ארכיון תג: מלחמת יום הכיפורים

אל לב האפלה : האלוף גורודיש הראיון האחרון מאת אדם ברוך וההצגה

47 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקוטובר 1973.

ולכבוד זה הנה הראיון האחרון והמפורסם  מכולם של האלוף שמואל גונן "גורודיש" מלב האפילה בג'ונגל האפריקני כפי שניתן לעיתונאי אדם ברוך אחד הראיונות המפורסמים ביותר בתולדות התקשורת הישראלית.

ראיון שהפך להצגה ידועה מאוד, קלאסיקה של התיאטרון העברי. 

 

 

גורודיש בששת הימים 

שמואל גונן.ויקיפדיה 

 

האלוף שמואל גונן הידוע בכינוי "גורודיש" הוא אחד האלופים  הידועים וגם לשימצה של מלחמת יום הכיפורים ועם הגורל אולי הנורא והדרמטי ביותר.

הוא היה בן למשפחה חרדית  בירושלים שביחד עם אחיו התקדם מאוד בדרגות בצה"ל

במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות חזית הדרום  כמפקד חטיבה 7  בהצלחה גדולה ביותר. 

גורודיש לפני ששת הימים.צילום "במחנה". 

 והנה נאום אלוף המשנה שמואל גונן גורודיש לסיירת חטיבה 7 ביום שלפני החמישי ביוני 1967  קרב  צומת רפיח.נאום צמא דם ושואף חורבן ללא ספק בכל קנה מידה. :

הערב ערב טרום קרב ,ייתכן ומחר עם שחר יהיה הקרב ,חשיבות הקרב מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו .אם לא ננצח במלחמה זו ,לא יהיה לנו לאן לחזור .נאצר עולה עלינו להשמידנו במיטב כלי זיינו.אך כוחנו עמנו,לראשונה מאז מלחמת השחרור ,להתמודד עימו כמעט שוים אל שווים .
 אתם הגדוד המהיר ביותר בצה"ל ,ואני בונה עליכם רבות.משימתכם תהיה הקשה ביותר ,תפרצו את הפריצות הקשות ביותר ובאיגופים העמוקים ביותר ,תעלו מחר על מוצבי רפיח.אני רוצה שתוך עשרים דקות יוכרע הקרב .אני רוצה לראות את הטנקים שלהם בוערים כלפידים.אין לבזבז פגזים על חייל רגלים תדרסו אותם ואת הטנקים שלהם.

.חיילים ! יש לכם פיקוד מצויין,  קדימה לניצחון. בתקווה להתראות מחר דרך מכשירי הקשר"

לעניות דעתי זהו אחד  מנאומי הטרום קרב הטובים ביותר בעברית לפחות שמוכרים לי..

.בסיום אותה מלחמה נאם  גונן נאום ידוע  אף יותר נאום "אחי גיבורי התהילה". ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו".

האזינו לנאום "אחי גיבורי התהילה " כאן.

אלוף משנה שמואל גונן גורודיש נושא את נאום "אחי גיבורי התהילה"  לאחר המלחמה ב-12 ביוני 1967.צילם נחום גוטמן 

הספר שנכתב על אותה מלחמה "חשופים בצריח" של שבתאי טבת וגם התמונות ההרואיות שלו שצילמו צלמים כמו נחום גוטמן וצלמי מגזין "לייף"האמריקני  הפכו את גורודיש למפורסם.  

אלוף משנה  שמואל גונן גורודיש ביוני 1967 צופה בעמדות המצריות .צילום של המגזין "לייף"

האלוף ישראל טל ואלוף משנה שמואל גונן מתכננים את מהלכי הקרב. מתוך הספר "חשופים בצריח" מאת שבתאי טבת,הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

מאידך הוא נודע כמפקד קשוח ואכזרי על פיקודיו בגלל הטעויות הקטנות ביותר.

ביולי -1973 הוא מונה לאלוף פיקוד דרום במקום אריאל שרון שפרש מהצבא ותוך זמן קצר שלושה חודשים בלבד לאחר שקיבל את הפיקוד האלוף הלא מנוסה  מצא את עצמו בחוד החנית של מלחמת יום הכיפורים.

מאמציו הצבאיים במהלך המלחמה נכשלו  הוא מצא את עצמו בסיכסוכים עם אריאל שרון שהוחזר לפיקוד שמכאן ואילך החליט החלטות תוך התעלמות מגורודיש  שלכאורה היה ממונה עליו ותוך אי ציות מופגן לפקודותיו השונות . גורודיש  בשלב מסוים אף שקל לאסור את שרון.   

 

 הרטכ"ל דדו ושר הביטחון דיין מחכים למוצא פיו של גורודיש וכששומעים מזדעזעים.

 

 

צילומים :לע"מ.

.בסופו של דבר הרמטכ"ל ושר הביטחון החליטו למנות מעליו את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר לב למרות התנגדותו הקשה של גורודיש שאף איים לעזוב בו ברגע את הצבא אלא שסגן הרמטכ"ל ישראל טל הודיע לו שאם יעשה זאת בעת לחימה יכלא כעריק.

בר לב אכן התגלה כמפקד טוב ורגוע בהרבה.גורודיש, העיד סגנו ,צרח כל הזמן. בר לב כמעט לא הרים את קולו . 

בסיום המלחמה איבד גורודיש את שמו הטוב.ועדת אגרנט החליטה שהוא היה אחד האחראיים לכישלון בימים הראשונים ביחד עם הרמטכ"ל וסילקה אותו מהצבא.

גורודיש היה כעת אדם שבור.הוא היה נחוש להחזיר לעצמו את שמו הטוב ולהוכיח כיצד רומה בידי משה דיין שלדעתו היה האחראי לקונספירציה שהביאה למלחמת יום הכיפורים.

לשם כך נסע לרפובליקה המרכז אפריקנית לאסוף שם  יהלומים אבל הסתבך בעסקים גרועים.

בעת שהותו שם בא לבקרו העיתונאי הישראלי אדם ברוך שראיין אותו את הראיון המקיף ביותר על חייו ועל גורלו וגורודיש בלב הג'ונגל האפריקני דיבר ודיבר.ברוך הקשיב והקליט וכתב.

אדם ברוך 

הראיון  שפורסם במוסף "שבע ימים" של ידיעות אחרונות ב-29.5 1987 הפך לסנסציה.הוא פורסם לימים בספר מאמריו של אדם ברור מה נשמע בבית", (תל אביב : כנרת/ זמורה-ביתן/ דביר, 2004) 

את הגירסה המורחבת והמעודכנת הזאת תוכלו לקרוא כאן כתגובות.

 

  הראיון הפך למחזה מפורסם של הילל מיטלפונקט "גורודיש היום השביעי"שהוצגה בקאמרי ב-1993  בכיכובו של יגאל נאור  ושוב ב-2015 בכיכובו של נתן דטנר. 

 

גורודיש נפטר זמן קצר לאחר הראיון  מהתקף לב באיטליה ב-1991.

לאחר מותו  של גונן עלתה על הבמה הצגה בשם "גורודיש -היום השביעי" שהתבססה על הראיון עם אדם ברוך. 

ובהצגה  לא מובאים רק דבריו של גורודיש אלא גם תשובות שונות עליהם.

כולל בסצינת השיא שבה גורודיש מכוון לבסוף את אקדחו אל משה דיין  ואז עונה לו שר הביטחון לשעבר על טענותיו אחת לאחת. 

והנה הראיון לפניכם במלואו כפי שפורסם לראשונה עם מבחר תמונות של גורודיש  במלחמה.

בסיום תוכלו לצפות בהצגה שעלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת 2015 ולהשוות בינה ובין הראיון. 

 

 הרמטכ"ל דוד אלעזר "דדו "וגורודיש בימים הטובים לפני אוקטובר 1973. צלם לא ידוע.

 

גורודיש בטאבה בחוף של רפי נלסון כמה שבועות לפני אוקטובר 1973 

 

 

גורודיש אולי בפעם היחידה בחייו ובהחלט האחרונה לוחץ את ידו של  אריאל שרון כעת חילופי דרגת אלוף הפיקוד. 

 

גורודיש במלחמה 

 

גורודיש מקבל מידע על מצב רע. צילם נחום גוטמן. 

 

גורודיש יושב וחושב מה לעשות בעת שהדיווחים  האיומים מגיעים מהשטח. סגנו אורי בן ארי מחכה לפקודה. 

תמונות מתוך "מלחמת יום כיפור : זמן אמת /רונן ברגמן, גיל מלצר ; עורך – שחר אלתרמן ; [עורך אחראי – דב איכנולד] 2003 

גורודיש והרמטכ"ל

 

 

גורודיש מתכנן ורב עם אריאל שרון. צילום שלמה ערד (לע"ם)

צילום שלמה ערד לע"ם. 

 

בר -לב עם גורודיש לאחר שבר- לב קיבל את הפיקוד העליון מעל ראשו של גורודיש.

גורודיש לאחר מלחמת יום הכיפורים 

גורודיש בודק מפות בועדת אגרנט.

 

גורודיש לאחר ששמע את החלטות ועדת אגרנט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נתן דטנר ב"גורודיש" בהצגה  גרסת 2015 

קראו וצפו גם : 

שמואל גונן בויקיפדיה 

המקדימון להצגה "גורודיש -היום השביעי "

 

 

צפו בהצגה  "גורודיש -היום השביעי "במלואה 

 

כתבה על ההצגה "גורודיש -היום השביעי"  בהקאמרי

 

ראיון עם המחזאי והשחקן ב"גורודיש 

 

 

סצינה מההצגה "גורודיש" תיאטרון הקאמרי. 

הנרי קיסינג'ר במלחמת היום הכיפורים : מדינאי מרחיק ראות או ארכי קונספירטור?

כיום יש מי שטוענים ובהם למשל ההיסטוריון אורי מילשטיין שכל מלחמת יום הכיפורים נוצרה כיוזמה קונספירטיבית שנוצרה במוחו הקודח של לא אחר מאשר הנרי קיסינג'ר ו"יצאה מכלל שליטה".

האומנם ? אני לא חושב כך אם כי אין להכחיש שיש הרבה באופיו והתנהגותו של קיסינג'ר לאורך השנים שיכול לחזק טענה זאת.

 

Image result for henry kissinger yom kippur war

יחסו  של הנרי קיסינג'ר למדינת ישראל היה אמביוולנטי ואולי גם נשאר כזה.

.ב-1948 כאשר היה סטודנט לתואר ראשון התנגד להקמת מדינת ישראל הוא חשב שמדינה יהודית נפרדת במזרחן התיכון עלולה להיות "אסון היסטורי " ובכך שיקף את דעות יהודים אמריקניים רבים.בעיניו מוטב היה לו השתלבה הציונות בפדרציה עם ממלכת ירדן. 

מורו בהרוארד קרל פר'דריך נזכר כי קיסינג'ר היה מתנגש עימו לעיתים קרובות בשל תמיכתו בציונות שקיסינג'ר הוקיע אותה כ"מזיקה " לארה"ב.

 אבל נראה שהוא  חש הזדהות כואבת הוא לא ראה את עצמו כמי שמסוגל להיות מזכיר המדינה של ארה"ב בנסיבות שעלולות להביא להכחדתה של ישראל .יחד עם זה חשב שסיכוייה לחצות ותשרוד מעבר לאמצע המאה ה-21 הם קלושים. ([ הוא היה פסימי לגבי עתידה ,ואולי נשאר כך. יוחסה לו אימרה שישראל לא תשרוד עד שנת 2022 שהוא אמנם הכחיש.אם זה יתגשם או לא נדע רק בשנה זאת.)

קיסינג'ר היגיע לישראל בפעם הראשונה ב-1961 .המנהיג הישראלי הראשון שאותו פגש היה יגאל אלון שאותו פגש באוניברסיטת הרווארד ששם קיסינג'ר לימד ושם אלון למד במשך שלושה חודשים ב-1961.

לדברי קיסינג'ר אלון סיפר לו על מלחמת העצמאות שבה כמובן פיקד כמפקד הפלמ"ח הישראלי.לדברי קיסינג'ר הוא ראה בכך "הרפתקה פנטסטית". 

הוא היגיע למסקנה לאחר שלמד על ישראל שאי אפשר יהיה להשיג שלום עם הערבים במהירות והוא יוכל להיות מושג רק בסביבה שבה ישראל לא נראית כיוצרת היחידה והראשית של תוקפנות באיזור.

 

קיסינג'ר פוגש את ניקסון 

הודות לפרסומו כחוקר מדיניות החוץ קיסינג'ר  נהפך ליועץ לממשל קנדי וג'ונסון הדמוקראטיים ולא היה מזוהה דווקא עם המפלגה הרפובליקנית.

ואז היגיעה ההצעה של  ריצ'ארד ניקסון למנות אותו בתפקיד בכיר במימשלו לאחר שנבחר כנשיא. ההצעה  הייתה בגדר הפתעה מדהימה  לו ולעולם.איש לא הבין מדוע ניקסון השמרן החליט לתת תפקיד בכיר כל כך עם מי שהיה מזוהה עם יריביו הפוליטיים. סביר להניח שגם קיסינג'ר לא באמת הבין.

נראה לי  שלניקסון הייתה הבנה מדהימה בבני אדם והוא קלט משהו בקיסינג'ר שאולי קיסינג'ר עצמו עוד לא היה מודע לו באותו הזמן.

 

שני האנשים נראו שונים זה מזה מהותית במזג ובאופי אבל מהר מאוד התברר שיש בינהם תיאום אינטלקטואלי רב וקיסינג'ר ידע לנסח היטב ולבצע את המדיניות שבה רצה ניקסון.שניהם כאחד הצטיינו בתחושה חריפה של סמלים מזה וממשיות העוצמה מזה. 

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

בשנים 1969-1973 הוא היגיע לשיא הקריירה שלו כדיפלומט כעוזר בכיר של הנשיא ניקסון  לענייני ביטחון לאומי .בתפקיד  זה אירגן מחדש את המועצה לביטחון לאומי ,מינה יועצים מחוננים מהעולם האקדמאי והאפיל על שר החוץ הרשמי רוג'רס כאיש המשפיע  באמת במדיניות החוץ האמריקנית.

נראה שלרוג'רס לא הייתה משנה סדורה כפי שהייתה לקיסינג'ר כיצד יש לנהל את מדיניות החוץ האמריקנית ולטפל במשברים שונים שצצו בה ועל סמך אילו עקרונות.

הכוח המניע מאחורי מדיניות החוץ האמריקנית בשנים אלו כתוצאה  היה קיסינג'ר. לרוג'רס נודע על פעולות חשובות כהסכם לצמצום החימוש עם ברית המועצות, או הפעולות לנירמול היחסים עם סין לעתים קרובות כאשר הייתה הפעולה בבחינת עובדה מוגמרת.כך שקיסינג'ר כבר בשלב הזה נחשב לאיש החזק במדיניות החוץ האמריקנית.[

בתוך זמן קצר כבר עבד הצוות ניקסון –קיסינג'ר בשיתוף פעולה מושלם וקיסינג'ר התרומם מאפלוליות קומת המרתף של הבית הלבן למשרד יפהפה ריהוט בקומה הראשונה של האגף המערבי שלו.

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

 קיסינג'ר נחשב לאדריכל הדטאנט "בהרפיית המתח " בין ארה"ב וברית המועצות בהתאם לשיטתו הגורסת שאין חשיבות רבה לאידיאולוגיה ושאפשר ליצור אצל ברית המועצות  אינטרס מוקנה ביציבות ובשיתוף פעולה.  הוא הישיג את ההסכם הראשון להגבלת  נשק איסטרטגי והסכם למכירת חיטים לברית המועצות שסבלה במחסור מחמת חקלאות  הכושלת..

במגעים חשאיים חולל  קיסינג'ר את המפנה ההיסטורי ביחסי ארצו עם סין העממית והכין את הקרקע לביקור ניקסון בסין ב1972.

ומאז הוא נחשב למומחה בכיר ביותר במערב גם בעיני הסינים עד עצם היום הזה לכל מה שקשור לסין. 

על חלקו המכריע להשגת הסכמי הפסקת אש בוייטנאם הוענק לו פרס נובל לשלום.

בנתיים ניקסון נעשה מאויים יותר ויותר מפרשת ווטרגייט שהביאה לבסוף לסילוקו מהנשיאות.

ב-1973 התמנה קיסינג'ר לתפקיד שר החוץ של ארה"ב   היהודי הראשון בתפקיד בכיר זה וכעבור שבועיים פרצה מלחמת היום הכיפורים בין ישראל ומצרים וסוריה וזה היה משבר הבינלאומי הראשון שקיסנג'ר טיפל בו בתפקיד שר החוץ

קיסינג'ר טיפח בקרב ההנהגה הישראלית את התחושה שהוא עורק החיים היחיד שיש לישראל בממשל אמריקני עויין הרואה בישראל מטרד גובר וביהודי אמריקה  איום ממשי.  כתוצאה מפרשת ווטרגייט  יש שטענו שניקסון נעשה אנטישמי יותר ויותר כי חשב שגורמים יהודיים זוממים נגדו בפרשה זאת.

קיסינג'ר היה נפגש עם בכירים ישראליים בארבע עיניים ומדווח להם על אווירה עוינת כלפיהם בממשל האמריקני תוצאה של חרם הנפט הערבי.כתוצאה חשו בישראל שהוא כמעט "אחד משלנו " גם בגלל יהדותו.

 למעשה אין זה ברור עד כמה קיסינג'ר נתן אי פעם ליהדותו להשפיע על שיקוליו והחלטותיו במדיניות חוץ.נראה שנושא זה לא באמת השפיע עליו. 

נטען שכאשר הושבע קיסינג'ר לתפקידו כשר חוץ העדיף להשתמש בספר הברית החדשה למרות שהתנ"ך היה בהישג יד ונוסף על כך עשה זאת ביום שבת.

כמו כן הוזכר שבין מעשיו הראשונים בתפקידו הייתה הוראה יוצאת דופן לעובדים היהודיים במשרדו לעבוד גם בימים הנוראים.

דהיינו נטען שקיסינג'ר  אדיש לחלוטין ליהדותו. ולמוצאו היהודי.ייתכן.

נראה לי שקיסינג'ר רואה חשיבות עליונה בניהולה ובשימורה  של התרבות האנושית כולה והוא רואה בתרבות ובדת היהודית רק אלמנט אחד ולא בהכרח החשוב ביותר בתרבות זאת. 

קיסינג'ר  בכל אופן מצידו טען לאורך השנים דברים אחרים והדגיש את מחויבותו למדינה היהודית..הוא לא היסס לקבוע כי ארה"ב נושאת בהתחייבות היסטורית למדינת ישראל וכי השמירה על קיומה של ישראל היא מן האינטרס הלאומי של ארה"ב. ומעולם לא הסתיר את חרדתו העזה למדינת ישראל כמקום מקלט לשרידי השואה כמוהו וכמו חבריו.[13][13]

קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים.

ש להזכיר גם את ספרו החשוב של קיסינג'ר  משבר :   ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מוויטנאם /    ירושלים :   שלם,   תשס"ה 2004. שבו הוא מתאר כיצד סיים שני משברים חמורים ביותר מעט בזה אחרי זה "מלחמת וייטנאם ולאחריה מלחמת יום הכיפורים.

קיסינג'ר מדגיש בספר זה את מחויבותו המוחלטת לבטחונה של ישראל ואת העובדה שמלחמת יום הכיפורים הייתה הפתעה מוחלטת לאמריקנים בדיוק כפי שהייתה לישראלים.

עם זאת הוא מציין שהמלחמה הייתה עבורו "הזדמנות " להשיג ארבעה יעדים חשובים "בסדר זה:

 א. להבטיח את קיומה ואת בטחונה של ישראל .

ב. לצמצם ואם אפשר לסלק את הנוכחות הצבאית הסובייטית במזרח התיכון.

ג. לפתוח בדיפלומטיה בחסות אמריקנית כדי לנוע לקראת ישוב הסיכסוך.

ד. לתת תיווך אמריקני כתחליף לנוכחות צבאית סובייטית.

לדבריו של קיסינג'ר יעדים אלו הושגו "במידה רבה אם כי הדרך להשגתם הייתה סבוכה"( "משבר ע' יא)

וכאן נתאר כיצד עשה זאת והישיג את יעדיו. 

ב22.9.1973  מונה קיסינג'ר לשר החוץ היהודי הראשון בתולדות ארה"ב .

כשנודע על מינוי למזכיר המדינה ביקש קיסינג'ר שהצמרת בישראל לא תראה עודף סימני שמחה שיגלו איפוק.אבל האמת היא שישראל סייעה לו לקבל את המינוי בוושינגטון לחץ השגריר דיניץ על כל הכפתורים במטרה לעזור לקיסינג'רל עבור בשלום את המינוי במיוחד בסנאט.קיסינג'ר בהחלט הרגיש שהישראלים סייעו למינויו( 

כעבור שבועיים פרצה מלחמת יום הכיפורים המשבר הבינלאומי הראשון שטיפל בו בתפקיד שר החוץ .

 היום ידוע שלפני המלחמה קיסינג'ר קים ערוץ שיחות חשאי ביותר בין ישראל וסאדאת שדרכו ניסה להביא להסכם בין שני הצדדים. אך יש ספק רב אם סאדאת היה אז רציני בהצעותיו להגיע להסכם עם ישראל תמורת החזרת שטחים ללא מלחמה.נראה שהוא היה נחוש  בדעתו להילחם בכל מקרה.

נראה שלפני המלחמה קיסינג'ר העריך כמו ישראל שמתקפה ערבית רבתי אינה סבירה.הוא סיפר  שבמשך שבועיים לאחר שהתמנה למזכיר המדינה הוטרד בשל הכנות המצרים והסורים והסב לכך את תשומת לב המודיעין הישראלי.אך  לא האמין שזה משהו מלבד תרגיל.

לדבריו המלחמה שפרצה הפתיעה את ארה"ב לא פחות מישראל.

ההערכה הראשונה הייתה  שישראל פתחה במלחמה  מפני שקשה היה לפקידים האמריקניים וקיסינג'ר מן הסתם לחשוב שהערבים יתחילו במלחמה שהם אמורים להפסיד בה.

