ארכיון תג: גילה גת טילמן

האם זה מוסרי וכדאי לבצע ניסויים בבעלי חיים ?

המדע הפסיאודו - מדע וערכיים מוסריים

 סקירה על

גילה גת-טילמן המדע, הפסיאודו-מדע וערכים מוסריים -. מבחר מאמרים:. הוצאת ירון גולן, 136 עמ',

2006.

 

האם למען בריאותנו שלנו עלינו לבצע ניסויים אכזריים ומכאיבים ביותר בבעלי חיים ,או שמה מסיבות של מוסר עלינו להימנע מכך לחלוטין? קובץ מאמרים טורד מנוחה דן בפירוט בשאלה זאת .

גילה גת טילמן היא ביולוגית שפירסמה בעבר ספר מעניין ביותר בשם "עסקי לחימה מוסלמית באוניברסיטה" על חוויותיה בעבר בעת לימודיה באוניברסיטה בבריטניה בשנות השבעים ומצאה את עצמה מעורבת בפרשת ריגול והברחת ידע טכנולוגי מסוכן ביותר לידי גורמים איסלאמיים טירוריסטיים. .


לאחרונה התגלגל לידי ספר שני שלה שונה עד כמה שאפשר מספרה הקודם .
המדע, הפסיאודו-מדע וערכים מוסריים -. מבחר מאמרים:. :. ( הוצאת ירון גולן,2006) וזהו קובץ של מאמרי דעה בנושאים מדעיים שבו היא בוחנת אספקטים מוסריים שונים של התחום הקרוב לה כל כך המחקר המדעי, ובעיקר הביולוגי. גת –טילמן בודקת את המחקר הזה לא רק כשעצמו אלא פגם מבחינת השלכותיו המוסריות..

היא מראה דברים המוצגים על ידי האקדמיה כמדע אמין, בעוד שאלה רחוקים מאוד מלהיות כאלה . ובין השאר מציעה לפתח קוד מוסרי חדש עבור החברה  ,ביחסים בין אדם לציבור  לשלטון,  וגם למדענים  בעת ביצוע המחקרים, שיתאים להתפתחויות הטכנולוגיות המודרניות של זמננו.

ובין מאמרים אלו בולטים מאמריה ( שמן הסתם מבוססים על ניסיון אישי ) בנושא הניסויים בבעלי החיים. והם גרמו לי להרהורים רבים בנושא.

ניסויים בבעלי חיים

הניסויים בבעלי חיים היו מאז ומתמיד ועדיין מהווים , חלק חיוני וחשוב מאוד בהתפתחות המדעית והרפואית, כשהנחת המוצא הייתה שניסויים בבעלי חיים, יספקו הבנה תיאורטית של מערכות החיים, וילמדו, כשלב ראשון, על השפעת תרופות על בני אדם. הניסויים שמשו רופאים ומדענים בחיפוש אחרי תרופות שונות.

אולם עצם הניסויים על בעלי החיים שנויים כיום במחלוקת קשה, כשנציגי אירגונים שונים למען זכויות בעלי החיים טוענים, שניסויים אלו מביאים סבל מיותר לבעלי החיים ואינם חיוניים באמת להמשך התפתחות המדע.
לטענתם, הניסויים השונים המבוצעים על בעלי החיים גורמים להם סבל נורא וזוועתי, ושעליו אין הם יכולים להגיב, ותוצאות הניסויים, לרוב או תמיד, אינן מצדיקות כלל את הסבל הזה.
נציגי אירגונים אלו מקיימים באופן קבוע הפגנות כנגד ניסויים אלו, ואף פעולות אלימות כנגד אנשי מדע המבצעים אותן, כשפעולות אלו כוללות בין היתר – פריצה למכונים שבהם מבצעים המדענים את הניסויים, תוך חבלה בשגרת פעילותם המדעית בצורות שונות, במה שהם מגדירים כ"טרור נגד טרור".

במסגרת ניסויים אלו עושים שימוש בחומרים שעלולים להיות מסוכנים לאדם. הניסויים על בעלי החיים נראו תמיד מוסריים יותר מאשר ניסויים על בני אדם.

מעריכים שברחבי העולם ישנם כחמישים עד מאה מליון בעלי חיים מסוגים שונים שבהם מבצעים ניסויים מידי שנה בידי מדענים וחברות .

רבים הם בעלי החיים המגודלים במיוחד עבור ניסויים, אם כי ישנם כאלו שנתפסות במיוחד עבור ניסויים. לרוב, המחקר והניסויים מבוצע במסגרת האוניברסיטאות, בבתי-ספר רפואיים ומרכזי חברות מסחריות, כשבמסגרת הניסויים על החיות מבצעים ניסויים בסמים ובתרופות ומחקרים התנהגותיים ותאורטים, כשגם מקומם של ניסויים צבאיים לא נפקד במסגרת המחקר על בעלי חיים.

אולם בעשרות השנים האחרונות, עם התפתחות והתחזקות המודעות האקולוגית והגלובלית, מצב זה התחיל להשתנות, ויותר ויותר נשמעת הטענה שאין לאדם לחשוב רק על צרכיו שלו אלא גם להתחשב בצרכי העולם וכדור הארץ, ובכלל זה בצרכיהם של בעלי החיים החולקים עימו את עולמו. .

