ארכיון תג: מלחמת ששת הימים

היום בו ישראל תקפה את ארצות הברית -פרשת המתקפה הישראלית על הספינה האמריקנית "ליברטי" במלחמת ששת הימים

האם השמדת הליברטי הספינה האמריקנית "הליברטי "ב- 1967 הייתה  מזימה משותפת של ישראל וארה"ב ?

" חמישים וחמש שנים מלאו למלחמת ששת הימים ולהפצצת הספינה האמריקנית "ליברטי" בידי ישראל

ומדוע ? על כך יש תשובות רבות.

ליברטי ,ספינה אמריקנית שהופצצה בידי ישראל .

ב-8 ביוני 1967, היום הרביעי למלחמת ששת הימים , תקפו מטוסים של חיל האוויר הישראלי וספינות טורפדו של חיל הים את ספינת הביון האמריקנית ליברטי " , ששייטה במים בינלאומיים ליד על-עריש, ועקבה אחר המלחמה באמצעות ציוד ההאזנה שלה.. מתוך 294 אמריקנים שהיו על הסיפון, נהרגו 34 ונפצעו 172.

הפרשה הביכה מאוד את ישראל, שמיהרה להודות בטעות, ולהתנצל על התקרית. ההסבר הרשמי היה שבערפל הקרב ששרר, לא זיהו המטוסים והספינות הישראליות את כלי השייט האמריקני כספינה ידידותית, וסברו שמדובר בספינה מצרית. גם ועדה אמריקנית שחקרה את הפרשה הגיעה למסקנה דומה: הישראלים הטביעו את הספינה, אך זו הייתה טעות בזיהוי.


בספר בשם מבצע ציאניד: כיצד הטבעת הליברטי כמעט וגרמה למלחמת עולם שלישית" טען העיתונאי הבריטי פיטר הונאם האיש שחשף את פרשת וענונו והיה לו הכבוד המפוקפק להיות מגורש לאחרונה מישראל כי התקפה ישראלית על ספינת ביון אמריקנית במלחמת ששת הימים הייתה למעשה מזימה אמריקנית-ישראלית, שנועדה לספק לארה"ב עילה להתערב במלחמה ולפגוע במשטרו של נאצר, ידידה הנאמן של בריה"מ במזרח התיכון. לדעתו לא היה כל בלבול בהתקפה הישראלית על הספינה . ישראל ידעה כל השמן שהמדובר בספינה אמריקנית וארה"ב ידעה שעומדת להיות עליה התקפה ישראלית , הספינה נשלחה במיוחד על מנת שתותקף על ידי ישראל .
לטענתו של הונאם הישראלים, לפי התוכנית, אמורים היו לבצע משימה פשוטה – להטביע את הספינה. לאחר מכן היו האמריקנים מטילים את האשמה על הנשיא נאצר, ותוקפים את קהיר, בת בריתה של מוסקבה במזרח התיכון, בסיועה של ישראל שממילא רצתה להביס את מצרים במלחמה.
אלא שבניגוד לתיכנון לא הצליחו הישראלים להטביע את הספינה ואנשי צוותה שהצליחו להימלט למלטה ולהעיד שהמדובר היה בהתקפה ישראלית .וכך נכשלה התוכנית .

הטבעת הליברטי והטלת האשמה על מצרים ועל הסובייטים הייתה מאפשרת לנשיא ג'ונסון לעשות כמעט הכל – אפילו להפיל פצצת אטום על קהיר", טוען הונאם" אבל דווקא כאן ניכשלו הישראלים .

גם אנשים אחרים חוץ מהונאם טוענים שבפרשת ליברטי היה טיוח של המימשל האמריקני שנועד לנקות את ישראל ואולי גם את עצמו .

הנה אחד המאמרים הטובים ביותר שהופיעו על הפרשה של זאב שיף והרש גודמן שהופיעו בו זמנית בספטמבר 1984 בעברית במגזין "מוניטין ובאנגלית המגזין "אטלנטיק".

האם במאמר זה ניתן הפיתרון המלא למה שקרה לספינה "ליברטי" ?

כנראה שכן.

תוכלו להגדיל את דפי המאמר עם העכבר"

כבונוס מובאים גם עוד שני מאמרים על פרשת הליברטי.

אחד שהופיע במוסף סוף השבוע "7 ימים " של ידיעות אחרונות שמקורו בכתב העת האמריקני "פנטהאוז" ובו מובעת אחת מתיאוריות הקונספירציה המרובות על פרשת הליברטי

ומאמרשלאמיר אורן מ"דבר השבוע " שמראה עד כמה הפרשה מטרידה חוגים שונים בארה"ב.

בסיום רשימת ספרים על הפרשה שמראה שהעניין בפרשה רק הולך וגובר עם השנים: "

אפשר להגדיל את הדפים עם"העכבר"

241
241
241
241
241
241
241
241

בונוס

עוד מאמר על פרשת הליברטי למעשה הראשון מסוגו וזה ( או אחד מאלה ) שהמאמר שלמעלה מגיב עליו

The Attack on the Liberty" by Anthony Pearson.

מאת אנתוני פיארסון שהופיע בגיליון מאי 1976 של המגזין "פנטהאוז

המאמר היה כה שנוי במחלוקת שרק המגזין האירוטי פנטהאוז העיז לפרסמו .

אבל עורכי ידיעות אחרונות ששמעו על המאמר החליטו לפרסם אותו כמעט במקביל.

פיארסון היה עיתונאי בריטי שסיקר את מלחמת ששת הימים .

לאחר שפירסם את המאמר הרחיב אותו לספר ב-1979 וראו ברשימת הספרים למטה.

והנה המאמר בתרגום לעברית לפניכם

פורסם בעברית כמעט במקביל במגזין "7 ימים " של ידיעות אחרונות ב–28.5.1976

והנה רשימה שעוסקת בזעם הנורא שנשאר בחוגים שונים בארה"ב כנגד ישראל כתוצאה מפרשת "ליברטי".

"ליברטי " מאת אמיר אורן "

"דבר השבוע מוסף סוף השבוע של העיתון "דבר"

24.11.1989

נספח: רשימת הספרים באנגלית על הפרשה:

Anthony Pearson, Conspiracy of Silence: The Attack on the USS Liberty, 1979

An investigative reporter relates the story of an Israeli attack on an American spy ship during the Arab-Israeli Six-Day War and the concomitant U.S.-Israeli intrigues

James M. Ennes Jr Assault On The Liberty: The True Story Of The Israeli Attack On An American Intelligence Ship 1979

Surviving officer of the Liberty, after interviewing government and military officials and other Liberty survivors, presents a full, candid account of how Israel knowingly attacked and almost sank an American spy ship in 1967

Pearl Harbour II :the true story of the sneak attack by Israel upon the U.S.S. Liberty, June 8, 1967 /by Jim Taylor. London : Regency Press, c1980.

סא"ל מתי גרינברג, תקרית תקיפת ה"ליברטי" (8 ביוני 1967), אג"ם-מה"ד המחלקה להיסטוריה, פברואר 1982. הוצאה שנייה בעריכת סא"ל בעז זלמנוביץ 2017.


  Borne, John Edgar    The USS liberty : dissenting history vs. official history / . Thesis (Ph.D.)–New York University, 1993.

BOOK 1995

The author has taught American History at both Pace and Baruch Colleges in New York City. The book itself is the published version of his PhD dissertation obtained from the Department of History at New York University (NYU). Anyone who has worked on a PhD dissertation knows that documentation must be rigorous and that the dissertation goes through faculty review prior to a defense by the student. Anyone who knows anything about NYU, knows that the institution is not a home to anti-Semitism.

The author has done a remarkable job of examining and documenting the Israeli attack on the USS Liberty on June 8, 1967 and the aftermath. After a brief introduction, the author examines the attack on the ship, the actions and response of the Johnson White House, the Navy board of inquiry along with the response in Congress and the press, what followed the Naval court's report, the efforts by the Liberty crew to reveal the truth, and the Liberty crew's campaign and responses with regard to Israel, the US government, the press, and the public.

Cristol, A. Jay (2002). The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy Ship. Dulles, Virginia: Brassey'

מהדורה שנייה מורחבת 2013

 ג'יי קריסטול התקיפה הישראלית ב-1967 על אוניית הריגול של צי ארצות הברית – תחקיר מסכם תרגום לעברית יעקב שרת יורם שרת, 2016.

The Liberty Incident Revealed is the complete and final story about the Israeli Air Force and Navy attack on the USS Liberty during the Six Day War in June 1967. Cutting through all of the controversy and conspiracy theories about Israel's deadly attack, Cristol revises his well-regarded book about the event with an expanded and in-depth analysis of all of the sources, including the released tapes of the National Security Agency (NSA) intercepts.

When Cristol's first book on the subject, The Liberty Incident, was published in 2002, there remained many unanswered questions about Israeli Air Force audio tapes. The NSA intercepts tapes had not yet been released in 2002. Some conspiracy theorists alleged the NSA tapes would prove that the Israeli attack was premeditated. Cristol's successful Freedom of Information Act lawsuit against the NSA, while resulting in the release of those tapes, has been greeted by anti-Israel sources insisting that the NSA tapes are fraudulent and are part of a larger conspiracy to deceive the American public.

After a quarter of a century of intensive research in both Israel and the U.S., researching all relevant archives from NSA, CIA and the State Department, reviewing both formerly classified and open source documents, and interviewing all then-living individuals directly involved in the incident, the factual and documentary record is clear. Cristol maintains that despite the fact that all of the official records and transcripts are now available for review, the truth has proven to be of no interest to those individuals and organizations who are motivated by hidden agendas, wish to keep conspiracy theories alive, or are trying to feed sensational stories to the media. Documenting his findings in six new chapters, Cristol establishes definitively that the Israeli attack was a tragic mistake and presents a convincing argument that will be regarded as the final chapter in the long-simmering debate about this incident.

Operation Cyanide :
 Why the Bombing of the USS Liberty Nearly Caused World War III / Peter Hounam. London : Vision, 2003

 James M. Ennes Jr. (Author), Robert Loomis (Editor), Sheila Carlisle (Editor) Assault on the Liberty Reintree Press;2007

In June, 1967, jet aircraft and motor torpedo boats of Israel brutally assaulted an American naval vessel, the USS Liberty, in international waters off the Sinai Peninsula in the Mediterranean Sea. Thirty-four men died and 172 were wounded. The author was an officer on the bridge when the attack started and subsequently spent many years researching and documenting this meticulous account of the attack and the cover-up that followed.

Victor Thorn and John Glenn, A Ship Without A Country: Eyewitness Accounts of the Attack on the USS Liberty, American Free Press, Washington, DC, 2009

When one considers that thousands of books, articles, essays, documentaries, and blockbuster films have been made concerning pivotal events in history such as Pearl Harbor and the assassination of JFK; at the same time we need to ask: why has no such attention towards the attack on the USS Liberty (June 8, 1967) taken place? After all, had the ship been sunk as planned, it would have kicked off a monumental (possibly nuclear) exchange between the US and USSR. The reason for this silence over the Liberty attack is simple. It didn t go off as planned, meaning the ship was not sunk. More importantly, the entity responsible for this attack was the most sacred of all sacred cows–Israel. Moreover, any rational person that spent even five minutes considering the facts of this event would walk away concluding that it was a deliberate act of war against the United States. In this book, readers will come into contact with many of these facts– disturbing items that have been kept deliberately, some might even say fanatically hidden, for nearly half a century. They paint the ultimate picture of set-up, betrayal, and cover-up; both by Israel and elements within the US government of an event that, had it gone as planned, would have irrevocably changed life as the world knows it.