שבוע לפני המלחמה שמחה דיניץ שגריר ישראל בארה"ב  הרגיע  את קיסינג'ר שאין כל אפשרות שהערבים יתקפו. קיסינג'ר לא נרגע והזמין הערכות מודיעין אמריקניות מיוחדות.ואלו היו חד משמעיות :התקפה  ערבית היא מאוד בלתי סבירה.

( כפי שחשבו אז באמ"ן בראשות אלי זעירא).

הערכות אלו אושרו מחדש במרוצת השבוע ואף בבוקר ההתקפה.קיסינג'ר סיפר לעוזריו מהבכירים כי בשיחתו עם אבא אבן בניו יורק שם שהו יום וחצי לפני המלחמה בעצרת הכללית של האו"ם ,הסביר אבן באדיבות רבה שאין כל צורך אמיתי ביוזמת שלום כפי שהפציר בו קיסינג'ר כי המצב הצבאי "יציב לחלוטין".

על פי קיסינג'ר ההפתעה האמיתית הייתה בכישלון הניתוח המדיני של ישראל וגם של ארה"ב .לפני אוקטובר 1973הייתה הסכמה שמצרים וסוריה חסרות את היכולת הצבאית להחזיר לעצמן שטחים בכוח הנשק.איש לא הבין  שסאדאת לא כיוון לניצחון צבאי אלא לשינוי בשיווי המשקל ושהלם המלחמה יאפשר לשני הצדדים להראות גמישות שלא הייתה אפשרית כל עוד ישראל ראתה את עצמה עליונה מבחינה צבאית,ומצרים הייתה משותקת בביזיון  לאומי.

ישראל טענה אחר המלחמה שהיא לא נקטה במתקפת מנע מחשש לתגובה האמריקנית של קיסינג'ר.אבל הוא עצמו חזר וטען לאחר המלחמה"מעולם לא העמדנו לישראל את אי פתיחת המלחמה כתנאי לקבלת סיוע אמריקני".

האומנם? לי נראה שבעניין הזה הישראלים הם דוברי האמת. קשה להאמין שגולדה ודיין התבלבלו וייחסו לקיסינג'ר דברים שלא אמר אותם בנושא חשוב כל כך. 

השיטה שבה נקט קיסינג'ר ב-1973 הייתה מה שכינה שיטת "הצעד אחרי צעד".

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

השיקול שלו היה זה:כל המדינות הסובבות ותומכיהן כמו ברית המועצות וסין והעולם השלישי דרשו שישראל תחזור מידית וללא כל תנאי לגבולות 1967.

ורק לאחר מכן הן יהיו מוכנות"אולי " לפתוח בדיונים על שלום.

דיונים שהם לא היו מוכנים לפתוח בהם לפני 1967 כאשר ישראל לא החזיקה בשטחים האלו.

לקיסינג'ר היה ברור היטב שאחרי מלחמה נוראה כל כך כמו מלחמת יום הכיפורים אין שום דרך שבעולם שבה ישראל תסכים לנסיגה כזאת עבור הבטחה קלושה כל כך שאין לדעת מה אם בכלל עומד מאחוריה.

קיסינג'ר היגיע למסקנה שמכיוון שכך יש צורך  בשורה של צעדים קטנים שכל אחד מהם יזמין צעד תגובה מהצד השני ואלו יצרו אולי את התנאים שבהם יהיה לבסוף "נקודת שבר"  כלפי שלום עם אחת או יותר מהמדינות הערביות.[18][15]

קיסינג'ר קיבל ביקורת קשות על כך. ההנחה הייתה שהוא צריך ליצור רק תנאים למפגשים ישירים בין ישראלים וערבים .אבל שיקוליו היו שאסור שמצרים תושפל שוב מאחר שזה  יחסל את האפשרות שסאדאת יוכל להשתתף בתהליך שלום.אחרי הכל חיילים מצריים יוכלו להיות מוחלפים בקלות אפילו אם ישראל תכה אותם מכה קשה. אבל ממשלה מצרית שתהיה מוכנה לדבר עם ישראל יהיה קשה הרבה יותר למצוא.

קיסינג'ר האמין ששיטה זאת הייתה הבסיס למה שהפך להיות לבסוף הסכמי אוסלו ביון ישראל והפלסטינאים.

קיסינג'ר עם גולדה מאיר 

מה רצה קיסינג'ר בתחילה?

נראה שבשלב הראשון היה זה קיסינג'ר שאמר לגולדה מאיר "מה שלא יקרה אל תתקפו ראשונים" 

עצה/ דרישה זאת מילאה תפקיד חשוב במערך שיקוליה של ראש הממשלה. כיום טוענים רבים שעדיף היה שישראל הייתה תוקפת ראשונה וגם קיסינג'ר עצמו לימים נרתע מהצעה זאת שהוא עצמו הציע  והכחיש שאמר זאת.

אבל הוא כנראה משקר. 

 נראה שכך אכן חשב בתחילה. אולי בגלל שהיה משוכנע שמה שלא יקרה ישראל תכה מכה קשה את התוקפים אותה.סביר להניח שהאמריקנים לא היו מענישים את ישראל בחומרה אם הייתה נוקטת מתקפת מנע. בדיעבד ישראל לא קיבלה שום  פרס על התנהגות טובה על כך שנמנעה ממתקפת מנע למעט ביטויי סימפטיה פה ושם על ההתאפקות שגילתה.

נראה ששיקוליו של קיסינג'ר השתנו בעקבות כישלון התקפת הנגד של ישראל בשמיני לאוקטובר כשהפעם לא יהיה ניצחון ישראלי מהיר ומכריע בשתי החזיתות.

נראה שחשב שלפני שיתחיל משא ומתן מדיני על ישראל להכות מהר וחזק ולא לחסוך בתחמושת ולשפר את מעמדה הצבאי משום שזה יסייע לוושינגטון בפעולתה המדינית בבלימת הרוסים.הוא הדגיש שלארה"ב יש אינטרס שישראל לא תיכנס להפסקת אש מעמדת חולשה.

נראה שקיסינג'ר נדהם כאשר נודע לו שישראל זקוקה לסיוע צבאי רב מארה"ב אם ברצונה לנצח.

הוא הבין  גם שהמלחמה תארך ותגדל תלותה של ישראל בארה"ב.כתוצאה נוצר פתח שיאפשר לקדם את האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון.

עמדת קיסינג'ר בשלב זה הייתה  שכבר לא חשוב מה יקרה בהמשך ישראל כבר נחלה תבוסה איסטרטגית ואין היא מסוגלת לעמוד  במלחמה ביחס לאבדות שאותן היא סופגת.היא זקוקה לסיוע אמריקני.

הממשל גיבש עם כך עמדה לפיה האינטרס האמריקני הוא לאתר את השיטה הפחות בולטת להספקת ציוד צבאי ,ובחר לתת לישראל מעט ציוד תוך שמירה על פרופיל אמריקני נמוך.וחיפוש נוסחה להפסקת אש.

מאידך …..קיסינג'ר הבין  כעת שהמצב הנוכחי  דווקא מקנה יתרון לארה"ב שרק לה יש קשרים עם כל הצדדים בסכסוך זאת בתנאי שישראל לא תספוג מכות נוספות מצב שיביא להיחלשות כוח המיקוח האמריקני.

בשלב זה העריך קיסינג'ר את המדיניות הרוסית במשבר כמתונה ומרסנת וטען שהם נמנעים מלנקוט מהלכים שיחייבו מעורבות צבאית בשונה ממה שמסר לישראל החליט הממשל שחרד גם לדטאנט שכל עוד עמדת הרוסים פייסנית וקיים סיכוי להפסקת אש ,יספק הממשל לישראל אמצעי לחימה מוגבלים בלבד.כל עוד מצבם של הקליינטים המצרים והרוסים היה שפיר בשדה הקב התנהגו הרוסים באיפוק

.אך ברגע שהמצב השתנה והסורים נהדפו מרמת הגולן החלו הרוסים בעשירי לאוקטובר ברכבת אוויר מסיבית .האמריקנים שחששו לתדמיתם כמי שלא מגיבים בנחישות בעת משבר בינלאומי ,החליטו להאיץ גם הם את הסיוע לישראל.

סירוב סאדאת להפסקת אש תוך שימור המצב הקיים תרם להחלטה.

נראה שקיסינג'ר החליט כעת שלישראל אין חשיבות איסטרטגית מיוחדת משל עצמה באינטרסים הגלובליים של ארה"ב וכי יש מקום להכניס גם  את מצרים לברית איסטרטגית עם ארה"ב. .

מוסקבה סיפקה פי שלושה טנקים ופי שניים מטוסים לערבים מאשר וושינגטון לישראל ובפועל אף טנק שהיגיע ברכבת האווירית ובאוניות מארה"ב לא השתתף בלחימה הגיעו גם טילי אוויר אוויר וכמה מטוסי פנטום שעל פי חיל האוויר לא היה בהם צורך  אמיתי.ורוב מה שהיגיע היגיע אחרי הפסקת האש.עם זאת  האספקה הסדירה של תחמושת מארה"ב הבטיחה ראש שקט למפקדי צה"ל. שהתחמושת שלהם הלכה ואזלה.

אבל האספקה עוקבה  לכאורה בגלל דאגתו של מזכיר ההגנה שלזינגר לאספקת נפט  סדירה מהערבים.

למעשה נראה  שמאחורי הקלעים ולמרות הכחשותיו שקיסינג'ר חילק בינהם תפקידים.  

שלזינגר היה כביכול "האיש הרע" מבחינת ישראל וקיסינג'ר "האיש הטוב". אבל אין זה ברור כלל שכך אכן היה במציאות שמאחורי  הקלעים.

נראה שקיסינג'ר עצמו לא רצה לחזק "יתר על המידה " את ישראל בילל שיקוליו האיסטרטגיים הגלובאליים.

קיסינג'ר עם משה דיין

דיין כתב מאוכזב "בסופו של דבר במטוסי הפנטום קיבלנו פחות מחצי.ביקשנו טנקים וקיבלנו חמישית.ביקשנו נגמש"ים ולא  קיבלנו אף אחד.ביקשו מטוסים מסוגים שונים וקיבלנו מספר מזערי.ביקשנו כמה עשרות תותחים ואישרו לנו רק כשליש.ביקשנו משגרי טילים וקיבלנו כרבע מהכמות.חוששני כי מישהו בוושינגטון אינו נלהב יותר מידי לניצחוננו".

מי היה המישהו הזה? נראה שזה  היה קיסינג'ר  שר החוץ היהודי.שכמובן לא היה עויין לישראל אבל הייתה לו תמונה רחבה שהוא פעל על פיה. 

הוא חשב שישראל צריכה להצליח במלחמה אך ללא עליונות מוחצת.מבחינתו הצלחה ישראלית  בשדה הקרב היא גורם חשוב בשכנוע הערבים והסובייטיים להביא לסוף ללחימה.הרכבת האווירית הייתה  תשובה לרוסים ולא מהלך אנטי ערבי שנועד לגזול מהערבים את החזרת כבודם.

קיסינג'ר הסביר  לימים וגם בזמן אמיתי את העיכוב של כמה ימים בהספקת הנשק לישראל  בפרשת ווטרגייט ובהתפטרות סגן הנשיא ספירו אגניו ב10 לאוקטובר כתוצאה מהודעה בקבל שוחד ובהעלמת מס . אבל יש להניח שזה היה רק תירוץ. 

בספרו "משבר " כותב קיסינג'ר שאפשר שוושינגטון לא הייתה מודעת לעוצמת הצורך הישראלי עד היום הרביעי למלחמה.הוא האשים בעיכוב את שלזינגר.וטען  שהוא זה שחשש שהיענות לבקשות הישראלים  תהפוך את פניה של מערכה שהערבים מנצחים בה ותעכיר את יחסינו עם הערבים למשך זמן רב.

למעשה בפועל השיקולים האלה היו של קיסינג'ר ולא הייתה לו שום כוונה לסייע כל העיכובים של משרד ההגנה היו מתואמים עימו.מרגע שהחליט הנשיא לשגר מרבת אווירית כל העיכובים בנושא נעלמו מרגע שההוראה הנשיאותית הובאה לידיעתם על ידי קיסינג'ר.

קיסנג'ר לא רצה ניצחון ישראלי מוחץ ורצה למנוע מישראל לקבל הפסקת אש מוקדם מידי דבר שימנע אפשרות פתרון בעתיד  משום שהמצרים יסכימו לכך רק אם יהיו בעמדת הפסד.

קיסינג'ר הופתע לשמוע ב-13 באוקטובר שישראל מוכנה להפסקת אש מידית משום שיתרון צבאי מסויים לישראל היה חשוב לארה"ב להשגת יעדיה שלה.משום כך הודיע לישראל שעליה להכות מהר וחזק ללא חסכון בתחמושת כי ארה"ב תספק לה את כל מחסורה.

רק לאחר סירוב סאדאת להפסקת אש והאצת הרכבת האווירית הרוסית הורה הנשיא  ניקסון בהמלצת קיסינג'ר ב13 לאוקטובר על רכבת אווירית מסיבית בטיסות ישירות לישראל.

ככישלון התקפת  הנגד המצרית ב14 באוקטובר והצלחת מהלך הצליחה של צה"ל בפיקודו של אריאל שרון  בסואץ הביא  את קיסינג'ר למסקנה שנוצר  כעת בסיס נאות מבחינת וושינגטון להשגת הפסקת אש עלפי תנאיה. הוא הצליח לנצל את המצב הצבאי שיצרה ישראל בשתי החזיתות כדי לנהל  משא ומתן מול ברית המועצות מעמדת כוח ולהשיג נקודות במאבק הגלובאלי.

קיסינג'ר גם הבין שאם יגדלו מימדי תבוסתה של מצרים תגדל גם תלותה ברצונה הטוב של וושינגטון ותמומש הזדקקותה לסיוע  אמריקני.

כשזיהו הרוסים שמצרים הולכת לקראת תבוסה רבתי החלה התרוצצות דיפלומטית שבשיאה הוזעק קיסינג'ר למוסקבה  המעצמות סיכמו על הפסקת אש ב-22 לאוקטובר שישראל נאלצה להסכים לה.האיום הרוסי להתערב בא רק לאחר הפסקת אש.

בפועל שארה"ב כפתה על ישראל הפסקת  אש בהתאם לאינטרס הגלובאלי שלה.

הפסקת האש הראשונה קרסה באותו  הלילה (כנראה בהוראה של אריאל שרון ) והלחימה התחדשה  במלוא עוזה.

.קיסינג'ר  אדריכל הפסקת האש אמר "נראה היה שישראל גמרה אומר לסיים את המלחמה בהשפלה מצרית.אך לא היה לנו כל עניין לראות את חיסולו של סאדאת כתוצאה מהתגרות ישראלית בהפסקת האש שהשגנו ושהענקנו לה את חסותנו המשותפת."

הוא רתח מזעם וכפה על ישראל הפסקת אש שנייה שהפעם כובדה. אך במועד זה כבר הושלם כיתורה של הארמיה השלישית.

קיסינג'ר  היה משוכנע שהכנעת הארמיה הייתה מחסלת כל תקווה לפתרון דיפלומטי וגוזרת מאבק מתמידבין ישראל ומצרים.אילו נחל סאדאת בעקבות כישלון הניסיון הצבאי  היה עולה לדעתו במצרים  מנהיג קיצוני פרו סובייטי .נשק סובייטי  היה משקם  במהירות כוח שווה לארמיה המוכתרת ובמקודם או במאוחר הייתה פורצת מלחמה נוספת.תהליך השלום היה מסתיים לפני שהחל ומתחדש בחסות גרועה בהרבה .את מחיר  השמירה על סאדאת גבה קיסינג'ר מישראל.

קיסינג'ר כותב " לא רצינו שמצרים תחזור למחנה הסובייטי ,וגם לא חשבנו שנכון לגרור את מוסקבה לסיבוב עימות שני".

הוא היה תומך בישראל בכל סיטואציה אבל היה מראה לה את זעמו בצורות שונות.

 

מסע הדילוגים של קיסינג`ר

קיסינג'ר עם סאדאת 

קיסינג'ר תיאר את הגעתו לנמל התעופה לוד ב22 באוקטובר :"ישראל הייתה גיבורה אך סיבולת שלה היגיעה לנקודת שבירה .אלה שבאו לקבל את פנינו נראו כמי שחשו בעצמותיהם כמה הקרוב אל פי התהום הם היגיעו וכמה שבועות של מלחמה דילדלו אותם..ישראל הייתה מותשת ואין ז ה משנה מה הראו השרטוטים של  המפות הצבאיות העם שלה השתוקק לשלום כפי שרק מי שלא ידע שלום מימיו ידע לרצות בו "[

בבירור הישראלים בעיניו איבדו את ההילה של הבלתי מנוצחים.

בתיאום עם ברית המועצות ניהל קיסינג'ר את המו"ם בין שני הצדדים כשהוא נע ללא הרף מבירה אחת לשנייה והשיג משני הצדדים את קבלת החלטות מועצת הביטחון 338 ו33-9 להפסקת איש בין שני הצדדים .הפסקת אש ששני הצדדים כבר היו מעוניינים בה במילא אך הוא זה שנתן להם להם את דחיפה להגיע אליה..

היה זה קיסינג'ר שערב לקיפאון  שהיציע את הארמיה השלישית המכותרת בידי ישראל. ולמעשה היה קיסינג'ר  זה שהציל את הארמיה הזאת מהשמדה בידי ישראל.שכן ישראל רצתה מאוד להשמיד את הארמיה הזאת וכך לסיים את המלחמה בניצחון מוחלט במו לכאורה במלחמת ששת הימים כאשר השמידה את צבאות הערבים בניצחון בזק.

אולם ניצחון כזה היה מנוגד לתכניותיו של קיסינג'ר שלו  לא היה שום אינטרס שישראל תסיים גם הפעם בניצחון מוחלט על הערבים.

בליל ה-24 לחמישי היסמיכו  הנשיא העסוק בעניינים אחרים   ( פרשת ווטרגייט שהביא הלבסוף להדחתו ) לטפל באיום ברית המועצות  להתערב מלחמה באזור אם לא תיענה ארה"ב להצעתה להקים כוח שיתוף משותף באיזור .קיסינג'ר פקד על כוננות גרעינית והניא את בריתה מעוצות מלהגשים את איומה.

ב-21 בדצמבר התכנסה ביוזמתו של קיסינג'ר ועידת ז'נבה להשכנת שלום בחסות באו"ם ובראשות שר4י החוץ של ארה"ב ובריה"מ קיסינג'ר וגרומיקו .

אולם במהרה עבר קיסינג'ר לשיטת הסדרים חלקיים בתיווכו בין ישראל ומצרים וסוריה כהדי להרחיק ברית המועצות במסגרת המו"מ ולצמצם את השפעתה במזרח התיכון. קיסינג'ר כפה על ישראל להחזיר את הטריטוריות שכבשה במלחמה בחזרה למצרים ובכך הביא לחתימת הסכם הפסקת אש ושהפך לשביתת נשק בין ישראל ומצרים.

סיום מלחמה על פי שיטת הנרי קיסינג'ר 

איך הסתיימה  מלחמת יום הכיפורים ? ניצחון למישהו ? הפסד למישהו ? שיתוף פעולה? ובכלל היה פרטנר לסיום המלחמה? או לא היה?

המלחמה התקרבה לסיומה במה שהיה המשבר החמור ביותר בין ארה"ב וברית המועצות  מאז ממשבר קובה בשנות השישים. 

ברית המועצות  שתקוותה הייתה  שהקליינטים שלה מצרים וסוריה יביסו את ישראל נכזבה דרשה שישראל תיסוג לקווי ה22 באוקטובר  שאז הוכרזה הסכמת האש הראשונה. הסובייטים אף איימו בפעולה צבאית חד צדדית לעזרת הארמיה הנצורה בידי שרון

קיסינג'ר סירב לקבל את הצעת הרוסים לשגר לישוב הסכסוך  כוח רוסי אמריקני משותף .שכן אילו הסכמה ארה"ב למלא תפקיד משותף עם הסובייטים היו יחידותיהם שבות למצרים בבירכתה של ארה"ב. הם היו אז זנבו של עפיפון סובייטי במשחק כוחות משותף נגד ישראל או שהייתה נכנסת לבסוף  בהתנגשות עם כוחות  סוביטיים..

אם היו כוחות סוביטיים ביחד עם כוחות אמריקניים מופיעים באורח דרמטי בקהיר יחד עם כוחותיה של ארה"ב ועוד יותר מכך אילו היו מופיעים לבדם ,היו ידידיהם המסורתיים של האמריקנים נפגעים פגיעה עמוקה מן העובדה הגלויה של השתלטות אמריקנית סובייטית משותפת.האיסטרטגיה שטופחה במשך שבועיים  של משבר הייתה מתרסקת  מצריים הייתה נשאבת בחזרה אל מעגל ההשפעה הסובייטי.ברית המועצות ובעלות הברית הקיצוניות שלה בעולם הערבי כמו לוב  היו מופיעות כגורם הקובע במזרח התיכון.

סין ואירופה היו נחרדות מכל שיתוף פעולה צבאי אמריקני סובייטי באיזור חיוני כל כך ואם המאמץ המשותף הטיה קורס והופך למשבר אמריקני סובייטי כפי שסביר שהיה קורה  היו האמריקנים נשארים לבדם.

נציין שאירוע עכשווי הנראה כמקביל  להצעה הרוסית המתוארת למעלה התרחש בשנים האחרונות כאשר רוסיה הודיעה על התערבותה בסוריה כדי לבלום את מלחמת האזרחים שם והיציעה לארה"ב לשתף עימה פעולה בכך. ארה"ב של אובמה סירבה כנראה בגלל שיקולים מקבילים לאלו של קיסינג'ר למעלה.