באם  בעבר איש לא היה מטיל ספק בצורך בניסויים בבעלי חיים, ולו גם מכאיבים וקטלניים ביותר אם אלו יכולים להביא לשיפור בבריאותם של בני אדם, הרי שכיום יותר ויותר פעילים לזכויות בעלי החיים קוראים להפסיק ניסויים אלו לאלתר, מאחר שאי-אפשר שבריאותם ורווחתם של בני אדם תבוא על חשבונם של בעלי חיים.

גת –טילמן מציינת שסיבה שנייה להתנגדות היא שהניסויים קידמו את המדע כי הוא היה בראשית דרכו. נבדקו אז שאלות בסיסיות, דברים הזהים באדם ובחי, כמו תפקיד הלב, הריאות וכ"ו.

 כיום המחקר מתקדם יותר, ונחקרים דברים שהם שונים מחיה לחיה, ומחיה לאדם, כמו למשל תזונה. גם רב המחלות המשותפות לאדם וליונקים אחרים כבר נחקרו. כיום נחקרות מחלות כגון פרקינסון, שלא מוצאים בחיות. כדי לערוך מחקר עליהן, מייצרים בחיות את המחלה באופן מלאכותי. אבל מכיוון שלא ייצרו סיבת מחלה זהה לזו שבאדם, גם ערך המחקרים מפוקפק. לכן הניסויים בחיות עוזרים פחות לאדם ואף מזיקים. חוקרים בשטח המוח, שהניסויים בו רבים אכזריים, טוענים שהידע המופק היום על המוח, והניתוחים שפותחו למחלת פרקינסון, נובעים מתצפיות בחולים עצמם, ניתוחים שלאחר המוות וכ"ו ולא מהניסויים בחיות.

רופאים המתנגדים לניסויים טוענים שהמחקרים בבעלי-חיים נמשכים בגלל הקלות לקבל עבורם תקציבים והתעצלות החוקרים להחליף טכניקות שהם מאומנים בהן-בשיטות חדשות , כיום נערכים ניסויים שחלקם אכזרים מאד, ורובם חסרי ערך רפואי.

גם המלאכותיות במצב שבו נמצא בקוף בניסוי, ואפילו בתנאי המעבדה, עלולה להביא לקבלת תוצאות מוטעות

ארגונים הפועלים נגד הניסויים נעשו בשנים האחרונות ליותר בולטים מבחינה ציבורית והם מקבלים יותר ויותר תשומת לב תקשורתית חיובית. ופעילים של אירגונים אלו אינם מהססים לתקוף באלימות מוסדות שידוע שהם מקיימים ניסויים אכזריים במיוחד לדעתם בבעלי חיים

רופאים ואנשי העסקים, העומדים מאחורי הניסויים בעלי החיים, נמצאים כיום כמעט בצד המתגונן. הם נאלצים לתרץ ולהסביר שוב ושוב את חשיבות הניסויים האלו עבור ציבור, ששוב אינו מוכן לקחת ניסויים אלו כמובנים מאליהם, כך שהעוסקים בניסויים מאותגרים מוסרית, תוך השוואות לניסויים האכזריים של מדענים נאציים כמו מנגלה באושוויץ.

ואכן ספר ידוע בתחום זה קרא לעצמו "כל יום אושויץ", והמשמעות היא שבעלי החיים מגיעים מידי יום למחנה אושוויץ משלהם, שבו מבצעים עליהם מדעני ניסויים אכזריים שלא היו מעלים על דעתם לבצע בבני אדם[
גילה גת = טילמן טוענת שהיחס לחיות במדע בכלל הינו שערורייתי ולא מוסרי. מלבד במחקר הביולוגי והרפואי. בחקלאות מפתחים שיטות על מנת להפיק רווחים מירביים מהחיה ולנצל אותה ללא גבול. כשם שאסור לנצל אדם ללא גבול, כך גם אסור לנצל חיה. החוקרים והנסיינים, מתייחסים לחיה כאל חפץ, ושוכחים שיש לה נפש והיא בעלת תחושות ורגשות, ושהחיה מחפשת מזון, מתגוננת ומגדלת צאצאים ומגלה רגשות ותגובות שמחה וצער הדומות לאלו של בני האדם, כפי שיודע כל מי שחיים עימו חתול או כלב. לחיות יש מערכת עצבים ומוח, וברור שהם סובלים כמו בני האדם, והם בעלי כישורים שכליים רבים[4]. לדעת גילה, הרג החיה לצרכי אכילה הינו דבר טבעי, כי כך בנויה שרשרת המזון. אולם אסור לענותה בעודה בחיים.

לבעלי החיים יש ערך משלהם, ואין להתייחס אליהם כאל אמצעים למטרותיהם של בני האדם בלבד. הם קיימים לשם עצמם, ולדעתי הם תורמים רבות לעולם ולאנושות בעצם קיומם, ויש לאסור את הניסויים עליהם.
אמנם, יכול להיות שיכולתם לבקר את מעשיהם ויכולתם לתקשר הן מוגבלות, אך יש גם יצורים אנושיים שחסרים כישורים אלו, כגון תינוקות ומפגרים, ואיש לא יעלה על דעתו לבצע בהם ניסויים, וככלות הכל, חתולים וכלבים מזהים מילים בודדות ומגיבים לטון הדיבור של האדם
לכן יש להתייחס אליהם באופן מוסרי כפי שנתייחס למפגר ולתינוק.
יש הטוענים, שאם כך הוא המצב, אזי יש להתחשב גם בצמחים, מכיוון שגם הם חיים ולכן יש להניח שיש להם נפש. על כך ניתן להשיב, כפי שגילה משיבה, שלצמחים אין מערכת עצבים ושאין הוכחה שהם חשים כאב, בעוד שישנן מגוון הוכחות לגבי בעלי חיים ובוודאי יונקים.