.

Phillip F. Tourney and John Glenn, What I Saw That Day: Israel's June 8, 1967 Holocaust of US Servicemen Aboard the USS Liberty and Its Aftermath, Liberty Publications, 2009,

Personal eyewitness testimony of Phil Tourney, US Navy Petty Officer concerning Israel's 2 hour attack upon his ship USS LIBERTY on June 8, 1967 and the following cover-up by the US government.

James M. Scott The Attack on the Liberty: The Untold Story of Israel's Deadly 1967 Assault on a U.S. Spy Ship 2010

Notorious incident: In 1967 the spy ship USS Liberty was attacked by Israeli fighter jets and torpedo boats in international waters during the Six-Day War. Thirty-four sailors were killed and more than 170 wounded, many critically. Israel claimed mistaken identity, which a U.S. naval court of inquiry confirmed, but that explanation is contradicted by the facts of the case.

• Based on new revelations: James Scott has interviewed Liberty survivors, senior U.S. political and intelligence officials, and examined newly declassified documents in Israel and the United States to write this comprehensive, dramatic account. He reveals that officers in Israel’s chain of command were aware of the Liberty’ s identity and shows how events in Vietnam prompted the American government to deemphasize the attack despite widespread disbelief of Israel’s story.

• The son of an attack survivor: Scott’s father, John, was an officer and engineer aboard the Liberty who was awarded the Silver Star for helping to save the ship from sinking.

Assault on the USS Liberty: Deliberate Action or Tragic Accident CreateSpace Independent Publishing Platform

he USS Liberty was an unarmed electronic intelligence gathering naval vessel patrolling in international waters off the Sinai Peninsula in 1967. It was abruptly attacked by Israel but received no aid from American aircraft in the area. This study will explore geopolitical conditions at the time, what happened, what the American and Israeli official response was, and bring other facts together from both interviews with surviving crew and memoirs of senior government officials to attempt to develop a complete picture of events related to the USS Liberty. While personal testimony from those directly involved in the incident indicates Tel Aviv may have deliberately targeted the American ship, the question of whether the attack was intentional or the result of a “perfect storm” of command and control failures on both sides, remains unresolved.

Phillip F Nelson Remember the Liberty!: Almost Sunk by Treason on the High Seas' 2017

Summary :

In the annals of US military history, there are no doubt many unsolved and perplexing mysteries, but few could compare to the fate of the US Navy spy ship that was mercilessly attacked by one of its closest allies intentionally and without warning. One of the reasons it is still a mystery is because it is also the only peacetime attack on a US naval vessel that, to this day, has never been investigated by the Congress of the United States.
The USS Liberty was a 455-foot, 10,150-ton electronic intercept spy ship, originally a standard-design Victory Ship–a more evolved version of the World War II Liberty Ships–which were built as supply ships, not intended for direct fighting. The Liberty had been converted to an Auxiliary Technical Research Ship (AGTR), known colloquially as a "spy ship," first deployed in 1965; its top speed was only 18 knots.

Yet the Liberty's fate, one of the most enigmatic, unresolved military mysteries of all time, is, paradoxically at its core, quite clear-cut and undisputed. The basic facts generally accepted by all are that, on the fourth day of the Six Day War between Israel and its Arab neighbors (Egypt, Syria and Jordan), the Israeli Defense Forces (IDF) savagely attacked the U.S. spy ship, the USS Liberty.

On the warm, sunny-bright day of June 8, 1967, starting at about 6:00 a.m., at least twelve, possibly thirteen Israeli aircraft of different types began surveilling the Liberty, some of which were only 1,000 feet or less in altitude, apparently to photograph and "map" her for later targeting purposes. The precision of the later attack could only have been accomplished through such pre-planning, specifically identifying the priority targets, starting with the gun mounts to render the ship defenseless, followed by all of the forty-five different radio antennae and related transmitting equipment. . Beginning just before 2:00 p.m., three unmarked French-built Mirage III-C swept-wing fighter jets, without warning, settled into a triangular formation, aimed straight at the Liberty and proceeded to bore down on the ship in a fast low-level attack that began with rockets targeted at the four gun mounts and heat-seeking missiles aimed at the communications gear, with their warmed transmitters. . When the attack was over, thirty-four men were dead and one hundred seventy-four were injured to varying degrees, some near death.

Unlike all other books ever written about the tragic attack – none of which provide a satisfactory explanation of what really caused it – Remember the Liberty! examines it in complete context of how it was positioned there by Johnson himself, for the very purpose of being attacked, and sunk, with every one of the 294 men on board going to the bottom of the Mediterranean Sea. His purpose was to use that event – while blaming Egyptian President Gamal Nasser for the attack – as a pretext for joining Israel in the war, even at the risk of igniting World War III with the Soviet Union. This book provides the only realistic explanation for why Lyndon Johnson did what he did, and why, in the heat of battle, he intervened with his Navy officers who were determined to rescue the Liberty and ordered them to recall the squadrons of fighter jets they had already dispatched – twice, 90 minutes apart – for that purpose.

When the heroic crew saved the ship from sinking, it stopped Johnson's plan to join Israel in the war and thereby saved the world from certain nuclear conflagration. It also prevented his strategy of entering what he felt would be a "popular war" (unlike his other one in Vietnam) in order to give him a better chance to be reelected president the following year. When that failed to materialize, so did his reelection campaign; ten months later he was forced to announce his decision to not re-run for the office that he had always considered his destiny.

Mellen, Joan author    Blood in the water :   how the US and Israel conspired to ambush the USS Liberty /Amherst, New York : Prometheus Books, 2018.

 Presents evidence suggesting collusion between US and Israeli intelligence in the attack on a US naval surveillance vessel during the Six-Day War and the more than fifty-year long cover-up.

resents evidence suggesting collusion between US and Israeli intelligence in the attack on a US naval surveillance vessel during the Six-Day War and the more than fifty-year long cover-up.On June 8, 1967, the USS Liberty, an unarmed intelligence ship reporting to the Joint Chiefs of Staff under the auspices of the National Security Agency, was positioned in international waters off the coast of Egypt when it was attacked with deadly violence by unmarked jet planes firing rockets and machine guns and throwing napalm onto its deck. This ambush was followed by a torpedo strike that blew a forty-foot hole in the starboard side of the ship. Lacking the capacity to defend themselves, thirty-four sailors were killed and 174 wounded, many for life. By the end of the day, Israel had confessed to having been the aggressor, simultaneously arguing that the attack had been an "accident" and a "mistake."The facts said otherwise. So intense and sustained was the attack – it lasted for nearly an hour and a half – so specific was the aiming for the antennae and satellite dish on deck, that it was scarcely credible that Israel's aggression was not deliberate; such was the view of Marshall Carter, the director of the National Security Agency, his deputy director Louis Tordella, and Richard Helms, the Director of Central Intelligence.Based on interviews with more than forty survivors, knowledgeable political insiders, and Soviet archives of the period, investigative writer Joan Mellen presents evidence suggesting complicity between US and Israeli intelligence in the attack on Liberty and the more than fifty-year long cover-up. What were the underlying motives? Was this a false flag operation conducted in the midst of the Six-Day War? Was it conceivable that Israel would have initiated such an operation without a green light from the United States?For the sake of justice, truth and the murdered and surviving sailors, this is a story demanding to be told.

 Jeremy Paul Ämick Liberty's Wounds 2020

Bryce Lockwood has amassed a trove of unique military experiences during a brief span of time. Born on a small farm in rural New York State in 1939, he graduated from high school in Afton, New York in 1957. He soon made the decision to enlist in the Marine Corps and, in 1960, married his fiancee, Lois. In the next few years, his military career led to language school in Monterey, California, where he completed Russian linguist training followed by Cold War assignments in locations such as Scotland, Turkey and the former West Germany. However, the most unforgettable moment of his military assignments came with temporary orders for service aboard the USS Liberty – a U.S. intelligence ship. While serving as a Russian linguist aboard the vessel, he lived through an attack by Israeli warplanes and torpedo boats during the Six-Day War, resulting in the deaths of 34 and wounding 174 Americans. As the only U.S. Marine to survive the incident, Lockwood became the recipient of a Silver Star medal for rescuing three sailors trapped in flooded compartments in addition to receiving a Purple Heart for severe burns incurred in a torpedo explosion. Lockwood later served a tour in Vietnam and, in 1971, received a medical retirement after thirteen years of service. In recent years, he has sought the truth behind the unprovoked assault on the USS Liberty, which left many of his friends severely wounded or dead. In recent decades, Lockwood has joined other Liberty survivors in petitioning Congress for an open and thorough investigation of the attack.

מיכאל אורן, ההתקפה על 'ליברטי': סגירת תיק, תכלת 9 (תש"ס), עמ' 105-82.

  • אורנה כץ-אתר, פרשת טיבוע אניית הצי האמריקני 'ליברטי': גלגולה של עלילה, קתדרה 142, טבת תשע"ב, 2011, עמ' 130-111.

ושני סרטים דוקומנטריים בנושא :

More than forty-five years after the deadly attack on the USS Liberty by Israel's Air Force and Navy in 1967, it is still a matter of controversy. The combined Israeli assault during the Six-Day War in June 1967 killed 24 Americans and wounded 171, while the Liberty was monitoring 12 miles offshore in international waters. Cutting through all of the conspiracy theories, Capt. A Jay Cristol, USN (Ret.) has spent a quarter-century researching what really happened that day. In his newest book, The Liberty Incident Revealed: The Definitive Account of the 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy Ship, he combines his painstaking analysis of the incident drawn from all of the sources, including tapes of intercepts recently released by the National Security Agency; formerly classified and open-source documents; and his interviews with all then-living individuals directly involved in the incident. Join Cristol as he explains why he contends that the documentary record is clear—the incident was a tragic case of mistaken identity. This event took place March 18, 2014.

The Israeli nuclear bomb is both an open and an official state secret. While under (the reign of) president Johnson the USA developes a friendship with Israel, the sowiet union takes a decisive course to expose israels nuclear program. They want to provoke isreal into making an attack. In 1967, the Russians implement their plan by sending the foxbat aircraft to the secret nuclear research center in Dimona. For the first time, the highly armed Israelis are helpless. As the sowiet union hoped, isreal attacks the arab airforce – surprisingly successful. In this tense situation, the US deploids the USS Liberty, a spy ship.

תקרית ליברטי בויקיפדיה

אל לב האפלה : האלוף גורודיש הראיון האחרון מאת אדם ברוך וההצגה

47 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקוטובר 1973.

ולכבוד זה הנה הראיון האחרון והמפורסם  מכולם של האלוף שמואל גונן "גורודיש" מלב האפילה בג'ונגל האפריקני כפי שניתן לעיתונאי אדם ברוך אחד הראיונות המפורסמים ביותר בתולדות התקשורת הישראלית.

ראיון שהפך להצגה ידועה מאוד, קלאסיקה של התיאטרון העברי. 