לקיסינג'ר לא היה כל ספק כי  יש לדחות את  ההצעה הסובייטית  והיה צורך  לעשות זאת בדרך שתזעזע את הסובייטים עד כדי נטישת המהלך החדש צדדי שבו איימו ואותו תכננו

כתוצאה בהצעת קיסינג'ר וראש מטה הנשיא אלכסנדר הייג ובאישור הנשיא  ניקסון בלילה שבין ה25 ל26 בחודש העמידה ארה"ב את כוחותיה ברחבי תבל בכוננות קרב 3 מתוך 5. הנשיא הורה במקביל על כוננות גרעינית עליונה הוא הסביר כי  התגלו סימנים המעידים על הכנות  של הסובייטים להוביל גייסות ומטוסים למזרח התיכון ( קיסינג'ר משבר ע'294 )

 

.ניקסון בהשראת קיסינג'ר עשה  זאת בלי להתייעץ בבעלי בריתו בנאט"ו שזימנו  כמחאה את תת מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד בדחיפות למחות בפניו שעל שלא ניתנה להם התראה מראש.

הלווינים האמריקניים הראו  אז פרישה של שתי בריגדות של טילי סקאד באיזור הדלתה עם ראשי נפץ גרעיניים שלא הוסוו ואוישו על ידי חיילים סובייטיים.המידע היגיע לישראל ועורר שם בהלה גדולה.

בישראל ובארה"ב חששו הסובייטים עוד יפעילו את הטילים האלו נגד ישראל.אך הסובייטים מיצמצו ונרתעו לבסוף.

מהלכי המלחמה ניתבו את אופי השיחות בין קיסינג'ר לדוברינין כך שהמעצמות הפעילו לחץ על כל צד במלחמה כאשר ידו הייתה על העליונה. בתחילת המלחמה היה למצרים ולסורים יתרון ברור, והמעצמות שאפו לכפות הפסקת אש על מצרים. מכיוון שגם לברית המועצות וגם לארצות הברית היה קשר עם מצרים, שתיהן לחצו עליה להפסקת אש, אך ללא הועיל. לאחר שהתהפכו היוצרות ולישראל היה יתרון ברור, הופעל לחץ אמריקאי על ישראל להפסקת אש. השיחות בין האמריקאים לסובייטים הגיעו לשיא בביקורו של קיסינג'ר במוסקבה ב-21–22 באוקטובר, שם התקבל נוסח הפסקת האש, שלימים הפך להחלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם.‏

לאחר ההכרזה על הפסקת האש פרץ משבר אנרגיה עולמי, בעקבות החלטתן של מדינות ערב להשתמש בנשק הנפט כדי לכפות את רצונן על יתר מדינות העולם ודרכן על ישראל כדי להחלישה מבחינה בינלאומית.אין זה ברור כלל אם קיסינג'ר צפה זאת והדבר אינו ברור כלל מכתביו.  יש להניח שלא שאחרת היה מציין זאת במפורש.

סיום המלחמה

ב-21 בדצמבר נפתחה בז'נבה ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וסוריה, ובעקבותיה נחתמו ההסכמים: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים (ב-18 בינואר 1974) בקילומטר ה-101 שעיקרו בהסרת הסגר הימי שקיימה מצרים בים סוף, בפתיחת תעלת סואץ לשיט, ובנסיגה ישראלית מתעלת סואץ, עד למרחק של 20 קילומטרים מזרחית לה כאשר ממזרח לתעלה קיימות שלוש רצועות: הראשונה רצועת דילול מצרית, השנייה רצועת חיץ תחת פיקוח כוח חירום של האו"ם והשלישית רצועת דילול ישראלית. והסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (ב-31 במאי 1974) שבו ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים בהיקף של כ-60 קמ"ר בצדו הישראלי של "הקו הסגול" באזור קונייטרה לקו הפרדה ישראלי ומולו במרחק של עשרות מטרים עד כמה קילומטרים קו הפרדה סורי שבתווך אזור חיץ מפורז הנתון למנהל אזרחי סורי ולשליטה צבאית של מפקחי או"ם . ההסכם לווה בתקריות ירי רבות (יותר מאלף), שהסורים יזמו בכל עת שהדיונים נקלעו למשבר.

בישראל טענו כי תנאי ההסכמים שהיו גרועים לישראל, והציבו את כוחות צה"ל במצב שהיה גרוע  מזה שבו היה ערב המלחמה, הושגו בשל לחץ אמריקני  ( של קיסינג'ר ) על ישראל, שנבע מכך שמצרים הסכימה ל"חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים בין מצרים וארצות הברית, התקרבות מצרים אל תחום האינטרסים המערבי, תוך התרחקות מתחום ההשפעה הסובייטי" ובעקבותיה גם סוריה "הפכה את ארצות הברית לשושבין הראשי לתהליך פינוי צה"ל.

אך מבחינת הנרי קיסינג'ר הוא השיג את מטרתו של סיום הקונפליקט בין ישראל ומצרים וסוריה והפיכת ארה"ב למתווך המרכזי ובעל ההשפעה הרבה ביותר באיזור.

 אז האם הייתה המלחמה ניצחון ישראלי או מצרי ?

 ישראל ללא ספק הביסה את המצרים בקרב  והייתה המנצחת בשטח. אך ספגה תבוסות קשות בעצמה ואיבדה לתמיד את ההילה של בלתי מנוצחת שבה החזיקה במשך שש שנים בלבד.

מצרים ראתה את עצמה כמנצחת מאחר ששינתה את המאזן האיסטרטגי באיזור והראתה שהיא מסוגלת לנצח את ישראל.

שני הצדדים ראו את עצמם כמנצחים והיו להם קבלות על כך. וזה מה שרצו האמריקנים שיחשבו. 

אולם נראה שהניצחון האמיתי היה של האמריקנים ושל קיסינג'ר שהראו שהם ולא הרוסים הם הגורם המרכזי באיזור . הוא שיכנע את המצרים שהסובייטים יכולים לספק להם נשק אבל לא התקדמות לפיתרון דיפלומטי עם ישראל שסאדאת כבר הבין שהוא חיוני עבורו אם הוא רוצה להחזיר את השטחים שאבדו למצרים. סאדאת למעשה החליף צדדים והפך לבעל ברית של ארה"ב באיזור..ביטחונו התבסס מכאן ואילך על כלי נשק אמריקנים ולא רוסיים.המעמד האיזורי של ברית המועצות נפגע אנושות.

וכך בעוד שהרוסים גורשו ממצרים ואיבדו בה את נכסיהם ארה"ב של קיסינג'ר הפכה את עצמה לבעל ברית מרכזי הן של ישראל שהראתה שהיא לא מסוגלת להתקיים ללא תמיכתה  והן של מצרים.

 אינטרסים ויעדים של ארצות הברית בעניין סיום המלחמה בין ישראל למצרים.

מה היו האינטרסים של ארה"ב בסיום המלחמה כפי שראה אותם קיסינג'ר  ?

לדעתי האינטרסים שלה אם כי הייתה הקבלה בינם לבין אלו של ישראל בהחלט לא היו חופפים.

האינטרסים של ישראל היו לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר עם ניצחון ברור ובלתי מוטל בספק מבלי שאיבדה כל שטח.דהיינו להשיג הכרעה ברורה ביותר של מצרים וסוריה בשדה הקרב.

אלו לא היו האינטרסים של ארה"ב  כפי שראה אותם קיסינג'ר .מבחינתו  לא היה כל עניין בכך שישראל  ( שהיא אמנם מדינה יהודית שהוא הרגיש מחוייבות מסויימת לקיומה ,אבל לא לדומיננטיות המוחלטת שלה באיזור ) תכריע בבירור את מצרים וסוריה. שכן הוא לא רצה להרגיז את העולם הערבי שסיפק לארה"ב נפט וכבר הכריז על חרם נפט כנגד המערב.

מצד שני לדעתו  בהחלט לא היה לארה"ב עניין שישראל תובס לחלוטין כבעלת בריתה באזור. והאינטרס של  ארה"ב בעיני קיסינג'ר היה להיראות כמתווכת וכמפשרת שהכל פונים אליה ולא לברית המועצות יריבתה. הוא רצה שארה"ב תיראה לא רק כידידתה ובעלת בריתה  של ישראל אלא גם כידידתה ובעלת בריתה של מצרים שאחרי הכל הייתה מדינה חשובה בהרבה במזרח התיכון.

משום כך האינטרס של ארה"ב כפי שהתגלם בידי קיסינג'ר היה שהמלחמה תסתיים במאזן כוחות. התוצאה האידיאלית מבחינתו. 

תמיד.

ישראל תנצח אך לא "יתר על המידה" והערבים המצרים והסורים יצאו עם כבודם שלם בניגוד למלחמת ששת הימים. שממנה יצאו מושפלים וחולמים על המלחמה הבאה שבה ינצחו לבסוף.  שני הצדדים יוכלו לטעון שהם נצחו .ואכן כך היה מעשית בשטח.

ישראל תנצח צבאית אך הערבים הם שינצחו איסטרטגית ומעשית  בכך שיראו שישראל אינה בלתי מנוצחת .ההישג העיקרי מבחינת ארה"ב יהיה שהערבים יפנו אליה לתמיכה וכבעלת ברית ולא כפי שהיה לפני המלחמה ליריבתה בריתה מועצות.

 מסקנות –

 

קיסינג'ר בא עם משנה סדורה  ביותר כיצד יש לנהל משא ומתך לשלום.  כנראה סדורה יותר מזאת של כל שר חוץ אמריקני  לפניו ( ואחריו ) הוא ראה צורך ביצירת עולם מאוזן שבו יהיו בריתות ופשרות מאזנות שימעיטו את האינטרס של כל מדינה לצאת למלחמה כנגד שכנותיה.בדיוק כפי שהיה במודל הפוליטי שלו  כפי שהיה באירופה במאה ה-19 בעקבות קונגרס וינה של  הדיפלומט האוסטרי  הנסיך מטרניך.

לדעתי הוא מצא דרך לשלב את התורה הסדורה שלו עם מדיניות ישוב הסכסוך בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

לשם כך  ניהל דיפלומטיה שונה מזאת של קודמיו  דיפלומטיה של דילוגים מסעות מהירים ותכופים במדינות מזרח התיכון לעיתים שהיה של שעות מספר בלבד בכל בירה.בהן גילה סבלנות  כושר שכנוע ושימוש מתוחכם בכלי התקשורת על ידי עיתונאים שלוו  אותם ושאותם תדרך. 

_מאידך קיסינג'ר גם דאג לסודיות ולצנזורה חמורה ביותר לגבי השיחות שאותם קיים.וכך למשל העיתונאי הישראלי מתי גולן מתאר בהקדמה לספרו "השיחות הסודיות של קיסינג'ר " כיצד כתב היד של ספרו זה נפסל בידי הצנזורה כנראה בגלל לחצים חמורים ביותר מצד קיסינג'ר שהתנגד לפרסום ספרו זה ואף השפיע באיומיו על ממשלת ישראל שהתכנסה רק כדי לדון בפרסום ספר זה. הספר פורסם לבסוף כנראה עם עמודים רבים שנפסלו. אך ברור שלקיסינג'ר הייתה ידיעה עמוקה מה בדיוק פורסם ומה בדיוק נפסל.

בכך הביא לשלושה הסכמים שלושה עם מצרים הסכם הפסקת האש והסכם הפרדת והסכם ביניים  והסכם הפרדת כוחות עם סוריה.לשם כך כפה על ישראל לא להביס בצורה מוחלטת את המצרים כפי שיכלה לעשות כי זה היה פוגע בתוכניותיו ארוכות הטווח. הדבר גרם לזעם רב אצל הישראלים שראו בקיסינג'ר בוגד בבני עמו,אך הוא ראה את עצמו בראש ובראשונה  כאמריקני הדואג לאינטרסים של ארה"ב ולא של ישראל.

ניתן לטעון שקיסינג'ר שימש כנשיא על במדיניות  החוץ שכן  הנשיא ניקסון היה עסוק לחלוטין בפרשת ווטרגייט פריצות לבתים ומשרדים שונים של גורמים פוליטיים  בוושינגטון שיוחסו לאנשיו  ובהתפטרות סגנו ספירו אגניו שנמצא אשם בפרשיות שחיתות שונות  וכך לא נימצא מי שיתן  הוראות לקיסינג'ר שהרגיש שרק הוא יודע ,לאור ניסונו הרב ורעיונותיו המוצקים מאוד כיצד יש לנהל מדיניות חוץ אפקטיבית לטווח הארוך  בדיוק מה יש לעשות.

ומה בדיוק הוא  רצה לעשות ?

קיסינג'ר היגיע למסקנה שאסור שצד אחד  במלחמת יום הכיפורים יגבור על השני "יתר על המידה" דה יינו אסור שהם יכריעו אחד את השני.

 אסור שישראל תגבור יותר מידי על  הערבים אם י כי בהחלט רצוי במעט אבל לא עד כדי הכרעה מוחלטת כמו בששת הימים ובודאי שאסור שהערבים יכריעו את ישראל  עד כדי גרימת איום אמיתי לעצם קיומה אבל עליהם להרגיש שכבודם חזר אליהם.

זאת כדי שאפשר יהיה להביאם לשורה של הסכמים  שהם לא היו מוכניים להגיע אליהם בעבר שמהם יוכל להבשיל לבסוף הסכם של הכרה הדדית ואף שלום.

במסגרת זאת הוא התמודד עם איומים של הסובייטים שאיימו לתקוף את ישראל והגיב על כך בעוצמה שהראתה שלכוחה של ארה"ב במותניה ושאין להרגיזה גם כשנראה שנשיאה אינו מתפקד.

 

לכל ברור היה שלמרות שנשיא ארה"ב אינו מתפקד יותר הרי שר החוץ שלו בהחלט מנהל את העניינים במחשבה וביד חזקה. וכך הביא לסיום המלחמה שכן שני הצדדים חשו שהיגיעו לסיפוקם במשהו וכי יש יד חזקה במושכות שלא תיתן להם להרחיק לכת ושהם זקוקים לה והם חוששים להתעמת עימה יותר מידי.וזאת לא הייתה  ידו של נשיא ארה"ב המודח ניקסון וגם לא ידו של יורשו  הלא במיוחד  מוערך פורד זאת הייתה ידו של שר החוץ האפקטיבי מאוד של ארה"ב.

אז האם הייתה כאן קונספירציית ענק שנוצרה בידי קיסינג'ר על מנת להביא לפיוס בין ישראל ומצרים שבה היו שותפים סאדאת ודיין כפי שטוענים אורי מילשטיין ואחרים ? 

לדעתי לא. לדעתי מכל היוצא כאן קיסינג'ר היה מנצל הזדמנויות גאוני למען מטרותיו אבל לא הוא יצר את התנאים שהביאו לפריצת המלחמה בשמה של תוכנית על מדהימה. 

 

.

ראו גם 

קיסינג'ר בויקיפדיה 

וודי אלן בפרודיה מדהימה על קיסינג'ר 

שיחה עם קיסינג'ר ב-2013 על מלחמת יום הכיפורים

קונספירציה ? למה לא ?

קונספירציית קיסינג'ר על פי אורי מילשטיין 

פירוק תיאורית הקונספירציה על קייסנג'ר 

קשר או כשל ? -תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים 

 

ספרים על הנרי קיסינג'ר בעברית :

הערה : כמה מהספרים האלו  רואים בקיסינג'ר ארכי קונספיראטור  וכאחראי האולטימטיבי למלחמת יום הכיפורים. 

 

גיל קרל אלרואי     אנטומיה של אחיזות עיניים :   קיסינג'ר והמדיניות האמריקאית במזרח התיכון /  תרגום יוסף כרוסט   תל-אביב :   הדר,   תשל"ו 1975 

נכתב בידי איש משרד החוץ האמריקני.

אנטומיה של אחיזת עיניים גיל קרל אלרואי

מארווין קאלב, ברנארד קאלב ;קיסינג'ר עברית אהרון אמיר ( עידנים ,1975)

 חזי כרמל  ג'ודי קיפר   קשר K. :   היומן הסודי של הסדר-הביניים הישראלי-מצרי / הקדמה: פייר סאלינג'ר.   גבעתיים :   פלג,   1975.

 

מתי גולן , השיחות הסודיות של הנרי קיסינג'ר, (שוקן, 1976 )

ספר שנפסל בידי הצנזורה בראש ובראשונה בגלל דרישתו של קיסינג'ר עצמו. 

 

דורון, חי    – (חכימי ) הקשר המרובע /    ירושלים :   (המחבר),   תשל"ט (1978).

בספרו, הכתוב כהיסטוריה של המלחמה אך מבלי לציין מקורות, טוען חכימי שקיסינג’ר יזם פרויקט של “מלחמה מבוימת תחת פיקוח מעצמות-העל” בין ישראל והערבים. לפי התוכנית, ישראל תאפשר לערבים להשיג ניצחון מוגבל, ולאחר שכבודם הוחזר אפשר יהיה להגיע עמם להסכם שלום “לדורי דורות”. 

תוצאת תמונה עבור הקשר המרובע

עדני  ברוכין   השפעת הקונצפציה התאורטית של קיסינג'ר על גישתו כלפי המשבר המזרח תיכוני 1976-1973 /    רמת גן,   תשל"ט

ויליאם ב. קונדט    עשור של החלטות :   המדיניות האמריקנית כלפי הסכסוך הערבי-ישראלי 1967-1976 / תרגם יעקב שרת   [תל-אביב] :   משרד הבטחון – ההוצאה לאור,   תש"ם 1980

שמואל כהן    קיום על סף מוות :   יסודות המחשבה המדינית של הנרי קיסינג'ר /    [תל-אביב] :   [חמו"ל], ואניברסיטת תל-אביב. הפקולטה למדעי הרוח. החוג למדע המדינה   1984

יצחק רבין ( בהשתתפות איתן הבר ) יצחק רבין משוחח עם מנהיגים וראשי מדינות(תל-אביב : רביבים, 1984)
כולל ראיונות חשובים עם ניקסון ועם קיסינג'ר .

שימו לב לעובדה המוזרה שתמונתו של קיסינג'ר נמצאת  מעל לכל  הדמויות אפילו מעל לזאת של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. 

י

קנת ו. שטיין מדינאות אמיצה :   סאדאת, קיסינג'ר, קרטר ובגין והחתירה לשלום ערבי ישראלי /    תל-אביב :   מערכות,   2003 תשס"ג.

תקציר:הסכם השלום עם מצרים, שהיה נקודת מפנה ביחסי ישראל – ערב, נתפס לעיתים כתולדה טבעית של מלחמת יום הכיפורים. הספר מלמד אותנו, כי ההסכם היה לא רק פרי של תנאים שבשלו, אלא תוצאה של המאמצים המיוחדים שהשקיעו שני המנהיגים השותפים להסכם – מנחם בגין ואנואר סאדאת – – ושל ג'ימי קרטר, נשיא ארצות – הברית והנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני, כמו גם של קווי האופי של כל אחד מן האישים האלה. ספר זה מלווה את התפתחות המשא – ומתן – מצעדיו הראשונים בשלהי הקרבות ועד לחתימת הסכמי השלום חמש שנים לאחר מכן. קנת שטיין מוסר בספר תיאור חי של האירועים תוך ניתוח האישיות של המנהיגים המובילים ושל האינטרסים המורכבים, והסותרים לעיתים, של ישראל, מצרים, ירדן, סוריה, ארצות – הברית וברית – המועצות. הספר מתבסס על מסכת ראיונות ללא – תקדים של כשמונים ממלאי תפקידים מכל המדינות הנוגעות בדבר, שהיו שותפים לתהליך. זהו מסמך מרתק וייחודי, המאפשר הבנה מקיפה ועמוקה של שלב קריטי ובעל משמעות היסטורית ביחסי ישראל – ערב. קנת שטיין הוא מרצה בקתדרה ע"ש ויליאם שאטן להיסטוריה של המזרח – התיכון בן – זמננו וללימודי ישראל וכן עומד בראש התוכנית לחקר המזרח – התיכון והמכון לישראל בת – זמננו באוניברסיטת אמורי (אטלנטה, ארצות – הברית). ספרו 1917 – 1939 Palestine חן Ouestion Land The ראה אור ב1984 – .

תוצאת תמונה עבור מדינאות אמיצה

רונן  ברגמן   וגיל מלצר   מלחמת יום כיפור – זמן אמת    תל אביב :   משכל,   [1999O

 

  רונן  ברגמן   וגיל מלצר   מלחמת יום כיפור – זמן אמת ":המהדורה המעודכנת – גילויים שהותרו לפרסום.    תל אביב :   משכל,   [תשס"ד] 2004.

יוחנן כץ  "היונה שכשלה :בין יארינג לרוג'רס :מדינת ישראל בין יוזמות התיווך של ממשלת ארה"ב והאו"ם 1967-1973,הוצאת ירון גולן תשס"ו 2006

סקירה על התקופה שבה קיסינג'ר היה רק עוזר של רוג'רס שר החוץ האמריקני.

אברהם בן צבי, ארצות הברית בזירה הבין-לאומית מאז 1945 /    רעננה :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ז  2006 

תוצאת תמונה עבור בן-צבי,ארצות הברית

אברהם  בן צבי    מטרומן ועד אובמה :   עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   [תשע"א] 2011.

 זאב לקויר     דור אקסודוס :   סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר /    [אור יהודה] :   כנרת, זמורה-ביתן, דביר,   תשס"ז 2007.כולל דיון בחייו המוקדמים של הנרי קיסינג'ר .

יגאל קיפניס ‫    1973 – הדרך למלחמה /    אור יהודה :   דביר,   תשע"ב 2012.