ום כבר נהיר לרבים, שישנם ניסויים שאסור לעשות על בעלי החיים, וקיים פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, אולם הפיקוח מתירני מידי.

בפסיכו-ביולוגיה פותחים את גולגולת החיה ומכניסים לתוכם אלקטרודות, כדי לבדוק את הקשר בין התנהגות החיה ופעילות המוח, כי כל איזור במוחו אחראי על פעילות מנטאלית והתנהגותית אחרת. לדוגמא, רואים איזה חלק במוח פועל כשהאדם או החיה רואים תמונה. ניסויים אלו נערכים בעיקר בקופים בגלל דמיונם לבני אדם. החיות, כולל הקופים, סובלים בניסויים אלה, אולם אין הם יכולים לתקשר עם המטפלים, ואינם יכולים לבקש להפסיק את הניסוי כפי שיכול האדם לעשות.

לטענת חוקרים שהם רופאים . לניסויים במיקרו-אלקטרודות יש ערך רפואי רק כשהם נעשים באדם, כי מוח החיות, כולל הקוף, שונה מזה של האדם. לעומת זאת יש חוקרים הטוענים כי מוח הקוף דומה מאוד למוח האנושי יותר ממוחם של חיות אחרות, והם כמובן תומכים בניסויים בגלל דמיון זה).

לפי דעת הרופאים החוקרים הניסיונות הפסיכו-ביולוגיים בבעלי חיים מוטעים וחסרי ערך, מכיוון שאי-אפשר לשוחח עם החיות, כולל הקוף והתנהגותם לא מובנת די, כי לא די מכירים את אורח חייהם המדויק ואת הפסיכולוגיה שלהם.) כן הקוגניציה של החיות, כולל הקוף שונה מאוד מזו של האדם, והתפקידים הנדרשים מהאדם, כגון דיבורי כתיבה והבנה, שונים מאוד מאלו של חיה, כולל הקוף.

כשמנסים תרופות על חיות, ניתן לראות כיצד הן משפיעות על התנהגות החיה, אולם אי-אפשר לשאול אותה כיצד היא מרגישה כתוצאה מהניסוי. כך למשל מצאו, שעכברים עצבניים נעים פחות אחרי שקבלו תרופה מסוימת, ולכן מציעים לספק אותה לנפגעי טראומה, על מנת להתגבר על הסימפטום של ה"הסתובבות". אולם מכיוון שאי-אפשר לתקשר עם העכברים, אי-אפשר לדעת אם התרופה אכן מקלה עליהם באופן נפשי, או שמא היא סתם מדכאת את יכולתם לנוע, וכך, תוצאות מתן התרופה על לבני האדם עלולות להיות שונות משחשבנו.
לכן לדעת גת-טילמן יש לאסור את מרבית הניסויים בבעלי חיים בפסיכו-ביולוגיה, מכיוון שהם אכזריים מצד אחד, (כמו למשל כאשר מכניסים אלקטרודות לראש חיה ערה, ומזריקים למוחה חומרים מסוגים שונים ומשונים ) ותוצאותיהם מפוקפקות מצד שני.
היא קוראת לאסור על הניסויים במקרו-אלקטרודות במוח בבעלי החיים ולחכות שתימצא דרך לקרוא באופן ממוקד זרמים חשמליים מנקודות בודדות (עצבים בודדים) מעל פני הגולגולת השלמה, הן באדם והן בחיה ולא לפלוש לגולגלות. הטכנולוגיה מתפתחת לכיוון זה ולא ירחק היום שזה יהיה אפשרי. היום כבר יש דרך לקרוא סיגנלים מאזורים שלמים במוח (אם כי לא מנקודות בודדות) בלי לפלוש לתוך הגולגולת.

בכלל הידע על מבנה המוח לא עוזר לריפוי שקומי של נפגעי מוח ולריפוי פיגור ומחלות נפש, כי לא ניתן לשנות את מבנה המוח. הריפוי הוא ע"י תרגילים קוגניטיבים ופיזיותרפים ותרופות.
הניסויים האלה לא יעזרו בריפוי מחלות נפש, כי לא מזהים מחלות בנפש בבעלי חיים. מחלות נפש יש בהן אלמנטים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים, הקשורים לאדם בלבד ולא בעלי חיים, ואיך נוכל לדעת על עולמה הרוחני של החיה בלי לתקשר עימה ישירות.
לדעת גת –טילמן הסיכויים שיצליחו לפתח תרופות כתוצאה מניסויים במקרו-אלקטרודות במוח שואף לאפס כי בניסוי נבדקת נקודה מסוימת במוח, בעוד שתרופות נכנסות לדם ומשפיעות על כל מערכת העצבים וכל אזורי הגוף, מה שיגרום תופעות לוואי קשות מדי.