 

 

גורודיש בששת הימים 

שמואל גונן.ויקיפדיה 

 

האלוף שמואל גונן הידוע בכינוי "גורודיש" הוא אחד האלופים  הידועים וגם לשימצה של מלחמת יום הכיפורים ועם הגורל אולי הנורא והדרמטי ביותר.

הוא היה בן למשפחה חרדית  בירושלים שביחד עם אחיו התקדם מאוד בדרגות בצה"ל

במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות חזית הדרום  כמפקד חטיבה 7  בהצלחה גדולה ביותר. 

גורודיש לפני ששת הימים.צילום "במחנה". 

 והנה נאום אלוף המשנה שמואל גונן גורודיש לסיירת חטיבה 7 ביום שלפני החמישי ביוני 1967  קרב  צומת רפיח.נאום צמא דם ושואף חורבן ללא ספק בכל קנה מידה. :

הערב ערב טרום קרב ,ייתכן ומחר עם שחר יהיה הקרב ,חשיבות הקרב מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו .אם לא ננצח במלחמה זו ,לא יהיה לנו לאן לחזור .נאצר עולה עלינו להשמידנו במיטב כלי זיינו.אך כוחנו עמנו,לראשונה מאז מלחמת השחרור ,להתמודד עימו כמעט שוים אל שווים .
 אתם הגדוד המהיר ביותר בצה"ל ,ואני בונה עליכם רבות.משימתכם תהיה הקשה ביותר ,תפרצו את הפריצות הקשות ביותר ובאיגופים העמוקים ביותר ,תעלו מחר על מוצבי רפיח.אני רוצה שתוך עשרים דקות יוכרע הקרב .אני רוצה לראות את הטנקים שלהם בוערים כלפידים.אין לבזבז פגזים על חייל רגלים תדרסו אותם ואת הטנקים שלהם.

.חיילים ! יש לכם פיקוד מצויין,  קדימה לניצחון. בתקווה להתראות מחר דרך מכשירי הקשר"

לעניות דעתי זהו אחד  מנאומי הטרום קרב הטובים ביותר בעברית לפחות שמוכרים לי..

.בסיום אותה מלחמה נאם  גונן נאום ידוע  אף יותר נאום "אחי גיבורי התהילה". ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו".

האזינו לנאום "אחי גיבורי התהילה " כאן.

אלוף משנה שמואל גונן גורודיש נושא את נאום "אחי גיבורי התהילה"  לאחר המלחמה ב-12 ביוני 1967.צילם נחום גוטמן 

הספר שנכתב על אותה מלחמה "חשופים בצריח" של שבתאי טבת וגם התמונות ההרואיות שלו שצילמו צלמים כמו נחום גוטמן וצלמי מגזין "לייף"האמריקני  הפכו את גורודיש למפורסם.  

אלוף משנה  שמואל גונן גורודיש ביוני 1967 צופה בעמדות המצריות .צילום של המגזין "לייף"

האלוף ישראל טל ואלוף משנה שמואל גונן מתכננים את מהלכי הקרב. מתוך הספר "חשופים בצריח" מאת שבתאי טבת,הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

מאידך הוא נודע כמפקד קשוח ואכזרי על פיקודיו בגלל הטעויות הקטנות ביותר.

ביולי -1973 הוא מונה לאלוף פיקוד דרום במקום אריאל שרון שפרש מהצבא ותוך זמן קצר שלושה חודשים בלבד לאחר שקיבל את הפיקוד האלוף הלא מנוסה  מצא את עצמו בחוד החנית של מלחמת יום הכיפורים.

מאמציו הצבאיים במהלך המלחמה נכשלו  הוא מצא את עצמו בסיכסוכים עם אריאל שרון שהוחזר לפיקוד שמכאן ואילך החליט החלטות תוך התעלמות מגורודיש  שלכאורה היה ממונה עליו ותוך אי ציות מופגן לפקודותיו השונות . גורודיש  בשלב מסוים אף שקל לאסור את שרון.   

 

 הרטכ"ל דדו ושר הביטחון דיין מחכים למוצא פיו של גורודיש וכששומעים מזדעזעים.

 

 

צילומים :לע"מ.

.בסופו של דבר הרמטכ"ל ושר הביטחון החליטו למנות מעליו את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר לב למרות התנגדותו הקשה של גורודיש שאף איים לעזוב בו ברגע את הצבא אלא שסגן הרמטכ"ל ישראל טל הודיע לו שאם יעשה זאת בעת לחימה יכלא כעריק.

בר לב אכן התגלה כמפקד טוב ורגוע בהרבה.גורודיש, העיד סגנו ,צרח כל הזמן. בר לב כמעט לא הרים את קולו . 

בסיום המלחמה איבד גורודיש את שמו הטוב.ועדת אגרנט החליטה שהוא היה אחד האחראיים לכישלון בימים הראשונים ביחד עם הרמטכ"ל וסילקה אותו מהצבא.

גורודיש היה כעת אדם שבור.הוא היה נחוש להחזיר לעצמו את שמו הטוב ולהוכיח כיצד רומה בידי משה דיין שלדעתו היה האחראי לקונספירציה שהביאה למלחמת יום הכיפורים.

לשם כך נסע לרפובליקה המרכז אפריקנית לאסוף שם  יהלומים אבל הסתבך בעסקים גרועים.

בעת שהותו שם בא לבקרו העיתונאי הישראלי אדם ברוך שראיין אותו את הראיון המקיף ביותר על חייו ועל גורלו וגורודיש בלב הג'ונגל האפריקני דיבר ודיבר.ברוך הקשיב והקליט וכתב.

אדם ברוך 

הראיון  שפורסם במוסף "שבע ימים" של ידיעות אחרונות ב-29.5 1987 הפך לסנסציה.הוא פורסם לימים בספר מאמריו של אדם ברור מה נשמע בבית", (תל אביב : כנרת/ זמורה-ביתן/ דביר, 2004) 

את הגירסה המורחבת והמעודכנת הזאת תוכלו לקרוא כאן כתגובות.

 

  הראיון הפך למחזה מפורסם של הילל מיטלפונקט "גורודיש היום השביעי"שהוצגה בקאמרי ב-1993  בכיכובו של יגאל נאור  ושוב ב-2015 בכיכובו של נתן דטנר. 

 

גורודיש נפטר זמן קצר לאחר הראיון  מהתקף לב באיטליה ב-1991.

לאחר מותו  של גונן עלתה על הבמה הצגה בשם "גורודיש -היום השביעי" שהתבססה על הראיון עם אדם ברוך. 

ובהצגה  לא מובאים רק דבריו של גורודיש אלא גם תשובות שונות עליהם.

כולל בסצינת השיא שבה גורודיש מכוון לבסוף את אקדחו אל משה דיין  ואז עונה לו שר הביטחון לשעבר על טענותיו אחת לאחת. 

והנה הראיון לפניכם במלואו כפי שפורסם לראשונה עם מבחר תמונות של גורודיש  במלחמה.

בסיום תוכלו לצפות בהצגה שעלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת 2015 ולהשוות בינה ובין הראיון. 

 

 הרמטכ"ל דוד אלעזר "דדו "וגורודיש בימים הטובים לפני אוקטובר 1973. צלם לא ידוע.

 

גורודיש בטאבה בחוף של רפי נלסון כמה שבועות לפני אוקטובר 1973 

 

 

גורודיש אולי בפעם היחידה בחייו ובהחלט האחרונה לוחץ את ידו של  אריאל שרון כעת חילופי דרגת אלוף הפיקוד. 

 

גורודיש במלחמה 

 

גורודיש מקבל מידע על מצב רע. צילם נחום גוטמן. 

 

גורודיש יושב וחושב מה לעשות בעת שהדיווחים  האיומים מגיעים מהשטח. סגנו אורי בן ארי מחכה לפקודה. 

תמונות מתוך "מלחמת יום כיפור : זמן אמת /רונן ברגמן, גיל מלצר ; עורך – שחר אלתרמן ; [עורך אחראי – דב איכנולד] 2003 

גורודיש והרמטכ"ל

 

 

גורודיש מתכנן ורב עם אריאל שרון. צילום שלמה ערד (לע"ם)

צילום שלמה ערד לע"ם. 

 

בר -לב עם גורודיש לאחר שבר- לב קיבל את הפיקוד העליון מעל ראשו של גורודיש.

גורודיש לאחר מלחמת יום הכיפורים 

גורודיש בודק מפות בועדת אגרנט.

 

גורודיש לאחר ששמע את החלטות ועדת אגרנט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נתן דטנר ב"גורודיש" בהצגה  גרסת 2015 

קראו וצפו גם : 

שמואל גונן בויקיפדיה 

המקדימון להצגה "גורודיש -היום השביעי "

 

 

צפו בהצגה  "גורודיש -היום השביעי "במלואה 

 

כתבה על ההצגה "גורודיש -היום השביעי"  בהקאמרי

 

ראיון עם המחזאי והשחקן ב"גורודיש 

 

 

סצינה מההצגה "גורודיש" תיאטרון הקאמרי. 

מיכלי הגז בעזה :סיפור קומיקס על עזה במלחמת ששת הימים

הסיפור שלפניכם מתפרסם לרגל מלאת 53 שנים למלחמת ששת הימים שהסיפור מתרחש במהלכה.

הוא  התפרסם בשבועון "משמר לילדים "כרך לו  שהיה אחד מכרכי השיא  של השבועון מבחינת פירסום סיפורי קומיקס.השבועון מיעט מאוד אם בכלל לפרסם קומיקס אם בכלל. ובכרך זה  היו בו שני סיפורים שלמים! כשלרוב היה רק סיפור אחד במקרה הטוב.

הסיפור הראשון  שכבר פירסמתי בבלוג זה היה

איפה טמונות התמונות

שפורסם בכרך לו 1980-1981 ב-24 חלקים.נצייר דניאל לוי על פי ספר של אוריאל אופק.על מאבק בין שני אחים צייר וצלם המבוססים על הציר האמיתי נחום גוטמן והצלם האמיתי נחום גוטמן"

הסיפור השני שלפניכם היה

מיכלי הגז בעזה.

צייר דניאל לוי

על פי ספר של נעמי קיטרון- עפרי

משמר לילדים " כרך לו 1981 ב-23 חלקים.

הסיפור התבסס על אחד מארבעת ספרי סדרת  עלילות "הנוודים " חבורת ילדים וילדה שמפענחים בכל ספר תעלומה. כל אחד מארבעת הספרים  סופר בידי חבר אחר מארבעת חברי החבורה.

 <ציורים ועטיפה – אלישבע לנדאו>

 

ספרי הסדרה היו :

  • האיש המסתורי בבית העזוב :סיפורו של רוני (תל אביב : מ. מזרחי, תשל"ה 1974)
  •  
  • מזייפי הכספים:סיפורו של אריק  (תל אביב : מ' מזרחי, (תשל"ה 1975)
  • מבריחי הסמים :סיפורה של זיוה (תל אביב : מ' מזרחי, (תשל"ה 1975)

  • מיכלי הגאז בעזה:סיפורו של דני  (תל אביב : מ' מזרחי, תשל"ה 1975)
  •  

בסיפור שלפנינו חבורת ילדים נאבקת בכנופיית מחבלים בעזה. סיפורם של חברי "אגודת הנוודים" מתחיל כשבוע ימים לפני מלחמת ששת הימים, כאשר הם מחליטים לנוכח המתיחות לצאת לעזרת ישובי הספר.