תקציר הספר :לא נלך על זה" (ראש הממשלה גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר, שהפציר בה לקבל את יוזמת השלום המצרית, 28 בפברואר 1973)
"רק זה חסר לי" (גולדה מאיר, ששה באוקטובר 1973, עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים) 
מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את צה"ל אבל לא אמורה היתה להפתיע את הצמרת המדינית. 
בשנה שקדמה למלחמה עקבו ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין והשר ישראל גלילי, אחר כל התקדמות של יוזמת השלום החשאית שהניעה מצרים בארצות הברית, ובלבם תקווה אחת בלבד – "שהדבר הזה ייעלם".
הנרי קיסינג'ר, יועץ הנשיא האמריקני, דחק בישראל להיכנס למהלך על פי המתווה שגיבש, אבל שלישיית הבכירים הישראלית החליטה בדעה צלולה להעדיף מלחמה על שיחות שלום, ואף להסתיר מהממשלה, מהרמטכ"ל ומראשי מערכת המודיעין את עצם המשא ומתן. בתמורה להסרת הלחץ האמריקני, הם אף התחייבו, לכבול את ידי צה"ל ולמנוע ממנו מתקפת מנע לפני שהמצרים יורים את הירייה הראשונה.
במחקר היסטורי מעמיק ומאלף חושף ד"ר יגאל קיפניס את עומק המחדל המדיני שהביא למלחמה. מחדל חמור פי כמה מעיוורונם של אנשי המודיעין שעד היום הוטלה האשמה על כתפיהם. 
תמלילי השיחות והמזכרים הסודיים מכניסים אותנו לחדרי החדרים בוושינגטון, בקהיר ובירושלים, כעדים אילמים, פעורי עיניים, למצעד האיוולת שעלה לישראל ב-2650 הרוגים.
2650 הרוגים שנפלו קורבן לאמונה שהזמן עובד לטובתנו. 

הוסף לסל את 1973 – הדרך למלחמה / יגאל קיפניס

נתן ארידן  "קיסינג'ר ומלחמת יום הכיפורים  :תעודות נבחרות " בתוך "טראומה לאומית –מלחמת יום הכיפורים אחרי שלושים שנה ועוד מלחמה " עורכים משה שמש וזאב דרורי מכון בן גוריון 2013 ע' 45-66.

אבירם ברקאי   מעשה שלא היה :   קונספירציית מלחמת יום הכיפורים /חבל מודיעין : כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור, 2017. 

תוצאת תמונה עבור אבירם ברקאי מעשה שלא היה :

תקציר :

מלחמת יום הכיפורים היא מגנט שמושך אליו ממציאי תיאוריות קונספירציה. אבירם ברקאי למד את מרביתן, אם לא את כולן. האם בין שלל התיאוריות ישנה אחת הראויה לתשומת לב יותר מאחרות? מתברר שכן. את תיאוריית הקונספירציה הצבעונית ביותר, המכעיסה ביותר, המקוממת ביותר, משווקים ד״ר אורי מילשטיין וחבורתו. ויש להם לא מעט חסידים. תקציר הקונספירציה שר החוץ הנרי קיסינג׳ר (בשם ארצות הברית), הנשיא אנואר סאדאת (בשם מצרים) ושר הביטחון משה דיין (בשם ישראל) רקחו מזימה סודית. המטרה מציאת הדרך לקירוב השלום בין ישראל ומצרים ושבירת הברית ארוכת השנים בין מצרים לבין הדוב הרוסי. המכשול העיקרי הכבוד הלאומי של מצרים שרוסק לרסיסים בתוך ארבעה ימים בחודש יוני 1967; ההכרה שמצרים לא תשב לשולחן המשא ומתן לפני שיושב כבודה. השיטה ישראל תאפשר לכוחותיו של סאדאת לאחות מחדש את כבודם באמצעות ניצחון קטן. האמצעי שר הביטחון והצלע הישראלית בקונספירציה, משה דיין, יעכב את גיוס המילואים, ימנע ״מכה מקדימה״ ויגרום לצה״ל להילחם ״חלש״. ‬
  ‫ אמת או בדיה? קונספירציה או היסטוריה? לברקאי אין ספק. כמו ברבי־המכר הקודמים שלו על בלימה, בשם שמים, אנחנו על השחור, גם במעשה שלא היה טווה ברקאי פרט לפרט. בחוש דרמטי יוצא דופן ובקפדנות מחקרית הוא מפריך את תיאוריית הקונספירציה. חשוב מזה, הוא מספק לקוראים תמונה אמיתית על תהליכי קבלת ההחלטות שקדמו למלחמת יום הכיפורים ושופך אור על פינות עלומות בהיסטוריה הצבאית והמדינית של ישראל. במעשה שלא היה ברקאי מספר את המעשה שהיה" –

קראו את מאמרו של אבירם ברקאי בנושא :שיטת מילשטיין וקונספירציית מלחמת יום הכיפורים 
"בין  קונספירציה לקונספציה" :מאמר של אבי פיקאר על ספרו של ברקאי 

הנרי קיסינג'ר והסדר העולמי ( הלא ) החדש

 

רשימה אחת מתוך שתיים על הנרי קיסינג'ר שר החוץ לשעבר של ארה"ב. 

הרשימה השנייה תעסוק בקיסינג'ר ומלחמת יום הכיפורים

ידיעה: לשר החוץ לשעבר של ארה"ב הנרי קיסינג'ר מלאו 96 שנה.והוא עדיין משפיע כפי שהיה תמיד.

 

ביום חם כזה אני חושב משום מה על מדיניות החוץ של ארה"ב לדורותיה.
כנראה בגלל הידיעות על הנעשה בסוריה ובגלל הנעשה בישראל באיראן ,בתורכיה באירופה ובעולם כולו.

אין ספק שעל מנת להתמודד עם מה שקורה היום במזרח התיכון  ובעולם כולו יש צורך באיש בעל יכולות עליונות ממש והבנה יוצאת מהכלל בדיפלומטיה ולגבי הנפשות והעמים הפועלים בשטח.
 האנשים הפועלים היום בתחום אינם  כאלה  לצערנו.
.אז מי היו כאלו בתחום מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים האחרונים ששווה לקרוא את רעיונותיהם בנושא גם היום ?
לפחות על סמך כתביהם שקראתי ( ורוב הנפשות הפועלות בתחום לא כתבו ספר בעל חשיבות שלא קראתי )הבולטים ביותר ששווה לחשוב על מה שהם מציעים גם היום היו בודדים ביותר.
החשוב ביותר היה וככל הנראה נשאר הנרי קיסינג'ר שהשאיר את חותמו יותר מכולם .והוא גם השנוי ביותר במחלוקת.

אבל הוא גם האדם  היחיד היום   מעל גיל 90 שבכירי המנהיגים בעולם פונים אליו לשמוע את עצותיו.

 

בהקשר זה אפשר להזכיר גם  את  זביגנייב בז'יז'נסקי   ( שניפטר) שכמו קיסינג'ר היה פליט לארה"ב, בעת מלחמת העולם השנייה ,ממוצא אירופי פולני. הוא היה יועץ לביטחון לאומי בימי הנשיא קרטר וגם הוא כתב ספרים חשובים.והוא ניגוד אידיאולוגי מוחלט לקיסינג'ר כמין תאום מוזר. אבל הוא גם מקביל.

ואף עבד במשך תקופה בחברת הייעוץ של קיסינג'ר מה שמראה על ההערכה שרכש כלפיו קיסינג'ר  למרותהניגודים האידיאולוגיים.

עד לאחרונה ממש והוא הזהיר את ארה"ב שלא להתנתק מהנעשה בשאר העולם כפי שיש שדורשים ( כמו מועמד לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית ברני סנדרס וכפי שדרש דונאלד טראמפ במהלך תקופת הבחירות שלו לפחות ).

ראו רשימה שלי עליו כאן :עתיד העולם ומדיניות החוץ של ארה"ב על פי זביגנייב בז'זינס'קי .

אין הרבה אחרים בדרג האינטלקטואלי הזה.

אולי אפשר להזכיר גם את  ג'ורג' שולץ שהיה שר החוץ של ארה"ב בימי הנשיא רייגן.

ובמידה פחותה קונדוליזה רייס שרת החוץ של בוש הבן.

אבל הם  בהחלט לא באותו דרג אינטלקטואלי כמו השניים שהוזכרו למעלה.
החשוב ביותר היה וככל הנראה נשאר הנרי קיסינג'ר שהשאיר את חותמו יותר מכולם.

והוא גם השנוי ביותר במחלוקת.מה שמראה על השפעתו הגדולה כמו על המחלוקות הגדולות שהוא עדיין מעורר.

הנרי קיסינג'ר שר החוץ היהודי של ארה"ב בשנות השבעים נשאר בגיל 96 אחד מהאנשים משפיעים בעולם.בוודאי יותר מכל שר חוץ  לשעבר או יועץ לביטחון לאומי חי אחר של ארה"ב.

 

קיסינג'ר נחשב כיום לשר החוץ הבולט ביותר של ארה"ב במחצית השנייה של המאה העשרים.אולי בכלל. הן בגלל תרומותיו המעשיות לדיפלומטיה והן (וזה נדיר הרבה יותר ) בגלל תרומותיו התיאורטיות לסוגיות דיפלומטיות וניהול יחסי חוץ בעידן המודרני. אין ספק שהוא מהוגי הדעות החשובים ביותר בתחום חקר מדיניות  החוץ בזמן המודרני .

הוא גם השנוי במחלוקת מכולם מסיבות שונות הקשורות בפעילויותיו כשר חוץ של ארה"ב (  וגם כאלו שאינן קשורות לישראל דווקא).

בוודאי שאין אדם אחר שהיה מקושר למדיניות  החוץ של ארה"ב שהיה פעיל במשך כל כך הרבה שנים כמוהו וחשב וכתב על נושאי מדיניות חוץ במשך זמן ארוך כמוהו.הוא נחשב לאיש שחשב במשך הזמן הרב ביותר ובצורה המעמיקה ביותר על הדרך שבה יש לנהל יחסי חוץ בעולם.

מכל בחינה הוא נשאר מה שהיה תמיד האידיאולוג הראשי בארה"ב של המחנה השמרני לגבי נושאי יחסי חוץ.

זה שאדם בן למעלה מתשעים פרסם ספרים מעמיקים כאלה  זה יוצא דופן.

 

הוא גם האדם היחיד היום שבגיל  96   בכירי המנהיגים בעולם פונים אליו לשמוע את עצותיו . הנרי קיסינג'ר עסוק היום  בעשור השני של המאה ה-21 יותר מאי פעם.

הוא משמש כסוג של יועץ גם לרוסים ,ויש לו פגישות בלתי פוסקות עם מנהיג רוסיה פוטין המעריץ אותו ורואה בו את גדול המדינאים. ואף נפגש עם ההנהגה הרוסית לדיונים  בקרמלין עצמו.

 

קיסינג'ר בקרמלין מייעץ להנהגה של פוטין. 

 הוא מייעץ גם להנהגה הסינית העכשווית שכמעט שאין חודש שהאיש  בן התשעים וחמש  אינו יוצא לבקרם או שהם באים אליו. או מקיימים איתו ועידות מרחוק בשאלות כיצד תמצא סין  מסילות אל המערב. ובנושאים אחרים .   

הוא גם כתב ספר על סין. 

שווה מאוד  אם כך לקרוא את קיסינג'ר גם היום כי הוא בברור משפיע גם על פוטין וגם על הסינים שמזמינים אותו באופן קבוע להתיעצות.כל דבר שהוא כותב ואומר עד עצם היום הזה נראה שמנהיגי העולם קוראים אותו בעיון. 

הנרי קיסינג'ר עם נשיא סין

 לא ידוע לי על פוליטיקאי בדימוס בכיר אחר שזוכה להערכה עולמית עכשווית כזאת. 

קיסינג'ר הואשם לאורך השנים שהוא  עומד מאחורי תוכניות הסדר העולמי החדש המיוצגות בידי אליטות כלכליות ופוליטיות שונות במערב.

יש שרואים בו פושע מלחמה  בגלל שניטען שמדיניותו הביאה על איזורים שונים בעולם כמו קמבודיה והאי וטימור באינדונזיה  וצ'ילה  למצב של כאוס  ומלחמת אזרחים.

תוצאת תמונה עבור ‪trial of henry kissinger‬‏

תוצאת תמונה עבור ‪trial of henry kissinger‬‏

אחרים מכחישים זאת בכל תוקף וקובעים שמדיניותו הייתה מאז ומתמיד מיועדת לשמירת היציבות בל מקום שאפשר. 

 

 קיסינג'ר האיש המותג והתעלומה על הקריירה שלו ועל ההאשמות שהועלו כנגדו בנושאים שונים שהיה אחראי למלחמות ולמעשי טבח באיזורים שונים בעולם.

הוא נחשב בעיני חובבי קןנספירציות כאבי אבות כל רעיונות "הסדר העולמי החדש" .

האם אכן יש אמת בטענות אלו ?

על פי ספריו של קיסינג'ר בהחלט לא. 

האסכולה של קיסינג'ר

 

יש שתי אסכולות מנוגדות בשאלה כיצד  ליישב סיכסוכים:

 

אסכולה שניתן לקרוא לה" אידיאליסטית " שמאמינה שאפשר להגיע לסיום נצחי של סכסוכים באמצעות פשרות והסכמות משני הצדדים.

 

אסכולה שנייה שניתן לקרוא לה "ריאליסטית"  וקיסינג'ר נמנע עליה מניחה שהעולם אינו מושלם.  זהו עולם של סכסוכים בלתי פוסקים. אבל אפשר להגיע לאיזה שהוא סיום זמני של קונפליקט באמצעות הסדרים פשרות ומאזנים שתמיד יהיו זמניים. הקונפליקט יפרוץ תמיד מחדש. כפי שהתנ"ך כותב "ותשקוט הארץ 40 שנה" וההנחה המובלעת היא שאחרי 40 שנה המלחמה תמיד תפרוץ שוב מסיבה זאת או אחרת.

להחזיר עטרה ליושנה : סדר עולמי ישן 

TIME Magazine Cover: Henry Kissinger -- Apr. 1, 1974

מבחינתו של קיסינג'ר  האידיאל הוא לחזור לסדר העולמי הישן שהיה קיים באירופה ובעולם במאה ה-19.

ב-2014 פורסם ספרו המקיף WORLD ORDER שבו הוא מתאר בצורה מפורטת את העולם נכון לשנת 2015 וכיצד על ארה"ב להתמודד עם  הבעיות באיזורים השונים שבו.

WORLD ORDER  עורר תשומת לב גדולה בקרב קובעי מדיניות חוץ. הילארי קלינטון שרת החוץ שלשעבר של ארה"ב כתבה על ספר זה ביקורת ארוכה בעיתון אמריקני ,מה שמראה על חשיבותו הנמשכת של קיסינג'ר [[1]

 

   ספר זה הוא מעין המשך והרחבה של   ספר קודם של קיסינג'ר בשם "דיפלומטיה "שבו הוא מתאר את ההיסטוריה של "הסדר " העולמי " מאז המאה ה-17 ימי הדיפלומט הצרפתי רישליה שהוא אחד הדיפלומטים והמנהיגים שאותם קיסינג'ר מעריך במיוחד ושללא ספק השפיעו עליו מאוד .ספר זה מציג  " בפירוט את שיטות הדיפלומטיה וסיום הסיכסוכים המיטביות לדעת קיסינג'ר ואלו הן השיטות הריאליסטיות .שאינן מקוות ןלהביא לסיום הסכסוכים ולשלום נצחי כפי שמתואר בנבואות ישעיהו של "וגר זאב עם כבש"אלא  להביא להפסקה זמנית ביותר של סיכסוכים לפחות לכמה שנים ,תוך ידיעה שבתוך כמה שנים הקונפליקט יפרוץ שוב.

אך  קובע קיסינג'ר ,הפסקה זמנית זאת שמבוססת  על ההנחה שגם הפסקה זמנית בלבד של  קונפליקטים עדיפה על המשכם ללא סוף..

מבחינתו של קיסינג'ר העולם הטוב ביותר באפשרי הוא העולם שבו סיכסוכים איזוריים ינוהלו ויוגבלו בידי מעצמות על שיחלקו בינם איזורי השפעה בכל העולם ולמעשה ינהלו אותו בשיתוף פעולה. 

 

 

מודל לאיך זה צריך להיעשות אפשר למצוא בספרו  "דיפלומאטיה"  שבו הוא מתאר את תולדות  הדיפלומטיה האירופית אמריקנית מאז ראשית המאה ה-19 ועד אמצע המאה העשרים עד לתקופה שבה קיסינג'ר עצמו היה פעיל.

 

שם מתאר קיסינג'ר את האינטרסים הלאומיים והיעדים הלאומיים של ארצות אירופה ושל ארה"ב במשך תקופה זאת .ומראה כיצד היו נתונים לשינויים בלתי פוסקים בהתאם לתפיסות הפוליטיות של מנהיגי המדינות הרלבנטיות לאורך תקופה זאת.

 

בספר זה קיסינג'ר פתח דווקא בהצגת עמדותיהם של שני נשיאים אמריקניים המייצגים לדעתו שני קטבים מנוגדים במדיניותה הבינלאומית  של ארצות הברית משיצאה מהבדלנות ההיסטורית שאפיינה אותה מאז הקמתה.

 

השניים הם תיאודור רוזוולט ווודרו וילסון והם מאפיינים שתי דרכים מנוגדות שארה"ב צעדה בהן לאורך השנים.בימי תיאודור רוזוולט הייתה ארה"ב ענק כלכלי וננס צבאי שהעדיף שלא להתערב יתר על המידה  מעבר לגבולותיו אולם בזמנו ארה"ב שוב לא נמנעה מלהפעיל כוח מעבר לגבולותיה ככל  שגברה עוצמתה הכלכלית.

 

לעומת רוזוולט שפעל על סמך מדיניות של "ריאל פוליטיק" את וילסון איפיינה מדיניות אידיאליסטית שטענה שלארה"ב יש יעוד כמו משיחי להביא ליתר שלום ויציבות בעולם שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

קיסינג'ר אפשר להבין היטב מתנגד בל תוקף למדיניות האידיאליסטית של וילסון ורואה בה כישלון בלתי נמנע. 

 

תמונתו של קיסינג'ר עצמו מופיעה על עטיפות רבים מספריו בשפות שונות גם כשאלו עוסקים בנושאים מחקריים שונים. הוא החוקר היחיד של מדעי המדינה שזכה לכך..

 

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger diplomacy‬‏

 

הביוגרפיה

 

קיסינג'ר  ,כאמור ,אינו במוצאו אמריקני.הוא יהודי מגרמניה בן למשפחה שומרת מצוות..ב1938 נמלטה המשפחה לארה"ב מחמת רדיפות היהודים בגרמניה נאצית . הנרי קיסנג'ר הצעיר  גדל בניו יורק בחוגי "אגודת ישראל " של יוצאי גרמניה ,אך מהר מאוד פיתח השקפות עצמאיות מאוד ומיוחדות לו בהחלט. [

 

במלחמת העולם  השנייה גויס  קיסינג'ר לצבא ארה"ב ובסיומה שירת בממשל הצבאי בגרמניה ופיתח שם רעיונות שכדי לוודא ששוב לא תפרוץ ממשלה הרי יש להגיע לסוג של פשרה בין ארה"ב וגרמניה..בשובו לארה"ב למד בהארווארד והתגלה  כעילוי יוצא דופן בתחומי מדעי המדינה.לימים התגלה שאיפה שהוא הוא רכש גם מגוון של שיטות לניהול מקויויאליסטי בהחלט  של מדיניות חוץ שהפליא בגיוונו פוליטיקאים אחרים מהם מנוסים ביותר.

מאיפה הוא רכש את כל הידע הזה? האם היה זה באוניברסיטאות ? או שמה מלימודיו ההיסטוריים ? לא ברור.

ב-1957 החל להורות באוניברסיטה  במחלקה לתורת הממשל. ב1962 מונה לפרופסור.ובשנים 1961-1969 עמד בראש מוסדות מחקר ומכונים לחקר בעיות מדיניות  וממשל.

עד כאן לכאורה קריירה אקדמאית שגרתית לחלוטין. אי שלא היה מעלה בדעתו שמהאקדמאי קיסינג'ר יצא לבסוף מי ומה שיצא ממנו ,הדמות הבולטת ביותר בתחום מדיניו חוץ במחצית השנייה של המאה ה-20. 

את גישתו הבסיסית למדיניות החוץ שהפכה לאידיאולוגיית  היסוד שלו  פירסם בספרו   שהיה במקורו עבודת הדוקטורט שלו "עולם מושב על כנו (1957)שעסק בהשבת הסדר לאירופה של אחרי נפוליאון דיקטטור שהביא לחורבן הסדר הישן

גיבוריו של קיסינג'ר שאותם הוא מעלה על נס הם מטרניך הנסיך האוסטרי וקלסרי שהם בעיניו מדינאים של "רילפוליטיק" שלא היניחו לזיקות ברגש להפריע לצרכי מדיניות וניהלו אותה בערמה ,בסבלנות ובחשאי ,בלי התערבות הפרלמנטים  שאין להם המזג הדרוש לדיפלומטיה.

לדעת קיסינג'ר הסדר הבינלאומי שנוצר במסגרת קונגרס וינה יצר מסדרת של מאזן כוחות בינלאומי באירופה שבה היה לכל המעצמות אינטרס מוקנה ביציבות וזה שמר על שלום ביבשת כמעט מאה שנה.

ובספר זה בעצם אפשר למצוא את מדיניותו של קיסינג'ר עצמו. ניתן לאמר ששיטה זאת ודמויות אלו שימשו כמודלי השראה עבור קיסינג'ר במשך תקופת פעילותו כדיפלומט בכיר בממשל האמריקני.ולאחר מכן.

 

לאחר מכן פירסם קיסינג'ר האקדמאי ספר  על  מדיניות החוץ האמריקנית שנכתב לפני שהיה שר חוץ " מדיניות החוץ האמריקנית" .

הספר תורגם לעברית רק כאשר היה קיסינג'ר כבר שר חוץ אבל סביר  ביותר להניח שהוא יישם  הלכה למעשה את המדיניות ששירטט שם.  

הוא התבלט בדיון על מלחמה גרעינית שבו דחה את התוכנית ל"הגבה מאסיבית " בנשק גרעיני והמליץ במקום זה על חגובה מדורגת בנשק  גרעיני טקטי . בוויכוח שהתעורר סביב המלחמה הגרעינית המוגבלת שלו טען קיסינג'ר שהאיום במלחמה זו הנמנעת מהכחדה גמורה –אמין יותר מהאיום במלחמה שיגרתית ולכן יעיל יותר. [

 

י

תוצאת תמונה עבור ‪Does America Need a Foreign Policy?: Toward a Diplomacy for the 21st Century‬‏

קודומיניון :

מהן התוכניות שעליהן דן קיסינג'ר עם הרוסים והסינים ?