כן היא קוראת לאסור ניסויים בחקר כאב, בהם, למשל, שמים עכברים על לוח ברזל לוהט בכדי לבדוק את השפעת הסבל הנפשי שהכאב מסב על חומרים במוח, כשלבסוף לא ברור מהתוצאות באם ההשפעות הן תוצאה מהסבל הנפשי שהכאב גורם, או תוצאה מחומרים שנוצרו בגוף בגלל הכוויה מלהט הברזל[

לדעתה העיקרון של דקרט, שהביא להתקדמות המדע, הוא שיש לקבל כאמת רק דברים ודאיים וברורים, ובמחקרים שכאלו לא ברור בדיוק ממה נובעת התוצאה. עיקרי מסקנות מחקרים אלו וערכם המעשי מפוקפקים, והמדובר הוא ביצור חי המשלם את ערך המחקר.

אמנם לפעמים יש לניסויים שכאלו ערך זואולוגי תיאורטי. הם מלמדים על מוח החיות ואולי זה ידע מעניין בפני עצמו מבחינה זואולוגית, אך אין להם ערך מעשי-רפואי ידע זה אינו מלמד על בני אדם ולכן אינו עוזר לאדם. למשל, אם מעבירים זרם חשמלי בחלק מסוים של מוח החתול הוא קופץ, אך היא טוענת שאי-אפשר להסיק מזה לגבי בני האדם ולא כלום, מאחר שלחתול יש כישורים שאין לנו, ולנו יש כישורים שאין לחתול, ואפשר שאצלו ממלאים אותם חלקי המוח תפקידים אחרים.

גת –טילמן והמתנגדים האחרים טוענים, שישנם מעשים שאסור לעשות על חיה, אפילו בעבור ידע, מאחר שזה שאינו מצדיק את הסבל שנגרם לחיה, והם אינם שונים מהניסיונות האכזריים שעשו רופאים נאציים בבני אדם. לטענתה, ישנם דברים שאסור לעשות, אפילו בשמו של המחקר המדעי, לשם רכישת דעת, וגם למטרת הצלת בני אדם, ואלו כוללים עינויי זוועה בבעלי חיים.

היא טוענת , שאין לעשות בחיות שמלוות אותנו ונותנות בנו אימון, כמו כלבים וחתולים, ניסויים משום היותן דומות לאדם מבחינה אנטומית פיזיולוגית, זה גם מעיד על כך שיש לה נפש דומה לזו של האדם, ושיש להתייחס אליה בהתאם.

בארצות רבות אי-אפשר להכניס לשימוש תרופות שונות לפני שיבדקו על בעלי חיים ורופאים רבים אומרים שיש לשנות את זה כי ידוע שהיו תרופות שאושרו בארה"ב ובאנגליה לאחר ניסויים בעלי חיים, היה צורך לסלקם מהשוק מאחר שהתברר שיש בהם תופעות לוואי שלא ניכרו במהלך הניסויים בעלי החיים.

כמו כן יש חלופות לניסויים בבעלי החיים – למשל טיפול וניסוי בתאים אנושיים במעבדה (תרבית רקמה). אחרי פיתוח התרופות ניתן לבדוק אותן על חולים שנתנו הסכמתם לכך.

ישנם ניסויים שנערכים רק על קופים, מכיוון שישנן נקודות שאפשר לבדוק רק עליהם, מאחר והם הדומים ביותר לאדם, אולם זו גם צריכה להיות הסיבה להגבלה החמורה ביותר עליהם, מאחר שלשימפנזה למשל יש תודעה ואינטליגנציה כמו של ילדים, ולכן אי-אפשר להתייחס אליהם כאל חפצים.

לחלק מתוצאות הניסויים בבעלי-חיים יש ערך זואולוגי אך אין לא ערך מעשי רפואי.

, בעלי חיים שדומים לבני אדם, כמו שימפנזות, הם כבר כמעט או יותר מכמעט אינטליגנטים, ולכן ההגבלה על בצוע ניסויים בהם צריכה להיות יותר גדולה מבחינה מוסרית טהורה.

גת-טילמן טוענת שההתאכזרות לבעלי חיים מקשה את ליבם של הרופאים, ומרגילה אותם לאכזריות והם נעשים אכזריים גם כלפי בני אדם כתוצאה ממעשיהם. וכתוצאה מניסויים אלו נוצרות תיאוריות רפואיות חסרות קשר אמפטי לחולה, שאינו רואות את הריפוי מנקודת המבט של החולה.

הרצון לידע כמטרה אינו מקדש כל אמצעי. החוקרים המצדדים בניסויי טוענים שההגבלה פוגעת בחופש אקדמי וטוענים שיש להרשות ניסויים אלו כי אולי יתגלה במקרה משהו פורץ דרך בניסוי. אבל חופש אקדמי אינו הרשאה לביצוע פשעים. החיה הינה יצור בעל תחושות הסובלת ומשלמת את מחיר המחקר, ולכן אין הצדקה לבצע מחקרים בחיות כל עוד אין סיכוי סביר, ולמעלה מזה, שיהיה לזה ערך ברור בריפוי מחלות.

החיות, כולל הקופים, סובלים בניסויים אלה, אולם אין הם יכולים לתקשר עם המטפלים, ואינם יכולים לבקש להפסיק את הניסוי כפי שיכול האדם לעשות, וכתוצאה מניסויים אלו, נוצרות תיאוריות רפואיות חסרות קשר אמפטי לחולה, שאינו רואות את הריפוי מנקודת המבט של החולה.