דני, גיבור הספר 'מיכלי הגאז בעזה'  והמספר שלו יוצא לעזרת קיבוץ נחל עוז עם חבר נוסף מהחבורה – רוני, ולאחר זמן עושים את דרכם לעזה כדי למצוא את מיכלי הגאז המאיימים על ישראל.

הסיפור זכה לעיבוד קומיקס של דניאל לוי איש קיבוץ.

בסיפור זה אנו זוכים לתיאור יחיד במינו בקומיקס העברי או העולמי ואם כבר גם בספרות העברית והכללית של רצועת  עזה בזמן מלחמת ששת הימים.

זהו אחד משני סיפורי קומיקס בודדים שפורסמו בעברית על עזה. את השני אביא בעתיד.

נספח : דניאל לוי צייר קומיקס של "משמר לילדים :

איני יודע הרבה על דניאל לוי הוא צייר את רוב הסיפורים של הקומיקס במשמר לילדים וכנראה היה קיבוצניק.הסיפורים שלו יש להודות נופלים בהרבה ממה שפורסם במקביל ב"הארץ" שלנו " וב"דבר לילדים " המתחרים. הם כמעט פרימיטיביים בהשוואה. אבל יש להם קסם משלהם.

שלושה  משמונת הסיפורים שצייר נמצאים כעת ברשת ותוכלו לקרוא ולשפוט בעצמכם.

סיפוריו היו :

  1. הפרש מן המדבר על פי סיפור של יגאל בן נתן משמר לילדים כרך לא 1975
  2. הגששים מגבול הצפון על פי ספר של עודד בצר כרך לא 1975 :
  3. השליט מדונגא דונגא. כתב יוסי מרגלית צייר דניאל לוי כרך לב של משמר לילדים  1976-1977 ב-24 חלקים.

עלילות ילד שמטוסו מתרסק בקרבת שבט כושי באפריקה. השבט חושב שהילד הוא אל כתוצאה מכמה טכנולוגיות פשוטות שיש לו. סיפור שמדהים היום בגזענות הסמויה שלו ובמיוחד בהתחשב במקום שבו פורסם.

בכרך ל"ג לא היה סיפור מצוייר מה שמראה או על נקיפות המצפון של העורכים בעניין או שפשוט לא מצאו חומר מתאים להם.

מכאן ואילך הסיפורים היו כולם עיבודים של סיפורי ילדים ידועים למדי או שהיתאימו במיוחד לקו האידיאולוגי של המגזין.

4. פורץ המחסומים . צייר דניאל לוי על פי ספר של עמוס בר . כרך ל"ד  תשל"ט ב-33 חלקים.

סיפור על מלחמת העצמאות. פורסם שוב ב"יקום תרבות ".

בכרך לה ב- 1980   שוב לא היה  סיפור מצוייר.

כרך לו  לעומת זאת היה אחד מכרכי השיא של "משמר לילדים " מבחינת הקומיקס היו בו שני סיפורים שלמים!

5. איפה טמונות התמונות צייר דניאל לוי. משמר לילדים כרך לו 1980-1981 ב-24 חלקים.  על פי ספר של אוריאל אופק.הסיפור שקראתם למעלה.

6.. מיכלי הגז בעזה.צייר דניאל לוי על פי ספר של נעמי עפרי . משמר לילדים כרך לו 1981 ב-23 חלקים.

פורסם בבלוג זה.

על חבורת ילדים שנאבקת בכנופיית מחבלים בעזה.

7.  הוא ברח מהבית. צייר דניאל לוי על פי ספר של צביה בן שלום ( שהופיע במקור בהמשכים בדבר לילדים בשנות השישים ). כרך ל"ז  1981-1982 . ב-18 חלקים.

על ילד שבורח מביתו לקיבוץ.

פורסם בבלוג זה.

כרך לח שוב היה ללא   סיפור מצוייר. הקומיקס חזר בכרך ל"ט:

8. תעלומת החטיפות . צייר דניאל לוי על פי ספר של זאב ורדי . משמר לילדים כרך ל"ט 1984. ב-15 חלקים.

על ילדים שנאבקים בכנופיית חוטפי ארנקים.

ובכך הסתיימה עד כמה שידוע לי הקריירה הקומיקסאית של דניאל לוי .עם כי משמר לילדים פירסם עוד שני סיפורי קומיקס אבל הם כבר היו זרים.

את סיפור הקומיקס האחרון שפורסם ב"משמר לילדים " שהיה סיפור מדע בידיוני שצוייר על ידי אמן הונגרי על פי סופר מדע בדיוני גרמני ידוע תוכלו לקרוא כאן :

כוכב הלכת המיסתורי " 

ראו עוד סיפורי קומיקס מאת דניאל לוי ממשמר לילדים "

פורץ המחסומים על חיי גיבור ישראל זרובבל הורוביץ  על פי עודד בצר 

מיכלי הגז בעזה. על פי ספר של נעמי עופרי -קיטרון

"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר

הפרסום המקורי של  צילום " הצנחנים בכותל" המפורסם  של דוד רובינגר. לא בעברית  כפי שניתן היה לצפות אלא באנגלית בשער "הניו יורק טיימס "  ב-11 ביוני 1967 ,חמישה ימים ( !) לפני הפירסום הראשון בעברית במוסף הארץ. לא מופיע שם הצלם,רק הכינוי "ויקטור".  תודה לגיא רז. 

לרגל מלאת חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים :הנה רשימה על  הצילום המפורסם ביותר של מלחמת ששת הימים או בכל אופן אחד מהשלושה המפורסמים ביותר.צילום "הצנחנים בכותל" של דוד רובינגר.

הצילום שהוא אולי צילום  המלחמה הישראלי הידוע ביותר בכלל  ביחד עם צילום "דגל הדיו " " ממלחמת העצמאות ( שבו כזכור עסקתי כבר בעבר  ברשימה "מעבר לדגל הדיו:האיקוניזציה של   צילום" ) 

 כיום קשה להאמין אבל הצילום המפורסם "לא"  פורסם  מיד עם צילומו ב"מעריב " העיתון הנפוץ של אז , או ב"ידיעות אחרונות ",או ב"דבר " או ב"על המשמר" או ב"הצופה". רוב העיתונים האלו התמקדו בצילום המפורסם האחר של המלחמה של  שר הביטחןן משה דיין,של הרמטכ"ל יצחק רבין  ושל אלוף פקוד מרכז  עוזי נרקיס נכנסים לירושלים   משער האריות שאותו צילם אילן ברונר שנחשב אז לצילום הבולט של המלחמה.

צילום כניסת דיין רבין ונרקיס לשערי העיר העתיקה.  צילם אילן ברונר. הצילום  המפורסם הופיע  באופן חסר כל תקדים  ( והמשך )  בעמודים הראשיים של שני עיתונים מתחרים בשמיני ביוני 1967 , גם בעמוד הראשי גם של "מעריב " וגם בעמוד הראשי של "דבר" ויום לאחר מכן בתשיעי ביוני 1967 כעמוד השער של "דבר השבוע" ואף באנגלית ב"ניו יורק טיימס".  . דבר שלא חזר  מאז לעולם.  מה שמראה שהצילום  נחשב לצילום "הרשמי " של  המלחמה כולה, ויש כל סיבה לחשוב שהוא "הונחת " על העיתונים בידי הרשויות ( משה דיין ) שקבעו כך שזה יהיה הצילום הרשמי שיזכר לימים. 

אלא שהצילום שלמעלה  של מצעד הנצחון של ראשי מערכת הביטחון  ( המקביל ל"טריפיום " של המפקדים הרומאיים לאחר ניצחון בקרב שבו היה תמיד עבד בסביבה שלחש לאוזנו של המפקד הגאה "זכור כי אתה בן תמותה" כי אז יותר מכל זמן אחר היה בכך צורך דחוף. ) ,אם כי לא נשכח אינו כיום הצילום המייצג של מלחמת ששת הימים.

 הצילום שאנו באמת זוכרים היום של מלחמת ששת הימים הוא דווקא הצילום שאין בו את המפקדים והבכירים ואת  סמלי שמחת הניצחון והגאווה הלאומית. זהו  צילום הצנחנים בכותל.שהיה מי שהגדיר אותו כ"הצילום היהודי האהוב ביותר בזמננו ". 

והוא אפילו לא הופיע בפרסום הראשון בעיתון ישראלי אלא בכלל בעיתון בארה"ב…

בצילום הזה  שאותו צילם דוד רובינגר עומדים שלושה חיילים רגילים בתכלית, שלושה אנשים מ"עמך ", חיילים מלוחמי גדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים   אלו הם :חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת ( הדמות הבולטת שבמרכז ,לימים רופא נשים  )   וציון כרסנטי  ( איש תיאטרון וכוריאוגרף להקות מחול )

מאחור עומדים  החיילים  חיים כהן ( היום אספן  מוכר ) מצד ימין  ואלכס שביט מקיבוץ חצור  –ומסתכלים בפליאה לכאורה על הכותל ואולי על משהו אחר.

יש עוד מישהו שבעצם גם הוא נמצא בתמונה אם כי איננו יכולים  לראות אותו. ולמרות שהוא בילתי נראה הוא הנוכחות החשובה והחזקה ביותר בתמונה. 

זהו הרב  הראשי של צה"ל שלמה גורן התוקע בשופר.

לאחר תקיעת השופר נאם הרב גורן בקול חזק:
"אני האלוף שלמה גורן ,הרב הראשי של צבא ההגנה לישראל ,הגעתי למקום הזה כדי להישאר בו לנצח!" 

ואז ברגע זה  צילם רובינגר את הצילום. 

הצילום בעיתון "ניו יורק טיימס". באדיבות גיא רז. 

לצילום זה יש כמה מאפיינים מקבילים במדוייק למה שקרה עם צילום "דגל הדיו". 

הוא נבחר כצילום של המלחמה "מלמטה" ולא בהוראה רשמית של הממסד.

ובשלב מסויים היה ויכוח לגבי מי בעצם צילם אותו. 

הפרסום הראשון בעברית  של צילום "הצנחנים בכותל ".  מוסף הארץ גליון מס' 39, ח' סיון תשכ"ז | 16 ביוני 1967  תשעה ימים לאחר הצילום המקורי בשביעי ביוני 1967 וחמישה ימים לאחר פרסומו הראשון ב"ניו יורק טיימס"   צילם  דוד רובינגר . אלא שהתמונה יוחסה  שם בטעות לאילן ברונר. ( מוסף הארץ התנצל ).

הצילום  הופיע  לראשונה  באנגלית כעמוד שער של "הניו יורק טיימס". ואפשר לאמר שהיה זה עורך הצילומים של הניו יורק טיימס שעמד לראשונה על חשיבותו. 

חמישה ימים לאחר מכן הצילום פורסם כשער של "מוסף הארץ " של 16 ביוני וגם שם  העורך נתן דונביץ' שם לב מיד לחשיבותו. הוא היה כל כך בולט שבגליון השבוע שלאחר מכן הופיעה פרסומת שהתבססה על הצילום !

פרסומת שהופיעה בגיליון "מוסף הארץ " של ה-23 ביוני .

אבל בטעות היציגו אותו  במאמר על החיילים בצילום בגליון "מוסף הארץ " של ה-30 ביוני לעוגמת הנפש של הצלם רובינגר כעוד יצירה של אילן ברונר  צלם כניסתו של דיין לירושלים.