עם לשפוט על הצהרות בעבר "הוא דן בנושא של "קו-דומיניום " עולם שישלט במשותף בידי שלושה כוחות גדולים בשיתוף פעולה  שייצבו זה את זה וירסנו את שאר העולם.

משהו בדומה לסדרת המדע הבדיוני הידועה של ג'רי פורנל שתיארה עולם כזה בשלבים המאוחרים שלו שבו הקודומיניון בדיוק בנקודת הזמן הזאת בסביבות 2020 סדרה זאת התבססה אכן על רעיונותיו של קיסינג'ר בספר שכתב ב-1974 יחד עם לארי ניבן, "הקיסם בעינו של אלוהים" (תורגם בידי אריה בובר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987), חזה פורנל שהחל משנת 1990 ייחתמו הסכמים לשיתוף פעולה בין ארה"ב וברית המועצות. התחזית הזו אכן התגשמה בעידן הגלסנוסט של מיכאל גורבצ'וב, ולאחריו בימי נשיא רוסיה בוריס ילצין. השלב הבא בתחזית מרחיק לכת עוד יותר: בשנים 2015-2020, כך לפי פורנל, יקום הקודומיניום – משטר של שיתוף פעולה בין ארה"ב ורוסיה, שהופך לבסוף למעין ממשלה עולמית.

אזורנו משתלב גם הוא בתחזית הזו. לאחר מלחמה שפורצת בין ישראל למדינות ערב, ובמהלכה חלק מסוריה מסופח ל"ישראל הצפונית", אוסר הקודומיניום את כל המלחמות ברחבי הגלובוס. כוחות שיטור של האמריקנים והרוסים אוכפים את האיסור הזה. האנרגיה של המין האנושי מתמקדת מאותה נקודה ואילך בפיתוח ספינות חלל ובהקמת קולוניות מחוץ לכדור הארץ ואף במערכות שמש אחרות. עד כאן התחזית; במציאות של פרוס שנת 2015, ארה"ב ורוסיה קרובות יותר למלחמה קרה ביניהן מאשר לשיתוף פעולה אנטי-מלחמתי גלובלי.אבל מי יודע אם יחליטו ארה"ב ורוסיה להתאחד כנגד האיסלאם הקיצוני ייתכן שהתחזית של פורנל תיראה קרובה להגשמה.

 

כל זה משקף פחות או יותר את הרעיונות של הנרי קסינג'ר על הצורך במאזן כוחות ברור ואיזורי השפעה בין המעצמות הגדולות שישתפו פעולה זו עם זו לטובת כדור הארץ כולו. 

אני סלחני  כלפי קיסינג'ר עם כל חולשותיו ולמרות כל ההאשמות הקשות שהוטחו בו. הוא השיג השגים גדולים יותר מכל שר חוץ אמריקני אחר.

נקווה שלבסוף  ימצא מישהו לפחות בדרג של קיסינג'ר כי העולם זקוק מאוד כיום למישהו כזה.

מאמר על טיפולו של קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים בהתאם לאיסטרטגיית העל שלו של ניהול והגבלת סיכסוכים בהתאם לאינטרסים של מעצמת על ראו כאן :

הנרי קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים :מדינאי מרחיק ראות או ארכי קונספירטור?

נספח-ספרי הנרי קיסינג'ר בעברית :

הנרי אלפרד קיסינג'ר הוא הפוליטיקאי והאיסטרטאג הפוליטי המתורגם ביותר לעברית של כל הזמנים והנה רשימת ספריו בעברית  לפי תאריכי התרגום שלהם לעברית  .

1.נשק גרעיני ומדיניות חוץ /הנרי קיסינג’ר ; תרגם מאנגלית יוסף עוזיאל.  [תל-אביב] : סדן, [1974]. 

 

2.

 

מדיניות-החוץ האמריקנית / תורגם מאנגלית בידי אהרון אמיר ; עם אחרית דבר מאת יאיר עברון,   תל-אביב :   עם עובד,   תשלה,1975

3.שנותי בבית הלבן / תרגם אהרון אמיר    תל-אביב :   עידנים,   תשמ"א 1980

 

 

‫   4.    משבר :   ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם. תרגום: יצחק טישלר, ירושלים : שלם, תשס"ה 2004

.

5. דיפלומטיה / מבוא: שלמה אבינרי ; תרגום: דוד בן-נחום. הוצאת מרכז שלם ,2007 

ביקורת :ההיסטוריה על פי הנרי קיסינג'ר 

Kissinger,,Henry –    United States and Middle Eastern policy in a changing global arena /    Tel-Aviv :   Yitzhak   Rabin Center for Israel Studies,   [1999]

 

Kissinger, Henry World order /  New York : Penguin Press, 2014.

מותחנים על קיסינג'ר 

 

רני וחזי כרמל "שגרירות :רומן פוליטי הוצאת רקע 1980

 

רומן מתח היסטור על רקע שגרירות ישראל בוושינגטון. הסיפור מערב זונת טלפון, דיפלומטים סוכני מוסד, עימות גרעיני  ומתאר  בפרטי פרטים את הסיטואציה הפוליטית בוושינגטון ובמוסקווה  בעת מאבקו של מלך ירדן חוסיין בניסיון הפלסטינאי להשתלט על מדינתו.

קיסינג'ר הוא דמות בולטת ברומן. 

שני הכותבים היו קשורים לעולם התקשורת בארצות הברית בשנות השבעים

 מרוין קלב    וטד קופל בשם טובת האומה… שר החוץ שקל והחליט :   רומן פוליטי /עברית אליעזר כרמי     תל-אביב :   רמדור,   1978. מותחן שכתב הביוגרף של קיסינג'ר שגיבורו הוא שר חוץ שהוא כפילו של קיסינג'ר. אמנם קיסינג'ר עצמו בהקדמתו המצחיקה לספר מזהה את הדמות בנדיבות עם יורשו בתפקיד סיירוס ואנס. 

תוצאת תמונה עבור ‪marvin kalb ted koppel‬‏

מרדכי ( נתקה )  סקר "תיק נמסיס " תל אביב :   סקר,   תשמ"ב 1981.

סקר, שהוצג  על העטיפה כקצין בכיר בחיל המודיעין מעלה  במסגרת ספרותית של רומאן מתח שורה של שאלות: הייתכן שמלחמת יום הכיפורים הייתה פרי יוזמה של הדרג הבכיר ביותר בממשל האמריקני? הייתכן שנשיא מצרים היה

סוכן צמרת של המודיעין האמריקני? וכיצד השפיעה ארה”ב על ההכנות הישראליות לקראת המלחמה?

'ג'ון ארליכמן הקלף הסיני  עברית אליעזר כרמי  " הוצאת מילכה 1988 .

מותחן מאת יועצו הבכיר של ניקסון שמציע  גירסה  חלופית  לשאלה כיצד נוצרו היחסים עם סין . ניקסון וקיסינג'ר מופיעים כדמויות ראשיות.

 

קראו גם :

קיסינג'ר בויקיפדיה 

געגועי לקיסינג'ר : ראיון עם קיסינג'ר בן ה-96 

לאהוב את קיסינג'ר 

קיסינג'ר עושה סדר באי הסדר העולמי החדש : רן ברץ על סדר עולמי 

סוף עידן קיסינג'ר 

קיסינג'ר באתר וינט 

וודי אלן בפרודיה מדהימה על קיסינג'ר 

 


עתיד העולם והמדיניות של ארה"ב על פי זביגנייב בזיזינסקי 

עלייתו ונפילתו ועלייתו ונפילתו ועלייתו של ריצ'רד ניקסון 

 

 

שיחה מטרידה עם אלי זעירא על מודיעין על מלחמה ועל הטעיה.

 

משק כנפי הטעות 001

אני ממליץ המלצה חמה ביותר על שלושה ספרים הקשורים זה בזה, מאת המרכז למורשת המודיעין (מל"ם).

הראשון – "משק כנפי הטעות", הוא למעשה ריאיון ארוך שניהל מורה הדרך, הסופר וחוקר מלחמת יום הכיפורים, אבירם ברקאי, עם אלי זעירא, מי שהיה ראש אמ"ן בעת מלחמת יום הכיפורים  ונחשב אחראי ראשי למדיניות השגויה של ישראל, שגרמה לכך שתופתע בידי המצרים והסורים.

ברקאי מנהל כאן ריאיון מקיף ביותר ועמוק ביותר, המבוסס על ידע עצום בפרטים על זעירא. בריאיון הוא מוכיח לו שוב ושוב שהוא שוגה בטענותיו, שאותן אפשר לסכם במילים ( שאותן הוא לא אומר בעצמו זהו הסיכום שלי ) "הייתי האחראי בגלל הדרגה שלי כראש אמ"ן, אבל לשגיאות עצמן אחראים הפקודים שלי שהטעו אותי והאחראים עליי שלא התייחסו ברצינות לשום דבר שאמרתי".


שנה לאחר פרסום ריאיון גדול זה, פרסם המרכז מעין ספר המשך "הדים למשק כנפי הטעות". בספר הזה פורסמו תגובות על הריאיון עם זעירא. אלו נעות מדחייה עמוקה כלפי ראש אמ"ן שהכזיב ומאישיותו, ועד דיונים מפורטים איפה הוא מטעה ומשקר בדבריו, וזאת על סמך מסמכים שונים.

החוברת הזאת רק משקפת  את הויכוח הקיים  מזה שנים בין זעירא שמשוכנע שהסוכן החשאי של ישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים לפניה ולאחריה בצמרת המצרית ,מרואן היה סוכן כפול ובין ראש המוסד לשעבר צבי זמיר שמשוכנע שהוא היה סוכן "אמיתי" בעבור ישראל.
כל אחד משניהם פירסם ספר זכרונות שבו פירטו את עמדתם בנושא ושניהם התלוננו על שלא שמעו להם (למרות עמדותיהם המנוגדות לחלוטין).

אלי זעירא פירסם את "מלחמת יום כיפור :מיתוס מול מציאות"במהדורה ראשונה ב-1993 ובמהדורה שנייה ומורחבת בעיקר לגבי תפקידו של מארואן ב-2004.

 

קריאה בספר בספר "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", מהדורה שנייה מראה שהוא מלא  וגדוש בהסברים והבהרות מדוע לא רק הוא היה אשם אלא כולם אשמים. ויותר ממנו בכמה מקרים (דיין וגולדה).

אבל אני מסתכל בצילומים שמלווים את הספר:
הצילומים בספר מ-2004 מראים אדם חייכן שעתידו לפניו .
.הם מגיעים עד ל1972.אין יותר משנים מאוחרות יותר.מוזר מאוד.חוץ משני יוצאי דופן: רק שתי תמונות משנות התשעים של אלי זעירא שנראה כאילו הזקין בחמישים שנה מאז 1972 ליד קבר סבו ( חבר פרלמנט שהוא שחזר את קברו ) בפולין,זהו.
מבחינת העדות הויזואלית של אלי זעירא שנת 1973 וכל מה שהיה אחריה אינם דברים שראויים להישמר בזיכרון הציבור. או בזכרונו שלו.לי נראה שעבורו הזמן נתקע איפה שהוא ב-1972 ושעד אז הכל התנהל כפי שהיה צריך להיות כל מה שבא אחרי הוא בגדר מה שלא צריך היה לקרות.

שתי החוברות של ברקאי הן מרשימות ביותר.ולעניות דעתי חשובות בהרבה מספרו האטוביוגרפי של זעירא שכן הן מגלות הרבה יותר ובפרטי פרטים חשובים לגבי מה שהתרחש בעצם באותן שעות גורליות לפני פרוץ המלחמה. ואיפה נפלו הטעויות

קראתי אותן בסוף שבוע אחד כמעט בנשימה עצורה. הן בגדר חובה עליונה לקריאה   לכל מי שמתעניין במלחמת יום הכיפורים ובנושאי מודיעין בכלל.

תגובות למסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים

באפריל 2016 יצאה חוברת "הדים " שנייה לראיון המקורי עם עוד תגובות ותגובות לתגובות מהחוברת הראשונה ותיקונים שונים של אי דיוקים והטעיות ומה שאתם רוצים .והיא שווה קריאה גם כן לכל מי שמתעניין בויכוח שאולי לא ימוצה לעולם.

המערכת כתבה :

ודה על האמת כשהבאנו לדפוס את "משק כנפי הטעות" ,שיחותיו של אבירם ברקאי עם האלוף (בדימוס) אלי זעירא, הנחנו, שהתכנים יטלטלו רבים ויעוררו תגובות מגוונות. ביקשנו לשקף דעות ועמדות שונות – וכך היה: התייחסויות ענייניות בצד תגובות אמוציונאליות; מערעור על הבמה שהוענקה לאלי זעירא, דרך הצפת נושאים מזוויות שונות; משבחים והוקרה למסמך ולכותבו, עד פקפוק בכישוריו של ברקאי כחוקר. את אלו שהתקבצו אצלנו במהלך החודשים, שחלפו מאז הפרסום, כללנו במסמך עוקב :"הדים למשק כנפי הטעות".

מסתבר, כי לא היה בכך די והגיעו לידנו עוד תגובות שהחלטנו שיש מקום לפרסמן בקונטרס זה. כאן תמצאו התייחסויות לתגובת קמ"ן פיקוד הצפון במלחמה, חגי מן; לשלמה גזית; לראיון עם ראש המוסד לשעבר צבי זמיר; כאן גם תמצאו גרסה שונה לתגובתו של פרופ' אורי בר יוסף ל"משק כנפי הטעות", אשר בשגגה לא נכללה במסמך ה"הדים" הקודם. הפעם החלטנו ליטול "חירות עריכה" ולמתן את סגנון ההתייחסויות, שהיה פעמים חריף, פעמים בוטה."

"שווה בהחלט לקרוא עוד, להתייסר ועדיין להחכים.

 

אפשר למצוא אותן ברשת כאן :

"משק כנפי הטעות "

הדים למשק כנפי הטעות

הדים ב' למשק כנפי הטעות 

ראו עוד על הויכוחים השונים הקשורים  באלי זעירא על מלחמת יום הכיפורים כאן :

:האיש שלנו במצרים "אמיתי " כפול או משולש ? פרשת אשרף מארואן מרגל מצרי עבור ישראל

 

קשר או כשל : תיאוריות קונספירציה לגבי מלחמת יום הכיפורים

התככים והמזימות מאחורי ( ואחרי )מלחמת יום הכיפורים-ראיון עם פרופסור אורי בר יוסף

ההונאה הגאונית של אנואר סאדאת -סקירה על "הג'יאהד של סאדאת"

"האיש שלנו במצרים "אמיתי " כפול או משולש ? פרשת אשרף מארואן מרגל מצרי עבור ישראל

 

ashraf maruan book english

42 שנה מלאו פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.

וזה הזמן לחזור לאחת הפרשיות המציקות והמטרידות ביותר של אותה מלחמה ארורה. פרשת המרגל אשרף מרואן.

אשרף מרואן היה אדם בכיר ביותר במשטר המצרי ( לא פחות מאשר חתנו של שליט מצרים גמאל נאצר !) שהיה מן הצד,בעבור סכומי כסף עצומים  גם מרגל עבור מדינת ישראל. הוא העביר כמויות אדירות של מידע על הנעשה בדרגים הבכירים ביותר במצרים לישראל .

בין הרבה דברים אחרים העביר גם הזהרה על הההתקפה הצפויה של מצרים וסוריה על ישראל.אלא שהוא טעה בכמה שעות בזמן שבו תיפתח ההתקפה.

בשנים האחרונות מתחולל ויכוח קשה בחוגי המודיעין של ישראל בין מי שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים אלי זעירא ובין מי שהיה ראש "המוסד " במלחמת יום הכיפורים צבי זמיר :

האם היה אשרף מרואן מרגל "אמיתי " בעבור ישראל ? או שמה היה סוכן כפול עבור סאדאת שהעביר את מידע שסאדאת רצה שיעבור וכך "להרדים " את ישראל ?

zeira book

עטיפת  המהדורה השנייה של ספרו של ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים אלי זעירא  מ-2004 שבו הוא טוען שמרואן היה סוכן כפול עבור המצרים.ואגב כך חושף את שמו.

בעקבות פירסום ספר זה התקיים משפט בוררות בין זעירא וצבי זמיר שבו נקבע  בידי שופט שזעירא לא היה צריך לפרסם את שמו של מרואן שאכן ריגל עבור ישראל.

zamir sefer

עטיפת ספרו מ-2011  של ראש ה"מוסד " במלחמת יום הכיפורים שבו הוא טוען שמרואן היה מרגל "אמיתי "בעבור ישראל ותוקף את אלי זעירא על שחשף אותו  ובכך לדעתו הביא למותו. 

הויכוח בנושא נמשך במלוא עוזו עד היום.

וגם העובדה שאשרף מרואן נרצח בלונדון בידי מי שלכאורה  זוהו כסוכנים של המשטר המצרי לא תרם במהומה לסיומו.

לפניכם שתי כתבות בנושא שבהן אני דן בפרשה מנקודת המבט של תומכי שני הצדדים.

ashraf maruan book ben yof

כתבה אחת היא ראיון עם מי שעומד בראש התומכים בתפיסה  שאשרף מרואן היה מרגל "אמיתי" עבור ישראל שנרצח בידי המצרים  בלונדון לאחר שהבינו לבסוף כתוצאה ממשפט שהתקיים בנושא בישראל שהוא אכן בגד בהם לאורך כל הדרך. ההיסטוריון אורי בר-יוסף.

וראו

התככים והמזימות מאחורי ( ואחרי )מלחמת יום הכיפורים-ראיון עם פרופסור אורי בר יוסף

ומהצד השני …:

ראו מאמר סקירה על ספרו של איש המודיעין שמעון מנדס "הג'יאהד של סאדאת ". מנדס משוכנע שאשרף מרואן היה סוכנו האישי של הנשיא סאדאת שמטרתו הייתה להטעות את ישראל במזימת ההונאה הגאונית ביותר של כל הזמנים ,אם כי היא נכשלה לבסוף.

לדעת מנדס מרואן נרצח בידי המצרים אכן אך לא בגלל שהם גילו שהיה בוגד אלא משום שבטיפשותו  החליט לכתוב את זכרונותיו ללא שיעברו צנזורה שלהם.וזה עלה לו בחייו.

ashraf maruan book mendes

ועל כך ראו :

ההונאה הגאונית של אנואר סאדאת -סקירה על "הג'יאהד של סאדאת "

ושם אני מוסיף גם הצעה חדשה  בויכוח בשאלה "מי היה האחראי לרצח אשרף מרואן ":

אני מציע שייתכן שרציחתו הייתה קשורה ליריבותו עם  מולטי מליונר מצרי בלונדון ושייתכן שהייתה קשורה לפרשת תאונת הדרכים שבה נהרגו הנסיכה דיאנה ובן זוגה ,בנו של המליונר המצרי הנ"ל.

המליונר המצרי מוחמד אל פאייד,חי בלונדון והייתה לו יריבות קשה ביותר עם אשרף מארואן שהיה שותפו וידידו לשעבר.

שמו של מרואן קוּשר ב-1997  עם התאונה שבה נהרגה הנסיכה דיאנה, גרושתו של  יורש העצר הבריטי צ’רלס ובן זוגה דודי אל פאייד.

דודי אל פאייאד היה בנו של  המולטי מיליונר המצרי  מוחמד אל -פאייד, שותף עסקי וידיד ותיק של מארואן שהפך לאויב עסקי ולשונא אישי  גדול של מרואן. השניים היו מסוכסכים ביניהם ואיימו בתביעות דיבה זה נגד זה ובשלב מסויים מרואן טען שאל-פאייד איים לרצוח אותו.

דמות המבוססת בבירור על מרואן אף הופיעה כדמות “האיש הרע” – אויבו של  “האיש הטוב” המקדיש את חייו כדי להרוס אותו – בסדרת טלוויזיה מצרית משנת 2004 על חייו של מוחמד אל פאייד (וייתכן במימונו) בשם Mahmoud El-Masry. הדמות המבוססת על מרואן הוצגה כאופורטוניסט מושחת הנושא את בת הבוס הגדול (שליט מצרים נאצר) ולכן מועלה בדרגה.

ככל הנראה, כך רצה אל -פאייד שהציבור  המצרי יראה את יריבו.

ייתכן שהיה זה מוחמד אל פאייד שחשף לראשונה בפני עיתונאי בריטי שיריבו היה בעברו (גם) סוכן “מוסד”, זאת עבור ספר שפורסם ב-1998 בשם Who Killed Diana?” של העיתונאי Simon Regan ושבו נטען כי מרואן היה קשור לתאונה שבה נהרגה הנסיכה הבריטית דיאנה ובן זוגה דודי אל פאייד  ומטרתו לא הייתה דווקא דיאנה, אלא בן זוגה המצרי, בנו של שנוא נפשו.

זאת הייתה הפעם הראשונה למיטב ידיעתי שבה נטען בדפוס בשפה כלשהי שאשרף מרואן ריגל עבור ישראל.

אלי זעירא  שלימים מצא את עצמו במשפט עם ראש המוסד לשעבר זמיר על כך שחשף  בדפוס את זהותו של של אשרף מארואן כסוכן ישראלי  טען שזהו מקור המידע  על כך שאשרף מארואן היה סוכן ישראלי.והוא אכן צדק ,אבל כמובן לספר הקונספירציות לא היה את אותו המשקל לדברים שנאמרו בידי ראש אמ"ן לשעבר.

המידע יכול היה להגיע למחבר הספר  Simon Regan,  רק ממישהו שהיה מקורב למרואן או ידע עליו פרטים אישיים ביותר.

לדעתי   המידע היגיע מבעל עניין הן לגבי מותה של דיאנה והן לגבי אשרף מארואן ,ממוחמד אל פאייד. ייתכן שאל פאייד  ידע זאת ממקור ראשון מפיו של מארואן שחשף בפניו משהו ברגע לא זהיר כשהשניים היו קרובים  או סביר יותר חשד בכך.

העיתונאי טען ש”Cold journalistic logic brings one to the inevitable conclusion that Ashraf Marwan made the most perfect double agent for nearly all of the Middle Eastern and Western espionage agencies.”

לא סביר בעיני שהוא הסיק זאת ממידע עיתונאי בלבד.ברור  שהיה לו מקור מידע.