הטענות של גת –טילמן הקוראת להפסיק את הניסויים מסיבות הומניות הן רציניות וחזקות ללא ספק :אולם יש לשקול גם את העמדות של הצד השני .

בעד הניסויים ?

לדעתי, לעצור באופן מוחלט את השימוש בניסויים בבעלי חיים עלול להביא לעצירת ההתפתחות של הרפואה ולסבל רב לבני אדם, ששוב קשה יהיה ליצור עבורם תרופות חדשות שאולי יקלו על סבלם או יפסיקו אותו[. כך שגם בזה תהיה חוסר מוסריות.
אני מסכים עם גילה גת –טילמן שיש לאסור על ניסויים מכאיבים, שגורמים יסורי תופת לחיות וניסויי זוועה, כמו למשל חיבור שתי חולדות במעייהן בניסויי-תזונה. אפשר תמיד למצוא דרכים חליפיות. חוץ מזה שלא רכישת כל ידע מצדיקה כל פשע. כן גם אני מתנגד לניסויים מכאיבים שאינם מספקים ידע וודאי ואינם יכולים לפתור בעיה רפואית אקוטית. התירוץ של "אולי פעם ידע זה יעזור" אינו מצדיק עינוי חיות.
לטענת הנסיינים בבעלי החיים, בדרך כלל מנסים עד כמה שאפשר לשמור את סבלם של בעלי החיים במינימום האפשרי עם חומרים מרדימים ומפחיתי כאבים שונים, הם קובעים שאפשר לבצע ניסויים בבעלי חיים מבלי להיות אכזרי כלפיהם, בניגוד לטענות המתנגדים השונים. אבל במציאות נערכים ניסויים אכזריים בלי משככי כאבים, כי חומרים מפחיתי כאב מפריעים לקבלת תוצאות נכונות בחלק מהניסויים. חוץ מזה יש כאב וסבל מניתוח אחרי שפגה השפעת החמרים, במיוחד בניתוחי מוח.
השימפנזות דומות יותר לאדם מקופים אחרים, ויהיה זה לא מוסרי לא לנסות על השימפנזות תרופות שיוכלו לעזור לבני אדם.
ואולי הטיעון החזק ביותר של תומכי הניסויים בבעלי החיים הוא, שהניסויים האלו עוזרים לא רק ליצירת תרופות לבני אדם, אלא גם לתרופות וטרינריות לבעלי חיים, שלולא הניסויים האלו, אי-אפשר יהיה ליצור, וכך לחלץ אותם ממחלות שונות שכרגע אין להן תרופה.וזה אומר שהניסויים שנערכים כעת בשימפנזים ,יכולים לעתיד להביא לתרופות שיכולות לסייע להם כנגד מחלות שונות שפוגעות בהם.
בסופו של דבר, נראה לי שעמדתם של התומכים בניסויים מבוקרים בבעלי חיים היא חזקה יותר מזאת של המתנגדים, שקוראים להפסיק כל ניסוי כזה לאלתר מסיבות הומניות. אנחנו יכולים להפסיק לחלוטין ניסויים כאלו, ואולם אז לא תהיה דרך ליצור תרופות חדשות שיש לנסותן על מישהו או על משהו,

אם זאת יש להבהיר שגילה גת -טילמן כמובן אינה מתנגדת לניסויים  בבעלי חיים כשלעצמם ,אלא לניסויים אכזריים בלבד וזה עניין אחר וחמור ביותר.

והמצב הוא, שבסופו של דבר צריכים לבצע ניסויים על מישהו או על משהו בכדי ליצור תרופות חדשות, מאחר שמחלות חדשות מופיעות כל הזמן (ושפעת החזירים היא רק דוגמה אחת), ויש לחפש להן תרופות, ותרופות אפשר לבצע רק לאחר ביצוע ניסויים.
אין ספק שהטוב ביותר הוא לעשות זאת מלכתחילה על מתנדבים אנושיים. אולם אין זה בטוח כלל שאכן ימצאו כאלה. אם אין כאלה, יש לבצע אותם על בעלי חיים תוך הקפדה מוחלטת שהם יסבלו כמה שפחות כאב.
אולם גישתה של גילה טילמן היא מוסרית מאוד כפי היא מוצגת בספרה, מעלה נימוקים מקוריים ופותחת צוהר לויכוח הקשה הקיים בנושא המעלה שאלות קשות שלא נמצאה להם תשובה וספק אם באמת תינתן להן תשובה טובה אי פעם.

את ספריה של גילה גת –טילמן אפשר להשיג דרכה בת"ד 3165 באר שבע 84131.  בחנויות צומת ספרים ובסטימצקי ובחנות "מיניבוק " ברחוב ההסתדרות 93 בבאר שבע .

