות בכל בית פותחות באותן מילים "בוא לפטרה" הזמנה לבקר במקום.פתיח בעל אופי של מסע פרסומי.אין כאן אווירה של מתח ודרמה,האווירה נינוחה ורגועה. בשיר "הסלע האדום" שם המקום מוזכר לאשונה בשורה הרביעית של הבית הראשון.בשיר של אתניקס הוא מופיע בשורה השניה של הבית הראשון .התכתבות זו מוצאת את מקומה גם בבית השלישי:

בוא לפטרה-אין עוד מלחמה
בוא לפטרה-מסביב דממה
אל מורדות ההרים
חצובים הסיפורים
בין אבני החול
שם תבין הכל.

רק מי שמגיע למקום יכול להבין מהו מקור המשיכה שפעל כקסם על אלה ששילמו בחייהם בבקרם באתר זה.
המסע הפרסומי של המקום מוצא את ביטויו גם באזכור מקומות ספציפיים כמו קניון "סוק","קאסר בינת פרעון",מעיין משה והנחיות בנוסח ספרי הדרכה לתיירים:"רד בכביש עמאן". המרכיב הארוטי שנרמז בשיר "הסלע האדום" בבית הרביעי, גם כאן נמצא בבית הרביעי:

בוא לפטרה-היא כמו אישה כנועה
בוא לפטרה-בשמלתה האדומה
כבר שנים מאות
מספרות האגדות
איך היא נשבתה בתום
בידי גברי אדום.

בניגוד לשנות ה-50 בהן שררה מתיחות צבאית בין מדינת ישראל למדינות ערב לרבות ירדן.הפעם זאת תקופה אחרת רגועה יותר וכפי שנאמר בשורה האחרונה של הפזמון החוזר "אני ועבדאללה מהמרים שלום".רובד אחרי רובד אפשר לראות את ההתכתבות ,למעשה החד-סטירית, שבין שירה של אתניקס לשיר "הסלע האדום".עולם אחר,משוחרר מאזיקים מדיניים ושמחה הרוצה לפרוץ החוצה.

עוד על המסעות לפטרה

קראו על עוד פזמונים של חיים חפר :

מותה של הדודה מחדרה" -ניתוח של הפזמון "הדודה מחדרה"

חסרון הכיס במבט פיוטי : על הפזמון "הפרוטה והירח "

"היו זמנים "  סקירה על שירו של חיים חפר בגירסה המקורית ובגירסאות אחרות