האם הוא קיבל את המידע הזה מאל-פאייד?

אולי אין זה מקרי שבזמן שבו נהרג מרואן בוצעה חקירה משפטית בשאלה האם הנסיכה דיאנה נרצחה, כפי שטען  מוחמד אל-פאייד.

האם היה קשר בין הדברים? האם ייתכן שזאת הסיבה האמיתית שבגללה נרצח מרואן דווקא אז?

אז מי הצודק ? אתם תחליטו.

וראו גם לגבי כל מיני תיאוריות קשר אחרות הקשורות במלחמת יום הכיפורים:

קשר או כשל : תיאוריות קונספירציה לגבי מלחמת יום הכיפורים

 

keshel1

מיטב הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים

 

 

ארבעים  שנה מלאו לפריצת מלחמת יום הכיפורים. מידי יום ביומו מובאים בתקשורת סיכומים הערכות הסברים וניתוחים על מלחמה.וגם אני תרמתי לכך את תרומתי בסקירה על תיאוריות הקשר השונות שקיימות סביב מלחמה זאת

וכעת  תרומה צנועה נוספת  בסקירה על מיטב היצירות הספרותיות שפורסמו לאורך השנים על המלחמה הזאת.על מלחמת יום הכיפורים לא נכתבו כל כך הרבה יצירות ספרות יפה.למעשה מעט מאוד באופן יחסי.בערך כמה עשרות. אחרי ארבעים שנה אפשר כבר לקבוע מי מהעשרות האלו הן המיטב של היצירות הספרותיות על מלחמת יום הכיפורים.

הנה רשימה של  חמשת היצירות שהן לדעתי "היכל התהילה " של הספרות  היפה על מלחמת יום הכיפורים. חמשת היצירות הספרותיות הבולטות ,המרשימות ,החשובות והמשפיעות ביותר שנכתבו על מלחמת יום הכיפורים בפרוזה ,למבוגרים ולילדים. בתחום הפרוזה בתחום ספרות הילדים, ובתחום הסיפור המצוייר "הקומיקס".

ראו על כך במאמר במגזין "יקום תרבות ":

"היכל התהילה " של הספרות היפה על מלחמת יום הכיפורים.

הקרב שלא נגמר :תיאוריות קשר על מלחמת יום הכיפורים

Photo: ‎"הקרב שאינו נגמר ":חשבתם שאתם יודעים הכל על המחדל ? חכו שתשמעו על המוקשים שהיו אמורים לחכות למצרים אבל נשלפו מהאדמה כמה שעות לפני המלחמה ,בידי הישראלים דווקא ,על מיכלי הסולר שהיו אמורים לחכות למצרים אבל רוקנו ,בידי הישראלים דווקא ,על התיאומים המוקדמים שנערכו בין גולדה וסאדאת. או שלא. סיור אצל האנשים שבטוחים שהאמת על הכיפור ההוא מזעזעת יותר מכל דו"ח רשמי שקראתם אי פעם.‎

ארבעים שנה מלאו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה השנויה ביותר במחלוקת בתולדות ישראל ,לצד מלחמת העצמאות.והשאלות עדיין בוערות : מי  באמת יזם את המלחמה? סאדאת ? או גולדה מאיר או הנרי קיסינג'ר? ואם כך מדוע חרגו המצרים מתוכנית המלחמה שקבעה להם ישראל? והאם המוסד הסתפק בחיסולו של הנספח הישראלי בארה"ב, או שדחף אל מותו גם סוכן מצרי בלונדון? תיאוריות הקונספירציה בעקבות מלחמת יום הכיפורים מעלות השערות מגוונות וסותרות, אך כולן מסכימות שסתם פשלה אינה באה בחשבון. כתבה מקיפה שלי בנושא הופיעה בגיליון 40 השנה למלחמה של "דיוקן -מקור ראשון " ובמגזין "יקום תרבות " ברשת  כשל או קשר  ?:תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים 

ההיסטוריון של מלחמת יום הכיפורים :ראיון עם פרופסור אורי בר יוסף

לרגל יום הכיפורים הנה כתבה מיוחדת וראיון מיוחד עם אחד ההיסטוריונים הבולטים העוסקים כיום בחקר מלחמת יום הכיפורים ובחקר מערכות הביון והמודיעין של ישראל , פרופסור אורי בר יוסף בשאלה האם עמדה מאחורי מלחמת יום הכיפורים קונספירציה שנכשלה לגמרי בין ישראל והמצרים ?

 והאם היה מרגל מצרי שהפעיל את שירותי הביון של ישראל ?

ראו :

התככים והמזימות  מאחורי ( ובעקבות ) מלחמת יום הכיפורים :ראיון עם פרופסור אורי בר יוסף

אילו לא הייתה מלחמת יום הכיפורים

"מה היה קורה אילו מלחמת יום כיפור לא הייתה פורצת":זאת שאלה שאותה שאל אסף שובל , בוגר טכניון תושב רעננה .  ולהלן תשובתו ב"קו זמן " מיוחד שאותו יצר של העולם שבו לא הייתה מלחמת יום הכיפורים .

1982 – 1973
1973

3 באוקטובר 1973- סרט הצילום מגיחת חיל האוויר מעל רמת הגולן לא נשרף.
4 באוקטובר 1973, שעות הבוקר- בדיון שנערך אצל שר הביטחון, משה דיין, מוצגת תמונת ההערכות המוגברת של הצבא הסורי בגבולה הצפוני של ישראל. דיין מבין את גודל הסכנה של מתקפה דו-חזיתית מצד סוריה ומצרים. סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, שהזהיר בימים האחרונים מפני מלחמה מסכים עם עמדתו של דיין.
אחרי דיון סוער, משתכנע הרמטכ"ל, דוד "דדו" אלעזר שצריך לגייס כוחות מילואים נוספים לסיני ולרמת הגולן. אלי זעירא, ראש אמ"ן, דבק עדיין בטענה שזהו תרגיל בלבד.
4 אוקטובר 11-30 – כוננות "כחול לבן" מופעלת. הרמטכ"ל פוקד על גיוס חטיבת שריון שתתגבר את המערך ברמת הגולן. ועל חטיבת שריון נוספת שתתגבר את כוחות צה"ל על גדות התעלה.
רמת הכוננות בחיל האוויר אף היא עולה. ומבוטלות כל החופשות לטייסים.
4 באוקטובר 16-00 – טיסת צילום שנערכת מעל תעלת סואץ מגלה הערכות מוגברת של כוחות מצריים המצוידים בציוד צליחה רב.
דדו ודיין חוששים שחטיבת השריון שנשלחה לא תעמוד בפני מתקפה מצרית גדולה. והם פוקדים על גיוס חטיבת מילואים נוספת.
5 באוקטובר 4-00 – יועציו של הנשיא אנואר סאדאת מעירים אותו בשעת בוקר מוקדמת. הם מודיעים לו על תנועת כוחות ישראליים לכיוון התעלה שמתרחשת לאורך השעות האחרונות.
5 באוקטובר 7-00 – בישיבת חירום של בכירי הדרג המדיני במצרים, מודיע הנשיא סאדאת על דחיית מבצע "באדר" לשחרור סיני. נציגי הצבא המצרי שנוכחים במפגש מביעים מורת רוח קשה עקב ההחלטה לדחיית המבצע, יום אחד בלבד לפני תחילתו. הישיבה מסתיימת בטון צורם במיוחד מצד הדרג הצבאי, אך סאדאת משוכנע שיש לחכות להזדמנות הבאה כדי להכות את ישראל.
5 באוקטובר 9-30 – סאדאת מבשר על החלטתו בשיחת טלפון לנשיא סוריה.
אסאד מאוכזב מהחלטה ומודיע שסוריה עדיין תעמוד לצד מצרים באם זו תחליט לפתוח במלחמה.
5 באוקטובר, ערב יום כיפור- גולדה מאיר פונה בשידור רדיו לתושבי ישראל. היא מסבירה שעקב תגבור כוחות מסיבי מצד מצרים וסוריה בגבולות ישראל, נאלץ צה"ל לגייס כוחות מילואים.
"אויבינו שחשבו להפתיע אותנו גם ביום קדוש זה, יאלצו לסוב על עקבותיהם" היא מסיימת את נאומה.
6 באוקטובר- עם צאת החג, מעבירה ישראל הודעה תקיפה למועצת הביטחון של האו"ם ודורשת לגנות את ריכוז הכוחות המצרים על גדות התעלה. שגריר ישראל באו"ם מסביר לכתבים שכוחות צה"ל גויסו על-מנת שיוכלו להגן על תושבי מדינת ישראל מפני הכוחות המצריים והסורים השואפים לתקוף אותה. הוא מציג לכתבים את צילומי חיל האוויר המראים את הערכות הצבא המצרי והסורי.
7 באוקטובר- ההערכות הביטחונית המיוחדת במדינת ישראל נמשכת.
חלק מהמפקדים המצריים מודיעים כי יסרבו לפנות את כוחותיהם מהתעלה.
8 באוקטובר- בדיון במועצת הביטחון של האו"ם קוראים נציגי ארה"ב וברה"מ לכוחות המצריים והישראלים לדלל את כוחותיהם משני צידי התעלה.
הם חוזרים על מחויבות המעצמות לשמור על השקט היחסי במזרח התיכון שנשמר בשלוש השנים האחרונות.
בסופו של יום מסתמן כי ישראל השיגה יתרון קל בזירה הדיפלומטית מכיוון שבידיה היו הוכחות על כוונת מצרים וסוריה לתקוף ראשונות.
9 באוקטובר- הכוחות המצריים מתחילים בנסיגתם. סאדאת מדיח את הקצינים המצריים שהתנגדו לפינוי הכוחות.
13 באוקטובר- כוננות "כחול לבן" מבוטלת לבסוף לאחר שמרבית הכוחות המצריים שתגברו את אזור התעלה בחודש האחרון, נסוגים חזרה לאזור קהיר. צה"ל עדיין מצוי במצב כוננות ברמת הגולן מכיוון שיחידות סוריות רבות יושבות עדיין על גבול רמת הגולן.
1 בנובמבר – הסכם זמני בחסות האו"ם מושג בין ישראל וסוריה. סוריה וישראל מדללות את כוחותיהן באזור רמת הגולן.
14 בנובמבר- בבחירות לכנסת ה- 8 מפא"י זוכה ב-55 מנדטים. הליכוד בראשותו של מנחם בגין זוכה ב-31 מנדטים.
18 בנובמבר- בדיון סודי באחד ממשרדי הצבא בקהיר. מתכנסת קבוצת קצינים מצריים בכירים, שחלקם הודחו בידי סאדאת חודש וחצי לפני כן. הם מחליטים פה-אחד לנקוט "פעולות דרסטיות ודחופות להחלפת השלטון".
25 בדצמבר- האלוף במיל. שלמה להט, מצליח להרכיב קואליציה וממונה לראשות העיר תל-אביב במקומו של יהושע רבינוביץ`.

1974

6 בינואר- גולדה מאיר מציגה את ממשלתה החדשה בפני הנשיא קציר. הממשלה דומה מאוד בהרכבה לממשלה הקודמת ואין שינויים מהותיים בנושאי התפקידים. אבא אבן נשאר בתפקיד שר החוץ ומשה דיין נשאר בתפקיד שר הביטחון.
6 במרץ- אנואר סאדאת נרצח בעת שאלמונים יורים על מכוניתו . גנרל שאזאלי תופס את השלטון.
11 במרץ- גנרל שאזאלי נרצח בידי מתנקש. היורה, שמתאבד במקום, נשלח כנראה בידי סוכנים סובייטים.
12 במרץ- תקריות אש פורצות בקהיר ואלכסנדריה בין פלגים שונים של הצבא המצרי בעיקר בין קבוצת "מאוכזבי אוקטובר" לבין קבוצות קצינים הנתמכות בידי ברה"מ. השלטון המרכזי במצרים קורס. ומשרדי הממשלה משותקים ברובם.
3 באפריל- פיגוע במעלות. חוליית מחבלים משתלטת על בית ספר במעלות. בניסיון החילוץ נהרגים כעשרה תלמידים.
14 באפריל- ישראל זוכה במקום ה-12 בתחרות האירוויזיון.
19 במאי- משפחות ראשונות מגיעות ליישוב אופירה שבדרום חצי האי סיני.
24 במאי- חיל צה"ל נחטף בידי חוליה של אש"ף באזור בית ש
אן. גופתו מוחזרת לישראל כעבור שבוע.
10-17 ביוני- ועידת הליגה הערבית- עירק מחזקת את עמדתה כמדינה החזקה בליגה במקומה של מצרים השרויה בכאוס שלטוני הנמשך מאז רצח סאדאת."נמשיך להלחם בישות הציונית עד חורמה" אומר הנציג העירקי לוועידה.
1 ביולי- עירק וסוריה חותמות על ברית הגנה הדדית ביניהם ועל שיתוף פעולה צבאי ברמה הגבוהה ביותר. הברית הנחתמת בחסותה של ברה"מ כוללת גם משלוחי נשק סובייטי לשתי המדינות.
17 ביולי- נשיא ארה"ב ריצ`רד ניקסון מתפטר מתפקידו עקב פרשת "ווטרגייט".סגן הנשיא ג`רלד פורד מושבע לנשיאות באותו יום.
18 ביולי- כוחות עירקים נעים דרך סוריה לכיוון רמת הגולן. הם כוללים שתי חטיבות שריון, כוחות רגליים וארטילריה.
19 ביולי- טייסות של חיל האוויר העירקי מתגברות את שדות התעופה שליד דמשק. בתגובה מתגבר צה"ל את כוחותיו באזור.
20 ביולי- ישראל מציבה אולטימאטום. ודורשת את נסיגת הכוחות העירקים מסוריה תוך שלושה שבועות.
10 באוגוסט- ישראל תוקפת חלק משדות התעופה שליד דמשק. בתגובה תוקפות טייסות עירקיות וסוריות מטרות בצפון ישראל
10-13 באוגוסט- "קרבות ארבעת הימים". כוחות קרקע כמעט שאינם מופעלים ועיקר הלחימה מתבצעת באוויר תוך הפעלה מסיבית של נ"מ וארטילריה.חיל האוויר מאבד כ-20 מטוסים במהלך הקרבות. ואילו עירק וסוריה מאבדות כ-110 מטוסים סה"כ. עיקר האבדות של חיל האוויר נגרמות מסוללות נ"מ בשטחי סוריה ועירק.
14 באוגוסט- מספר חברי כנסת קוראים להקים ועדת חקירה שתחקור את תפקודו של חיל האוויר במהלך הקרבות.
6 בספטמבר- דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, נפטר בביתו שבשדה בוקר.
אוקטובר-במהלך החודש מתרבים דיווחים ממצרים על מצבה הקשה של האוכלוסייה במדינה. עדויות רבות על מחסור במזון ובמצרכים רפואיים. קברות רחוב מתרחשים מדי יום בין תומכי הפלגים השונים.
3 בנובמבר- לאחר שמונה חודשים בהם השלטון במצרים עובר מצד לצד, מחליט האו"ם לשלוח חיל שלום להשבת הסדר על כנו.
22 בנובמבר – יאסר ערפאת נואם לראשונה בעצרת האו"ם. לאש"ף מוענק מעמד של משקיף קבוע.
7 בדצמבר – ועדת חקירה מוצאת את מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד האחראי העיקרי לתפקודו הלקוי של החיל האוויר במהלך הקרבות וממליצה להדיח אותו. כעבור יומיים הוא מתפטר מתפקידו. הועדה מוצאת את הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ואת אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, כמי שפעלו נכון במהלך הלחימה ובתקופה שקדמה לה.
30 בדצמבר- חיילי האו"ם הראשונים נוחתים בנמל אלכסנדריה.

1975

15 בינואר- כוחות או"ם ראשונים מגיעים לקהיר. הם מתחילים לעסוק בעיקר בשמירה על הסדר ובחלוקת מזון.
31 בינואר- חיל השלום של האו"ם מסיים את היערכותו על הגדה המצרית של תעלת סואץ.
3 בפברואר- גולדה מאיר מודיעה על התפטרותה עקב מצבה הבריאותי. משה דיין הוא ראש הממשלה החדש. יצחק רבין ממונה לשר הביטחון.
1 במרץ- משטר חירום זמני בחסותו של האו"ם מוכרז במצרים.
22 במרץ – חדירת מחבלים למעלות. שלושה אזרחים נהרגים.
4 באפריל- תעלת סואץ נפתחת מחדש לשיט לאחר כמעט שמונה שנים בהן הייתה סגורה.
7 באפריל – כוחות צפון וייטנאמיים משתלטים על סייגון. סיומה של מלחמת וייטנאם.
9 באפריל – במפגש סודי בבירות בין נציגי הצבא הסורי לנציגים פלסטינאים , מסכימה סוריה להעביר סיוע צבאי לבסיסי אש"ף בדרום לבנון תמורת החרפת המאבק בישראל.
8 במאי – בנאום ראש הממשלה דיין בערב יום העצמאות, הוא מזהיר מפני חזית משולבת של ארגוני הטרור וצבאות סוריה ועיראק. למרות הוא אומר כי מעולם לא היה מצבה של ישראל טוב יותר.
15 ביוני- נכשל ניסיון של חוליית אש"ף, לחדור לישראל דרך הים בקרבת נהרייה. תוכניתם הייתה לבצע פיגוע ירי בעיר, ואף לחטוף מספר אזרחים ולהבריחם ללבנון.
12 ביולי- השתלטות מחבלים על מלון הילטון. חוליית של 10 אנשי פת"ח מגיעה מן הים ומשתלטת על חלק ממלון הילטון בת"א. המחבלים לוקחים כ-100 בני ערובה מאורחי המלון ודורשים את שחרורם של מחבלים רבים הכלואים בישראל ובגרמניה תמורת שחרורם.
15 ביולי – לאחר שלושה ימים של המתנה, מחולצים לבסוף בני הערובה בידי כוח של סיירת מטכ"ל בפיקודו של רס"ן יוני נתניהו. במבצע, שזוכה להדים רבים בעולם, נהרגים כל 10 המחבלים וכארבעה בני ערובה.
23 באוגוסט- נציגי הנוצרים בלבנון מגיעים לחיפה. בפגישה חשאית עם ראש הממשלה, משה דיין, הוא מבטיח להם שישראל תעמוד לצידם במקרה של עימות מול האוכלוסייה המוסלמית או מול צבא סורי. ישראל מתחילה גם לשלוח נשק לפלנגות הנוצריות.
19 בספטמבר- פיגוע נגד מסוף אל-על באמסטרדם. תשעה אזרחים ישראלים, שני אזרחים בלגים ואזרח בריטי אחד נהרגים בתוצאה ממטען תופת שהונח בידי ארגון הפת"ח.
18 בנובמבר- חדירת מחבלים לקיבוץ דפנה. שלושה מחברי הקיבוץ וביניהם ילד נהרגים.
30 בנובמבר- נשיא לבנון נרצח. מהומות פורצות בין נוצרים למוסלמים ברחבי המדינה.
1 בדצמבר- קטיושות על קריית שמונה. שני אזרחים נהרגים ושמונה נפצעים. חברי פלנגות נוצריות טובחים כפר סוני בדרום לבנון.
2-3 בדצמבר- כנקמה על טבח הכפר מותקפות עשרות מטרות נוצריות בצפון לבנון. כ-350 תושבים נרצחים. אלפי אזרחים נוצרים נמלטים מצפון המדינה.
3 בדצמבר- חיל האוויר מתקיף בסיסי מחבלים ברחבי לבנון. פשיטות צה"ל על בסיסי מחבלים מדרום לבירות.
4 בדצמבר- סוריה פולשת ללבנון.
6 בדצמבר- ישראל פולשת לדרום לבנון. מתחילה בריחה המונית של אוכלוסייה שיעית וסונית מדרום לבנון לאזורים שבשליטת סוריה. רפאל איתן מתמנה למפקד כוחות צה"ל בדרום לבנון.
15 בדצמבר- כוחות סוריים מסיימים את היערכותם מצפון לכביש בירות דמשק.
16 בדצמבר- ראשי הפלגים הנוצרים נפגשים בעיר צור ומחליטים לאחד את זרועות הצבא שבשליטתם לגוף צבאי אחד. צבא דרום לבנון (צד"ל) מוקם וסעד חדאד נבחר לעמוד בראשו.
18 בדצמבר- צד"ל, בסיוע חיל האוויר כובש את צידון.
26 בדצמבר- קרב יבשה ראשון בין צה"ל לצבא הסורי מאז מלחמת ששת הימים. גדוד שריון ישראלי וגדוד שריון סורי מתעמתים בבקעת הלבנון.
28 בדצמבר- פייר ג`ומייל נפגש בקפריסין עם סגן שר ההגנה הצרפתי.