ראו עוד בנושא

ביבליוגרפיה

, הנס רוש     טבח החפים מפשע /   תרגום ניר שלו  תל אביב :   כנרת,   1991

 

סינגר, פיטר,  שחרור בעלי חיים /   עברית שמואל דורנר   ישראל :   אור-עם,   תשנ"ח 1998

.      זכויות בעלי-חיים   החיים והמוות בתעשיות הבשר, הביצים והחלב, בעלי-חיים בספרות ילדים… ניסויים בבעלי-חיים… מיתוס יחסי-הכוחות הטבעיים / [עריכה: נעמה הראל ואריאל צבל]  תל-אביב : אנונימוס, – עמתה לזכיות בעלי-חיים 2002

  בעיות נבחרות בביו-אתיקה : ניסויים בבעלי חיים, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.

גינצבורג, שמעונה, ופישר, סוזי, ושלינגר, בתיה (עורכות), ניסויים בבעלי חיים (כרך א: מקראה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.

 גלבוע, יריב, וקאופמן רוני, שיטות מתקדמות במחקר ביו-רפואי ללא שימוש בבעלי-חיים, גבעתיים, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, 2001.

 .      לוי, זאב ונדב לוי  אתיקה, רגשות ובעלי-חיים : על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים, תל אביב, ספרית פועלים, תשס"ב 2002.

 

 .      הועדה למודרניזציה של המחקר הרפואי ניסויים בבעלי חיים : סקירה ביקורתית, גבעתיים : אגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, 1993.

           לנדאו, רות ושפלר, גבי (עורכים), אתיקה במחקר, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ז

 

 

פטרסון, צ'רלס    כל יום הוא טרבלינקה : יחסנו לבעלי חיים והשואה /    חיפה :   פרדס,   תשס"ו .

   Beauchamp, Tom L. “Opposing Views on Animal Experimentation: Do Animals Have Rights?” Ethics and Behavior 7.2 (1997): 113-121.

 

Francione, Gary L. “The use of nonhuman animals in biomedical research: Necessity and justification.” Journal of Law, Medicine and Ethics 35.2 (Summer 2007): 241-248.

9.      Galvin, S. and H. A. Herzog. Jr., "Ethical Ideology, Animal Activism and Attitudes Toward the Treatment of Animals.” Ethics and Behavior 2 (1992): 141-149.

  Palazzo Guido  & Lena Rethel (2008). Conflicts of Interest in Financial Intermediation              Journal of Business Ethics 81 (1)..

 

Sztybel, David. "Can the Treatment of Animals Be Compared to the Holocaust?" Ethics and the Environment 11 (Spring 2006): 97-132.

 

גילה גת טילמן נגד הניסויים בבעלי החיים

גילה גת –טילמן והפצצה הגרעינית האיסלמית

 

כולם היו ילדיו על המו"ל של הספר ירון גולן

 

 

גילה גת -טילמן והפצצה הגרעינית האיסלמית

אני אספן ענק של ספרים שקשורים בעולם הריגול והביון ,העולמי וגם ובעיקר הישראלי .. לדעתי יש לי את אחד האוספים הגדולים בנושא זה הן בתחום הספרות היפה והן בתחוםספרות "העיון " שכוללת הן מחקרים על השירותים החשאיים היסטוריות שלהם ותיאורימבצעים שונים שהשתיקה יפה להם גם זכרונות של סוכנים חשאיים ושל מנהלי שירותיםחשאיים.

האוסף כולל גם כל רומן מתח  וריגול שנכתב בידי מישהו שידוע שהיה קשור לשירותיםהחשאיים למשל ראש "המוסד " איסר הראל שכתב שני רומני ריגול וגם אחרים.

לעיתים קרובות קשה מאוד להבדיל בין הספרים שמוצגים כזכרונות עובדתיים וביןהספרים שמוצגים כרומנים בדיוניים ותו לא.
ישנו גם ז'אנר נדיר במיוחד של זכרונות  סיפוריהם , של אנשים שלא היו סוכני ריגול מיומנים או מנהלים בשירותים החשאיים  ,אלא אנשים רגילים ,לכאורה לפחות ,שמצאו את עצמם כרעםביום בהיר לכודים ומסובכים בפרשת ריגול מסוכנת .
אחד הספרים הבודדים בז'אנר הזההוא ספר עם השם היוצא דופן ( שהוא כנראה אחד הדברים שמשכו אותי אל ספר זה ) " עיסקי לחימה מוסלמית באוניברסיטה :כולל הפצצה הגרעינית האיסלאמית" ספר שהפרשה המתוארת בתוכו היא מוזרה עוד יותר מהשם והיא מביאה תיאוראמיתי ( עד כמה שניתן לברר ) של סיפורה של דוקטורנטית ישראלית שהסתבכה בשנות השבעיםבפרשת ריגול וניסיון להעביר ידע גרעיני לגורמים איסלמיים בלונדון.

 

 

נושא הפצת הנשק הלא קונבנציונאלי הגרעיני הכימי והביולוגי עומד כיום במרכז תשומת הלב העולמית. ובמיוחד גדולים החששות שהוא ייפול לידי מעצמה בעלת הנהגה אידיאולוגית קיצונית,כפי שכבר קרה עם צפון קוריאה וכפי שעומד לקרות אולי עם איראן.
אבל החששות הם גדולים מכך. ידוע שהנשק הגרעיני נמצא בידי מדינות איסלמיות כביכול מתונות כמו פקיסטן.
מה יקרה עם המשטר שם יפול ויעלה לשלטון אירגון קיצוני מסוגו של הטליבאן ?
מה יקרה עם נשק גרעיני יוברח למדינות חסרות שלטון כמו סומליה לידי ארגוני הטירור והפיראטים שם ?
במקרה כזה ניחוש :הם לא יהססו להשתמש בו.