מאמר שמספר על הצילום והמצולמים ,ושוגה לגמרי לגבי זהות הצלם . "מוסף הארץ " ה-30 ביוני .באדיבות ציפי סובר מהספריה לחומרים ויזואליים בבית אריאלה. 

דוד רובינגר הצלם .צילום של גבריאל בהדליה.

דוד רובינגר כפי שנראה  לא הבין באמת מהי חשיבותו האמיתית של הצילום שבו זילזל.וספק רב אם היה  זוכר בכלל את הצילום אילולא טעו  במוסף הארץ ושייכו אותו לצלם אחר . ( כפי שקרה אגב גם לגבי צלם "דגל הדיו " שלו קרה מקרה זהה במדוייק כמה שנים קודם לכן  וגם הוא זילזל בתמונה שאותה צילם עד שהובנה חשיבותה בידי אחרים וליתר דיוק בידי הסופר נתן שחם ). 

ארבעה ימים לאחר מכן  הצילום הופיע  בשער המגזין "דבר לילדים"  כרך  ל"ז חוברת  41 ב-20 ביוני 1967.

יש להניח שעורכי "דבר לילדים " זעמו מאוד על כך ש"מוסף הארץ " הקדים אותם  בפרסום התצלום בארבעה ימים שלמים. 

העורך  ( לא ברור אם העורך הראשי אפרים תלמי או סגנו אוריאל אופק )  כתב על הצילום :

"הם פרצו את חומת העיר העתיקה:הם לחמו מבית לבית, מחצר לחצר ,מחדר לחדר. רבים מחבריהם נפגעו –אך הם הוסיפו להסתער ,עד אשר דרכו רגליהם על הר הבית .אצבעות -ידיהם הצרובות נגעו בבאבני הכותל המערבי ועיניהם זלגו דמעות .הם -הצנחנים .תמונת השער ,של המשחררים בצל הכותל ,צולמה שעות מעטות לאחר הניצחון. עתה פתוחים השערים והמוני בית ישראל עולים אל הכותל המערבי ."

ב"אצבעוני " של אותו השבוע לעומת זאת העדיפו את הצילום של הרב גורן תוקע בשופר.

בהתחלה לא ראו את הצילום כחשוב כל כך כפי שאפשר לראות מכיתובית במוסף דבר השבוע של ה-16 ביוני מייד לאחר המלחמה :

הצילום במוסף "דבר השבוע" של "דבר" מה-16 ליוני 1967 ממש במקביל לפרסום הצילום במוסף אותו היום בעיתון "הארץ".

על צילום הצנחנים בכותל כתב הסופר יורם קניוק בהקדמה שלו לספר הצילומים של רובינגר עד לתקופה , תל אביב: נהר וידיעות אחרונות, תשמ"ח 1988

.

בתחילה  וגם לאורך השנים חשב רובינגר שמעולם לא הבין ולא העריך את הצילום שלו ( כמו שאר המימסד הצילומי בארץ ) שזהו אינו צילום טוב. הוא חשב שהוא לא צילם מספיק טוב את המצולמים ולא באמת הבין מדוע הציבור הרחב נמשך דווקא לצילום זה. 

הוא חשב שצילום טוב יותר היה צילום הרב גורן הנושף בשופר ליד הכותל המערבי ,צילום שהוא אכן דרמטי יותר. 

אבל כל זה רק מראה  יותר מכל דבר אחר את חוסר  הבנתו של הצלם עצמו לגבי יצירתו שלו. תופעה שהיא אכן נפוצה בקרב יוצרים שלרוב זקוקים למבקרים ולחוכמת הציבור שיבהירו להם מהי יצירתם החשובה באמת. 

שאר הממסד של הצילום בישראל חשב כמוהו. וטעה בדיוק כמוהו. 

הצלם פיטר מירום שפירסם מידי שנה אנתולוגיה של מבחר הצילומים הטובים ביותר של אותה השנה "שנתון ישראל לאמנות הצילום " כתב במבוא לשנתון של 1968 שהוא עבר על אלפי צילומי מלחמה ומצא את רובם המוחלט כלא ראויים להכנסה באנתולוגיה שלו. אלו כמובן כללו את צילום הצנחנים בכותל וצילומו של אלן ברונר על כניסת דיין רבין ועוזי נרקיס   בשער האריות שהפכו מאז לקלאסיקות. 

מירום כתב :

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק אחת המלחמות המצולמות ביותר .תקופת הכוננות הביאה אלינו נוסף לצלמים שלנו ,צלמי עתונות מכל העולם. ועשרות אלפי צילומים צולמו.זרם בלתי פוסק של אלבומים ברמה בינונית ולמטה מזה ממשיכים להופיע.אך גם כאשר רואים לעתים צילום יוצא -דופן מבחינה אמנותית או מבחינת מקוריות התפיסה –קשה להבחין בו בכל הדפוס והנייר הגרוע. .ברור שרבים מבין הצילומים אין להם כל מטרה אמנותית ,תפקידם הוא לשמש כאמצעי של תקשורת ואינפורמציה בלבד והדבר חשוב לגבי הנושא.

היה ברור לנו שיש להקדיש את עמודי הפתיחה של השנתון הנוכחי לנושא המלחמה .קשה לתאר עד כמה קשה היה למצוא חומר טוב ומעניין מבחינה צילומית . עברתי על אלפי צילומים ממקורות רבים ובינהם של צה"ל . אך לצערי מצאתי רק מעט חומר מעולה אם מבחינה אמנותית ,ואם בשל עניין מיוחד מבחינה צילומית.

היה בכוונתי להגיש מספר עמודים גדול יותר על נושא המלחמה ,אך אף אתה אינני יכול לאמר שאני מרוצה מכל העמודים המודפסים ".

הצילומים שמירום כן מצא כראויים להכנסה בשנתון שלו נשכחו מאז כולם. וטעמו האמנותי בצילום מוטל כעת בספק רב. 

צילומים של הרב גורן שצילם דוד רובינגר ליד הכותל עם הצנחנים  שכאן הם רק ברקע ולא במרכז וחשב תמיד שהם ראויים יותר מצילום הצנחנים. 

אישתו  של דוד רובינגר שלמזלו ולמזלנו  הבינה טוב יותר ממנו  לגבי איכות הצילום  שיכנעה אותו לשלוח דווקא את צילום הצנחנים השקט יותר אבל החזק יותר. 

והיא צדקה משום שתמונת הרב גורן עם  השופר אם כי חזקה היא בסופו של יום רק זאת תמונה איזוטרית  ואף שנויה במחלוקת פוליטית. והיום חמישים ושתיים שנה אחרי יותר מאי פעם. 

כפי שמראה העטיפה הזאת של "העולם הזה". 

בעוד שבתמונת הצנחנים יש בה תחושות עמוקות של דתיות חילונית ולכן חזקה לעין ערוך .

אם חלילה רק צילום הרב גורן של רובינגר היה מתפרסם הוא לא היה הופך להיות לאיקוני ודוד רובינגר היה נחשב היום רק ל"עוד צלם מוכשר " אבל לא יוצא דופן. 

בפרס ישראל הוא כנראה לא היה זוכה ללא צילום הצנחנים.

אמנם עדיין  היו לרובינגר כמה תמונות שונות לבחור מהן. 

צילום שנבחר וצילומים שלא נבחרו.

הצילום שנבחר היה זה שבו הצנחן המרכזי אינו מחייך אלא מביט ביראה ובפליאה. 

על מי ?

על הרב גורן התוקע בשופר בעצם  ולא על הכותל ואבל זה למרבית המזל לא ניכר מהתמונה. כי אם זה היה ברור  תמונה זאת לא הייתה הופכת לאיקונית .

הרב גורן נאם בזמן הצילום את הנאום הזה שמובא באלבום "היינו כחולמים : אלבום ניצחון צה"ל "

בסוף היום שמעו הצנחנים את דברי משה דיין שבא לשים פתק בכותל ודבריו הם רלבנטיים היום כמו אז.

נסכם ונקבע שצילום "הצנחנים בכותל " הוא אדיר עוצמה כל כך משום שהוא מציג בצורה מוחשית ביותר לכאורה  את היראה והפליאה של כמה חיילים בני "עמך " מעדות שונות לשגב של הכותל המערבי .העובדה שהם מגיבים ומתייחסים בעצם  לא לכותל עצמו אלא לאדם ספציפי לרב גורן התוקע בשופר ונואם ליד הכותל אינה נקלטת כלל  בצילום ולכן הוא חזק כל כך. 

תמונה נצחית ואנשים לא נצחיים.

הצילום של הצנחנים בכותל  הוא נצחי . הוא ישאר כל זמן שישארו צילומים.

אבל הצנחנים המצולמים בו למרבית הצער בהחלט לא.

זהו הצילום היחיד הידוע לי שאחת לכמה שנים האנשים  מצולמים בו  שכבר אינם צנחנים  וכבר אינם צעירים ויפים אבל הם בהחלט סמלים ומודעים לכך היטב היטב, משחזרים אותו מחדש. 

הצילום תלוי אצל כל אחד מהם בבית . האנשים שנפגשים עימם יודעים שהם הצנחנים המפורסמים מהצילום. בני משפחתם וילדיהם מודעים לכך היטב.

חיים כהן האיש בשורה השנייה של הצנחנים והיום אספן נודע מביט בגליון הארץ עם צילום הצנחנים שחולק בראש השנה  תשכ"ז.צילום יואל זוהר.

הם אלו "שהביאו את הקדושה" כפי שניסח זאת מישהו בצורה מאוד לא מדוייקת.   הם מצטנעים שאלה לא היו הם  "שהביאו את הקדושה "  אלו היו הצנחנים כולם . אבל הם  הודות לאותו צילום הם הסמלים החיים של הצנחנים כולם.

  הם נפגשים  אחת לכמה שנים ומשחזרים מחדש ושוב ושוב ושוב  את רגע הצילום  ותמיד באותה עמדה עם ד"ר יפעת במרכז והשניים האחרים  בצד שהיו בו בצילום המקורי . ובכל פעם הם מבוגרים יותר ויפים פחות. ומן הסתם הם מהרהרים על כך בכל פעם שהם השתנו,  המדינה סביבם השתנתה,  הכל השתנה. רק הכותל נשאר אותו הכותל.  והצילום נשאר אותו צילום. 

הצנחנים לשעבר משחזרים את התמונה ב-2017 

צנחנים לשעבר  חיים אושרי, יצחק יפעת וציון קרסטני- בתערוכה 'דוד רובינגר/ אמת צילמתי' ליד הצילום האיקוני 51 שנים לאחר הצילום המקורי.

עדכון : משלושת הצנחנים שימשו כבסיס לספר הילדים "אריות על הגבעה"  מאת עמנואל בן סבו בהוצאת ארגמן -מיטב 2019  ספר המספר את סיפורם של שלושת הצנחנים שצולמו בתמונה ובקרבות מלחמת ששת הימים.

את "אריות על הגבעה" תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן. 

שלושת הצנחנים ,עם נשיא המדינה ועמנואל בן  סאבו מחבר הספר "אריות על הגבעה",בספטמבר 2019.

שלושת הצנחנים משחזרים את התמונה ב-2019  חמישים ושתיים  שנים אחרי  הצילום המקורי  לרגל ההוצאה לאור של הספר "אריות על הגבעה". 