1976
1 בינואר- כוחות משולבים של צה"ל וצד"ל מצליחים לכבוש את השכונות המזרחיות של בירות.
17 בינואר- אש"ף מפנה את אחרון אנשיו מדרום לבנון.
30 בינואר- צד"ל מצליח לפרוץ את המצור הסורי מעל העיר זחלה.
10 בפברואר- לאחר למעלה מחודשיים של מאבק ממושך, נכנעת המובלעת הנוצרית האחרונה בצפון לבנון, ממזרח לעיר טריפולי.
22 בפברואר- שלושה חודשים אחרי תחילת המלחמה מושגת לבסוף הפסקת אש בין הכוחות. בסיומה, מחולקת לבנון דה פקטו לשני אזורים-
דרום לבנון- בשליטה נוצרית תחת השפעה ישראלית ובסיוע צרפתי ואמריקאי.
צפון לבנון – בשליטה סונית תחת השפעה סורית ובסיוע עירקי וסובייטי.
בירות נשארת מחולקת בין הצדדים, ומחסומים מוקמים בין חלקה המזרחי והמערבי.
ישראל איבדה כ-292 חיילים במהלך המלחמה.
40,000 אזרחים וחמושים לבנונים (משני הצדדים סה"כ) איבדו את חייהם במהלך החודשים האחרונים.
חילופי אוכלוסיה בין הצדדים-
150,000 נוצרים עברו מצפון לבנון לדרומה.
230,000 מוסלמים, רובם ממוצא סוני, עברו מדרום המדינה לצפונה.
הדרוזים חלוקים בתמיכתם בין שני הצדדים.
29 במאי- פיגוע בצור. חמושים פלסטינאים יורים לעבר מפקדת צה"ל בעיר. 5 חיילים נהרגים.
11 ביולי- רינה מור זוכה בתואר סגנית מיס תבל בטקס שנערך בהונג-קונג.
17 ביולי- יצחק חופי ממונה לרמטכ"ל במקומו של דוד אלעזר.
29 בספטמבר- בדמשק מוקמת החזית לשחרור לבנון. מטרתה היא סילוק הכוחות הישראליים מדרום לבנון. ואיחודה מחדש של לבנון תחת שלטון מוסלמי.
7 באוקטובר- אבא אבן מתפטר מתפקידו כשר החוץ עקב חילוקי דעות קשים עם ראש הממשלה. דיין ממנה במקומו את שמעון פרס.
10 באוקטובר – ספינה סוחר איראנית מותקפת בידי מטוסים עירקים במפרץ הפרסי.
18 באוקטובר- ראש הממשלה דיין ושר התשתיות הלאומיות, יגאל אלון, מחליטים על הקמת ועדה שתקבע את האזורים ביהודה שומרון וסיני בהם תותר הקמת יישובים חדשים.
3 בנובמבר- בחירות בארה"ב. הנשיא המכהן ג`רלד פורד גובר על המועמד הדמוקרטי ג`ימי קרטר ברוב של 284 מול 253 אלקטורים. רוברט דול נבחר לתפקיד סגן הנשיא.
4 בדצמבר- מאו טסה טונג, מנהיגה של סין מאז 1949, נפטר בגיל 82.

1977

20 בינואר- ג`רלד פורד מושבע לנשיאות ארה"ב.
12 בפברואר- שגריר עיראק בפריז נרצח בידי מתנקש איראני.
28 בפברואר- מחבל מנסה להשתלט על טיסת אל-על לרומא. המחבל, שכנראה פעל לבדו, נורה בידי מאבטחים שהיו על המטוס.
21 במרץ- הפרלמנט הדרום הלבנוני מחליט להעביר את מושבו ממזרח בירות לעיר צידון.
29 במרץ- זמר הפופ האמריקני אלביס פרסלי, נידון ל-4 שנים בכלא עקב שימוש והחזקת סמים בלתי חוקיים.
24 באפריל- תחילת מלחמת עיראק איראן. חיל האוויר העירקי תוקף מטרות בעומק איראן.
שריון עיראקי חוצה את הגבול עם איראן. כ-20000 חיילים איראנים נהרגים או נשבים ביומיים הראשונים לקרבות.
6 ביוני- כוחות עיראקים כובשים את העיר אבאדן שבדרום איראן.
8 ביוני- דרום לבנון מכריזה על עצמאות. איטליה, צרפת וישראל הן המדינות הראשונות להכיר במדינה החדשה. סוריה מגישה מחאה לאו"ם.
5 ביולי- בחירות לכנסת ה-9. מפא"י בראשות דיין זוכה ב-52 מנדטים הליכוד בראשותו של בגין זוכה ב-38 מנדטים.
10 ביולי- דרום לבנון מתקבלת כחברה באו"ם.
14 באוגוסט- ההפצצה הקשה ביותר על טהרן במהלך המלחמה. למעלה מ-30000 אזרחים נהרגים בהתקפת חיל האוויר העיראקי הכוללת גם טילים בעלי ראש נפץ כימי.
18 באוגוסט- דיין מציג את ממשלתו החדשה.
2 בספטמבר- שריון עיראקי מגיע לפאתי העיר האיראנית אחוואז.
13 בנובמבר-פגישה סודית בין נציגים מאיראן לבין שר הביטחון רבין בתל-אביב.
17 בנובמבר- הסכם סיוע צבאי נחתם בין ישראל לאיראן.
22 בדצמבר- צפון לבנון מוכרזת כמחוז אוטונומי במסגרת "הרפובליקה של סוריה הגדולה".
31 בדצמבר- נאום השאח הפרסי קורא לעם האיראני להמשיך להיאבק בפולשים עד לניצחון הסופי.

1978

25 בינואר- טייסת של חיל האוויר הישראלי בפיקודו של אל"מ אבי לניר מוצבת באיראן.
9 במרץ- במאמר המתפרסם ב-"ניו יורק טיימס" משווה בין הקרבות המתחוללים בעיר אחוואז, לקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.
4 באפריל- תוכנית אלון מתפרסמת- האזורים בהם יוקמו יישובים יהודיים חדשים הם בקעת הירדן, מדבר יהודה (כולל קריית ארבע) והאזורים מזרחית לירושלים בואכה יריחו. התוכנית אוסרת על הקמת יישובים ברצועת עזה אך אינה מגבילה בשלב זה הקמת יישובים בחצי האי סיני.
26 באפריל- יגאל ידין נבחר לנשיא המדינה במקומו של אפרים קציר.
1 במאי- 20 משפחות מגיעות ליישוב שלהבת שליד שדות הנפט במערב סיני.
3 במאי- שר החוץ פרס מבקר בחשאי בטהרן.
11 במאי- יום העצמאות השלושים של מדינת ישראל. לאורך רחובותיה המרכזיים של ירושלים נערך המצעד הצבאי הגדול ביותר מאז קום המדינה.
17 במאי- מכבי ת"א זוכה בגביע אירופה בכדורסל.
19 במאי- ממשלת ברה"מ מודיעה כי אסיר ציון, נתן שרנסקי התאבד בתאו. ממשלת ישראל חושדת כי נרצח בידי השלטונות הסובייטים.
11 ביולי- כוחות עיראקים מצליחים לחדור עד כ-200 ק"מ לתוך איראן.
2 בספטמבר- הממשלה מפרסמת מכרז להקמת בתי זיקוק ליד היישוב אופירה. כמו-כן מפורסם מכרז להקמת צינור נפט מאתר השאיבה בשלהבת לבתי הזיקוק שיוקמו.
5 ביולי- בתאונת דרכים בצפון נפצע הרמטכ"ל, יצחק חופי, באופן בינוני. עוזרו האישי נהרג באותה תאונה.
3 בנובמבר- הנחת אבן הפינה לעיר קצרין ברמת הגולן.
7 בנובמבר- מכונית תופת מתפוצצת בבניין שגרירות ישראל בגרמניה המערבית. 25 הרוגים ביניהם רבים מעובדי השגרירות.

1979

2 בינואר- פיגוע בקרית ארבע. 6 אזרחים נהרגים בהתקפת מחבלים על בית כנסת.
19 בינואר- הרב לוינגר וחנן פורת מכריזים על הקמת "התנועה היהודית להתיישבות" שבניגוד לתוכנית הממשלה, שואפת להקים יישובים בכל רחבי יהודה ושומרון.
1 במרץ- שר השיכון, מרדכי גור מודיע כי אוכלוסיית העיר אופירה עומדת על 5000 איש.
21 במאי- קבוצה של כ-50 מתיישבים עולה לתחנת הרכבת בסבסטיה שבשומרון ומכריזה על המקום כיישוב קבע. הממשלה דורשת מהם להתפנות.
23 במאי- יומיים אחרי העלייה לקרקע, מפונים 50 המתיישבים. חלק מהם נאלצת המשטרה לפנות בכוח.
לבסוף מושג הסכם בין המתנחלים לממשלה וגרעין המתיישבים עובר לקריית ארבע, הנכללת בשטח המותר שהוגדר בתוכנית אלון.
29 במאי- במעמד ראש הממשלה דיין, ושר התיירות אברהם עופר. נחנך בית המלון, "מלכת שבא" בעיר אופירה.
31 במאי- רכב צה"לי ובו 15 חיילים נחטף במזרח בירות בידי "החזית לשחרור לבנון". החיילים מועברים לתוך שטח צפון לבנון.
2 ביוני- מבצע "הרדוף נחלים" לחילוץ 15 החיילים על ידי סיירת מטכ"ל. במהלך הפעולה, המתבצעת בעומק שטח לבנון מחולצים 12 מהחיילים. במהלך החילוץ נהרג מפקד, הכוח אל"מ אהוד ברק, ושלושה מבני הערובה.
30 ביוני- הנשיא פורד מגיע לישראל במסגרת מסע דילוגים במזרח התיכון ונפגש עם ראש הממשלה דיין.
31 באוגוסט- לאחר שנה וחצי של קרבות מרים. פותחת איראן במתקפת נגד לשחרור העיר אחוואז.
9 באוקטובר- הנחת אבן הפינה לעיר ימית שבצפון סיני.

1980

1 בפברואר – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת כי היישוב שלהבת שבמערב סיני רושם את גידול האוכלוסייה הגדול ביותר בשנה האחרונה בין כל היישובים בארץ.
29 בפברואר- אחרון החיילים העיראקים נוטש את העיר אחוואז.
22 במרץ – בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מגלה האלוף לשעבר, אריאל שרון, על כוונתו להתמודד על ראשות תנועת הליכוד לאחר עזיבתו של מנחם בגין.
3 באפריל – ישראל זוכה לראשונה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון.
17 במאי – הפגנה רבת משתתפים של חברי "התנועה היהודית להתיישבות" מול מצעד צה"ל השנתי בירושלים.
2 באוגוסט- איראן פותחת במתקפה לשחרור העיר אבאדן.
4 בספטמבר – יצחק חופי מסיים את כהונתו כרמטכ"ל. רפאל איתן ממונה לתפקיד במקומו.
6 בספטמבר – גולדה מאיר מתה בשנתה בביתה שבתל-אביב
18 בספטמבר – השחקנית חנה מרון זוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.
1 באוקטובר – סוריה נוטשת את הברית עם עיראק. אסאד מורה לחייליו לעזוב תוך שבוע את שטחי עיראק ואיראן. בתגובה פורצות מהומות בבגדד שמפוזרות בכוח בידי המשטרה המקומית.
4 בנובמבר- בחירות בארה"ב. המועמד הרפובליקני, סגן הנשיא רוברט דול, גובר על ג'ימי קרטר המועמד הדמוקרטי.

1981

19 בינואר – רוברט דול מושבע לנשיא ה-39 של ארה"ב.
19-22 במרץ – מהומות ברחבי מצרים. המהומות המאורגנות בעיקר בידי קיצוניים אסלאמיים קוראות לסילוקם של אנשי האו"ם הנמצאים במצרים מאז 1975.
16 ביוני – בחירות לכנסת ה-10. המערך בראשות דיין זוכה ב-50 מנדטים ואילו הליכוד בראשות בגין זוכה ב-34 מנדטים.המפד"ל זוכה ב-8 מנדטים
30 ביולי – דיין מציג את ממשלתו החדשה בפני הנשיא ידין.
11 באוגוסט – הארמייה החמשית העיראקית נכנעת על חוף המפרץ הפרסי לאחר כ-4 חודשים בהן הייתה מכותרת בידי כוחות איראניים.
13 באוגוסט – שר הביטחון , יצחק רבין, מבקר באתר הקרב כאורח כבוד של הצבא האיראני.
1 בספטמבר – תחילת העבודות על הקמת "כביש המזרח" הכוללת הרחבת כבישים ישנים וסלילת כבישים חדשים, על מנת ליצור דרך מהירה בין אופירה בדרום לקריית שמונה בצפון. הכביש, שיעבור דרך הערבה ובקעת הירדן ושאורכו הכולל יהיה 650 ק"מ, יהיה הארוך ביותר במדינת ישראל.
9 באוקטובר – מכונית תופת בבניין שגרירות ישראל בצור. 42 הרוגים, רובם עובדי השגרירות ואזרחים לבנונים. החזית לשחרור לבנון נוטלת אחריות על הפיגוע.
11 בנובמבר – טורקיה מכריזה מלחמה על עיראק.
4 בדצמבר – העלייה לכפר דרום. 20 מתיישבים חברי "התנועה היהודית להתיישבות" עולים במטרה לחדש את היישוב שננטש בימי מלחמת העצמאות. הם מפונים משם כעבור שבוע.

1982

15 בינואר – מוסול נופלת בידי כוחות איראנים וטורקים.
21 בינואר – בצרה נכבשת בידי כוחות איראנים ואמריקאים.
3 בפברואר – דיוויזיה איראנית מגיעה למבואות בגדד
20 בפברואר – כיבוש בגדד בידי איראן.
25 בפברואר – נאום הניצחון של שאח הפרסי מועבר בשידור חי לעולם לכולו.
3 באפריל – חוזה טוקיו מסיים את מלחמת עיראק-איראן. סעיפיו העיקריים כוללים פיצוי כספי רב לאיראן והפיכתה של צפון עיראק למדינה כורדית עצמאית.
19 ביוני – רה"מ משה דיין מאושפז עקב התקף לב קשה. הוא משוחרר משם לאחר כשבועיים.
23 ביולי – הזמר האמריקני,אלביס פרסלי, מגיע לביקור בארץ.
26 ביולי- פרסום תוכנית אלון השנייה. התוכ
נית מחלקת את חצי-האי סיני לשני אזורי התיישבות. מזרח ודרום סיני, כולל היישוב שלהבת, על גדות מפרץ סואץ. מיועדים להקמת יישובים יהודיים. מערב סיני כולל אל-עריש עד גדות התעלה מיועד להקמת ישובים פלסטיניים, בעיקר עבור הפליטים בלבנון, עזה והגדה המערבית.
29 ביולי – במעמד שר העבודה , אברהם שוחט. נחנך באופו רשמי נמל אופירה. הנמל המסחרי הרביעי בגודלו בארץ.
10 באוקטובר -שר התעשייה והמסחר, שמואל גונן, מודיע על התפטרותו עקב חשד למעורבות בפלילים.
3 בנובמבר – שמואל גונן מודה כי לקח שוחד בסך 30000 לירות ישראליות חדשות, משני מנהלים בכירים בחברת "צים" תמורת הטבות שונות.

1983

 

1 בינואר –  רפורמות דמוקרטיות באיראן. השאח מחליט על מתן זכויות נוספות לפרלמנט.

25 במרץ – עוזרו של ראש הממשלה דיין,חיים רמון, נעצר בעקבות עדות חדשה של השר לשעבר גונן.

1 באפריל – עקב נוכחות אמריקאית באזור, מתחילה  ברית המועצות בתגבור מסיבי כוחותיה באפגניסטן.

9 באפריל – חקירה משטרתית מובילה לגילוי כי עוד שני עובדים במשרד ראש הממשלה היו מעורבים בפרשת "צים".

14 באפריל – ח"כ דן מרידור קורא למשטרה לחקור גם את ראש הממשלה במעורבות בפרשת "צים".

15 באפריל – הפגנת ענק בכיכר מלכי ישראל קוראת להתפטרות הממשלה.

17 באפריל– בשידור טלוויזיה לאומה מודיע דיין כי הוא מתפטר מתפקידו ומכריז על בחירות חדשות לכנסת תוך שבועיים.

2 במאי– בחירות לכנסת ה-11. המערך בראשות יצחק רבין, מאבד חלק ניכר מכוחו וזוכה רק ב-43 מנדטים. הליכוד זוכה ב-41 מנדטים. המפד"ל זוכה ב-10 מנדטים.  אגודת ישראל זוכה ב-5 מנדטים. רשימת מרכז חדשה ברשות מפקד חיל האוויר לשעבר עזר וייצמן זוכה ב-6 מנדטים.  ר"צ ומפ"ם זוכות ב-3 מנדטים כל אחת. 

17 במאי – יצחק רבין מצליח קואליציה צרה ברוב של 62  מנדטים ומציג את ממשלתו החדשה.

1 ביוני – הסכם סיוע אמריקאי לאיראן וישראל מאושר בקונגרס.

4 ביוני – התקפה של המוג'הדין האפגאניים על בסיס סובייטי ליד אלמה אטה. 17 חיילים סובייטים נהרגים בהתקפה.

16-29 ביוני – גל של קרבות קשים בין כוחות המוג'הדין לצבא הסובייטי באפגניסטן. אבידות רבות לשני הצדדים.

14 באוגוסט – יגאל ידין נבחר לכהונה שנייה כנשיא המדינה.

9 בספטמבר – בחירות דמוקרטיות ראשונות בכורדיסטן. מוחמד בראזני נבחר לנשיא.  

11 בנובמבר – הפגנות אנטי-סובייטיות בקירגיסטן וטג'יקיסטן

8 בדצמבר – הסכם סחר חופשי בין ישראל ודרום לבנון נחתם בקרית שמונה במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין ונשיא דרום לבנון בשיר ג'ומייל.

 

 

 

1984

 

27 בפברואר – מהומות אנטי סובייטיות באוזבקיסטן. 24 סטודנטים נהרגים במהומות בעיר טשקנט.

10 במרץ – מנחם בגין מודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים.

17 במרץ – שלמה להט מודיע על פרישתו מראשות העיר תל-אביב ועל הצגת מועמדתו לראשות הליכוד.

21 במרץ – אהוד אולמרט מארגן עצרת תמיכה פומבית ראשונה למען בחירתו לראשות הליכוד.

21 במאי – בראיון ל"מעריב" מודיע מנחם בגין כי המועמד העדיף לרשת אותו הוא אריאל שרון.

24 במאי – ארה"ב מתחילה בתוכנית סיוע למורדים האנטי סובייטים באפגניסטן.

5 ביוני – בבחירות לראשות הליכוד, זוכה האלוף לשעבר אריאל שרון, הוא גובר בהפרש ניכר על המועמדים אהוד אולמרט ושלמה להט.

17 ביולי – בועידת המפלגה הדמוקרטית, נבחר וולטר מונדייל למועמד המפלגה לבחירות לנשיאות. הוא בוחר את הסנטור ממסצ'וסטס וגיבור מלחמת ויטנאם לשעבר, ג'ון קרי לתפקיד המועמד לסגן הנשיא.

18 באוגוסט – אלוף פיקוד צפון,  יקותיאל אדם, מחליף את רפאל איתן בתפקיד הרמטכ"ל.

21 באוגוסט – שר המדע והאנרגיה, חיים בר-לב, מודיע כי ישראל מצליחה לספק כ-35% מתצרוכת הנפט שלה בעצמה. וזאת בעיקר בזכות שדות הנפט במערב סיני. הוא גם מביע את דעתם של מומחים על כך שמקורות הנפט באזור מוגבלים, וסביר שייעלמו תוך 25 שנה.

2 בספטמבר – הקמת"צבא שחרור אפגניסטן"  (A.L.A) בחסות איראנית ואמריקאית.

11 בספטמבר –  איראן וארה"ב מודיעות על תוכנית סיוע אטומית שתאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית תוך 10 שנים.

6 בנובמבר – בחירות בארה"ב – הנשיא רוברט דול וסגן הנשיא הייג מפסידים למועמד הדמוקרטי וולטר מונדייל וסגנו המיועד ג'ון קרי.

9 בנובמבר – כינון יחסים דיפלומטיים בין עיראק ישראל.  יצחק נבון ממונה לשגריר.

 

 

1985

 

14 בינואר –  וולטר מונדייל מושבע לנשיא ה-40 של ארה"ב.

15 בפברואר – נציג מטעם השאה האיראני מבקר באחד מבסיסי המורדים האנטי הסובייטים באפגניסטן.

4 באפריל– על רקע עבודות על "כביש המזרח"  המתקיימות בשבת, פורשות המפד"ל ואגודת ישראל מהקואליציה.

6 באפריל – ממשלת רבין נופלת בהצבעת אי אמון.

20 באפריל – לאחר כשבועיים של ניסיונות להקים קואליציה חדשה, מטיל הנשיא ידין על אריאל שרון את מלאכת הרכבת הקואליציה.

5 במאי– אריאל שרון מציג את ממשלתו החדשה. אהוד אולמרט ממונה לשר החוץ, הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן ממונה לשר הביטחון, יצחק מודעי שר האוצר, שלמה להט שר התעשייה והמסחר, יצחק שמיר הוא שר המדע והאנרגיה.

12 ביוני –  אחרון חיילי האו"ם עוזב את מצרים.

14-18 ביולי – גל תקיפות מוצלח של "צבא שחרור אפגניסטן" על מטרות סובייטיות במדינה.

6 באוקטובר – סגן נשיא ארה"ב, ג'ון קרי, מגיע לביקור רשמי בישראל ונפגש עם ראש הממשלה שרון.

1 בדצמבר – אוכלוסיית אופירה מגיעה ל-10000 איש.

5 בדצמבר – הפיכה דתית בסעודיה. מפלגת אל-קעידה ובראשה אוסמה בן לאדן מדיחה את המלך פאהד, ועולה לשלטון.

 1987.

 19 בינואר – משה דיין נפטר בנהלל.

1 במרץ – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת שמאז פירוק ברה"מ עלו לישראל משם כ- 100,000 יהודים. מאז עליית ליגאצ`וב לשלטון נסגרו גבולות רוסיה ורק יהודים מעטים הצליחו להגיע מאז לישראל. עיקר העלייה היא מאוקראינה וביילורוסיה ומהרפובליקות המרכז אסייתיות לשעבר.

5 במאי – בחירות לכנסת ה- -12 הליכוד בראשות שרון, זוכה ב-48 מנדטים. המערך בראשות רבין זוכה ב-40 מנדטים. המפד"ל והתנועה הדמוקרטית לשינוי זוכות ב-5 מנדטים כל אחת.

25 במאי – אריאל שרון מציג בפני הנשיא נבון את הממשלה החדשה.

10 ביוני – אירועי עשרים שנה לסיום מלחמת ששת הימים נחגגים ברחבי הארץ וטקסים רבים נערכים. לרגל החגיגות מוכרזים היישובים אופירה, מעלה אדומים וקצרין לערים.

1 ביולי – ממשלת ישראל מחליטה על סיפוח רמת הגולן, בקעת הירדן ורוב חצי האי סיני. ביהודה ושומרון מתקוממת האוכלוסייה , אך המהומות מדוכאות ברובן תוך ארבעה חודשים.

18 ביולי – שר הביטחון רפאל איתן נורה למוות בידי מתנקש פלסטינאי בעת ביקור בשכם. המתנקש נורה שניות לאחר האירוע בידי מאבטיחו של השר. הפת"ח נוטל אחריות על האירוע שנעשה כמחאה על סיפוח רמת הגולן, בקעת הירדן וסיני. שלמה להט מתמנה לשר הביטחון.