 ובוודאי ובוודאי לא ימנעו לאיים משימוש בו בסחיטה גרעינית מסוג חדש.
וכדאי לדעת שיש פוסקי הלכה מוסלמיים קיצוניים במיוחד שהיתירו שימוש בכלי נשק גרעיניים למלחמה בכופרים.
אמנם הם בגדר מיעוט מזערי; אבל מיעוטים כאלו הראו שיש להם את היכולת להשתלט על מדינות. מנהיג בעל אידיאולוגיה קיצונית ( כפי שהיה  מנהיג סין הקומוניסטית מאו צה טונג בזמנו שבעיניו לא הייתה מניעה מוסרית להשתמש בנשק גרעיני, מאחר שלדעתו סין תשרוד גם מלחמה אטומית בניגוד לאויבייה ) ואירגון טרור בעל אידיאולוגיה קיצונית עם יגיע לידיהם נשק גרעיני עלולים להשתמש בו ובכך להביא חורבן שלא היה כמוהו.
המאבק נגד הפצת כלי הנשק הגרעיני נמשך מזה עשרות של שנים וידוע שגם השירותים החשאיים הישראלים פעלו ופועלים במבצעים שונים למנוע הגעת ידע גרעיני לידי גורמים איסלאמיים קיצוניים .רוב המבצעים האלו הוא מטבע הדברים חסוי.חלקם אנו יודעים הצליחו.
אולם כמה מהם כנראה לא.
עובדה מידע גרעיני נזל לאורך השנים וגם ממשיך לנזול למדינות כמו פקיסטאן עיראק ואיראן שכיום ישראל מנהלת עימה מלחמה חשאית מזה שנים בניסיון למנוע ממנה אפשרות להגיע לנשק גרעיני.

 

גילה טילמן  והפצצה הגרעינית

 

המלחמה הזאת היא ותיקה יותר ממה שרובנו חושבים.היא מתקיימת מאז שנות השבעים ואולי גם מאז שנות השישים.
פרטים על השלבים הראשונים במאבק הזה ניתן למצוא בספרה המעניין של גילה גת –טילמן "עיסקי לחימה מוסלמית באוניברסיטה :כולל הפצצה הגרעינית האיסלאמית :סיפורה של דוקטורנטית בלונדון ( הוצאת ירון גולן ,2002). ספר שהופיע -2004 ב- גם באנגלית בשם

ISLAMIC INTRIGUE AT THE UNIVERSITY

 ׁבהוצאת MAZO ׁ 2004ׂ
ספרה של גילה גת -טילמן חוקרת בתחומי הביולוגיה ,נקרא כמו ספר מתח או סרט של  במאי סרטי המתח אלפרד היצ'קוק.
החלק הראשון של הספר מתאר את חוויותיה של הדוקטורנטית הצעירה גילה טילמן ( גת כיום ) באנגליה ובעולם האקדמיה הבריטי , עולם המלא וגדוש בתככים זעירים, וגם בידידים ובני זוג מוצלחים יותר ופחות. עד כאן סיפור שגרתי המקביל לזה של כל סטודנט באוניברסיטה זרה או ישראלית .ככזה לא היה מזיק שהספר יערך טוב יותר על מנת לקצר את הדרך אל הנקודה העיקרית בסיפור.
גת- טילמן מתארת את חייה כדוקטורנטית לביולוגיה בלונדון באוניברסיטה שאליה נכנסו תלמידים מוסלמיים רבים,ומאידך שהתלמידים יהודיים וישראליים נטשו אותה בהמוניהם גם בעקבות התעמולה הקשה שמופעלת שם ללא הרף נגד מדינת ישראל רק גילה טילמן התמימה והאמיצה נשארת.
הסיפור מקבל תפנית מצמררת מאין כמוה כאשר הגיבורה גילה -טילמן  הבינה שהיא נמצאת באוניברסיטה בקשרים עם סטודנטים מוסלמיים החברים בקבוצות עויינות לישראל פקיסטניים בעיקר אבל גם אחרים שלומדים סודות גרעיניים כימיים וביולוגיים שונים בתחומים שונים שעלולים להזיק לישראל ולעולם שאותם הם מעבירים לארצם לשם יצירת כלי נשק' כנגד ישראל. 

גרוע מכך הסטודנטים האלו חוששים שתבין את זה. הם חושדים בה שהיא סוכנת ישראלית העוקבת אחריהם ( חשד סביר יש להודות לאור קריאת פרטים שונים בספר שאכן הופך למציאות) ומנסים לפגוע בה ולפי תיאורה אף מנסים לסמם אותה.
הספר מתאר היטב את תחושת האימה וחוסר הוודאות של המחברת שאינה יודעת למה לעשות עם המידע המצמרר.