עידכון מ-2021 :בעת כתיבת שורות אלו ישנו עירעור של איילת בורשטיין -סאייג  על זהותו של אחד הצנחנים בתמונה.היא טוענת שאחד מהאנשים בתמונה הוא אביה מנוח אברהם בורשטיין ז"ל  והוגשה בעניין תביעה לבית משפט שיהיה עליו להחליט בנושא.

ראו על כך פרטים בכתבה מ"ידיעות אחרונות" כאן :

שירים על פי התצלום. 

בְּכֵה, יֶלֶד. מֻתָּר…

בְּשַעַר-הָאֲרָיוֹת לֹא שוֹאֲגִים כָּעֵת שוּם אֲרָיוֹת אֲחֵרִים

מִלְּבַד הַחֶבְרֶה שֶלְךָ, הַיָּפִים:

אֵלֶּה שֶרָצוּ כָּאן אָמוֹק בְּלַבִּירִינְת הַסִּמְטָאוֹת

זוֹנְקִים, כּוֹשְלִים, קָמִים, מִסְתַּעֲרִים בִּמְטַר-

הַצַּלָּפִים.

כֵּן, בַּיְחִידָה שֶלְּךָ לְבַד נוֹתְרוּ סוֹפִית

עַד דִּמְדּוּמֵי-הַדָּם שֶל הַשְּקִיעָה

מִתּוֹךְ שְמוֹנִים, שְלוֹשִים.

אֲבָל הַמַּחְלָקָה הָיְתָה יוֹרָה וּמַבְקִיעָה

אֶת זִיגְזָגֵי-הַחֲפִירוֹת הַנִּטָּשִים

בֵּין רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים הַמִּתְפַּצְּחִים בְּקוֹל פְּקִיעָה

בְּזַעַם, בַּחֲמַת כּוֹבְשִים, לֹא נוֹאֲשִים.

עֲמֹד עַכְשָיו בְּשֶקֶט

לְיַד הָאֲבָנִים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. שְקֹל

אַט-אַט מַה שֶּיֵּש לְךָ לוֹמַר עַל כָּל זֶה,

אוֹ לִשְתֹּק.. אַחֲרֵי הַכֹּל

זֶהוּ הַכֹּתֶל, אֲדוֹנִי

יוסי גמזו 

נספח-גלריית צילומים :

עטיפה שנייה של מוסף הארץ עם הצילום שהפך בנתיים מפורסם שתרמה להפיכתו לאיקון צילומי. תשכ"ז שנה בתצלומים- עם תמונות המלחמה, שי לראש השנה, מוגש ע"י הארץ, 

אליהו קורנפלד מלחמת הגאולה והשלום תל אביב : ברונפמן וספרי אייל, [תשכ"ז].

הכריכה  לאלבום הצילומים "הנצחון :   מלחמת ששת הימים תשכ"ז 1967 / סיפור המערכה: רפאל בשן ; העורך: אהד זמורה ; הקדמה: חיים הרצוג   הוצאת א. לוין אפשטיין 1967.הצילום מופיע שם עם מסגרת שחורה כאות לחשיבותו  בעיני המערכת. אבל משום מה שמו של דויד רובינגר  ( שלפחות שתי תמונות שלו  נכללו בספר ) לא הופיע כלל ברשימת הקרדיטים שניתנה לצלמים בראש הספר. במקום זה צויין שם דן ארזי fהאחראי לתמונות שצולמו בכותל . וכך היה גם במהדורה האנגלית של הספר שפורסמה במקביל עם אותו טקסט ואותן תמונות. 

הצילום כתמונת השער של ספר על כלל ההיסטוריה של ארץ ישראל.

רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, ישראל קולת, חיים ברקאי מאה שנה ועוד 20 :   היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 /    ירושלים :   מעריב,   תשכ"ח [1968].

 חיים גיבורי -הצנחנים בכותל :   רומן על רקע מלחמת ששת הימים /    תל אביב :   עוזי,  תשכ"ט,1969.

תוכניות טלווזייה 

הצילום שימש כבסיס לשיר של חיים חפר "הצנחנים בוכים " שהולחן  והושר בידי נאוה גפן .

האזינו לשיר כאן .

הצילום שימש גם כבסיס לשיר של יוסי גמזו בשם "בכה ילד, מותר.." מהספר    בשש אחרי המלחמה :   סיפורים באבק, שירים באש, זכרונות בחאקי.  תל-אביב : "מערכות", 1967.

Image result for ‫בשש אחריהמלחמה‬‎

הצילום הופיע בתקליט   כל שירי מלחמת ששת הימים. 

הצילום בגירסתו המלאה ביחד עם הרב גורן  שימש ב-1973 כבסיס למצגת של בובות שעווה במוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב ( שמאז נסגר ). והנה המצגת ששוב אינה קיימת מכמה זוויות בצבעים ובשחור לבן. 

הצילום עבר ב-2007 צביעה דיגיטאלית 

SIX DAY WAR. ISRAELI PARATROOPERS STAND IN FRONT OF THE WESTERN WALL IN JERUSALEM.

בול מ-2017'. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים ולשני ילדיו של רובינגר בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017

שלושת הצנחנים בטקס מיוחד עם בניו של דוד רובינגר ז"ל שבו הם מקבלים את הבול המיוחד מרב הכותל ממנכ"ל הדואר ומנהל השירות הבולאי.

הצילום שימש כבסיס לתביעות  מצד הצלם בגלל שימוש לא הולם בו.

למשל בפרסומת הזאת :

שעבורה חברת "וואלה! תקשורת" ופרסום זרמון גולדמן שילמו  לצלם דוד רובינגר 52.5 אלף שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים מאחר שהוא טען שבפרסומת שיוצריה טענו שהייתה קריקטורה פוליטית  בוצע ביזוי של התמונה המקורית האיקונית ולא פורסם בה שם הצלם רובינגר.

כרזות והודעות 

פוסטר  של תוכנית ערוץ CBN בארה"ב על ששת הימים 

כרזה של חסידות חב"ד.

מגזין הילדים "כולנו " עם הצילום בתמונת עטיפה לרגל "יום ירושלים "ב-1985.

הצילום בעטיפת מגזין בפולנית 

"הפריצה לכותל ע"י חטיבת הצנחנים" היא יחידת הוראה המבוססת על סיפורו של ד"ר יצחק יפעת, אשר תועד ע"י נכדו מתן יפעת, במהלך השתתפותם בתכנית "הקשר הרב דורי", בביה"ס "ניצנים" בתל-אביב יפו. ביחידה בתחום השפה, ונלמדת סמוך ליום ירושלים. היחידה כוללת שני שיעורים ומתאימה לתלמידים בכיתות 

רעות עוזיאל בתו של יצחק יפעת  מול הצילום.

גלריית ציורים על פי הצילום:

ציור שבו משולבים הצנחנים עם הרב גורן התוקע בשופר כסמל לגאולה. 

http://www.geulaart.com/veheveti/

 Geula Twersky

Ichud Yerushalayim

http://www.geulaart.com/reunification/embed/#?secret=nqcJZiRS59

ציור מאת Ardise Katz.

ציור מאת dave klemencic

Artwork by Alex Levin.https://artlevin.com/product/tzanhanim-by-the-kotel-1967/embed/#?secret=xrN3DWI43o

פופ ארט מאת דן גרובר 

עטיפת ספר שמחבר את הצילום המפורסם עם הצילום המקורי שעימו היה קשור וממנו הופרד  ולכן הפך לאיקון של ישראל החילונית. של הרב גורן תוקע  בשופר.

קריקטורות על הצילום 

משה דיין על רקע הצילום המפורסם בעטיפת גליון מיוחד של "ליברל " מספר 36 

ציור של זאב אנגלמאיר מגליון משקפיים מספר 22 אוקטובר 1984 על גיבורים.

גיבורי העל הישראליים ,סופר שלומפר של אורי פינק ,אורי און של מיכאל נצר ,סברא מאן של אורי פינק ומאחוריהם דני דין של "און שריג" בחיקוי של הצילום .עטיפה המלווה מאמר של כותב שורות אלו על גיבורי על ישראליים. 

ציורים בתחרות "מלחמת הכוכבים הישראלית" שיזמה המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף פסטיבל "אוטופיה".

האן סולו, לוק סקייווקר וצ'ובאקה  גיבורי "מלחמת הכוכבים"בקרב על ירושלים

דור כהן  (ציור בצבעי מים ודיו) 

"מלחמת הכוכבים 6 די" של רמון אטלי (ציור דיגיטלי)

צייר יוסי מדר בגיליון "ליברל " לרגל מלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

הצנחנים במציאות חלופית  של 1967 . צייר מתן בלומנבלט 

http://www.ho-lo.co.il/archives/1140

עמוד סטירי ממגזין פרדוקס " שגם השער שלו הוקדש לצילום המפורסם . 

ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ עם הצנחנים בצילום.

אלונה קורל וסלבים אחרים על רקע הכותל בפרודיה של הצילום.עיבוד מחשב דפנה טוכנר. שבע ימים -ידיעות אחרונות 7.2.2020

הצנחנים כבנימין נתניהו .פייסבוק בחירות 2021 

ולסיום הרהור על הצילום בספר הקומיקס הציוני של הקומיקסאית מיכל בוננו 

מתוך "ספר הקומיקס הציוני " בעריכת עמרם פרת ואמנון דנקנר 

משה דיין על רקע גירסה של הצילום.https://theliberal.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-1967-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa/embed/#?secret=C9NnyV9MsZ

ראו גם :

תצלום הצנחנים בכותל בויקיפדיה 

פודקסט על "הצנחנים בכותל "

חוקרת הצילום רונה סלע על גילגולו של דימוי הצנחנים בכותל בתודעה הציבורית 

למי שייך צילום "הצנחנים בכותל"?

סקירה באנגלית על התמונה ותולדותיה 

ראיון עם הצנחנים לאחר פטירתו של רובינגר 

אבא שלי הצנחן הבוכה :בתו של הצנחן מספרת כיצד הצילום שינה את חייה עוד לפני שנולדה.

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות 

אלי אשד על התמונה המקבילה של"דגל הדיו"

הקרנת ענק  של התמונה במגדל דוד. 

הרודן המצרי גמאל עבד אל נאצר בספרות העברית

Image result for ‫כל בדיחות נאצר‬‎

 

הופיע בגירסה שונה באתר "הספריה הלאומית "

"הכל התחיל בנאצר "

חמישים שנה מלאו למלחמת ששת הימים שבמהלכה חטף שליט מצריים ג'מאל עבדול נאצר "הרודן המצרי " כפי שכונה בתקשורת הישראלית ולא בכדי את התבוסה הגדולה בחייו.

נאצר היה יורשו של המלך פארוק  הראשון ששלט במצרים בעת שקמה מדינת ישראל– והיה  טיפוס דקדנטי, בזבזן ומושחת, קלפטומן שקיבל את הכינוי "הגנב מקהיר". אמרה ידועה שלו קבעה שהמלכים היחידים שיישארו בעולם יהיו המלכים שעל הקלפים ומלכת בריטניה. הפיכת הקצינים החופשיים (1952), בראשותו של נאצר  שזעמו על תבוסתו במלחמה כנגד ישראל בשנת 1948, אילצה אותו להימלט מארצו ולצאת לגלות באיטליה. שם המשיך עד יומו האחרון בחיים של בזבזנות, גנבת חפצים יקרי ערך וחפצים חסרי ערך מכל הבא ליד, וזלילה בלתי פוסקת. אחד ממקורביו תיאר אותו בתקופה ההיא כ"בטן בלי ראש". ב-1965 הלך פארוק לעולמו לאחר ארוחת ערב כבדה במיוחד.