1 באוגוסט – צ`כוסלובקיה, פולין והונגריה מצטרפות לנאט"ו.

 

2 באוגוסט – מהומות של אזרחים שיעים בעיר כרבאלה בעיראק. כוחות המשטרה פותחים באש על הקהל וכ-15 אזרחים נהרגים. זהו אות הפתיחה למלחמת האזרחים בעיראק שתימשך לסירוגין עד שנת 2000.

 

3 באוגוסט – שר האוצר מודעי מכריז על רפורמות כלכליות חדשות.

5 באוגוסט – האלוף אבי לניר מתמנה למפקד חיל האוויר.

14 באוגוסט – אוקראינה, החוששת מפלישה רוסית סובייטית, מצטרפת לנאט"ו.

29 באוגוסט – בחירות במצרים – האחים המוסלמים עולים לשלטון.

8 באוקטובר – הפיכה פרו-קומוניסטית בקזחסטן.

2 בדצמבר – הרפובליקות הבלטיות וביילורוסיה מצטרפות לנאט"ו. "מסך הברזל" החדש עובר עכשיו לאורך גבולה המערבי של רוסיה.

 

 

1988

 

1 בינואר – הלירה הישראלית מוחלפת בשקל.

 

6 בינואר – בלחץ מקורביו, פורש יצחק רבין מראשות המערך.

 

18 בינואר – בולגריה ורומניה מצטרפות לנאט"ו

13 בפברואר – בכינוס מיוחד של "נתיב" ,לשכת הקשר ליהודי ברה"מ, בירושלים מחליטים על דרכי פעולה על מנת לעלות את יהודי רוסיה וקזחסטן המנועים לצאת מארצותיהם. על פי אחת החלטות יוקמו מחנות מעבר סודיים על אדמת אוקראינה ולטביה אליהם יוברחו יהודים בשיתוף פעולה עם המוסד (על פי הצעת ראש המוסד יקותיאל אדם).

 

24 בפברואר – יגאל אלון נבחר לראשות המערך. הוא גבר במרוץ על שר החוץ לשעבר, שמעון פרס. 

29 בפברואר – כינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין אפגניסטן לישראל.

1 במרץ – העיר הבירה הדרום לבנונית, צידון והעיר נתניה חותמות על ברית ערים תאומות. 

24 למרץ – יחידת קומנדו מצרית תוקפת מוצב צה"ל על יד ראס סודר בסיני. חייל אחד נהרג ושלושה חיילים נפצעים. בתגובה מפציץ צה"ל עמדות מצריות ממערב לתעלה. זוהי למעשה יריית הפתיחה של "מלחמת ההתשה השנייה".

8 באפריל – במטרה להגן על עצמן מפני תוקפנות רוסית קומוניסטית, חותמות איראן,אפגניסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיסטן, וטג`יקיסטן על  C.A.D.T (Central Asian Defense Treaty) ברית צבאית המקנה הגנה הדדית בין חברותיה בדומה לברית נאט"ו.

 

5 ביוני – מטוסים מצרים פוגעים בספינת דבור של חיל הים במפרץ סואץ.

 

7 ביוני – ערב הסעודית רוכשת בחשאי מרוסיה חומרים רדיו-אקטיביים.

10 ביולי- יהונתן נתניהו ממונה לרמטכ"ל במקומו של יקותיאל אדם.

 

30-29 באוקטובר – מתקפה של חיל האוויר בעומק מצרים.

 

1 בנובמבר – בחירות בארה"ב. הנשיא וולטר מונדייל וסגנו ג`ון קרי זוכים בקלות בכהונה נוספת ברוב של 410 אלקטורים מול 127 אלקטורים שבהם זוכים ג`ק קמפ וסגנו דן קווייל הרפובליקנים. 

4 בנובמבר – סגן שר החקלאות, ישראל כץ, נעצר באשמת מעילה.

9 בדצמבר – מיכאל גורבצ`וב מוצא מקלט מדיני בארה"ב.

27 בפברואר – קבוצה של כ-100 יהודים מוברחת בחשאי מרוסיה דרך אוקראינה

15 באפריל – ברית "אומות האסלאם" נחתמת בטריפולי. המדינות החותמות- מצרים, ערב הסעודית, סודן ולוב מציגות עמדה פרו דתית ואנטי מערבית  חריפה. הן קוראות לסילוק כל הגורמים הזרים מהמזרח התיכון בכל האמצעים הנדרשים.

19 באפריל – שר החוץ אולמרט מציג את תוכנית בר-לב לפתרון מדיני של סוגיית חצי האי-סיני. ישראל תספח את החצי המזרחי של חצי האי (כולל שדות הנפט בשלהבת). ואילו החצי המערבי של חצי האי יוכרז כשטח פלסטינאי. ישראל גם מציעה למסור לרשות הפלסטינאים את רצועת עזה, וזאת תמורת ויתור על זכות השיבה.

1 במאי – הפיכה קומוניסטית במונגוליה.

11-9 ביוני – ביקור ראשון והיסטורי של השאח הפרסי בישראל. בשיחה עם ראש הממשלה שרון ושר הביטחון להט הוא מביע את חששותיו ממהלכים של הקיצוניים האסלאמיים בארצו וברחבי המזרח התיכון.

31 ביולי – מתנקש השיך לארגון אנרכיסטי בלתי מזוהה, מנסה להתנקש בחייו של הנשיא מונדייל בעת ביקורו בסיאטל. המתנקש מחטיא את הנשיא, ופוצע באופן בינוני את שומר ראשו.

2 באוקטובר –  מטוס אל-על שהיה בדרכו מפרנקפורט לתל-אביב מופל בידי טרוריסטים מעט אחרי המראתו. כל 203 הנוסעים ואנשי הצוות (רובם ישראלים) נספים. הג`יהאד העולמי, ארגון המקורב לאומות האסלאם נוטל את האחריות לפיגוע.

אוקטובר-נובמבר – בתגובה לפיגוע במטוס אל-על, פותחת ישראל במסע חיסולים של ראשי הג`יהאד העולמי.

 

  

1990

31 במרץ – משה קצב מתמנה לשגריר ישראל באיראן.

21 באפריל – עזר וייצמן, מי שהיה ראש אג"ם במלחמת ששת הימים ושר בממשלות ישראל, נפטר באופן מפתיע מהתקף לב.

מאי- יולי – הסלמה בתקריות הגבול בין מצרים וישראל

8 באוגוסט – איש העסקים בינג`מין ניתאי, מנפיק את חברת ההשקעות שלו בבורסה בניו-יורק

9 בנובמבר –  שליט סעודיה, אוסאמה בן-לאדן מודיע כי ברשותו מספר פצצות גרעיניות והוא נחוש להשתמש בהן נגד מטרות ישראליות אם ישראל לא תצהיר על נכונותה לסגת לקווי 67.

10 בנובמבר – נציג של הממשלה הסעודית יוצר קשר עם נציג המוסד הישראלי ומעביר הודעה כי סעודיה מוכנה להצעת פשרה תמורת חזרה ישראלית לשולחן המשא ומתן.

11 בנובמבר, שעות הערב – ראש הממשלה שרון דוחה במפורש את ההצעה הסעודית. הוא קורא לסעודים ולמצרים לחזור בהם מכוונותיהם.

12 בנובמבר, 6-00– מטוסי חיל האוויר יוצאים להפציץ של שלושה אתרים בערב הסעודית החשודים שבהן מוחזקות הפצצות.

12 בנובמבר, 7-15–  מפקד להק המטוסים מודיע לרמטכ"ל יהונתן נתניהו שכל שלושת המטרות הושמדו.

12 בנובמבר, 8-00 – בבסיס חיל האוויר המצרי ליד אלכסנדריה מתודרכים בפעם האחרונה שני טייסים מתאבדים על ידי נציג של האחים המוסלמים. כל אחד מהם יטיס את המטוס ליעד אחר בישראל ויתרסק עליו תוך כדי שהוא מפעיל את הפצצה הגרעינית הקטנה שבתוכו.

12 בנובמבר, 8-10– שני הטייסים ממריאים ומתחילים בטיסתם מעל הים לעבר ישראל. המטוס הראשון מיועד להתרסק בלב תל-אביב. המטוס השני מיועד להתרסק בעיר התחתית בחיפה.

12 בנובמבר 9-13– המטוס הראשון מצליח להתרסק בפינת הרחובות פרישמן ואבן גבירול בתל-אביב. וההתקן הגרעיני שבו מתפוצץ. מן הפיצוץ נהרגים מיד כ-2500 אנשים.

12 בנובמבר 9-21 – המטוס השני מתגלה על ידי מכ"ם של צה"ל ונפגע בעודו מעל הים. הטייס מצליח לפוצץ את הפצצה והיא מתפוצצת בים כ-2 ק"מ מהחוף.

12 בנובמבר 10-30 – תמונות ראשונות של אתר הפיצוץ בתל-אביב משודרות על ידי ה-BBC  ברחבי העולם. צוותים הצלה של מגן דוד אדום ויחידות חילוץ של צה"ל מתחילים בפעולות פינוי מאתר האסון. כל התושבים ברדיוס של 5 ק"מ מאזור הפיצוץ מפונים מיידית מבתיהם.

12 בנובמבר 12-00 –  ממשלת ישראל מכונסת בדיון חירום בירושלים.

12 בנובמבר 12-30 –  ארה"ב ורוסיה מעלות את רמת הכוננות שלהן.

12 בנובמבר 17-00 –  סכר אסואן נהרס בגיחת הפצצה של חיל האוויר.

13 בנובמבר 7-10 – פצצת אטום מושלכת על בסיס צבאי כ-20 ק"מ צפונית לקהיר. ממשלת ישראל מודיעה למצרים ולסעודים כי ברשותה מלאי בלתי מוגבל של פצצות והיא מוכנה להשתמש בהם. היא מציבה אולטימאטום לממשלות מדינות ברית האסלאם שאם לא יסכימו לתוכנית בר-לב בתוך 48 שעות. תיפול הפצצה הבאה במרכז קהיר.  

13 בנובמבר, שעות הבוקר –  עקב חשש לחייו, נמלט אוסמה בן-לאדן למקום מסתור במדבר הערבי.

13 בנובמבר, שעות הצהריים – צוות ראשון של הצלב האדום נוחת בשדה דוב ליד תל-אביב. המטכ"ל מסיים לפנות את בסיס הקריה ועובר לבסיס צריפין.

13 בנובמבר 16-30 –  הודעת גינוי של מועצת הביטחון של האו"ם. נציגי מצרים וסעודיה נעדרים מן ההצבעה.

13 בנובמבר 19-00 – ליגאצ`וב מעביר מסר לנשיא מונדייל  כי רוסיה אינה מעוניינת להיות מעורבת בסכסוך הנוכחי במזרח התיכון.

14 בנובמבר 8-00 – הפיכה במצרים. קבוצת גנרלים בראשות גנרל אחמד עזיז, משתלטת על בניני הממשלה בקהיר, ומדיחה ללא קרב את ראשי "האחים המוסלמים" מהשלטון.

14 בנובמבר 11-00 – באמצעות שגריר שבדיה במצרים, מעבירה מצרים מסר לישראל כי היא מוכנה לתנאים אותם הציבה ישראל.

14 בנובמבר 13-00– ישראל ומצרים מכריזות באופן רשמי על הפסקת אש.

16 בנובמבר – כוחות אמריקאים ראשונים נוחתים בערב הסעודית

17 בנובמבר – ממשלת ישראל מחליטה על סדרת נהלים בהתאם למצב המשבר, ביניהם החלטה על ממשלת חירום.

29 בנובמבר – צבא ארה"ב משלים את כיבוש ערב הסעודית. המצוד אחרי אוסמה בן-לאדן נמצא בעיצומו.

 

 

1991

 

1 בינואר – צוות קומנדו אמריקני מאתר את בן לאדן ומחסל אותו.

15 בינואר – משרד הבריאות מפרסם הודעה רשמית, בא נאמר כי האזור ברדיוס של כ-2 ק"מ ממקום הפיצוץ הגרעיני בתל-אביב, לא יהיה ראוי למגורים למשך כ-20 השנים הבאות.

1 בפברואר – האו"ם מפרסם את מניין ההרוגים במלחמה. ישראל איבדה כ-3,500 אזרחים. מצרים איבדה 60,000 אזרחים.

13 במרץ – סגן הנשיא קרי מבקר בישראל ומסייר בקרבת אתרי הפיצוצים.

 

5 באפריל – הסכם אי-לוחמה זמני נחתם בין נציגי ישראל, מצרים והממשלה הפלסטינאית בליסבון בירת פורטוגל–

  • ישראל תיסוג ממערב סיני ותפנה את הבסיסים הצבאים שלה על גדות תעלת סואץ.
  • מצרים תקבל בחזרה את השליטה בתעלת סואץ בתוספת רצועה ברוחב 4 ק"מ ממזרח לתעלה.
  • הפלסטינאים יקבלו לשליטתם את מערב סיני ואת רצועת עזה שישראל מתחייבת לפנות גם כן.
  • הפלסטינאים והמצרים מכירים בסיפוח מזרח חצי האי סיני ושדות הנפט בידי ישראל.
  • המדינה הפלסטינאית שתקום בעזה ובסיני תהיה מפורזת מנשק כבד.
  • המדינה הפלסטינאית החדשה מתחייבת לקלוט כ-30,000 פליטים פלסטינאים מידי שנה למשך 10 השנים הבאות.
  • סוגיית ירושלים, הגדה המערבית  וזכות השיבה נשארות פתוחות והדיון עליהן ייפתח בשנית בעוד כ-15 שנה.

25 ביוני – בחירות לכנסת ה-13. הליכוד בצירוף רשימות נוספות מהימין והמרכז (בראשות שרון) זוכה ב-64 מנדטים. העבודה בראשות יגאל אלון זוכה ב-28 מנדטים.

4 באוגוסט – יצחק נבון נבחר לכהונה שנייה כנשיא המדינה.

9 בספטמבר – האלוף אמנון ליפקין, ראש אמ"ן, נפצע בתאונת דרכים המותירה אותו משותק בגפיו התחתונות.

עוד על ההיסטוריה החלופית של אסף שובל יש בדף הפייסבוק  שלו

 

קישורים רלבנטיים:

פודקסט עם אסף שובל 

בלוג ההיסטוריה החלופית של אסף שובל 

האתר של אסף שובל 

מלחמת יום הכיפורים

 

אילו התנהלה מלחמת יום הכיפורים אחרת :מאמר מאת אורי דרומי 

 

קבוצת ההיסטוריות החלופיות של אסף שובל 

מדינות ישראל החלופיות

:נניח כי ….

אסף רדלר לו במציאות חלופית במדינת ישראל היה מגזין "יקום תרבות "

חולות אדומים : סיפור קומיקס על רקע מלחמת יום הכיפורים

תמונה מהיסטוריה חלופית של מלחמת יום הכיפורים.

חולות אדומים : מלחמת יום הכיפורים כסיפור קומיקס

לוגו "חולות אדומים "

סיפורי   קומיקס מקוריים העוסקים בנושא מלחמה אינם נפוצים בעברית. ורוב אלה שקיימים עוסקים במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. אך  סיפור הקומיקס המלחמתי המקורי  המעולה  מכל הוא היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים דווקא . שמו הוא "חולות אדומים" והוא נכתב בידי הסופר הידוע פנחס שדה.
פנחס שדה שהיה כותב סיפורי הקומיקס הקבוע והבלתי נלאה של "הארץ שלנו " במשך שנים רבות תחת השם "יריב אמציה" , עסק רק לעיתים רחוקות מאוד בכתיבתו בסיפורי מלחמה.זאת למרות ( ואולי בגלל ) שהכיר את המלחמה ממקור ראשון  כלוחם במלחמת העצמאות .
דוגמאות יוצאות דופן לנושא זה מופיעים ביצירתו רק בסיפורי הקומיקס שלו ב"הארץ שלנו" בשלושה סיפורים שכל אחד מהם עוסק במלחמה אחרת.
הסיפור הראשון "צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר" שאיירה אלישבע הופיע בהארץ שלנו כרך יג ב-1963 עסק בעלילות נער במלחמת העצמאות שעוזר לכבוש כפר ערבי עוין. סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקסאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות יותר מעשר  שנים ליצירה מעניינת יותר מפרי עטו בתחום זה.
ב-1970 פורסם סיפורו המלחמתי השני של פנחס שדה "שני חברים באש ובמים" שאותו צייר דריאן .הרפתקאות שני מילואימניקים (אחד מהם חובש כיפה ) במלחמת ששת הימים. היה זה סיפור גבורה שגרתי שהדבר המעניין היחיד שבו הוא שיתוף הפעולה בין חילוני ודתי כנגד האויב הערבי.
סיפור הקומיקס המלחמתי המרשים מכל , "שירת הברבור" של פנחס שדה בתחום הקומיקס   הוא הסיפור האחרון שכתב עבור הארץ שלנו ב-1974 "חולות אדומים ".
סיפור זה היה הרביעי בסדרת סיפורים שעסקו בעלילות הסוכן החשאי הנועז יורם ( דמות שניראית לכותב שורות אלה כשיקוף פנטסטי של פנחס שדה עצמו ) וחברתו התיכוניסטית היפה רזיה. סיפורים שאותם אייר הציר המעולה גיורא רוטמן המאייר המשובח ביותר של שדה, שידוע גם כמאייר ספרי "חסמבה " של יגאל מוסינזון, כמו גם סיפורי קומיקס מעולים משל עצמו עבור "הארץ שלנו".
נקודה פיקאנטית היא שבזמן ששדה כתב את הסיפורים הוא היה שרוי בעיצומו של רומן סוער עם בחורה צעירה ומבריקה בשם חבצלת חבשוש. ב-1973 הוא פירסם את מכתביה אליו בספר   התמסרות -21 מכתבים לפנחס שדה שעורר סערה בגלל האופי האירוטי לאותם ימים של כמה מהמכתבים. היו גם שמועות ( כנראה נכונות ) ששדה כתב כמה מהמכתבים שנמענו אליו כביכול בידיה בעצמו.
חבצלת חבשוש התאבדה ב-1984.

הסופרת גיל הראבן פרסמה שנים מאוחר יותר רומן בשם "מוזה " ( הוצאת כתר , 1995) שהתבסס על מערכת היחסים בין שדה וחבשוש ובו היא תיארה את הקשר בין נערה צעירה ומבריקה ובין סופר מזדקן שמוצץ את לשד חייה ומביא להתאבדותה. דומה שחבשוש שימשה כ"מודל" לרזיה הצעירה בסיפורים.
נקודה מעניינת נוספת בסיפורי סדרה זאת היא שעלילותיהם נעשו ריאליסטיות יותר מסיפור לסיפור ואולי לסופר כבר נמאס מהעלילות הפנטסטיות לחלוטין והוא ניסה להכניס בהם יותר עומק. הראשון בהם היה "מסתרי הדרקון האדום " שהופיע בכרך כג 1973. בסיפור זה הסוכן החשאי יורם והנערה התיכוניסטית רזיה נאבקים בארגון פשע טרוריסטי שחוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט בעולם או להשמידו. זוהי עלילה סטנדרטית למדי בסיפורי הקומיקס הפנטסטיים של שדה עד כה .

תוכלו לקרוא סיפור זה  ברשת כאן:

הסיפור הבא " הקופסה הטורקית " גם הוא מכרך כ"ג היה ריאליסטי מעט יותר ובו נאבקים יובל ורזיה במזימה לפגוע בבטחון המדינה באמצעות הברחת סמים.

תוכלו לקרוא סיפור זה בבלוג זה כאן.

הסיפור השלישי "המסכה הצוחקת " כבר היה ריאליסטי ממש ולקוח מ"החיים האמיתיים " פחות או יותר עד כמה שניתן לאמר זאת על סיפור קומיקס של "הארץ שלנו". הוא עסק במאבק בין יורם ובין ראש כנופיית נערים שמתגלה במפתיע כאדם טוב מיסודו.

הסיפור הרביעי והמסיים בסדרה "חולות אדומים " הוא הריאליסטי מכל,והוא הופיע ב-1974. סיפור זה הוא המשך ישיר של "המסכה הצוחקת".
. בסיפור זה יורם ומנהיג הכנופיה עזרא ,מתגייסים ביחד לצבא במלחמת יום הכיפורים . לאחר קרב קשה הם נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לברוח. לאחר מסע ארוך ומסוכן הם חוזרים לבסוף לישראל אל חברותיהם. סיפור זה חסר לחלוטין את ההתלהמות שיש במרבית סיפורי הקומיקס הישראלים על מלחמות ישראל . יותר מכל סיפור אחר הוא מצליח להחדיר בקוראים את תחושת הפחד וחוסר האונים שחש האדם במלחמה ובמאבק כנגד האויב . האויב בצורת קצין מצרי ואזרחים מצרים שונים מוצג שם כאנושי ולא מפלצתי.
למיטב ידיעתי זהו סיפור הקומיקס היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים.
לאחר "חולות אדומים " הסתיימה סדרת "יורם ורזיה" כמו גם הקריירה של שדה ככותב סיפורי קומיקס  אך מכל בחינה סיפורו האחרון הוא גם אחד הטובים ביותר שלו בתחום הקומיקס . וזהו גם סיפור הקומיקס המלחמתי הטוב והריאליסטי ביותר הקיים בעברית. לאחריו הופיעו רק סיפורים מועטים מאוד שקשורים בצורה כלשהי לנושא המלחמה ואף לא אחד מהם אף מתחיל להתקרב לרמתו ולריאליזם שבו.

והנה הסיפור :

"חולות אדומים " נמצא ברשת  גם במגזין "יקום תרבות " מאוקטובר 2017 

קישורים

קומיקס מלחמתי עברי 

גיורא רוטמן קומיקסאי

היכל התהילה של הקומיקס העברי

פסטיש של אורי פינק לסיפור שלמעלה מהספר "הגוטלם -סיפורו של קומיקס ישראלי מאת אורי פינק ואלי אשד ( מודן 2003)