האם להעבירו לידי השירותים החשאיים של ישראל? או שמה לשמור זאת ולעצמה ולהמשיך בחייה כמקודם כדוקטורנטית ולא להסתבך עם חבריה באוניברסיטה והרשויות שם.
ואכן הברירה היא מצמררת, שכן הסטודנטים הערביים שהיו מודעים לעניינה של טילמן  בהם ובמעשיהם  החלו לחבל בעבודתה ובפרויקטים מדעיים שונים שביצעה.
גת- טילמן דנה במהלך הספר בשאלה מדוע לא נמלטה פשוטו כמשמעו מהאוניברסיטה שבה חייה הפכו להדרגה לגיהנום ומסבירה שזה היה בגלל  שבאוניברסיטה ניתנו לה תנאים טובים. אבל גם בגלל עקשנות , סירוב לעזוב ויהי מה.  המנטליות שהייתה קיימת אז שישראלים לא בורחים מסכנות ושישראלים מנצחים תמיד במאבקיהם וגילה טילמן פטריוטית ישראלית נאמנה בהחלט הפנימה את המנטליות הזאת.
בשלב מסויים כאמור  גילה נחשדה  בידי סטודנטים מוסלמים ובידי גורמים מסויימים  באוניברסיטה  שהיא מבצעת נגדם מעקבים ושהיא סוכנת ישראלית.והם החלו לפעול נגדה בצורות שונות.
על פי תיאורה  גת -טילמן מצאה את עצמה מסובכת במאבק פנימי בין גורמים בריטיים שתמכו בישראל וכאלה שתמכו בטרוריסטים הערביים. היא העבירה ידיעות על דברים שראתה לשירותי הביטחון של ישראל מתוך הנחה ששתיקה בנושאים כאלו תהיה בגדר בגידה במולדת.
לפי תיאורה גורמים בשירותי הביטחון הבריטיים שהיו עויינים לישראל ולדעתה לא מן הנמנע שהיו בקשרים עם מרצים שונים באוניברסיטה,עוינים ביותר לישראל שתמכו באירגוני הטירור סיממו אותה ואף חקרו אותה במשך יותר מעשרה ימים  בסצינה שנקראת כמו משהו מסרט מתח היצ'קוקי מבעית במיוחד.
אך לבסוף הצליחה  גילה להשתחרר עזבה את האוניברסיטה ולחזור לישראל והעבירה את המידע שצברה לשירותים החשאיים כאן .מה עשו עם מידע זה אם בכלל אין לדעת. לפי טענתה,המסתמכת על אירועים שונים שקרו לה בארץ, הם ייחסו חשיבות לידיעות אלו, מן הסתם השתמשו בו במבצעים חשאיים שונים שאיננו יודעים עליהם.
האירועים שאותם גת –טילמן מתארת התרחשו ב-1973 .מאז כידוע פקיסטן הישיגה נשק גרעיני וייתכן בהחלט ולמעשה סביר שהיה זה דרך מידע שהושג באוניברסיטאות כמו האוניברסיטה האנגלית שאותה מתארת גת –טילמן או מוסדות אחרים מסוג זה.

 כמה מוסדות כאלו היום הם אבן שואבת לפעילים של אירגוני טרור ושל האיסלאם הקיצוני והם עומדים כיום בראש הקריאות להטיל חרם על ישראל.
למרבית הצער הרבה בספר הוא כמו שרוי בערפל ,ברור לקורא שישנם פרטים חשובים שחסרים על מנת להשלים את הפאזל שנמצא בליבו של הסיפור

ואולי העירפול הוא מכוון.
לא מן הנמנע ( אם כי זוהי השערה בלבד שהמחברת מכחישה ) שבניגוד לטענותיה של המחברת היא אכן הייתה קשורה בדרך זאת או אחרת לשירותים החשאיים של ישראל והספר יצא לאור כחלק ממאמציהם של השירותים החשאיים להפיץ בעולם את התודעה לאיום המוסלמי של שימוש בנשק הלא קונבנציונאלי.

 לאחר קריאת הספר המצמרר נשאלת השאלה האם היום בעולם שבו הכל פתוח לכל דרך האינטרנט אפשר עוד להסתיר מידע מסוכן כל כך כמו המידע הגרעיני?
התשובה היא כנראה שלצערנו לא. גם אירגוני טרור עלולים להשיג בעתיד אם לא הישיגו כבר מידע חיוני על כלי נשק גרעיניים מוגבלים לפחות כמו פצצה גרעינית מלוכלכת.
ספרה של גת-טילמן בהחלט ספר מעניין ומעורר מחשבה על הזמינות של מידע מסוכן בעולמנו וגם מעלה את השאלה מה יעשה אדם שנתקל בפרשה כזאת כיצד ינהג :האם יעדיף לעצום עיניים בפני הנעשה סביבו ?או שמה ינסה לבצע פעולת בילוש ובכך לסכן את עצמו כמו בסרט של אלפרד היצ'קוק ?
שאלה שלי אין עליה תשובה. מספרה של גת –טילמן לפחות מתברר שבמקרה שלה התשובה היא חיובית.היא לא עצמה עיניים. ולא היססה לסכן את עצמה.

מאז ספר זה גילה גת טילמן פירסמה ספר נוסף של מאמרים העוסק במוסריות ומדע.

 

את ספריה של גילה גת –טילמן אפשר להשיג דרכה בת"ד 3165 באר שבע 84131 ובחנות ספרים  "מיניבוק" רחוב ההסתדרות 93 בבאר שבע.

.

 

 

ראו גם

 

עסקי לחימה
גילה גת טילמן על המדע והפסאודו מדע –ערכים מוסריים

עסקי לחימה באנגלית

 

גילה גת טילמן על ניסויים בבעלי חיים