הוא כמעט ולא הותיר חותם בהיסטוריה של מצרים, ועם זאת, כיום נראית תקופתו כתור זהב של שוויון זכויות למיעוטים השונים שחיו במדינה לצד המוסלמים..

מנהיגם  לכאורה של הקצינים הצעירים שהפילו את פארוק היה הגנראל השמרני  גנרל מוחמד נאגיב, שהחזיק בשלטון עד נובמבר 1954. לאורך תקופה זו הוא היה שרוי בעימות מתמיד מול סגנו, גמאל עבד אל-נאצר, שרצה משטר אוטוקראטי חזק ומאבק ללא פשרות באחים המוסלמים.לאמיתו של דבר נאגיב היה גנרל "מהסוג הישן " שלא הייתה לו כל אידיאולוגיה מיוחדת  שימש כ"שליט בובה" עבור נאצר שעוד לא הרגיש בטוח מספיק בעצמו כדי לצאת מאחורי הקלעים.

תוצאת תמונה עבור ‪nazzer cover‬‏

… אך  לבסוף הצליח נאצר להפוך למנהיג המדינה באופן רשמי, ושלח את נאגיב למעצר בית של שנים ארוכות.

בתקופת שלטונו הפך נאצר למנהיג הערבי הנערץ ביותר, בין היתר בזכות האידיאולוגיה הפאן-ערבית שיצר. ביחד עם ידידו העיתונאי חסנין היכל הוא חיבר את הספר 'הפילוסופיה של המהפכה', שבו הציג חזון מהפכני-חילוני המעמיד את מצרים במרכז העולם הערבי והאסלאמי, ואף במרכז העולם השלישי כולו. גם אחרי מבצע סיני הוא הצליח להצטייר כמי שיצא מעימות עם ישראל כשידו על העליונה, והפופולאריות שלו רק הלכה וגברה.

תוצאת תמונה עבור ‪nasser arab magazine cover‬‏

נאצר בשיאו בין 1956 ו-1966 נחשב כאחד מבכירי מנהיגי העולם השלישי .אולי המרשים שבכולם.

Image result for gamal nasser comics

Related image

בולים עם דמותו של נאצר שכולם נוצרו בארצות זרות.תופעה נדירה ביותר עבור מנהיג. 

תיאור מדוייק ביותר על הדרך שבה נראה בעולם ניתן ברומן מדע בדיוני גרמני , "עולמות מתנקשים "  אחד מספרי  המדע הבדיוני הגרמניים המועטים שתורגמו לעברית בראשית שנות השישים ( והוא תורגם ככל הנראה מכיוון שנראה כתעמולה אנטי נאצרית ) שם נאצר מוצג במסווה כרודן מעצמה אויבת למערב שנאבק בחייזרים ולבסוף מתאבד. אך התיאור שלו כאויב מסוכן ביותר אכן היה זהה לדרך שבה נראה בעולם ובוודאי לעולם השלישי ובעיקר הערבי ששם היה מעין משיח שסחף אחריו מיליונים.( על ספר זה ועל הקשר ההדוק שלו לנאצר ראו במאמרי "ג'מאל עבדול נצר כרודן על עתידני ")

תוצאת תמונה עבור ‪nasser newsweek‬‏

בנו של פקיד הדואר קצין הצבא האלמוני הופיע כמטאור כריזמטי  בשמי המזרח התיכון והתנהג ונראה כמנהיג העולם הערבי כולו.

תוצאת תמונה עבור ‪nazzer cover‬‏

הוא התערב  באובססיביות בענייני הפנים של מדינות ערב האחרות שכולן פחדו ממנו פחד מוות ובצדק. הוא עסק יומם ולילה בתכנון התנקשויות והפיכות ברחבי העולם הערבי כאשר לפניו מטרה אחת :ליצור עולם ערבי מאוחד שהוא עומד בראשו.

Related image

הוא שיכנע בצורך בכך מיליונים בעולם הערבי  צעירים וזקנים עשירים ועניים שהקשיבו לנאומיו  בתחושה שאפשר לכנותה רק כאקסטזה

Image result for ‫נאצר וא סיסי‬‎

נאצר לוחץ את ידו  של הילד שלימים יהפך לשליט מצרים א-סיסי .

 

Image result for nasser book

בשלב מסוים שיכנע את שליטי סוריה בצורך להתאחד עם מצרים מרצונם בהנהגתו .עד שהללו החליטו שאחרי הכל אינם רוצים את נאצר כשליטם וסילקו את נציגיו. אולם ההערצה כלפיו כמנהיג הבלתי מעורער של העולם הערבי נשארה גם בסוריה.

 

Image result for nasser book cover

הוא השתמש בכישרון הנאום שלו וברדיו ובטלוויזיה בכישרון אדיר  במטרה להפיץ את מסריו במצריים הולחנו גם שירים שהאדירו את אישיות ופועלו כמו השיר איך בנינו את הסכר הגבוה באסואן " ואלה הפכו ללהיטים אדירים בכל מקום בעולם הערבי ,מפיצים עוד את תדמיתו של נאצר . שנראה כגיבור שהביס את צבאותיהם של שתי אימפריות אנגליה וצרפת . לעובדה שהוא עשה זאת רק  הודות להתערבות ארה"ב איש לא שם לב.

Image result for nasser book cover

 

 

Related image

אפילו כשנפטר לאחר התבוסה הגדולה כנגד  ישראל ואחרי הכישלון במלחמת ההתשה עדיין היה נערץ .חמישה מליון (!) בני אדם מילאו את רחובות קהיר בתהלוכת לוייה מהגדולות שידע העולם אי פעם רבים התאבדו כותרות עיתון לבנוני הכריזו :כמאה המליון בני אדם "האומה הערבית כולה " הפכו ליתומים ".

נאצר  וישראל 

תוצאת תמונה עבור נאצר ספר

הפרט הזה הוא לא כל כך ידוע אבל הקצין הצעיר והלא ידוע  ג'מאל עבד אל נאצר עורר את עניינה של ישראל עוד מ-1948.

הוא השתתף בקרבות בפאלוג'ה במלחמת העצמאות , והיו קצינים ישראלים  ובראשם ראש הפלמ"ח  יגאל אלון וירוחם כהן שלישו האישי של  אלון וגם אורי אבנרי ואחרים  שפגשו אותו שם ושוחחו איתו ארוכות.

מיצג של פגישת נאצר עם יגאל אלון בפאלוג'ה ב-1948. הוצג במוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב על סמך ייעוץ של יגאל אלון. 

כבר בסוף שנות ה-40  הייתה התחושה בחוגי המודיעין הישראלי שהקצין המצרי הספציפי הזה הוא מישהו יוצא דופן, אחד שכדאי לשים עליו עין כי הוא יכול להפוך לדמות מרכזית במצרים. וכך אכן היה.

נראה שנאצר היה תחת השגחה מודיעינית סמויה  של ישראל עוד לפני שעלה לשלטון במהפכת 1952. לאמיתו של דבר הוא היה אחד המצרים המוכרים ביותר בכלל  בישראל עוד לפני ההפיכה  ב-1952 הודות לפגישות פאלוג'ה.

היו אנשים בישראל כמו העיתונאי אורי אבנרי שקיוו שהקצין המצרי הנמרץ שאותו פגשו בפאלוג'ה יתגלה כמישהו שעימו תוכל ישראל לקיים קשרים וגם דרכו להשתלב במרחב שמסביב. וייתכן שכך היה בשנים הראשונות כאשר נאצר חשב סך הכל לא בשלילה על ישראל כמודל אפשרי למצרים.

               

וכך היו סיפורים שבהם נאצר הופיע בצורה סימפטית. למשל  בסיפור קומיקס מדהים  של המשורר  פנחס שדה  שציירה אלישבע נדל –לנדאו "תגליתו הגורלית של יוסף ק. " שפורסם  תחת שהשם הבדוי "י. אסיאל " שהופיע ב"הארץ שלנו ב-1961 .שבו מדען מהכור הגרעיני בנגב מגלה איך אפשר ליצור תרופה סרטן באמצעות נמלים שהוגדלו למימדי ענק על ידי הקרינה הרדיואקטיבית של הכור. המדען משכנע את מנהיגי העולם השונים כולל קנדי וחרושצ'וב לפרק את נשקם תמורת התרופה לסרטן.

בולט  בין כל המנהיגים בסיפור  הוא שליט מצרים   נאצר  שמתגלה כמי שמוכן מידית לעשות  שלום עם ישראל כדי להשיג תרופה לסרטן.נאצר שבסיפור מוצג כפי שראה אותו אורי אבנרי ,כמי שאפשר להשיג עימו שלום ולא במאמץ רב מידי.

אך תקוותם נכזבה קשות.

 בשלב מסויים וכנראה  בהשפעת והשראת העיתונאי המוכשר חסנין הייכל שהפך לאידיאולוג הראשי שלו השתנתה האידיאולוגיה של נאצר לחלוטין .ניתן לאמר שהייכל ביצע בו "שטיפת מוח" .  נאצר נטש את האידיאולוגיה הקודמת שלו של עיסוק רק במצריים ובעיותיה על מנת לשפר את מצב ההמונים שם.

Image result for Mohamed Hassanein Heikal and nazer

נאצר עם  שותפו האידיאולוגי שמאחורי הקלעים  ,העיתונאי מוחמד חסנין הייכל

כעת  נוצרו בנאצר השאיפות האימפריאליות שלו להשלטת מצריים על העולם הערבי האפריקני והעולם השלישי כולו והפיכתה לשוות ערך לארה"ב ולברית המועצות .עם אידיאולוגיה כזאת לא היה סיכוי כעת ש"יעשה עסקים " עם ישראל.

נאצר הפך לאויב מספר אחד בעולם של ישראל ומי שדיבר בכל עת על השמדתה.

קובץ קריקטורות  אנטישמיות מצריות וערביות שפורסמו בישראל בידי משרד ההסברה  ויוחסו למדיניותו של נאצר.

לא ניתן אלא להצטער על שינוי זה וניתן לתמוה מה יכול היה לקרות אילו ..נאצר לא היה פוגש את חסנין הייכל ?

התוצאה בספרי ילדים ישראלים של התקופה הוא מוצג בדמות האויב הראשי .איש שיכול להיות מטופש ומצחיק אבל גם מסוכן ומפחיד בעת ובעונה אחת .כך היה בראש ובראשונה בספריו של שרגא גפני בסדרות "הבלשים הצעירים " שכתב תחת השם הבדוי "אבנר כרמלי  ושבכולם הופיע נאצר מאוייר בידי מ.אריה הלא הוא אריה מוסקוביץ' הצירי הקבוע של גפני .

Image result for ‫הבלשים הצעירים מתיישבים בנגב הפרוע‬‎

נאצר נפגש עם שאר מנהיגי ערב כולל עם חוסין מלך ירדן בספר "הבלשים הצעירים מתישבים בנגב הפרוע " 

באופן ספציפי בספרים "הבלשים הצעירים "מתישבים בנגב הפרוע " ( הוצאת זלקוביץ ,1958 )  שבו הבלשים הצעירים מפריעים  בצורות שונות לפגישה של מנהיגי מדינות ערב בראשון של נאצר  משמטרתה להגיע להחלטה איך להרוס את ההתיישבות העברית בנגב פגישה שכוללת גם את מלך ירדן חוסיין

Image result for ‫הבלשים הצעירים מתיישבים בנגב הפרוע‬‎

בספר "הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור " (  זלקוביץ . 1958) שבו הבלשים הצעירים מתעללים ממש בנאצר הופכים אותו לקירח ,עוקרים את שיניו  לכל זה הוא מסכים בתקווה שיקבל סודות ישראליים בתמורה ,ולבסוף שולחים רקטה שפוגעת במצרים.

Related image

 

בשניים מספרי סדרת  ודנידין הרואה ואינו נראה " שכתב תחת השם הבדוי "און שריג " ( דנידין גיבור ישראל ( הוצאת מזרחי 1965)  , שבו דנידין "משגע " את נאצר וחבורה של גנרלים מצריים בכירים עם  כלי נשק ישראלים סודיים כביכול שכולם חסרי כל ערך )ו"דנידין בשירות המודיעין " (  מזרחי , 1968 , שבו  דנידין שוב מפריע למפגש של בכירים מצריים הכוללים את נאצר ) .

Image result for ‫דנידין בשירות המודיעין‬‎

נאצר בספר "דנידין בשירות המודיעין "

 

 

בהם נאצר מופיע שוב ושוב כמי שהבלשים הצעירים ודנידין עושים ממנו צחוק שוב ושוב. דמות מצחיקה ולא מאיימת כלל.

Image result for ‫עזית בארמונות קהיר‬‎Image result for ‫עזית בארמונות קהיר‬‎

הוא הופיע גם בספרו של אלוף צה"ל מוטה גדור "עזית  בארמונות קהיר " ( 1971 דפוס א. בן –חור  )  שבו הכלבה עזית חודרת לפגישה חשאית של נאצר וגונבת את סודותיו כפי שעשה דנידין.

Image result for ‫הסיירת המיוחדת מכותרת‬‎

נאצר מופיע עוד בסדרת הסיירת המיוחדת של "אבנר כרמלי  בספר "הסיירת המיוחדת מכותרת "  ( הוצאת מ.מזרחי " 1973)  שבו  חברי הסיירת המיוחדת חודרים למטחם מבוצר שלו בסיני לפני מלחמת ששת הימים וגונבים מטוס סודי .

נאצר מקבל מידע מהמרשל עמאר על מהלך המלחמה. תמונה מאחד מאלבומי מלחמת ששת הימים.

 

נאצר ומלך ירדן חוסיין בעת ששת הימים.  צילומים מאלבום מלחמת ששת הימים. 

לאחר מלחמת ששת הימים כמו התפרצו הסכרים ,הרודן  המצרי שעד אז פחדו ממנו כמנהיג האומה הערבית כיכב מכאן ואילך בקבצי בדיחות שלעגו לו ובשירים הומוריסטיים עליו ברדיו.

שירים  כמו "נאצר מחכה לרבין " של חיים חפר ששרו הדודאים ואריק לביא  ו"איגרת לנאצר " של בני ברמן.

וכמובן כל התמונות האלו של חיילים ישראליים  מנצחים  שלועגים לתמונתו של נאצר שהופיעו באלבומי הניצחון לאחר מלחמת ששת הימים :

 

 

מכתב מנאצר  לחייל הישראלי ארנון על תמונה שלו.מתוך אלבום מלחמת ששת הימים. 

המנהיג המצרי עם השאיפות הגרנדיוזיות של שליטה בעולם הערבי האיסלאמי והשלישי כולו עד כדי להקים מעצמת על שתהייה שוות ערך לארה"ב וברית המועצות  שעורר פחד רב בישראל בגלל שאיפותיו הפך בסוף ימיו לדמות נלעגת ומבוזה בתרבות הפופולארית הישראלית. המשיח מקהיר התגלה כמשיח שקר.

את הכישלון המוחץ שלו ב-1967, כאשר חלקים ניכרים מצבא מצרים הושמדו וחצי האי סיני נפל לידי צה"ל, כבר לא ניתן היה לתאר כניצחון. נאצר המשיך במלחמת ההתשה על גדות התעלה, אך מעמדו במצרים ובעולם הערבי הלך והידרדר. בספטמבר 1970 הוא מת מהתקף לב, רחוק מהגשמת חלומות הגדולה שלו.

 Related imageתוצאת תמונה עבור ‪nasser cover‬‏

 

 רשימת ספרים של ועל נאצר בעברית 

 

Related image                          

עבד אלנאצר, ג'מאל, 1918-1970    הפילוסופיה של המהפכה / מטה הכללי, אגף המודיעין : (ח"מ), תשט"ו 1954.     תל-אביב :   ירון גולן,   תשנ"ח 1998.

ספרים של עמיתיו המצריים של נאצר 

Image result for nasser and sadat

אנואר, אל-סאדאת, סיפור חיי / ירושלים: עידנים, 1978

כולל תיאור לא סימפטי של נאצר בידי סאדאת.

מחמד חסנין,  הייכל    נאצר – מסמכי קהיר /    [תל אביב] :   [מוציא לאור לא ידוע],   [אחרי תשל"ג].

Image result for ‫הספינקס והקומיסר ‬‎

מוחמד חסנין הייכל     הספינקס והקומיסר :   עלייתה ושקיעתה של ההשפעה הסוביטית בעולם הערבי /    תל אביב :   עם עובד,   תשמ"א 1981.

ביוגרפיות על נאצר

Image result for gamal nasser comics

, רוברט סנט ג'ון , 1902-2003    ה"בוס" :   סיפורו של גמאל עבד אל-נאצר /   עברית אריה חשביה   תל-אביב :   מערכות,   [תשכ"ב

 

פטר ‫ מאיר-ראנקה,         פרעה האדום :מצרים והמציאות הערבית (עברית – אברהם מרון <מרקושביץ תל-אביב : "מערכות", תשכו ‬ .1966

ז'ן   לאקוטיר   נאצר ויורשיו   תורגם מצרפתית בידי צבי ארד].  תל-אביב :   עם עובד,   תשלב 1972

 

 אבישי, בן צבי  1928-1989    ההתפתחות האידיאולוגית של משטר המהפכה במצרים סקירות / מכון שילוח לחקר המזה"ת ואפריקה)/1974

גילויים על המשטר הנאצרי בספרים אודות תקופתו /עריכה חנה זבידה : מבוא שמעון שמיר תל אביב : אוניברסיטת תל-אביב, מכון שילוח,1977.

Image result for ‫ירידת הנאצריזם, 1965-1970 : ‬‎

 שמעון שמיר עורך ירידת הנאצריזם, 1965-1970 :   שקיעתה של תנועה משיחית /    תל-אביב :   מפעלים אוניברסיטאיים,   1978.

בוקעי, דוד    נאצר ו"ברית בגדאד" :   עיצוב אידאולוגיות מדיניות החוץ במצרים  עבודת גמר – אוניברסיטת חיפה, החוג למדע המדינה  1978 /

שיפטן, דן    התשה :   האסטרטגיה המדינית של מצרים הנאצרית בעקבות מלחמת 1967 /    תל אביב :   משרד הבטחון, ההוצאה לאור,   1989.  

Image result for ‫אלי פודההחתירה להגמוניה בעולם הערבי :   המאבק סביב ברית בגדאד /‬‎

 אלי פודה .    החתירה להגמוניה בעולם הערבי :   המאבק סביב ברית בגדאד /    תל אביב :   משרד הבטחון, ההוצאה לאור,   תשנ"ו 1996.

Related image

 עפר מזר בצלו של הספינקס :גמאל עבד אל-נאצר והתהוות היחסים המיוחדים בין ארצות-הברית לישראל,

[תל אביב] : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ג 2002.       

   נחמה  הופט   גישות היסטוריוגראפיות מצריות לדמותו ולדרכו של ג'מאל עבד אל-נאצר /    [רמת גן :   עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן,  תשס"ג.

Image result for ‫משה שמש   מהנכבה לנכסה :   הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית‬‎

 משה שמש   מהנכבה לנכסה :   הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית : 1957-1967 : דרכו של נאצר למלחמת ששת הימים באר-שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ד 2004. \

ערן  שישון    המומחים הגרמניים של עבד אל-נאצר :   הערכה-מחדש של המטרות המצריות והתגובה הישראלית (1965-1952) / עבודת גמר (מ.א.)–האוניברסיטה העברית בירושלים, 2005.    ירושלים :   [מוציא לאור לא ידוע],   2005.

יצירות ספרות יפה על נאצר

Image result for ‫ג'ימס   אולדריג'  הגולה האחרון‬‎

            /

, ג'ימס   אולדריג'  הגולה האחרון /  תירגמה – לאה זגגית]   תל-אביב :   עם הספר,   1963

            כל בדיחות נאצר / ליקטו וערכו: אורי, שרגא ואמנון.

Imprint              תל-אביב : שארם אל שייך, 1967.

ראו גם

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בתרבות הפופולארית 

עוד שליטים מצריים :

ההונאה הגאונית של אנואר סאדאת 

          הפרעה  המצרי   :על א-סיסי

 

 Image result for ‫כל בדיחות נאצר‬‎

 Image result for nasser book cover

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תיקשורת ההמונים יחסי הציבור והתרבות הפופולרית של מלחמת ששת הימים -הסמינר

No automatic alt text available.

כולכם מוזמנים ל:

סוגיות בביטחון ישראל

סמינר יובל למלחמת ששת הימים

יום עיון מספר 7

הנושא:

הדוברות, יחסי-ציבור ואלבומי ניצחון במלחמת ששת הימים 

 

יתקיים ביום שלישי 6 ביוני 2017

י"ב בסיוון תשע"ז

בין השעות 10:00 – 13:30

מגדלי הים התיכון, אור יהודה, רח' האיריס 9, אור יהודה

(צמוד לצומת סביון)

יו"ר: סא"ל (מיל.) שבתאי קו

בתוכנית

  • אל"מ (מיל.) בני מיכלסון, יו"ר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית
    דברי פתיחה
  • תא"ל (מיל.) אפרים לפיד, דובר צה"ל לשעבר
    לדברר ניצחון
  • אלי אשד, חוקר וסופר
    מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות הפופולרית
  • פרופ' מירון מדזיני, לשעבר ראש לשכת העיתונות הממשלתית
    הסברת החוץ במלחמת ששת הימים
  • אוריאל בן-עמי, איש תקשורת, עיתונאי
    הפרשן הצבאי, מודיע, מרגיע ואיך הוא משפיע
  • דיון

 

דמי השתתפות: 70 ¤ (כולל כיבוד קל)

חיילי צה"ל במדים  – כניסה חופשית

לברורים: יוסי פוגל   052-2599004

Fogel63@netvision.net.il

 

יהושוע פרימור בנתיב התופת -לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים

לרגל מלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים הנה כתבה מפורטת על דודי יהושוע פרימור,שהיה לוחם מ